סמיכת זקנים

סמיכת זקנים (נקראת גם סמיכת חכמים או פשוט סמיכה) היא מתן רשות של רב לתלמידו להיות דיין. רק אדם שנסמך בעצמו רשאי לסמוך אחרים, וכך נוצרת שלשלת של סומכים ונסמכים שראשיתה במשה רבנו שסמך את יהושע בן נון. בתקופת האמוראים או הגאונים נפסקה שלשלת הסמיכה ולכן אין כיום דיינים סמוכים כלל. במהלך הדורות נעשו ניסיונות שונים לחדש את הסמיכה.

בדינים רבים, למשל דיני קנסות ודיני נפשות, רק דיין סמוך רשאי לדון. לפיכך, מכיוון שאין כיום רבנים שנסמכו כראוי, לא ניתן לפסוק בתחומים אלה.

תולדות הסמיכה

סמיכה בתורה

בתורה (ספר דברים, פרק ל"ד, ספר במדבר, פרק כ"ז) מסופר שמשה סמך את יהושע ממשיכו. "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". יש הרואים בהאצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, המתוארת בספר במדבר פרק י"א, סמיכה של הזקנים. משה עצמו לא היה זקוק לסמיכה כי כוחו בא מאת הקב"ה, אך כאשר קרבו ימיו של משה למות, והוא ביקש מהקב"ה כי "יפקוד איש על העדה", הוא לימד אותו את דרך הסמיכה.

ראשית הסמיכה

לדעת הרמב"ם וכך מקובל לפי המסורת, יש שלשלת של סמיכה ממשה רבנו, כאמור במשנה הראשונה של פרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".

אך חיים יחיאל בורנשטיין כותב על כך שאין לדעה זו זכר בתלמוד, והסמיכה הראשונה נתחדשה מפני צורך השעה על ידי בית-דין הגדול שבירושלים, אף-על-פי שלא היה סמוך, תקן את הסמיכה מאז והלאה לדורות עולם, ואכן המקורות הראשוניים המתעדים את הסמיכה הם רק מסוף ימי הבית השני. הראשון מן הנשיאים שנקרא "רבן" שזה אומר שנסמך, הוא רבן גמליאל הזקן, וכן החכמים הקרואים בשם רבי, שהוא הסימן לסמיכה.

רבי יהודה בן בבא

אבן ועליה הכתובת 'שבת' שנמצאה באתר אושא. לפי הסבר הארכאולוגים ייתכן שהכוונה לתחום השבת של אושא, ואם כן בין מקום זה לתחום השבת של שפרעם סמך רבי יהודה בן בבא את תלמידיו.

שלט הנמצא כיום בין אושא לשפרעם

בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הכירו הרומאים בחשיבות הסמיכה ושעל ידי זה מתאפשרת המשכיות המסורת של עם ישראל, ואסרו על הסמיכה. רבי יהודה בן בבא, שידע את חשיבות הסמיכה להמשכיותו של עם ישראל, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס (מסכת סנהדרין י"ד):

"גזרה מלכות גזרה על ישראל, שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהם יעקרו..."

בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב ולא היו מחריבים ערים גדולות אלו:

"ישב בין שני הרים גדולים ובין שתי ערים גדולות ובין שני תחומי שבת וסמך שם חמישה זקנים"

בין הזקנים שסמך היו רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי בן חלפתא ורבי יהודה בן אלעאי.

בשעת הסמיכה הבחינו בחיילי רומי הרודפים אחריהם, רבי יהודה בן בבא נדחק למעבר בין ההרים וחסם בגופו את הרומאים ואמר לתלמידיו לברוח, ובכך ניצלו תלמידיו המוסמכים. הרומאים דקרו אותו בשלוש מאות חניתות. קברו מצוי בפאתי שפרעם.

על שם האירוע קרוי הצומת הסמוך לשפרעם בשם "צומת סומך".

הפסקת הסמיכה

אין מקור מפורש הקובע מתי פסקה שלשלת הסמיכה. מקובל כי בסוף תקופת האמוראים לאחר אביי ורבא התבטלה הסמיכה בעקבות גזרות הרומאים נגד הסמיכה. מאחר שניתן לסמוך רק בארץ ישראל, לא היה אפשר לסמוך בבבל.

חלק מהחוקרים למדו מתשובת רב צמח בן פלטוי, גאון פומבדיתא בסוף המאה התשיעית, שבזמנו עוד דנו דיני קנסות וחבלות בארץ ישראל; אך לדעת אחרים הלשון בתשובה מתייחסת לדין התלמוד, ולא למציאות שנהגה בזמנו. כמו כן, במגילת אחימעץ מסופר על חכם בשם רבי אהרן שירד מארץ ישראל לחוץ לארץ ודן שם מספר דיני נפשות, אך יש המפקפקים בעדות זו.

במגילת אביתר מסופר שרבי אליהו גאון שנפטר בשנת ד'תתמ"ד סמך את בניו אביתר ושלמה ואחרים בשנתיים שלפני מותו. מסמך אחר מגניזת קהיר מזכיר סמיכה שנעשתה בצפת, שהפכה לעיר חשובה רק בממלכת ירושלים. מנגד, באגרת ששלח ראש הגולה דניאל בן חסדאי, נכתב ש'ידוע וגלוי' שהסמיכה בארץ ישראל נפסקה עם פטירת ר' דניאל בן עזריה ראש ישיבת גאון יעקב, בשנת ד'תתכ"ב. לדעת הרב מנחם מנדל כשר, הסמיכה בארץ ישראל בזמן הגאונים לא הייתה ממש לדון דיני קנסות וכדומה, אלא רק לדמיון וזכר.

בתקופת הראשונים, כבר היה ידוע שאין דיינים סמוכים אף בארץ ישראל.

חידוש הסמיכה

ערך מורחב – חידוש הסמיכה

הרמב"ם כתב שמסתבר לו שיכולים כל חכמי ארץ ישראל להתאסף ולחדש את הסמיכה.

ב-1538 ניסו רבני העיר צפת ובראשם רבי יעקב בֵּירָב לחדש את הסמיכה. רבי יעקב בירב סמך ארבעה חכמים: את רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני (המבי"ט), רבי יוסף סאגיס ורבי משה קורדובירו (הרמ"ק). גם שרשרת סמיכה זו לא נמשכה יותר משני דורות, עקב התנגדותו של רבי לוי (בן רבי יעקב) בן חביב (הרלב"ח) שהיה רבה של ירושלים. הוא נימק זאת בכך שאין תוקף הלכתי לסמיכה כזאת. את טענותיו ערך הרלב"ח בספר הנקרא קונטרס הסמיכה.

רבי יוסף קארו שנסמך על ידי רבי יעקב בֵּירָב כנ"ל, כן המשיך את הסמיכה הזאת, בסומכו את רבי משה אלשיך שסמך את רבי חיים ויטאל, אך יש הסוברים לומר שחזר בו מזה, ורואים זאת מתוך שלא כתב זאת בשולחן ערוך שלו.

אופן הסמיכה

כאמור לעיל, הביטוי 'סמיכה' נגזר מהנאמר בתורה על משה רבינו שסמך את יהושע בן נון "וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה' בְּיַד־מֹשֶֽׁה" כלומר סמיכת ידו או ידיו של החכם המסמיך על ראש החכם המוסמך.

למרות זאת, להלכה אין צורך שהסמיכה תתבצע באמצעות סמיכת ידיים פיזית על ראש החכם הנסמך, וניתן לסמוך באמירה בלבד, או אפילו בכתב. כשבית דין של שלושה דיינים ומעלה, המכהן בארץ ישראל, ויש ביניהם חכם אחד לכל הפחות הסמוך בעצמו איש מפי איש עד משה רבינו, בדקו וראו תלמיד חכם גדול הראוי לדון, היה אותו חכם המסמיך קורא לחכם המוסמך 'רבי' ואומר לו "הרי אתה סמוך ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות" ואז הוא נחשב סמוך.

הכינוי "סמיכה" בהקשר זה, הוא כינוי בבלי, בעוד שבארץ ישראל השתמשו במילה "מינוי". יש שביארו שמה שמופיע במשנה ”סמיכת זקנים בשלשה” כשהכוונה לסמיכה זו, היא מכיוון שמקור משנה זו בהלכה בבלית המופיעה בתוספתא, ומכיוון שרבי יהודה הנשיא הקפיד להשתמש בלשון שקיבל כל משנה - השאיר את המילה "סמיכה" על אף השימוש הרווח בתקופתו במילה "מינוי".

סמיכה מוגבלת

• סמיכה לדבר אחד - קיימת אפשרות לסמוך חכם רק לתחום מסוים, או לשלול ממנו תחום מסויים. אמנם על חכם זה להיות ראוי להורות בכל התורה, אלא שמסיבה מסויימת מגבילים את תחומו.
• סמיכה לזמן - אפשר לסמוך חכם רק לתקופה מסויימת, או כל עוד הוא נמצא תחת השפעתו של חכם סמוך מסויים.
• נסמך ונפסל - אם הנסמך נפסל מלדון דינים מסויימים - עדיין רשאי הוא להורות בתחומים אחרים.

דינים הדורשים דיינים סמוכים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

• דיני קנסות
• דיני מלקות
• דיני נפשות
• קידוש החודש
• עגלה ערופה

ראו גם

• חידוש הסמיכה
• סמיכה לרבנות

קישורים חיצוניים

• הערך "סמיכת זקנים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• ח.י. בורנשטיין, ‏משפט הסמיכה וקורותיה, התקופה ד (1919), עמ' 394–426, לגרסת טקסט (ללא הערות) ראה כאן, באתר "דעת"
• דוב רבל, חדוש הסמיכה מלפני ארבע מאות שנה, חורב ה, באתר Hebrewbooks
• אביגדור אופטוביצר, מחקרים בספרות הגאונים, עמ' 97–122, באתר Hebrewbooks
• מנחם מנדל כשר, תורה שלמה יג (סוד העיבור), עמ' 97–100, באתר Hebrewbooks
• אברהם מימון, חידוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם, פרק יד ('זמן ביטול הסמיכה'), באתר Hebrewbooks
• ישראל שבתי שצ'יפנסקי, הסומך בסמיכת זקנים, בתוך "אור המזרח" - לו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סמיכת זקנים41859901Q85988263