גרשם באדר

גרשם באדר

גרשם באדר, 1910
לידה	21 באוגוסט 1868 קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	11 בנובמבר 1953 (בגיל 85) ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	Mount Lebanon Cemetery
מדינה
עיסוק	עיתונאי, סופר, מחזאי, מתרגם

גרשם הכהן באדר (ביידיש: באדער; באנגלית: Gustav Bader; ג' באלול תרכ"ח, 21 באוגוסט 1868 – ד' בכסלו תשי"ד, 11 בנובמבר 1953) היה עיתונאי, סופר, מחזאי ומתרגם יהודי שפעל בפולין ובארצות הברית. כתב בעברית וביידיש, ונחשב לדמות מרכזית בתרבות היהודית המודרנית בגולה בראשית המאה ה-20.

קורות חיים

באדר נולד בקרקוב שבממלכת גליציה ולודומריה (אז תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית). הוא היה צאצא של הרבנים שבתי הכהן (הש"ך) וישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה). אביו, יצחק משה הכהן באדר, היה מלמד עני עורך וסופר בעברית וביידיש.

בילדותו קיבל חינוך מסורתי לצד לימודים בגרמנית ופולנית. בגיל 13 מונה למזכירו האישי של הרב הראשי של קרקוב, הרב שמעון סופר, ולימד את נכדיו. בגיל 16 עבר לברלין ולמד בבית המדרש לרבנים בברלין בראשות הרב עזריאל הילדסהיימר, אך שב לקרקוב לאחר כשנה.

בצעירותו, לאחר שחדל מלימודיו, החל באדר לחפש מקור פרנסה. הוא החל לעבוד בבית הדפוס של יוסף פישר במטרה ללמוד את מקצוע הסְדָרוּת (הכנת טקסט לדפוס). בזיכרונותיו מספר כי כישרונו בקריאת כתבי יד נדירים סייע לו להתבלט בעבודתו, ואברהם גינצלר, שזיהה את יכולותיו, עודד אותו והביע ביטחון כי "יהיה לסַדָּר מצטיין". בשנות צעירותו כתב מאמרים בעיתונות העברית בנושאים חברתיים ופוליטיים, וזיהה את עצמו כתומך חיבת ציון. אף על פי שהיה אדם דתי, באדר התנגד לאורתודוקסיה השמרנית ולקו החסידי ששלט אז ביהדות גליציה.

מאמרו הראשון של באדר פורסם בעיתונו של אברהם גינצלר, "התור", ובאותה תקופה עבד בבית הדפוס של פישר. גם לאחר שעזב את עבודתו שם, שמר על קשר הדוק עם גינצלר, והיה בן בית בביתו.

במקביל החל את דרכו בעיתונות החרדית בגליציה, כאשר שיתף פעולה עם עיתון "מחזיקי הדת". בשנת תרמ"ב (1882), בהיותו בן ארבע־עשרה, פרסם מאמר בעיתון "המליץ". החל משנת תרמ"ז (1887) כתב מאמרים בעיתון "המגיד", ובשנת תרמ"ח (1888) פרסם מאמר גם בעיתון "עברי אנכי".

בשנת תרמ"ט (1889) ערך את השבועון העברי "השמש" של הירש לייב גוטליב מסיגט בעיר קולומיה. ושם פגש את הסופר משה שולבוים , שנשאר קשור אליו כל ימי חייו בקשרי מכתבים ואף חיבר מסה רחבה ומקיפה, הכוללת את כל צדדי חייו של משה שולבוים — יצירתו הספרותית, ופועלו החינוכי והציבורי — עד אחרית ימיו. בשנות ה־90 של המאה ה־19 עבר ללבוב (למברג), שם שימש כמורה ועסק בפעילות עיתונאית נרחבת. בשנת תר"נ (1890) הוציא ארבעה קובצי ספרות כמעין ירחון בשם "הצופה לבית ישראל", ולאחר מכן הוציא גם חוברת ספרותית אחת בשם "השרון". ב-1893 ייסד יחד עם שלמה שילר מועדון "שפה ברורה", שבו תירגל עם תלמידיו את השפה העברית. בשנת תרנ"ה (1895) החל להוציא דו־שבועון בשם "השרון", שראה אור במשך שבעה גיליונות.

בשנת תרנ"ו (1896) ערך את הכרך החמישי של ספר "אוצר הספרות" מאת שאלתיאל אייזיק גרבר. באותה תקופה גם ערך את העיתון העברי הדו־שבועי "העברי" ואת השבועון היידי "הכרמל". בין השנים 1896–1912 הוציא לאור את "לוח העם היהודי" (יידיש: "יודישער פאָלקס־קאַלענדאַר"), ובמקביל כתב וערך אנתולוגיות ספרותיות כגון "שטראַלן" ו"חֶרְמוֹן".

בשנת 1904 ייסד בלבוב את "טאָגבלאַט", העיתון היידי הראשון בגליציה, ועמד בראשו עד שנת 1906. לאחר שעזב את מערכת העיתון, ייסד עיתון יומי חדש בשם "נייעס לעמבערגער טאָגבלאַט", שראה אור במשך שבעה חודשים. בפברואר 1907 זימן גרשום באדר את שמואל יוסף עגנון לשמש כעוזרו בעריכת העיתון עברי החדש בשם "העת", שייסד וערך בלבוב. כעבור כחודש וחצי חדל העיתון מלצאת לאור בשל קשיים כלכליים.

באדר גם פעל רבות בתיאטרון היידי וכתב מחזות רבים. כמה מהם הועלו בניו יורק, ביניהם: "במרתף" (1910), "הרבי בלהבות", "בין אהבה למוות", "אישה נותרה אישה", "המלודיה של הרבי" (1919) ו"הוורד המוזהב" (1920). הוא גם היה ממייסדי "אגודת גולדפדן" – איגוד להגנת זכויות שחקני הבמה היידיים.

כתיבה ותרגום

באדר פרסם עשרות חיבורים בעברית וביידיש. בשנת 1889 חיבר את "חלקת מחוקק" – ביוגרפיה של אותו האיש בעברית שליקט מהספר תולדות ישו. הוא תרגם את ספר בראשית לפולנית ופרסם שני קובצי ספרות עברית בשם "לקט פרחים" ו"זר פרחים".

בשנות ה-30 פרסם בארצות הברית את סדרת המאמרים "אמת נצחית מן החיים" (יידיש: "אייביקע אמתען פון לעבען"), ואת הספר ההיסטורי התלת-כרכי "גבורי רוחנו" על מחברי המשנה. בשנת 1934 פרסם לקסיקון ביוגרפי ליהדות גליציה בשם "מדינה וחכמיה", הספר תוכנן לצאת בשני ספרים, אך למעשה יצא רק בספר אחד בלבד שסוקר רק את חכמי וסופרי גליציה שמופיעים עד האות ל' (על פי סדר הא"ב בשמות משפחתם של המופיעים בספר). וב-1951 הוציא מילון מקוצר לראשי תיבות בתלמוד – "מפתח לראשי תיבות".

פעילותו בארצות הברית

בשנת 1912 היגר לארצות הברית, והשתקע בניו יורק. עבד כעיתונאי וכתב עבור עיתונים יידיים ועבריים, בהם "טאָגבלאַט", וכתב באופן קבוע בעיתון היידישאי "Jewish Morning Journal" מ-1927 ועד מותו. שימש גם כסגן נשיא כבוד של "הסתדרות יהודי פולין באמריקה". הוא גם תרם ערכים לאנציקלופדיה אוצר ישראל.

חייו האישיים

בשנת 1892 נשא לאשה את עטא (יוהנה) בתו של רבי יצחק קלוגר. לשניים נולדו חמישה ילדים: מקסימיליאן, מרי, דורותיאה, מילטון וג'ואל.

באדר נפטר בבית החולים "בית ישראל" בניו יורק, ב-11 בנובמבר 1953, לאחר מחלה קצרה, ונטמן בקווינס.

ספריו (מבחר)

• "חלקת מחוקק" (1889)
• "לקט פרחים" ו"זר פרחים" – אנתולוגיות עבריות
• "שטראַלן" – קובץ ספרות יידית
• גרשם באדר, ר' ישראל בעל שם טוב, לעמבערג, 1922 (ביידיש)
• גרשם באדר, אייביגע אמת'ן פון ספרים און פון לעבען, וויען, 1927 (ביידיש)
• גרשם באדר, דרייסיג דורות אידען אין פוילען, ניו יארק, 1927 (ביידיש)
• גרשום באדר, The Jewish Spiritual Heroes, כרך 1-2 (באנגלית)
• גרשם באדר, אונזערע גייסטיגע ריעזען, ניו יורק, 1934 (ביידיש)
• "מדינה וחכמיה" – לקסיקון ליהדות גליציה (1934)
• גרשם באדר, דברי חן ושכל, ניו יורק, 1935 (ביידיש)
• גרשם באדר, נייע האריזאנטען וועגן אונזערע אלטע ימים טובים, ניו יורק, 1938 (ביידיש)
• גרשם באדר, די מלחמות פון די חשמונאים, ניו יורק, 1940 (ביידיש)
• "מפתח לראשי תיבות" – מילון ראשי תיבות תלמודיים (1951)
• גרשם באדר, מיינע זכרונות, ארגנטינה, 1953 (ביידיש)

לקריאה נוספת

• יהושע רדלר, משפחות סופרים, עמ' 134–135, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרשם באדר בוויקישיתוף

• גרשם באדר באתר YIVO
• Museum of Family History
• אוסף גרשם באדר, בהמרכז להיסטוריה יהודית (CJH)
• גרשם באדר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מורשת יהדות גליציה: מחקרים ותשתיות מחקר, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:24)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גרשם באדר42391547Q24286663