1973 בישראל

«««  1972 1971 1970	דגל ישראל	1973 בישראל	»»» 1974 1975 1976
כל ערכי השנים בישראל • אירועים בולטים בעולם ב-1973 כרונולוגיה של אזור ארץ ישראל פורטל ישראל • לוח שנה של שנת 1973

1973 בישראל (ה'תשל"ג - ה'תשל"ד) הייתה השנה בה חגגה 25 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בה היה פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

הנהגה בישראל

נשיא המדינה ראש ממשלת ישראל ה-15 יו"ר הכנסת ה-7 נשיא בית המשפט העליון ראש המטה הכללי מפכ"ל המשטרה

זלמן שזר ואחריו אפרים קציר גולדה מאיר ישראל ישעיהו שמעון אגרנט דוד אלעזר שאול רוזוליו

צבא ובטחון

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – אירועי מלחמת יום הכיפורים

טנק M60 פטון יוצא ממטוס תובלה אמריקאי במהלך הרכבת אווירית האמריקנית שהעבירה סיוע צבאי לישראל במהלך המלחמה.

מלחמת ששת הימים גורמת לפגיעה קשה בכבוד של המדינות הערביות ולשאננות בקרב הצד הישראלי. מנהיג מצרים, גמאל עבד אל-נאצר נפטר ומחליפו היה אנואר סאדאת שנתפס כחסר עוצמה, דבר שהגביר את השאננות בקרב ישראל. קודם למלחמה, בחודשים מאי עד אוגוסט, התרחשה "כוננות כחול לבן" בישראל, והעובדה כי לא פרצה מלחמה למרות הכוננות הייתה אחד הגורמים שמובילים לכשל המודיעיני ולאמונה כי גם במקרה זה מדובר על סימני שווא למלחמה.

סאדאת תכנן מתקפה על ישראל, צירף את הסורים וקיבל תגבורת ממדינות ערב נוספות.

ביום הכיפורים, שבת, 6 באוקטובר, בשעה 13:55 החל השלב הראשון של המלחמה, חמש דיוויזיות חיל הרגלים המצרי צולחות את התעלה, ושלוש דיוויזיות חיל הרגלים הממוכן הסורי תקפו לאורך הגבול ברמה. צבאות סוריה ומצרים נהנו מהפתעה טקטית כמעט מושלמת. סימנים רבים העידו על מלחמה מתקרבת, והכישלון היה במתן פרשנות נכונה לסימנים אלה, באופן העברת המידע המודיעיני למקבלי ההחלטות, ובאופן קבלת ההחלטות על סמך המידע הפגום שהועבר. הציבור הישראלי הוכה בתדהמה וכך גם מקבלי ההחלטות והצבא.

בשלב השני של המלחמה, בחזית הדרום עסק צה"ל במגננה ובגיבוש כוחות, ובחזית הצפון הבקיע צה"ל את קווי הסורים והחל להתקדם לכיוון דמשק.

בשלב השלישי והאחרון, בחזית הדרום הבקיע צה"ל את קווי המצרים, כבש שטח נרחב ממערב לתעלה, וכיתר את הארמייה השלישית. בחזית הצפון ייצבו כוחות צה"ל את הקווים החדשים, ובסופו של דבר כבשו את מוצב החרמון.

המלחמה נמשכה עד ל-24 באוקטובר, אז נכפתה על הצדדים הפסקת אש על ידי מועצת הבטחון של האו"ם, בהחלטה מס' 338 ובהחלטה מס' 339, ועל ידי שתי מעצמות-העל: ברית המועצות וארצות הברית.

אבידות חיל השריון וחיל האוויר הישראלי במלחמה היו חסרות-תקדים. מספר האבידות בצד הישראלי במלחמה הגיע ל-2,656 הרוגים, 7,251 פצועים, מאות שבויים וציוד רב שנהרס. מהצד הערבי מספר האבדות היה גבוה יותר, 15,600 הרוגים, 35,000 פצועים, 8,700 שבויים וציוד רב שנהרס. למרות ניצחון מספרי של ישראל במלחמה, התחושה בקרב העם הייתה קשה. בצד המצרי לעומת זאת הייתה הרגשה של ניצחון.

לאחר המלחמה, כונה הכישלון המודיעיני והמנהיגותי שאיפשר את פרוץ המלחמה בהפתעה "המחדל". הזעם בדעת הקהל הציבורית עקב "המחדל" הביא, בסופו של דבר, להקמת ועדת אגרנט, להדחת כמה מבכירי צה"ל, ולהתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה (ב-1974). מאיר התפטרה, על אף שדו"ח הוועדה לא מצא אותה אשמה באופן ישיר.

טיסה 114 של חברת התעופה הלובית

אילוסטרציית מחשב של המטוס הלובי לצד מטוסי חיל האוויר

מטוס לובי מסוג בואינג 727-224 הוטס מטריפולי שבלוב לקהיר ב-21 בפברואר. בהתקרבו לקהיר, הוא נקלע לסופת חול והמטוס נסחף מעבר לתעלת סואץ ונכנס לסיני, אזור שהיה אז בשליטת ישראל. צה"ל שבאותו זמן היה בכוננות גבוהה הוזנקו שני מטוסי F-4 פנטום. כאשר מטוסי הפנטום הופיעו, טייס המשנה הלובי זיהה אותם בטעות כמטוסי מיג מצריים. הטייסים של מטוסי הפנטום לא הבחינו בנוסעים מכיוון שהתריסים של החלונות סגורים. ב-14:01 ירו מטוסי הפנטום פגזים נותבים אל מול המטוס. המטוס שינה את מסלולו והחל להנמיך לכיוון בסיס האוויר רפידים. כשהחלו להנמיך, הבינו חברי הצוות שמדובר בבסיס אוויר צבאי אך הם חשבו שזה הוא בסיס חיל אוויר מצרי. הם מחליטים שתהיה זו טעות לנחות שם, ומתחילים לחזור חזרה. טייסי מטוסי הפנטום הישראלים חשבו שהמטוס מנסה לברוח ושהוא נשלט על ידי גורמים בעלי כוונות עוינות, ומחליטים שאין לתת לו לברוח. המטוס הלובי נורה בהוראת הרמטכ"ל ב-14:08 ו-108 נוסעים ואנשי צוות נספו מתוך 113. בשל הסיטואציה המורכבת האו"ם לא הנהיג שום פעולה נגד ישראל בשל הפלת המטוס.

מבצע "אביב נעורים"

קודם למלחמת יום הכיפורים, בלילה שבין ה-9 וה-10 באפריל, ביצע צה"ל את אחד המבצעים המפורסמים שלו, בו תקף מחבלים בביירות. כוחות יחידות מיוחדות של סיירת מטכ"ל, סיירת צנחנים, נח"ל מוצנח ושייטת 13 פושטות מהים על יעדים של אש"ף בלבנון, והרגו שלושה מבכירי הארגון, כ-20 מחבלים המשתייכים לאש"ף, אנשי בטחון לבנוניים ואזרחית איטלקייה. הכוח הישראלי אבד שני חיילים.

פרשת לילהאמר

במבצע זעם הא-ל, נדרש המוסד לחסל את ראש ארגון הטרור ספטמבר השחור, עלי חסן סלאמה. המידע הגיע ימים ספורים לפני המבצע, מייק הררי, מפקד יחידת המבצעים "קיסריה", אסף צוות בן שישה אנשים והחל לעקוב אחר בכיר באש"ף שהוביל אותם לעיירת הנופש לילהאמר. בכיר זה העביר ניירת לאחמד בושיקי, מלצר ממוצא מרוקאי, שמזוהה כעלי חסן סלאמה בטעות.

הצוות עשה עבודת בילוש רשלנית שמשכה תשומת לב. ב-21 ביולי באותה שנה, כשאחמד בבושיקי ירד מאוטובוס שני יורים יורו לגופו מטווח קצר 13 כדורים. מייק הררי ראש הצוות ראה את הגופה והכריז על המבצע כמוצלח. יום למחרת נתפסו שני אנשי צוות. אחד מהם סבר ששירותי הביון הנורווגים שותפים לפעולה וסיפר להם על כל המבצע. כל הצוות נעצרו ונשלחו לבית המשפט ב-1974. בית המשפט זכה את אחד מחברי הצוות וגזר על השאר עונשי מאסר שונים. לבסוף לאחר לחצים שהפעילה המדינה, משתחררים ה-5 לאחר שרצו זמן מסוים בכלא. ב-1996 ממשלת ישראל שלחה פיצוי לבנו של בושיקי על סך 400 אלף דולר.

ועדת אגרנט

ב-21 בנובמבר 1973, כחודש וחצי לאחר מלחמת יום הכיפורים מוקמת ועדת ארנט, ועדת חקירה ממלכתית, לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. הוועדה שמעה עשרות עדים ומפרסמת את דו"ח הביניים שלה ב-1 באפריל 1974. הדו"ח עורר סערה ציבורית מכיוון שהדו"ח מצא את דוד אלעזר, אלי זעירא ואת שמואל גונן כאשמים העיקריים לכשלונה של המלחמה והוציא מאשמה את ראש הממשלה גולדה מאיר ואת שר הבטחון, משה דיין. כתוצאה מהד"וח דוד אלעזר התפטר אלי זעירא ושמואל גונן הודחו וגולדה מאיר התפטרה שבוע לאחר מכן. לאחר מכן התפרסמו 2 דו"חות נוספים אך לא עוררו סערה. הוועדה ספגה ביקורות קשות במיוחד בכך שהוציאו את הדרגים הגבוהים מאשמה. ב-1995 פורסמו שאר עמודי הדו"ח שהיו חסויים ושמות העדים מתפרסמים ב-2008.

אירועים אחרים

• 8 בינואר – יום קרבות שריון ואוויר ברמת הגולן. בקרבות נפגעו ריכוזי טנקים סוריים, חיל האוויר הפציץ מטרות בעומק סוריה. בקרבות אוויר הופלו 6 מטוסי מיג 21 סוריים ומטוס ישראלי אחד נפגע אך נחת בישראל בשלום.
• 29 בינואר – כ-10 מעטפות נפץ שנשלחו מטורקיה התגלו בעזרת ערנותם של עובדי הדואר.
• 20 בפברואר – מבצע ברדס 54-55, פשיטה על בסיסי מחבלים בצפון לבנון.
• 25 במרץ – נגזר דינם של חברי חוליית הריגול בה היה חבר אודי אדיב.
• 7 במאי – מצעד צה"ל נערך ביום העצמאות ה-25 למדינת ישראל - שהפך למצעד הצבאי האחרון שהתקיים בישראל
• 1 ביולי – אל"ם ג'ו אלון, נספח אווירי בשגרירות ישראל בארצות הברית נרצח בוושינגטון, הרוצחים הצליחו לברוח.
• 9 ביולי – טקס הפתיחה של המכביה התשיעית נערך ברמת גן
• 10 באוגוסט – מטוס יורט על ידי חיל האוויר בעקבות מידע שגוי כי במטוס נמצא ג'ורג' חבש.
• 13 בספטמבר – 12 מטוסי קרב סוריים מופלים בקרבות אוויר על ידי חיל האוויר הישראלי.
• 28 בספטמבר – עולים מברית המועצות נחטפו במחנה המעבר לעולים בשנאו שבאוסטריה על ידי מחבלים פלסטינים שדרשו לסגור את המעבר. לבסוף השלטונות האוסטרים נכנעו לבקשה והחטופים שוחררו.
• 5 באוקטובר – הרמטכ"ל דוד אלעזר מורה על גיוס מילואים מצומצם, אף על פי שהצמרת הבטחונית של ישראל אינה מאמינה שמלחמה עומדת לפרוץ.
• 15 בנובמבר – הסכם החלפת 233 שבויים ישראלים בשבי המצרי ב-8,300 חיילים מצריים בשבי הישראלי.

פוליטיקה

בחירות 1973 לנשיאות ישראל

הנשיא ה-3 של מדינת ישראל, זלמן שזר, החליט שלא להתמודד שלישית על תואר נשיא המדינה ובעקבות כך היו 2 מועמדים לנשיאות, הביופיזיקאי אפרים קציר והפרופסור למדעי היהדות אפרים אלימלך אורבך. ב-10 באפריל נערכת ההצבעה בכנסת ובה זכה, בסיבוב הראשון, אפרים קציר ברוב של 66 קולות מול 41 קולות בעד אפרים אלימלך אורבך. ב-24 במאי באותה שנה הושבע אפרים קציר לנשיא המדינה ה-4 של מדינת ישראל.

הבחירות לכנסת השמינית

לקראת הבחירות לכנסת, שהיו אמורות להתקיים ב-30 באוקטובר (ונידחו ל-31 בדצמבר בשל המלחמה) הוקם בספטמבר "הליכוד", צירוף של גח"ל, "הרשימה הממלכתית", "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" ו"המרכז החופשי".

מאיר פעיל ורן כהן הקימו את מפלגת מוקד, המתמודדת בהצלחה בבחירות לכנסת. מפלגה חדשה נוספת המתמודדת בהצלחה בבחירות היא רצ שהקימה שולמית אלוני, ממקימי התנועה לזכויות האזרח, הקמה בשנה זו.

ב-31 בדצמבר זוכה המערך בראשות גולדה מאיר בבחירות לכנסת השמינית עם 51 מנדטים ועובר את הליכוד שזכה ב־39 מנדטים. לראשונה בבחירות אלו מופעלת שיטת חלוקת עודפי קולות הידועה כ"שיטת בדר-עופר", על שם שני חברי הכנסת שהעבירו את החוק המשנה את שיטת הבחירות. השיטה נותנת עדיפות למפלגות גדולות יותר בחלוקת הרווחים.

אירועים אחרים

• 4 באפריל – חוק באדר עופר לחלוקת עודפי קולות מתקבל בכנסת.
• 7 ביוני – קנצלר גרמניה וילי ברנדט מבקר בישראל, ביקור ראשון מסוגו.
• 15 בספטמבר – בחירות לוועידת הסתדרות העובדים הכללית; ירוחם משל מחליף את יצחק בן-אהרן בתפקיד המזכ"ל.
• 24 בספטמבר – מוקמת תנועת רצ שמחליטה לרוץ לכנסת השמינית וזוכה ב־3 מנדטים.
• 21 בדצמבר – נפתחה בז'נבה ועידת שלום בהשתתפות ישראל, מצרים וירדן, ובעקבותיה נחתמו הסכמי הפרדת כוחות בין ישראל למצרים ובין ישראל לסוריה
• פיצול במק"י: אסתר וילנסקה מקימה את אופוזיציה קומוניסטית ישראלית, בטענה שמק"י נטשה את המחויבות האידאולוגית שלה

כלכלה

בשנים שלפני 1973 הכלכלה הייתה בצמיחה אדירה. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הטילו מפיקות הנפט במזרח התיכון חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל. מלבד זאת, הביאו גם לידי החלטה בארגון אופ"ק להעלות את מחיר חבית הנפט בשיעור מדהים: מ-2 דולר אמריקני לפני המלחמה הרקיע עד 40 דולר אמריקני לאחר ההחלטה. משבר האנרגיה העולמי והמלחמה ביחד הביאו לבלימת הצמיחה, למשבר חריף במאזן התשלומים, ולתחילת תהליך של סחרור אינפלציוני. התייקרות הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%.

חברה ותרבות

תנועות חברתיות ומחאה חברתית

אייבי נתן

ב-18 במאי אייבי נתן החל לשדר מספינתו את תחנת הרדיו הפיראטית "קול השלום" וב-1 באוקטובר הוא הפסיק.

במהלך מלחמת יום הכיפורים, יוצרים רבים מתגייסים למאמץ המלחמתי ומופיעים בפני חיילים, ביניהם הזמר לאונרד כהן, שמצוי בתקופת שיא, אך מפנה זמן להופעות בפני חיילים בחזית מצרים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, פורצת יצירה ביקורתית כמו גם תנועות חברתיות הקוראות לעריכת דין וחשבון ציבורי. קבוצת עיתונאים (יהונתן גפן, אורי דן, ישעיהו בן פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור) מפרסמת את הספר "המחדל". הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל.

אירועים אחרים

• מוקם מחדש תיאטרון החאן הירושלמי במבנה ששימש בעבר כאכסניה לחניית לילה של שיירות.
• בעקבות המלחמה הרחיבה הטלוויזיה את שידוריה לשש שעות וחצי מדי יום (כולל שעה וחצי בערבית ושעה לשידורי ילדים), ושידרה עד חצות.

חינוך ומדע

• הממשלה החליטה על הקמת האוניברסיטה הפתוחה; נפתחה מכללת יעקב הרצוג.
• חתני וכלות פרס ישראל: בן ציון דינור (חינוך), ראובן רובין (ציור), חנה מרון (תיאטרון), שרה לוי-תנאי (מחול), אריה אלחנני (אדריכלות), שמואל נח אייזנשטדט (סוציולוגיה), היינריך מנדלסון (מדעי החיים), ש. שלום (שירה), ריכרד שטיין (רפואה), שאול אביגור (תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה), דורותיאה קרוק-גלעד (מדעי הרוח), יהודה אבן-שמואל (יהדות) ואריה דבורצקי (מדעים מדויקים); גם ארגונים ומפעלים זוכו בשנה זו - "מכון התלמוד הישראלי השלם" ו"פנקסי הקהילות" של יד ושם
• התפרסם דו"ח ליטבק בנושא יהדות אתיופיה.

נפטרו

דוד בן-גוריון, ראש ממשלה הראשון של מדינת ישראל (16 באוקטובר 1886 - 1 בדצמבר 1973)

• 22 בינואר – יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון של צה"ל (נולד ב-1899)
• 23 בינואר – יהושע צ'צ'יק, מוציא לאור (נולד ב-1895)
• 16 באפריל – אישטוון קרטס, מנצח הונגרי יהודי, אורח תדיר בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, טבע בחוף הרצליה (נולד ב-1929)
• 16 במאי – ז'אק ליפשיץ, פסל ליטאי יהודי, נטמן בירושלים (נולד ב-1891)
• 18 במאי – אברהם שלונסקי, משורר ישראלי יליד אוקראינה (נולד ב-1900)
• 17 ביוני – אברהם יהודה גולדראט, חבר כנסת (נולד ב-1912)
• (יולי) - צבי נשרי, חבר בוועד האולימפי הארץ ישראלי ונמנה עם מייסדיו בשנת 1933 (נולד ב-1878)
• 1 ביולי – ג'ו אלון, עוזר לנספח הצבאי בשגרירות ישראל בוושינגטון, נרצח (נולד ב-1929)
• 6 ביולי – אוטו קלמפרר, מנצח ומלחין יהודי יליד גרמניה (נולד ב-1885)
• 8 ביולי – בן ציון דינור, שר, חבר כנסת, היסטוריון ומחנך (נולד ב-1884)
• 20 ביולי – חנה חושי, פעילה בארגוני פועלים בחיפה, מייסדת ויו"ר ארגון אמהות עובדות בחיפה, אשתו של אבא חושי (נולדה ב-1903)
• 26 ביולי – שלום יצחק הלוי, רב ליהודי תימן (נולד ב-1891)
• 5 באוגוסט – חיים לייבוביץ, תעשיין ואיש ציבור (נולד ב-1891)
• 30 באוגוסט – אברהם הרצפלד, ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ובין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית (נולד ב-1891)
• 24 בספטמבר – אליהו מזור, חבר כנסת (נולד ב-1899)
• (ספטמבר) אהרן צייטלין, משורר וסופר עברי (נולד ב-1898)
• 8 באוקטובר – שלמה ערמן, חייל צה"ל שעוטר בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על לחימתו בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1953).
• 10 באוקטובר – עדה מימון, מנהיגת נשים (נולדה ב-1893)
• 13 באוקטובר – אלוף אברהם מנדלר (אלברט), מפקד אוגדה בסיני, נהרג כאשר טיל נגד טנקים פגע בנגמ"ש שלו, במהלך מלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1929).
• 13 באוקטובר - אפרים גוטליב, מומחה לתורת הקבלה (נולד ב-1921)
• 17 באוקטובר – נפתלי הרץ טור-סיני, נשיא האקדמיה ללשון העברית (נולד ב-1886)
• 18 באוקטובר – ליאו שטראוס, פילוסוף ותאולוג יהודי אמריקאי יליד גרמניה.
• 30 באוקטובר – דוד ליבשיץ, איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת (נולד ב-1897)
• 1 בדצמבר – דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל (נולד ב-1886)
• 10 בדצמבר – שמחה בבה, איש ציבור וחבר כנסת (נולד ב-1902)
• 12 בדצמבר – יצחק אדל, מלחין, מורה ומחנך ישראלי (נולד ב-1896)
• אפרים אוירבך, משורר יידיש, סופר, עורך ומתרגם. (נולד ב-1892)
• דוד צבי בנעט, חוקר של הפילוסופיה הדתית של האסלאם הימי ביניימי וחוקר במדעי היהדות (נולד ב-1893)
• חיים הזז, סופר (נולד ב-1898)
• חיים הלפרין, פרופסור לכלכלה חקלאית ואיש ציבור ישראלי (נולד ב-1895)
• עזרא זוסמן, משורר עברי, מתרגם, עורך ומבקר תיאטרון (נולד ב-1900)
• משה פלימן, ראש עיריית חיפה לשעבר (נולד ב-1905)
• גרשם קורט פרייער, חוקר אמנות ופילוסופיה (נולד ב-1885)

לקריאה נוספת

• נסים משעל, ישראל 60 (1973, עמ' 176 - 185), ידיעות ספרים, 2008
• יהודה שיף, דני דור, בן כספית ואילן כפיר, 50 לישראל (1973), גלי אלפא תקשורת, 1997

קישורים חיצוניים

• 1973, באתר הכנסת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0