לדלג לתוכן

משתמש:שמואל חיים/רבי חייא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

גודל דף זה – 34,348 בתים


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ צאצאים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רבי חייא
קבר רבי חייא
קבר רבי חייא
מקום פעילות טבריה, ארץ ישראל
רבותיו רבי יהודה הנשיא
תלמידיו רבי אושעיא, יהודה, חזקיה, אחי.

רבי חייא (נקרא גם רבי חייא הגדול או חייא רובא) היה מחשובי האמוראים, ומייסד ישיבת טבריה. היה מאחרוני התנאים[1], ומראשוני אמוראי ארץ ישראל. עלה מבבל ללמוד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, והיה דודו ורבו של רב. מפעלו המרכזי היה בסידור הברייתות שלא שנה רבי יהודה הנשיא במשנה, יחד עם תלמידו רבי אושעיא.

ביוגרפיה

נולד בעיר כפרי שסמוכה לסורא שבבבל לאבא בר אחא בר סלא מכפרי[2], או לרב אחא מכפרי מאשתו השנייה[3]. משפחתו הייתה מגזע שפטיה בן אביטל[4] או מגזע שמעי אחי דוד המלך[5].

ימי עלומיו ורבותיו בבבל לא נודעו, ובתלמוד מובא רק דין אחד שלמד בבבל בדיני נדה[6]. אך כבר בבבל התפרסמו הוא ובניו כחכמי הדור, עד כדי שכל עוד ששהו בבבל - החזיקו חז"ל את בני בבל כבקיאים בתורה כבני ארץ ישראל, והמביא גטמבבל לא היה צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", אך מעת שעלו רבי חייא ובניו מבבל - פסקו מלהחזיקים כבני תורה, עד שחזר רב לבבל[7].

בשיא פעילותו התורנית בבבל, עלה רבי חייא לארץ ישראל, כדי ללמוד תורה מפי רבי יהודה הנשיא. לדעת התוספות[8] עלה כאשר היה אביו עדיין בחיים. ועלה יחד עם אשתו יהודית, בניו רב יהודה וחזקיה, שתי בנותיו, ואחיינו רבה בר בר חנה. רבי יהודה הנשיא שמח בבואו, וכאשר הגיע קרא לפניו את הפסוק "מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי"[9]. בארץ ישראל חידשו רבי חייא ובניו הלכה אחת בדיני טומאה וטהרה[10], ובזכות חידושם הפליאו חז"ל במעלתם והשוו את עלייתם לעליית עזרא הסופר והלל הזקן שכל אלו ייסדו את דברי התורה מחדש בעלייתם מבבל[11].

רבי חייא עסק גם בהרבצת התורה והתבטא שבזכות מעשיו לא תשכח תורה מישראל. הוא היה שותל פשתן ומכין מהם רשתות ציד ואיתם היה צד צבאים, אות היה שוחט ומכין מעורם מגילות לכתוב עליהם את התורה, ולקח חמישה ילדים ולימד כל אחד חומש אחר, ולאחר מכן לקח שישה ילדים ולימד כל אחד סדר משנה אחר. כאשר שמע על כך רבי, התבטא ש"גדולים מעשי חייא" כלומר, גדולים יותר ממעשיו[12].

על אף מעמדו סירב להתפרנס מן הצדקה והתעסק במסחר יחד עם רבי שמעון ברבי במשי ובפשתן[13]. ממסחרו התעשר רב חייא עושר רב, ואף היה צריך למנות את אחיינו רב לשומר על מסחרו[14]. כן היה בקי להבחין בטיבם של מטבעות[13].

לאחר תפילתו, רבי חייא היה מתפלל שתהא תורת ה' אמונתו, ו"אל ידוה לבנו ואל יחשכו עיניו"[15]. כשנשאל על ידי רב, באיזו זכות יזכו הנשים בעולם הבא, השיב בזכות שהם נותנים לבעליהם ללמוד תורה[16].

עם רבי יהודה הנשיא

יחסו עם רבו רבי יהודה הנשיא היה כתלמיד חבר, ולמדו רוב חכמתו בטעמי ופירושי המשנה[17], ורבו אף שטח לעיתים בפניו את ספקותיו בהלכה[18]. ורבי אף התבטא פעם לאחד מתלמידיו ש"הנח דברי ואחוז בדברי רבי חייא"[19]. הוא חיבבו כל כך שכאשר נכנסו החכמים לבית הוועד הורה רבי שרבי חייא ייכנס ראשון לכולם, פרט לרבי ישמעאל ברבי יוסי אוהבו שהיה אף מבוגר יותר[20]. מקום מושבו של רבי חייא בבית המדרש היה מאחורי רבי[21].

רבו סמכו לדון יחידי בדיני ממונות. רבי חייא הסביר, שהטעם שנתן לו רבי יהודה הנשיא לדון ביחידות, היה משום שידע לחדש ולהוסיף סברות בנוסף למה שלמדו אותו רבותיו[2]. כמו כן מינהו רבי יהודה הנשיא לאב בית דין האחראי לקדש את החודש[22], ובשל כך מינה את רבי חייא בראשות בית דין שהיה אחראי לקדש את החודש[23]. לאחר פטירת רבי חייא עבר התפקיד לתלמידו רבי אושעיא.

בתקופה מסויימת היה רבו משלם לו עבור הוצאות מזונו[24] וכאשר הביא רבי פעם שבעה דגים לבני ביתו, הביא חמישה מהם לרבי חייא[25].

בתלמוד מסופר שרבי היה לומד מידי ראש חודש עם אליהו הנביא. קרה פעם שהתמהמה מלהגיע, ולפליאת רבי השיב אליהו שהוא היה צריך להקיץ את האבות - אברהם יצחק ויעקב - משינתם, לרחוץ את ידיהם ולהעמידם לתפילה, אך הוא היה צריך להיזהר שלא להעמידם יחד, פן ירבו בתפילה יחד ויביאו את המשיח לפני זמנו. לשאלתו של רבי האם יש כדוגמתם בעולם הזה, השיב אליהו - כי רבי חייא ובניו כוחם רב כשל האבות. כאשר שמע רבי דבר זה, הוא העמיד לתפילה בשנת בצורת את רבי חייא ובניו יחד, ושלח את אחד מהם לעמוד התפילה. כאשר הם אמרו "משיב הרוח" נשב רוח, וכאשר אמרו "מוריד הגשם" ירד מיד גשם. כאשר עמדו להגיע למילים "מחיה המתים", רעש העולם, מפני שתפילתם עלולה לגרום לתחיית המתים לפני הזמן. וכאשר גילו בשמים שאליהו גילה את סוד כוחם של רבי חייא ובניו לרבי, הלקו את אליהו הנביא בשישים מלקות של אש, עד שהוא הגיע לבית הכנסת ונדמה להם כדוב של אש והפריעם מלהתפלל[26].

רבי היה גם מרבה לשבח את רבי חייא לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי[20], ופעם התלונן רבי ישמעאל בפניו שרבי חייא לא קם בפניו בבית המרחץ, לשאלת רבו ענה רבי חייא שעסק אז באגדות ספר תהילים. כשמוע רבי את גודל שקיעותו בתורה - פחד שרבי חייא עלול להסתכן, ומסר לו שני תלמידים שישגיחו על צעדיו.

רבי חיבבו כל כך עד שאירס את בנו עם טוי בתו של רבי חייא, אך טוי מתה ביום כתיבת כתובתה, כאשר ביררו גילו שהסיבה הייתה משום שרבי הוא צאצא של שפטיה בן אביטל בן דוד המלך, ואילו רבי חייא הוא מצאצאי שמעי אחיו של דוד המלך, ואין זה מן הראוי שבן מלכים יתחתן עם בת שאיננה מגזע המלוכה[27].

עם זאת היו בין השניים חילוקי דעות, כך מסופר שרבי אסר ללמד תורה בשווקים, ואילו רבי חייא חלק על איסורו. כאשר התברר לרבי שרבי חייא למד בשוק עם אחייניו רב ורבה בר בר חנה למרות איסורו, הוא אסר עליו להיכנס לישיבתו למשך שלושים יום[28]. כך נחלקו בהלכה בדין נתינת תרומה למי שהצהיר שהוא כהן[29], ובדין שוחט בדבר המחובר לקרקע[30], בדיני טריפות[31] ובדיני נידה[6]

חבריו

רבי חייא היה חבר של גדולי הדור, שלמדו עמו בבית מדרשו של רבי[32], את חברו רבי ישמעאל ברבי יוסי כינה רבי חייא בשם "בבלאי"[33] אך עם זאת כיבד אותו[34].

עם חברו רבי שמעון ברבי דן רבי חייא רבות[35] והוא אף עסק איתו ביחד במסחר, במסכת קידושין[36] מובא שלאחר שרבי חייא עבר ליד רבי שמעון ולא קם לפניו, בא רבי שמעון בתואנה אל אביו ש:"שני חומשים שניתי לו בספר תהילים ולא עמד מפני". חברים נוספים של רבי חייא היו:רבי אלעזר הקפר[37], בר קפרא אותו כינה רבי חייא "בבלאי"[38] ונחלק איתו בכמה דינים עליהם נשבעו כל אחד שהוא שמע כך מרבי[39], רבי חנינא בר חמא איתו דן[12],שהיה עם זאת קטן ממנו, ואף היה לתלמידו[40].

חברו המובהק היה רבי שמעון בן חלפתא, בתלמוד הירושלמי מובא מעשה בו טייל רבי חייא איתו בבקעת ארבל עם הנץ החמה, ואלו דימו בכך את גאולת ישראל לעתיד לבוא: ”רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא, בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת”[41], כמו כן מובא שהם היו לומדים יחד בערב פסח בבית מדרשו של רבא בטבריה[42], במקום נוסף מובא ששניהם יחד עם רבי שמעון ברבי הלכו לערבי אחד שילמד אותם את התרגום[43].

בית הכנסת העתיק בארבל על רקע בקעת ארבל, בה התהלך רבי שמעון בן חלפתא עם רבי חייא

במדרש רבה מובא שרבי חייא נתן לו פעם שדה שעושה מאה כורים, וכאשר גילה רבי שמעון בר חלפתא שהיא עשתה פחות מכך, אמר לו רבי חייא לנפות את התבואה וכך יגלה שיש לו מאה כור[44]. בתלמוד הירושלמי[45] מובא מחלוקת הלכתית בין השניים לאן צריך לכוון כאשר לא יודעים איפה צד מזרח, רבי חייא סבר ש"קדשי הקדשים של מעלן" ורבי שמעון בן חלפתא סבר ש"כנגד בית קדש הקדשים שלמטן".

רבי חייא היה בקשרי ידידות גם עם רבי יהושע בן לוי על אך שהוא היה צעיר ממנו, וכאשר הגיע רבי חייא לבקר אצלו הוא נתן לו 24 תבשילים ואף אמר לו שבשבת הוא מכין פי שתיים תבשילים, כאשר הגיע ריב"ל לרבי חייא הוא הביא לו "דרכמונין"[46], בגמרא[47] מובא סיפור שריב"ל הגיע ליישוב מסוים וראה שם ענבים בגודל של עגלים, התפלל ריב"ל וביקש שלא תוציא הארץ פירות בכאילו גודל, כעבור שנה שהגיע לשם רבי חייא וראה פירות בגודל של עיזים והוא בא להתפלל שתפסיק הארץ להוציא פירות בגודל של עיזים פנו אליו תושבי המקום ובקשו ממנו שלא יתפלל משום שחברו ריב"ל שהיה כאן התפלל וגרם לפירות להיות יותר קטנים בניגוד לרצונם.

תלמידיו

רבי חייא הנהיג בטבריה ישיבה גדולה[48] בה למדו רבות תלמידי חכמים, שהפכו לימים לגדולי הדור. במדרש[49] מובא על אדם שתרם לישיבה ליטרא (מטבע) של זהב ורבי חייא קרא עליו את הפסוק "מתן אדם ירחיב לו".

תלמידיו המרכזיים היו היה אחייניו רבה בר בר חנה[50] ורב, לרב קרא רבי חייא "חביבי"[51] ומינה אותו להיות שומר גנזיו[52], בגמרא מובא שפעם ישבו בסעודה רבי חייא יחד עם רב לפני רבי, ולקראת סופה פנה רבי לרב ואמר לו ליטול את ידיו למים אחרונים מהר, רב בתחילה החל לרעוד שמא ראה בו רבי דבר לא הגון שבגלל זה אמר לו ליטול ידיים מהר לממים אחרונים כדי לצאת מהמקום, רבי חייא שראה זאת קרא לו "בר פחתי" והסביר לו שרבי אומר לו זאת כדי לכבד אותו בלברך ברכת המזון[53].

תלמידו הגדול היה רבי אושעיא בעמו יחד חיברו את התוספתא, שאף נטש את רבו בר קפרא לטובת רבי חייא[54]. רבי אושעיא סיפר, שפעם הוא העביר בשבת הקומקמוס מהדיוטא התחתונה לעליונה ומזג לתוך כוס ורבי חייא לא אמר לו דבר[55], רבי חייא מסר לו גם פירושי המשניות שקיבל מרבותיו. רבי זירא התבטא פעם ש"כל משנה שהיא לא מבית מדרשו של רבי חייא ורבי אושעיא משובשת היא"[56].

על תלמידו רבי יונתן מסופר שפעם הלכו השניים יחד לבית הקברות וציציתו של רבי יונתן הייתה גלויה, פנה רבי חייא לרבי יונתן וביקש ממנו להכניס את הציצית באומרו:"למחר באין אצלו, ועכשיו מחרפין אותנו", רבי יונתן בתגובה הקשה על כך, שהמתים הםיודעים מה קורה אחר מותם, רבי חייא פנה אליו ואמר לו ש"אם קרית, לא שנית, אם שנית לא שלשת, אם שלשת לא פרשו אליך!" והוכיח לו שמתים גם לאחר מותם יודעים מה קורה בעולם[57], רבי יונתן מוזכר כתלמידו של רבי חייא פעם נוספת שהלכו שנייהם אחר מיטתו של רבי יוסי בן לוקניא[58].

בתלמוד מוספר שפעם התמהמה האריס של רבי ינאי תלמידו של רבי חייא בערב שבת כדי להביא את הפירות ולעשר אותם, בשל כך לקח רבי ינאי פירות טבל שלו ועישר אותם על הפירות שהולך להביא האריס, כאשר שאל את רבי חייא האם עשה נכון כך, ענה לו ש:""שפיר עבדת"[59].

תלמידים נוספים ומוסרי הלכותיו הם:זעירא[60], רבי יהודה בן קנוסא[61], רבי יוחנן[62], רבי חונא[63],שמואל[64], שבתאי בן רבי מינוס[65] ואחי[66]. בתלמוד מוזכרים אמוראים רבים שמסרו הלכות משמו על אף שלא למדו אצלו כרבי אליעזר שאף שמוזכר כתלמידו, בתלמוד הירושלמי פירשו שהכוונה היא שהלך בדרכו ושיטתו אולם לא היה תלמידו[67], וכן רב אבא בר זוטרא[68], רב יהודה[69], רבה[70].

תורתו והנהגתו

מידותיו

על רבי חייא נכתב שהוא היה גבוה בדורו והגיע לכתפי רבי[71] וכאשר פעם אחת שרבי חייא הראה כריעה לפני רבי הוא נעשה פיסח עד שלבסוף התרפא[72].

רבי חייא היה זהיר ביותר בכבוד חבריו, כך לדוגמה מסופר בתלמוד שבעת שלמד רבי חייא עם חבריו אצל רבי, הריח רבי ריח שום ואמר שמי שאכל את השום שיצא, קם רבי חייא ויצא ולאחר מכן יצאו כולם אחריו, לאחר מכן כשבא אליו רבי שמעון בנו של רבי ושאל אותו:"אתה הוא שצערת לאבא?", ענה לו ש:"לא תהא כזאת בישראל" והסיבה שקם הייתה מכיון שלא רצה לבייש את מי שאכל באמת[73].

על אף שרבי חייא סבל מאשתו יהודית הוא היה מכבד אותה, כאשר נשאל על כך על ידי אחיינו רב הוא השיב ש:"די לנו להכיר טובה לנשותינו, על כך שהן מגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מחטא של הרהור בנשים אחרות"[74].

הלכותיו

במסכת יבמות[39] מובאים מספר הלכותיו של רבי חייא אותם נשבע ששמע מפי רבי.

רבי חייא עסק ותיקן את הלכות ריבית שחלקם מובאים במסכת שבת בשם רב ספרא:

  • דתני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהם מותרין ואסורין מפני הערמת רבית כיצד אאמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטין במנה יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין במנה וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית[75][76].
  • פעמים ששניהם מותרין פעמים ששניהם אסורין ופעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור עני[77][78].

אצל רבי חייא הייתה מגילת סתרים בה היה הלכות רבות שממנה למדו[79], בתלמוד מוזכר צופן החלפה אותה כתב רבי חייא בשם "אטב"ח"[80]. כמו כן על פיד מספר הוא חיבר את התוספתא יחד עם רבי אושעיא, בגמרא מובא, שחיבור התוספתא נעשה בהוראת חכמים[81]: "אמר רבי אבין בר שבא משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם ונתנו חכמים עיניהם ברבי חייא ובניו", רבי חייא שובח רבות על ידי החכמים על כתיבת התוספתא, ריש לקיש התבטא[82] על מעשה זה, ש"כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". .

אגדה

בתלמוד מוזכר בריתות רבות אותם שנה רבי חייא בענייני אגדה שביניהם:

  • "כל העוסק בתורה לפני ע"ה כאילו בא על ארוסתו בפניו[83]".
  • "יודע הקב"ה את ישראל שאינם יכול לעמוד לקבל גזרות אדום, עמד והגלה אותם לבבל"[84].
  • "אף על פי שבטלו סנהדרין, דין ד' מיתות לא בטלו"[85].
  • הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף, סעודתך שהנאך ממנה משוך ידך הימנה ואח תשהה עצמך"[86].

רבות מאמרותיו מתייחסות לטבען של נשים. הוא קבע כי "אין אשה אלא לבנים", ואף עסק בטבע האשה להוליד בנים, ואמר כי כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה[87][88]. כן אמר רבי חייא כי "אין אשה אלא ליופי"[89], ובדומה לכך קבע כי "אין אשה אלא לתכשיטי אשה" והיה נותן עצות כיצד לשפר את יופי הנשים: ”הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה”[90]. לפי שיטתו, פטורה האשה ממלאכות העשויות לפגוע ביופיה[91].

פטירתו

בתלמוד מסופר על רבי חייא שלפני פטירתו הגיע רבי לבקרו והוא מצא אותו בוכה, כאשר אמר לו רבי שאדם בוכה לפני פטירתו זה אינו סימן יפה לו, ענה לו רבי חייא שהוא אינו בוכה על כך שהוא הוא למות אלא על כך שלא יוכל לקיים תורה ומצוות בעולם הבא, בהמשך הסתפקו האמוראים האם הסיפור היה על רבי שעל פי כך הוא נפטר לפני רבי חייא, או על רבי חייא שעל פי הסיפור נפטר לפני רבי[92].

כמו כן מסופר שמלאך המוות לא יכול היה להרוג את רבי חייא משום שעסק כל הזמן בתורה, מלאך המוות התחזה לעני וביקש לחם, ולאחר שנתן לו רבי חייא את הלחם פנה עליו מלאך המוות בתואנה שהוא מרחם על עני אבל לא מסכים לרחם עליו כשהוא מנפנף בשוט של אש, וכך הסכים רבי חייא שמלאך המוות יהרוג אותו[92].

ריש לקיש היה מציין מערות קבורה, אולם כאשר בא למצוא את מערתו של רבי חייא הוא לא מצא אותה, ריש לקיש הצטער על כך והתפלא:"וכי לא התפלפלתי בתורה כמוהו?!", ענתה לו בת קול משמים:"תורה כמוהו פלפלת, תורה כמוהו לא הרבצת!"[26], בהדמנות אחרת צם ריש לקיש שלוש תעניות כדי לראות את רבי חייא בגן עדן, כאשר לא הצליח התפלא:"כלום יגע בתורה יותר ממני?", ענתה לו בת קול משמים:"רבץ תורה בישראל יותר ממך, ולא עוד אלא שהיה גולה", אמר ריש לקיש:"ולא הייתי גולה?", ענו לו:"אתה היית גולה ללמוד, והוא היה גולה ללמד". אמורא נוסף שניסה לראות את רבי חייא היה רבי יוסה שצם 80 תעניות כדי לראותו, אולם כאשר ראה רבי יוסה את רבי חייא כהו עיניו[93].

קבורתו

רבי חייא נקבר יחד עם בניו ורב הונא קמא בבית הקברות הקדום בטבריה[94], ליד קברו של רבי עקיבא[95], על פי מספר גרסאות הם נקברו במערתו של רב המנונא סבא[94]. על קברו מסופר מספר אגדות לפיו בעת שהיה שנת בצורת היו עולים להתפלל למקום קבורתו מה שהיה גורם לגשם לרדת[96][97]. כאשר באו לקבור את בניו של רבי חייא יחד עם אביהם, נתנו רק לרב חגא להיכנס למערה וזאת משום צדקותו הגדולה[98].

משפחתו

אשתו של רבי חייא הייתה יהודית, על פי המובא בתלמוד היא הייתה מררת את חיי בעלה רבי חייא, היא ילדה את רבי אושעיא ברבי חייא ואת התאומים רבי יהודה ורבי חזקיה, והתאומות פזי וטוי[99], בעקבות הסבל שהיה לה בלידת מספר זוגות תאומים היא רצתה להפסיק לקיים יחסי אישיות עם בעלה רבי חייא וזאת על ידי טענות ועדויות לפיה הנישואים ביניהם היו פסולים, אולם הטענות נדחתו על ידי רבי חייא שלא קיבל אותם[100], במקום אחר בתלמוד מסופר שהיא שתתה סם שגרם לה להפסיק ללדת[99].

בתלמוד מכונים בניו של רבי חייא בשם כללי כ"בני רבי חייא", בתלמוד מסופר שכאשר שכחו בני רבי חייא חלק מתלמודם הצטערו על כך והחלו לדון האם אביהם רבי חייא שנפטר יודע על צערם[101].

אחיינו של רבי חייא, בן אחיו, היה האמורא רבה בר בר חנה.

אחיין נוסף של רבי חייא, רב, שהיה בן אחיו- אייבו[102] וגם בן אחותו[103].מסופר בגמרא שרבי חייא שמע על אחיו (אייבו) ואחותו שנלקחו לבית עולמם מרב אחיינו כשעלה לא"י ושאלו רבי חייא "אייבו קיים?" ענה לו רב "למה בשלום אמא לא שאלת?" שאלו רבי חייא "אמא קיימת?" ענה לו רב בחזרה "אייבו קיים" שאלת? ומיד הבין ר חייא שמתו שניהם, ונהג מנהגי אבילות[104].

אשה אחרת
 
 
 
 
 
 
 
אבא בר אחא כרסלא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא של רבי חייא
 
 
 
 
 
איש אחר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איבו
 
חנהשילא (שילת)מרתארבי חייא
 
יהודיתאימא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר חנהרב שמואל בר מרתארברב יהודה בריה דרבי חייאחזקיהטויפזירבי אושעיה?[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר בר חנה?רב יצחק בר שמואל בר מרתאחייא בר רבאיבורב חנן בר רבארבי סימון
 
 
 
 
 
 
 
 
רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה
 
חומארב שימי בר חייארב חסדארבי יהודה בן פזי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רב עוקבא בר חמארמי בר חמא
 
 
 
ברתיה דרב חסדא
 
 
 
רבארב נחמן בר רב חסדארב חנן בר רב חסדארב תחליפא בר רב חסדארב מרי בר רב חסדארב פנחס בר רב חסדא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתרב אשי?רב סמא בריה דרבא
 
רב יוסף בריה דרבארב משרשיא בריה דרבארבה בריה דרבא?רב אחא בריה דרבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אמימרמר בר רב אשירב סמא בריה דרב אשירב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא
 
 
מר בר אמימר
ביאורים
  1. ↑ עיינו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך רבי אושעיה ברבי חייא


לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: רבי חייא רבה

הערות שוליים

  1. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ה' עמוד א'.
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ה' עמוד א'.
  3. ↑ רש"י, מסכת פסחים, דף כ' עמוד א'; דף ד' עמוד א'.
  4. ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ירושלמי) אין פרק ה במסכת תענית.תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ה', הלכה ב'.
  5. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'.
  6. ^ 6.0 6.1 תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ד עמוד א'.
  7. ↑ שיטה מקובצת, בבא קמא דף פ עמוד א, בשם ריב"א
  8. ↑ בפסחים דף ד' ע"א.
  9. ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ח עמוד ב'.
  10. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ' עמוד א'.
  11. ↑ חידושי הריטב"א, מסכת סוכה, דף כ עמוד א.
  12. ^ 12.0 12.1 תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב'.
  13. ^ 13.0 13.1 תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ה'.
  14. ↑ רש"י, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב'.
  15. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז עמוד ב'.
  16. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'.
  17. ↑ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"א עמוד א'.
  18. ↑ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"א עמוד ב'.
  19. ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו עמוד ב'.
  20. ^ 20.0 20.1 תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'.
  21. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט"ז עמוד א'.
  22. ↑ מאחר שרבי היה גר בציפורי, לא התאפשר לו לקדש את החודש, משום שיש לקדש את החודש רק ביהודה. וראה דורות הראשונים, חלק ב, בבל וארץ ישראל פרקים ח-יב עמ' 196, וכן חלק ה' פרק כו-כז עמ' קנב, שסמכות עיבור החודשים והשנים היתה נתונה לאב בית דין שמונה לצורך כך על ידי הנשיא, ואף כשהיה הנשיא בהרכב בית הדין, היתה הסמכות ביד האב בית הדין.
  23. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה עמוד ב'.
  24. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"א עמוד ב'.
  25. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד א'.
  26. ^ 26.0 26.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד ב'
  27. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'
  28. ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז עמוד ב'.
  29. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ה עמוד ב'
  30. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט"ו עמוד ב'.
  31. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב עמוד ב'.
  32. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה עמוד ב'.
  33. ↑ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף פ' עמוד א'.
  34. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ט עמוד ב'.
  35. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ב עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ט' עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ב עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ט עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט"ו עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ב עמוד א'.
  36. ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד א'
  37. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ד עמוד ב'.
  38. ↑ כריתות, דף ח' עמ' א'.
  39. ^ 39.0 39.1 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ב עמוד ב'.
  40. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'.
  41. ↑ תלמוד ירושלמי, ברכות פ"א ה"א.
  42. ↑ ברו"ר, פ"ג, ד.
  43. ↑ ב"ר, ע"ט, ז.
  44. ↑ מדרש רבה, מגילת רות, י"ב.
  45. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ה'.
  46. ↑ איכה רבה, ג, ו.
  47. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"ב עמוד א'.
  48. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ד'.
  49. ↑ דברים רבה, ד, ח.
  50. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"ד עמוד א'
  51. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ד'
  52. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב'
  53. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד א'
  54. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ח' עמוד א'.
  55. ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ח עמוד ב'.
  56. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קמ"א עמוד ב'.
  57. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד א'
  58. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ג'
  59. ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ"ג עמוד א'
  60. ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו עמוד א'.
  61. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"א עמוד ב'.
  62. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק א', הלכה א'.
  63. ↑ שגיאת לואה ביחידה יחידה:ספרי_קודש/בבלי בשורה 204: attempt to call global 'aserror' (a nil value).תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף א' עמוד א'.
  64. ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ' עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ג עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"א עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ה עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ח עמוד א'.
  65. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י"ז עמוד א'.
  66. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'.
  67. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ט', הלכה ה'
  68. ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ז עמוד א'.
  69. ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ז' עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י' עמוד ב'.
  70. ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ז עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"ח עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף פ"ח עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף פ"ז עמוד א'.
  71. ↑ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"ד עמוד ב'.
  72. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה'.
  73. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"א עמוד א'.
  74. ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ג עמוד א'
  75. ↑ מותר למלוה להלוות חיטים במנה ולהחזיר בכ"ד סלעים על אף שהם שווים כ"ה סלעים.
  76. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ב עמוד ב'.
  77. ↑ ישנם פעמים שבהם ללוקח ולמוכר מותר להרוויח מהלוואה
  78. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ה עמוד ב'.
  79. ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ו' עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ו עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ב עמוד א'.
  80. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב עמוד ב'.
  81. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ו עמוד א'.
  82. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ' עמוד א'.
  83. ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט עמוד ב'.
  84. ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז עמוד א'.
  85. ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ע' עמוד א'.
  86. ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ו' עמוד א'.
  87. ↑ אמרה דומה למשנתו של רבי מאיר "כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין".
  88. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י' עמוד ב'.
  89. ↑ וכתב החפץ חיים (גדר עולם פרק ד): "ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהייתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו כי באמת זוהי טעות דזהו שייך רק בביתה לבד ולא בשוק (ברחוב)".
  90. ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ט עמוד ב'.
  91. ↑ כתובות שם, ותוספות.
  92. ^ 92.0 92.1 תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב'
  93. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'
  94. ^ 94.0 94.1 רבי חייים ויטאל, שער הגלגולים, דף ע"ה, עמוד ב'.
  95. ↑ אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז.
  96. ↑ טבור הארץ לר"מ קלירס ועיתון התור גליון י"ז, הופיע באתר אהלי צדיקים.
  97. ↑ מהי מעלת התפילה בציון הקדוש של רבי חייא ובניו בטבריה? באתר ברסלב סיטי.
  98. ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה עמוד א'
  99. ^ 99.0 99.1 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב'
  100. ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ב עמוד ב'
  101. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד ב'.
  102. ↑ רש"י פסחים ד ע"א
  103. ↑ סנהדרין ה א.
  104. ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד' עמוד א'
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משתמש:שמואל_חיים/רבי_חייא&oldid=2869710"