המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים
 סמל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תחום שיפוט |
 ישראל |
| משרד אחראי | המשרד לשירותי דת |
| תאריך הקמה | תשמ"ט |
| ממשלה | ממשלת ישראל |
| שר | שר הדתות |
| מנכ"ל | יוסף שוינגר |
| מטה מרכזי | רחוב כנפי נשרים ירושלים |
המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים היא עמותה ממשלתית האחראית מטעמה על ניהול ופיתוח המקומות הקדושים ליהודים בישראל.
היסטוריה
רקע
המרכז הוקם בחודש סיון תשמ"ט מכוח התקנות לחוק השמירה על המקומות הקדושים ועל פי החלטת ממשלה בדבר הקמת ארגון גג של כל הגורמים הממשלתיים והציבוריים הקשורים באתרי מקומות הקדושים בישראל, ייזום פעולות חינוך והסברה, וחיזוק מעמד המקומות הקדושים בישראל. ריכוז וביצוע פעולות באתרי המקומות הקדושים[1]. האגף פועל לפיתוח ושדרוג האתרים עד להעמדתן בסטנדרטים של אתרי תיירות בכל מכלול המרכיבים: מבנים נאותים, סביבה מטופחת, מערכות מים וחשמל מותאמות, ניקיון ותברואה, שימור ואבטחה, דרכי גישה לבעלי מוגבלויות ותחבורה. לשם כך מושקעים בכל שנה משאבים רבים לצורך עבודות פיתוח, שיקום וטיפוח.
כך גם אחראי המרכז לקיום וניהול ההילולות במקמות הקדושים כמו קבר רחל[2][3], קבר שמעון הצדיק[4], קבר הרמב"ם[5] וקבר רבי עקיבא בטבריה, קבר שמואל הנביא[6] ועוד. ריכוז כל המקומות הקדושים בארץ ישראל תחת גוף שליטה מרכזי אחד, הביאה לשיפור ניכר ברמת השירות לציבור המבקרים במקומות הקדושים, ולקיום ההילולות לרווחת הציבור.
למרות היות המרכז הגוף המרכזי האחראי מטעם הממשלה על ניהול פיתוח המקומות הקדושים בישראל, קיימים עוד שני גופים האחראים על ניהול ופיתוח מקומות קדושים, בהם: הקרן למורשת הכותל המערבי האחראית על הכותל המערבי[7], ומתאם פעולות הממשלה בשטחים באמצעות המינהל האזרחי האחראי על המקומות הקדושים באזור יהודה ושומרון[8], בשונה מהמרכז אשר פועל בתחומו מכוח התקנות לחוק השמירה על המקומות הקדושים, הרי שהמינהל האזרחי פועל בתחומו כאחראי על המקומות הקדושים באזור יהודה ושומרון מכח צו אלוף מיוחד בנושא[9].
הקמת המרכז
הקמת המרכז החליפה למעשה את המחלקה למקומות קדושים במשרד לשירותי דת. בשנת תשס"ג עם פירוק המשרד לשירותי דת עבר המרכז לאחריות משרד התיירות. בשנת תשע"ד חזר המרכז לאחריות המשרד לשירותי דת, המרכז פועל כזרוע ביצועית של אגף המקומות הקדושים במשרד לשירותי דת. בחודש אדר תשע"ד קיבלה ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה החלטה (שקיבלה כעבור שבוע תוקף של החלטת ממשלה) אשר לפיה מדינת ישראל ומרכז השלטון המקומי ישמשו חברים בעמותה, ובאספה הכללית שלה יהיו למדינה 15 קולות, ולמרכז השלטון המקומי - קול אחד. בוועד העמותה יכהנו כנציגים שני עובדים מהמשרד לשירותי דת, שני עובדים ממשרד האוצר ושלושה נציגי ציבור[10]. מנכ"ל המרכז הוא יוסף שוינגר[11].
מקורותיה התקציבים של העמותה כוללים תקציבים ממשרדי ממשלה (בשנת 2014 היא קיבלה תקציבים ממשרד התיירות ומהמשרד לשירותי דת), תרומות, וכספי צדקה הנגבים בקופות המוצבות בקברים ובמקומות הקדושים. הכנסות אלו משמשים את המרכז לתחזוקת מתחמי הקבורה ואתרי המקומות הקדושים. במשך שנים סבל המרכז ממחסור בתקציבים[12][13] ומצב התחזוקה של מקומות קדושים רבים ירוד למדי. בחודש אדר תשע"ו החליטה הממשלה להתיר לרב הכותל המערבי והמקומות הקדושים לגייס כספים עבור פעילות המרכז[14] על אף היותו עובד מדינה המנוע על פי חוק בגיוס כספי תרומות[15].
ניהול אתר קבר הרשב"י וקיום הילולת ל"ג בעומר במירון
במשך השנים היתה אחריות ניהול אתר קבר הרשב"י במירון וקיום ההילולה בל"ג בעומר בידי ההקדשות שפעלו במקום עשרות שנים. בחודש טבת ה'תשע"ד חתם שר האוצר יאיר לפיד על צו הפקעה על אתר הקבר[16], והטיל את אחריות ניהול האתר וקיום ההילולה על החברה הממשלתית "קרן הרשב"י ומורשתו" אשר הוקמה במיוחד לצורך זה כבר בחודש חשון ה'תשע"ב, בעת הקמתה היתה החברה תחת אחריות משרד התיירות, אך בשנת תשע"ה הוחלט להעביר את החברה לאחריות המשרד לשירותי דת[17].
בחודש ניסן ה'תשע"ו ביטל בית המשפט העליון את צו ההפקעה, והציע למדינה לבנות דגם ניהול ניסיוני בעבור האתר תחת ההפקעה[18], מאז פועלת במקום ועדת החמישה. אך למעשה כבר בחודש שבט ה'תשע"ו החליטה הממשלה להורות לרשות החברות הממשלתיות לפעול לפירוק חברה החברה "קרן הרשב"י ומורשתו" אשר היה אמון על ניהול אתר קבר הרשב"י עד אז, ולהעביר לאחריות המרכז את כל סמכויות החברה והמטלות אשר הוטלו עליה ואת תקציביה. בשנת תשע"ח קיבל המרכז מאת רשות מקרקעי ישראל זכות והרשאה זמנית בקרקעות אשר בשטח קבר הרשב"י למשך שלוש שנים למטרת אחריות, ניהול, הפעלה ותחזוקת האתר[19].
ביקורת
בשנת ה'תשע"ב פורסם דו"ח ביקורת מאת מבקר המדינה בו התריע המבקר על שורת ליקויים שנמצאו על ידו במהלך הבדיקה, בהם שיהוי ניכר בתשלום לספקים אשר המרכז נזקק לשירותיו. העסקת עובדים באופן המעלה חשש של ניגוד עניינים. הימנעות מהקמת דירקטוריון (אספה כללית) לעמותה, מה שמונע ממנה להתכנס ולקבל החלטות. אי מסירת פירוט תנועות כספים של העמותה לידי משרד המבקר, ועוד. המבקר מסיים את דברי הביקורת במילים: ”לנוכח היעדר תפקוד דירקטוריון המרכז ולנוכח הפיקוח ההדוק והשוטף של משרד התיירות כמתואר בתשובתו - שמשמעותו היא כי אף שהמרכז הוא ישות סטטוטורית עצמאית, בפועל המשרד מנהל אותו, ספק אם המרכז משרת את התכלית שלמענה הוקם”[20].
גם על ניהול הילולת הרשב"י בל"ג בעומר נמתחה ביקורת מצד מבקר המדינה, היות שמצד מבקר המדינה משמש המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים כגוף מארגן ומתאם בין כלל הגורמים הפועלים באזור ביום ל"ג בעומר ובהכנות לקראתו. בדו"ח נטען כי בסמוך למועד אירוע ל"ג בעומר התשס"ח הוציאה המועצה האזורית צו הפסקה מינהלי לגורמים הפועלים באתר, בטענה כי האירוע מתנהל ללא רישיון, וכי אין אמרגן האחראי על כלל הסידורים הדרושים לקיום האירוע. במענה השיב המרכז למבקר המדינה ”כי המרכז הוא גוף מתאם ומלווה של ההילולה בל"ג בעומר, אך בשום פנים ואופן אינו אחראי ומפיק, היות ומדובר באירוע ספונטני דתי השואב אליו מאות ואלפים ללא קשר עם מפיק זה או אחר”[21].
בשנת ה'תשע"ז הומלץ בפני הממשלה לפרק את העמותה ולהעבירה לידי אחת ממשרדי הממשלה בטענה כי הממשלה אינה צריכה לפעול באמצעות עמותות, שהן תאגיד שנועד לשמש את המגזר השלישי בקידום מטרותיו ולא את הממשלה[22]. כמו כן צורת התאגדות המרכז כעמותה עוררה סוגיות משפטיות שונות ואף צוין כי לנוכח מטרות העמותה ופעילותה, דרך התאגדות זו כ"עמותה ממשלתית", חריגה במקצת בנוף המשפט הציבורי[23].
לאחר האסון בהילולת הרשב"י במירון בשנת תשפ"א, בו נהרגו 45 איש ונפצעו מעל 100 איש, נשמעו קריאות ביקורת קשות על המרכז ועל העומד בראשו, ונטען כי הם האחראים למחדלים הבטיחותיים שאירעו באתר קבר הרשב"י[24].
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים
- המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, באתר גיידסטאר ישראל
- תקנות השמירה על המקומות הקדושים ליהודים התשמ"א - 1981, באתר ויקיטקסט
- תגית המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, באתר ביזנעס
- תגית המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, באתר JDN
הערות שוליים
- ^ מתוך מטרות העמותה באתר גיידסטאר.
- ^ המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים בקריאה לרגל הילולת רחל אמנו: להרגיש קרוב ל'מאמע רחל', באתר המשרד לשירותי דת.
- ^ 80,000 מתפללים צפויים לפקוד את קברה של רחל אמנו בבית לחם, באתר המשרד לשירותי דת.
- ^ ההדלקה המסורתית בקבר התנא שמעון הצדיק, באתר המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים.
- ^ נחנך ציון הרמב"ם בעלות של 12 מיליון ₪, 30.12.2018 באתר המשרד לשירותי דת.
- ^ כ-60,000 איש פקדו את ציונו של שמואל הנביא בירושלים, באתר המשרד לשירותי דת.
- ^ נגישותם של המקומות הקדושים בישראל לנכים, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
- ^ המשרד אחראי על המקומות הקדושים ביהודה ושומרון ומסייע לגורמים המתחזקים ומתפעלים את האתרים הקדושים ואתרי דת, באתר תיאום פעולות הממשלה בשטחים.
- ^ צו בדבר שמירה על המקומות הקדושים (יהודה והשומרון) (מס' 327), התשכ"ט - 1968, באתר נבו.
- ^ החלטה מס׳ חכ/22 של ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה מיום 19.2.2014, שעניינה ״המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים״, שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ב-26.2.2014 ומספרה 1394.
- ^ ב-6 במרץ 2024 התפטר שווינגר מתפקידו כמנכ"ל לאחר פרסום דו"ח ועדת מירון שהטילה אחריות אישית עליו והורתה להדיחו מתפקידו.
- ^ בשונה מהקרן למורשת הכותל המערבי, בשנות קיומה לא הצליחה העמותה לגייס תרומות בהיקף כה נרחב.
- ^ כך עולה מדו״חות הכספיים של העמותה לשנת 2014, עמ׳ 4-14. מבקר המדינה - דו״ח שנתי 47 לשנת 1996 ולשנת הכספים 1995 (ירושלים: משרד מבקר המדינה, 1997), עמ׳ 313-312.
- ^ החלטה מס׳ 1081 של הממשלה ה-34 מיום 4.2.2016, שעניינה ״היתר לגיוס תרומות לטובת פיתוח ואחזקת המקומות הקדושים בישראל״, באתר משרד ראש הממשלה.
- ^ ראו:סעיף 5 לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)
- ^ מוטי בסוק, ״שר האוצר הפקיע את קבר הרשב״י במירון; האתר ינוהל ע״י חברה ממשלתית״, דה מרקר, 4.12.2013.
- ^ החלטה מס׳ 2200 של הממשלה ה-33, שעניינה ״העברת סמכויות משר התיירות לשר לשירותי דת״.
- ^ אביב גוטר, ״בג״ץ בעניין קבר רבי שמעון בר יוחאי: מודל ניהול ניסיוני במקום הפקעה״, כלכליסט, 21.4.2016.
- ^ קישור להחלטה, באתר רשות מקרקעי ישראל.
- ^ מבקר המדינה, דו"ח מצב קבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) במירון, וההיערכות לל"ג בעומר, 2011 - התשע"ב, עמודים 218-220.
- ^ דו"ח ביקורת מבקר המדינה, שם, עמוד 229.
- ^ הבעלות הממשלתית בחברות בישראל: בחינה מחדש, נייר עמדה מאת פורום קהלת, אפריל 2017.
- ^ למי צלצלו הפעמונים, אסון מירון, הערת שוליים מספר 6. פרופ' אביעד הכהן, באתר ICON-S-IL Blog.
- ^ למי צלצלו הפעמונים, אסון מירון. פרופ' אביעד הכהן, באתר ICON-S-IL Blog.