שלשלת הקבלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מסירת התורה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלשלת הקבלה הוא מונח תורני שמתייחס לחכמי הדורות שקיבלו והעבירו את התורה שבעל-פה, בעיקר החלק שבה שמפרש ומבאר את הדברים שבמקרא וההלכות הרבות שנוגעים לעיקרי המצוות שמבוארים בתורה בקיצור ולפעמים ברמז בלבד, מדור לדור.

המונח מתייחס בדרך כלל לדורות שבין דור המדבר (משה רבנו) ועד לדורו של האמורא רב אשי, חותם התלמוד בבלי. אחרי דור זה, כאשר הועלתה התורה שבעל-פה כולה על הכתב, השתנה במקצת סדר ההעברה של המסורות מדור לדור.

רקע היסטורי

תורה שבעל-פה

ערך מורחב – תורה שבעל-פה

על פי המסורת התורה מחולקת ל"תורה שבכתב" ו"תורה שבעל-פה", כאשר המונח "תורה שבכתב" מתייחס לטקסט המקראי של חמשת חומשי התורה, והמונח "תורה שבעל-פה" מתייחס לפירושים וביאורים של הטקסטים שאינם מובנים כל צרכם, או להלכות ופרטים נוספים שלא מופיעים בפירוש בטקסט אבל מהווים תנאים בסיסיים להבנת אותם טקסטים, ברובם מצוות או עבירות מסוימות, ולפעמים גם מדרשי חז"ל וכדומה, ופעמים הלכות אשר אינם שייכים למקרא בעצמו כמו 'הלכה למשה מסיני'.

פירושים אלו נמסרו למשה רבנו בסיני והוא העביר אותם הלאה לדורות הבאים אחריו.

ההעברה מדור לדור

במשנה (אבות א, א) מופיע התיאור הכללי דלהלן: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע ל"זקנים" (חכמי התורה המיוחדים שבדור), וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". בפרשנות המשנה מקובל שהמונח "מסירה" לא מתייחס ל"ספר התורה" ("תורה שבכתב") אלא ל"מסורות", שהן פירושים וביאורים לתורה, ומכונים בשם הכללי "תורה שבעל-פה".

נשאלת השאלה: מי הם אותם "זקנים", "נביאים" ו"אנשי כנסת הגדולה"? האם מדובר באישים ספציפיים וידועים בשמותיהם, או לחלופין בחכמי ישראל רבים שכל אחד מהם קיבל מה שקיבל ומסר מה שמסר לשומעי לקחו? מי הם המעבירים את המסורות הללו הלאה, לדורות הבאים אחרי "אנשי כנסת הגדולה"?  

ראשונים אחדים, ובראשם הרמב"ם, נותנים מענה לשאלות הללו, ומבארים שהמסורות של תורה שבעל-פה נמסרו בעיקרון לאיש אחד בכל דור. ולפעמים, לאישים בודדים - כשנים או שלשה מ"ראשי חכמי ישראל" שבדור - כאשר לצידו נמצא בית דין[1]. כמו כן משמשים כחלק ממעבירי המסורת המון חכמי תורה נוספים ותלמידי ישיבה "לאלפים ולרבבות", שביחד איתו, וממנו, קבלו את המסורות התורניות שבעל-פה בשלמותן.

חכמים אלו היו בדרך כלל רושמים לעצמם ברשימות אישיות שמועות ועניינים אלו ששמעו מרבותיהם כדי שלא ישכחו אותם, ומלמדים אותם ברבים לאחרים, אבל נבצר מהם לפרסם חיבורים של שמועות אלו על ידי כתיבת ספרים לרבים, בשל האיסור התורני: "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (תלמוד בבלי, גיטין ס, ב). כלומר, פרסום ברבים של חיבורים אלו נחשב לאיסור חמור ובמשך שלושים וחמישה דורות, ממשה רבנו ועד התנא רבי יהודה הנשיא, לא נעשה דבר בתחום זה.

היוצא מהאמור, שעד לסוף תקופת התנאים נמשכה מסורת זו של העברת התורה שבעל-פה מפה לאוזן, איש מפי איש, בצורתה המקורית. בדורו של "רבי", הוא רבי יהודה הנשיא, עברה מסורת זו רפורמה, כאשר לראשונה הועלו על הכתב כל המסורות שנשמרו במשך 35 דורות על ידי העברה מילולית מפה לאוזן.

חמישה דורות נוספים המשיכו להעביר את התורה שבעל-פה בשתי הדרכים במקביל. החלק שפורסם בחיבור ה"משנה" הועבר הלאה בכתב, וחלקים אחרים, בעיקר הרחבות על ה"משנה" שנכתבה בקיצור ולא נתבארה כל צרכה, הועברו בעל-פה. מהלך זה נמשך כך עד לדורו של האמורא רב אשי, שחיבר את התלמוד.

מאותו דור והלאה נחשבת תורה שבעל-פה כל הטקסטים החז"ליים, לרבות הטקסטים המאוחרים יותר שנתחברו על ידי גדולי החכמים שבכל דור ודור, כדי לבאר ולפרשן את הכתבים החז"ליים, וכן ספרי הלכה ודיונים הלכתיים שמבוססים על אותם חיבורים, החל מרבנן סבוראי, הגאונים, הראשונים, האחרונים, ועד לאחרוני האחרונים בתקופתנו אנו.

עיצוב רשימת ההעברה

כאמור, בתקופות הקדומות יותר, האחראי העיקרי להמשך המסורת היה החכם הראשי שבדור, אותו מכנים הראשונים "ראש הקבלה". שתפקידו היה לדאוג להעביר את כל השמועות, הפירושים והביאורים, ההלכות והפרטים הרבים שמתלווים לכל מצווה ומצווה שבתורה, לדור הבא אחריו. ובעיקר, לראש החכמים הבא, שעתיד לעמוד בראשות הדור הבא כ"ראש הקבלה".

פעמים היה אותו "ראש הדור" נביא, פעמים מלך או שופט, ומאוחר יותר "אנשי כנסת הגדולה" "נשיאים" ו"אבות בתי דין", תנאים מפורסמים, וכן ראשי האמוראים שכיהנו כ"ראשי ישיבה" בישיבות המפורסמות בימיהם, כישיבות סורא ופומבדיתא.

בהתאם לכך, חיברו גאונים וראשונים רשימות של שמות חכמי דורות אלו, שמעמדם נחשב ל"ראש הקבלה" כל אחד בדורו. ידועה רשימת הרמב"ם בהקדמת משנה תורה, בה הוא מונה ארבעים איש ממשה רבנו עד רב אשי. הרמב"ם מתאר את נימוקיו של רבי יהודה הנשיא להעלות על הכתב את התורה שבעל-פה, כאשר "תקפו הצרות, ומלכות הרשעה התפשטה בעולם, וחשש רבי 'שלא תשתכח תורה מישראל', החליט משום עת לעשות לה' להעלות הדברים כולם על הכתב בחיבורו "ששה סדרי משנה". ובהרחבה נוספת, בשל אותם נימוקים, כמה מאות שנים מאוחר יותר, הועלו הדברים על הכתב בשנית - בשני התלמודים, על ידי האמוראים רבי יוחנן (ב"תלמוד ירושלמי") ורב אשי (ב"תלמוד בבלי"), אולם יש מן הראשונים הסבורים ובעיקר הראשונים הצרפתים[דרושה הבהרה] כי לא המשנה ולא התלמוד הועלו על הכתב.  

יצוין שמלבד חיבורים אלו, המפורסמים ביותר, חיברו תנאים ואמוראים חיבורים נוספים, שמבארים את עיקרי התורה שבעל-פה, בהם רבי עקיבא (מכילתא), רבי חייא (תוספתא), רבי אושעיא (תוספתא), בר קפרא (ברייתא), רבי ישמעאל (מכילתא) והאמורא רב (ספרא וספרי).

דוגמאות מובהקות לתורה שבעל-פה

"כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני – בפירושן ניתנו". במילים אלו מתחיל הרמב"ם את ספרו "משנה תורה". הרבה דברים שבתורה אי אפשר להבין אותם בכלל, או לפחות חלקית, בלי שמישהו יתן לנו הסבר מפורט עליהם.

דוגמאות לכך הן מצוות תפילין וציצית.

מצוות תפילין

ערך מורחב – תפילין

לגבי מצוות תפילין כתוב בתורה (דברים ו, ח) "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". מה בדיוק קושרים על היד ואיך? באיזו יד ובאיזה מקום ביד? מה הן "טוטפות" ואיך שמים אותן "בין העיניים"? איפה מיקומו המדויק של "בין העיניים"? בתורה שבעל-פה מתבארים ומתפרשים כל אלו הדברים והדומים להם, פירושים אלו לימד משה ליהושע ויהושע לזקנים וכן הלאה.

מצוות ציצית

ערך מורחב – ציצית

וכן לגבי ציצית. בתורה כתוב "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח). מה פירושה של המילה "ציצית"? איך בדיוק שמים אותו על הבגד ובאיזה אופנים הוא כשר או פסול? כל הדברים הללו והדומים להם, נתפרשו למשה על ידי נותן התורה, והוא העביר פירושים אלו ושאר הלכות ועניינים רבים, שלא מופיעים בפירוש בתורה שבכתב, ליהושע בן נון, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכן הלאה עד לדור אחרון.

התקופות השונות ב"שלשלת"

לפי המסורת, התורה שבעל-פה נמסרה למשה רבנו מפי האלקים בהר סיני, והיא עברה מפה לאוזן איש מפי איש, עד שהועלתה על הכתב על ידי חכמי המשנה והתלמוד. הרמב"ם בהקדמה לספרו "משנה תורה", מונה לפי סדר כרונולוגי את שמות "ראשי הקבלה" שבכל דור ממשה רבנו עד לרב אשי מחבר התלמוד בבלי.

לפי הרמב"ם ישנם ארבעים דורות רצופים שבהם כיהן לפחות חכם אחד כראש החכמים שבדור, מהם שכיהנו כנשיא, אב בית דין, ראש הגולה או תפקידים דומים. אותו חכם נחשב ל"ראש הקבלה" שבדור, כאשר לצידו חכמים גדולים אחרים, מהם מגדולי חכמי הדורות, ולצידם "אלפים ורבבות" בני ישיבה שבכל דור ודור.

עשרים ושניים הדורות הראשונים ל"שלשלת", ממשה רבנו עד עזרא הסופר, הם מלכים, כהנים גדולים, שופטים או נביאים. מהדור העשרים ושלשה עד הדור השלשים וחמש הם תקופת אנשי כנסת הגדולה והתנאים, וחמשת הדורות האחרונים הם בתקופת האמוראים.

אחרי חתימת התלמוד

על פי הרמב"ם, כל מה שנכתב ונתבאר בכל הספרים שנתחברו עד לחתימת התלמוד, מחייבים את כל העם היהודי בכל מקומות מושבותיהם. כיוון שעד אז הייתה התורה עם פירושיה עוברת מבית דין מרכזי שכל עם ישראל היו כפופים לו לבית דין מרכזי דומה בדור הבא. לעומת זאת, מאחרי חתימת התלמוד "נתפזרו ישראל פיזור יתר, ובטלה בית דין של שבעים, ובכל עיר ועיר מתקבצים יחידים מהשרידים אשר ה' קורא ולומדים תורה", ולא כמו שהיה מלפני זה כאשר אלפים ורבבות מישראל התקבצו לישיבה אחת או שתיים, ושם קיבלו כולם את לימודם מראש או מראשי הדור.

בהתאם לכך, כל המנהגים והתקנות שנתחדשו אחרי חתימת התלמוד יש להם מעמד שונה מאלו שקדמו לה. אין בית דין של מדינה זו יכול לכוף בית דין של מדינה אחרת לנהוג כפי פסקיו והוראותיו, ואפילו שני בתי דינים במדינה אחת אינם יכולים לכוף זה את זה לקבל את דבריהם. אלא כל מדינה ומדינה וכל מקום ומקום נוהגים לפי מה שמורים להם רבותיהם המקומיים.

רשימת ראשי הקבלה

מקבלת התורה ועד שיבת ציון

ראש הקבלה לרשימת הרמב"ם[2] לרשימת רבי מנחם המאירי[3] לרשימת רבי יצחק אברבנאל[4] לרשימת סדר תנאים ואמוראים[5] לרשימת רבי יעקב בן שמשון[6]
משה רבינו 1 1 1 1 1
יהושע בן נון 2 2 2 2 2
זקנים 3 (עם פינחס)[7] 3 (כולל מעתניאל בן קנז עד עלי[8]) לא נמנה[9] 3 3
פינחס 3 (עם הזקנים)[10] לא נמנה 13 12
עתניאל בן קנז לא נמנה[11] 3 (בכלל הזקנים) 3 4 4
אהוד בן גרא לא נמנה 4 5 5
שמגר בן ענת לא נמנה לא נמנה 6 6
דבורה הנביאה לא נמנה 5 (עם ברק בן אבינועם) 7 לא נמנה
ברק בן אבינעם לא נמנה 5 (עם דבורה) 8 7
גדעון בן יואש לא נמנה 6 9 8
אבימלך בן גדעון לא נמנה לא נמנה 10 9
תולע בן פואה לא נמנה 7 11 10
יאיר הגלעדי לא נמנה 8 12 11
יפתח הגלעדי לא נמנה 9 14 13
אבצן לא נמנה 10 15 14
אילון הזבולוני לא נמנה 11 16 15
עבדון בן הלל לא נמנה 12 17 16
מנוח לא נמנה לא נמנה 18 17
שמשון לא נמנה 13 19 18
אלקנה לא נמנה לא נמנה 20 לא נמנה
עלי הכהן 4 3 (בכלל הזקנים) 14 21 19
שמואל 5 4 15 22 20
נתן הנביא לא נמנה לא נמנה 16 (עם גד החוזה ודוד המלך) 23 לא נמנה
גד החוזה לא נמנה לא נמנה 16 (עם נתן הנביא ודוד המלך) 24 21
דוד המלך 6 5 16 (עם גד החוזה ונתן הנביא) לא נמנה לא נמנה
שלמה המלך לא נמנה[12] 6 לא נמנה לא נמנה לא נמנה
שמעיה לא נמנה לא נמנה (מבית דינו של אחיה השילוני) 25 22
עדו הנביא לא נמנה לא נמנה (מבית דינו של אחיה השילוני) 26 23
אחיה השילוני 7[13] 7 17 27 24
יהוא בן חנני לא נמנה 8 לא נמנה לא נמנה לא נמנה
אליהו הנביא 8 9 (עם מיכיהו ועובדיה) 18 28 25
מיכיהו בן ימלה לא נמנה[14] 9 (עם אליהו ועובדיה) (מדורו של אליהו) 30 27
עובדיה לא נמנה[14] 9 (עם אליהו ומיכיהו) (מדורו של אליהו) 31 28
אלישע 9 10 19 29 26
יונה בן אמיתי לא נמנה[14] לא נמנה (מבית דינו של אלישע) 32 29
אליעזר בן דודוהו לא נמנה[14] לא נמנה לא נמנה 33 לא נמנה
יהוידע הכהן 10 11 (מדורו של אליהו) 34 לא נמנה
זכריה בן יהוידע 11 12 (מבית דינו של אלישע) 35 לא נמנה
הושע בן בארי 12 13 20 36 לא נמנה
עמוס 13 14 21 37 לא נמנה
ישעיהו 14 15 22 38 לא נמנה
מיכה 15 16 23 39 30
יואל הנביא 16 17 24 40 31
נחום 17 18 (מבית דינו של יואל) 41 32
חבקוק 18 19 (מבית דינו של יואל) 42 33
צפניה בן כושי 19 20 (מבית דינו של ירמיהו) 43 34
ירמיהו 20 21 25 44 35
יחזקאל לא נמנה[14] 23 26 45 36
חולדה הנביאה לא נמנה[14] לא נמנה לא נמנה 46 37
ברוך בן נריה 21 22 (מבית דינו של יחזקאל) לא נמנה לא נמנה

משיבת ציון ועד חתימת המשנה

ראש הקבלה לרשימת הרמב"ם[2] לרשימת רבי מנחם המאירי[3] לרשימת רבי יצחק אברבנאל[4] לרשימת סדר תנאים ואמוראים[5]
חגי (מבית דינו של עזרא)[15] (מחבריו של עזרא) 27 (מראשי כנסת הגדולה)[16] 47
זכריה הנביא (מבית דינו של עזרא)[15] (מחבריו של עזרא) 27 (מראשי כנסת הגדולה)[16] 48
עזרא הסופר 22 24 27 (מראשי כנסת הגדולה)[16] 49
אנשי כנסת הגדולה (הם בית דינו של עזרא)[15] (בימי עזרא ושמעון הצדיק) 27[16] 50
שמעון הצדיק 23 25 27 (משיירי כנסת הגדולה)[16] 51
אנטיגנוס איש סוכו 24 26 28 52
יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן 25 27 29 53
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי 26 28 30 54
יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח 27 29 31 55
שמעיה ואבטליון 28 30 32 56
הלל ושמאי 29 31 33 57
רבן שמעון בן הלל 30 32 34 58
רבן גמליאל הזקן 31 33 35 59
רבן שמעון בן גמליאל הזקן 32 34 36 60
רבן יוחנן בן זכאי 30 (עם רבן שמעון בן הלל) 34 (עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן) 37 לא נמנה
רבן גמליאל דיבנה 33 35 38 61
רבן שמעון בן גמליאל 34 36 39 62
רבי יהודה הנשיא 35[17] 37 40 63

תקופת האמוראים

הערות שוליים

  1. ^ וכפי שכותב הרמב"ם על כל אחד ואחד ממוסרי התורה 'הוא ובית דינו'
  2. ^ 2.0 2.1 הקדמת משנה תורה להרמב"ם, וכן נקט בספר יוחסין מאמר ראשון
  3. ^ 3.0 3.1 בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות
  4. ^ 4.0 4.1 נחלת אבות, הקדמה
  5. ^ 5.0 5.1 סדר תנאים ואמוראים, מחזור ויטרי סוף סימן תכד
  6. ^ בפירושו על מסכת אבות, פרק א', משנה א', מובא גם במחזור ויטרי, תחילת סימן תכד.
  7. ^ לפי ספר יוחסין, היה כלב בן יפונה העיקר בין הזקנים.
  8. ^ לדברי המאירי, לא נודע לנו מספרם של הזקנים ולא עניינם, אלא שעתניאל בן קנז היה מהראשונים ועלי הכהן מאחרוני הזקנים.
  9. ^ לפי רבי יצחק אברבנאל, ה"זקנים" שהוזכרו הם י"ב השופטים מעתניאל בן קנז ועד עלי הכהן, שהיו ראשי הקבלה כל אחד בדורו.
  10. ^ פינחס למד התורה גם ישירות ממשה רבינו, אך עמד כראש הקבלה רק אחרי מות יהושע בן נון, והוא היה ראש בית דין לאורך כל תקופת השופטים (רבי מנחם קרקובסקי, עבודת המלך, הקדמת הרמב"ם).
  11. ^ לפי ספר יוחסין, היה עתניאל בן קנז בכלל הזקנים.
  12. ^ רק הנביאים נמנים בין ראשי הקבלה בתקופה זו, ושלמה המלך לא היה נביא. או, לשיטה שהיה נביא, כיוון שהיה בגיל 12 כשמת דוד לא עמד בראש הקבלה (רבי מנחם קרקובסקי, עבודת המלך, הקדמת הרמב"ם).
  13. ^ יצוין, שלדעת הרמב"ם אחיה השילוני היה מיוצאי מצרים וקטן היה בימי משה, ובכל זאת נחשב ל"תלמיד" של דוד המלך. הראב"ד מערער על קביעתו של הרמב"ם שאחיה השילוני קיבל מדוד, לדעת הראב"ד דבר זה לא ייתכן כיוון שאחיה השילוני היה מבוגר מדוד במאות שנים, ואיך ייתכן לומר שהוא "קיבל" מדוד. ה"כסף משנה" מתרץ, שלא משנה הוותק, אלא כיוון שהיה דוד ובית דינו "ראשי החכמים" שבדור, ואחיה השילוני ישב בבית דינו של דוד, אפשר לתאר אותו כ"ראש המקבלים" מדוד, וכ"ראש הקבלה" ומוסר התורה שבעל-פה לדור הבא. בעבודת המלך ביאר עוד, שלפי הרמב"ם נמסר הקבלה מדור לדור רק על ידי בית דין. ולכן, אף שאחיה השילוני היה גדול מדוד ואף קיבל את התורה מנביאים וזקנים שקדמו לדוד, לא היה נחשב בסדר הקבלה עד שקיבל מדוד ובית דינו.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 14.5 הרמב"ם לא מנה את אלו, שלא היה להם בית דין (רבי מנחם קרקובסקי, עבודת המלך, הקדמת הרמב"ם).
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 לפי הרמב"ם, בכלל אנשי כנסת הגדולה היו חגי, זכריה, מלאכי, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, נחמיה, מרדכי היהודי וזרובבל בן שאלתיאל, וכולם נחשבים מבית דינו של עזרא הסופר.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 לפי רבי יצחק אברבנאל, ראשי הכנסת הגדולה היו חגי, זכריה, מלאכי, זרובבל בן שאלתיאל, מרדכי היהודי, עזרא הסופר, ישוע בן יהוצדק, שריה, רעליה, רחום בענה ונחמיה. כל אנשי כנסת הגדולה נחשבים כאחד, כולל שמעון הצדיק שהיה האחרון מהם.
  17. ^ הרמב"ם מציין, שרבי יהודה הנשיא קיבל תורה גם מרבי אלעזר בן שמוע ומרבי שמעון, שהיו תלמידי רבי עקיבא ורבי ישמעאל, ורבי עקיבא קיבל מרבי אליעזר הגדול, שקיבל מרבן יוחנן בן זכאי, לעיל.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35850231שלשלת הקבלה