לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה
| תלמוד בבלי | מסכת פסחים דף ג: מסכת חולין דף סג: |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות דעות, פרק ב' הלכה ד' |
לעולם יִשְׁנֶה אדם לתלמידו דרך קצרה הוא כלל חינוכי-תלמודי המדריך את המלמד להתנסח בקצרה, משום שהקיצור מקל על הזכרון[1].
מקור
— תלמוד בבלי חולין סג:
גם בלשון התורה יש עדיפות לשימוש בלשונות קצרות ועל אף שהתורה נכתבה בעיקרה בלשון נקייה, כאשר הלשון שאינה נקייה קצרה יותר, היא תיבחר[2]. אמנם, התורה לא משתמשת בלשון מגונה אף כאשר היא קצרה יותר[3].
התלמוד משתמש בכלל זה כדי להסביר מדוע לפעמים התנאים ניסחו את המשניות והברייתות בנוסח מקוצר מאוד.
הרמב"ם[4] פסק כלל זה הלכה למעשה: ”וילמד לתלמידים ... בלא אריכות לשון”.
הכלל נאמר אף בהארכה של אות בודדת[2], ואף בכתיבה[5].
טעם
בטעם הכלל ביאר רש"י, שהקיצור מקל על הזכרון[6]. והתשב"ץ ביאר, שאם יאריך בדבריו יתבלבל התלמיד[7]. ולפי זה כתב שהכלל נסוב רק על דברי הרב לתלמיד, ולא כשהתלמיד מדבר אל הרב, משום שאין חשש שהרב יתבלבל.
טעם נוסף ביאר הכתב סופר, שאם יאריך בדבריו לא ניתן לדקדק בהם[8]
דוגמאות
- התורה בפרשת ראה מונה את בעלי החיים הטמאים והטהורים. בבהמות נמנות הטהורות משום שיש פחות טהורות מאשר טמאות ואילו בעופות נמנים הטמאים כיוון שהם הפחותים ועדיף תמיד לנקוט את הקבוצה הקטנה שהיא הדרך הקצרה שקל לזכור אותה.
- המשנה בתחילת מסכת סוכה[9] מונה סוכות שלא נעשו על פי כללי בניית סוכה[10] ופוסקת שהן פסולות ואינה מפרטת את תקנת הסוכות הללו, כפי שפירט התנא לגבי מבוי[11], שקורתו גבוהה מעשרים אמה, שינמיך את גובה הקורה למטה מעשרים אמה. הסיבה לכך נעוצה בדרכו של התנא לקצר על פי הכלל האמור ולכן כאשר התקנה היא אחת, ניתן לפרטה, אך כאשר כל פסול דורש תיקון אחר,[12] אין להאריך, אלא לכתוב בכלליות - פסול.
לדעת רב שרירא גאון באגרתו, מאמר הגמרא אודות רבי אליעזר בן יעקב שמשנתו "קב ונקי" פירושו, שהיה רגיל לשהות בלשון קצרה[13].
האור זרוע למד מכלל זה שאם יש לדין אחד כמה טעמים אין ללמד לתלמיד את כולם, אלא לברור את העיקריים שבהם[14].
עדיפות על פני לשון נקייה
הראשונים נחלקו האם לשון קצרה עדיפה על פני לשון נקייה:
- יש מן הראשונים שנקטו, שלשון קצרה עדיפה אף מלשון נקייה, ולמדו כן מכך שהתורה קיצרה בדרך כלל וכתבה "טמא" ולא "לא טהור"[15].
- ויש שכתבו שלשון נקייה עדיפה אף אם היא ארוכה, אך אם הלשון הקצרה אינה מגונה אלא שהיא מכובדת פחות, יש להעדיף אותה[16].
- דעה נוספת היא שאין עדיפות בין לשון ארוכה ונקייה על פני לשון קצרה ומגונה[17].
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק גינזבורג, 'דרך קצרה ולשון נקייה' באתר חינוך יהודי.
הערות שוליים
- ^ רש"י פסחים ג: ד"ה וכל.
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ג' עמוד ב'.
- ^ רבי מאיר בן שמעון המעילי, ספר המאורות, על מסכת פסחים דף ג' עמוד א', הובא גם בספר "קובץ שיטות קמאי".
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ב', הלכה ד'.
- ^ תוספות רא"ש, על מסכת פסחים, דף ג' עמוד ב'.
- ^ רש"י, מסכת פסחים, דף ג' עמוד ב', ד"ה ובכל.
- ^ שו"ת התשב"ץ, חלק ג' סימן ע"ח.
- ^ כתב סופר, פתיחה לבני הישיבה, תרכ"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ב' עמוד א'.
- ^ גבוהה למעלה מעשרים אמה, נמוכה מעשרה טפחים, פחות משלוש דפנות וחמתה מרובה מצילתה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ב' עמוד א'.
- ^ בהתאמה: ישפיל (ינמיך), יגביה, יבנה דפנות נוספות ויוסיף סיכוך
- ^ אגרת רב שרירא גאון, קרית אתא תשס"ט, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי יצחק בן משה מווינה, אור זרוע, בהוצאת מכון ירושלים, ירושלים תש"ע, באתר אוצר החכמה.
- ^ תוספות רא"ש, פסחים ג עמוד א'; פני יהושע בדעת רש"י ד"ה וכל.
- ^ בעל המאור, פסחים ב: מדפי הרי"ף; בית הבחירה למאירי, פסחים דף ג' עמוד א'.
- ^ רבינו דוד בונפיד, חידושי רבינו דוד, פסחים ג' עמוד א'.