סול בלו

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. סול בלו (באנגלית: Saul Bellow;‏ 10 ביוני 1915 - 5 באפריל 2005), סופר קנדי-אמריקאי יהודי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1976.

זכה בפרס הרצאת ג'פרסון לשנת 1977^[1] ובפרסים רבים נוספים.

בלו נודע בעיקר בכתיבת רומנים החוקרים את הבידוד, הניתוק הרוחני והאפשרות להתעוררות האדם. נחשב, על ידי מבקרים רבים, כאחד הגדולים בסופרי ארצות הברית, אם לא הגדול שבהם.

ביוגרפיה

בלו נולד בלאשין שבקוויבק בשם סולומון, להורים שהיגרו מסנקט פטרבורג, אולם את שנות ילדותו העביר בשיקגו שבארצות הברית. בלימודי התואר הראשון התמקד באנתרופולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, ונטען שללימודים אלו הייתה השפעה על כתיבתו. הוא סיים תואר שני באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. לימד יותר משלושים שנה בוועדה למחשבה חברתית (Committee on Social Thought) באוניברסיטת שיקגו וכן במוסדות אקדמיים רבים אחרים, בהם אוניברסיטאות מינסוטה, ייל, ניו יורק, פרינסטון ובוסטון, שם הרצה בחוג לאנגלית. לשם קבלת המשרה בבוסטון עזב את שיקגו אחרי שנים רבות, ועבר להתגורר במסצ'וסטס בסוף העשור השמיני לחייו. הוא נפטר בגיל 89 בברוקליין, מסצ'וסטס, והובא למנוחות בבית העלמין היהודי "שיר ההרים" בברטלבורו, ורמונט.

בלו ביקר בישראל אליה היה לו קשר נפשי עמוק פעמיים, במלחמת ששת הימים ב-1967, עת סיקר עבור "ניוזדיי" את הקרבות והניצחון, וב-1975 עת שהה בירושלים שלשה חדשים עם אשתו הרביעית, אלכסנדרה, כאורחו של טדי קולק. בעקבות ביקורו השני פרסם את "לירושלים ובחזרה", אחד החיבורים היותר מפוכחים ומעמיקים על ישראל (ראה אור גם בעברית, בהוצאת עידנים, בתרגום אהרון אמיר).

עמדותיו

בלו נמנה עם קבוצת האינטלקטואלים של ניו יורק. היה תומך מובהק של מדינת ישראל, וכתב את הספר "לירושלים ובחזרה" שבו סיפר על פגישותיו עם פוליטיקאים ישראלים בירושלים. העיר ראשון לציון קראה רחוב על שמו.

סגנון ספרותי

מלבד בספר הנדרסון מלך הגשם, רוב גיבורי ספריו של בלו הם גברים יהודים לא צעירים שמתגוררים בשיקגו או בניו יורק.

עלילות ספריו מובלות על ידי מסעות חיפוש אישיים ומשברים של הגיבורים ופחות על ידי פעולה. על פי רוב, גיבוריו של בלו נמצאים בנקודת משבר בחייהם, מסיבה כספית או אחרת. הסערה שחווה גיבור הספר מעוררת שאלות קיומיות.

בלו התייחס בספריו ליצירותיהם של פילוסופים גדולים, בדרך כלל מבלי לפגוע בקריאות הספר או להפריע לעלילה. דוגמה מרשימה לכך ניתן למצוא בספר כוכב הלכת של מר סאמלר שעוסק בניצול שואה נרגן שחי בעיר ניו יורק במהלך המהפכה התרבותית של שנות השישים.

בלו ניסה ידו גם בכתיבת מחזות - שניים מהם אף הועלו בברודוויי, אך נחלו כישלון חרוץ. כמה מספריו עובדו לסרטים.

ספריו שתורגמו לעברית

על בלימה (1944), תרגם יותם ראובני, זמורה ביתן, 2000.
הקורבן (1947), תרגם ארז אשרוב, זמורה ביתן, 2010.
הרפתקאות אוגי מארץ' (1953), תרגם אהרון אמיר, זמורה ביתן, 1979.
תפוס את היום (1956), תרגם אביב מלצר, הוצאת אדם, 1980. תרגום נוסף: משה זינגר, זמורה ביתן, 1991.
הנדרסון מלך הגשם (1959), תרגמה אופירה רהט, ספרית פועלים, 1976. תרגום נוסף: משה זינגר, זמורה ביתן, 1992.
הרצוג (1964), תרגם אליהו פורת, ספרית פועלים, 1965. תרגום נוסף: עודד פלד, זמורה ביתן, 1992.
זיכרונות מוסבי וסיפורים אחרים (1968), תרגם יותם ראובני, זמורה ביתן, 2000.
כוכב הלכת של מר סאמלר (1970), תרגם חיים גליקשטיין, ספרית פועלים, 1971. תרגום נוסף (בשם כוכבו של מר סאמלר): משה זינגר, זמורה ביתן, 1993.
‫מתנת המבולדט (1975), תרגמה אביבה גור, ספרית פועלים, 1978. תרגום נוסף (בשם מתנת הומבולט): מרדכי ברקאי, זמורה ביתן, 1993.
לירושלים ובחזרה - דיווח אישי (1976), תרגם אהרן אמיר, עידנים, 1977.
דצמבר של הדיקאן (1982), תרגם חיים איזק, זב"מ, 1984.
הפה הגדול (1984), תרגם משה זינגר, זמורה ביתן, 1988.
רבים יותר מתים מלב שבור (1987), תרגם משה זינגר, זמורה ביתן, 1990.
גניבה (1989), תרגם אלי הירש, זמורה ביתן, 1994.
ממשות (1997), תרגם יונתן פרידמן, זמורה ביתן, 1999.
רוולסטין (2000), תרגם מיקי גורן, זמורה ביתן, 2001.
סול בלו, הסיפורים הנבחרים (2001), כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2004.

לקריאה נוספת

עדה אהרוני, הקול הפנימי ביצירתו של חתן פרס נובל סול בלו, הוצאת "פרדס", 2007.

מבחר מאמרים על יצירתו

האריה המת והכלב החי, על מקומה של היהדות בכתבי סול באלו, מאת צפירה פורת, מאזנים מ"ב, תשל"ו 1976. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הדו"ח האישי של סול בלו, מאת יעקב רבי, על המשמר, דצמבר 1976.
סול בלו בירושלים, מאת מיכאל ששר, ידיעות אחרונות, ינואר 1977.
השלמות ומילואים לביביליוגרפיה בעברית על סול בלו, מאת יוסף ירושלמי, עלי-שיח 6, תשל"ט 1979.
ארבעה ניסיונות תיווך בין טקסטים יהודיים ואמריקניים: סופרים יהודים-אמריקנים לנוכח איום האנטישמיות בתקופת מלחמת העולם השנייה, מאת עופר שיף, הציונות כ"א, תשנ"ח 1998.
מסתבר שיש לבבות המקרינים יותר אהבה מאחרים, מאת אלן ללצ'וק, ארץ אחרת 29, תשס"ה 2005.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: סול בלו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סול בלו

הספרים של סול בלו, באתר "סימניה"
סול בלו, באתר פרס נובל (באנגלית)
על הזהות היהודית ביצירתו של סול בלו בכתבה על הספר של חוקרת יצירתו עדה אהרוני
אריק גלסנר, על "הסיפורים הנבחרים" של סול בלו ו"מתנת המבולדט" של סול בלו, מרץ 2008
נועה לימונה, "הקורבן" מאת סול בלו, בכל רגע יכולות לצוץ דרישות, באתר הארץ, 10 במרץ 2010
תום שגב, תרנגולות ערביות וגרביים צעקניים, באתר הארץ, 19 באפריל 2010
רונן טל, חג הקורבן: על "הקורבן" של סול בלו, באתר nrg‏, 18 באפריל 2010
אלי אליהו, עכבר העיר אונליין, המכתבים של סול בלו, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2010

הערות שוליים

^ על הרצאת ג'פרסון באתר ה-NEH, הקרן הלאומית למדעי הרוח

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23756302סול בלו

[1] על הרצאת ג'פרסון באתר ה-NEH, הקרן הלאומית למדעי הרוח

[1]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)

זוכי הרצאת ג'פרסון
1972–1980	ליונל טרילינג • אריק אריקסון • רוברט פן וורן • פול א. פרוינד • ג'ון הופ פרנקלין • סול בלו • סי. ון וודוורד • אדוארד שילס • ברברה טוכמן
1981–1990	ג'רלד הולטון • אמילי ורמול • ירוסלב פליקן • סידני הוק • קליאנת' ברוקס • לשק קולקובסקי • פורסט מקדונלד • רוברט ניסבט • ווקר פרסי • ברנרד לואיס
1991–2000	גרטרוד הימלפרב • ברנרד נוקס • רוברט קונקווסט • גוונדולין ברוקס • וינסנט סקלי • טוני מוריסון • סטיבן טולמין • ברנרד ביילין • קרוליין ביינום • ג'יימס מק'פרסון
2001–2010	ארתור מילר • הנרי לואיס גייטס (הבן) • דייוויד מק'קלו • הלן ונדלר • דונלד קגן • טום וולף • הארווי מנספילד • ג'ון אפדייק • לאון קס • ג'ונתן ספנס
2011 ואילך	דרו גילפין פאוסט • וונדל ברי • מרטין סקורסזה • וולטר אייזקסון • אנה דיאוור סמית • קן ברנס