יוסף אלרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף אלרון
לידה חיפהחיפה חיפה, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
  • אוניברסיטת בקינגהאם, אנגליה (בוגר במשפטים)
  • אוניברסיטת חיפה (מוסמך במינהל ביטחון לאומי)
שופט בית המשפט העליון
30 באוקטובר 2017 – מכהן
(7 שנים ו־4 שבועות)
תחת נשיאת בית המשפט העליון חיות
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
יולי 2013 – 30 באוקטובר 2017
(כ־4 שנים ו־17 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס ונאור
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה
יוני 2003 – 30 באוקטובר 2017
(כ־14 שנים)
שופט בית משפט השלום בחיפה
מרץ 1994 – יולי 2003
(כ־9 שנים ו־17 שבועות)
תפקידים בולטים
  • נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
  • שופט בבית הדין הצבאי לערעורים
  • יו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי-הדין
  • ראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (בעת כהונתו כשופט בית המשפט העליון)
  • יו"ר הוועדה לאישור עורכי דין הרשאים לייצג בבתי הדין הצבאיים (ועדה לאישור סנגורים)

יוסף אלרון (אלפריח, נולד ב-20 בספטמבר 1955). הוא שופט בבית המשפט העליון, החל מ-30 באוקטובר 2017. קודם לכן, כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ועבד כעורך דין.

ביוגרפיה

אלרון נולד במעברת מחנה דוד שבחיפה. הוא הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צדיקה ועובדיה אלפריח, שעלו לישראל ממוסול שבעיראק בשנת 1951. למד בבית הספר היסודי "נירים", וביולי 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון חדש" בחיפה. בשנים 1973–1977 שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר מכן, עבד בלונדון במסגרות ביטחוניות שונות עד לשנת 1980.[1]

בשנת 1982 קיבל תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בקינגהאם. בשנת 1983 חזר לישראל והתמחה במשרדי עורכי דין בחיפה – סולומון ליפשיץ ושות', גורי סובול ושות', ולאחר מכן בפרקליטות מחוז חיפה. בשנת 1985 סיים את ההתמחות במשפטים והוסמך כעורך דין. בשנת 2001 השלים לימודי תואר שני במדעי החברה בתחום "מינהל ביטחון לאומי" באוניברסיטת חיפה.

עבד כעורך דין עצמאי בתחומים הפלילי והאזרחי, במשרד שפתח בשכונת הדר בחיפה.

קריירה כשופט

במרץ 1994 התמנה אלרון לשופט בבית משפט השלום בחיפה. בתפקידו זה מונה אלרון לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות, לבדיקת נסיבות מותה של ילדה שאושפזה בבית החולים רמב"ם. הוא הורה להעמיד לדין שני רופאים שטיפלו במנוחה, ועמד על קיום הוראתו זו חרף התנגדותם של פרקליטת המחוז והיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שסברו שאין בסיס להעמדה לדין. בשנת 2011 זוכו שני הרופאים, ובשנת 2013 הסכימה המדינה לשלם לשני הרופאים פיצוי של מיליון ש"ח.[2]

ביולי 2003 מונה אלרון לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. במרץ 2012, מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר פרישתו של סגן הנשיא, השופט אילן שיף, היה אחראי, בין היתר, על המחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי. ב-4 ביולי 2013 החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

מאוגוסט 2014 עד מרץ 2018 שימש כיו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין, הממונה על שאלון בחינת ההסמכה של הלשכה.[3] בתפקידו זה, יזם הכנסת שאלה פתוחה לשאלון, כזו הדורשת ניסוח עצמאי של הנבחן.[4]

בשנת 1995 עבר בשירות המילואים ליחידת בתי הדין הצבאיים, וכיהן במסגרת זו כשופט בבית הדין הצבאי במחוז הצפון, ומשנת 2010 החל לכהן כשופט צבאי במילואים בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת סא"ל.

בפברואר 2017 אישרה הוועדה למינוי שופטים את מינויו לבית המשפט העליון, במסגרת הסכם בין חברי הוועדה למינוי ארבעה שופטים, לאחר שהשר משה כחלון דרש את מינויו.[5] כמה משופטי בית המשפט העליון התנגדו למינויו,[6] אלרון נתמך גם על ידי לשכת עורכי הדין.[7][8] הוא נכנס לתפקיד זה ב-30 באוקטובר 2017.[9]

ב-30 באוגוסט 2023 הציג את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון לקראת פרישתה הצפויה של הנשיאה אסתר חיות, זאת על אף הנוהג הקיים בבית המשפט העליון לפיו רק השופט הוותיק ביותר מציג את מועמדתו, כך שנשיאי העליון נבחרים בשיטת הסניוריטי. בהתאם לשיטה זו, ובשל החלטתו של עוזי פוגלמן להימנע מהגשת מועמדות לתפקיד, היה יצחק עמית אמור להיות מועמד יחיד ולהיבחר לתפקיד פה אחד.[10] שר המשפטים, יריב לוין, תמך במינויו של אלרון, ואילו ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, התנגד לכך.[11]

פסיקה ומדיניות שיפוטית

ביטחון

אלרון היה מארבעת השופטים שסברו בדעת מיעוט כי אין לבטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת לפסול את חברת הכנסת היבה יזבק מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-23.[12]

קבע כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לעבירת סיוע לאויב במלחמה, והדגיש כי "הרשעה בעבירות הנוגעות לסיוע לאויב במלחמה, בין בדרך של ביצוע מושלם של העבירה, ובין בקשירת קשר או בניסיון, מחייבת הטלת עונשים כבדים וממשיים על מבצעי העבירה".[13]

בעניינו של חייל שהורשע בפציעה בנסיבות מחמירות וגרם מוות ברשלנות, סבר בדעת מיעוט שאין להחמיר בעונשו וכתב: "עלינו לנהוג בזהירות יתירה שעה שאנו בוחנים את פעולותיהם של אנשי כוחות הביטחון סביב פעילות מבצעית או במצבי לחימה. בחינה זו אינה יכולה להיות "סטרילית", בתנאי מעבדה, תוך הפעלת חכמה שלאחר מעשה, אלא עליה לקחת בחשבון את נסיבות האירוע, תנאי השטח ותחושות הנפשות הפועלות בזמן אמת".[14]

קבע שאין להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, שלא להעמיד לדין פלילי חוקרי שב"כ בשל טענות לעינויים במהלך חקירה של פלסטיני. בפסק הדין נקבע, כי תיאוריו של המתלונן את האמצעים שהופעלו נגדו לא הוכחו, וכי "האמצעים המיוחדים", שהשב"כ הודה בנקיטתם, נדרשו לצורך סיכולה המיידי של "סכנה מוחשית של פגיעה בחיי אדם", ועל כן השימוש שעשו חוקריו באמצעים אלה חוסה תחת "סייג הצורך". כמו כן, נדחתה בפסק הדין העתירה לביטול הנחיות בשב"כ, המאפשרות התייעצות של חוקרים עם דרגים בכירים מהם באשר להפעלת "אמצעים מיוחדים" במהלך החקירות.[15] בקשה לדיון נוסף נדחתה בהחלטת נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות.[16]

אלרון נמנה עם שופטי בית המשפט העליון הסבורים כי יש לאפשר הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי.[17]

אלרון קבע כי יש לפרש בצורה רחבה את המונח "הסתרה" בחוק המאבק בטרור, המאפשר למדינה לתפוס ולהחרים טובין שנעשה ניסיון להבריחם לרצועת עזה, כך שהוא יחול לא רק על הסלקת הציוד, אלא על כל פעולה שיש בה כדי להקשות על גילויו של הרכוש.[18]

זכויות נחקרים ונאשמים

אלרון עמד פעמים רבות על ההכרח שבהקפדה על תקינות ההליך הפלילי וההגנה על זכויותיהם של נאשמים במסגרתו.[19][20] הוא הדגיש כי על רשויות החקירה להקפיד על הוראות הדין ועל הוראות נוהלי החקירה, וכי במקרים שבהם רשויות החקירה חורגות מסמכויותיהן – אל לחוקרי המשטרה להניח כי פעולותיהם יזכו להכשר של בתי המשפט. דוגמה לעמדה זו היא חוות דעתו בפסק דין שניתן בהרכב מורחב של 9 שופטים, אלרון היה היחיד שסבר כי דיון בבקשת צו חיפוש בטלפון חכם חייב להיערך בנוכחות הנחקר, למעט כשיש יסוד סביר לחשש שהדבר יביא לסיכול החיפוש או לשיבוש החקירה, וכי אל לבית המשפט להכשיר בדיעבד חיפוש בלתי חוקי.[21][22] הוא הדגיש שספקות לגבי תקינותם של הליכי חקירה ולגבי שמירה על זכויות הנחקר עלולים להוביל לחוסר אמון בתוצאות החקירה, הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור.[23] בעניין דומה, קבע כי במקרים שבהם רשויות האכיפה והחקירה מבקשות לעשות שימוש בתוצרי האזנת סתר לשם תכלית החורגת מהותית מזו שבגינה הותרה ההאזנה מלכתחילה, עליהן לשוב ולפנות לבית המשפט שנתן את הצו בבקשה להסרת מגבלות.[24]

אלרון עמד על זכויות הנאשמים במסגרת ההליך הפלילי עצמו. הוא טען, שניתן להעלות טענות נגד סבירות ההחלטה להעמיד אדם לדין, כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק. עם זאת הדגיש כי התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה והאכיפה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.[25]

בדומה, נקט אלרון בגישה מרחיבה באשר לסוגי החומרים שיש לראות בהם כ"חומרי חקירה" שאותם יש להעמיד לעיונו של נאשם.[26] באותו עניין, הדגיש את חובת ההגינות המוטלת על רשויות החקירה והתביעה, שמתוקפה עליהן למסור לנאשם, בין היתר, תמלילים מתוקנים של חקירות ושיחות מוקלטות הנמצאים בידיהן – וזאת לכל אורך ההליך הפלילי בעניינו. אלרון הביע דעתו שבנסיבות מסוימות, אי מסירת חומרי החקירה במלואם לנאשם עשוי ליצור חשש לעיוות דין של ממש, אשר יצדיק מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו.[27]

במסגרת החלטותיו בסוגיות דיוניות, אלרון העניק באופן חריג רשות ערעור בגלגול שלישי לנכה שביקש לבטל קנסות חנייה שניתנו לו, ובית המשפט המחוזי הטיל עליו לשלם הוצאות משפט נוספות מאחר שסבר כי מדובר ב"הליך סרק" – אלרון ביטל את ההוצאות שהוטלו על המערער תוך שעמד על זכותו למצות את ההליך המשפטי בעניינו.[28]

במקרה שבו עררים על עיכוב שחרור ממעצר נדחו ללא דיון על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, הורה אלרון לקיים את הדיון בעררים עוד באותו הערב, וביקש להעביר את החלטותיו לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, כדי למנוע הישנות מקרים כאלו. בהחלטתו כתב כי "דחיית הערר על אתר ומבלי לשמוע את טיעוני בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט".[29] במקרה נוסף הורה אלרון להביא עצור לבדיקה פסיכיאטרית לאלתר, בליל שבת, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי לא דנו בבקשה לעשות כן בשל כניסת השבת, והורו על מעצרו ללא נוכחות עורך דין.[30]

במספר מקרים קבע אלרון כי אין להטיל הוצאות משפט על נאשם בהליך הפלילי אלא במקרים חריגים שבהם נפל פגם בהתנהלותו הדיונית, וטענות חסרות אחיזה אינן צריכות לגרור זאת כשלעצמן.[31] זאת, בין היתר משיקולי חשיבות ההליך ההוגן, הצורך למנוע הרשעות שגויות, והרצון לאפשר חופשיות בהעלאת טענות ההגנה ללא חשש מצעדים עונשיים.[28]

באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים מעורר קשיים וחוסר נחת מפני שהוא עלול לפגום ביכולת הנאשם להתמודד עם הטענות בהיעדר ידיעה ברורה על מהות הראיות החסויות שמסמכות אותן.[32]

במקרה נוסף ביקר אלרון את עמדת המדינה ביחס להיקף צו תפיסה לצורך חילוט, בציינו כי עצם הטענה המוטחת בפני חשוד או נאשם בשלב הצו הזמני, בדבר אפשרות תאורטית לחלט מאות מיליוני ש"ח מרכושו, עלולה להרתיעו מפני המשך עמידה על חפותו. לפי אלרון חילוט מסוג זה חורג ממטרת ההרתעה המקורית מפני ביצוע עבירות, ומוביל להרתעה מפני המשך הניהול של ההליך הפלילי.[33]

אלרון ציין פעמים רבות את החשיבות של בדיקת חלופות למעצר, ובמיוחד למעצר עד תום הליכים.[34][35][36] בהחלטותיו הדגיש אלרון כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בפיקוח מחייבת השגחה משמעותית מצד המפקחים. במסגרת זאת, אף הורה על חילוט ערבות בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח להבטחת מעצרו של נאשם בביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, לאחר שברח ממעצר.[37] עם זאת, במקרים אחרים הדגיש כי אין מנוס ממעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בכדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהם, כגון בנאשמים בעבירות אלימות נגד נשים.[38]

בדומה, קבע אלרון כי במקרה שמיוחסות לנאשם עבירות תוך שימוש בנשק חם, אין להסתפק בתסקיר מעצר חיובי בעניינו כדי להצדיק חלופת מעצר. לצד זאת, הדגיש כי על בתי המשפט הדנים בבקשות לחילוט רכוש של נאשם, טרם הרשעתו בדין, לאזן בין האינטרס הציבורי שבחילוט הרכוש לבין זכותו לקניין; וכי הימשכות ההליך הפלילי בעניינו עשויה להצדיק עיון מחדש בהחלטות קודמות שבגדרן חולט רכושו של נאשם תוך בחינת חלופות פחות פוגעניות.[39]

אלרון אינו חוסך בביקורת על התמשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים.[40] זאת, תוך שמתח ביקורת על הנטייה לאשר הארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים גם כאשר אין הצדקה להתמשכות ההליך, והבהיר כי בנסיבות מסוימות, התמשכות ההליך ללא כל התקדמות בו עשויה להצדיק את שחרור הנאשם לחלופת מעצר.[41] הוא אף קרא לשינוי חקיקה שיקבע שבקשות המעצר הראשונות יובאו בפני נשיא בית המשפט שבו מנוהל תיק המעצר, כדי להגביר את מודעותם ומעורבותם באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי, שיאפשרו בקרה, פיקוח, והתאמה של קביעת הדיונים והשופטים בבית המשפט על פי הצורך.[42]

ענישה

אלרון הוא מהמחמירים בענישה ומעדיף את שיקול ההרתעה, הגם שהוא מכיר בכך שלא תמיד עונש חמור יותר אכן מרתיע יותר.[43] לגבי בקשת הקלה בענישה משיקולי שיקום, התנגד בדעת מיעוט להקלה בעונש, וקבע שהקלה בגין שיקול זה צריכה להיות הקלה חריגה.[44][45] על הקלה בעונש בעקבות סולחה כתב[46] שהיא נותנת לה גושפנקה ומעמד של מרכיב משלים לדרכי הענישה בחוק תוך הפרטתו, החלשת ההרתעה שהוא מציב בפני ביצוע עבירות, ואף חשיפת קורבנות וקרוביהם ללחצים פסולים. אלרון גם הביע את דעתו נגד ההצעה להרחיב את תחולת האפשרות להטיל עונש מופחת על רוצחים שקיים ספק אם הם סובלים מהפרעות נפשיות, וקבע כי על בית המשפט לראות לפניו את ערך קדושת חיי אדם שנרמס במעשה הרצח ולהיזהר מאוד לפני השתה חריגה של עונש מופחת.[47]

על מגוון רחב של עבירות כתב שיש להחמיר בעונשן. כך לגבי פגיעה בקטינים בתוך המשפחה,[48] שכוללת ניצול של המבנה המשפחתי תוך פגיעה במי שתלויים בו באופן כמעט מוחלט.[49] במקרים נוספים, שהתייחסו לעבירות של שימוש בנשק[50][51] והריגה בתאונת דרכים, הוביל להחמרה בענישה[52] והביע עמדה ברורה בעד ענישה מחמירה.[53][54][55]

אלרון דוגל בכלל אי־ההתערבות בפסיקות של הערכאה הדיונית, לפיו יש להתערב בענישה רק כאשר קיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. מטעם זה התנגד, בדעת מיעוט, להחמרה בעונשו של אדם שהורשע בהריגה. כן הביע אלרון את עמדתו בדעת מיעוט, לפיה כלל אי מיצוי העונש בערעור חל גם על פיצוי לנפגע עבירה.[56]

הרפורמה בעבירות ההמתה

בשנת תשע"ט התקבל בכנסת תיקון 137 לחוק העונשין, שבמסגרתו נערכה רפורמה מקיפה בעבירות ההמתה.[57] במסגרת התיקון בוטל הרכיב של "כוונה תחילה" בעבירת הרצח, ונקבעה חלוקה בין רצח "רגיל" לרצח בנסיבות מחמירות. כיוון שאלרון עוסק תדיר בתיקים פליליים שהגיעו לאחר הרפורמה לפתחו של בית המשפט העליון, הוא יוצק תוכן לפירוש כל אחת מהנסיבות המחמירות המפורטות בחוק.[58] אחת מהנסיבות המחמירות שנקבעו היא ביצוע הרצח "לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". אלרון פירש נסיבה זו באופן שונה מהפרשנות שניתנה בעבר ל"רצח בכוונה תחילה"[59]: "החומרה המיוחדת הטמונה בעבירה זו, המוצאת ביטוי בעונש החובה הקבוע לצידה, ראוי לה שתביא ליצירת הבחנה בין מקרים שבהם מעשה הרצח בוצע לאחר שהעושה שקל והחליט להמית את הקרבן – אשר ייכנסו לגדרי הסעיף; לבין מקרים שבהם ההחלטה להמית התגבשה באופן ספונטני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש, וללא הכנה הכוללת פעולות מקדימות שביצע העושה קודם לביצוע הרצח – אשר יוותרו מחוצה לו."[60]

אלרון התייחס לאופן הייחודי שבו יש להחיל את העבירה החדשה שנקבעה בחוק, של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, באופן רטרוספקטיבי,[61] וקבע כי עבירה זו עשויה לחול במקרה שאדם התקשה מאוד לשלוט בעצמו והמית את הקורבן כתוצאה מהתגרות תכופה מצידו – ולא רק במקרה שפעל מתוך סערת רוח, אובדן עשתונות ואובדן שליטה עצמית, כפי שנקבע עובר לחקיקת תיקון 137 לחוק העונשין.[62] בעניין אחר קבע כי יש לבטל את הרשעתו של אדם, שקדמה לתיקון, בעבירת הריגה בגין דריסת שוטר למוות והפקרתו, ותחת זאת להרשיעו בעבירת המתה בקלות דעת – אך להותיר את העונש שנגזר עליו על כנו. זאת, שכן "אין חובה להפחית את העונש, אלא יש לבחון את העונש על העבירה ה'חדשה' לפי נסיבות העניין".[63]

במסגרת עיצוב מדיניות הענישה לאור הרפורמה בעבירות ההמתה, קבע אלרון כי הרפורמה מחייבת החמרה בענישה בגין רצח המבוצע ביסוד נפשי של אדישות, ונימק: "קביעת המחוקק כי המתה באדישות נכללת תחת עבירת הרצח 'הבסיסית', לצד מעשה המתה בכוונה, מלמדת על שינוי מהותי, ערכי ונורמטיבי ביחס אליה. בכך, המחוקק ביקש להוביל החמרה בענישה המתבטאת הן בעונש המרבי הן בתיוגו של העבריין כרוצח."[64]

משפט מנהלי וחוקתי

פסיקותיו של אלרון בתחום המשפט המנהלי והחוקתי מבטאות ריסון שיפוטי וזהירות בהתערבות בשיקול הדעת המנהלי וביחסים שבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.[65][66][67][68][69][70][71][72]

אלרון סבור ש"את השימוש בעילת הסבירות יש להותיר כמוצא אחרון, במקרים שבהם פועלת הרשות בחוסר סבירות קיצוני – ובפרט כאשר קיים חשש לפגיעה בזכויות אדם כתוצאה מהחלטותיה".[73] כמו כן הוא סבור כי אין להידרש לסבירות שיקול דעת רשויות המנהל במקרה שנמצא כי הן פעלו בחוסר סמכות.[74]

לצד גישה זו, המעניקה לרשויות המדינה שיקול דעת נרחב יחסית להפעיל את סמכויותיהן, מדגיש אלרון בפסיקותיו את החובה החלה עליהן לשמור על זכויותיהן של כלל קבוצות האוכלוסייה.[74][75] אלרון נותן משקל רב לשיקולים חברתיים ולחשיבות הביקורת השיפוטית כאשר הנפגעים מהחלטת הרשות הם האוכלוסיות החלשות בחברה.[76][77][78][79][80][81]

בעתירה בעניין חוקיותם של מסלולי לימוד אקדמיים נפרדים לגברים ולנשים, לשם שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, היה אלרון אחד משופטי הרוב שקבעו כי אין לפסול את האפשרות לקיים מסלולים מעין אלו ולקדמם, ולצד זאת יש לאפשר למרצות ללמד במסלולים הנפרדים המיועדים לגברים.[82]

בבג"ץ שפיר, שדן ב"פשרת האוזר", שבמסגרתה נערך תיקון בחוק יסוד במסגרת הוראת שעה, אלרון הביע דעת מיעוט שהתנגדה לשימוש בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. בבג"ץ דרעי סבר אלרון בדעת מיעוט שבית המשפט צריך להימנע מלהכריע לגבי חוקיות המינוי של דרעי לשר, ולהורות לראש הממשלה שיפנה, תוך 30 יום, אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, כדי שזה יקבע אם יש קלון בהרשעתו האחרונה של דרעי. הוא הוסיף כי לאחר שתתקבל קביעה זו, ניתן יהא לדון ולהכריע בחוקיות מינויו של דרעי, ככל שיידרש.[83]

משפט אזרחי

במקרה שבו רשויות המדינה השתהו בפינוי בני-רשות במקרקעין ציבוריים, סבר אלרון בדעת מיעוט כי המחזיקים בקרקע בתקופה זו פטורים מתשלום דמי שימוש, וזאת בשל חוסר הבהירות שנוצר בנוגע לחוקיות ההחזקה במקרקעין, כתוצאה מהפרת חובת ההגינות המוגברת החלה על הרשות.[84]

על בסיס מבחנים שנקבעו בתקדימים קודמים, קבע אלרון כי הרצאה נחשבת ליצירה מוגנת והעתקתה עשויה להיחשב כהפרת זכויות יוצרים.[85]

אלרון הוא אחד השופטים שדנו בשינוי הלכת ידידיה, 50 שנים לאחר כינונה. הלכה זו קבעה שכאשר פושט רגל מקבל פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות במסגרת תביעה בגין נזקי גוף, הפיצוי ייוותר כולו בידיו. אלרון סבר כי יש לשנות את הלכת ידידיה באופן חלקי, כך שתהיה לנושיו של פושט הרגל זכות לקבל חלק מפירות תביעתו, אך עדיין לא יתאפשר לנאמן לנהל את התביעה בשם פושט הרגל, זאת מחשש לפגיעה בזכויותיו לפרטיות ולאוטונומיה. בדיון הנוסף שהתקיים בנידון, דעת הרוב קבעה כי יש לבטל לחלוטין את הלכת ידידיה.[86]

במקרה בו הסכם בוררות היה בלתי ישים מאחר שאחד מתנאי הסכם הבוררות לא קוים, קבע אלרון שיש לאפשר לברר את מחלוקות הצדדים בבית משפט, זאת מפני חשיבותה של זכות הגישה לערכאות.[87]

עמדות וסגנון שפיטה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו.

אלרון מזוהה בתור שופט שמרן.[88]

תיקים מרכזיים בעת כהונתו כשופט בבית משפט השלום בחיפה

תיקים מרכזיים בעת כהונתו כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה

  • רוני פרץ, בעניינו קבע: "כפי שהוכח בפנינו, ניתן על נקלה לרשום כאות קלון על מצחו של הנאשם את דבר היותו "רוצח סדרתי" לכל עניין ודבר, אשר מתוך ארבעת קרבנותיו, שתי קשישות אינן בין החיים, לאחר שמצאו את מותן הטראגי תחת מסת ידיו המגואלות בדמן. שני קורבנותיו האחרים שרדו אך בנס את התנהגותו המפלצתית ואת רגעי האימה...".[95]
  • לאוניד ג'ילין שהורשע ברצח גרושתו בחבטות פטיש, לאחר שנקבע שאף על פי שהיה חולה נפש, היה כשיר לעמוד לדין.[96]
  • אילן גדו, שהורשע ברצח אשתו בעת שהיו בהליכי גירושין, ונקבע שאין מקום לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי. משכך, הוחלט לגזור עליו מאסר עולם.[97]
  • עיסאם ניג'אם רצח את בתו ביריות אקדח, בעת ששהו יחד ברכב, וזאת על רקע "כבוד המשפחה" ואי הסכמתו כי תינשא לבחיר ליבה.[98]
  • פטר גפן הורשע ברצח קרובת משפחתו במהלך שוד אלים בביתה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על ממצאי DNA, שנמצאו תחת ציפורני המנוחה שנאבקה בנאשם בטרם הכריע אותה למוות.[99]
  • יורי סוליימנוב הורשע ברצח ביריות אקדח של שומר לילה במפעל באזור התעשייה בקיסריה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על DNA שנמצא על בדלי סיגריות שנמצאו בזירת הרצח.[100]
  • זיכויו מחמת הספק של נאשם שנחשד ברצח מורה של אחותו. בהכרעת הדין נמתחה ביקורת על מחדלי המשטרה בתיק.[101]

אלרון ישב בראש הרכב השופטים שדן בתיק השוטרים הנוקמים מנהריה.[102]

בנוסף דן בתיקים ביטחוניים, בהם תיקו של אמיר מח'ול[103] ואחר של אליאס ג'ריס,[104] וכמו כן, בתיק עבירות שוחד והלבנת הון חמורות ורחבות היקף של מי ששימש בתפקיד בכיר בחברת החשמל, אשר כהן. תפ (חי') 4039/05 מד"י נ' אשר כהן.[105]

פעילות נוספת במערכת המשפט

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו.
  • באפריל 2012 התמנה לראש הצוות המייעץ לעניינים פליליים המטופלים על ידי הלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט.[דרוש מקור]
  • ייצג את בתי המשפט המחוזיים מול תאגיד "מקינזי", שנשכר לבחון ולייעל את עבודת שב"ס (דצמבר 2012).[דרוש מקור]
  • חבר בוועדה לניסוח נוהל "שמיעה רציפה בפלילים" בראשות שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל (ספטמבר 2013).[דרוש מקור]
  • יו"ר הוועדה לעדכון טופסי "בקשה לדחיית דיונים" לבקשת נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס (אוקטובר 2014).[דרוש מקור]
  • יו"ר צוות "יישום יעדים ומדידה" במסגרת התוכנית האסטרטגית של הנהלת בתי המשפט (אוקטובר 2014).[דרוש מקור]
  • חבר "ועדת האינטגרציה" של הוועדות השונות של התוכנית האסטרטגית בראשות מנהל בתי המשפט (נובמבר 2014).[דרוש מקור]
  • יו"ר צוות ההיגוי לכנס השופטים של שופטי ישראל (ירושלים, אוגוסט 2015) וממונה על השתלמות נשיאים וסגני נשיא, תוכנית ההשתלמות והנחייתה, יוני 2016.[דרוש מקור]
  • יו"ר ועדות האיתור לכהונת נשיאי בתי המשפט: בית משפט השלום מחוז דרום בספטמבר 2014, מחוז ירושלים במרץ 2015, נשיא בתי המשפט במחוז מרכז בספטמבר 2015, וכמו כן, חבר בוועדות האיתור לכהונת נשיא בתי המשפט מחוזי מרכז-לוד באוקטובר 2013 ולכהונת נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים בנובמבר 2015.[דרוש מקור]
  • חבר פנ"ה – פורום נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור (אוקטובר 2016 עד אוקטובר 2017).[דרוש מקור]
  • ראש צוות הבדיקה לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (מרץ-אפריל 2018).[106][107] בהתאם להמלצותיו של צוות הבדיקה, אשר הוגשו ב-15 באפריל 2018, פורסמו נוהלי עבודה לשופטים בכלל הערכאות בישראל.[108][109][110]

ממאמריו

  • "השופט החוקר על-פי חוק חקירת סיבות מוות", תשי"ח-1958, ספר שמגר - מאמרים, חלק ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ג-2003. במאמר זה סקר את פסיקות בתי המשפט ביחס להליך חקירת סיבת מוות על ידי שופט, ועמד על השימוש הגובר בהליך זה ועל יישומו של החוק בפועל.
  • קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין, המשפט, יב, התשס"ז-2007. במאמר זה עמד על המסגרת המשפטית להגשת ראיות שלא על פי סדרי דין, תוך התמקדות בדין הפלילי, והציע כי במסגרת הכרעת הערכאה הדיונית בשאלה אם להתיר הצגת ראיה נוספת שלא במועדה, יהיה עליה להכריע בסוגיה גם על פי אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור באותם מקרים בהם ראיה זו הייתה מובאת בפניה.
  • "תסקיר מבחן ותסקיר קורבן: שיקולים משפטיים ואתיים", ספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל, אבחון, טיפול ושיפוט", הוצאת דיונון, 2008, חלק ראשון: פרק 8. במאמר זה עמד על הקושי הטמון בהחלטה לגבי חשיפת תוכנם של התסקירים במסגרת ההליך הפלילי, והציע, בין היתר, כי כותבי התסקירים וחוות-הדעת המקצועיות יביעו את דעתם בכתב על גב התסקירים וחוות-הדעת בנוגע לחיסיון הדו״ח בכללותו או בחלקו.
  • "חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות - השיקולים שבבסיס ההכרעה השיפוטית", ספר: "סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית", הוצאת פרובוק, 2011. במאמר זה הציע אלרון מספר כללי אצבע להכרעה בין חוות-דעת פסיכיאטריות מנוגדות, והדגימם באמצעות פסיקות בתי המשפט בנושא.
  • זכויות דיוניות במשפט הפלילי - בתווך - בין עקרונות המשפט הציבורי מזה, ושיקולי צדק מזה, עורך הדין, גיליון 49, יולי 2022.
  • “המשפט הפלילי – על צומת דרכים”, ב"ספר סלים ג'ובראן" (2023).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף אלרון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יוסף אלרון, באתר הרשות השופטת
  2. ^ אתר למנויים בלבד רויטל חובל, המדינה תפצה במיליון שקל רופאים שזוכו מגרימת מוות, באתר הארץ, 28 במאי 2013
  3. ^ עדו בן פורת, השופט אלרון - ראש ועדת הבחינות של לשכת עוה"ד, באתר ערוץ 7, 6 באוגוסט 2014
  4. ^ ספיר כלפון, ‏לראשונה: שאלה "פתוחה" בבחינת ההסמכה של לשכת עוה"ד, באתר גלובס, 29 באפריל 2015
  5. ^ חן מענית, ‏"בלי מינוי יוסף אלרון לא תהיה היום בחירת שופטים לעליון", באתר גלובס, 22 בפברואר 2017טובה צימוקי, הקרב על השופט אלרון, באתר ynet, 22 בדצמבר 2016טובה צימוקי, שופט במחלוקת: עימות בין כחלון לנשיאת העליון, באתר ynet, 27 בדצמבר 2016
  6. ^ שלמה פיוטרקובסקי, סוף עידן ה"משפחה", באתר ערוץ 7, 22 בפברואר 2017; אלי לוי, עליון"השופט יוסף אלרון - איש העשור", באתר YouTube, רדיו חיפה, ‏27 בדצמבר 2019
  7. ^ טובה צימוקי, ניצחון לאגף השמרני: נבחרו 4 שופטי עליון חדשים, באתר ynet, 22 בפברואר 2017
  8. ^ חן מענית, ‏הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  9. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 7618, התשע"ח, 30 באוקטובר 2017, עמ' 1270
  10. ^ טובה צימוקי, גלעד מורג, בצעד חסר תקדים: השופט אלרון יתמודד על נשיאות בית המשפט העליון, באתר ynet, 30 באוגוסט 2023
  11. ^ עמיר קורץ, לוין מציע למנות את אלרון לנשיא העליון לשנה, פוגלמן מתנגד, באתר כלכליסט, 26 באוגוסט 2024
  12. ^ א"ב 852/20 אופיר כץ נ' היבא יזבק, ניתן ב־9 בפברואר 2020
  13. ^ ע"פ 5536/18 אלבייאע נ' מדינת ישראל, ניתן ב־13 ביוני 2019
  14. ^ ע"פ 4497/18 מדינת ישראל נ' בן דרי, ניתן ב־19 באוגוסט 2018
  15. ^ בג"ץ 9018/17 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־26 בנובמבר 2018
  16. ^ דנג"ץ 9105/18 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־25 בפברואר 2019
  17. ^ בג"ץ 4088/22 יוסף אלרפאעי נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב־7 ביולי 2022
    בג"ץ 8786/17 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ניתן ב־26 בנובמבר 2017
  18. ^ עע"מ 998/18 שר הביטחון נ' דיסקל 1971 בע"מ, ניתן ב־29 בינואר 2019
  19. ^ השופט יוסף אלרון - "זכויות דיוניות במשפט הפלילי – בתווך – בין עקרונות המשפט הציבורי מזה, ושיקולי צדק מזה", עורך הדין 49 (יולי 2022); השופט יוסף אלרון - "שיח זכויות מול שיח ראיות", כנס חיפה למשפט, 4.11.2021; בש"פ 6185/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־2 באוקטובר 2019
  20. ^ אורן גזל-אייל, "השופט יוסף אלרון - מעמד פתיחת כנס שנת המשפט חיפה"
  21. ^ בש"פ 5105/20 שמעון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במאי 2021
  22. ^ בועז סנג'רו, "מבחן ביהמ"ש העליון מול זכויות החשודים", באתר ישראל היום, ינואר 2022
  23. ^ בש"פ 7917/19 אוריך נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 בדצמבר 2019; אמיר גילת, "השופט אלרון בפסק דין תקדימי מגדיר כללי החיפוש בטלפונים", באתר NOWTV, פברואר 2020
  24. ^ רע"פ 1089/21 מדינת ישראל נ' אטיאס, ניתן ב־14 במרץ 2022
  25. ^ רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רפי רותם, ניתן ב־5 במאי 2020; דנ"פ 5387/20 רפי רותם נ' מדינת ישראל, ניתן ב־15 בדצמבר 2021
  26. ^ בש"פ 9287/20 אלוביץ' נ' מדינת ישראל, ניתן ב־14 בינואר 2021. ראו גם בש"פ 7364/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־11 בנובמבר 2021
  27. ^ ע"פ 5735/18 דוד (דאוד) גודובסקי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 בדצמבר 2019
  28. ^ 28.0 28.1 רע"פ 7215/20 זגורי נ' עיריית חולון, ניתן ב־3 בנובמבר 2020
  29. ^ בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2019
    בש"פ 497/19 רוזנפלד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2019
  30. ^ בש"פ 4226/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 ביוני 2019
  31. ^ רע"פ 5305/20 נחום נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו, ניתן ב־11 באוגוסט 2020
  32. ^ בש"פ 1787/19 נעמאן אבו זניד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־28 במרץ 2019
  33. ^ ע"פ 5316/22 מדינת ישראל נ' אירית פרנקו, ניתן ב־10 בנובמבר 2022
  34. ^ בש"פ 1785/19 בלסם שראיעה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2019
  35. ^ בש"פ 1897/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' טוויל, ניתן ב־19 במרץ 2019
  36. ^ בש"פ 1815/19 אבו זאיד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2019; בש"פ 450/19 גנאל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־31 בינואר 2019
  37. ^ בש"פ 1902/19 אביטן נ' מדינת ישראל (2.6.2019)
  38. ^ בש"פ 9225/20 חמדאו נ' מדינת ישראל, ניתן ב־30 בדצמבר 2020
  39. ^ בש"פ 9222/20 כהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־4 בינואר 2021
  40. ^ בש"פ 1840/19 מדינת ישראל נ' פרדר, ניתן ב־18 במרץ 2019; בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ' אוסאמה אבו כאטר, ניתן ב־28 במאי 2018
  41. ^ בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, ניתן ב־19 בינואר 2021
  42. ^ בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה, ניתן ב־4 ביולי 2019
  43. ^ במקרה אחד הוא כתב: "אמנם לעיתים נדמה כי החמרה לחוד והרתעה לחוד, אך אין בכך כדי לרפות את ידי בית המשפט מלתרום את חלקו למאבק בקטל בדרכים", ע"פ 6193/20 אליהו בר זכאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2021, סעיף 37
  44. ^ ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 באפריל 2018
  45. ^ וראו גם: ע"פ 2392/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 באוגוסט 2021
  46. ^ ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח, ניתן ב־5 בנובמבר 2019; ע"פ 5432/20 קבהא נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בדצמבר 2020
  47. ^ ע"פ 1828/14 אשר דאהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־27 ביוני 2019
  48. ^ ע"פ 2965/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 ביוני 2019; ע"פ 8507/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 בספטמבר 2020
  49. ^ ע"פ 4528/18 פלוני נ' מדינת ישראל ופלונית, ניתן ב־16 ביוני 2019
  50. ^ ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח, ניתן ב־5 בנובמבר 2019
  51. ^ ע"פ 2165/23 מדינת ישראל נ' פלאח בלאל, ניתן ב־4 במאי 2023
  52. ^ ע"פ 4908/18 פואד אל עסייוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־7 בנובמבר 2019
  53. ^ ע"פ 634/19 שמעיה יהושע גבאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־26 בפברואר 2020
  54. ^ רע"פ 1438/21 אביב דוקטורוביץ נ' מדינת ישראל, ניתן ב־6 באפריל 2021
  55. ^ ע"פ 6193/20 בר זכאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2021
  56. ^ ע"פ 105/17 ישי זיתוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־26 בדצמבר 2017
  57. ^ ראו גם לשכת עורכי הדין, הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת 2021: הרפורמה בעבירות המתה בראי הפסיקה - השופט יוסף אלרון, באתר YouTube - לשכת עורכי הדין, ‏10.6.2021
  58. ^ כך לדוגמה בע"פ 8965/18 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 בנובמבר 2019
  59. ^ ראו גם ע"פ 6501/18 עאצי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־22 באפריל 2020
  60. ^ ע"פ 7722/19 זרסנאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־19 באפריל 2021
  61. ^ ע"פ 3568/20 עשור נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2021
  62. ^ ע"פ 1130/19 שוא נ' מדינת ישראל, ניתן ב־27 בדצמבר 2020
  63. ^ ע"פ 940/19 גרייב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־5 באפריל 2020
  64. ^ ע"פ 5806/22 מדינת ישראל נ' מוחמד גריפאת, ניתן ב־20 בנובמבר 2022
  65. ^ עע"מ 7310/16 עירית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים, ניתן ב־23 באוקטובר 2018 ; בג"ץ 1460/18 יהודה דרורי נ' הוועדה לבחירת שופטים, ניתן ב־21 בפברואר 2018 ;עע"מ 122/19 עמותת זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, ניתן ב־4 באוגוסט 2019 ;בג"צ 6525/15 ארגון עמק שווה נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה, ניתן ב־6 באוגוסט 2019
  66. ^ בג"ץ 4252/17 ג'בארין נ' הכנסת, ניתן ב־14 ביולי 2020
  67. ^ בג"ץ 1943/19 עמותת "חוזה חדש" נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־21 במרץ 2019; בג"ץ 1907/19 פלונית נ' פרקליט המדינה, ניתן ב־25 במרץ 2019; בג"ץ 6796/18 סעדי נ' המחלקה לחקירות שוטרים, ניתן ב־14 במרץ 2019; בג"ץ 6847/18 טאצ'ר-גואל נ' פרקליט המדינה, ניתן ב־6 בינואר 2019; בג"ץ 1516/18 ורקשטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־26 ביוני 2018; בג"ץ 7841/19 ארגון עמק שווה נ' ממשלת ישראל, ניתן ב־15 במאי 2022
  68. ^ בג"ץ 6120/19 כהן נ' יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, ניתן ב־17 ביולי 2020
  69. ^ בג"ץ 5428/17 רום נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 ביוני 2018
  70. ^ עע"מ 10014/16 יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, ניתן ב־16 במאי 2019, פסקה 35
  71. ^ דנג"ץ 5120/18 נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־21 ביולי 2021
  72. ^ עע"מ 861/19 מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' נח - התאחדות ישראלית של ארגונים, ניתן ב־26 ביוני 2019
  73. ^ בג"ץ 3194/20 הליכוד תנועה לאומית ליבראלית נ' מדינת ישראל, ניתן ב־29 בדצמבר 2020; רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רפי רותם, ניתן ב־5 במאי 2020
  74. ^ 74.0 74.1 עע"מ 1775/20 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' עיריית ירושלים, ניתן ב־24 בספטמבר 2020
  75. ^ בג"ץ 5882/18 קרויס נ' משטרת ישראל, ניתן ב־19 באוגוסט 2020
  76. ^ עע"מ 2150/22 יהודה אהוד אסיס נ' משרד הבינוי והשיכון, ניתן ב־27 במרץ 2023;
    אתר למנויים בלבד בר פלג, העליון: יש לבחון בחשדנות את הדו"חות של חברות הדיור הציבורי בנוגע לזכאות הדיירים, באתר הארץ, 23 באפריל 2023
  77. ^ בג"ץ 191/15 פלוני נ' עיריית בני ברק, ניתן ב־18 באפריל 2019
  78. ^ עע"ם 8331/17 רשות מקרקעי ישראל נ' באטה, ניתן ב־12 ביולי 2020
  79. ^ בג"ץ 4069/19 סלאח נ' מנכ"ל משרד החינוך, ניתן ב־18 ביוני 2019
  80. ^ עע"ם 7058/19 סלום נ' עיריית נוף הגליל (נצרת עילית), ניתן ב־20 באפריל 2021
  81. ^ עע"ם 694/18 פלוני נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ב־2 ביוני 2019
  82. ^ בג"ץ 8010/16 ברזון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 ביולי 2021. ראו גם אמנון רייכמן, בעקבות בג"ץ ההפרדה המגדרית: בטלות עמומה?, ICON
  83. ^ בג"ץ 8948/22 אילן שיינפלד ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־18 בינואר 2023
  84. ^ ע"א 8761/17 מדינת ישראל נ' מפעלי תחנות בע"מ, ניתן ב־11 בדצמבר 2019
  85. ^ ע"א 8742/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נ' רון, ניתן ב־3 בדצמבר 2017
  86. ^ דנ"א 1996/19 קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשייה באר-שבע בע"מ, ניתן ב־11 בינואר 2021
  87. ^ ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, ניתן ב־6 בינואר 2021
  88. ^ נטעאל בנדל, אלרון, השופט השמרן שלא הולך בתלם, מחפש את הדרך לפסגה, באתר ישראל היום, ‏2 בספטמבר, 2023
  89. ^ עו"ד צבי נח, ‏למה משקיעה הפרקליטות מאמצים לסכל החלטת השופט יוסף אלרון?, באתר גלובס, 8 ביולי 2003;
    עו"ד צבי נח, ‏מעורבות פסולה של פרקליטת מחוז חיפה ?, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2001
  90. ^ ת"פ (חיפה) 7669/01 מדינת ישראל נ. רווס, באתר "נבו"
  91. ^ קבלת ראיה נוספת לאחר הכרעת דין מרשיעה וזיכוי הנאשם. ת"פ (חיפה) 5976/01 מדינת ישראל נ. טאהא, באתר "נבו"
  92. ^ ה"מ (חיפה 3517/97) מדינת ישראל נ. קריכלי, באתר "נבו"
  93. ^ ת"פ (חיפה) 3506/99 מדינת ישראל נ. אלמליח, באתר "נבו"
  94. ^ הרשעת קאדי אשר כיהן בבית הדין השרעי בחיפה ובעכו בעברות של שקר ושיבוש הליכי משפט. ת"פ (חיפה) 6322/98 מדינת ישראל נ. זכי מדלג', באתר "נבו"
  95. ^ פח 3024/06 מדינת ישראל נ. רוני פרץ, באתר "נבו"
  96. ^ ת"פ (חי') 281/01 מד"י נ' פלוני, באתר "נבו"
  97. ^ תפ"ח 08–5037 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' גדו(אסיר), באתר "נבו"
  98. ^ תפ"ח 8354-06-09 מדינת ישראל נ' ניג'ם, באתר "נבו"
  99. ^ תפ"ח 55684-02-13 מד"י נ' גפן
  100. ^ תפ"ח 793-07-14 מדינת ישראל נ' סוליימנוב(עציר), באתר "נבו"
  101. ^ רויטל חובל, זוכה מחמת הספק מרצח מורה, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012
  102. ^ תפ"ח (חיפה) 4067-07 מדינת ישראל נ' רמי מוסא, באתר "נבו"
  103. ^ תפ"ח 43935-05-10 מדינת ישראל נ' מחול, באתר "נבו"
  104. ^ תפח (חי') 3008/06 מדינת ישראל נ' ג'ריס בן אליאס ג'ריס, באתר "נבו"
  105. ^ תפ (חי') 4039/05 מדינת ישראל נ' אשר כהן, באתר "נבו"
  106. ^ אלה לוי-וינריב, ‏הוקם צוות בדיקה של כשלי המערכת בעקבות 'פרשת המסרונים', באתר גלובס, 5 במרץ 2018
  107. ^ עורך הדין - גיליון 40, ‏יולי 2018
  108. ^ פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 05 במרץ 2018, בנושא: "דפוסי העבודה בין השופטים לבין גורמי אכיפת החוק", באתר הכנסת, ‏5 במרץ 2018
  109. ^ חן מענית, ‏"חיות אוסרת על שופטים להיות בקשר עם תובעים מחוץ לבימ"ש", באתר גלובס, 1 ביולי 2018
  110. ^ "שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, עמד בראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה", באתר עורך הדין - כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, ‏יולי 2018


שופטי בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון: לא מאויש. ממלא מקום הנשיא: יצחק עמית
המשנה לנשיא: לא מאויש

נעם סולברג • דפנה ברק-ארז • דוד מינץ • יוסף אלרון • יעל וילנר • עופר גרוסקופף • אלכס שטיין • גילה כנפי-שטייניץ • ח'אלד כבוב • יחיאל כשר • רות רונן

ראו גם: שופטי בית המשפט העליון בדימוס

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39653836יוסף אלרון

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוסף_אלרון&oldid=2696238"