חורף 1991–1992 בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלג בקיבוץ נאות מרדכי, פברואר 1992

חורף 1991‏-1992 בישראל ה'תשנ"ב היה החורף הגשום ביותר ברוב ארץ ישראל לפחות מזה 95 שנה בהן מתבצעות מדידות גשם סדירות בארץ[1]. החורף היה גם אחד הקרים מתחילת המדידות של אקלים ארץ ישראל.[2]

התפרצות הר הגעש פינטובו יוני 1991

במהלך חודשי החורף הקשים ביותר, התחוללו ברחבי מדינת ישראל סערות שלוו בקור ובשלגים בתפרוסת ובעוצמה נדירה[1][3].

השערות להיווצרות תנאי החורף הקיצוני

אחד הגורמים המשוערים לאירועי חורף 91/92 היו מספר התפרצויות של הרי געש ברחבי העולם, חלקן היו חזקות מהפעילויות הגעשיות הרגילות לאותם אזורים. ההתפרצויות הבולטות שבהן היו בהר הגעש הדסון שבצ'ילה ובהר הגעש פינטובו שבפיליפינים. ההתפרצויות היו חזקות עד כדי כך שהן התמרו גבוה, מספר רב של קילומטרים באטמוספירה, מבעד פסגת הטרופוספירה, וחדרו אל הסטרטוספירה. עשרות מיליוני טונות של אפר הוולקני שהתפזר למרומים בעטיין, הוסע על ידי זרמי הסילון והופץ לרוב שמי ההמיספרה הצפונית (כדור הארץ הצפוני). חלקיקי האפר שהתפזרו נשארו באטמוספירה של כדור הארץ הצפוני, חסמו חלק ניכר מקרינת השמש. בשל כך חלה ירידה זמנית של 0.5°C בטמפרטורה הממוצעת של ההמיספרה הצפונית, תופעה שהורגשה וגרמה להקצנת תנאי החורף באגן הים התיכון בכלל, ובישראל בפרט.[4]

גורם משוער נוסף לאירועים הוא היותה של שנת 1992 שנה שבה חלה תופעת אל ניניו[5]. תופעה זו, שמאופיינת בהתחממות ניכרת של מי האוקיינוס השקט הטרופי, גורמת לשינויים זמניים באקלים ולתופעות קיצוניות יותר מהרגיל באזורים שונים ברחבי כדור הארץ. בישראל עונת החורף נוטה להיות סוערת וגשומה יותר מהממוצע ברוב שנות אל ניניו.[6]

מצב משק המים לפני חורף 1991/92

בישראל, לפני חורף 1991/92, היה רצף של שלוש שנים שחונות, ומצב משק המים בקיץ 1991 הגיע לשפל חסר תקדים. מפלס הכנרת ירד מגובה הקו האדום העליון באביב 1988, אל סמוך לקו התחתון בקיצים 1990 ו-1991. כתוצאה מכך, המליחות במי האגם עלתה ואיכות המים בכנרת הלכה והידרדרה. באותם ימים נרשם שיא היסטורי של שפל במפלס הכנרת (עד שנשבר שוב ב-2001), והוא הגיע לגובה של 212.790- מטרים מתחת לפני הים.

מצב האקוויפרים ברחבי הארץ היה חמור אף הוא, כאשר ברבים מהם התקרבו מי התהום לקו התחתון, שממנו לא ניתן יותר לשאוב מים מהאקוויפר.

סקירה

ספטמבר ואוקטובר 1991

בספטמבר ירדו גשמים בודדים וקלים (לרוב 1-2 מ״מ) בכמה מקומות בעיקר בהרי הצפון, בגליל המערבי ובחוף.

אוקטובר היה חודש חם מהרגיל. ב-12‏-14 בחודש נרשם אירוע של אפיק ים סוף פעיל וגשם מלווה בסופות רעמים ירד באופן מקומי וחזק ברחבי הארץ, ובעיקר בדרום הארץ. בנגב אירעו שיטפונות כולל הצפה של נחל צין. גם ב-25 בחודש ירדו גשמים מקומיים, אך קצרים יותר[7] בהשפעתו של אפיק ים סוף.

נובמבר 1991

חודש נובמבר התאפיין בניגודי מזג אוויר חריגים.

כבר בתחילת החודש הגיע מאירופה אל מזרח הים התיכון אוויר קר ובלתי יציב, בלוויית אפיק רום מפותח. מעל ישראל התעמק שקע בעל מאפיינים חורפיים, בין ה-2 ל-4 ‏בחודש, וירדו גשמים מלווים בסופות רעמים. ביום ה-3 בחודש נמדדו כמויות משקעים יומיות חריגות ביחס לתקופה זו של תחילת נובמבר: 112 מ״מ בחרשים, 105 מ״מ בהר מירון, 94 מ״מ בהרצליה, 90 בחיפה, 74 מ״מ בתל אביב, 54 מ״מ בירושלים[7]. בחלק מהאזורים, כמויות המשקעים במערכת זו מהוות את הכמויות הממוצעות לחודש כולו[1][3]. בנוסף, את הגשמים ליוו טמפרטורות נמוכות מאוד ביחס לעונה. התנאים האטמוספיריים של מערכת גשם זו איפשרו לטמפרטורות בחרמון הגבוה (מגובה 2,000 מטר ומעלה) לרדת ל-0 מעלות ולשלג קל ומוקדם מאוד מהרגיל.

ב-5 בחודש חלה כבר התחממות והתייצבות במזג האוויר, בהשפעת זרימת אוויר דרום-מערבית חמה ויבשה ממדבר סהרה ברוב שכבות האטמוספירה. עד ה-27 בחודש שרר ברוב הימים מזג האוויר חם מהרגיל לעונה, ולא ירדו גשמים כלל. בימים ה-9‏-10 וגם וב-24‏-26 בחודש אף שרר שרב ברוב אזורי הארץ[7].

ב-28 לחודש הגיע מהבלקן לארץ שקע ברום האמוספירה, והתחיל פרק גשם סוער במיוחד מלווה בטמפרטורות נמוכות, אשר זלג לתוך חודש דצמבר. במקומות רבים ברחבי הארץ נמדדו מעל 200 מ"מ גשם, ובאזור רחובות נמדדו אף כ-400 מ"מ. ב-29 בנובמבר ירד בחרמון השלג המשמעותי הראשון לעונה[7].

דצמבר 1991

במהלך החודש שקעים ברומטריים מפותחים המשיכו לפקוד את מזרח הים התיכון בזה אחר זה, ולגרום לסופות גשם, סערות רוח וקור בישראל. חודש דצמבר 1991 היה חודש דצמבר הגשום ביותר בישראל מאז תחילת המדידות: 621 מ״מ באל רום, 585 מ״מ בכפר ביל״ו, 516 מ״מ בקריית ענבים, 513 מ״מ בהר מירון, 486 מ״מ ביישוב מירון, 456 בחרשים, 450 מ״מ בהר גילה (ובמרום גולן ובית ברל), 438 מ״מ במטולה, 433 מ״מ בירושלים (סיינט אן), 414 מ״מ בנגבה, 408 מ״מ בתל אביב ולוד. בלטה בחריגותה תחנת המדידה חבצלת שליד רחובות, אשר בחודש זה בלבד ירדו בה 628 מ"מ גשם, יותר מהממוצע הרב שנתי כולו לתחנה זו (530 מ״מ)[7].

במקומות רבים ברחבי הארץ הגיעו בחודש זה כמויות המשקעים מתחילת החורף (במצטבר מאוקטובר) לכמות השווה לממוצע הרב שנתי. בנוסף, הטמפרטורות במהלך החודש היו נמוכות באופן משמעותי מהממוצע.

בסערה שנמשכה מסוף נובמבר עד ל-3 בדצמבר התרחשו הצפות במקומות רבים, בין השאר בנחל אילון ובבקעת בית נטופה.[3][8] מעל 400 מ"מ נמדדו במישור החוף המרכזי והדרומי[7].

ינואר 1992

מגדל דוד שבירושלים מכוסה בשלג, 1 בינואר 1992
שיטפון בגשר מושב חמרה בבקעת הירדן, חורף 1992

ב-30 בדצמבר הגיעה מערכת חורפית לישראל, וב-1 בינואר התחילה סערה, ושלג ירד במקומות נמוכים, החל מגובה 100‏-200 מטר מעל פני הים. בהרי הצפון והמרכז ירדו למעלה מ-30 ס״מ. פתיתי שלג שלא נערמו נצפו במישור החוף הצפוני ובחיפה. בדרום הארץ הרוחות הצפוניות מערביות נשאו את השלג עד הרי אילת. במישור החוף והשפלה ירד "ברד רך" (גראופל). באזור צומת ביל"ו נמדדו בין 28 בנובמבר ל-2 בינואר 900 מילימטר משקעים[9].

לאחר מכן פקדה רמה ברומטרית קרה את ישראל, והמשקעים חדלו עד אמצע החודש; אז החלה סופת גשם ממושכת נוספת. ב-13 בינואר הוכרו 11 אזורים בארץ כמוכי אסון טבע, בעקבות הצפות שאירעו בהם.

ב-26 בחודש התחיל פרק גשם ארוך במיוחד של כשבועיים, כתוצאה של חדירת גושי אוויר קרים מצפון אירופה, ושקעים ברומטריים שנוצרו במזרח הים התיכון, בזה אחר זה.

חודש ינואר הסתיים כגשום מהרגיל באופן בולט וקר מאוד. מזג האוויר פגע ברשתות החשמל בערים רבות.[10]

פברואר 1992

גם חודש זה היה חודש קיצוני מאוד מבחינת מזג האוויר, והיה קר במידה ניכרת, גשום מאוד ומושלג. במהלך החודש היה ריבוי של ימי גשם – מעל ל-20 ימי גשם בצפון ובמרכז.[11]

בעקבות כמויות המשקעים הגדולות נפתח סכר דגניה ב-9 בפברואר ו-250 מיליון קוב מים זרמו לנהר הירדן.

כמויות משקעים בתחנות נבחרות בפברואר 1992: אל רום 621 מ״מ, היישוב מירון 452 מ״מ, מרום גולן 450 מ״מ, הר מירון 437 מ״מ, ירושלים (סיינט אן) 405 מ״מ, מטולה 403 מ״מ, ירושלים (מרכז) 353 מ״מ, חבצלת 351 מ״מ, לוד 345 מ״מ, כפר ביל״ו 321 מ״מ, תל אביב 260 מ״מ[7].

במהלך החודש היו שלושה אירועי שלג, מהם שניים חריגים מאוד. השלג הראשון בחודש היה ב-5‏-6 בפברואר והצטבר עד כ-5 סנטימטרים בפסגות ההרים הגבוהים.

בימים 9–10 בחודש היה אירוע שלג קיצוני מאוד בעיקר בצפון ישראל, כאשר השלג נערם לגובה של 1.5 מטרים בצפון הגולן. שלג זה היה גם חריג מאוד בתפרוסתו ביחס לאקלים הארץ-ישראלי וירד במקומות חריגים ביותר כגון: מישור החוף הצפוני (נמל חיפה, עכו, נהריה[8]), עמק יזרעאל, מרכז עמק החולה, הגליל המערבי, ועוד. גם במרכז הארץ היו אירועים חריגים, כאשר ירדו פתיתי שלג ברעננה ובהרצליה[12]. באותו זמן אזורים בחוף, כולל העיר תל אביב, התכסו, לא בשלג, אלא בשכבה לבנה של ״ברד רך״ (גראופל). לקראת סוף המערכת אף היו תנאי קור טובים לשלג בתל אביב, אולם הם הוחמצו עקב העדר עננים מורידי משקעים במרכז הארץ. בנוסף ירד שלג בערד, דימונה ומצפה רמון. בבאר שבע ירד שלג קל לכ-15 דקות, ואף בקדש ברנע זכו לשלג. בשולי הערבה והרי אילת שוב ירד שלג, אולם בעיר אילת עצמה לא ירד שלג.[12]

בהשוואה לעבר רק אירוע השלג של פברואר 1950 היה קיצוני יותר בחוף.

בעקבות השלג הכבד מקומות רבים ברחבי ישראל הושבתו ועמודים ועצים רבים קרסו.

גם לקראת סוף החודש, בימים 27-23, הגיע לישראל גל חורפי קר במיוחד, שהביא שלג רב ברחבי הארץ. עשרות ס״מ של שלג הצטבר בגולן, בהרי הגליל ובירושלים. החזאים צפו שירד שלג בכל המקומות בארץ בגובה של כ-300 מטרים ומעלה מעל פני הים. כמו כן, סכר דגניה נפתח שוב, כדי להקדים תרופה למכה. בקריות אזורים שלמים הוצפו עקב גשמים עזים, ותושבים נזקקו לפינוי. החודש הסתיים באסון, כשקיר בבית קפה בירושלים קרס, והביא למותם של 22 אנשים ופציעתם של עשרות.[12]

אביב וקיץ 1992

לאחר שמרץ ואפריל היו שחונים, מאי היה גשום מהממוצע אך לא היה חריג בגשמיו שרובם התרכזו בצפון.

חודש יוני היה חריג מאוד. החודש היה קר מהממוצע ובחלק מהימים אף היה קר במידה ניכרת. באמצע החודש ירדו גשמים חריגים מלווים בסופות רעמים בצפון ובמרכז, בהשפעת שקע קר ונדיר בעונה. בחלק מהאזורים בהרים כמויות הגשמים הגיעו ל-30 מ"מ ואף יותר: הר מירון 51 מ״מ, פסוטה 49 מ״מ, פרוד 45 מ״מ, הר גילה 31 מ״מ.[13] אירוע גשם דומה היה ביוני 1957 וביוני 2018.

גם במהלך חודש יולי ירדו גשמים במספר מקומות בארץ.

סיכום החורף

חורף 1991/92 הוא הגשום ביותר ברוב שטח מדינת ישראל, ובייחוד במרכז הארץ, מתחילת המדידות המטאורולוגיות הסדירות שהחלו ביישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1897. בנוסף, חורף זה התאפיין בקור עז ובאירועי שלג מרובים וקיצוניים.

מבחינת השלגים חורף 1991/92 היה יוצא דופן, כשתדירותם ועוצמתם של השלגים היו חסרי תקדים[3][1]:

  • בכל החורף היו 17 ימי שלג בצפת (הר כנען), מתוכם 13 רק בחודש פברואר 1992, וכן 14 ימי שלג בגוש עציון, ו-10 ימי שלג בירושלים.
  • שלג נערם בירושלים 5 פעמים באותו החורף, מתוכם שני אירועים קיצוניים: 20–40 ס"מ בימים 3-1 בינואר, 30–45 ס״מ בימים 26-23 בפברואר, כשהממוצע בירושלים לאירוע שלג בינוני-כבד, מעל 10 ס״מ, הוא אחת לארבע שנים.
  • סופת שלג בימים 3-1 בינואר 1992: שלג ירד בתפרוסת נרחבת מגובה 100 מטר מעל פני הים. בצפון הגולן הצטברו 60-40 ס״מ, בהר מירון 40 ס״מ, בגליל העליון המזרחי ובצפת 30-15 ס״מ, בפסגות הרי ירושלים 40-20 ס״מ, בפסגות הנגב 20-10 ס״מ, בהרי אילת 10-5 ס״מ, בעמקי הצפון בכרמל ובשומרון 5-1 ס״מ, בשפלת יהודה 2-1 ס״מ.
  • סופת שלג בימים 10-9 בפברואר 1992: שלג משמעותי ירד וכיסה כמעט את כל הארץ, למעט מישור החוף, הבקעה והערבה. בצפון הגולן הגיע עובי השלג ל-150-100 ס"מ ובפסגות הרי הגליל ל-70-40 ס״מ. באזורים נמוכים יותר בצפון, מעל 200 מטר, ירדו 40-10 ס״מ: בנצרת והר תבור 40-30 ס״מ, בגלבוע וברמות מנשה 20-10 ס״מ. בעמקי הצפון, בכרמל ובהרי המרכז והדרום ירד פחות שלג, 8-3 ס״מ בלבד.
  • סופת שלג בימים 27-23 בפברואר 1992: שלג ירד ונערם בכל הרי ישראל מגובה 400 מטר, ובאצבע הגליל אף מגובה 100 מטר. בצפון הגולן ירדו מעל 100 ס״מ שלג, בהרי הגליל 70-40 ס״מ, בכרמל 20-10 ס״מ, ברמות מנשה 10 ס״מ, בהרי המרכז 50-25 ס״מ ובהר הנגב 10 ס״מ. בירושלים היה זה השלג העמוק ביותר מאז שנת 1950 ובצפת מאז 1968. פתיתי שלג ניצפו גם בעמק יזרעאל, בשפלה ובמישור החוף מצפון לתל אביב. אזורים רבים במישור החוף, כולל בגוש דן, כוסו מעטה לבן של גראופל, "ברד רך". בעמק חפר ירדו כמויות גראופל גדולות שהצטברו לשכבה בגובה 20-15 ס"מ, ובמקומות מסוימים הוא נותר על הקרקע במשך יום-יומיים[3].
  • במהלך החורף בפסגת החרמון הישראלי נערמו שישה מטרים של שלג, ותנאי הגלישה החזיקו מעמד עד תחילת מאי.

מבחינת כמות המשקעים, בחורף זה נשברו שיאים רבים[1]:

  • בירושלים (מרכז) ירדו 1,134 מ"מ, לעומת כמות שנתית ממוצעת של 554 מ״מ (ממוצע לשנים 1990-1961). זהו שיא משקעים מוחלט לשנה מאז החלו בה מדידות סדירות בעיר העתיקה, באמצע המאה ה-19 (ינואר 1846)[7]. בכנסיית סנט-אנה אף ירדו 1,254.5 מ״מ משקעים, ובפאתיה הצפוניים של העיר, בתחנת שדה תעופה עטרות, נמדדו 1,279.9 מ״מ.
  • בתל אביב (קריית שאול) ירדו 1,133.5 מ״מ לעומת ממוצע שנתי של 524 מ״מ, וזהו שיא מוחלט מתחילת המדידות בעיר (אוקטובר 1879). בלוד 1,102 מ״מ לעומת ממוצע של 571 מ״מ, וזהו גם שיא מוחלט מתחילת המדידות (ספטמבר 1921)[7] .
  • בשפלה ובמישור החוף נרשמו הפערים המשמעותיים ביותר בין ממוצע המשקעים הרב-שנתי לכמות המשקעים לעונה זו. הפער הגדול ביותר נרשם בתחנת המדידה בית עובד ליד רחובות, שם נמדדו 1,590 מ"מ של גשם באותו חורף, לעומת ממוצע רב-שנתי של 534 מ"מ. בחבצלת הקרובה לשם מדדו 1,540 מ״מ. אלו הן כמויות גשם חסרות תקדים למישור החוף[7].
  • שיאי משקעים נוספים ראויים לציון התקבלו בהרי הצפון: במטולה נמדדו 1,607 מ״מ, ובאל-רום שבצפון רמת הגולן נמדדו 1,848 מ״מ. כמות המשקעים באל-רום היא הגבוהה ביותר שנמדדה בעונה זו בישראל. בעונה זו חסרות מדידות מהימנות של גשם ושלג מהחרמון. יש לשער שבמג׳דל שמס ירדו מעל 2,000 מ״מ משקעים, בדומה לחורף 1968/69 שהיה גם גשום מאוד, במיוחד בהרי הצפון, עם כמויות משקעים כוללות בסדרי גודל דומים, ואף יותר מבחורף 1991/92. למשל, בהר מירון בחורף 1968/69 נמדדו 1,729 מ״מ, לעומת 1,578.5 מ״מ בחורף 1991/92; ביישוב מירון נמדדו 1,673 מ"מ לעומת 1,577.5 מ״מ; בכפר סמיע 1,603 מ״מ לעומת 1,382.4 מ״מ; בחניתה 1422 מ״מ לעומת 1109 מ״מ; ביסעור 1,115 לעומת 1,060 מ״מ, בהתאמה[1][7][14].
  • חודשים דצמבר 1991 ופברואר 1992 היו מבין חודשי החורף הגשומים ביותר שנמדדו בישראל. חודשים גשומים מאוד נוספים הם דצמבר 2016 (זהו דצמבר הגשום ביותר מאז 1992), פברואר 2003, דצמבר 1951, ינואר 1974 וינואר 1969 (הגשום ביותר מתחילת המדידות באזורים רבים בצפון הארץ)[7].
  • באותה שנה הוצפו נחלים רבים ברחבי ישראל, ביניהם נחל גדרה, נחל איילון (3 פעמים), נחל ירקון, נחל שורק ועוד.

מצב משק המים של ישראל השתפר לאין ערוך מהמצב בקיץ 1991:

  • מפלס הכנרת עלה ביותר מ-4 מטרים, ועבר את הקו האדום העליון. בעקבות זאת נוצר חשש להצפת היישובים שעל חופי הכנרת והוחלט לפתוח את סכר דגניה ב-9 בפברואר 1992.
  • האקוויפרים של מי התהום התמלאו, ורוב מאגרי המים העיליים עלו על גדותיהם.
  • מפלס ים המלח עלה ב־2 מטרים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חורף 1992 בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Gat Z, Rubin S, Analysis of weather conditions during the winter season of 1991/92. Isr Meteorol Serv Rep 1/93 (In Hebrew), 1993
  2. השירות המטאורולוגי, שינויים אקלימיים בישראל
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 השירות המטאורולוגי, סקירת אירועי מזג אוויר קיצוני בישראל במאה השנים האחרונות, אגף אקלים, בית דגן, סימוכין:.4000-0809-2023-0000040, 2025
  4. Alberto Boretti, Reassessing the cooling that followed the 1991 volcanic eruption of Mt. Pinatubo, Journal of Atmospheric and Solar-Terrestrial Physics 256, 2024-03-01, עמ' 106187 doi: 10.1016/j.jastp.2024.106187
  5. NOAA, ENSO Indices
  6. אלכס דורון ויעל פטר, תיאוריית הכאוס: איך תחזיות החורף פספסו?,, nrg, 5 במרץ 2012
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 מאגר נתונים מטאורולוגיים, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי
  8. ^ 8.0 8.1 גשום וסוער-חורף 1991/2, באתר www.israelweather.co.il
  9. ד"ר נועם חלפון, 30 שנה לעונת 1991/1992 מערכת השלג הגדולה הראשונה, באתר השירות המטארולוגי הישראלי
  10. פגיעה ברשתות החשמל באתר חברת החשמל(הקישור אינו פעיל, 29.10.2019)
  11. מאגר נתוני השירות המטאורולוגי, שאילתה עבור הפרמטרים מספר ימי גשם בחודש, בין התאריכים 01/02/1992 ל-29/02/1992, כל התחנות. תחנות לדוגמה: זכרון יעקב מאוישת (22), צפת הר כנען מאוישת (23), תל אביב - קריית שאול (22), ירושלים מרכז מאוישת (21).
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 כשהכנרת עלתה על גדותיה. הסערה הגדולה, באתר ynet, 22 בפברואר 2014
  13. מאגר נתוני השירות המטאורולוגי, שאילתה עבור הפרמטרים מספר ימי גשם בחודש, בין התאריכים 01/02/1992 ל-30/06/1992. תחנות לדוגמה: רגבים (16.6 - 45.5), הר מירון בי"ס שדה (15.6 - 15.0; 16.6 - 34.6), פסוטה (15.6 - 16.0; 16.6 - 30).
  14. השירות המטאורולוגי, סיכום שנתי של הגשמים 1968/69, סדרה ב, מס- 22/ג
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חורף 1991–1992 בישראל41571628Q7067993