כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בשיח הפוליטי והציבורי בישראל התפתחו במהלך שנות קיום המדינה כינויי גנאי וביטויי שנאה. בשיח הפוליטי בישראל נוצרו כינויי גנאי ייחודיים, הבולטים בין השאר על רקע הוויכוח המדיני סביב השליטה הישראלית בשטחים שמעבר לקו הירוק, השסע העדתי והשיח סביב יחסי דת ומדינה בישראל.

כלפי הימין

כלפי השמאל

  • פושעי אוסלו: כינוי נגד מובילי הסכמי אוסלו, ובפרט יצחק רבין ושמעון פרס. הכינוי מופיע פעמים רבות בקריאה "פושעי אוסלו לדין" שהגתה פעילת הימין נדיה מטר.[4]
  • סמול, 0מול, 0מאל: כינוי סאטירי-לעגני לשמאל בישראל הנשמע כמילה האנגלית Small שפרושה "קטן".[5]
  • יפי נפש: כינוי ציני שמטרתו להגחיך את דאגתם של אנשי השמאל לזכויות חד צדדיות של קבוצות מסוימות, תוך התעלמותם כביכול מזכויות אחרים או מן ההשלכות של דאגה זו.
  • יהודונים, יודנראטים ואוטו-אנטישמים: כינוי גנאי של אנשי ימין הן כלפי יהודים אזרחי מדינה זרה (בעיקר ארצות הברית) שהגיעו לעמדות בכירות בממשל וכדי לחפות על יהדותם הם נוקטים קו אנטי-ישראלי, והן כלפי אנשי שמאל ישראלים ששכחו לדעת המשתמש בביטוי עמדה יהודית גאה מהי. מקורו בתרגום לעברית של הביטוי האנטישמי הרוסי "ז'יד". בביטוי נקט רחבעם זאבי כלפי שגריר ארצות הברית בישראל, מרטין אינדיק, וצבי הנדל כלפי השגריר דן קרצר.[6] הביטוי כלפי אנשי שמאל ישראלים שגור בפיו של עורך דין יורם שפטל בתוכניתו ברדיו ללא הפסקה.
  • חיות מחמד מהשמאל: כינוי שניתן לשמאלנים על ידי חברת הכנסת מירי רגב בדיון שלה על עליית היהודים להר הבית: "נדאג לכך שכל אזרח במדינת ישראל בין הוא יהודי, בין אם הוא מוסלמי, בין אם הוא דרוזי, יוכלו להתפלל במקומות הקדושים לו. צער בעלי חיים, זכויות בעלי חיים כן, אבל זכויות ליהודים לא. אולי איזה חיית מחמד מהשמאל תהיה לי, שתעזור לי להבין את העמדה שלכם". אמן המדיה נוי אלוש פרסם ביוטיוב רמיקס של הנאום אשר הפך ויראלי.[7]

כלפי התקשורת

  • תִּשְׁקוֹרֶת: מונח בעל קונוטציה שלילית שנולד בחוגי הימין והדתיים, ומביע את סלידתם מהיעדר האובייקטיביות המשתקפת לטענתם בכלי התקשורת בישראל, שלדעת המשתמשים במושג נשלטים בידי אנשי השמאל. המונח נוצר כשׂיכול אותיות של המילה "תקשורת", והוא מרמז על "תקשורת שקרית". הרחבה של מושג זה הוא הביטוי "התשקורת העוינת". במהלך השנים אימצו את המונח גם אחרים שהתקשורת תקפה אותם, בעיקר אישי ציבור שהואשמו בשחיתות.
  • פתחלנד: כינוי גנאי לדף האמצע בעיתון יום שישי של ידיעות אחרונות שבו כתבו עיתונאים המזוהים עם השמאל כמו סילבי קשת ועמוס קינן. במקור הביטוי התייחס לאזור בדרום לבנון שבו הקים ארגון פת"ח מעין מובלעת במהלך שנות ה-70.
  • ביביתון: כינוי גנאי לישראל היום; הלחם בסיסים של ביבי ועיתון. כינוי זה בא לתאר הטיה פוליטית של העיתון לטובת בנימין נתניהו.
  • אלג'זירה: כינוי גנאי לתקשורת הישראלית ובפרט לקשת 12, אשר משווה אותה לרשת השידור הערבית אל-ג'זירה. כינוי הגנאי נולד בחוגי הימין ותחילה הופנה בעיקר כלפי ערוץ 2.

כלפי מערכת המשפט

כלפי ערביי ישראל

  • סוכני אש"ף: כינוי גנאי לחברי הכנסת הערבים בפי אנשי ימין שרווח בשנות ה-70 וה-80.
  • תומכי טרור: כינוי ששמש את מפלגות הימין לתיאור המפלגות הערביות. מאז הקמת ממשלת ישראל השלושים ושש, שנסמכה על קואליציית בהשתתפות הרשימה הערבית המאוחדת. הכינוי שימש בעיקר להגדרת הממשלה כ"ממשלה הנשענת על תומכי טרור".[9]

על רקע דתי

על רקע עדתי

  • צ'חצ'חים: ב-27 ביוני 1981 הנחה דודו טופז את עצרת הבחירות המסכמת של המערך בכיכר מלכי ישראל, ובנאום שכונה "נאום הצ'חצ'חים" אמר: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". למחרת, בעצרת הבחירות המסכמת של הליכוד באותו מקום עשה מנחם בגין מטעמים מהאמירה הזו באומרו: "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה, אך אמש שמעתי את הבדרן..." וכאן הסתכל בגין בדף כדי להיזכר בשם שקרא בעילגות מכוונת "דודו טופס" (תוך הגיית שמו במלעיל), והמשיך: "...מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים", ואת המילה האחרונה ביטא בגין במלרע. בגין השתמש בתקרית כדי להלהיב את הקהל וללכד את הציבור המזרחי מסביב לליכוד.
  • אשכנאצים: הלחם של המילים אשכנזים ונאצים, בביטוי נעשה שימוש על ידי דוברים מזרחים ומטרתו להשוות את יחס הנאצים ליהודים ליחס האשכנזים למזרחים.[13] להקת הפאנק "מפגרת", שהורכבה מארבעה חברים מיהוד שהמשותף להם היה מוצאם התימני, עשתה אף היא שימוש בביטוי בקלטת הבכורה שלה "!Carpe Diem" ב-1994.
  • ווּזווּזים: כינוי לעגני של בני עדות המזרח כלפי האשכנזים. הכינוי לועג להגייה היידית של המילה "מה" שמבוטאת "וואס".
  • שווארצע (ביידיש: שחור): כינוי של אשכנזים כלפי בני עדות המזרח.
  • השבט הלבן: כינוי גנאי לאשכנזים, בעיקר חילונים ממעמד הביניים ומעלה תושבי גוש דן הנמצאים במרכזה או בצדה השמאלי של המפה הפוליטית, המציג אותם כקבוצה (שבט) אליטיסטית וגזענית שמתבדלת מבחינה אידאולוגית ותרבותית משאר החברה היהודית בישראל ושולטת בתקשורת בישראל ובמוקדי הכוח.[14]

על רקע כלכלי

  • נערי האוצר: כינוי לעובדי אגף התקציבים במשרד האוצר, המשקף טענה שאינם מתאימים להחלטות שהם מקבלים, בשל חוסר ניסיונם. לכלכלנים הראשונים שהוכשרו בישראל בשנות החמישים של המאה העשרים היה מקובל לקרוא נערי פטנקין, על שמו של דן פטנקין, ממייסדי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. עם זאת, כבר בתנ"ך נעשה שימוש בביטוי ככינוי גנאי לפקידים (במקור, נאמר על רבשקה, תרתן ורב סריס שהיו שרים בכירים, אך הביטוי נועד ללגלג עליהם): ”וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֹתִי.” (ספר מלכים ב' פרק י"ח פסוק ו')
  • פוגלים: כינוי שכינה יצחק רבין, בתקופת כהונתו השנייה כראש ממשלה, את עובדי אגף התקציבים באוצר, על שם מנכ"ל משרד האוצר אהרון פוגל.
  • גזרות ביבי: כינוי ששימש בתקשורת החרדית לתיאור הקיצוץ החריף בקצבאות הילדים, שערך משרד האוצר בראשות בנימין נתניהו.
  • קפיטליזם חזירי: כינוי גנאי בו משתמש השמאל הכלכלי (שמעון פרס כינה את מדיניותו של שר האוצר "חזירית", ואמר בכנס שנערך בבית מפלגת העבודה בתל אביב כי "אנחנו מתנגדים לקפיטליזם חזירי"),[15] בהתייחסותו לגישה הכלכלית של ממשלת ישראל ושל המגזר העסקי בישראל מאז תחילת כהונתו של בנימין נתניהו בתפקיד שר האוצר. שלי יחימוביץ' (העבודה) גם-כן הרבתה להשתמש בכינוי זה בנאומיה כחברת כנסת.
  • סוציאליזם חזירי: כינוי שבו משתמשים תומכי ימין כלכלי כנגד ארגונים וקבוצות כוח סוציאליסטיות בישראל, כגון ארגוני העובדים של חברת החשמל, עובדי הנמלים, הקיבוצים, וההסתדרות. קבוצות וארגונים אלה נתפסים בידי חלק מהציבור כבעלי כוח והשפעה חריגים המאפשרים להם להשתלט על נכסים רבים.
  • החזירון העליון: כינוי גנאי לעשירון העליון. היה בשימוש בזמן המחאה החברתית.

כינויי גנאי אישיים

כינויי גנאי אישיים משמשים כאמצעי לניגוח או כהבעת זלזול כלפי אדם או קבוצה. לעיתים הכינוי מעוות את שמו של האדם כדי לבזותו (למשל "ביביהו"), ולעיתים הכינוי מעביר מסר פוליטי אודות האדם (למשל "שמאלמרט"). יצירתם של כינויים כאלה מלווה את השיח הפוליטי בישראל מראשיתו ועד היום.

  • טפלון: כינוי גנאי שניתן לאישים אחדים, ובא לבטא את טענת מתנגדיהם לפיה לאורך השנים הצליחו לחמוק מאחריות לכשלונות בלא שדבק בהם רבב.
  • אבו ג'ילדה: כינוי שנתן לוי אשכול למשה דיין, על שמו של השודד הערבי שתום העין שהפך למושג, ככינוי לפורץ גדר, שאינו נוהג על פי המוסכמות ועל פי החוק והמוסר ומטיל מורא על סביבתו.
  • כינויי גנאי למנחם בגין:
  • כינויי גנאי לשמעון פרס:
    • הפשפש שעלה למעלה: לפי שירו של חיים חפר "איך הפשפש עלה למעלה?".[17][18]
    • חתרן בלתי נלאה: תיאור של שמעון פרס בפי יצחק רבין, שהופיע בספרו האוטוביוגרפי משנת 1979, "פנקס שירות".[19] התבטאות זו, וכינוי זה, רדפו את פרס בהמשך הקריירה הפוליטית שלו.
    • לוזר: כינוי שהודבק לשמעון פרס בעקבות הפסדיו הרבים במערכות הבחירות, כולל מערכות בחירות שבהן סיכוייו לנצח היו גדולים. בהצבעה שהתקיימה במרכז מפלגת העבודה בשנת 1997 הוצע למנות את פרס כ"נשיא המפלגה". בנאומו של פרס בפני צירי הוועידה שיגר שאלה רטורית לקהל: "אני שומע את חבריי אומרים: 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?!" ונענה ב"כן" מהקהל. גם באותה הצבעה נחל הפסד.
    • ראש ממשלה מעופף: כינוי שכינה שר האוצר יצחק מודעי את שמעון פרס בעת שעמד בראש ממשלת האחדות, בשנות ה-80. בתגובה העביר אותו פרס מתפקידו והחליפו במשה ניסים.
    • ראש ממשלת הסקרים: כינוי שניתן לשמעון פרס, לנוכח העובדה שבמספר מערכות בחירות הוביל בסקרים באופן עקבי ובפער ניכר אך לבסוף לא נבחר. הדבר בלט במערכת הבחירות בשנת 1996, שעל פי סקרי המדגם בערוצי הטלוויזיה שפורסמו במוצאי הבחירות נבחר פרס לראשות הממשלה אך למחרת בבוקר התברר שבנימין נתניהו ניצח בפער קטן.
  • כינויי גנאי שניתנו לבנימין נתניהו:
  • כינויי גנאי שניתנו ליוסף לפיד:
    • טומי לה-פן: כינוי שמרמז לדמיון בין עמדותיו של לפיד לאילו של הפוליטיקאי הצרפתי הלאומני ז'אן-מרי לה פן, ועושה שימוש בדמיון, לכאורה, של השם "לפיד" לשם משפחתו של לה פן[6] (בשמו של הפוליטיקאי הצרפתי האות למ"ד מנוקדת בסגול, ורק מי שקורא אותה כמנוקדת בקמץ מוצא אותה דומה ל"לפיד").
    • ארצ'י בנקר הישראלי: כינוי שטבע אביב גפן בתוכנית פופוליטיקה, ביחס ליו"ר מפלגת שינוי, טומי לפיד, ונעשה בו שימוש על ידי אנשי מפלגת העבודה בניסיון להציגו כגזען ושמרן,[24] בעת מערכת הבחירות הסוערת לכנסת ה-16, שבה מפלגת "שינוי" בראשות לפיד איימה לנגוס בקולות "העבודה". הכינוי מנצל את הדמיון החיצוני הבולט בין לפיד לבין דמותו של השחקן קרול או'קונור שגילם את דמותו של ארצ'י בנקר בסדרת הטלוויזיה "הכל נשאר במשפחה".
  • כינויי גנאי שניתנו ליאיר לפיד:
    • יהיר לפיד: כינוי שהוענק ללפיד על ידי מתנגדיו המרמזים כביכול על יהירותו ורברבנותו לאור הישגיו בבחירות 2013.[25]
  • כינויי גנאי שניתנו לאהוד אולמרט:
    • שמאלמרט: הוא כינוי שניתן לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט על ידי מתנגדיו מהימין בעת מערכת הבחירות לכנסת ה-17, ובא לרמז שאולמרט, ששורשיו במפלגת "הליכוד", פנה שמאלה בדעותיו.[26]
    • כישלון חרוץ: כינוי שהוענק לאהוד אולמרט לאחר מלחמת לבנון השנייה. "הפצצת גוגל", שהביאה את עמוד קורות החיים של אולמרט לראש תוצאות החיפוש תחת הצירוף "כישלון חרוץ" חיזקה את מעמדו של הכינוי.[27]
  • כינויי גנאי לאביגדור ליברמן:
  • כינויי גנאי שניתנו לאחרים:
  • הבלייזרים של פרס: כינוי, לעיתים בנימה לעגנית, שניתן לצוות עוזריו ויועציו של שמעון פרס בתקופת כהונתו הראשונה כראש הממשלה. הקבוצה כללה, בין השאר, את יוסי ביילין, אורי סביר, אמנון נויבך, נמרוד נוביק וישראל פלג.
  • הפודל של פרס: כינוי שנתן יצחק רבין בשנת 1990 לעמיתו לסיעה, ח"כ יוסי ביילין, בעקבות פעולתו בתכנון הפלתה של ממשלת האחדות השנייה, במהלך שכונה על ידי רבין "התרגיל המסריח". הכינוי רדף את ביילין עוד שנים אחדות, בפי דוברים רבים.
  • האיש עם השערות על הפנים: כינוי שניתן ליאסר ערפאת על ידי ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שסבל אף הוא, כשלושים שנה קודם לכן, מכינוי בעל מבנה דומה. כינוי גנאי נוסף שהדביק בגין לערפאת הוא חיה דו-רגלית - אותו כינוי בו השתמש בגין לתיאור אדולף היטלר.[29]
  • רפול ושבעת הגמדים: כינוי שניתן לשמונת חברי הכנסת של מפלגת צומת, שנבחרו לכנסת ה-13 בזכות המוניטין של רפאל איתן (רפול), בזמן שיתר חברי הסיעה היו אנונימיים למדי. בעקבות זאת, היו שהתייחסו בכינוי "פלוני והגמדים" גם לסיעות אחרות שבהן היה מנהיג דומיננטי.[30]
  • אהוד ברח: כינוי שהודבק לאהוד ברק, שהיה רמטכ"ל בעת אסון צאלים ב' וצפה באימון, ועל פי השמועה נטש את אזור האסון מיד לאחר התרחשותו. השמועה הוכחה לבסוף כלא נכונה, אך הביטוי המשיך לרדוף את ברק בביקורת נגד הנסיגה שהוביל מרצועת הביטחון.
  • יוסי דרוויש: כינוי שניתן ליוסי שריד על ידי הרב עובדיה יוסף, עקב החלטתו של הראשון בעת שכיהן כשר החינוך להכניס משירי המשורר הפלסטיני הלאומי, מחמוד דרוויש, לתוכנית הלימודים בספרות. בי"א באדר ב' ה'תש"ס (18 במרץ 2000) אמר הרב יוסף בדרשתו השבועית בלוויין על שריד: "זה סיטרא אחרא! זה שטן – יימח שמו וזכרו! [...] ה' יעקור אותו! כמו שעקר את עמלק – כן יעקור אותו! [...] כשתגידו 'ארור המן' אחרי קריאת מגילת אסתר – תגידו גם-כן 'ארור יוסי שריד – יוסי דרוויש'!".[31][32]
  • בניטו או בניטו נפתליני: השוואה של נפתלי בנט לפשיסט האיטלקי בניטו מוסוליני בקרב חוגי שמאל. הכינוי נחתם לראשונה בשנים 2012 ו-2013, על בנט, על התנהלותו שלטענתם פשיסטית. הכינוי קיבל שימוש רב בחוגי מתנגדי חיסון הקורונה ומתנגדי מדיניותה של ממשלת ישראל השלושים ושש.
  • רחמנא ליצמן: אחד הכינויים שנטבעו על ידי יריביו החרדים של ח"כ יעקב ליצמן[33] וגלש אל השיח הפוליטי הכללי. הכינוי הוא פרפרזה של הביטוי רחמנא לצלן, שמשמעו בארמית "הרחמן יצילנו".
  • מוסא רז: כינוי למוסי רז בו מוחלף השם "מוסי", כינוי לשם משה, במקבילה הערבית, על מנת להציג את חבר הכנסת כמי שאינו יהודי.[34]
  • חם הגרוזיני: כינוי בו נהג דוד בן-גוריון לכנות את יוסיף סטלין כדי לנגח את אנשי מפ"ם הפרו-סובייטים
  • ציפיטפוט: כינוי שניתן לשרת החוץ ציפי לבני על ידי יועצי ראש הממשלה אהוד אולמרט, לאחר שקראה לו להתפטר עם פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד.[35] בכינוי השתמשו גם מפגינות שקראו ללבני להתייצב נגד אולמרט.[36] "ציפיטפוט" היא דמות שגילמה ציפי שביט בתוכנית טלוויזיה לילדים, אך הכינוי בא להציג את ציפי לבני כפטפטנית שמרבה במילים אך ממעיטה במעשים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישעיהו ליבוביץ' - יש יהודונאצים. דקה: 2:30
  2. ^ מופיע, למשל, בצילום מיוני 1979 בספר תקומה: 50 השנים הראשונות, פרק 14: אתחלתא דגאולה, עמ' 189, על שלט מטעם "שלום עכשיו": "מתנחבלים לשלום".
  3. ^ לעצור את נוער הזוועות באתר מפלגת מרצ
  4. ^ נדב שרגאי, משפט מיידי, ועדת חקירה או פנסיה מוקדמת, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2001
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         דורון רוזנבלום, תרשה לי, באתר הארץ
  6. ^ 6.0 6.1 רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: אתה נאצי, באתר nrg‏, 6 במאי 2005
  7. ^ מירי רגב - חיית מחמד מהשמאל (נוי אלוש רמיקס) #3
  8. ^ ריבלין: בג"ץ מוביל הפיכה שלטונית, באתר ערוץ 7, 25 במאי 2003
  9. ^ אולפן שישי וקשת 12 עוררו סערת ענק: "גזענות", "בושה", באתר אייס, 28 במאי 2022
  10. ^ עקיבא נוביק ומורן אזולאי, כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות", הרב עובדיה נגד הבית היהודי: בית של גויים, באתר ynet, 20 בינואר 2013
  11. ^ אתר למנויים בלבד קובי ניב, אמונה טפלה אחת גדולה, באתר הארץ, 30 במרץ 2015
  12. ^ דנה ירקצי‏, סערת גרבוז: "מנשקי קמעות ועובדי אלילים השתלטו על המדינה", באתר וואלה!‏, 8 במרץ 2015
  13. ^ ד"ר משה גרנות, שתי הערות ושתי תמיהות, אתר חופש
    הזירה הלשונית: אתה נאצי, nrg
  14. ^ השבט הלבן אמר את דברו נחמיה שטרסלר בעיתון הארץ
  15. ^ אטילה שומפלבי, פרס על מדיניות שר האוצר: "קפיטליזם חזירי", באתר ynet, 20 ביוני 2004
  16. ^ רוביק רוזנטל, חיים בתרבות מפא"י, באתר nrg‏, 3 באפריל 2008
  17. ^ מילים לשיר "איך הפשפש עלה למעלה?" באתר שירונט
  18. ^ וידויו של חפר, שהותר לשידור רק לאחר מותו, שאכן התכוון לפרס
  19. ^ יצחק רבין ודב גולדשטיין, "פנקס שירות", הוצאת מעריב, 1979, עמ' 534: "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין".
  20. ^ למשל: אורי אבנרי, ביברמן ושות', באתר "גוש שלום", 28 במרץ 2009
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ב עמוד א'
  22. ^ אורן פרסיקו, נהנתניהו, באתר העין השביעית, 17 במרץ 2008
  23. ^ ביבי חושף: זה השם החדש שלו במגזר הערבי, באתר www.maariv.co.il
  24. ^ ורד לוביץ' וסמדר שמואלי, מרצ והעבודה נגד "ארצ'י באנקר", באתר ynet, 25 בדצמבר 2002
  25. ^ כינויי-גנאי לניגוח פוליטי, באתר www.news1.co.il
  26. ^ מזל מועלם, בליכוד קוראים לאולמרט "שמאלמרט", באתר הארץ, 18 בפברואר 2006
  27. ^ ynet, "קטעי קישור", אהוד אולמרט "כשלון חרוץ" על פי גוגל, באתר ynet, 14 בינואר 2007
  28. ^ ישי כהן, רגב נגד גפני: "מקשקש עצמו, פוגע במחנה", באתר כיכר השבת, ‏1 באוגוסט 2022 (בעברית)
  29. ^ מנחם בגין, מורי זאב ז'בוטינסקי, ירושלים: הוצאת מרכז מורשת מנחם בגין, 2001, עמ' 139.
  30. ^ למשל: "בשל כישלון רגעי בקריאת המפה הפוליטית הוביל שליט שינוי את 14 הגמדים שלו אל מחוץ לקואליציה", אצל ארי שביט, משחק הפוקר של טומי, באתר הארץ, 11 במרץ 2006
  31. ^ אריק בנדר, בין שני קטבים: מנהיג הלכתי נועז ומגדף סדרתי, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2013
  32. ^ עוד על לשונו הפוליטית הייחודית של הרב עובדיה יוסף, ראו במאמרו של רוביק רוזנטל, "זה אבינו? זה חתול עיוור זה", המופיע בספרו הזירה הלשונית - דיוקן העברית הישראלית
  33. ^ אבישי בן חיים, כניסת השבת: עם הגערערס לא מתעסקים, באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2008
  34. ^ פוסט של יואב אליאסי (הצל), בעמוד הפייסבוק של The Shadow (הצל), 5 בספטמבר 2019
  35. ^ ארנה קזין, ציפי לבני לא חברה, באתר הארץ, 11 במאי 2007
  36. ^ לילי גלילי, מפגינות מול בית לבני: "אל תהיי ציפיטפוט", באתר הארץ, 28 בינואר 2008
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35890418כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כינויי_גנאי_בשיח_הפוליטי_בישראל&oldid=2672429"