לדלג לתוכן

מרדכי גוטפריד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
מרדכי גוטפריד
לידה 26 ביולי 1884
ד' באב תרמ"ד
אוהנוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 24 ביולי 1963 (בגיל 78)
ג' באב תשכ"ג
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, ישראל
תחום כתיבה שירה, הגות, ביקורת, זכרונות
נושאי כתיבה יהדות, חסידות, שירה, פילוסופיה
תקופת פעילות 1902–1962 (כ־60 שנה)
עיסוק משורר, פילוסוף, מבקר ספרות

מרדכי גוטפריד (ד' באב תרמ"ד, 26 ביולי 1884 - ג' באב תשכ"ג, 24 ביולי 1963) היה משורר, הוגה-דעות ומבקר ספרות יהודי, שהתגורר בווינה ובתל אביב, וחיבר שירי קודש וספרי הגות העוסקים ביהדות, חסידות, שירה, פילוסופיה, וציונות.

תולדות חייו

מרדכי גוטפריד נולד למשפחה למדנית[1] בעיירה אוהנוב (היבניב) שבגליציה, כיום באוקראינה. אביו הרב עזריאל מפשמישל, מחבר הספר "חושבנא דעלמא" על כללי העיבור, לימדו תורה. בילדותו מרדכי נחשב לעילוי בתורה. הוא היה נער פראי ושובב, ולפעמים היה עוזב את הגמרא ומפרשיה, ובורח לחיק הטבע[2]. בימי נעוריו הסתופף במשך כמה שנים בחצר חסידות צ'ורטקוב, ובימי בחרותו למד תורה בלבוב. בהמשך רכש השכלה כללית. הלך ללמוד תורה בטרנוב, שם היכוהו ופצעוהו קנאים על היותו "מתמשכל". שיריו ומאמריו הראשונים יצאו לאור בעיתון "בת קול"[3].

השתתף בקונגרסים ציונים עולמים, ולטענתו היה מורו של הרצל לעברית[4]. לאחר ששירת בצבא בתחילת מלחמת העולם הראשונה, השתקע בווינה, ועסק בשירה ופילוסופיה. הוא הוציא לאור את חוברותיו הראשונות, לפעמים חותם עליהן בכינוי "אחד הסופרים", או "אחד ההוזים", או "החולם בהקיץ". בשנת תרפ"ב (1922) ייסד וערך את "התחיה", ירחון ספרותי עברי שמטרתו לברר ולבאר את טיב היהדות, אותו מילא בעיקר בשיריו ובמאמריו. שירתו משכה את תשומת לבם של סוקולוב, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ביאליק, וסופרים עברים אחרים. בווינה פרופסור וולטר מאיר חיבר ספר על יצירתו, שם כתב: "מרדכי גוטפריד הוא משורר שיש לו ניצוץ ממידת קונו, ניצוץ של יצירה עילאית, ובצורה זו שלו, המזכירה את גדולי משוררי ספרד,- שירתו משובבת את הלב, והיא גם מקנה לו מקום-כבוד בהיכל השירה והאידיליה הדתית שלנו"[5].

בשנת 1938, עם פשיטת גרמניה הנאצית לאוסטריה, הוא נעצר והוכה על ידי הנאצים, אך הצליח להימלט לאיטליה, ומשם בדרך חתחתים[6] עלה לארץ ישראל. הוא התיישב בתל אביב, והתפרנס בדוחק מכתיבת הגיונות והערכות[7].

במהלך חייו היה המחבר, המוציא לאור, והמפיץ של כמאה ושמונים חוברות, הכתובות בפרוזה עיונית, או בשירה, או בפרוזה פיוטית, ועוסקות בנושאים נעלים. מדי יום הוא היה מתהלך ברחובות תל אביב, מבקר בעשרה בתי קפה (בווינה סופרים ואינטלקטואלים היו יושבים בבתי-קפה, כך גם בתל אביב הצעירה), ומחלק חוברת לחבריו ידידיו ומכריו או ליהודים סתם חובבי שירה. בלילות היה חושב את מחשבותיו, גם הוגה במחשבותיהם של גדולי החסידות ושואב משירתם של גדולי משוררי אומות העולם. כך היה לדמות בולטת בחיי הרוח של תל אביב.

שירתו של מרדכי גוטפריד היא שירה פשוטה עמוקה ונעלה, רגשנית גם הגותית; שירה הנעדרת מליציות ומלאכת-שיר ולרוב גם אמנות, שירה אוהבת טוהר ושואפת יופי[8]. שירתו המוקדמת כוללת שירי טבע ושירי קודש, שירי ציון ושירים תנ"כיים. האפוס "משה" עוסק בהלך נפשו של משה רבנו, בייחוסו אל הטבע, בהשקפותיו, חזיונותיו ורעיונותיו מטל שחר ילדותו ועד צאת ישראל ממצרים; וכולל ציורי-טבע נפלאים ומחשבות נאצלות. זהו גם חזון גאולה של המשורר עבור צעירי העם. שירתו המאוחרת היא שירת-קודש הגותית הפורצת דרך לשירה חדשה. את שירת ילדותו מרדכי גוטפריד כינה “כמעיין מפכה”, את שירתו האחרונה “אלוקית - זכה”, ואת שיריו בימי העמידה – “יש מהם עליה ויש מהם ירידה”[9].

כל ימי חייו היה יוצר פורה, ובזקנותו חיבר את מיטב שירתו והגותו. כשמלאו לו שבעים וחמש שנה, קהל רב התאסף באולמי קפה נגה לנשף ספרותי שנערך לכבודו, חוקרים וסופרים ורבנים נאמו בשבחו, חזן בית הכנסת הגדול שר שירים חסידיים, ודקלמו משיריו[10].

מרדכי גוטפריד נפטר בתל אביב בג’ באב תשכ"ג (24 ביולי 1963), ונקבר בחלקת הסופרים שבבית העלמין קריית שאול. ליווהו למנוחות אישי ציבור, רבנים, משוררים, סופרים, וקהל רב. ספדו לו יצחק רפאל, הרב כתריאל פישל טכורש, יוסף חיים קסטל, והמשוררים אהרן רבינוביץ ואברהם ברוידס[11].

בתו הייתה הציירת לילי גוטפריד.

אוסף טיוטות משיריו ומאמריו הופקד על ידו בספרייה הלאומית.

אישיותו

מרדכי גוטפריד היה צירוף של תלמיד חכם, משורר, פילוסוף, חסיד ומקובל. כמו רוב העילויים היה בו יותר מקורטוב של שיגעון, או לכל הפחות של מוזרות.

הוא קרא ושנה ולמד את ספרי הקבלה והחסידות, הפילוסופיה היהודית של ימי-הביניים והפילוסופיה המערבית, הספרות העברית וספרות העולם, ותולדות ישראל. במיוחד השפיעו עליו הבעש”ט ותלמידיו, רבי שלמה אבן-גבירול (הפילוסוף היהודי החביב עליו) והרמב”ם, האר”י והרמ”ק, רבנו בחיי אבן פקודה וידעיה הפניני, רבי נחמן מברסלב רבי מנחם מנדל מקוצק רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב, אפלטון קאנט (את כתביו למד בעיון וידע בעל-פה) ניטשה וברגסון, דנטה שייקספיר גתה רוסל (המשורר האהוב עליו) וביאליק. הוא החשיב את עצמו כעני ברוח לעומת גדולי ישראל וגדולי החכמים והמשוררים[9], ובענוותנותו כתב על עצמו ביחס ליצירות מאוד עמוקות (כגון "כתר מלכות" לרבי שלמה אבן גבירול, ספרי הרמב"ם, כתבי קאנט, ו"מגילת האש" לביאליק): “עומק המושג וקוצר המשיג". על אף ההיקף העצום של השכלתו, שירתו-הגותו ניכרת במקוריותה. הוא כתב על עצמו באיגרת לבתו: "אני הנני בן תורה - יותר מבן תרבות - לי מצפון פנימי - לי מוסר עמוק חופשי ורחב"[12].

מרדכי גוטפריד היה מעין משורר-פילוסוף מיסטיקן דתי אקסטטי. לדעת ביאליק, הוא יותר פילוסוף ממשורר. לדעת פרופסור אברהם שפירא, הוא יותר משורר מפילוסוף[13]. שירה והגות הלכו והתמזגו בכתיבתו ליצירה אחת.

בחינתו הראשונה לכל יצירה הייתה "התפשטות הגשמיות וביטול היש". יצירותיו שלמות וקצרות וחדות. מחשבותיו ארוכות, והגיונו הוא הקיצור. לדידו, מה היא שירה? קיצור של הרבה רגשות. הוא כתב: “ובזה אתפאר לפני הנצח / כי שקלתי את מילותי / בפרוזה – כמו בתפילותי”[13].

הוא הקדיש את חייו לבירור מושגים רוחניים ומציאת טרמינולוגיה עברית קולעת, למען יהיו מושגיו הרוחניים של האדם אחרים וטובים מאשר עד כה, מתוך רצון כביר לגרש את החומריות והשטחיות והכובד והקושי מרוחו של האדם[14].

הוא היה פציפיסט גמור, והתמרמר על “התרבות המודרנית” אשר עוד לא סילקה את המלחמה העולמית, ואשר איננה מגבירה את המוסר על המושחת, את הצדק על העוולה, את היושר על העקוב והעקום[13].

הוא התפרנס בדוחק וחי בצניעות, מוציא את פרוטתו האחרונה להדפסת ספריו או לצדקה. בחיצוניותו הוא היה בוהמיין, ובפנימיותו איש הרגש והמחשבה. הוא היה מזדרז בהילוכו, בשיחתו ובכתיבתו: מבית קפה זה לבית קפה הבא, משיחה זו לשיחה הבאה, מחוברת זו לחוברת הבאה; סבור כי על האדם תמיד להתהלך.

ה"אגוצנטריות" והאקסצנטריות שלו, כמו גם "שיחותיו המטורפות" המרחפות בעולמות השירה והמחשבה ומתובלות בחרוזי משוררים ובאמרי חכמים כמו גם בחרוזיו ובאמריו הוא, עוררו תמיהה ולעג, אולם היו לו חברים ומכרים רבים ששמרו לו אמונים.

כתב עליו פרופסור אברהם שפירא: ‘פייטן עליון זה, הוא טיפוס מקורי ומאד עצמיי. הוא כולו שלו! באומות העולם "המתוקנות" הם אנשים כמוהו מאד נערצים ומאד דגולים, ורק בישראל – יתלוננו עליו “לומדים וילנאיים” שומרי החוק על פי רוחו החיצונית – לא על פי רוחו הפנימית. ובאמת טיפוס כזה – “פרדוקס" בעיניהם – בן אדם מדבר לא על פי “הפלפול התלמודי” הנהוג אצלם – לא יצטט הרבה “ספרים” ואיננו עוקר הרים (אם כי חריף הוא ועילוי). ובכל הלבושים לבושי “הפלפול” ולבושי “המדע” איננו מתלבש... טיפוס כזה מוזר הוא לרוחם של “לומדים יבשים”, כי להם האות והספר, ולו – רחבי האין סוף’[13].

מבחר ספריו

ספרי שירה

  • ספר זמרת-יה: שירי טבע ושירי ישראל סבא (בודפשט, תרע"ג 1912)
  • שירי ציון (פרנקפורט, תרע"ד 1915)
  • חשבון הנפש: סיפור בדרך שיר על דוד המלך לעת זקנתו (פרנקפורט, תרע"ה)
  • דבורי הרוח: שירי טבע (וינה, 1918)
  • דמעות: שירי עצב ותוגה; נכתבו בברלין תרע"ד ובימי מלה”ע הראשונה (וינה, תרע"ט)
  • סתרי הלב: שירים-ציורים (וינה, תרע"ט 1919)
  • שפת הלב (וינה, תרע"ט 1919)
  • תוגתי: שירי עצב (וינה, תרע"ט)
  • משה: אפוס (וינה, 1919)
  • רגשותי: שירים (וינה, תרע”ט 1919) באתר ארכיון האינטרנט
  • שיר לשם שמים: נכתב בשדה המלחמה תרע"ד (וינה, תרפ"א)
  • פניני הרוח: שירים נבחרים (וינה, תרפ"ב)
  • דוד מלך ישראל: שיר חזיון על פי כתבי-הקדש (וינה, תרפ"ה 1925)
  • הכותל המערבי (וינה, תרפ"ט)
  • אם רחמניה: טרגדיה (וינה, תר"צ)
  • המתקת הדינים: שיר חזיון, השקפה על החיים ותכליתם הרוחנית (וינה, תרצ"ב 1931)
  • חנוכה: שיר-ציור (וינה, תרצ"ד)
  • טבעת קדושין: שיר ליום השבת, תל-אביב, תש"ז, באתר אוצר החכמה
  • כתר התפלה: שיר בעקבות "כתר מלכות" למשורר רבי שלמה אבן גבירול (תל אביב, תשי"א)
  • עיר הנצח: שירי ירושלים, שירי קודש (תל אביב, תש"י)
  • במחול היקום (תל אביב, תשי"א)
  • הגבורה והנבואה: שיר גבורים על פי ספר יהושע, תל-אביב, תשט"ז - 1956, באתר אוצר החכמה
  • היופי שבצער: שירים אליגיים, תל-אביב, תשט"ז - 1956, באתר אוצר החכמה
  • הכנור המנגן מאליו (תל אביב, תשי"ח 1957)
  • הבריאה – שיר: געגועים אל היופי (תל אביב, תשי"ח)
  • סתרי היופי: שירה בפרוזה, תל-אביב, תשי"ח - 1958, באתר אוצר החכמה
  • ספר הזהר, תל-אביב, תשי"ט - 1958, באתר אוצר החכמה
  • עולם התקון: שירים, מיוסדים על הפילוסופיה של הקבלה והחסידות, תל-אביב, תשי"ט - 1959, באתר אוצר החכמה
  • היקום נוצר מדמעות: שיר אליגי ואליגורי (תל אביב, תשכ"א 1960)
  • המלאך, השטן והעולם הקטן: שיר אליגורי פציפיסטי (תל אביב, תשכ"א)
  • תפלת היופי (תל אביב, תשכ"א)
  • ויען איוב: אל הבעיות הדקות והנצחיות אשר בספר איוב בכלל וב"מענות איוב" בפרט למצא פתרונים (תל אביב, תשכ"א)
  • מלכות-הדעת: שיר-תפלה (תל אביב, תשכ"ב)
  • דרכים לפרחים (תל אביב, תשכ"ב)
  • אהבתי את הנעלם: נוסד על יסוד ״עזות וקדושה״ הנחוץ לכל משאת נפש ולכל געגועי הלב השואף למרחביה ולאפיקי הפיוט (תל אביב, תשכ"ג)
  • הבריאה מתפללת לבוראה: ואתה גם הנפש המשוררת מתפללת, תפילה של שירה ושירה של תפילה (תל אביב, תשכ"ג 1962)

יהדות

חסידות

על שירה

פילוסופיה

משוררים וסופרים

  • גאון השירה: למהותו הרוחנית של המשורר העברי ח.נ. ביאליק (וינה, תרפ"ג)
  • פרופסור ד"ר צבי פרץ חיות ז"ל: מדותיו ותכונותיו (וינה, תרפ"ט)
  • נחום סוקולוב: לדמותו הרוחנית (וינה, תרצ"ג)
  • המשוררים העברים בספרד, איטליה ורוסיה: מן ימי הבינים עד החוזה אברהם מאפו (וינה, תרצ"ד)
  • ביאליק שבעל-פה: ציורים וזכרונות והשפע שהשפיע עלינו המשורר רבי חיים נחמן ביאליק ז"ל בהיותו בוינא (וינה, תרצ"ה)
  • גרץ ודובנוב: ביקורת חופשית (וינה, תרצ”ז)

ציונות ומדינת ישראל

זכרונות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתבי מרדכי גוטפריד

הגיגים

אודותיו

הערות שוליים

  1. ↑ מרדכי בן הרב עזריאל בן הרב ברוך מפרמישלא בן הרב הגדול עזריאל (תלמיד מובהק של הרה"ג יעקב צבי יאליש) ולמעלה בקודש עד הרמ"א ומהרש"א.
  2. ↑ נתן אורטנר (עורך), ספר זכרון לקהלת היבניב (אוהנוב) והסביבה, תל-אביב: ארגון יוצאי אוהנוב והסביבה בישראל, תשמ"א, עמ' 130-127
  3. ↑ גרשם באדר, מדינה וחכמיה, אוסטריה, 1934, עמ' 63
  4. ↑ מדבריו בתוכנית הרדיו "לך, גם לך!"
  5. ↑ ש. בן-ישראל, שירת-המחשבה של מרדכי גוטפריד, אחדות ישראל ו', תשי"ט, עמ' 8-7
  6. ↑ באוגוסט 1940 שהה בבנגאזי שבלוב (הארץ⁩, 19 אוגוסט 1940)
  7. ↑ אריה מנצ'ר (עורך), ספר פשמישיל, תל-אביב: ארגון יוצאי פשמישל בישראל, 1964, עמ' 352
  8. ↑ י. מ. לוסיצקי, בכנפי הקסם: ציור רוחני לדמותו הרוחנית של המשורר מרדכי גוטפריד, תל-אביב, תשי"ט
  9. ^ 9.0 9.1 מרדכי גוטפריד, אני מאמין בגלגולי נשמות, תל-אביב, תשי"ט - 1958
  10. ↑ שלמא שבא, גוטפריד - חמשים שנות שירה, דבר, 21 באוגוסט 1959
  11. ↑ מרדכי גוטפריד ז"ל - למנוחות, חרות, 26 ביולי 1963
  12. ↑ מרדכי גוטפריד, אגרת לבתי, חרות, 10 באוגוסט 1951
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 אברהם שפירא, איש הרוח: לדמותו ולמהותו הרוחנית של הסופר והמשורר העברי מרדכי גוטפריד, תל-אביב: דפוס לוריא, תשי"ח
  14. ↑ מרדכי גוטפריד, מחול הרוחות, תל-אביב, תשט"ו - 1955

מרדכי גוטפריד42243263Q118925934

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מרדכי_גוטפריד&oldid=3622009"