חנוך

חנוך עולה לשמים באיור משנת 1728

חֲנוֹךְ היה דור שביעי לאדם הראשון, בנו של ירד ואבא של מתושלח. בתיאור חייו מופיע הביטוי "ואיננו כי לקח אותו האלקים", במקום הציון "וימת" המופיע אצל שאר הנמנים באותו פרק. בעקבות זאת נכתבה במשך הדורות ספרות עשירה על דמותו כצדיק שלא מת.

בין היתר, על שמו נקראים הספרים החיצוניים "ספר חנוך א'" ו"ספר חנוך ב'".

סיפור חנוך ביהדות

חנוך מופיע בספר בראשית ברשימה של דורות בין אדם הראשון לנח. תיאורו ברשימה הוא: ”וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹקים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹקים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקִים” (ה', כא-כה).

תיאור זה שונה מהתיאור של שאר הנמנים ברשימה במספר עניינים:

1. הציון: "ויתהלך חנוך את האלקים"
2. הכתוב "ואיננו כי לקח אותו אלקים" במקום "וימת" המופיע אצל שאר האישים ברשימה
3. שנות חייו נרשמים כ-365, הרבה פחות משאר האישים ברשימה.

הבדלים אלו היו מקור לאגדות ומדרשים בקרב היהודים, ולהבדיל גם בקרב הנוצרים והמוסלמים השיעים.

אצל הפרשנים מופיעים מדרשים הדורשים את חנוך כצדיק ואחרים המציגים דמות יותר מורכבת.

למשל:

כל השביעין חביבין... בדורות השביעי חביב: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך - 'ויתהלך חנוך את האלוקים' (בראשית ה', כב); באבות השביעי חביב: אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה - 'ומשה עלה אל האלוקים' (שמות י"ט, ג).

— פסיקתא דרב כהנא, פרשה כג

על פי מדרש אחר, חנוך היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן, המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי."

בהתאם לכך מפרש הרלב"ג:

והנה לזאת הסיבה לא זכר בו מיתה, וזכרה בשאר האנשים שנזכרו עמו, להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם, כי הוא השלים נפשו והגיע בו שלמותו, ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה. כלומר חנוך הגיע לשלמות בחייו הקצרים, ולא נותר לו אלא להלקח אל הה'.

לעומת זאת, רבי איבו אומר:

חנוך חנף היה, פעמים צדיק, פעמים רשע. אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו.

רש"י בחר דווקא לצטט את המדרש המייחס לחנוך דמות מורכבת:

ויתהלך חנוך - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב 'ואיננו' בעולם למלאות שנותיו, 'כי לקח אותו' - לפני זמנו.

לפי תרגום יונתן, המבוסס על האגדה, חנוך עלה לשמים עוד בחייו והפך למלאך בשם מטטרון. את הפסוק "כי לקח אותו ה'" תרגם יונתן: "והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיר וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמיה מטטרון ספרא רבה".

כרונולוגיה

על פי חישוב של השנים המופיעים בתורה, חנוך נולד בשנת תרכ"ב לבריאת העולם (3139 לפנה"ס) ונלקח אל ה' בשנת תתקפ"ז (2774 לפנה"ס).

גישות בין התנאים אודות חנוך (מטטרון)

במסכת סנהדרין לח ע"ב, וכן במדרש על ארבעה תנאים שנכנסו לשדה (חגיגה יד' :, טו' .), חנוך-מטטרון קיבל את העונש החמור ביותר שניתן אי פעם (בגמרא): שישים פולסא דנורא, מכיוון שאחד מהארבעה (אלישע בן אבויה) כפר בעיקר לאחר שראה את מטטרון יושב וכותב ספרים, כיוון וחשב בטעות כי חלילה "שתי רשויות המה" בשמיים, כאשר רבי עקיבא היחיד ש"נכנס בשלום ויצא בשלום מן הקודש".

במדרש מטטרון שבספרות יורדי המרכבה, מתואר מטטרון מפי רבי ישמעאל כהן גדול, כדמות הקרובה לה' מכל מלאכי מעלה, ש"קשר כתרים לראשו" (לקונו), ו"כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (סינופסיס, סעיפים 16–17), "הוא שהקדוש ברוך שאהבו וחיבבו יותר מכל בני מרומים". לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא זוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי, שם נמצא כיסא כבודו של הקל עצמו. הוא לובש לבוש של אור ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם. הוא אף מכונה בשם "הוי"ה הקטן".

ייתכן ואילו הביאו את רבי עקיבא והתנאים, להרחיק את חנוך מקרבה לגדולת הקב"ה, ולהרחיק אפשרות שעדיין ניתן להבין כי ייתכנו שתי רשויות בשמיים.

חנוך באגדת "ספר הישר"

ב"ספר הישר" מסופר:

"ויתהלך חנוך את האלקים... ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם ויסתר את נפשו מהם ימים רבים. "ויהי מקץ ימים רבים ושנים... ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים... ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה. ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה... "ויקם חנוך ויצא מביתו... וילך את בני האדם וילמדם דרך ה'... וימלוך חנוך על בני האדם... ויבואו וישתחוו לו ארצה... וגם כל מלכי בני האדם הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו וישתחוו לו אפים ארצה... ויתקבצו כלם כשלשים ומאת מלכים ושרים וימליכו את חנוך עליהם ויהיו כלם תחת ידו... וישם שלום בין כלם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך. וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתים וארבעים שנה ושלש שנים ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו... "ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלשה, ואחיותיהם מלכה ונעמה... "ויהי בשנת מות אדם [הראשון] היא שנת מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך... וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבני האדם ולהסתר מהם כבראשונה... ויסתר מבני האדם שלשת ימים ויגלה להם יום אחד... וביום אשר יצא אל עבדיו להראות להם ולמד להם דרך ה' וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם. ויעש כמעשה הזה ימים רבים ושנים", ו"אחרי כן ויסתר את נפשו ימים ויגלה לעמו יום אחד לשבעה ימים ואחרי כן יום אחד בחדש ויום אחד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו. כי יראו כל בני האדם מחנוך יראה גדולה וייראו מגשת אליו", ו"לא יוכל איש לראות את פניו פן יוסר וימות". "ויתיעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבא אל חנוך מלכם לדבר כלם עמו... ויעשו כן... ויצא חנוך אליהם", ונתקבצו כולם ובאו אליו, "ויתבהלו מאד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כלם ארצה ויאמרו יחי המלך". "ויהי מימים... וחנוך מלמד אותם את דרכי ה'. ויקרא מלאך ה' אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלקים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ... "כשמוע חנוך את הדבר הזה ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ... ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי. ועתה אלמד אתכם חכמה ומוסר... וישם להם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ וישם להם שלום ויורה אותם חיי עולם. וישב אתם ימים אחדים... "ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים את חנוך... וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים... ויגידו לחנוך את אשר ראו ויאמר אליהם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ. כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם... וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד לפני חנוך... "ויצו עוד חנוך בעת ההיא ויעבירו קול לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי ה' אלקיו יבא ביום הזה אל חנוך טרם הלקחו ממנו". ובאו כולם אל חנוך, "וגם כל מלכי הארץ ושריהם ורוזניהם לא סרו מאתו ביום ההוא". ולימד את כולם "חכמה ודעת ומוסר ה' ביום ההוא... וישם שלום עוד בין כלם". "ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס... וילכו אחריו כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש. וילכו אתו מהלך יום אחד. ויהי ביום השני ויאמר אליהם שובו לכם לאהליכם למה תלכו פן תמותו וישובו מהם מעליו". והנשארים מהם הלכו אתו מהלך ששת ימים, "וחנוך דובר אליהם בכל יום שובו לאהליכם פן תמותו ולא אבו לשוב וילכו אתו". ביום הששי דיבר "עוד חנוך אליהם לאמר שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי השמימה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות. וישובו עוד מהם... ויותרו עוד אנשים וידבקו עמו. ויאמרו אליו עמך נלך אל המקום אשר תלך, חי ה' כי המות יפריד בינינו... ויהי כי מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו להם... "ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש ורכבי אש". ביום השמיני, "וישלחו כל המלכים... לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך... וילכו מלאכי כל המלכים האלה... וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה... ויבקשו בכל השלג", ומצאו את "האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה". "ויהו כל ימי חנוך אשר חי בארץ שלש מאות שנה וחמש וששים שנה. בשנת מאה ושלשת עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח עלה חנוך השמימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו".

חנוך בספרים החיצוניים

דמותו של חנוך היא דמות מרכזית בספרים החיצוניים. חנוך הוא זה שקיבל ממלאכי ה' את הכתב ואת המדע והנחיל אותו לבני האדם. חנוך דן בבריאת העולם עם ה' ולאחר מכן, מצווה עליו ה' לשוב לכדור הארץ ולהעביר את הידע שצבר לבני האנוש. חנוך מלמד במשך 30 ימים, שלאחריהם הוא נלקח השמיימה והופך למלאך מטטרון. קיימים חמישה ספרי חנוך: פרקים א'-ה' פתיחה. ספר ראשון – פרקים ו'-לו', מכונה ספר עירין BW, עניינו מרד המלאכים ומסעות חנוך. ספר שני – פרקים לז'-עא' ,BP עניינו משלי חנוך. מתואר מסעו של חנוך בשבעת הרקיעים ופגישתו עם ה'. ספר שלישי - פרקים עב'- פב'- AB כנראה הקדום ביותר, עניינו באסטרונומיה, מראים לחנוך את גרמי השמים. ספר רביעי – פרקים פג'- צ', BD ענייני חזיונות חנוך. ספר חמישי –צא' –קה', EE עניינו ההטפות, חנוך מודיע למתושלח לפני שהוא מת. נספחים – קו'-קז', יש קטע מספר נח'. נח הוא נין של חנוך והוא מתקשר לספר העירין. נח היה יפה ומיד ידע קרוא וכתוב, ולכן למך היה בטוח שאשתו בגדה בו עם מלאך, וחנוך בדק זאת והתברר שהוא ילדו של למך. וזה סיפור לידת נוח. אגרת חנוך - פרק ק"ח: שולח מהשמיים למתושלח בנו.

בספר היובלים מצוין שאמו של חנוך הייתה ברכה בת רצוצאל (בת דודתו מצד אביו) ושם אשתו היה עדנה בת דניאל.

דמותו של חנוך בתרבויות העולם

במיתולוגיה היוונית קיימת דמות מקבילה לחנוך על פי הספרים החיצונים, בשם הרמס אשר הביא לעולם את המדע. דמותו של חנוך המביא לעולם את המדע של תנועת הכוכבים והמאורות נמצאת בספר חנוך א'.

באמונה המסופוטאמית

גם באמונה המסופוטאמית מסופר על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב (הניצב בפתח ההיכל השביעי [סינופסיס לספרות היכלות §2)] לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש.

השפעת סיפור חנוך על הנצרות

ספר חנוך נחשב מחשובי הספרים האפוקאליפטיים מימי בית שני. ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה ה-3 לסה"נ נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש, אבל לאחר מכן הופקע מקדושתו ונעשה אחד מהספרים החיצוניים, ונשמר במלואו רק בכנסייה ובתרגום החבשי.

פתיחת ספר חנוך מובאת באגרת יהודה (פס' יד') שבברית החדשה, ופסוק ו' באגרת מרמז על פרק י' בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56–58).

העובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של אותו האיש כביכול השמיימה, מה שהביא חלק מן החכמים לדחות מסורת זו. במדרש רבה מובא ויכוח בין רבי אבהו לנוצרים, אשר טענו כי הלשון החריגה "לקח אותו אלוקים" מוכיחה על עלייה השמימה ולא מיתה:”אין אנו מוצאים מיתה בחנוך”. רבי אבהו דחה אותם בראיה מספר יחזקאל בו נאמרה לקיחה על מיתה רגילה. בעל האגדה רבי תנחומא מסיק על המעשה: "יפה השיבן רבי אבהו" .

השפעת סיפור חנוך על דתות דואליסטיות

מני, מייסד הדת המניאכיסטית בבבל במאה ה-3 לספירה, חונך בילדותו בקרב כת האלכסאים, כת-נטבלים יהודית נוצרית, ששמה ללעג את עולם השדים הפרסי. לפי האגדה כאשר החל מני להתנבא, הוא הוריד את מעמדו של משה כנביא, והדגיש את מעמדם של הדורות הראשונים לעולם ובהם אדם, חנוך, מתושלח ונח. שימת הדגש על שושלת צאצאי אדם, מעלה לפי אמונה זו את חשיבותם של אברהם, יצחק ויעקב על פני משה. מני מת בשנת 276. מאמיניו המשיכו לחיות בעיקר בעיר חירה שעל חורבותיה בנה עלי בן אבי טאלב את העיר כופה. הדת המניכאית התפשטה בעיקר למרכז אסיה (טורקמניסטן) ונגזרות דואליסטיות שלה התקיימו בבלקן עד המאה ה-15 (בוגומילים, פאוליקנים).

השפעת סיפור חנוך על האסלאם

ערך מורחב – אדריס (נביא באסלאם)

בדומה למניכאיזם, גם האסלאם נותן מקום של כבוד לאבות עולם, ובהם חנוך המוזכר בקוראן בשם אדריס. והמסורת מספרת שהוא "הועלה למקום גבוה". חנוך נזכר גם בתיאור המסע הלילי של מוחמד, אם כי בתפקיד משני. השיעים מאמינים כי עלי בן אבי טאלב, מייסד השיעה, הוא צאצא של חנוך ושל אבות עולם, ולפיכך משייכים לאימאמים שלהם רקע ארוך של נבואה הרבה מעבר לעלי ולנביא מוחמד. כמו בקרב הנוצרים, שאבו השיעים מסיפור חנוך את רעיון העלייה השמימה. הם מאמינים כי מותו של עלי או אחד מצאצאיו האימאמים אינו אמיתי, וכי רגע לפני מותם מגיע להם "מחליף" משמים, ואילו הם עולים השמיימה ונמצאים בנבצרות. האימאם האחרון צפוי לחזור לארץ כ"משיח" ונקרא מהדי.

ראו גם

• מטטרון

לקריאה נוספת

• אברהם כהנא, חנוך א' - מבוא, ירושלים, תש"ל (עמ' יט-כח).
• יהודית צוויק, "חנוך כדמות איקונית בספרותנו", דפים למחקר בספרות 13, 2001–2002, עמ' 55–77 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חנוך בוויקישיתוף

• רחל אליאור, "חנוך בחרתה מבני אדם" - חנוך סופר הצדק והספרייה של "הכהנים בני צדוק", ‬על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית (עורכים ר' אליאור וי' דן) טיבינגן: מור-זיבק, 2005, עמ' 15–64
• חננאל מאק, חנוך בן ירד - דמותו במקרא, בתרגומים הקדומים ובמדרש, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23193907חנוך