תקיפת הכור הגרעיני בסוריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מבצע מחוץ לקופסה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע מחוץ לקופסה
למעלה: סמל המבצע למטה: האתר לפני התקיפה (משמאל) ואחריה
למעלה: סמל המבצע
למטה: האתר לפני התקיפה (משמאל) ואחריה
מערכה: הסכסוך הישראלי-ערבי
סוג העימות מבצע צבאי
תאריך 6 בספטמבר 2007 (4 שעות)
מקום דיר א-זור, סוריה
עילה הקמת כור גרעיני לייצור נשק גרעיני
תוצאה הכור הגרעיני הושמד
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

סוריהסוריה סוריה
צפון קוריאהצפון קוריאה צפון קוריאה (בנתה את הכור הגרעיני בסוריה)

מנהיגים
אהוד אולמרט  סוריהסוריה בשאר אל-אסד 
מפקדים

רא"ל גבי אשכנזי
אלוף אליעזר שקדי
אלוף עמוס ידלין
אל"ם אלי בן מאיר
מאיר דגן

כוחות

חיל האוויר הישראלי

חיל ההגנה האווירית הסורי

אבדות

אין

עמדת מכ"ם סורית הושמדה,
כור גרעיני הושמד,
10 מעובדי הכור הגרעיני, כנראה צפון קוריאנים, נהרגו.

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה או מבצע מחוץ לקופסה[1] היה מבצע צבאי שבוצע על ידי חיל האוויר הישראלי ב-6 בספטמבר 2007 לאחר חצות הלילה ובו הושמד כור גרעיני בסוריה. התקיפה נעשתה תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחריה. כשישה חודשים לאחר מועד התקיפה, הודיעו גורמים בממשל האמריקאי כי היעד שהותקף והושמד היה כור גרעיני לייצור פלוטוניום, שנבנה בסוריה בעזרת קוריאה הצפונית[2]. העיתון הגרמני "דר שפיגל" פרסם כי גורמי מודיעין טענו שהכור בסוריה שימש לסייע לתוכנית הגרעין האיראנית וכי עבדו בו גם מדענים צפון-קוריאניים[3]. העיתון "הארץ" דיווח גם כי איראן מימנה את בניית הכור שהופצץ[4].

ב-2011 אישרה גם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהמטרה שהופצצה אכן הייתה כור גרעיני בשלבי בנייה. העיתון "דר שפיגל" דיווח כי שם הקוד של הפעולה היה "מבצע בוסתן"[5], ומקורות אחרים דיווחו כי שם הקוד היה "מבצע אריזונה", אך השם הרשמי היה "מבצע מחוץ לקופסה"[6][7][8]. ב-21 במרץ 2018, לאחר יותר מעשר שנים, אישרה ישראל רשמית שהפציצה את הכור, ופרסמה פרטים על המבצע[8][9].

רקע לתקיפה

עמוד ראשי
 ראו גם – תוכנית הגרעין הסורית, תוכנית הגרעין האיראנית

האסטרטגיה של אסד לוודא שהכור לא יתגלה הייתה התממה - כדי לא למשוך תשומת לב, לא נפרסו סוללות טילים בסמיכות לכור, לא הייתה גדר מסביב, והמקום הוצג כמתקן חקלאי. תוכנית הגרעין הסורית הייתה ידועה רק לקבוצה מצומצמת של אנשים, ביניהם מוחמד סולימאן, שתקשרו דרך פתקים ושליחים, כך שבכירים סורים רבים לא ידעו עליה.[10]

לפי פרק שכתב יוסי מלמן בספר "מלחמות הצללים" ופורסם ב"הארץ"[11], לפעולה קדמה פעילות מודיעינית נמרצת. בעקבות הודעת לוב ב-2003 על החלטתה להפסיק את תוכנית הגרעין שלה, שהפתיעה את ישראל, הורה ראש המוסד מאיר דגן על בחינה מחדש של חומר מודיעיני שהצטבר בידי המוסד, ובעקבות הערכת מצב שביצעה חטיבת המחקר, הוחלט שככל הנראה סוריה מפתחת נשק גרעיני בחשאי. המוסד הצליח להשיג מודיעין המצביע על הקמת כור גרעיני להפקת פלוטוניום שנבנה בסוריה בשיתוף פעולה עם קוריאה הצפונית, כולל מיקומו. המוסד ויחידות מיוחדות של אמ"ן בדקו את האתר ומצאו שאכן מדובר בכור גרעיני בשלבי הקמה. בתחילת מרץ 2007, הגיע מידע שאישר בוודאות את קיום הכור, שאותו כינה יוסי בידץ, ראש חטיבת המחקר דאז, "ידיעת זהב"[10]. לפי הניו יורקר[12], המידע הזה הושג כאשר איברהים עותמאן, יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית בסוריה, יצא לפגישה בווינה של מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. כשהיה בפגישה, סוכני המוסד פרצו לחדרו, והעתיקו את התוכן של מחשבו הנייד. המידע שהועתק כלל תמונות בצבע של הכור, שהובילו למסקנה כי ייעודו הוא בניית פצצה גרעינית, במודל דומה לכור הגרעיני של צפון קוריאה ביונגביון.

בעלי תפקידים במבצע "מחוץ לקופסה"
דרג מדיני
ראש הממשלה אהוד אולמרט
שר הביטחון עמיר פרץ (עד יוני 2007)
אהוד ברק (החל מיוני 2007)
שרת החוץ ציפי לבני
דרג צבאי-מקצועי
ראש המוסד מאיר דגן
הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי
מפקד חיל האוויר אלוף אליעזר שקדי
ראש אגף המבצעים אלוף טל רוסו
ראש אמ"ן אלוף עמוס ידלין
ראש חטיבת המחקר תא"ל יוסי בידץ
ראש זירת המודיעין הטכנולוגי אל"ם אלי בן מאיר
ראש ענף סוריה סא"ל דרור שלום

ההכנות לתקיפה

עקב גילוי הכור, סיכול תוכנית הגרעין הסורית שובץ בראש סדר העדיפויות של הרמטכ"ל גבי אשכנזי. על מנת שיוכל לרכז מאמצים לעניין זה, הוא נמנע מלפתוח במבצעים בעזה גם כאשר נורו רקטות לעבר יישובי עוטף רצועת עזה.[10]

אגף המודיעין העניק לקומץ פסיכולוגים אקדמאיים בכירים גישה לחומרי גלם סודיים שמתארים ככל הניתן את התנהגותו של הנשיא בשאר אסד במהלך חייו, במטרה להבין מה תהיה תגובתו לתקיפה אפשרית בכור. תוצאות המחקר היו שהנשיא הסורי אמנם מתנהג בשקילות ויכול לשקר לאנשיו בקלות, אך שהשפלה בעיני האנשים החשובים לו תפגע בו מאוד. כך, המסקנה מהמחקר הייתה שבמידה שמדינת ישראל תתקוף את הכור בחתימה נמוכה ולא תיקח אחריות, אסד עלול להכחיש את מטרת התקיפה, הן בפני הבכירים הסורים שלא ידעו על הכור והן בפני העולם, ובכך לא יגיב במלחמה עם ישראל.[10]

מתחילת ההערכויות להפצצת הכור, הוכנו שתי חלופות להפצצת הכור - אווירית וקרקעית. באופציה הקרקעית, כוחות חשאיים יוחדרו בעורף סוריה, ייתגנבו למתחם, ימקמו חומר נפץ בחלקיו החיוניים, יצאו ויפוצצו אותו. הצלחה של אופציה זו עדיפה על הצלחה של אופציה אווירית מכיוון שתיעשה בחתימה נמוכה יותר, אך הכוחות יוכלו לשאת איתם פחות חומרי נפץ מאשר באופציה האווירית. לשם הכנות לחלופה זו נבנה בדימונה מודל מדויק של המתקן, שם התאמנו למבצע.[10]

ב-19 ביוני 2007, נסע ראש הממשלה אולמרט לביקור בבית הלבן בארצות הברית על מנת לבצע הערכת מצב משותפת בנושא יחד עם הנשיא ג'ורג בוש, כאשר אולמרט העדיף שהאמריקאים יבצעו את הפצצת הכור. אולמרט שב ארצה ללא הבטחה מהאמריקאים. ב-13 ביולי, בשיחת טלפון בין אולמרט לנשיא בוש, בוש הסביר כי הוא מתנגד לתקיפה אמריקאית או ישראלית, והציע להפעיל לחץ דיפלומטי פומבי על סוריה על מנת שתוותר על התכנית הגרעינית שלה. אולמרט סירב להצעה זו. לאחר מכן, סוכם שישראל תהיה חופשית לתקוף את הכור.[10]

דווח כי באוגוסט 2007 סיירת מטכ"ל נשלחה על מנת לצלם תמונות ולדגום את הקרקע של האתר.[13][14].

באוגוסט 2007, שר הביטחון אהוד ברק סבר כי עדיף לחכות לחורף לתקיפת הכור, מכיוון שעדיף לפוצץ כור "חם" עם צבא יותר מוכן מאשר להתקיף בקיץ ולא להיות מוכנים למלחמה כוללת עם סוריה. נקודה זו היוותה מחלוקת בין ראש הממשלה אולמרט לברק.[10]

צה"ל היה חייב להיות מוכן למקרה שהתקיפה תביא לפרוץ מלחמה. סיפור הכיסוי שסופר לצה"ל לעליה בכוננות הוא שסוריה עלולה לפתוח במלחמה עקב החולשה שהופגנה על ידי ישראל במלחמת לבנון השנייה. כך, נערך בצה"ל קצב אימונים מוגבר[15]. בנוסף, צה"ל היה זקוק לתוספות בחימושים וחלקי חילוף למקרה של מלחמה, בעיקר אחרי מלחמת לבנון השנייה. לכן, נשלחה מארצות הברית אוניית משא גדולה שעגנה בכרתים (גדולה מדי לנמל אשדוד), ונשלחו ספינות מישראל לכרתים, שבמשך שני לילות העבירו את הציוד מכרתים לישראל.[10]

ב-4 בספטמבר, נעשה מודל מבצעי של חיל האוויר לתקיפה, בנוכחות הרמטכ"ל גבי אשכנזי. בהמשך אותו היום, התקבלה שאילתה של העיתונאי האמריקאי ג'יימס רוזן לשגרירות ישראל בוושינגטון על אפשרות קיום כור גרעיני צפון-קוריאני בסוריה. שאילתה זו גרמה לחשש של דליפה בישראל, והיוותה את הטריגר ליציאה לתקיפה. למחרת, התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ודן בסוגיה. בהתאם להמלצת הרמטכ"ל גבי אשכנזי אישר הקבינט את תקיפת הכור. שרת החוץ, ציפי לבני, שר הביטחון, אהוד ברק, וראש הממשלה אולמרט הוסמכו לבחור את זמן התקיפה ואיזו חלופה מבין השתיים לתקיפה תבוצע. בהתאם להמלצת הרמטכ"ל, הם אישרו את חלופת תקיפת חיל האוויר, לתקיפה עוד באותו לילה[16][10].

התקיפה

מטוס קרב F-15I רעם
מערכת JDAM מורכבת על מטוס F-16I סופה בדרכו לתקיפת הכור הסורי
מטוס F-15I רעם שהשתתף בתקיפה

ב-21 במרץ 2018 פרסמה ישראל פרטים על התקיפה האווירית וכיצד היא בוצעה. בחיל האוויר כונה המבצע "ניגון שקט", ותוכנן כך שיתבצע בחתימה נמוכה, תוך שימוש במספר מצומצם של כלי טיס שיחדרו לסוריה בטיסה נמוכה, וזאת על מנת לגרום לסוריה בלבול באשר למבצעי התקיפה ולא לגרור את האזור למלחמה אזורית. נווט הקרב רס"ן עמנואל לוי תכנן את נתיב הטיסה ואת הצד המבצעי בתקיפה והשתתף בתקיפה עצמה[17][18][19][20].

את התקיפה האווירית ביצעו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי. בתקיפה השתתפו 4 מטוסי F-15I רעם מטייסת הפטישים שבבסיס חצרים, שני מטוסי F-16I סופה מטייסת 119 ושני מטוסי F-16I סופה מטייסת 253 מבסיס רמון[21][22]. מטוסי ה-F-15I רעם הם מטוסי הקרב הכבדים והגדולים ביותר של חיל האוויר: הם בעלי כושר נשיאת חימוש גבוה ואחד מייעודיהם הוא הפצצה טקטית ואסטרטגית. תפקידם היה להפציץ את הכור עם מירב הפצצות הכבדות שנשאו. מטוסי ה-F-16I סופה הם מטוסי קרב רב-משימתיים מתקדמים. תפקידם, בנוסף להפצצת הכור, היה ללוות את מטוסי ה-F-15I ולהגן עליהם מפני איומים שונים, וכן ליירט מטוסי אויב אם יוזנקו לעברם, אף על פי שההנחיה הייתה להימנע ככל האפשר מקרבות אוויר בחתימה גבוהה.

המבצע החל ב-5 בספטמבר, 22:30. המטוסים השמידו עמדת מכ"ם סורית[23] ואז שיבשו את מערכת ההגנה האווירית הסורית באמצעות לוחמה אלקטרונית, ובכך מנעו ממנה להבחין במטוסים התוקפים. בשעה 00:45 הפציצו המטוסים את הכור באמצעות מגוון של פצצות מונחות GPS ופצצות מונחות לייזר. הבחירה בשלושה סוגי חימוש נועדה למקרה שאחד הסוגים לא יתאים למשימה. בסופו של דבר, כל הפצצות פגעו במטרה וכל החימושים פעלו בהצלחה, ובסך הכל הופצץ הכור על ידי 17–18 טון חומר נפץ. הכור הושמד באופן בלתי הפיך, ואמ"ן העריך שלא ניתן לשקמו.

בסיום ההפצצה המוצלחת, המטוסים חזרו דרך שטח טורקיה ובדרכם השליך אחד המטוסים מכל דלק נתיק באזור הגבול בין סוריה לטורקיה, ועליו כיתוב בעברית. לאחר שהכור הושמד בהצלחה והמטוסים יצאו מכלל סכנה, הם דיווחו בקשר את מילת הקוד "אריזונה", שפירושה שהמשימה הושלמה בהצלחה. המבצע הסתיים ב-6 בספטמבר ב-2:30 לפנות בוקר עם שובם של כל מטוסי חיל האוויר בשלום לבסיסיהם.

  • הכור הגרעיני בסוריה - לפני ואחרי התקיפה
  • הכור לפני התקיפה
    הכור לפני התקיפה
  • הכור אחרי התקיפה
    הכור אחרי התקיפה

לאחר התקיפה

טייסי חיל האוויר הישראלי מתחבקים אחרי התקיפה המוצלחת

שעות מעטות לאחר התקיפה דיווחה סוריה על מטוסים של חיל האוויר הישראלי שהונסו משטחה[24], ואילו דוברים ישראלים סירבו לאשר או להכחיש. ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק וגורמים ישראלים בכירים אחרים שמרו על דממה מוחלטת בנושא. הצנזורה הצבאית הורתה למערכות העיתונים בישראל להגיש לאישורה כל ידיעה הקשורה לפעולה[25]. חמישה ימים לאחר ההתקפה דיווחה לראשונה כריסטיאן אמנפור כתבת CNN שמדובר בתקיפת מטרה בסוריה.

גם סוריה נמנעה מלספק פרטים מדויקים על שהתרחש[26]. חלק מדובריה ניסו לגמד את האירוע ואחרים הבטיחו שתבוא תגובה. בראיון שהעניק ל-BBC‏[27] ב-1 באוקטובר אמר נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שהתקיפה כוונה למבנה צבאי שאינו בשימוש, והוסיף: "תגובה אין פירושה טיל תחת טיל ופצצה תחת פצצה. יש לנו דרכי התגובה שלנו, אולי בדרך פוליטית ואולי בדרך אחרת, אבל יש לנו הזכות להגיב". בנאום שנשא באותו יום בפני עצרת האו"ם, טען שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, כי הידיעות על תקיפת מתקן גרעיני או משלוח נשק שנועד לחזבאללה הן בדיות שבאו להצדיק את תוקפנותה של ישראל[28].

ארצות הברית שמרה אף היא על דממה, אך ישנם דיווחים לפיהם היא נתנה את ברכתה לתקיפה, לאחר שהוצגו לה הוכחות לקשר הגרעיני בין סוריה לקוריאה הצפונית. לדברי הפרשן שלום ירושלמי, שהסתמך על מקורות מחוץ לישראל, אישור לתקיפה בסוריה התקבל בפגישת ראש הממשלה אהוד אולמרט עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בוושינגטון ב-19 ביוני 2007[29]. ראש ה-CIA, מייקל היידן, אישר ב-17 בספטמבר 2008 כי תקיפת הכור הייתה תוצאה של שיתוף פעולה מודיעיני בין ארצות הברית למדינה זרה, שלא נקב בשמה[30]. לקראת פרסום ספר זיכרונותיו של ג'ורג' בוש, בנובמבר 2010, פורסם שבספר מספר בוש שאולמרט ביקש ממנו שארצות הברית תתקוף את המתקן בסוריה, אך הוא סירב[31].

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בדקה את מהות המתקן שהופצץ. בבדיקה זו דחתה סוריה את הטענה שהיה זה מתקן גרעיני, וטענה שאת שרידי האורניום שנמצאו במקום פיזרו מטוסי חיל האוויר הישראלי[32]. ב-28 באפריל 2011 הודיעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי היעד שתקפו מטוסי צה"ל היה "כור גרעיני בבנייה". זאת לאחר שהסוכנות דחתה את כל טענותיה של סוריה לגבי מקורם של שרידי האורניום, ואף האשימה אותה בהסתרת מידע, בעקבות סירובה לאפשר לפקחי הסוכנות לבחון את שרידי המתקן שהופצץ[33].

בינואר 2015 דיווח השבועון הגרמני "דר שפיגל" כי סוריה בונה מחדש מתקן גרעין סמוך לעיר חומס[34].

המתיחות בין ישראל לסוריה

ערך מורחב – יחסי ישראל–סוריה מאז ועידת מדריד

מאז פלישת ארצות הברית לעיראק בשנת 2003 האשימה ארצות הברית את סוריה בסיוע לארגוני הטרור הסונים התוקפים את כוחותיה בעיראק. האשמות אלו הגבירו את הקרבה בין סוריה לאיראן (המואשמת גם היא בנושא זה על ידי ארצות הברית) ובעקיפין הביאו לכך שהגברת המתיחות בין ישראל ואיראן (בעקבות התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית) הביאה להתגברות המתיחות בין ישראל לסוריה. מצב זה אף הביא להתקרבות מסוימת בין סוריה ובין הצלע השלישית בציר הרשע עליו הכריז הנשיא בוש - קוריאה הצפונית, והגביר עוד יותר את המתיחות בין ישראל לסוריה.

מלחמת לבנון השנייה בה סייעה סוריה בתחמושת לחזבאללה הגבירה אף יותר את המתיחות בין ישראל לסוריה, והובע חשש מפני התלקחות מלחמה בין שתי המדינות[35]. בעקבות התקיפה גברה מתיחות זו, ובגבול הצפון הוגברה הכוננות. הכוננות המוגברת ניכרה בהזנקות אחדות של מטוסי חיל האוויר הישראלי, עקב חשש מתקיפה סורית:

  • ב-22 בספטמבר הוזנקו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי, לאחר שמטוס סורי נעלם ממסכי המכ"ם של ישראל. לאחר זמן מה התברר שהמטוס התרסק בצדו הסורי של הגבול, ללא כוונה התקפית[36].
  • ב-27 בספטמבר הוזנקו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי, לאחר שזוהתה פעילות חשודה של מסוקי קרב סוריים בשטח סוריה[37].

לפי הספר של מלמן ורביב, ב-1 באוגוסט 2008, ישראל התנקשה במוחמד סלימאן, יועץ בכיר של אסד והאיש שהיה אחראי על הקשר עם חזבאללה וכן עם קוריאה הצפונית בקשר להקמת הכור. על פי הספר, ההתנקשות בוצעה על ידי צלף שירה בו כדור בודד בראש, דבר שהתאפשר בעקבות איסוף מודיעין מפורט ומדויק ביותר. מטרת ההתנקשות הייתה לפגוע באחד הפעילים המרכזיים בתוכנית הגרעין הסורית ובהעברת אמצעי לחימה לחזבאללה ובכך להעביר מסר לסוריה שלא תעז לחזור לנסות לפתח נשק גרעיני[11]. מספר כלי תקשורת זרים ייחסו את ההתנקשות לישראל, אך היא מעולם לא לקחה אחריות על התנקשות זו. גם ה-NSA ייחס התנקשות זו לישראל[38].

התקיפה בתקשורת

דיווחים על מהות הפעולה

הערפל הכבד שאפף את מהות הפעולה דחף את אמצעי התקשורת לדווח על מהותה. חלק מהדיווחים התגלו כהשערות חסרות בסיס. הטבלה הבאה מציגה את התפתחות הדיווחים על מהות הפעולה. כמעט כל הדיווחים הגיעו מאמצעי תקשורת שמחוץ לישראל, עקב הצנזורה שהוטלה בישראל בנושא זה.

דיווחים עיקריים
6 בספטמבר 2007 דיווח ראשון על פעולה של חיל האוויר הישראלי בסוריה, ניתן בהודעה של סוריה כי הניסה מטוס ישראלי מתחומה.
8 בספטמבר טורקיה מדווחת על מכלי דלק נתיקים של מטוסים ישראליים שנפלו בשטחה[39]. בתדרוך לשגרירים שנתן שר החוץ הסורי וליד אל-מועלם, נאמר כי שלושה מטוסים ישראלים חדרו מכיוון הים התיכון עד לאזור הנמצא כ-50 ק"מ מדיר א-זור שבצפון-מזרח סוריה, והפציצו מטרות[40].
11 בספטמבר כריסטיאן אמנפור, כתבת של רשת CNN, מדווחת כי הפעולה בסוריה הייתה תקיפה של מטרה בשטח סוריה, כנראה נשק שהועבר לסוריה בידי איראן[41].
15 בספטמבר הוושינגטון פוסט מדווח כי חיל האוויר תקף מתקן גרעיני שבנתה סוריה בשיתוף עם קוריאה הצפונית, ותקיפה זו עלתה יפה[42]. חיזוק לטענה זו נמצא בגינוי חריף לישראל, על שנכנסה לשטחה האווירי של סוריה, שפרסמה קוריאה הצפונית ב-11 בספטמבר[43].
26 בספטמבר הסנאטורית הילרי קלינטון מופיעה בעימות בחירות טלוויזיוני: "הסורים ככל הנראה בנו, ייתכן שבמשך שנים, מתקן גרעיני והישראלים השמידו אותו. אני תומכת בזה באופן ברור"[44].
14 באוקטובר הניו יורק טיימס מצטרף לדיווחים שבתקיפת חיל האוויר הושמד כור גרעיני בשלבי בנייה, וזאת בהסתמך על ציטוט גורמי מודיעין אמריקאים[45].
17 באוקטובר כלי תקשורת בישראל מדווחים כי נציג סורי בוועדת האו"ם לפירוק נשק אישר לראשונה שישראל תקפה מתקן גרעיני[46], אך למחרת הוכחשה ידיעה זו, בנימוק שמקורה בטעות תרגום[47]. ב-20 באוקטובר טענה רשת הטלוויזיה ABC האמריקאית כי לישראל היה מרגל במתקן, והוא העביר לידיה תמונות מתוכו[48].
23 באוקטובר "סאנדיי טיימס" טוען כי לוחמי סיירת מטכ"ל פעלו בסוריה ואספו חומר גרעיני שמקורו בקוריאה הצפונית[49].
24 באוקטובר הוושינגטון פוסט מדווח שמומחה מהמכון למדע וביטחון בינלאומי ניתח את תמונות הלוויין מיעד התקיפה וקבע שמדובר בכור גרעיני בבנייה, מהסוג שקיים בקוריאה הצפונית. גורם סורי הכחיש זאת[50]. מתמונות הלוויין שפורסמו, ושמשוות בין האתר המותקף לפני התקיפה ואחריה, ניכר ניסיון סורי למחות את זכר התקיפה והמבנה שהיה באזור.
27 באוקטובר הניו יורק טיימס מדווח כי תצלומי לוויין שצולמו ב-2003 בידי חברה מסחרית מראים כי בניית המתקן החלה ככל הנראה עוד בשנת 2001[51].
31 באוקטובר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית פונה לסוריה כדי לקבל הסברים על המבנה, הדומה במבנהו לכור גרעיני מקוריאה הצפונית. סוריה לא השיבה[52].
22 בנובמבר עיתון הארץ מפרסם הערכה של פרופ' עוזי אבן שהמבנה שהותקף היה מרכז לעיבוד פלוטוניום לפצצות אטום ולא כור גרעיני[53]. אבן הודה בדיעבד, לאחר פרסום תצלומי הכור, כי טעה בהערכתו[54].
31 במרץ 2008 העיתון היפני "אסאהי שימבון" טוען במהדורת האינטרנט שלו כי ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט אישר בפגישתו עם עמיתו היפני כי היעד שהותקף בסוריה היה מתקן גרעיני שנבנה בסיוע קוריאה הצפונית[55].
4 באפריל העיתון ידיעות אחרונות מפרסם תחקיר על פרויקט האטום הסורי, ובו נטען כי בתקיפה הישראלית נהרגו צפון קוריאנים שעבדו באתר[56]. דיווח דומה מסרה גם רשת השידור הציבורית היפנית NHK ב-28 באפריל[57].
24 באפריל הבית הלבן מודיע כי המבנה שהותקף ב-6 בספטמבר 2007 הוא כור גרעיני המסוגל לייצר פלוטוניום. כמו כן נאמר בהודעה כי המבנה הוקם בשיתוף פעולה עם קוריאה הצפונית[58].
21 ביוני העיתון הגרמני דר שפיגל מפרסם כי גורמי מודיעין טענו שהכור בסוריה שימש לסייע לתוכנית הגרעין האיראנית ושעבדו בו גם מדענים צפון-קוריאניים[3].
24 בדצמבר 2010 העיתון "ידיעות אחרונות" פרסם מסמך שהודלף לאתר "ויקיליקס", ובו דיווח מפורט של מזכירת המדינה, קונדוליזה רייס, על תקיפת הכור בידי ישראל[59].

אמצעי התקשורת בישראל

אמצעי התקשורת בישראל נמנעו מלדווח ישירות על הפעולה עצמה, אך הרבו לצטט עיתונים זרים שעסקו בפעולה, וכן דיווחו בהרחבה על התייחסות גורמים שונים בעולם, ובפרט בסוריה, לפעולה. בראיונות עם אישי ממשל ישראלים נעשו ניסיונות לדובב אותם על הפעולה, ניסיונות שבדרך כלל לא נחלו הצלחה.

בראיון שנתן שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, לאתר ynet למחרת הפעולה, הוא הסתפק באמירה: "אם אכן בוצעה גיחה כזו, כפי שהסורים טוענים, אני מניח שהגיחה הייתה הכרחית"[60].

למרות שתיקה של אנשי הממשל בישראל, אישר ראש האופוזיציה בנימין נתניהו לאחר שבועיים[61][62], בראיון טלוויזיה לחיים יבין, שהייתה פעולה ושהוא נתן לה את ברכתו.[63]

במפגש של ראש אמ"ן, עמוס ידלין, עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שנערך ב-16 בספטמבר 2007 אמר ידלין "ההרתעה הישראלית שוקמה מאז מלחמת לבנון השנייה וזה משפיע על כל המערכת האזורית, כולל איראן וסוריה"[64]. לציבור לא נמסרו נימוקיו של ידלין לקביעה זו, אך סמיכות המאורעות הביאה לקישורה עם התקיפה בסוריה.

"ידיעות אחרונות" שלח את כתבו רון בן ישי לאזור דיר א-זור בסוריה, ובפרסום הראשון לידיעה בלעדית זו, שלו הוקדש עיקר שטחו של העמוד הראשון (הכפול) של גיליון ערב סוכות של העיתון בתאריך 26 בספטמבר 2007, ניתנה הכותרת "כאן תקפו מטוסי חיל האוויר" - ללא מירכאות וללא הסתמכות על מקורות זרים. בעמוד 3 של העיתון חזרה הזהירות המקובלת: הכותרת היא 'באזור "ההפצצה" רואים את הבורות', ומעליה מצוין כי זהו "האזור בסוריה שבו, לפי פרסומים זרים, תקפה ישראל". זהירות דומה ננקטה בידיעה המקבילה באתר האינטרנט של העיתון, ynet, שבו הכותרת כוללת מירכאות 'בלעדי: שליח ynet באתר "הפעולה בסוריה"'.

ב-2 באוקטובר 2007 התירה הצנזורה הצבאית בישראל לפרסם שאכן הייתה תקיפה בסוריה, אך המשיכה לאסור פרסום כל פרט נוסף על התקיפה[65]. הצנזורית הראשית, סימה וואקנין-גיל, הביעה כעבור מספר חודשים חרטה על החלטתה זו, וכינתה אותה "החלטה נכונה מקצועית, אבל לא חכמה"[66].

בריאיון לתוכנית "לונדון וקירשנבאום" ב-23 בינואר 2008, שיבח השר חיים רמון את תהליך קבלת ההחלטות, שקדם ל"מה שהיה בתחילת ספטמבר בסוריה". בתגובה לכך פנתה הצנזורה הצבאית לערוץ 10 בטענה שבשידור דברים אלה, השר רמון וערוץ 10 עברו על החוק[67].

ב-27 בינואר 2008 דיווח הפרשן שלום ירושלמי ב"מעריב": "ביום ראשון לפני שבועיים מצאתי את עצמי יושב בקריה בתל אביב, יחד עם יואב צור, עורך רשת המקומונים של מעריב, בבירור עם ראשי הצנזורה, בעטיו של טור שפרסמתי בעמודים אלה ובעיתון "כל הזמן" אודות הפעולה בסוריה בתחילת ספטמבר"[68].

ב-13 באוגוסט 2010 רמז העיתונאי יוסי מלמן ב"הארץ" כי ראש הממשלה אולמרט והרמטכ"ל גבי אשכנזי החליטו על המבצע בניגוד לדעתו של שר הביטחון ברק[69]. רמז דומה השמיע גם אולמרט עצמו, לאחר כחודש[70].

ב־14 בפברואר 2011 נכללה תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה בסרטון תדמית שהוכן לכבוד פרישתו של אשכנזי[71]. הכללת הפעולה בסרטון נתפסה בכלי התקשורת כמעין נטילת אחריות על המעשה.

ב־6 בספטמבר 2022 לכבוד 15 שנים לתקיפה, התפרסמו בתקשורת הישראלית מסמכים המעידים על מודיעין מוקדם ותמונות הטייסים לפני המבצע.[72]

הוויכוח סביב שתיקת הממשל בישראל

השתיקה של אנשי הממשל בישראל בעניין פעולת חיל האוויר הישראלי בסוריה עוררה תגובות מעורבות באמצעי התקשורת בישראל. יש שהביעו סיפוק על עצם השתיקה, תוך הדגשת החידוש שבכך[73]. אחרים זעמו על שהצנזורה הצבאית קושרת את ידיהם של אמצעי התקשורת[25][74].

גם בכנסת התנהל ויכוח בסוגיה זו. ח"כ זהבה גלאון, מסיעת מרצ-יחד פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה שיורה לראש הממשלה, אהוד אולמרט, לדווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על הפעולה בסוריה. יו"ר סיעתה של גלאון, ח"כ יוסי ביילין, אמר שהוא מצטער על פנייתה זו[75].

גנרל מייקל היידן, שהיה ראש ה-CIA בעת תקיפת הכור, אמר בראיון, שפורסם ביולי 2010, כי אין הצדקה להמשך שמירת הסודיות סביב תקיפת הכור, אף שהייתה לכך הצדקה בתקופה שלאחר התקיפה[76].

הפרסום הרשמי

סימן ההשמדה שהודבק על המטוסים שהשתתפו בתקיפה

ב-21 במרץ 2018 הותר לפרסום שישראל היא זו שתקפה והשמידה את הכור הגרעיני הסורי. כמו כן פורסמו פרטי התקיפה והשגת המודיעין על הכור. דובר צה"ל פרסם סרטונים המתעדים את רגע התקיפה וראיונות עם קצינים בכירים שהיו מעורבים במבצע[8].

לפרסום קדמה עתירה לבג"ץ להסיר את הצנזורה על המבצע ובעקבות המלצתו לעשות כן החליטה הצנזורה הצבאית להתיר את הפרסום, אם כי חלק מהפרטים נותרו חסויים[77].

ב-6 בספטמבר 2018 חשף חיל האוויר הישראלי את סמל המבצע - סימן ההשמדה (Kill mark) של הכור הגרעיני הסורי - שהודבק על המטוסים שהשתתפו בתקיפה, בדומה לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981. הסמל בצורת משולש המסמל תקיפת והשמדה מטרה קרקעית. צבעי הרקע הם אדום ושחור עם שני כוכבים ירוקים כצבעי דגל סוריה ובמרכז המשולש סמל אזהרה על קרינה רדיואקטיבית שמסמל שהמטרה שהושמדה הייתה כור גרעיני[78].

עדויות של קציני צה"ל שהיו מעורבים בתכנון וביצוע התקיפה

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה (2007)

הערות שוליים

  1. ^ לכבוד 15 שנים למבצע - כל הפרטים על הפצצת הכור הסורי, באתר צה"ל, 21 במרץ 2021
  2. ^ N. Koreans Taped At Syrian Reactor הוושינגטון פוסט, 24.4.08.
  3. ^ 3.0 3.1 nrg מעריב, דיווח: הכור שהופצץ בסוריה סייע לגרעין האיראני, באתר nrg‏, 21 ביוני 2008
  4. ^ יוסי מלמן, איראן מימנה את בניית הכור הגרעיני שהופצץ בסוריה, באתר הארץ, 20 במרץ 2009
  5. ^ חדשות 2, ‏"כך השמידה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 בנובמבר 2009‏
  6. ^ שלמה גזית, הבחירה הקשה
  7. ^ יוסי מלמן, ‏רפורמה בהליך היציאה למלחמה: "שינינו באופן מהותי את הקבינט", באתר מעריב אונליין, 18 באוגוסט 2017.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 נעם גיל, בכל זאת הפצצנו למרות הכול, באתר ynet, 21 במרץ 2018.
  9. ^ עמוס הראל, אלוף בן, סוף לעמימות: כך תקפה ישראל את הכור גרעיני בסוריה ב-2007, באתר הארץ, 21 במרץ 2018
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 10.7 10.8 קוד אריזונה – הדרמה מאחורי השמדת הכור הסורי, באתר חדשות 13, 18 באפריל 2023
  11. ^ 11.0 11.1 יוסי מלמן, דן רביב, השמדת הכור הסורי: הסיפור שלא סופר, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012.
  12. ^ Condé Nast, The Silent Strike, The New Yorker, ‏2012-09-10 (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ Klieger, Noah (2009-11-02). "A strike in the desert". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2023-04-24.
  14. ^ גל פרל פינקל, העימות בין ישראל לאיראן במגמת הסלמה, באתר "זמן ישראל", 4 במרץ 2021.
  15. ^ גל פרל פינקל, "לרמטכ"ל יש שני מבחנים: אחד – הפעלת הכוח, שני – בניין הכוח", הבלוג על הכוונת, ‏ 24 בפברואר 2021.
  16. ^ גל פרל פינקל, "אנחנו צריכים לתקוף הלילה", מקור ראשון, ‏ 27 במרץ 2020.
  17. ^ תקיפת הכור הסורי - הסרט המלא, באתר youtube
  18. ^ מאיה הורודניצ'אנו‏, עמנואל השתתף בתקיפת הכור בסוריה - ונהרג בתאונה 3 שנים אחר כך, באתר וואלה!‏, 22 במרץ 2018
  19. ^ אלישע בן קימון, הנווט שתקף את הכור נהרג בטיסת אימונים, באתר ynet, 22 במרץ 2018
  20. ^ אטילה שומפלבי, היה כור ואיננו עוד
  21. ^ נועם אמיר, הותר לפרסום: כך השמידה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה, באתר ערוץ 20, 21 במרץ 2018
  22. ^ יעקב כץ, קוד אריזונה, כנרת זמורה-דביר, 2020 (עמ' 162)
  23. ^ Fulghum, David A. (27 בנובמבר 2007). "U.S. Electronic Surveillance Monitored Israeli Attack On Syria". World Security Network. ארכיון מ-2014-02-07. נבדק ב-7 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ סוכנויות הידיעות, סוריה: הברחנו מטוס ישראלי שחדר לתחומנו, באתר ynet, 6 בספטמבר 2007
  25. ^ 25.0 25.1 עמית יולזרי, שתיקה או השתקה?, באתר nrg‏, 9 בספטמבר 2007
  26. ^ גל פרל, "השנים שחלפו בין מלחמת לבנון הראשונה והשנייה השכיחו מהצבא אמיתות יסוד", הבלוג על הכוונת, ‏ 13 ביולי 2020.
  27. ^ Assad sets conference conditions, BBC
  28. ^ AP, שר החוץ הסורי: הפרטים על התקיפה - המצאה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
  29. ^ "כל הזמן" (רשת מקומוני "מעריב"), 28.12.07 (פורסם גם באתר nrg)
  30. ^ שירות "הארץ", ראש הסי-איי-אי: השמדנו את הכור הגרעיני בסוריה בסיוע מדינה נוספת, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2008 (המקור באנגלית)
  31. ^ רויטרס, בוש: אולמרט ביקש שנתקוף בסוריה - ופעל בעצמו, באתר ynet, 6 בנובמבר 2010
  32. ^ סוריה: ישראל שתלה אורניום באתר שהופצץ בדיר אזור, באתר הארץ, 4 במרץ 2010
  33. ^ סוכנויות הידיעות, סבא"א: המתקן שהופצץ בסוריה היה כור גרעיני, באתר nrg‏, 28 באפריל 2011
  34. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, דיווח: סוריה בונה בחשאי מתקן גרעיני בסיוע קוריאה הצפונית ואיראן, באתר הארץ, 10 בינואר 2015 (המקור באנגלית)
  35. ^ רועי נחמיאס, אסד: חיזבאללה ניצח, ישראל היא אויב שנוא, באתר ynet, 15 באוגוסט 2006
  36. ^ חנן גרינברג, מטוס סורי נעלם מהמכ"ם - וצה"ל הזניק מטוסי קרב, באתר ynet, 22 בספטמבר 2007
  37. ^ עמוס הראל, בפעם השלישית: מטוסי קרב הוזנקו לעבר הגבול הסורי, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
  38. ^ יוסי מלמן, ‏מסמך סודי אמריקאי: "ישראל חיסלה את הגנרל הסורי מוחמד סולימאן", באתר מעריב אונליין, 15 ביולי 2015
  39. ^ יואב שטרן וברק רביד, טורקיה: נמצאו בשטחנו מכלי דלק השייכים למטוסים שתקפו בסוריה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2007
  40. ^ יואב שטרן ואסף אוני, סוריה: השתיקה הישראלית ראויה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2007
  41. ^ סי אן אן: ישראל תקפה נשק איראני בסוריה, באתר ynet, 11 בספטמבר 2007
  42. ^ ברק רביד ויואב שטרן, דיווח בארצות הברית: היעד לתקיפה - מתקן גרעיני, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2007
  43. ^ סוכנויות הידיעות, קוריאה הצפונית: ישראל הפרה הריבונות של סוריה, באתר ynet, 11 בספטמבר 2007
  44. ^ קלינטון: "תומכת בפעולה הישראלית בסוריה", באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
  45. ^ Israel Struck a Nuclear Project in Syria, Analysts Say , NY Times, 14.10.07
  46. ^ דיווח: סוריה מודה לראשונה כי ישראל תקפה כור גרעיני, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
  47. ^ האו"ם: דברי נציג סוריה על הגרעין - טעות תרגום, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2007
  48. ^ דיווח: לישראל היתה חפרפרת במתקן הסורי, באתר ynet, 20 באוקטובר 2007
  49. ^ "סיירת מטכ"ל אספה חומר גרעיני בסוריה", באתר ynet, 23 בספטמבר 2007
  50. ^ שמואל רוזנר, למרות התצלומים, סוריה מכחישה כי הותקף כור, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2007
  51. ^ Yet Another Photo of Site in Syria, Yet More Questions, הניו יורק טיימס, 27.10.2007
  52. ^ רויטרס, סוכנות הגרעין: נדרש עוד מידע על האתר בסוריה, באתר ynet, 31 באוקטובר 2007
  53. ^ יוסי מלמן, מקום להרכיב בו פצצה, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2007
  54. ^ יוסי מלמן, הפרופ' אבן: טעיתי בקביעתי שישראל לא הפציצה כור בסוריה, באתר הארץ, 27 באפריל 2008
  55. ^ Syria got N. Korea help for N-facility
  56. ^ רונן ברגמן ורונן סולומון, תוכנית האטום של אסד, מוסף 7 ימים, "ידיעות אחרונות", 4/4/2008
  57. ^ N.Koreans may have died in Israel raid in Syria: NHK
  58. ^ הודעה לעיתונות של הבית הלבן, 24.4.2008
  59. ^ מסמך אמריקני: ישראל תקפה את הכור בסוריה, באתר ynet, 24 בדצמבר 2010
  60. ^ אטילה שומפלבי, פרץ: "אם הייתה גיחה - היא הייתה הכרחית", באתר ynet, 7 בספטמבר 2007
  61. ^ nrg מעריב, נתניהו: בירכתי את אולמרט על הפעולה בסוריה, באתר nrg‏, 19 בספטמבר 2007
  62. ^ "דברי נתניהו - חוסר אחריות", באתר וואלה!‏, 20 בספטמבר 2007
  63. ^ "הייתי שותף" - נתניהו מאשר את התקיפה בסוריה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 21 במרץ 2018
  64. ^ אריק בנדר, "שיקמנו ההרתעה מול סוריה", באתר nrg‏, 16 בספטמבר 2007
  65. ^ עומר כרמון, הותר לפרסום: ישראל תקפה בסוריה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 2 באוקטובר 2007
  66. ^ אורי בלאו, חבורת סוד מוחלט בהחלט, באתר הארץ, 22 במרץ 2008
  67. ^ עידן יוסף, רמון וערוץ 10 הפרו חוק בפרסום החלטות המבצע בסוריה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 24 בינואר 2008
  68. ^ שלום ירושלמי, הפוליטיזציה של הצנזורה, באתר nrg‏, 27 בינואר 2008
  69. ^ יוסי מלמן, נאום שלא שמענו השבוע - גבי אשכנזי: "עוד תשמעו ממני", באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
  70. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, רה"מ לשעבר אהוד אולמרט רומז: אהוד ברק ניסה לסכל פעולות ביטחוניות רגישות, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2010
  71. ^ אנשיל פפר, בטקס הפרידה מאשכנזי: גם התולעת האיראנית והכור הסורי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011
  72. ^ ניר דבורי, ‏15 שנה לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה: צה"ל חושף את המודיעין המוקדם ותמונות הטייסים נערכים למבצע, באתר ‏מאקו‏‏, ‏6 בספטמבר 2022‏
  73. ^ מתי גולן, הצלחה צבאית ושמה שתיקה?, באתר MSN (המצטט מגלובס)
  74. ^ גדעון לוי, ותודה ל"וואשינגטון פוסט", באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007
  75. ^ "לא ייתכן שלא תהיה בקרה של הכנסת על פעולות צה"ל", באתר של "רשת 13", 17 בספטמבר 2007 (במקור, מאתר "nana10")
  76. ^ אמיר אורן, ראש ה-CIA לשעבר: אין עוד הצדקה לסודיות סביב תקיפת הכור הסורי, באתר הארץ, 9 ביולי 2010
  77. ^ "מעריב השבוע", 21 במרץ 2018. המהדורה המודפסת, עמ' 12.
  78. ^ אילי פארי ונופר בליט, ‏סומנו מטוסי הקרב שתקפו את הכור הסורי, באתר חיל האוויר הישראלי, 7 בספטמבר 2018.


היסטוריה של מדינת ישראל
ביטחון • תעשייה • מדע וטכנלוגיה • חינוך • כלכלה • משפטים • דת • תרבות
שנות ה-40 הכרזת העצמאות • מלחמת העצמאות • אלטלנה • הסכמי שביתת הנשק • הממשל הצבאי על ערביי ישראל • מבצע על כנפי נשרים
שנות ה-50 העלייה ההמונית • תקופת הצנע • המדיניות הכלכלית החדשה • הסכם השילומים • חינוך ממלכתי • העסק הביש • פעולות התגמול • ייבוש החולה • מלחמת סיני • אירועי ואדי סאליב
שנות ה-60 הקמת המוביל הארצי • המלחמה על המים • משפט אייכמן • הקמת הקריה למחקר גרעיני - נגב • מיתון 1966 • תקופת ההמתנה • מלחמת ששת הימים • מלחמת ההתשה
שנות ה-70 הפנתרים השחורים • מלחמת יום הכיפורים • הקמת גוש אמונים • מבצע יונתן • יום האדמה • המהפך • הקמת שלום עכשיו • מבצע ליטני • הסכם השלום עם מצרים
שנות ה-80 מלחמת לבנון הראשונה • המערכה ברצועת הביטחון • פרשת קו 300 • האינפלציה • משבר מניות הבנקים • תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 • משבר הקיבוצים • האינתיפאדה הראשונה
שנות ה-90 מלחמת המפרץ • העלייה מברית המועצות לשעבר • ועידת מדריד • הסכמי אוסלו • טבח מערת המכפלה • הסכם השלום עם ירדן • רצח יצחק רבין • המהפכה החוקתית • אסון המסוקים
עשור ראשון של המאה ה-21 הנסיגה מרצועת הביטחון • אירועי אוקטובר 2000 • האינתיפאדה השנייה • מבצע חומת מגן • חומת מגן כלכלית • הקמת גדר ההפרדה • תוכנית ההתנתקות • מלחמת לבנון השנייה • מבצע עופרת יצוקה
עשור שני של המאה ה-21 אסון הכרמל • המחאה החברתית • מבצע עמוד ענן • מבצע צוק איתן • הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל • הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן • המשבר הפוליטי
עשור שלישי של המאה ה-21 מגפת הקורונה בישראל • הסכמי אברהם • אסון הר מירון • מבצע שומר החומות • הרפורמה המשפטית • מתקפת הפתע על ישראל ומלחמת חרבות ברזל
פורטל ישראל • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל • ציר הזמן של ההיסטוריה של ישראל
איראןאיראן הסכסוך האיראני-ישראלי ישראלישראל
גופים מעורבים
ישראלישראל ישראל המוסד • צה"ל • בתמיכת: ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
איראןאיראן איראן משמרות המהפכה האסלאמית • חזבאללהחזבאללה חזבאללה • חמאסחמאס חמאס • הג'יהאד האסלאמי הפלסטיניהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני • חות'יםחות'ים חות'ים
פעולות טרור נגד ישראל הפיגועים בקופנהגן (1985) • הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה (1992) • הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה (1994) • פרשת טננבוים (2000) • הפיגוע באוטובוס בנמל התעופה בורגס (2012)
מערכות בין גופי הפרוקסי המערכה ברצועת הביטחון • סכסוך ישראל חזבאללה בשנים 2000–2006 • מלחמת לבנון השנייה (2006) • סכסוך ישראל-חזבאללה ממלחמת לבנון השנייה עד מלחמת חרבות ברזל (2006–2023) • תקיפת הכור הגרעיני בסוריה (2007) • מבצע עופרת יצוקה (2008–2009) • מבצע ארבעת המינים (2009) • מבצע חוק ברזל (2011) • הסכסוך האיראני-ישראלי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה (2012–היום)
תקריות עימות ישירות התקיפה הישראלית בסודאן (2009) • תקיפת מפעל התחמושת "ירמוכ" בסודאן (2012) • התקיפה האווירית בגבול ישראל-סוריה (ינואר 2015) • העימות האווירי בין ישראל לסוריה ואיראן (פברואר 2018) • תקיפת שדה התעופה T-4 (אפריל 2018) • תקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה (אפריל 2018) • מבצע בית הקלפים (מאי 2018) • תקיפות ישראל בעיראק (2019) • תקיפת ספינת הביון האיראנית (2021) • המערכה הימית בין ישראל לאיראן (2019-2021) • מתקפת הטילים בארביל (2022) • מתקפות הכטב"מים באיראן (2023) • ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי (2024) • ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries • המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024) • התקיפה הישראלית באיראן (אפריל 2024) • הפשיטה הישראלית במסיאף (2024) • המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) • מבצע ימי תשובה (אוקטובר 2024)
תוכנית הגרעין האיראנית הסכם הגרעין (הסכם ז'נבה, הסכמות לוזאן) • ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית • סטקסנט • נאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי (2015) • השגת מסמכי תוכנית הנשק הגרעיני של איראן וחשיפתם (2018) • הפיצוצים באיראן (2020) • החבלה במפעל הצנטריפוגות בנתנז (2021)
אהוד אולמרט
אירועים פוליטיים במהלך כהונתו
כראש ממשלת ישראל
הממשלה ה-31 חטיפת גלעד שליט (2006) • חטיפת אהוד גולדווסר ואלדד רגב (2006) • מלחמת לבנון השנייה (2006) • תקיפת הכור הגרעיני בסוריה (2007) • מבצע עופרת יצוקה (2008)
משפחתו מרדכי אולמרט (אבא) • ירמי אולמרט (אח) • יוסף אולמרט (אח) • עליזה אולמרט (רעיה) • דנה אולמרט (בת) • שאול אולמרט (בן)
פרשות פליליות וחשדות פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד • פרשת האי היווני • פרשת מעטפות הכסף • פרשת הולילנד
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39881853תקיפת הכור הגרעיני בסוריה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תקיפת_הכור_הגרעיני_בסוריה&oldid=2737288"