דינה

דינה

אב	יעקב אבינו
אם	לאה

דִינָה היא בתם של יעקב ולאה שנולדה לאחר ששה בנים של לאה.

עיקר סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ד.

הולדתה

לאחר תיאור הולדת זבולון, בנה השישי של לאה, נאמר: ”וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה”. האבן עזרא כותב שישנה דעה שדינה היתה תאומה של זבולון.

הגמרא כתבה שלאה קראה שמה "דינה" על שם "דין", מכיוון שבהריונה דנה דין לעצמה שתיוולד לה דווקא בת ולא בן, כיון שידעה שעתידים להוולד ליעקב שנים עשר בנים, ורצתה שגם רחל אחותה תזכה לפחות לשני בנים, ועל ידי תפילתה של לאה הפך העובר מזכר לנקבה.

לדעת יונתן בן עוזיאל לאה כבר הרתה באותו זמן את יוסף, ורחל הרתה את דינה, ועל ידי תפילתה של לאה התחלפו ביניהן העוברים, וכך לאה ילדה את דינה ורחל את יוסף.

לפי ספר היובלים דינה נולדה בז' בתשרי.

שכם בן חמור

ערך מורחב – מעשה שכם ודינה

מעשה שכם ודינה מתוארת בספר בראשית, פרק ל"ד. ראשיתה מתוארת בארבעה פסוקים:

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה.

התורה מתארת את מעשה העינוי מיד לאחר ציון יציאתה של דינה "לראות בבנות הארץ". חז"ל מפרשים את אריכות תיאורה של דינה, שזהותה כביתם של יעקב ולאה כבר ידועה לקורא מפרשת ויצא, כביקורת על יציאתה מאהל אימה אל תוככי העיר הנכרייה, דבר המזמין אי צניעות מצד הכנענים שהיו פרוצים בכך. ויש שפירשו שיציאתה לראות בבנות הארץ הייתה כדי להראות יופיה לעיני בנות הארץ. בפרקי דרבי אליעזר מופיע מדרש על פסוק מספר עמוס המתאר כיצד גרם שכם בן חמור לדינה לצאת כדי שיוכל לענות אותה:

"וּבָא אל הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס, ה', י"ט). וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען, נשכו הנחש. ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור. שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה, מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות. ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת.

על פי מסורת אחרת, יעקב נענש על שלא השיא אותה לעשו אחיו, שהיתה יכולה להחזירו בתשובה, וזאת על סמך הפסוקים שמראים כי דינה הייתה בתוך תיבה במהלך פגישת יעקב ועשו^{[דרוש מקור]}:

ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר אמר: "למס מרעהו חסד" (איוב, ו'). מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נישאת דרך איסור, ותצא דינה וגו'.

— בראשית רבה פרשה פ

רק אחד מארבעת הפסוקים המתארים את המפגש בין שכם לדינה עוסק בעינוי עצמו, ובו שלושה פעלים רצופים של עינוי: ”וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ”. הפרשנים ניסו להסביר את ההבדל בין פעלים אלה כתיאור המעשים השונים שביצע שכם בדינה. רש"י מפרש: ”וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ” - כדרכה, ”וַיְעַנֶּהָ” - שלא כדרכה. אבן עזרא חולק על רש"י ומפרש: ”וַיְעַנֶּהָ” - כדרכה, בעבור היותה בתולה. רמב"ן חולק ומפרש: ”כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן 'לא תתעמר בה תחת אשר עניתה' (דברים, כ"א, י"ד), וכן 'ואת פלגשי ענו ותמת' (שופטים, כ', ה'). ויגיד הכתוב כי הייתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה.”

ההסכם עם שכם ואביו

ערך מורחב – מעשה שמעון ולוי

אף שיעקב שתק כששמע על המקרה. תגובתם של בניו הייתה: ”וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה.” (ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ז').

שכם בן חמור ואביו פנו אל בני יעקב ובקשו את דינה לאישה עבור שכם, תוך שהם מבטיחים גמול על ההיענות לבקשתם, ובני יעקב השיבו להם כי הם מסכימים ששכר ישא את דינה רק בתנאי שכל אנשים ימולו את עצמם.

כעבור שלושה ימים ממילת בני העיר, כשבני העיר עדיין היו כאובים וחלשים מהברית, באו שמעון ולוי והרגו ובזזו את כל העיר, ולקחו חרה את דינה.

על פי הסבר הרמב"ם, ההיתר של שמעון ולוי ברציחת בני העיר היה כי בני העיר היו חייבים לדון את שכם בן חמור על גזילת דינה, שהרי אחת משבע מצוות בני נח היא "דינים", ומשלא דנוהו התחייבו כולם מיתה, הרמב"ן חולק על גישת הרמב"ם, וסובר שבני שכם היו נגועים גם באיסורי עריות ובעבודה זרה ודמם לא נחשב בעיני בני יעקב, אמנם בני יעקב לא בגלל זה הרגום אלא כנקמה שנוקמים במלך ובאנשי עירו הסרים למשמעתו.

המשך חייה ומותה

דינה נמנית בספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ו עם יורדי מצרים, אבל חוץ מהאזכור הזה היא לא נזכרת שוב בתנ"ך. יש מדרשים שונים מה עלה בגורלה לאחר העינוי. על פי מדרש אחד היא נישאה לשמעון אחיה וילדה לו את שאול בן הכנענית. על פי מדרש אחר היא נישאה לאיוב. ויש גם מסורת אחרת לפיה דינה הרתה לשכם, ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה למצרים ואומצה בידי אשתו של פוטיפר ולבסוף היא נישאה ליוסף.

במשך הדורות, תיארו עולי רגל את מקום קבורתה בארבל. וכך כותב הרמב"ן: "קבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי".

ראו גם

• עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
• בנות יעקב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דינה25404367