עמי בראון
| לידה | 1929 |
|---|---|
| פטירה | 29 באוקטובר 2010 (בגיל 81 בערך) |
| תקופת פעילות | 1952–2010 (כ־58 שנים) |
עמי בראון (1929 – 29 באוקטובר 2010) היה תעשיין ישראלי, שימש מנכ"ל "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" בשנים 1967–1973, והיה מאספני האמנות המובלים בישראל.
ביוגרפיה
בראון נולד בתל אביב כאח אמצעי בין שלושה אחים. אחיו הצעיר היה האמן איקה בראון, אשר נהרג בתאונת דרכים בגיל צעיר[1]. לזכרו ייסד פרס אמנות בשיתוף מוזיאון ישראל[2].
בין השנים 1952–1956 הוא עבד עם טדי קולק במשרד ראש הממשלה, שם עסק בין השאר בהקמת מוזיאון ישראל. אחר כך עבד כעוזרו של התעשיין היהודי-קנדי סם דובינר, לאחר שעלה לישראל, ובהשפעתו הפך לאספן אמנות[3][4]. בשנת 1962 נשלח ללוס אנג'לס על מנת לנהל את סניף רשות ההשקעות של משרד האוצר וכן שימש כקונסול הכללי של ישראל. הוא החל להיכנס לעסקים ונכנס כשותף ב"חברה הישראלית המרכזית למסחר והשקעות", אחת מחברות ההשקעה הגדולות בישראל באותן השנים[5]. בשנת 1965, לקראת הבחירות לכנסת השישית, היה פעיל במפלגת רשימת פועלי ישראל (רפ"י) של דוד בן-גוריון[6].
בשנת 1966 "החברה הישראלית המרכזית למסחר והשקעות" קיבלה זיכיון מחברת קוקה-קולה להקים מפעל בישראל[7], יחד עם איש העסקים האמריקאי אברהם פיינברג וקבוצת משקיעים בראשות זכיין יהודי של קוקה-קולה ממיאמי שהיה בבעלותו 16 מפעלים לייצור המשקה[8]. בראון נבחר לעמד בראש החברה שהוקמה לצורך הקמת המפעל - "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים". בשנת 1967 נשלח לשלושה חודשים לארצות הברית לצורך השתלמות יחד עם מוזי ורטהיים (שמונה למנהל המכירות של החברה) ודן מוסקוביץ (שהיה מנהל הייצור)[9]. בניית המפעל של קוקה קולה החלה באוגוסט 1967[10] והוא החל לפעול במרץ 1968[11]. משקה קולה הפך תוך זמן קצר למוצר מצליח ופופולרי בישראל, שגרף רווחים גדולים. הוא שימש בתפקיד המנכ"ל עד 1973 וגם החזיק בכ-10% מהמניות[12].
בשנת 1973 עבר לארצות הברית ושמש בתפקיד ניהול בחברה שהיה לה זיכיון של "קוקה קולה" גם במיאמי (והחזיקה גם במניות "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים"), ב-1981 חזר לישראל[5].
בינואר 1976 הקים בראון, יחד עם מוזי ורטהיים, אליעזר ז'ורבין וחגי בר־כוכבא, עיתון ערב מתחרה ל"מעריב" ו"ידיעות אחרונות", בשם "היום הזה" בו שימש משה דיין כעורך ראשי[13]. השקת העיתון התארכה מאחר שגיוס עיתונאים מנוסים למיזם והקמת המערכת לקחה חודשים רבים[14][15]. העיתון הושק לבסוף בספטמבר 1976 וביומו הראשון הודפס ב-40,000 עותקים, אולם התפוצה ירדה אחר כך, הוא סבל מתחרות קשה[14]. אחרי שלושה חודשים הודיעו שיהפוך לשבועון[16], אך לאחר מספר ימים נסגר העיתון[17], עקב חובות שצבר וקושי לגייס מימון נוסף[18].
בשנות ה-80 היה בין המשקיעים שהקימו את חברת "ביפר", שסיפקה שירות זימונית בישראל[19], וחברת הנדל"ן "גזית"[20].
בראון נחשב לאחד מאספני האמנות ישראלית החשובים ביותר, אוספו מנה עם מותו יותר מ-3,000 יצירות אותם אסף במשך חמישה עשורים[21]. בין האמנים המיוצגים באוספו יוסף זריצקי, אביבה אורי, אריה ארוך, משה קופפרמן, יחיאל קריזה, יאיר גרבוז ומשה גרשוני. בראון הקים את הגלריה של סדנאות האמנים בירושלים ע"ש אחיו איקה בראון. כמו כן תמך בכתב העת "קו" ובכתב העת "סטודיו"[21].
בראון עזר לממן תערוכות רטרוספקטיביות, קטלוגים וספרי אמן לאמנים כמו אביבה אורי, אריה ארוך, שוקי בורקובסקי, מיכאל דרוקס, והילה לולו לין. בנוסף לאמנות אסף גם עתיקות וכן אובייקטים בעלי מסרים אנטישמיים, עבודות דמשק של אמנים יהודים מסוריה, יודאיקה וספרים.
בעשור הראשון של המאה ה-21 פעל למען הקמת מוזיאון לאמנות ישראלית בעיר העתיקה של באר שבע, כדי לכונן שם רובע עם גלריות ובתי קפה. בראון התעתד לתרום למוזיאון את אוסף האמנות הישראלית שלו לצד אוספים אחרים שלו. את אוסף אמנות האסלאם שלו תכנן להציב במסגד הגדול בבאר שבע לאחר שישופץ. אולם לאחר ארבע שנים של דיונים ויתר על הרעיון, מאחר שלא הצליח לקבל הבטחה שהמוזיאון יקבל תקציב לתחזוקתו השנתית, לאחר שיקבל את האוסף שלו[22]. בסוף 2009 כ-300 יצירות מהאוסף הוצגו במשכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד[23], בנוסף תרם למשכן מספר יצירות[24]. אחר כך העמיד את האוסף למכירה[25][26].
חיים אישיים
בשנת 1965 נישא לגבי ולזוג בת אחת, דנה, ציירת. בראון נפטר ב-29 באוקטובר 2010 ממחלת הסרטן, בגיל 81. הובא למנוחות בקיבוץ שפיים[21]. לאחר מותו המשיכו בני משפחתו למכור בהדרגה את האוסף שלו, בעיקר דרך בית המכירות תירוש[27].
קישורים חיצוניים
- גליה בר אור משוחחת על תערוכת אוסף בראון עם דליק ווליניץ, מתוך כתבה ששודרה בערוץ 2, באתר Youtube, 28 בפברואר 2008
- מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון באתר המשכן לאמנות בעין חרוד
- סמדר שפי, אוסף עמי בראון: אוצר בסכנה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2010
- דנה גילרמן, מפרקים את האוסף, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2010
הערות שוליים
- ↑ סמדר שפי, איקה בראון בגלריה גורדון: הפתעה למי שלא הכיר, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
אלי ערמון אזולאי, איקה בראון בגלריה גורדון: מעבר לבד השחור, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010 - ↑ פרס מוזיאון ישראל על שם איקה – לאהרון ויתקין, הארץ, 13 בינואר 1967
- ↑ רותי רובין, הוא המציא את היו־יו, הוא מבשל שיגעון חדש, חדשות, 23 באוגוסט 1985
- ↑ דליה קרפל, עמי בראון נפרד מאוסף האמנות המפואר שלו, כולל יצירתו של יחיאל קריזה, באתר הארץ, 2 ביולי 2010
- ^ 5.0 5.1 דליה קרפל, מיהו עמי בראון, מאספני האמנות הבכירים בארץ. קווים לדמותו, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2009
- ↑ יאיר קוטלר, תקציבי הבחירות של המפלגות-1965 (ב) רפ"י: 2 מיליונים ל"י, הארץ, 21 בספטמבר 1965
- ↑ אלי אייל, "קוקה קולה" נתנה זכיון להקמת מפעל בישראל חב' משותפת לבנק יהודי ומשקיעים ישראליים, הארץ, 17 באפריל 1966
- ↑ יגאל לביב, טוב יותר עם קוקה־קולה? יצרני משקים קלים אינם מודאגים מהצלחת קוקה קולה? השוק מתרחב מהר, הארץ, 28 ביוני 1968
- ↑ לקראת פתיחת מפעל "קוקה קולה" בארץ, הצופה, 24 בספטמבר 1967
- ↑ יאיר קוטלר, הוחל בבניית קוקה קולה בבני ברק-יופעל ב־1968, הארץ, 29 באוגוסט 1967
- ↑ תיבת "קוקה קולה" ראשונה מתוצרת הארץ נמסרה לאשכול, הארץ, 29 במרץ 1968
מחר יוחל בשיווק "קוקה קולה", הארץ, 31 במרץ 1968 - ↑ "איש שכבר ראה הכל", באתר גלובס, 8 בדצמבר 1998
- ↑ העתון בראשות דיין החל בגיוס עובדים, דבר, 13 בינואר 1976
מדוע "היום הזה", על המשמר, 16 בינואר 1976
העתון של דיין המקורות של פרס, עמדה, 1 באוגוסט 1976 - ^ 14.0 14.1 אלי קינן, היה היה 'היום הזה', כותרת ראשית, 2 בנובמבר 1983
- ↑ העתון של "קוקה קולה", עמדה, 1 במאי 1976
- ↑ "היום הזה" ייסגר, במקומו ייצא שבועון, דבר, 24 בנובמבר 1976
"היום הזה" ייסגר.ויופיע בשבועון, על המשמר, 25 בנובמבר 1976 - ↑ "היום הזה" חדל להופיע, מעריב, 29 בנובמבר 1976
- ↑ עתי"ם, דיין, בר־כוכבא, ז'ורבין וורטהיים: איננו אחראים לחובות "היום הזה", על המשמר, 21 בדצמבר 1976
עיקול זמני, על "היום הזה', מעריב, 2 בדצמבר 1976 - ↑ אבי קרטין, חברות ביפר ופייג'קול יתמזגו, חדשות, 21 ביולי 1986
- ↑ גבי בשן, מאבק סביב מניות מניות חברת גזית, חדשות, 19 בפברואר 1991
- ^ 21.0 21.1 21.2 אלי ערמון אזולאי, אספן האמנות עמי בראון מת בביתו בגיל 81, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2010
- ↑ אלי ערמון אזולאי ואביטל בורג, תנועת בראון, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2009
- ↑ הילה שקולניק־ברנר, עכבר העיר תל אביב, אוסף עמי וגבי בראון - שכרון חושים של אמנות ישראלית, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
- ↑ שני ליטמן, כך הפכה גליה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון מרכזי, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
- ↑ חגית פלג-רותם, לראשונה: יצירות מאוסף עמי בראון למכירה, באתר גלובס, 25 במאי 2010
- ↑ אביטל בורג, ציורים מאוסף בראון לראשונה במכירה פומבית, באתר הארץ, 25 במאי 2010
- ↑ יעל גוטרייך אורון, עכבר העיר, למרבה במחיר: עבודות מהאוסף של עמי בראון עומדות למכירה, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
אלי ערמון אזולאי, פדיון של 3 מיליון דולר במכירה הפומבית של תירוש, באתר הארץ, 5 בפברואר 2013
נעמה ריבה, ציור של יוסף זריצקי נמכר ב-354 אלף דולרים, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2024
עמי בראון42139375Q6841566