ז'ורדי פוז'ול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'ורדי פוז'ול אי סוליי
Jordi Pujol i Soley
לידה ברצלונה, ממלכת ספרד ספרדספרד
מדינה ספרד, קטלוניה
מפלגה האיגוד הדמוקרטי של קטלוניה
בת זוג מרתה פרוזולה אי ליאדוס (שבעה ילדים)
נשיא הז'נרליטט של קטלוניה
24 באפריל 1980 – 20 בדצמבר 2003
(23 שנים)
מונרך בתקופה חואן קרלוס הראשון

ז'וֹרדי פוּז'ול אִי סוּליי (בקטלאנית: Jordi Pujol i Soley; נולד ב-9 ביוני 1930, בברצלונה, ספרד) הוא פוליטיקאי ספרדי, בעל אידאולוגיה לאומית קטלאנית, מנהיג מפלגת CDC ("קונברז'נסיה דמוקרטיקה דה קטלוניה" - האיגוד הדמוקרטי של קטלוניה) בין השנים 1974–2003 וראש הממשל האוטונומי של קטלוניה כנשיא הז'נרליטט בין השנים 1980–2003. רופא ואיש עסקים במקצועו.

ביוגרפיה

ז'ורדי פוז'ול נולד ב-9 ביוני 1930 בעיר ברצלונה כבן בכור מבין שלשת ילדיהם של פלורנסי פוז'ול ברוגאט, פקיד בבנק מרסאנס, ושל מריה סוליי. מוצא אבותיו של האב היה באזור אמפורדה Empordà המרוחק ולסבים היה ביישוב דארמיוס בית חרושת לפקקי שעם שנסגר עקב משבר. האם הייתה בת לאיכרים מהכפר פרמיאה דה דאלט Premià de Dalt ב"קומארקה" מארסמה Maresme שבמחוז ברצלונה. השם ז'ורדי, הצורה הקטלאנית של ג'ורג', הוא נפוץ מאוד בקטלוניה. בדומה לאנגליה ג'ורג' הקדוש נחשב הקדוש המגן (ה"פטרון") של הארץ. ברישומי העירייה נרשם ז'ורדי בספרדית בשמות חורחה חואן רמירו.[1] האב פלורנסי עזב לבסוף את הבנק ופתח בקריירה עצמאית כברוקר וכחלפן כספים בשותפות עם סוחר יהלומים, מהגר יהודי, בשם דוד מויסס טננבאום. מגיל 5, בשנת 1935 נרשם ז'ורדי על ידי אביו כתלמיד בית הספר הגרמני האליטיסטי "Deutsche Schule" בברצלונה, ובאותו הזמן קיבל בבית שעורים פרטיים לשפה והתרבות הצרפתית. בבית הספר הגרמני, שניהולו נמצא תחת השפעת האידאולוגיה הנאצית, ז'ורדי לא השתתף בטקסים הפוליטיים בעלי אופי נאצי. אף על פי שהאב נמנה בין אוהדי ה"שמאל הרפובליקאי הקטלאני", התרחק אחרי התבוסה במלחמת האזרחים מפעילות פוליטית וחסך למשפחתו את רדיפות המשטר הפרנקיסטי שהשתלט על קטלוניה בשנת 1939. לעומת זאת שניים מאחיו ידעו לזמן קצר את הגלות והכלא. ז'ורדי הושפע במיוחד מאחד מדודיו אלה, נרסיסו, שהתארח בבית הוריו אחרי השחרור מהכלא. בגיל 9 ביקר יחד עם נרסיסו בהר טגמנט וראה מזועזע את ההרס שזרעה מלחמת האזרחים בכפרים ובקשרי התחבורה מסביב. אז נשבע לתרום בעתיד לבניינה מחדש של ארצו. בן למשפחה בעלת תודעה לאומית קטלאנית, בגיל 11–12 עשה מאמצים להשיג ספר ללימוד קריאה וכתיבה בשפה הקטלאנית שהייתה אסורה לשימוש בעת המשטר של פרנקו. בשנת 1945 כשנסגר בית הספר הגרמני בעקבות נפילת גרמניה הנאצית, על מנת להשלים את ההכנות לבחינות הבגרות, עבר ז'ורדי ללמוד שנה באקדמיה פרז איבורה ולאחר מכן עבר את הבחינות בהצטיינות. באותה תקופה התעמק בלימוד השפה הקטלאנית, בפילוסופיה הפרסונליסטית קתולית של מונייה וטייל לרוחבה ולאורכה של ארצו. בהמשך, למרות אהבתו את ההיסטוריה, הגאוגרפיה, הכתיבה העתונאית והכלכלה,[2] בגיל 16 נרשם משיקולים פרגמטיים ללימודי רפואה באוניברסיטת ברצלונה. השתתף תוך כדי מעורבותו בפעילויות של אגודות נוער קטלאני כמו ה"קונפרריה" "מארה שה דאו דה מונטפראט דה וירטליה" בקבוצה הקתולית "טוראס אי באז'ס" (1946) ואחר כך בקבוצת CC (כריסט וקטלוניה) (1954) הצטיין פוז'ול בכישוריו המנהיגותיים. באותה תקופה התקרב יותר לדת הקתולית ובין השאר, להגות של שארל פגי ואנרי ברגסון בה מצא השראה לחיים של פעולה ויצירתיות. סופרים והוגים אחרים שהשפיעו על חשיבתו היו סנט אכזופרי, ז'אק מריטן וקזנצקיס.[3] לא נמשך לעבוד בטיפול בחולים ואביו מצא לו בתום לימודיו משרה בניהול מעבדה גדולה שהוא נמנה עם בעלי מניותיה. ברגעים מסוימים שקל פוז'ול אפשרות של קריירה ככומר או כאיש צבא. את השרות הצבאי מילא בסגוביה והגיע לדרגת סגן משנה.[4]

באגודת "וירטליה" הכיר את אשתו לעתיד, מרתה פראסולה, בתו של בעל חנות מהרובע המרכזי אישמפלה בברצלונה. בני הזוג התחתנו בשנת 1954 במונטסראט. כדי לקבל את אהדת אבי כלתו נאלץ לעבור מבחן של גלישת סקי חד פעמית במסלולים של מולינה.[5]

פעילותו הפוליטית

מגיל 16 היה מעורב בפעילות נגד מדיניות הדיכוי של פרנקו בקטלוניה. ב-13 ביוני 1960 נעצר בגלל פעילותו זו. בסנוף להשתתפותו בחרם המוצלח בשנת 1959 נגד המנהל הפרנקיסטי של העתון "לה ונגארדיה", לואיס גלינסוגה (1967-1891), ומעורבותו באירועים בהיכל המוזיקה בברצלונה, ב-19 במאי 1960, הידועים לאחר מכן כ-els fels de Palau (כשבחגיגות הרשמיות לזכר המשורר הקטלאני ז'ואן מראגאל ובנוכחות נציגי המשטר, הקהל העז לשיר אחד השירים האסורים, של אותו משורר, El cant de la Senyera - שיר הדגל) פוז'ול פרסם במחתרת פמפלט נגד פרנקו שבו הציג אותו כגורם לדיכוי opresor ולשחיתות corruptor. נשפט לשבע שנות מאסר באשמת ניסיון לארגן תנועת אופוזיציה אנטי פרנקיסטית. כפי שהעיד מאוחר יותר בזכרונותיו,[6] בעת מעצרו עבר עינויים מצד חוקרי ה"בריגדה הפוליטית - חברתית" של המשטרה הפרנקיסטית.

לבסוף ריצה שנתיים וחצי בכלא בסרגוסה ועוד שנת מאסר-בית בעיר ז'ירונה. אחרי השחרור מהכלא יזם קו פוליטי חדש תחת הסיסמה "בניין הארץ" ("פר פאיס = "Fer pais"). מטרת קו אידאולוגי זה הייתה העלאת התודעה הלאומית הקטלאנית ויצירת תשתית מוסדית תרבותית ופיננסית למען התפתחותה של קטלוניה. פוז'ול יזם וניהל (למעשה עוד משנת 1959) את הבנק קטלאני - שמימן פעילויות תרבות חשובות בשפה הקטאלנית, כמו הוצאתה לאור של "האנציקלופדיה הקטלאנית", פעילות האגודה התרבותית Òmnium Cultural להגנת השפה הלאומית (1974, וחנות הספרים "ליברריה אונה" (1962) (Llibreria Ona) בברצלונה. בשנת 1974, בשלהי המשטר הפרנקיסטי, עבר לשלב מעשי חשוב על ידי ייסודה, עדיין במחתרת, של מפלגה פוליטית Convergència Democràtica de Catalunya – קונברז'נסיה דמוקרטיקה דה קטלוניה, האיגוד הדמוקרטי של קטלוניה, בעלת אוריינטציה לאומית ("קטלאניסטית") ומרכזית ליברלית, ונבחר למזכירה הראשון. בשנת 1977, אחרי מותו של פרנקו, מפלגתו הפכה לחוקית ופוז'ול נבחר כחבר בפרלמנט הספרדי - הבית התחתון - כנציג של ברצלונה ונבחר שוב בבחירות בשנת 1979. בין השנים 1977–1980 הצטרף פוז'ול לממשל האוטונומי הזמני המחודש של קטלוניה כיועץ - שר ללא תיק בצוות של הנשיא ז'וזפ טאראדליאס שחזר מהגלות.

נשיא ראשון של הז'נרליטט

ב-1979 פוז'ול עמד בראש קואליציה עם מפלגת "האיחוד הדמוקרטי של קטלוניה" (Unió Democrática de Catalunya) הדמוקרטית-נוצרית, שיצרה תנועה פוליטית חדשה בשם "קונברז'נסיה אי אוניו" (איגוד ואיחוד) Convergència y Unió. ב-1980 התפטר מהפרלמנט והחל מ-24 באפריל 1980 בבחירות חוזרות (1984, 1988, 1992, 1995 ו-1999) נבחר כנשיא של הז'נרליטט הקבועה של קטלוניה והנהיג אותה במשך 23 שנה. הקוים המנחים של ממשלו היו ראייה כוללנית של האינטרסים של הקהילה מבחינה גאוגרפית וחברתית, מגמה לאומית קטלאנית משולבת במדינה הספרדית ובעלת שורשים הומניסטיים, מדיניות לאומית בעלת פרופיל של מרכז-שמאל, כלכלת שוק, דו-שיח חברתי, הגנת היוזמה הפרטית. קיבל השראה מהמודל האירופי, מהישגי הסוציאל-דמוקרטיה בעולם המערבי, כולל המודל הסקנדינבי, והמדיניות הנוצרית דמוקרטית בגרמניה. בזמנו השפה הקטלאנית השתרשה במערכת החינוך בקהילה, בהתאם לחוק הנורמליזציה הלשונית שהתקבלה בפרלמנט בשנת 1983. כמו כן פוז'ול קידם בקטלוניה הקמת משרדים ממשלתיים לרווחה ולענייני משפחה (1989) ולהגנת הסביבה (1991) ובכך היה חלוץ בכל ספרד.

בשנות ה-90' במו"ם עם הממשלה המרכזית הסוציאליסטית בהנהגתו של פליפה גונזלס הצליח פוז'ול להשיג ויתור השלטון המרכזי על ניהול 30 % מהמסים בקטלוניה, ויתור על כל הסמכויות בניהול החינוך, הבריאות, בתקשורת, תיירות, תרבות, רווחה, על רוב הפעלות המשטרתית באזור האוטונומי. יחד עם ארץ הבסקים, הממשל הקטלאני בהנהגתו דחף את ספרד לביזור רחב של סמכויות שהתחיל להיות נדרש גם על ידי פרובינציות אחרות במדינה.[7]

אמנם בניצחונו הגדול בבחירות הכלליות בספרד, בשנת 2000, ראש המפלגה הפופולרית, חוסה מריה אסנאר השתחרר מתלות מפלגתו כלפי בת בריתה עד אז, המפלגה הלאומית הקטלנית CiU של פוז'ול, התחיל להתנגד לנטייה זו לביזור וביקש לחזור לריכוז השלטון במדריד.

ב-16 בדצמבר 2003 פוז'ול פרש מהחיים הפוליטיים והשאיר את ההנהגה בפועל לידי ארטור מאס. נשאר בתפקיד ייצוגי של יושב ראש הקוברז'נסיה דמוקרטיקה ושל יושב ראש ה"קונברז'נסיה אי אוניו". היורש בראש המפלגה, ארטור מאס, לא הצליח להשיג רוב להרכבת ממשלה והשלטון עבר בקטלוניה לידי הסוציאליסט פסקואל מראגאל בראש קואליציה של שלוש מפלגות בין השנים 2003–2006.

ז'ורדי פוז'ול הקדיש הרבה מפעילותו להעלאת קרן הקהילה האוטונומית הקטלאנית ותרבותה בעולם ולשילובה במרחב האירופי והים תיכוני. בשנת 1982 הקים את הקרן הפיננסית הקטלאנית בעד אירופה "פטרונאט קטאלא פרו אוארופה",(Patronat Catala Pro Europa) ומאוחר יותר, בשנת 1989 את המכון הקטלאני למחקרים ים-תיכוניים. בשנת 2002 מיוזמת ממשל קטלוניה, ממשלת ספרד ועיריית ברצלונה, הוקם בבירה הקטלאנית, על בסיס המכון הים תיכוני הקיים שם, המכון האירופי לים התיכון.[8]

בעת 23 שנות הנהגתו הדמוקרטית בשיתוף פעולה עם הממשלה הספרדית במדריד ועם האיחוד האירופי, קטלוניה עברה התקדמות מרשימה, כפי שמוכיחים הנתונים של המכון הקטלאני לסטטיסטיקה: ירידה במספר המובטלים מ-392,551 ב־1983 ל-203,089 ב-2004, עליה בתוצר הלאומי הגולמי מ-17,309 מיליון אירו ב-1980 ל-135,901 מיליון אירו ב-2002, עליה בהשקעות הזרות - מ-108 מיליון אירו ב-1980 ל-1,444 מיליון אירו ב-2003, עליה בהשקעות הקטלאניות מעבר לים מ-759 מיליון אירו ב-1995 ל-3,641 מיליון אירו בשנת 2003, עליה במספר העסקים הפרטיים מ-14,032 ב־1993 ל-21,125 ב-2002, עליה ביצוא מ-2,073 מיליון אירו בשנת 1980 ל-36,655 מיליון אירו בשנת 2003, הגדלת היבוא מ-3,942 מיליון אירו ב-1980 ל-54,008 מיליון אירו ב-2003, עלייה במיטות בתי המלון מ-168,000 ב-1980 ל 245,191 ב-2003 ועליה במספר התיירים המבקרים בקטלוניה מ 11,830,000 ב־1980 ל-22,669,000 ב-2002. חלה התקדמות רבה בתחום הגנת הסביבה, הקמת שמורות לאומיות, פתיחת מפעלים לטיפול במים.[9] בתקופתו של פוז'ול ושל ראש העיר פסקואל מראגאל, הבירה הקטלאנית ברצלונה ידעה תנופת בנייה יוצאת דופן עקב אירוח המשחקים האולימפיים משנת 1992. בשנת 2001 ממשלו של פוז'ול נאלץ להתמודד עם "פרשת פאלרולס". הוועדה האירופית הקפיאה אז את מימונן של תוכניות להכשרה מקצועית של הממשלה הקטאלנית בגלל הונאה שבה היה מעורב איש עסקים מאנדורה, פידל פאלרולס, בעלם של כמה בתי ספר להכשרה מקצועית שנחשדו ברישום פיקטיבי של תלמידים ושהיוו צינור בלתי חוקי למימון מפלגת UDC, השותפה של מפלגתו של פוז'ול בקואליציה.[10]

רגיונליזם ואירופאיזם

בהיותו נוצרי קתולי מאמין, פוז'ול רואה עצמו כחסיד הפילוסופיה ה"פרסונליסטית - קהילתית" של הפילוסוף הצרפתי אמנואל מונייה, קתולי פרוגרסיבי שהתנגד לנאציזם, תמך ברעיון האיחוד אירופי ובדו-שיח האקומני בין הדתות.

פוז'ול הוא חסיד הרעיון הרגיונליסטי, הדוגל בהגברת הניהול העצמי של האזורים הלאומיים בתוך המדינות הרב-לאומיות. הוא דוגל בין היתר בשיפור מעמד השפה הקטאלנית בפורומים הרשמיים של האיחוד האירופי. מצד שני, קטלוניה צריכה להיות גורם לחיזוקה של ספרד ולחיזוקה של אירופה.[11][12] יש לציין שכאשר פוז'ול דיבר (למשל ב-1966) על זכויות הקטלאנים, הוא התכוון לכל מי שחי ועובד בקטלוניה ומרגיש חלק ממנה ומזדהה איתה, לא רק הקטלאנים ה"אתניים", אלא אף האוכלוסייה הגדולה של מהגרים מאזורים אחרים של ספרד שהשתקעה בקטלוניה במהלך המאה ה-20. אימוץ שפת הארץ צריך להיות קריטריון ראשון. "מי שמדבר קטלאנית ומי שמשוחח בקטלאנית עם ילדיו הוא קטלאני בלב".[13]

כפעיל רגיונליסטי ופרו-אירופי פעל במרץ במסגרת "מועצת האזורים והערים באירופה", ומילא בין השנים 1992–1996 את תפקיד יושב ראש "אספת האזורים של אירופה". בשנת 1983 השתתף ביוזמת הקמת "קהילת העבודה של ה-פירנאים, (הקרויה בקטלאנית Comunitat de Treball dels Pirineus) הכוללת את כל האזורים הסמוכים לפירנאים: מצרפת - אקיטן, לנגדוק-רוסיון ומידי-פירנה, מספרד - הקהילות האוטונומיות ארץ הבסקים, נבארה, ארגון וקטלוניה, כמו כן הנסיכות אנדורה. קהילה זו מיועדת להידוק שיתוף הפעולה בין האזורים הנ"ל בתחומי התעשייה, החקלאות, האנרגיה, התחבורה, התיירות והאוניברסיטאות ומתכוונת לשמש מעין מעבדה לאינטגרציה אירופית. פוז'ול היה יושב ראש קהילת העבודה של הפירנאים בשנת 2003. בנוסף פוז'ול יזם את הקמתה של ה"אירו-אזור" (Euroregion) המקשרת את קטלוניה עם האזורים לנגדוק רוסיון ומידי פירנה, וכמו כן, את ברית "ארבעת המנועים למען אירופה" הכוללת את האזור קטלוניה מספרד, את האזור רון-אלפ מצרפת, את לומברדיה מאיטליה ואת הלאנד באדן-וירטמברג מגרמניה. הוא קידם גם את הפרויקטים לצירי התחבורה קאדי - פוימוראן ותוכנית הרכבת רבת המהירות TGV הטרנס-פירנאית.

פוז'ול נשוי משנת 1956 למרתה פרוּסולה (Marta Ferrusola). לזוג נולדו שבעה ילדים. פרט לקטלאנית וספרדית, הוא שולט בשפות צרפתית, איטלקית, גרמנית ואנגלית. הוא ממשיך להיות פעיל מאוד במסגרת מכון המחקר שהוא עומד בראשו, עורך סיורי הרצאות, מלמד באוניברסיטאות, כותב מאמרים וספרים, משתתף בפאנלים ברשתות טלוויזיה וכו'.

ז'ורדי פוז'ול והעם היהודי

כמגן על רעיון הקטלאניזם וכדוגל בשמירת השפה והתרבות הקטלאנית נגד הדיכוי מצד המשטר הפרנקיסטי שכינה לעיתים בבוז את הקטלאנים "היהודים של ספרד", פוז'ול ראה באהדה את מאמצי הציונות להקים מחדש את בית העם היהודי בארץ ישראל. רושם רב עשתה עליו, לדבריו, הברכה היהודית המסורתית "לשנה הבאה בירושלים". כקתולי הומניסט קיבל בשביעות רצון את השינויים שהביאה ועידת הוותיקן השנייה והאפיפיורים יוחנן ה-23, פאולוס השישי ויוחנן פאולוס השני בגישת הכנסייה הקתולית כלפי היהדות וכלפי ישראל. מתנגד לתעמולה נגד ישראל שעלתה באירופה אחרי מלחמת ששת הימים, הוא מחשיב את עצמו כידיד ותיק של ישראל. מתוך עמדה זאת הירשה לדבריו לעצמו להיות לעיתים בקורתי כלפי מדיניותה של ישראל. הוא תומך במציאת הסדר מוסכם שיביא להקמת מדינה ערבית פלסטינית על יד ישראל. את עמדותיו הנ"ל ביטא ז'ורדי פוז'ול בעת בקורו הרשמי כנשיא הז'נרליטט של קטלוניה בישראל במאי 1987 ולאחרונה בעת בקורו ונאומו בכנסת בירושלים באוקטובר 2007 כשהוזמן כאורח כבוד בטקס הענקת פרס שמואל טולדנו לחוקרים ספרדים וישראלים שתרמו לחקר יהדות ספרד.[14] הקשרים בין הז'רנליטט תחת הנהגתו של פוז'ול ובין חברות ישראליות, כמו למשל בתחום האבטחה, תוארו לעיתים בצורה שלילית על ידי יריבים או מבקרים של הנשיא.[15][16]

אותות כבוד ופרסים

בין האותות והכיבודים שהוענקו למנהיג הקטלאני אפשר לציין:

כתבים

  • לבנות את קטלוניה (Construir Cataluña, Portic, 1980)
  • זכרונות: סיפורה של השקפה, כרך א, 1930-1980. דסטינו הוצאה לאור, 2008. (Ed. Destino, Barcelona, 2008. Memories: History of a convicción)
  • זכרונות: זמן לבניין, כרך ב, 1980-1993. (Ed. Destino, 2009 Memorias :Tiempo de construir)

מקורות

  • ויקיפדיה בשפות קטלאנית, ספרדית, צרפתית, אנגלית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'ורדי פוז'ול בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Martínez, Félix. Oliveres, Jordi. Jordi Pujol: en nombre de Cataluna. Random Mondadori, Barcelona, 2005. עמודים 90-91
  2. ^ Martínez & Oliveres, עמוד 97
  3. ^ Martínez & Oliveres, עמוד 104
  4. ^ Martínez & Oliveres, עמוד 99
  5. ^ Martínez & Oliveres, עמוד 101
  6. ^ כתבה בעיתון אל פאיס, ב-15 בנובמבר 2007, על הופעת הכרך הראשון לזיכרונותיו של פוז'ול
  7. ^ Castells, Manuel. The Power of Identity,vol.II : The Information Age: Economy, Society, and Culture. Wiley, 2004. עמוד 50
  8. ^ The Autonomous Government of Catalonia, The Spanish Ministry of Foreign affairs, and the Barcelona City Hall Create the European Institute of the Mediterranean. July 11, 2002
  9. ^ "קטלוניה, אבני דרך", באתר מכון ז'ורדי פוז'ול
  10. ^ Magone, José. Contemporary Spanish Politics, 2nd ed. 2008 ,Taylor and Francis. עמוד 169
  11. ^ המאמר של ז'ורדי פוז'ול על "קטלוניה ואירופה" באנגלית
  12. ^ Guibernau, Montserrat. Rex, John. The ethnicity reader: nationalism, multiculturalism, and migration ,Wiley and Blackwel. 1997
  13. ^ Conversi, Daniel. The Basques, the Catalans, and Spain: alternative routes to nationalist mobilisation, 2nd ed. Hurst, London, 2000. עמודים 195-196
  14. ^ נאומו של ז'ורדי פוז'ול בכנסת בירושלים בשנת 2007
  15. ^ Martínez & Oliveres, עמוד 51
  16. ^ קרמן לופז אלונסו. השקפות משתנות על ישראל ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדמוקרטיה הספרדית 1978 - 2006. מרכז למחקרים אירופיים מינדה דה גונזבורג, אוניברסיטת הרוורד, 2007
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26319400ז'ורדי פוז'ול

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ז%27ורדי_פוז%27ול&oldid=871573"