יגאל לביב
| לידה | 1937 |
|---|---|
| פטירה | 2023 (בגיל 86 בערך) |
| תחקירים בולטים | פרשת אשר ידלין |
| עיסוק | עיתונאי ועורך |
| סוג כתב | עיתונאי חוקר |
| תחום סיקור | כלכלה |
| מעסיק |
חדשות הארץ העולם הזה |
יגאל לביב (1937–2023) היה עיתונאי וכתב במשך השנים, בין השאר, בעיתונים: "על המשמר", "הארץ", ״העולם הזה״ ו"חדשות". לביב היה מחלוצי העיתונאים החוקרים בישראל ופרסם עשרות תחקירים וחשיפות של מקרי שחיתות, שוחד ופגיעה בטוהר המידות במגזר הציבורי והפרטי.
ביוגרפיה
לביב נולד בשם יגאל ברגר בבוקרשט, רומניה ובגיל שנה עלה לארץ עם הוריו. גדל בחדרה, כנער הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ועבר ללמוד במוסד החינוכי של קיבוץ גן שמואל (קבוצת "עופר" מחזור 1955), שם היה אפרים ריינר מדריך שלו ובניו גרינבוים מחנך שלו[1]. בצבא שירת בחטיבת גולני; במלחמת סיני, במסגרת קורס מ"כים של גולני, השתתף בכיבוש מוצבי הצומת ברפיח, במלחמת ששת הימים נלחם עם גדוד שריון בסיני ובמלחמת יום הכיפורים עם גדוד־שריון באזור קנטרה[2].
לאחר השירות הצבאי הצטרף לקיבוץ שובל אולם נאלץ לעזוב, בהוראת מזכיר הקיבוץ יהודה באואר[1].
קריירה עיתונאית
לאחר שעזב את הקיבוץ עבד לביב כנציג החברה להגנת הטבע באילת ובהמשך היה בין התלמידים הראשונים באוניברסיטת תל אביב והשלים תואר ראשון בחוג לפילוסופיה בהדרכת משולם גרול ובהיסטוריה צבאית בהדרכת ישראל בר[1]. במקביל מונה על ידי אהרון אפרת, שהיה מזכיר ארגוני של מפ"ם, להקים סניף של המפלגה באשדוד, שהייתה אז עיר בהקמה[1]. בנוסף קיבל חצי מישרה בעיתון "על המשמר"' כמגיה, אך עד מהרה החל לעבוד ככתב בשנים 1961–1963. שם פרסם את כתבת התחקיר הראשונה שלו על תנאי העבודה הקשיים במפעל השימורים "פרי־טעים" בחדרה[3]. אחר כך עבד בשבועון "לאשה" כסגן־עורך תחת דוד קרסיק. בשנת 1964 הצטרף לעיתון הכלכלי "שער" שהוקם באותה עת, שם חשף שאיש עסקים וראש עיריית נתניה עובד בן עמי ואיש עסקים פיליפ קלוצניק קיבלו 40 אלף דונם אדמות־מדינה באשדוד תמורת תשלום סמלי, במסגרת הקמת העיר על ידי "חברת אשדוד". אחרי הפרסום התחוללה סערה ציבורית ובן־עמי וקלוצניק נאלצו לוותר על חלק מההטבות שקיבלו[4].
בשנים 1967–1972 עבד לביב ככתב כלכלי בעיתון "הארץ", אך כיסה גם נושאים נוספים, בהם פוליטיקה ובריאות[5]. בין הפרשיות שחשף בתקופה זו היו: חשיפה כי הבנק לפתוח התעשייה, שהיה אז בנק ממשלתי שמשה זנבר היה יו"ר מועצת המנהלים שלו בחצי מישרה, החליט למכור לזנבר דירה בתל אביב בהנחה משמעותית[6]. למרות פרסום הידיעה זנבר קיבל את ההטבה ולביב החליט לקנות מניה של הבנק, ובאסיפת בעלי המניות דרש לבטל את חוזה מכירת הדירה, שכן הוא מפלה את יתר בעלי המניות. משלא נענה, הגיש תביעה נגד הבנק. בית המשפט דחה אותה בנימוק, שלא היה בעל מניה בזמן ביצוע העסקה, אלא קנה אותה לאחר מכן[7]; היה בין הראשונים לחשוף פרטים על פרשת השחיתות בחברה הממשלתית נתיבי נפט[8]; חשיפה כי מנכ"ל חברת סולל בונה צבי רכטר קיבל הנחה על דירה שרכש מהחברה והוא נאלץ אחר להוסיף את ההפרש בין מחיר השוק למחיר הראשוני ששילם[9]; חשיפה שמשרד החוץ הכין רשימה שחורה של "ישראלים שמאלנים" הגרים מחוץ לישראל והורה לא לתת להם שרות קונסולרי בלי אישור, זאת לאחר ששגרירויות ישראל בפריז ולונדון סירבו לחדש את הדרכון של הצייר ניסן רילוב[10]; חשיפה על השימוש לרעה של מנהלי מוסדות ציבוריים, בהם מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב אהרון דורון, שהתארגנו בחברה פרטית והפנו שירותים של המוסדות הציבוריים לחברה הפרטית בה הם שותפים[11]; חשיפה כי המיליארד יצחק וולפסון קיבל סיוע ממשלתי כדי שימשיך להפעיל את מפעל שטיחי קיסריה שבבעלותו שפעל בהפסד, זאת למרות עושרו המופלג[12].
במהלך 1970 אסף לביב בארצות הברית, בשליחות עיתון "הארץ", חומר על עברו הפלילי של המאפיונר מאיר לנסקי שהיגר אז לישראל. החומר הועבר ביוזמת לביב ו"הארץ" למשרד המשפטים. סניגורו של לנסקי, חיים בסוק, הציע ללביב כסף תמורת העתק של החומר. לביב דיווח על ההצעה למשטרה שציידה אותו במכשיר הקלטה כדי לטמון פח לבסוק. יום לפני שנועד להיפגש נודע לבסוק באמצעות אברהם שלוש, קצין תפקידים מיוחדים במשטרה, על התכנית. התרגיל נחשף ולביב האשים מעל דפי "הארץ" את שלוש בשיבוש החקירה. לביב, לעומת זאת, הואשם בניסיון סחיטה הוא נעצר ואחרי עשרה ימים שוחרר וההאשמה על סחיטה כלל לא הגיעה לבית המשפט. לדברי לביב כיוון שלא הצליחו להאשימו בסחיטה, אנשי המשטרה רצו למצוא משהו אחר. אדם בשם עודד סלפטר טען שלביב שיגר פורצים לגנוב מסמכים בשליחות לביב[13]. על האשמה זו עמד לביב לדין אך זוכה. "הארץ" הסתייג מכך שלביב ביקש תשלום בדולרים בשביל המסמכים, מאחר שהחזקת מטבע זר הייתה אסורה אז בישראל, והוא עזב ועבר לעבוד בשבועון "העולם הזה". בתקופת עבודתו ב"עולם הזה" חשף לביב, בין השאר, את מעורבת ישראל בפרשת מאלדרגייט בדרום אפריקה[14], את פרשת ידלין ואת פרשת אברהם עופר[15][16].
בתחילת שנות ה-80 הקים את הירחון "מאה - חדשות משטרה" ואת המגזין לאוכל "טוב טעם", ועסק בחקירות כלכליות עבור חברות מחוץ לישראל[17]. בתקופה זו הסתבך במספר תביעות משפטיות. הראשונה הייתה אשמה בזילות בית המשפט[18], על שפרסם ידיעה בתקופת משפט הדיבה שהגיש בצלאל מזרחי (איש עסקים שנכלל ברשימת ה-11 של אנשים הקשורים לפשע מאורגן) נגד עיתון "הארץ", בעיתונו "מאה - חדשות משטרה", שטען, על פי מידע שמסר לו מקורב, כי המשפט "קנוי" וכי "הארץ" יפסיד במשפט (כפי שאכן קרה)[19]. לאחר משפט שנמשך שלוש שנים, כולל דיון בערעורים ובקשת חנינה שנדחתה מהנשיא חיים הרצוג, החל לביב לרצות עונש של 3 חודשי מאסר[20]. זו הייתה הפעם הראשונה בישראל שעיתונאי נשלח למאסר בפועל על מעשה שעשה במסגרת עבודתו העיתונאית והפעם הראשונה שאדם נשלח למאסר על עבירת "זילות בית המשפט" (להבדיל מבזיון בית המשפט)[21]. המשפט השני נגדו החל ביולי 1982, במקביל לראשון, בו הואשם ב-12 סעיפי אישום, שכל אחד מהם פרשיה בפני עצמה, שברוב הסעיפים נטען כי ניצול את עבודתו העיתונאית למטרות סחיטה באיומים[22]. לטענתו החליטו לנקום בו אנשי עסקים על כתבות שקשרו אותם לפשע המאורגן, על־ידי הגשת תלונות מפוברקות ובנוסף מספר קציני משטרה על כתבות ביקורתיות שפרסם[23]. בתום משפט ממושך זוכה לביב ממרבית האישומים, והשופט אורי שטרוזמן קבע, ששני המתלוננים העיקריים נגד לביב (הקבלן שלום גניש ואיש העסקים מוניה שפירא - שגם היה ברשימת ה-11) לא דיברו אמת[24]; ואחר כך הגיש לביב תביעת דיבה נגדם[25]. על האישומים בהם הורשה נידון לשנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים[26], על טענה נוספת שאיים על שמואל פלאטו-שרון חלה התיישנות[27].
רינו צרור כתב על לביב:
יגאל לביב נחשב אחד העיתונאים הגדולים שקמו לעיתונות הישראלית. עיתונאי, לא הוגה דעות. אנשי מקצוע מבחינים בין עיתונאי־חושף - כזה שמביא חומר חדש, שמגיע לחדשות אמיתיות - לבין עיתונאי שכותב מ"אחורי השולחן". לביב חושף. הוא נמנה על המעטים שיודעים גם איך והיכן לחפש את החדשה, גם למצוא אותה. לביב טיפל, עקרונית, בשכבת השמנת, בפקידות הבכירה שסרחה. גילוי פרשיות צור, ידלין ורכטמן, כמו פרשיות רבות אחרות, נזקף לזכותו. רק מעט מאוד עיתונאים מעיזים לגעת באנשי שררה מהסוג שלביב טיפל בהם, ומעט מהם מצליחים בכך.
.
פעילות פוליטית
בשנות ה-60 היה לביב פעיל במפ"ם. אולם בשנת 1969 הצטרף לקבוצת חברים, בראשותו של יעקב ריפתין, שפרשו ממפ"ם על רקע התחברותה של האחרונה עם מפלגת העבודה לשם הקמת המערך, והקימו את ברית השמאל הציוני סוציאליסטי. לביב אף הוצב במקום התשיעי ברשימה בבחירות להסתדרות[28]. לקראת הבחירות לכנסת השביעית סייע ל"רשימת שלום" של גדי יציב, אך פרש לאחר זמן קצר[29]. בשנות ה-70 היה מקורב לאנשי "מצפן" וסייע להם להביא לישראל סרט לבנוני על טבח כפר קאסם[30].
קישורים חיצוניים
- מאמרי יגאל לביב, באתר "הגדה השמאלית"
- שרית ישי לוי, אני הטוב מכולם, אז איפה אני היום?, חדשות, 31 באוקטובר 1986 - ריאיון עם לביב
- יגאל לביב, טרוריסט עכשיו, לוחם חירות אחר כך, באתר הארץ, 21 במרץ 2001
- מת העיתונאי החוקר יגאל לביב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 בדצמבר 2023
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 חיים הנגבי, חבר מספד על לביב, כותרת ראשית, 24 בדצמבר 1986
- ↑ מכתבים - השמצה גסה, כותרת ראשית, 4 במרץ 1987
- ↑ פיטורים שרירותיים של 2 חברי ועד ביח"ר 'פרי טעים' בחדרה, על המשמר, 14 באוקטובר 1962
- ↑ יאיר קוטלר, לא הכול נוצץ - מתנה ושמה אשדוד, הארץ, 24 באפריל 1970
- ↑ מבחר כתבות של לביב ב"הארץ":
הוחל בתפיסת בנקים בגדה ברקליס מתעניין בפתיחת סניפים, הארץ, 30 ביוני 1967
המלחמה כפי שהיא מאת יגאל לביב, הארץ, 23 ביוני 1967
משרד הבריאות נגד הקמת רדינג ד' בת"א יפרסם מסקנותיו והדו"ח המטאורולוגי, הארץ, 19 בנובמבר 1967 - ↑ ועדת הכספים מבקשת הבהרות על תנאי עבודה של מנכ'לי בנקים - בעקבות הביקורת בפרשת הדירה של מ. זנבר, מעריב, 14 במרץ 1972
- ↑ במשפט לביב נגד הבנק לפיתוח החעשיה בעניין הפיצויים לזנבר השופט דורש מלביב לגלות מקורות האינפורמציה שלו, על המשמר, 12 בנובמבר 1974
- ↑ השרים שפירא וספיר יחקרו תלונות נגד מנכ"ל נתיבי נפט, הארץ, 16 ביולי 1971
חב, נתיבי נפט אולצה למסור מיכלית – לצינור, הארץ, 25 בספטמבר 1970 - ↑ רכטר: שילמתי בעד הדירה 90.6 אלף ל"י, הארץ, 16 בדצמבר 1970
- ↑ יגאל לביב, משרד החוץ הכין רשימה שחורה של ישראלים שמאלנים בחו"ל, הארץ, 22 בפברואר 1970
- ↑ מבקר המדינה מאשר גילויי "הארץ", הארץ, 9 ביוני 1970
- ↑ יגאל לביב, הבנק לפיתוח התעשיה מימן לוולפסון חלקו בהבראת שטיחי קיסריה, הארץ, 24 בפברואר 1970
יגאל לביב, הממשלה שילמה לוולפסון תמורת הקומות במגדל שלום 600 אלף ל"י מעל למחיר השוק, הארץ, 26 בפברואר 1970 - ↑ הוגש כתב־אישרם נגד יגאל לביב, על המשמר, 20 באוקטובר 1971
ניצב א.שלוש יעיד במשפטו של העתונאי יגאל לביב, דבר, 19 ביוני 1972 - ↑ יגאל לביב, מיבצע דוד - משפט סנסציוני בפרטוריה מגלה: עיתונאים ואנשי ציבור מישראל הוזמנו לדרום אפריקה לשם שוחד, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2197 מ-10 באוקטובר 1979, עמוד 34
- ↑ פרשת ידלין, באתר העין השביעית
- ↑ פרשת עופר, באתר העין השביעית
- ↑ יוסי ורטר, לביב תובע את שלום גניש ומוניה שפירא במיליון ש"ח, חדשות, 7 באפריל 1987
- ↑ ראובן שפירא, המשטרה תמליץ כנראה לתבוע 'חדשות המשטרה' על העלבת השופטת ולנשטיין, דבר, 26 באפריל 1981
- ↑ נפתח משפטו של יגאל לביב, דבר, 17 בנובמבר 1981
אושרי וארבל יעידו מטעם לביב במשפטו, דבר, 2 בדצמבר 1981 - ↑ אלי דנון, העתונאי לביב החל לרצות עונש של 3 חודשי מאסר, מעריב, 2 באוגוסט 1984
- ↑ ב. מיכאל, עיתונאי בכלא - יגאל לביב יושב בכלא. לראשונה בישראל מרצה עיתונאי עונש מאסר בפועל על מעשה שעשה במסגרת עבודתו העיתונאית, חדשות, 7 באוגוסט 1984
- ↑ החל משפט יגאל לביב באשמת ניצול עבודתו העתונאית לסחיטה ואיומים, דבר, 15 ביולי 1982
- ↑ יוסי ורטר, שדר: למה פרסמת שאני נחקר במשטרה על שוחד?, חדשות, 2 בספטמבר 1985
עיתונות, לא רציני, חדשות, 31 באוקטובר 1986 - ↑ יוסי ורטר, פעמיים אשם, 9 פעמים זכאי - יגאל רביב הורשע בסחיטה באיומים, חדשות, 27 באוקטובר 1986
- ↑ יוסי ורטר, לביב תובע את שרום גניש ושניה שניוא במיליון ש" ח, חדשות, 7 באפריל 1987
- ↑ יוסי ורטר, העיתונאי יגאל לביב נידון לשנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לאחר שהורשע בשלושה סעיפים, חדשות, 30 באוקטובר 1986
- ↑ מכתבים - הורשעתי אבל, כותרת ראשית, 7 בינואר 1987
- ↑ ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ־ישראל ועדת הבחירות המרכזית לועידה ה־ll - ברית השמאל הציוני-הסוציאליסטי העצמאי, הארץ, 22 באוגוסט 1969
- ↑ רפל בנקלר, מפלגות בקלחת, על המשמר, 13 באוקטובר 1969
- ↑ אהוד עין-גיל, מכתבים - זיכרונות, כותרת ראשית, 31 בדצמבר 1986
יגאל לביב42339016Q137259529