משה שלוש

משה שלוש

משה שלוש
משה שלוש
לידה	7 באפריל 1892
פטירה	26 בפברואר 1968 (בגיל 75)
השכלה	בוגר בית ספר גבוה למסחר
מפלגה	רשימה לא מפלגתית
ראש עיריית תל אביב ה־3 20 באוקטובר 1936 – 30 באוקטובר 1936 (11 ימים) → מאיר דיזנגוף ישראל רוקח ←
תפקידים נוספים חבר מועצת העיר יו"ר ההנהלה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית יו"ר ההנהלה של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה הקונסול כללי של בולגריה בארץ ישראל יו"ר ההנהגה העולמית של מכבי

משה (מוסא) שלוש (7 באפריל 1892 – 26 בפברואר 1968) היה איש עסקים, דיפלומט, פוליטיקאי ואיש ציבור תל אביבי, בן למשפחת שלוש.

בין שאר תפקידיו נבחר וכיהן בשנת 1936 כראש עיריית תל אביב במשך 10 ימים עד שהוסר ע"י הבריטים לטובת ישראל רוקח.

ביוגרפיה

משה שלוש נולד ביפו, בן בכור ליוסף אליהו ושמחה פרחה, בתו של אברהם מויאל. אביו היה ממייסדי תל אביב, עסקן ציבורי במועצות הערים יפו ותל אביב, קבלן בניין, תעשיין ובעל בית חרושת למרצפות ולמוצרי מלט ויבואן חומרי בנייה וכן עסק רבות בגאולת אדמות. סבו, אהרן שלוש, מראשי העדה הספרדית ביפו וממייסדי נווה-צדק, עלה לארץ ישראל עם הוריו בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19 מפאס שבמרוקו.

משה שלוש למד בבית-הספר של חברת כי"ח ובקולג' הצרפתי של "האחים" ביפו. הוא סיים לימודיו בבית הספר הגבוה למסחר במרסיי, וחזר לארץ ישראל בשנת 1911. לאחר שובו נטל לידיו את ניהול חברת "האחים שלוש" לחמרי בניין.

שלוש נבחר בשנת 1928 לכהן כחבר במועצת העיר תל אביב, וכיהן כראש המחלקה לכלכלה וסטטיסטיקה של העירייה. במאי 1932 התמנה משה שלוש לקונסול כבוד של ממלכת בולגריה בארץ ישראל. במסגרת תפקידו ביקר בבולגריה ופעל למיסוד קשרי מסחר בין בולגריה לארץ ישראל, תוך שהוא נפגש עם ראשי הקהילה היהודית בסופיה וראשי לשכות מסחר מערים שונות בבולגריה. שלוש היה מפעילי הביתן הבולגרי ביריד המזרח.

הבחירה לראשות העירייה

משה שלוש עם ברוניסלב הוברמן וארטורו טוסקניני

עם פטירת ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ב-29 בספטמבר 1936, הציעו נציגי סיעות הפועלים בעירייה את שלוש, מס' 2 ברשימה הלא-מפלגתית של דיזנגוף, שהיה מועמד שלא הובעה כנגד מועמדותו התנגדות כלשהי והתחבב על ידי מרבית הגורמים הפוליטיים בעיר, לתפקיד ראש העירייה כנגד מועמד סיעות הימין – ישראל רוקח. בהצבעה שהתקיימה במועצת העירייה ב-20 באוקטובר נבחר שלוש ברוב של 8 (כולל קולו) כנגד 7 (כולל קולו של רוקח). החלטה זו הייתה זקוקה לאישורו של הנציב העליון הבריטי על מנת שתקבל תוקף חוקי. אולם רוקח, שמילא את מקומו של דיזנגוף באופן זמני עם מותו, בחר להודיע לנציב העליון כי לא התקבלה הכרעה משום ששלוש נבחר ברוב של קול אחד בלבד.

כנגד שלוש החל מיד לאחר ישיבת המועצה מסע הכפשה פומבי. בין השאר נטען נגדו כי אינו ראוי לשמש כראש עירייה משום שהחזיק בנתינות צרפתית ומשום שהוא נושא שם פרטי לועזי (מוסא). במקביל קיים רוקח פגישות עם השלטונות הבריטיים כדי לשכנעם להטיל עליו את התפקיד. מסע השתדלויותיו נשא בסופו של דבר פרי, וב-30 באוקטובר הודיע לו טלפונית מושל המחוז כי הנציב העליון החליט למנות אותו לתפקיד ראש העירייה, תוך התניית מינוי דב הוז, ראש סיעת הפועלים, לסגנו. רוקח קיבל עליו את התפקיד.

כפיית זהות ראש העירייה בניגוד להחלטת המועצה עוררה תרעומת ציבורית משום שנתפסה לא רק כהתערבות בלתי לגיטימית של שלטון המנדט בענייניה הפנימיים של העיר העברית, אלא גם כפגיעה מסוכנת באוטונומיה של תל אביב. בישיבת המועצה ב-15 בנובמבר התקבלה (שוב ברוב של קול אחד) החלטה שלא לקבל את החלטתו של הנציב העליון ולחזור ולאשרר את בחירתו של שלוש. להחלטה זו היה תוקף הצהרתי בלבד ורוקח החל למלא בפועל את התפקיד. רוקח שימש בתפקיד במשך כ-14 שנה, מבלי שנבחר למלאו, לבחירות למועצה בשנת 1950, בהן התמודד ונבחר באופן רשמי.

פועליו הנוספים

בנוסף לפעילותו במועצת העירייה, פעל שלוש רבות בייסוד ובהנהלה של גופים ציבוריים רבים. בין תפקידיו: יו"ר ההנהלה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, יו"ר ההנהלה של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (שהתפתח והפך לאוניברסיטת תל אביב), חבר הדירקטוריון של מוזיאון תל אביב, ממייסדי האופרה הישראלית, ממייסדי האגודה לידידות צרפת-ארץ ישראל ולשכת המסחר פולין-ארץ ישראל, שימש כקונסול כללי של בולגריה בארץ ישראל, מקים תנועת הספורט "דגל ציון" של העדה הספרדית, שימש בהנהלה של תנועת "מכבי" ומילא אף את תפקיד יו"ר ההנהגה העולמית שלה, ממייסדי "אגודת יורדי ים זבולון" וכן ראש מועדון השייטים.

שלוש היה נשוי פעמיים. רעייתו הראשונה הייתה רחל לבית מדניצקי (אביה, מתתיהו, שימש כרב העיירה ביטן שבפלך גרודנו ואחותה נישאה לחיים בוגר (בוגרשוב)). לשניים נולדו בת, לאה (אשת הצלם זאב אלכסנדרוביץ) ובן, אהרן, ששירת כניצב במשטרת ישראל. רעייתו השנייה הייתה נינה לבית ברלין, בתו של אליהו ברלין, רופאת עיניים במקצועה. מקום מגוריו העיקרי היה בית משה שלוש שנבנה בידי האחים שלוש כחלק מהבתים התאומים.

לקריאה נוספת

• אילן שחורי, ראש עיר ל-10 ימים: פרשת בחירתו של משה שלוש כראש עירית תל אביב, עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 1993, י"ח (4): ע' 3–5
• פנחס בן שחר, בתי תל אביב יפו מספרים: תולדותיה של העיר העברית הראשונה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ן – 1990, עמ' 192–193
• נתן דונביץ', תל אביב: חולות שהיו לכרך, ירושלים: שוקן, 1959, עמ' 92, 97–98
• ידע-עם (במה לפולקלור יהודי) 26 (סתיו תשכ"ג 1962), עמ' 90–91
• ידע-עם 27 (תשרי תשכ"ד 1963), עמ' 118–126.
• יעקב שביט וגדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב, תל אביב: רמות, 2001, כרך 1, עמ' 174–175

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה שלוש בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "משה שלוש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 955
• אברהם בלבן, עשרת הימים שזיעזעו את העיר, באתר הארץ, 1 באפריל 2019
• אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, הוצאת המחבר, 1991
• מה נשמע בתל-אביב, מברק תודה ממלך בולגריה, דואר היום, 18 באוקטובר 1932
• עמית נאור, ראש עיריית תל אביב ליום אחד, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, יוני 2020

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משה שלוש41033145Q7217643