לדלג לתוכן

יצחק יעקב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יצחק יעקב
יצה, 1948
יצה, 1948
לידה 24 במרץ 1926
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 25 במרץ 2013 (בגיל 87)
תל אביב-יפו, ישראל
המסדר החגיגי הפותח את יום הגדוד השישי במחנה ישראל. משמאל יצחק יעקב (קצין המבצעים), במרכז: צביקה זמיר (מג"ד), מימין: יעקב חפץ (שליש)

יצחק ("יצה") יעקב (24 במרץ 1926 – 25 במרץ 2013) היה תת-אלוף בצה"ל, ממייסדי היחידה למחקר ופיתוח של משרד הביטחון. כיהן כמדען הראשי הראשון במשרד המסחר והתעשייה והקים קרן הון סיכון. כשלושים שנה לאחר פרישתו הועמד לדין לאחר שמסר לרונן ברגמן ידיעות סודיות הקשורות לשירותו הצבאי. תחילה הואשם בריגול אך לבסוף נמחקו מרבית האישומים והואשם רק בעבירה קלה יחסית, שבגינה נגזרו עליו שנתיים מאסר על תנאי.

ביוגרפיה

נולד כיצחק יעקובסון בתל אביב בשנת 1926. בשנת 1944 התגייס לפלמ"ח. השתתף בליל הגשרים בפיצוץ "גשר עזה", גשר מסילת הברזל מעל נחל הבשור. נמנה עם אנשיה של שיירת העשרה, שהובילה אספקה מירושלים ליישובי גוש עציון ב-11 בדצמבר 1947 ונפגעה ממארב. בשיירת נבי דניאל היה במשוריין הפיקוד של השיירה ביחד עם צבי זמיר ומישאל שחם. משוריין זה היה בסוף השיירה והצליח לחזור לגוש עציון בעוד ששאר השיירה נשארה ליד הבית בנבי דניאל ואנשיה ניהלו קרב הישרדות בפיקודו של אריה עמית (טפר). ב-1948 היה למפקד מחלקה בקריית ענבים, ולאחר מכן קצין מבצעים של הגדוד השישי בחטיבת הראל. בסוף 1948 היה ממלא מקום מפקד הגדוד השישי.

בשנת 1948 יצחק יעקב נישא לשולמית גרייזמן אותה הכיר במסגרת שרותם בפלמ"ח בחטיבת הראל ולהם 2 בנות רוני וטלי.

לאחר מלחמת העצמאות, עבר את קורס המג"דים הראשון בצה"ל. למד ארבע שנים הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ולאחר שנתיים בתעשייה האזרחית, שב בשנת 1955 לשרת בצה"ל במחלקת אמצעי לחימה, תחת פיקודו של עמוס חורב. ב-1956 הפך למפקד סדנה שעסקה בהסבת טנקים ישנים לטנקי מערכה. בתחילת שנות ה-60, יצא ללימודים ב-MIT, וב-1963 התמנה לראש מחלקת אמל"ח (אמצעי לחימה) באג"ם, בדרגת אלוף-משנה. ב-5 בספטמבר 1968 החליף את עמוס חורב בתפקיד סגן המדען הראשי של מערכת הביטחון[1]. ב-1972 מונה לראש יחידת המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון, בדרגת תת-אלוף. סיים את שירותו בצה"ל בשנת 1973. בגזר הדין במשפטו תואר: ”הנאשם שירת בצבא בתפקידים רגישים וייחודיים, והיה אחד משותפי הסוד הבודדים בעניינים מסוימים, הקשורים לידיעות הסודיות שהורשע במסירתן. הנאשם היה המדען הבכיר ביותר בצבא, והאחראי על פיתוח מערכות נשק, עד לשחרורו מצה"ל בשנת 1973”. לפי הסאנדיי טיימס הוא מילא תפקיד חשוב בשלבים המוקדמים של פיתוח תוכנית הגרעין הישראלית[2].

בשנים 1974–1978 כיהן כמדען הראשי הראשון במשרד המסחר והתעשייה. עבר למגזר הפרטי וניהל את "וורלדטק", אחת מקרנות הון הסיכון הראשונות שפעלו בישראל. הקרן הוקמה על ידי אלרון וחברת "קונטרול דאטה" מארצות הברית[3], בהמשך הצטרפה גם כלל תעשיות כשותפה[4]. במסגרתה גייס כספים להשקעה במפעלי היי טק ישראליים, בהם "קומברס" "טלדטה", "לננט" ו"טקנומטיקס"[5]. לאחר שבמסגרת עסקיו הרבה לנסוע לארצות הברית, עבר להתגורר במנהטן, שם פגש את טניה מנדוזה, שהפכה לבת זוגו[6] (קודם לכן היה נשוי לשולמית, ממנה נולדו לו שתי בנות).

מעצרו ומשפטו

במרץ 2001, לאחר שהגיע לישראל למסיבה לרגל יום הולדתו ה-75, נעצר יעקב עד תום ההליכים, בטענה למסוכנות וחשש להימלטות[7]. את החקירה נגדו ניהל השב"כ[8]. בכתב האישום שהוגש בעקבות המעצר יוחסו ליעקב עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. על פי כתב האישום פעל יעקב בארבע דרכים שבהן מסר ידיעות סודיות בשלושה תחומים שונים:

  1. בשנת 1997 החל בכתיבת ספר עלילתי ובו כלולות הידיעות הסודיות. טיוטות אחדות של הספר העביר ל-18 אנשים וגורמים שונים בארצות הברית. במכתב שנלווה לטיוטות ציין כי הספר מבוסס על אירועים אמיתיים, ונכתב כספר עלילתי על-מנת להימנע מהצורך בקבלת אישור של השלטונות בישראל לפרסומו[9].
  2. בשנת 1998 החל בכתיבת ספר זיכרונות שנכללו בו הידיעות הסודיות. גם טיוטות של ספר זה הועברו לשישה אנשים בארצות הברית. בסוף 1999 הוזהר יעקב על ידי מערכת הביטחון כי המידע שכלל בספר אסור בפרסום[9].
  3. בשנת 1999 מסר יעקב את הידיעות הסודיות לאזרח ישראלי המתגורר בארצות הברית[9].
  4. בסוף שנת 2000 ובתחילת שנת 2001, העניק ריאיון לעיתונאי רונן ברגמן. כחצי שנה לאחר מכן הוסרט הריאיון לתוכנית טלוויזיה. גם בראיונות אלה נכללו הידיעות הסודיות[9].

הידיעות שנחשפו כללו "ידיעות כמוסות לרבות בנושא הגרעין, שהיו ידועות למתי מעט גורמים בצה"ל"[10]. יעקב טען להגנתו שהידיעות אינן סודיות. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שהדגיש "קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים, על ידי חוקרים או עיתונאים, לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו"[11]. במחשב של יעקב נתפס מסמך בשם "תירוצים", בו נערך מראש להצדיק את פרסום הידיעות. במסמך תיאר את תסכולו מחוסר ההכרה על תרומתו לביטחון ולהיי-טק בישראל. בית המשפט ראה במסמך הוכחה לכך שהוא היה מודע לכך שהמעשים שלו אסורים[12], אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. בית המשפט קבע כי אף שהנאשם התרשל באופן חמור, והפר את חובתו לשמור על סודות ביטחוניים רגישים. עם זאת, נקבע גם שיעקב לא פעל בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. הן משום שלא התכוון לכך, והן משום שלא צפה שייגרם נזק כזה מחשיפת המידע – ולכן לא התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה של כוונה מיוחדת לפגיעה בביטחון המדינה.

משפטו של יעקב נערך בדלתיים סגורות, ורק חלקים מפסק הדין הותרו לפרסום. במאי 2002, יעקב זוכה בשתי העבירות החמורות יותר שיוחסו לו[13], והורשע בעבירה הקלה מבין אלה שיוחסו לו, של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק העונשין. התביעה דרשה לגזור עליו מאסר בפועל[14], אך הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי, לאחר ששהה במשך כשנה בכלא ניצן[15], ואחר כך במעין מעצר בית במלונית "אפרופו" שבתל השומר, עד למתן גזר הדין[דרוש מקור]. בגזר הדין השופטת שרה סירוטה הדגישה את תרומתו הרבה לפיתוחה הטכנולוגי של ישראל, בזכות רעיונותיו, מחקריו ותלמידיו כפרופסור אורח באוניברסיטת באר-שבע. לדבריה מעשיו "קידמו את המדינה מבחינה טכנולוגית למקום שרק מעצמות גדולות עומדות". אמנם ציינה השופטת כי המדינה אינה יכולה למחות על פגיעה באינטרסים שלה וזקוקה להגנה, ולכן בתי המשפט נוטים להחמיר בעבירות שפוגעות בציבור. אך במקרה זה, בשל פועלו הרב למען ביטחון ופיתוח המדינה, "שלמענה היה מוכן הנאשם למסור את נפשו", העריכה השופטת כי אילו המדינה עצמה יכלה להביע עמדה – הייתה מבקשת לנהוג עמו ברחמים.

ברגמן ביקר את מערכת הביטחון על היחס לו זכה יעקב, שנחשב לגיבור ישראל, ונעצר בתנאים קשים לאחר ניתוח לב פתוח במשך כשנתיים, תחת שמירה הדוקה, שאותה אף נדרש לממן בעצמו. הוא הואשם בריגול, אך בסופו של דבר זוכה מכל האישומים החמורים, והורשע רק בעבירה טכנית של מסירת מידע לאדם לא מורשה, ונגזר עליו עונש קל[16]. בתביעה אזרחית שהגיש משרד הביטחון נגד יעקב, דרש המשרד מיעקב סכום של 1,661,406 ש"ח שהוציא על אבטחתו בעת ששהה במעצר בית במלונית "אפרופו". תביעה זו נדחתה, תוך שהשופט טל שחר מציין: "טוב היה לה שלא תוגש, משתוגש"[17].

לאחר המשפט

יעקב מתח ביקורת על מנגנוני הצנזורה בישראל במכתב ל"הארץ", שבו טען ”המלמ"ב קובע מהו סוד, ומה פוגע בביטחון המדינה, וממונה על הבולשת שמתפקידה לתפוס עבריינים הפוגעים בביטחון המדינה. החתול לא רק שומר על החלב – הוא גם קובע מה זה חלב”[18]. בשנת 2009 הופק על הפרשה הסרט התיעודי "ממלכת הסוד" בבימוי ניר טויב, במימון ערוץ 8, רשת והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, המתאר את מאמצי מערכת הביטחון להשתיק את חשיפתו של יעקב, ואת כשלי מערכת המשפט בנושאים ביטחוניים[19]. הסרט שודר בערוץ 2 בספטמבר 2010.

בשנת 2011 ראה אור ספרו האוטוביוגרפי "אדון כלום בריבוע" בהוצאת ידיעות ספרים.

ב-13 במרץ 2012 הגיש יצחק יעקב תביעת לשון הרע על סך מיליון שקל נגד עיתונאי "מעריב" בן כספית. בתביעה נטען כי כספית פרסם שורה של כתבות משמיצות מאז מעצרו של יעקב, תוך הצגת עובדות חלקיות וניצול צו איסור הפרסום על פרטי הפרשה. לדברי יעקב, כספית ייחס לו כוונות לפגוע בביטחון המדינה והשווה אותו לעבריינים שהורשעו בבגידה ובריגול. בין היתר כתב כספית כי "פולארד יושב על פחות מזה" ושהציג את יעקב כ"אדם בזוי שהיה מוכן למכור את המדינה שלו כדי לקבל כבוד", ובפרסום נוסף טען כי במדינות אחרות "היה מסיים מול כיתת יורים" בעוד שבישראל "הפך לגיבור תרבות".

קברו של יצחק יעקב, בבית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא

יעקב נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

גילוי מאוחר

במאמר שפרסם הפרשן הצבאי יוסי מלמן לאחר פטירתו של יעקב[20], עולה כי הגילויים עליהם נשפט נגעו להיערכות בישראל, בתקופת הכוננות שקדמה למלחמת ששת הימים, לאיום בהפעלת נשק גרעיני או הפעלתו כמוצא אחרון אם ישראל תיקלע לעמדת הפסד וסכנת השמדה בעימות הצפוי – מבצע שמשון. מלמן הסתמך על פרסומים זרים וספרים על הנושא, ולדבריו מתברר כי על רקע החששות לגורל המדינה בתקופת הכוננות נתקבלה ההחלטה לערוך הכנות ולהעמיד לכשירות מבצעית את פצצת הגרעין שהצליחה ישראל לפתח עד אז. לדברי מלמן, לא ברור אם הדיון בו נתקבלה ההחלטה נערך בידיעה או באישור של ראש הממשלה לוי אשכול. לדבריו מי שהיה אחראי לנושא הוא הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') צבי צור, שהיה אז עוזר שר הביטחון ועמד בראש ועדה מצומצמת שעסקה בסוגיה. מלמן מצטט את דברי צור שאמר, בעדות שפורסמה לאחר מותו על ידי העיתונאי אמיר אורן ב"הארץ", כי "לא שמישהו חשב לעשות משהו. הדרג הפוליטי לא עסק בזה והדרג הטכני שאני הייתי חבר בו היה (צריך) לבדוק מה מצבנו, ואם אפשר לעשות משהו, זה הכל. אחרי יום הסתבר שלא צריך לבדוק. אבל ביום הראשון בדקנו"[21]. לצד צור ויצחק יעקב השתתף בדיונים גם אלוף-משנה (מיל') יובל נאמן. מלמן מדגיש כי מי שדחף באותם ימים להבלטת היכולת הגרעינית של ישראל היה שמעון פרס, אז חבר הכנסת מטעם סיעת רפ"י, שימים אחדים לפני המלחמה הצטרפה לממשלת הליכוד הלאומי. לדברי מלמן, המסתמך על דברי הביוגרף של פרס, מיכאל בר-זוהר, ב-1 ביוני 1967 הציע פרס "לבצע ניסוי גרעיני הפגנתי, שיציג בפני הערבים והעולם את עוצמתה של ישראל", אך הצעתו נדחתה.

הבדיקה וההכנות לשמישות נעשו על ידי רפא"ל שמהנדסיה עבדו מסביב לשעון בשבועות שלפני המלחמה. במקביל הצטווה מפקד סיירת מטכ"ל, סגן-אלוף דב תמרי, להכין צוות של היחידה, שיוטס במסוק לחצי האי סיני ויישא עמו "חפץ", שלא הוסבר לו מהו. הכוונה הייתה, ככל הנראה, שהלוחמים יניחו את ה"חפץ" – המתקן הגרעיני הראשון של ישראל – על הר גבוה בסיני. מלמן הדגיש כי על פי העדויות והאזכורים המעטים הקיימים בנושא, הכוונה הייתה לאיים בהפעלת המתקן כדי להרתיע את מצרים. לדברי מלמן אפשר שגם דובר על הפעלת המתקן, כמוצא אחרון, אם צבא מצרים יפעיל במלחמה נשק כימי או ביולוגי או יפציץ בטילים מרכזי אוכלוסייה, וישראל תעמוד בפני סכנת כיליון. מלמן מצטט את דברי יצחק יעקב בספרו, כי "אף לא פעם אחת, לשנייה אחת, לא עלה בדעתי, שאמצעי ההרתעה הפרימיטיבי שהכנו יבוא לידי שימוש אם נאצר לא יפעיל את טיליו".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק יעקב בוויקישיתוף
* Aluf Benn, Israel: Censoring the past, Bulletin of the Atomic Scientists Vol. 57, No. 4, July/August 2001, pp. 17–19

הערות שוליים

  1. ↑ אל"מ י. יעקב - סגן המדען הראשי של מערכת הביטחון, דבר, 5 בספטמבר 1968
  2. ↑ החשוד בריגול - מאבות ההיי-טק הישראלי, באתר גלובס, 3 באפריל 2001
  3. ↑ אלרון בודקת רכישת חברות ממשלתיות בענף האלקטרוניקה, דבר, 12 בדצמבר 1977
  4. ↑ עליות שעדים בבל ענפי המניות - ירידות ברוב ה"צמודים", מעריב, 19 בדצמבר 1978
  5. ↑ גיוסים בימים שבהם לא היו קרנות ברחוב המנופים בהרצליה, באתר גלובס, 17 באפריל 2008
  6. ↑ היי-טק, לא גרעין, באתר גלובס, 22 באפריל 2001
  7. ↑ עילות מעצרו של יצחק יעקב: מסוכנות וחשש להימלטות, באתר הארץ, 3 במאי 2001
  8. ↑ צבי הראל, יצחק יעקב: בתחילה חשבו שאני מרגל, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2001
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 צבי הראל, התביעה: יצחק יעקב כתב ספרים עם ידיעות סודיות, באתר הארץ, 9 במאי 2001
  10. ↑ ע"פ 8445/11 ענת קם נ' מדינת ישראל, ניתן ב־31 בדצמבר 2012, פסקה 13
  11. ↑ תפ"ח (ת"א) 1055/01 מדינת ישראל נגד יצחק יעקב, ניתן ב-14 במאי 2002
  12. ↑ מאת צבי הראל, מסמך "התירוצים" שהכין יעקב: רק לי אסור לפרסם, באתר הארץ, 16 במאי 2002
  13. ↑ צבי הראל, תא"ל יצחק יעקב זוכה מעבירות של כוונה לפגוע בביטחון המדינה, באתר הארץ, 13 במאי 2002
  14. ↑ מאת צבי הראל, התביעה דרשה לגזור על יצחק יעקב מאסר בפועל, באתר הארץ, 30 במאי 2002
  15. ↑ תא"ל (מיל') יצחק יעקב נבדק בבית חולים, באתר הארץ, 1 במאי 2001
  16. ↑ "יש פה הזדמנות נדירה לבחון את ההערכה של הצנזורה ושל גורמי הביטחון הרלבנטיים", באתר העין השביעית, 13 ביוני 2017
  17. ↑ ת"א (ת"א) 185953/02 מדינת ישראל – משרד הביטחון נגד יצחק יעקב, ניתן ב-21 בדצמבר 2005
  18. ↑ יצחק יעקב, מוסד מיושן ומיותר, באתר הארץ, 2 באפריל 2008
  19. ↑ ליטל גרוסמן, מדינת ישראל תעשה הכל, כלבו, 2 ביולי 2010
  20. ↑ יוסי מלמן‏, איש הסוד בפרויקט הגרעין, באתר וואלה‏, 28 במרץ 2013
  21. ↑ אמיר אורן, תא"ל במיל' יצחק (יצה) יעקב מת בגיל 87, באתר הארץ, 25 במרץ 2013

יצחק יעקב42107910Q12408261

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יצחק_יעקב&oldid=3498150"