דונלד קגן

דונלד קגן (באנגלית: Donald Kagan, נולד בליטא, ב-1 במאי 1932) הוא היסטוריון יהודי אמריקאי חשוב של ההיסטוריה העתיקה, המתמחה בחקר תולדות יוון העתיקה, פרופסור באוניברסיטת ייל, נאו-קונסרבטיבי.

עיקר פרסומו נובע מסדרה בת ארבעה ספרים שכתב במשך 18 שנה (1969–1987) בהוצאת אוניברסיטת קורנל על המלחמה הפלופונסית - שני סבבי המלחמות שניהלו ספרטה ואתונה במאה החמישית לפני הספירה, ואשר הרסו את אתונה ואת יוון כולה ואיפשרו את כיבושה במאה הרביעית לפני הספירה על ידי מקדוניה. קגן כתב גם כעשרה ספרים אחרים בנושאים היסטוריים ועכשוויים כאחד, בנוסף למאמרים רבים, שהופיעו ומופיעים עד היום ב"וול סטריט ג'ורנל", "ויקלי סטנדרד", "ניו יורק טיימס" ו"קומנטרי".

זוכה "הרצאת ג'פרסון" לשנת 2005.

קורות חיים

קגן נולד בעיירה קטנה בשם קורשן בליטא. אביו נפטר בעודו תינוק, ואמו היגרה עִמו לארצות הברית בעודו בן שנתיים בלבד. הוא גדל בברוקלין שבניו יורק, בין יהודים, אך מוקף באנטישמים. לימים סיפר שלא אחת הותקף בדרכו לבית הספר, בשל יהדותו, ולא עבר ולו יום אחד בו לא חשש מפני התקפה שכזו.

ב-1954 סיים את לימודי ה-BA שלו בהיסטוריה בברוקלין קולג' (שלוחה של ה"סיטי קולג' של ניו יורק - CCNY", שנוסדה ב-1930). ב-1955 קיבל תואר MA בלימודים קלאסיים באוניברסיטת בראון שברוד איילנד. ב-1958 השלים את הדוקטורט שלו בהיסטוריה באוניברסיטת המדינה של אוהיו.

בשנים 1969-1960 כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קורנל בניו יורק. שם גם הפך ב-1969, מהסוציאליסט-שמאלי שהיה, לנאו-קונסרבטיבי, בעקבות הצלחתם של סטודנטים שחורים לשנות את תוכנית הלימודים של האוניברסיטה, באיומי נשק. הוא טוען שהתגובה ה"צ'מברליינית" של שלטונות האוניברסיטה הליברלים הייתה הגורם למהפך זה בדעותיו. מ-1969 עד היום הוא מרצה להיסטוריה באוניברסיטת ייל ואף שימש מספר שנים כרקטור האוניברסיטה. דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ניו הייבן (1988) ואוניברסיטת אדלפי (1990). ב-1997 היה אחד החותמים על הצהרת העקרונות של "פרויקט המאה האמריקאית החדשה" - PNAC, מרכז חשיבה נאו-קונסרבטיבי חשוב שייסד בנו רוברט קגן יחד עם ויליאם קריסטול, מחשובי הנאו-קונסרבטיבים האמריקאים כיום. בין החותמים האחרים היו דיק צ'ייני, דן קווייל, דונלד רמספלד, ג'ב בוש, פרנסיס פוקויאמה, אליוט אברמס, נורמן פודהורץ, פול וולפוביץ, אליוט א. כהן, מידג' דקטר, פאולה דובריאנסקי ועוד, 25 מחשובי הנאו-קונסרבטיבים.

ב-2002 קיבל את המדליה הלאומית למדעי החברה והרוח שמעניקה מדי שנה הקרן הלאומית למדעי הרוח וב-2005 נבחר על ידי אותה קרן לשאת את "הרצאת ג'פרסון", הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקאי למי שהגיע להישגים אינטלקטואליים במדעי החברה והרוח. קגן הוא כיום "סטרלינג פרופסור" (הדרגה האקדמאית הגבוהה ביותר) באוניברסיטת ייל, אחד מ-39 בעלי דרגה זו. הקורס שלו על "מקורות המלחמה" היה אחד הקורסים הפופולריים ביותר באוניברסיטת ייל במשך עשרים וחמש שנים.

קגן גר כיום בניו הייבן, קונטיקט, נשוי למירנה ואב לרוברט קגן ופרדריק קגן, שני היסטוריונים נאו-קונסרבטיבים ידועים בזכות עצמם (אשתו של רוברט קגן, ויקטוריה נולנד היא דוברת משרד החוץ האמריקאי החל מקיץ 2011 והייתה לפני כן שגרירת ארצות הברית לנאט"ו. אשתו של פרדריק קגן, קימברלי קגן היא היסטוריונית צבאית ידועה גם היא, המייסדת ויושבת ראש "המוסד לחקר המלחמות" - ISW).

כתיבתו

ספרו הראשון של קגן "הדיאלוג הגדול: היסטוריה של המחשבה הפוליטית היוונית, מהומרוס עד פוליביוס" (הוצאת פרי פרס) יצא לאור ב-1965. לאחר מכן ובמשך 18 שנים (1969-1987) יצאה לאור בהוצאת אוניברסיטת קורנל סדרת ספריו על המלחמות הפלופונזיות. ב-1991 הוא פרסם את ספרו "פריקלס של אתונה: לידתה של דמוקרטיה" (הוצאת פרי פרס) וב-1995 יצא לאור ספרו "על מקורותיה של המלחמה ועל שמירת השלום (הוצאת דבלדיי)", המבוסס על תוכני הקורס הפופולרי שלו בייל. ספרים נוספים: "על מורשתן של ציוויליזציות כלל עולמיות" (2000), ו"על מורשתו של המערב" (2003), שנכתבו עם מחברים נוספים, ועוד.

אחד מספריו הידועים ביותר של קגן בשדה האידאולוגיה הנאו-קונסרבטיבית הוא "בשעה שאמריקה ישנה", שיצא לאור בספטמבר 2000 (הוצאת סיינט מרטין), ערב בחירת ג'ורג' בוש (הבן) לנשיאות ארצות הברית ואשר נכתב יחד עם בנו השני פרדריק קגן. שמו של הספר מבוסס על ספרו של צ'רצ'יל "בשעה שאנגליה ישנה", שנכתב ב-1938 ערב מלחמת העולם השנייה וכמו קודמו הצ'רצ'יליאני הוא טען כי המעצמה הרלוונטית, במקרה של קגן ארצות הברית, נתונה לאשליה עצמית שיש לה כוח, בעוד שבעצם אין לה אותו, ממש כמו שהיה המצב של אנגליה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. קגן ובנו קראו בספר זה להתעוררותה של ארצות הברית, חיזוק הגנתה וחידוש נכונותה לפעול גם בכוח הזרוע, משום שחולשתה הצבאית היא האיום האמיתי על השלום. הספר נחשב ומוערך כל כך, משום שיש הטוענים שניבא בדיוק את שהתרחש שנה לאחר מכן, בספטמבר 2001 - ההתקפה על מגדלי התאומים והוא אכן השפיע על מדיניות ממשל בוש (הבן).

קגן כתב ספרים נוספים, הן בתחומי ההיסטוריה העתיקה והן היסטוריה עכשווית. ספרו האחרון עד כה הוא על "תוקידידס: יצירתה מחדש של ההיסטוריה" (הוצאת ויקינג פרס, 2009).

ספריו

• Kagan, Donald. (1965). The Great Dialogue: A History of Greek Political Thought from Homer to Polybius. New York: Free Press.
• Kagan, Donald. (1969). The Outbreak of the Peloponnesian War. Ithaca: Cornell University Press. מסת"ב 0-8014-0501-7.
• Kagan, Donald. (1974). The Archidamian War. Ithaca: Cornell University Press. מסת"ב 0-8014-0889-X.
• Kagan, Donald. (1981). The Peace of Nicias and the Sicilian Expedition. Ithaca: Cornell University Press. מסת"ב 0-8014-1367-2.
• Kagan, Donald. (1987). The Fall of the Athenian Empire. Ithaca: Cornell University Press. מסת"ב 0-8014-1935-2
• Kagan, Donald. (1991). Pericles of Athens and the Birth of Democracy. New York: The Free Press. מסת"ב 0-684-86395-2.
• Kagan, Donald. (1995). On the Origins of War and the Preservation of Peace. New York: Doubleday. מסת"ב 0-385-42374-8.
• Kagan, Donald and Kagan, Frederick. (2000). While America Sleeps. New York: St. Martin's Press. מסת"ב 0-312-20624-0.
• Kagan, Donald, Craig, Albert M., Graham, William A., Ozment, Steven, and Turner, Frank M. (2000). The Heritage of World Civilizations.
• Kagan, Donald, Ozment, Steven, and Turner, Frank M.. (2003). The Western Heritage. New York: Prentice Hall. מסת"ב 0-13-182839-8.
• Kagan, Donald. (2003). The Peloponnesian War. New York: Viking Press. מסת"ב 0-670-03211-5.
• Kagan, Donald. (2009). Thucydides: The Reinvention of History. New York: Viking Press. מסת"ב 0-670-02129-6.

ראו גם

• האינטלקטואלים של ניו יורק
• נורמן פודהורץ
• אירווינג קריסטול
• קלמנט גרינברג
• סימור מרטין ליפסט
• דניאל בל
• נתן גלייזר
• דייוויד לנדס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דונלד קגן בוויקישיתוף

• אחד הקורסים של פרופסור דונלד קגן באוניברסיטת ייל, באתר Open Yale courses
• רשימת תארים ופרסומים רשמית של פרופסור דונלד קגן מטעם המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ייל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26528913דונלד קגן