חופה
החופה במובן ההלכתי היא טקס הנעשה כחלק מתהליך הנישואין, המבטא את כניסת האשה לרשות בעלה כדרך איש ואשתו[1]. במובנה המודרני, החופה היא יריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את טקס חופה וקידושין. החופה משמשת לעיתים גם לתהלוכות של הכנסת ספר תורה.
אטימולוגיה
שורש דומה מוכר מחיתית: 'חֻפָּרַ' ḫupaara - בהוראת כיסוי בד בעזרתו מדמים את האליל. בלשון אוגריתית: עפרת - ġprt. אכדית: 'אֵפָּרְתֻ' - שימש ככסות אזור הרגליים. בלשון פרסית וערבית קובה کپه בהוראת חפץ בצורת כיפה או כובע[2].
משמעות הביטוי
כבר במקרא החופה מופיעה בהקשר של חתן וכלה: ”יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ”[3], ”וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח”[4].
במשמעות השם "חופה" נחלקו הדעות:
- יש אומרים שמביאה לביתו ומתייחד עמה[5] ונקראת חופה על שם שחופה אותה ונכנסת בבית החתן[6]. ויש הסוברים שדי בכניסה לבית לשם נישואין אף בלי יחוד[7].
- יש אומרים שהחופה היא החופה המודרנית, הפרוסה כאהל מקושט למושב החתן והכלה[8], שנעשה בתוך הבית שיועד למגוריהם המשותפים של הזוג הנשוי[9]. היו תולים בו ווילונות מצוירים וקליעות ורדים והדסים[10]. בירושלמי נאמר:”אלו הן חופות חתנים סדינין המצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם” (ירושלמי סוטה פרק ט הלכה ט"ו).
- יש אומרים שהחופה היא יציאת הכלה בכיסוי הנקרא הינומא[11] או כיסוי שניהם בטלית אחת, ונקראת חופה על שם שחופה אותה בטליתו[12] למנהג זה יש רמז במקורות קדומים[13].
כיום נהוג אצל האשכנזים שהחתן והכלה מתייחדים בחדר ייחוד כדי לקיים "חופה" לפי חלק מהדעות. כן נהוג שהחתן יכסה את הכלה בהינומה, שכן ישנם דעות שזוהי הכניסה לחופה[14]. נוהגים להקפיד על נוכחות שני עדים בכל שלבי החופה לפי הכלל: אין דבר שבערוה פחות משנים[15]. נוהגים לכנות גם את מעמד הקידושין עצמו - חופה.
החופה
עם השנים דבק המושג "חופה" ליריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את החופה והקידושין. במהלך הדורות נהגו יהודים לקנות חופות יקרות. כך למשל נתרמה לבית הכנסת תפארת ישראל חופה יקרה בשווי של כ-2000 פרנק אשר שימש לתהלוכות של ספרי תורה[16].
בימי הביניים נהגו לערוך את החופה בבית הכנסת. הגר"א מוילנא הסביר את המנהג, כי חתנים רבים המשיכו לדור בבית חמיהם לאחר הנישואין[17], ולפיכך התקיימה החופה ביציאת הכלה מבית הוריה למקום מיוחד לבטא את כניסתה לנישואין[18]. יש שהתנגדו לעריכת החופה בבית הכנסת. אחרים המליצו על קיום החופה בחצר בית הכנסת כדי להיות מתחת לכוכבים, לסימן שירבה זרעם של החתן והכלה ככוכבי השמים, וכך נוהגים היום האשכנזים.
חופת טלית
מנהג רווח אצל חלק מקהילות עדות המזרח להכליל גם טלית בתוך טקס החופה. המנהג הנפוץ הוא שהחתן והכלה לובשים ביחד את הטלית. באשכנז נהגו שהטלית הוא במקום החופה. יש שהחליפו את החופה בטלית[19]. ויש שעשו כמו הספרדים בלי טלית[20].
מנהגים
- נוהגים לכסות בטלית קודם קריאת הכתובה[21] ולהשאיר עד סוף השבע ברכות[22].
- נוהגים שהחתן מברך שהחיינו[23] על הטלית החדשה ואז שניהם מתכסים בו.
- המנהג להשתמש עם טלית מצויצת[24].יש מקורות שבהם מוזכר צעיף[25] או כובע שנהגו לשים רצועות שלו על ראש הכלה [26].
מקורות
בפוסקים ישנם כמה מקורות אפשריים למנהג:
- יש אומרים שהוא הגנה על עין הרע[27].
- מקור אפשרי למנהג הוא פרשנות של הפסוק ל”לא יגלה כנף אביו”[28] "לגלות כנפו אשר פירס על אישה דרך חופה"[29].
- יש שפירשו את המנהג על שם המפגש הראשוני של רבקה עם יצחק שכתוב בו "ותקח הצעיף ותתכס"[30] שלבשה את הצעיף שלו. וזה דומה ללבישה משותפת של טלית החתן בחופה[31].
- במגילת רות כתוב ופרסת כנפיך על אמתך[32] {{הערהǀרש"י (שם) רמב"ן (עה"ת דברים כ"ז,כ), רוקח, ו[[ב"ח] בפירושיו על מגילת רות }}.
- יש ראשונים[33] שעשו דרשה כמקור למנהג ממה שמצות ציצית סמוך למצות נישואין בתורה.
- כמה ראשונים סברו שזוהי כוונת הגמרא בהגדרת "חופה"[34].
ראו גם
לקריאה נוספת
הרב בנימין שלמה המבורגר, שורשי מנהגי אשכנז, חלק ב' - חופת טלית
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חפה |
- הלכות חופה בקיצור שולחן ערוך
- חופה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ לבוש אבן העזר סימן נד סעיף א.
- ^ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition, Gregorio Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, W G E Watson, Brill Academic Pub, 2015, page 319;ġprt
- ^ יואל, ב', ט"ז.
- ^ ספר תהילים, פרק י"ט, פסוק ו'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק י', הלכה א' ושולחן ערוך, אבן העזר, סימן נ"ה, סעיף א'.
- ^ שיטה מקובצת כתובות דף ח עמוד א.
- ^ ר"ן מסכת כתובות דף א, דעה שניה ברמ"א שם].
- ^ ויושבים בה עם השושבינים, ויש שם מטה מוצעת ומקום להתיחד, ומנהג הכילה המקושטת אינו אלא בנישואי בתולה. ספר העיטור חלק ב דף סג, ארחות חיים הלכות כתובות אות ד.
- ^ רש"י מגילה ה,ב. וראו תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ד' לא סוף דבר לחופה אלא לבית שיש בו חופה.
- ^ בראשית רבה, פרשה כ"ח, פסקה ו', מסכת כתובות דף יז עמוד ב.
- ^ תוספות יומא דף יג עמוד ב, רא"ש יומא פרק א, הובאו ברמ"א אבן העזר סימן נה, סעיף א. לדעת התוספות חופה היא טקס המיוחד לבתולה אבל באלמנה הנישואין מתקיימים ביחוד ללא חופה.
- ^ כלבו סימן עה, ספר המנהיג הלכות נישואין.
- ^ בראשית כד,סה רות ג,ט יחזקאל טז,ח. ראה גם תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח עמוד ב.
- ^ ב"ח אבן העזר סימן ס"א.
- ^ כדעת תוספות ר"י הזקן קידושין דף י עמוד ב. אבני מלואים סימן לח סעיף קטן יז. ויש שכתבו שאין צורך להקפיד בכך כיון שלא הובא הדבר בפוסקים. אבני נזר אבן העזר סימן שצה.
- ^ ירושלים יום יום - חופה יקרה, הצבי, 22 במרץ 1912
- ^ ראה תוספות קידושין דף יב עמוד ב.
- ^ ביאור הגר"א אבן העזר סימן נה סעיף קטן ט. על פי המבואר במסכת כתובות דף מח עמוד ב שאין צורך בכניסה לבית הבעל דוקא.
- ^ מעשה רוקח , מטה משה ומהרש"ל
- ^ נהר מצרים, שו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' כ"ג)
- ^ ילקוט יוסף בשם נתיבי עם
- ^ תשובת שר שלום גאון (סי' קי"ז, ספר התדיר וילקוט יוסף
- ^ כשהחופה ביום - להתעטף בציצית, ולאחר מכן גם שהחיינו
- ^ כל בו, ארחות חיים, כנסת הגדולה (אה"ע סי' ס"א)
- ^ ספר העיטור, תלמיד הרשב"א
- ^ ספר מהרי"ל (הל' נישואין), מהר"ם מינ"ץ (שו"ת סי' ק"ט)[בספר מעשה רוקח כתוב שלקחו מעיל]
- ^ מובא בילקוט יוסף
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק א'
- ^ רמב"ן ונצי"ב
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ה
- ^ תשב"ץ, מהר"ם מרוטנבורג
- ^ מגילת רות, פרק ג', פסוק ט'
- ^ רוקח,הדר זקינים(בעלי תוספות) ר' חיים בן פלטיאל
- ^ ארחות חיים, ספר העיטור, ספר המנהיג, אבודרהם מעשה רוקם