נחום גוטמן

נחום גוטמן

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	15 באוקטובר 1898 טלנשטי, בסרביה, האימפריה הרוסית
פטירה	28 בנובמבר 1980 (בגיל 82) תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראלי
תחום יצירה	ציור, פיסול, ספרות ילדים
זרם באמנות	אסכולת ארץ ישראל

שחזור הסטודיו של גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק

קבריהם של נחום גוטמן ואשתו עליהם נחקקה חתימתו המפורסמת

לוחית זיכרון על ביתו של נחום גוטמן ברחוב אחד העם 136 בתל אביב

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

קורות חייו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ילדות ונעורים, 1913-1898

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של שמחה בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. בשנת 1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.

בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל. תחילה גרו בנווה שלום (שכונה) על גבול יפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה להתגורר בבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית המשפחה היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, שהיו מבקרים קבועים בו.

בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן בטבריה ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של אביו באותם ימים. זאת הסיבה שגוטמן לא צייר דיוקנה של אמו בניגוד לכל קרוביו האחרים. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב), וסבתו עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. גוטמן הילד החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד ציור אצל הציירת אירה יאן.

מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913

מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנתיים אחר כך חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1920–1926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. באותה עת יצר הדפסים רבים כגון "איוב ורעיו". בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו "כתבים לבני הנעורים", שיצאו לאור בברלין וכן את ספר שירי הילדים "החליל" של שאול טשרניחובסקי, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים ונעשה חלוץ המאיירים של ספרי ילדים עבריים.

ארץ ישראל

לאחר שובו לארץ, בשנת 1926, ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

הוא הוסיף לאייר ספרי ילדים, ובין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. גוטמן אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.

בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).

ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה הצייר הקבוע של השבועון. הוא אייר את שערי העיתון, את אלפי הסיפורים והשירים שפורסמו בו, וכתב ואייר סיפורים ורשימות בהמשכים, שלאחר מכן קובצו לספרים.

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך 'דבר לילדים' יצחק יציב, נאות לשלוח 'יומן מסע' מאוייר, מן הנסיעה, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם- מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חמרים שלא היו לעיניו. יומן המסע- המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים ב'דבר לילדים' ובהמשך כונס לספר 'בארץ לובנגולו מלך זולו' שהיה ספרו הראשון כסופר.

במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים". יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.

בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.

נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

בשנת 2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע, סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות, את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.

הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.

מתעד ראשית תל אביב

מקום מיוחד בעבודתו של גוטמן- כתיבה ואיור, מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, אותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאויירים של גוטמן מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה.

גלריה

• 
  ברכת כהנים, 1961
  פסיפס
  בית הרבנות הראשית, תל אביב-יפו
• 
  מים מן הבאר, שנות השבעים
  ברונזה
  מוזיאון נחום גוטמן
• 
  פסיפס תולדות תל אביב (פרט), 1976
  מזרקה ופסיפס
  שדרות רוטשילד 1, תל אביב-יפו
• 
  פסיפס
  הגימנסיה העברית "הרצליה", רחוב ז'בוטינסקי 106, תל אביב-יפו

רשימת פרסומים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ספריו שחיבר

• 1939 בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶך זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּיָה
• 1942 ביאטריצ'ה או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס
• 1944 הרפתקאות חמור שכולו תכלת
• 1946 החופש הגדול או תעלומת הארגזים (פרס למדן)
• 1950 סיפורים מצוירים
• 1958 כאשר היית קטן
• 1958 שביל קליפות התפוזים (עיטור אנדרסן)
• 1959 עיר קטנה ואנשים בה מעט
• 1964 ,לילדי ישראל שירם, ציורים, הוצאת דביר.
• 1968 שתי אבנים שהן אחת
• 1969 כל הרוצה להיות רב-חובל יקרא מעשה זה
• 1976 "וכה אמר סבא"
• 1978 אניית הכושים
• 1980 בין חולות וכחול שמיים
• 2002 מעשה בשוטר, בסלט ובזנב פרה, סיפורים מצוירים
• 1986 אדם לעמלו, רישומים
• 1986 ‫מימית הפלאים, ועוד שמונה עשר ספורים
• המרדף אחרי אבן הלגיון הרומי-שתי אבנים שהן אחת, הוצאת משרד הביטחון.
• תל אביב יפו- עיר חולות וים (אלבום), הוצאת מסדה.
• סיפורים מצוירים- נחום גוטמן, ספרית פועלים, 1978.
• "מרדכי לבנון: אמן ויצירתו", מחבר: דוד גלעדי, מראות לבנון: חיים הזז, אחרית דבר: נחום גוטמן, הוצאת עזבון מרדכי לבנון.
• "עשרה סיפורים לקטנים", ביחד עם: משה טבנקין, מרים ברטוב, ו-דליה רביקוביץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת דרור, 1942.

ספרים באיורו

• חיים נחמן ביאליק, "דוד המלך בילדות: שלוש אגדות כתובות בידי ח.נ. ביאליק", הוצאת דביר, תל אביב, תרפ"ח, 1927.
• היינריך היינה, "ארץ אשכנז: הגדה של סתו", תרגום: ש' בן-ציון, הקדמה ובאורים מאת דב סדן, דבר, תל אביב, 1938.
• שאול טשרניחובסקי, "אשר היה ולא היה",(ספורים לילדים), יבנה תל אביב, תש"ב (1942).
• לוין קיפניס, "וכה אמר סבא", תל אביב: א.י. שטיבל, 1933 (יחד עם ברורית אונה).
• אשר ברש, "הנשאר בטולידה: סיפור היסטורי", הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ג, 1942.
• אשר ברש, "כעיר נצורה", הוצאת מסדה, תש"ה, 1944.
• מירה מאיר, אני אוהב לציֵּר, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ג 1972. (זכה בציון לשבח מטעם האגודה הבינלאומית לספרות ילדים (IBBY).
• רפאל ספורטה, ‫שלום, כוכב הערב: שירים לפעוטות, בן שמן: מודן, 2007.
• חיים נחמן ביאליק, ויהי היום, תל אביב: דביר, תשל"ט.
• חיים נחמן ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, תל אביב: דביר, 1933.
• חיים נחמן ביאליק, יהושע חנא רבניצקי, שמחה בן-ציון, ספורי המקרא לילדים נסדרו על ידי ח.נ. ביאליק, י.ח. רבניצקי וש. בן-ציון, הוצאת דביר, תל אביב, 1938.
• אהוד בן עזר, בצאת ישראל ממצרים.
• הגדה של פסח, תל אביב: יבנה, תשמ"ז 1987.
• לוין קיפניס, ‫בנתיב הפלא: ספור, 2012.
• יצחק למדן, פואמה, רמת אפעל: קבוצות הבחירה של המחנות העולים, תשע"ב 2011.
• צבי זוירי, הרפתקאות יובל: ועוד ספורים, תל אביב: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תשס"ח 2007.
• דב קמחי, "ספר היובל של הסתדרות המורים תרס"ג-תרפ"ח (1903–1928), הוצאת הסתדרות המורים, שנת חמשת אלפים שש מאות שמונים ותשע ליצירה, 1928, (מהדורה מוגבלת של 2,000 העתקים), עטור ועיצוב כריכה - נחום גוטמן.
• אשר ברש, "סיפורה של תל אביב", הוצאת מסדה.
• זאב ז'בוטינסקי,"כתבים- שמשון", תורגם מרוסית בידי ברוך קרופניק, הוצאת משרד הבטחון.
• איבאן אנדרייביץ קרילוב, "כלמשלי קרילוב", תרגום: חנניה רייכמן, הוצאת טברסקי, 1950.
• לוין קיפניס, "על שתיים ועל ארבע: מעשיות על חיות ועופות", הוצאת דביר.
• אנדה עמיר-פנקרפלד, "אני שר מאושר", הוצאת מסדה 1973.
• נחום גוטמן, "חיות הנגב: ציורי הווי של לוחמינו", הוצאת עם עובד.
• אברהם שוער, "שועל רמועל- סיפורי אגדה", הוצאת יבנה, 1942.
• אהרון גלעדי, ביחד עם נחום גוטמן, "טעם ראשונים דגניה א', יובל השבעים דגניה א'", הוצאת דגניה א', 1981.
• יצחק דמיאל שוויגר,"ככה סיפרו לי שמלת השבת של חנהל'ה הקטנה", הוצאת למען הילד, 1938.
• יצחק יציב, "במעגל הימים", הוצאת דבר לילדים, 1949.
• אוריאל אופק, "שבע טחנות ועוד תחנה", הוצאת יהושע צ'צ'יק, תל אביב, 1969.

פסליו

• כחומר ביד היוצר- פסלוני החימר של נחום גוטמן, הוצאת כתר.

עריכותיו

• אלבום הניצחון-תצלומים היסטוריים ממלחמת ששת הימים.

לכבודו

• "נחום גוטמן: תערוכת יובל, ציורי שמן, צבע מים, פסלים ", הוצאת המוזיאון, 1969.
• כאלה היו, הוצאת מערכת הביטחון, 1971.
• "אלבום נחום גוטמן, הוצאת מסדה.
• נחום גוטמן, עריכה ומבוא: אהוד בן עזר, צילומים: ישראל צפריר, עיצוב גרפי: דורית שרפשטיין, מודן הוצאה לאור, 1997.
• "מזווית אחרת, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998.

השכלה

• 1908 – גימנסיה "הרצליה", תל אביב
• 1912 – אמנות, בצלאל – האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
• 1920-26 – אמנות, וינה, ברלין ופריז

הוקרה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• 1938 – פרס דיזנגוף לציור
• 1955 – פרס סיציליה לצבעי מים, הביאנלה לאמנות, סאן-פאולו, ברזיל
• 1956 – פרס דיזנגוף לציור, על ציורו "מרכבה"
• 1958 – פרס למדן לספרות ילדים (על ספרו "החופש הגדול או תעלומת הארגזים")
• 1962 – עיטור כבוד על שם אנדרסן, האגודה הבינלאומית לספרות ילדים דנמרק (על ספרו "שביל קליפות התפוזים")
• 1964 – פרס יציב לספרות הילדים
• 1969 – פרס פיכמן לספרות ואמנות מטעם האיגוד העולמי של יהודי בסרביה
• 1974 – דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב-יפו
• 1976 – יקיר תל אביב, עיריית תל אביב-יפו
• 1978 – פרס ישראל לספרות ילדים{{הערה|פרס-ישראל בספרות ילדים לנ. גוטמן, אנדה עמיר ול. קיפניס, דבר, 8 בפברואר 1978

לקריאה נוספת

• יהודה האזרחי, נחום גוטמן, תל אביב: מסדה, 1965. (אלבום)
• אהוד בן עזר (עריכה ומבוא), נחום גוטמן, גבעתיים: מסדה, 1984. (אלבום)
• נורית גוברין, "פחד להחזיק בעט-כותבים" - בין נחום גוטמן לאביו, בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 344 - 354. ועוד שם לפי מפתח-השמות.
• רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
• לאה נאור, צייד הצבעים: סיפורו של נחום גוטמן, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('ראשונים בארץ'), תשע"ב 2012.
• מירה מאיר, נחום גוטמן אוהב ציורים: בעקבות הספר אני אוהב לצייר", הוצאת משרד החינוך והתרבות.
• לאה נאור, צייד הצבעים - סיפורו של נחום גוטמן, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2012.

קישורים חיצוניים

• נחום גוטמן באוספי מוזיאון ישראל
• נחום גוטמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• נחום גוטמן באתר ארופיאנה (באנגלית)
• אתר מוזיאון נחום גוטמן לאמנות
• רשימת מאמרים על באתר רמב"י
• גוטמן בבית – ציורים של נחום גוטמן באוספים פרטיים
• נחום גוטמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של נחום גוטמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הצצה לארכיונו של נחום גוטמן באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
• הספרים של נחום גוטמן, באתר "סימניה"
• מת נחום גוטמן, דבר, 30 בנובמבר 1980, המשך
• נפטר נחום גוטמן, צייר, פסל וסופר, מעריב, 30 בנובמבר 1980
• משה דור, הצייר של ארץ-ישראל צבעונית, אגדית וכשופה, מעריב, 30 בנובמבר 1980
• דוד גלעדי, אגדה ושמה: נחום גוטמן, מעריב, 1 בדצמבר 1980
• משה בן-שאול, נחום, מעריב, 1 בדצמבר 1980
• נחום גוטמן למנוחות, דבר, 2 בדצמבר 1980
• נילי פרידלנדר, תל-אביב נפרדה מנחום גוטמן ז"ל, מעריב, 2 בדצמבר 1980
• שמואל שניצר, הילד הקסום של תל-אביב הקטנה, מעריב, 4 בדצמבר 1980
• משה שמיר, הסתיו האביבי הזה, מעריב, 5 בדצמבר 1980
• יגאל צלמונה, "איש המזרח" של נחום גוטמן, דבר, 26 בדצמבר 1980 (מתוך "אלבום גוטמן", בהוצאת מסדה)
• מנחם רגב, עינו הבוחנת של נחום גוטמן, העלון למורי הביולוגיה, 1994
• בני מאיר, בעין בוחנת על עינו הבוחנת של נחום גוטמן, העלון למורי הביולוגיה, 1995
• עוזי צור, אנשים שהם רחובות, באתר הארץ, 17 בינואר 2008
• עוזי צור, סודות אסורים מהילדות, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
• רוחמה אלבג, אהבתי את ההומור הערבי, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
• כרמית ספיר ויץ, פסיפס: מעט מאוד נותר מישראל של נחום גוטמן, באתר nrg‏, 3 ביולי 2012
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-112 של גוטמן, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 5 באוקטובר 2010
• נתי גבאי, כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!, באתר הספרייה הלאומית, יוני 2017
• חן מלול, שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מאני, באתר הספרייה הלאומית, אוקטובר 2017
• חן מלול, כשנחום גוטמן צייר את פרעות תרפ"ט, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אוגוסט 2018
• כרמית ספיר ויץ, ‏בעט ובמכחול: מסע בעקבות חייו הצבעוניים של נחום גוטמן, באתר מעריב אונליין, 12 באוקטובר 2018
• מוניקה לביא, שיטוט בין שבילים מתפצלים, או איך מחברים את נחום גוטמן מחדש, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, נובמבר 2018

מפרי עטו:

• ואז התחילו לבנות את תל-אביב, דבר, 21 בספטמבר 1979 (מתוך: נחום גוטמן ואהוד בן עזר, "בין חולות וכחול שמיים", תל אביב: יבנה, 1980)
• פתחתי פה למצויירים, דבר, 5 בדצמבר 1980 (מתוך: נחום גוטמן ואהוד בן עזר, "בין חולות וכחול שמיים", תל אביב: יבנה, 1980)
• בני ציפר, עזבון ספרותי עשיר, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • 10 רשימות מהעזבון, במלאת 30 שנה למותו, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • עם עגנון, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • בממלכת הפלמחים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • שכונת התימנים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • ידיד נעורים ושמו בסוי, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • השמש בשמים נחבאה תחת שבעים צעיפים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • הקיר הכחול, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25995734נחום גוטמן