הפארק הלאומי איי הבתולה
 | |
| מפרץ טראנק | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 2 באוגוסט 1956 |
| מבקרים בשנה | 411,343[2] (נכון ל־2016) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 59.64[1] קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | איי הבתולה של ארצות הברית |
| קואורדינטות | 18°20′00″N 64°44′00″W / 18.333333°N 64.733333°W |
| Virgin Islands National Park | |
|
(למפת הקריביים רגילה)   הפארק הלאומי איי הבתולה | |
הפארק הלאומי איי הבתולה (באנגלית: Virgin Islands National Park) הוא פארק לאומי המשתרע על כ-60% משטח האי סנט ג'ון באיי הבתולה של ארצות הברית ומעל ל-22 קילומטרים רבועים משטח הים הקריבי, בתוספת כמעט כל האי האסל, שמול נמל שארלוט אמאלי, באי סנט תומאס, העיר הגדולה ביותר באיי הבתולה של ארצות הברית ובירת הטריטוריה. הפארק הוכרז ב-1956 כפארק הלאומי ה-29 של ארצות הברית.
בפארק יש מפרצים מוגנים, ובהם מים צלולים כבדולח, שוניות אלמוגים בחוף שבהם מגוון בעלי חיים ימיים, חופים חוליים שבהם צומחים דקלי קוקוס, ואזורים הרריים בפנים האי המכוסים ביער גשם טרופי עבות המשמש בית גידול ל-800 מינים של צמחים. אל אתרי הטבע מתלווים שרידים מהתקופה הפרה-קולומביאנית, מטעי קני סוכר דניים ועדויות לעבדות.
אל הפארק ניתן להגיע בשיט בלבד המגיע אל קרוז ביי, נמל הכניסה לאי, באמצעות מעבורות השטות מדי שעה מרד הוק באי סנט תומאס, שלוש פעמים ביום משארלוט אמאלי בסנט תומאס, ומווסט אנד (West End) בטורטולה, פעמיים ביום מג'וסט ואן דייק ופעמיים בשבוע מוירג'ין גורדה. שלושת האחרונים שייכים לאיי הבתולה הבריטיים.[3]
מרכז המבקרים של הפארק הלאומי איי הבתולה שוכן בקרוז ביי. במרכז שירותים בסיסיים (מידע ומפות), אזור פיקניק, מזח וחנות מתנות.
ממוצע המבקרים בין 2007 ל-2016 הוא מעל 450,000 בשנה.[2]
היסטוריה
האי סנט ג'ון יושב לראשונה על ידי אינדיאנים משבט הארוואק שנמלטו לאי מחופי ונצואלה וגויאנה בשנת 300 לספירה לערך. הארוואק התגוררו באי עד שנת 1300 לערך, עת נכבש האי על ידי אינדיאנים משבט הקאריב שהשמידו את התושבים המקומיים, אך לא התגוררו באי בעצמם. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באזור מפרץ סינאמון (Cinnamon Bay) התגלו ממצאים פרה-קולומביאנים רבים.
האירופאי הראשון שגילה את האי היה כריסטופר קולומבוס, במסעו השני לאמריקה בשנת 1493.
האי יושב על ידי חברת איי הודו המערבית הדנית בשנת 1672. החברה כינתה את האי סנט ג'ון (בדנית: Sankt Jan). בשנת 1754 ממשלת דנמרק החלה לנהל את ענייני המושבה והקימה באי מטעים לגידול קנה סוכר, ששגשגו בשל האקלים הנוח והאדמות הפוריות של האי. את המטעים עיבדו עבדים שנחטפו מאפריקה, ומספרם באי בשנת 1775 היה גדול פי ארבעה ממספר המתיישבים הדנים. אוכלוסיית האינדיאנים המקומית הוכחדה במגפות ובעבודה הקשה במטעים. העבדות באי בוטלה ב-3 ביולי 1848.
בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, רכשה ארצות הברית את האי במטרה להקים בו בסיס ימי ולמנוע התבססות גרמנית בחצי הכדור המערבי. האי נרכש יחד עם סנט תומאס וסנט קרואה תמורת 25 מיליון דולרים, וכן בתמורה להכרת ארצות הברית בשלטונה של דנמרק בגרינלנד.
ב-1956 תרם ארגון השימור של לורנס רוקפלר (Laurance Rockefeller) את השטחים הנרחבים שבבעלותו באי לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, בתנאי שלא יבוצע פיתוח בהם. רוב החופים, מי החופים של האי ושוניות האלמוגים מוגנים כחלק מהפארק הלאומי. הגנה זו הורחבה ב-2001 כאשר הוקם המונומנט הלאומי שונית האלמוגים של איי הבתולה (Virgin Islands Coral Reef National Monument).
גאוגרפיה
שטחו של הפארק הלאומי הוא כ-52 קילומטרים רבועים והוא שוכן כ-80 קילומטרים מזרחית לאי פוארטו ריקו בים הקריבי. החלק הגדול של הפארק שוכן על האי סנט ג'ון, אי באורך 14 קילומטרים וברוחב של 8 קילומטרים. הפארק משתרע על 75% משטח האי, אבל בפועל שייכים לפארק רק 60% משטח האי משום שיש מובלעות של שטחים פרטיים (כדוגמת מפרץ פיטר) בתוך הפארק. בנוסף, חלקים גדולים מהחוף, כמו גם כמעט כול האי האסל, שייכים לפארק.
אקלים
האקלים באי הוא אקלים סוואנה טרופית (סיווג Aw או As בשיטת קפן), עם לחות גבוהה ולילות מהבילים. כמות המשקעים הממוצעת היא 1,400 מילימטרים בשנה. בחורף הרוחות נושבות בעוצמה של 39 קילומטרים בשעה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 26°C, כשהתנודות בטמפרטורות בין קיץ לחורף נמוכות יחסית, והים חמים כול השנה. ככלל יורד באי יותר גשם בין יולי לינואר, בעוד שהאביב ותחילת הקיץ יבשים יותר.
צמחייה
הצמחייה המקורית של סנט ג'ון נעקרה בשל בירוא יערות שבוצע עלי ידי הדנים, והיא הוחלפה לצמחים מיובאים אקזוטיים. כאשר הוקם הפארק הלאומי ב-1956 נותרו שרידים מעטים בלבד של הצמחייה המקורית. בין הצמחים המקומיים סייבה מחומשת (Ceiba pentandra), מין הדקל Coccothrinax alta,מינים של גואיאקום (Guaiacum), פלומריה, באירם (Pimenta racemosa), ובורסרה סימרובית (Bursera simaruba). עצים ושיחים אלו מצטרפים למגוון של מיני סחלבים צבעוניים מקוריים. באזורים היבשים יותר גדלים שיחי אגבה וקקטוס. בחלק מהמפרצים הרדודים יוצרים מנגרובים יערות צפופים.
בעלי חיים
היונקים המקוריים היחידים הם שישה מינים של עטלפים. על מנת לחסל את החולדות שהגיעו לסנט ג'ון בספינות המהגרים הובאה לאי ב-1884 נמייה אסיאתית קטנה. אבל מין זה של נמייה, הנפוץ באסיה, העדיף לטרוף ביצים של עופות המקננים על הקרקע. באי מצויים 138 מיני עופות.[4] כמו כן יש באי חמורים שהתפראו, כמה מינים של לטאות, חסרי זנב, וצבים ימיים, כמו גם נחשים שאינם ארסיים. לעומת זאת, העולם התת-ימי מגוון יותר. הפאונה הימית של החופים הסובטרופיים כוללת כמה מינים של אלמוגים, חלזונות, צדפות, כוכבי ים ובעלי חיים ימיים רבים אחרים.
גאולוגיה
האי סנט ג'ון והאי האסל שוכנים בקצה המזרחי של האנטילים הגדולים. סנט ג'ון שוכן בקצה הצפון-מזרחי של הלוח הקריבי. האי נוצר בתור הקרטיקון כאשר התפרצות געשית תת-ימית יצרה שכבות של קראטופיר[א] ושל בזלת כרים המהווים את התצורה המכונה "תצורת ווטר איילנד" (Water Island formation).[5] הפעילות הגעשית השתנתה אז לקשת איים המאופיינת על ידי תצורת לואיסנהוי (Louisenhoj Formation), הבנויה מאנדזיט ובזלת. הפעילות הגעשית שככה בזמן שהושקעה תצורת אבן גיר אאוטר בראס (Outer Brass Limestone) על תצורת לואיסנהוי, אבל שבה כפי שתצורת טוטו (Tutu Formation) משלהי הקרטיקון מעידה. תצורה זו בנויה מטורבידיטים[ב] פירוקלסטיים, בזלת ואנדזיט. אחר כך נוצר נחיל דייקים של דיאבז ואז קימוט דוחס המיוחס להתנגשות בין הלוח הקריבי למשטח הקרבונטי של איי הבהאמה (Bahama Platform). בשלהי האאוקן התרחשו המחדרים של פלוטון נרוז (Narrows pluton) והבתולית וירג'ין גורדה (Virgin Gorda batholith) הקשורים לפעילות של הקשת הגעשית של האנטילים הגדולים, וקימוט דוחס נוסף הקשור להתפשטות שקע קיימן (Cayman Trough). התפשטות זו קשורה גם להעתק הסטה אופקית שהתרחש לפני שנים רבות.[6][7]
תיירות
בשל האקלים הנוח בחורף עונת התיירות העיקרית היא מדצמבר עד אפריל, ומחוץ לתקופה זו מחירי הלינה צונחים משמעותית. המבקרים יכולים ללון במספר אתרי נופש, בתי מלון ווילות נופש. מחנאות ולינה כפרית זמינים בפארק מנובמבר עד אוגוסט באתר המחנאות מפרץ סינאמון (Cinnamon Bay Campground). אתר הנופש קניל ביי (Caneel Bay Resort), השוכן גם הוא בפארק על החוף הצפוני בבית האחוזה לשעבר של רוקפלר, מציע חדרי אירוח יוקרתיים וארוחות גורמה בפארק מנובמבר עד יולי.
מוניות ספארי (משאיות פתוחות שעליהם הורכבו מושבים) זמינים בקרוז ביי ובמרבית החופים הפופולריים בפארק הלאומי לאורך החוף הצפוני.
הכניסה לפארק היא בחינם, והתשלום היחיד הוא בחוף מפרץ טראנק. למי שמגיע ביאכטה מוצעת עגינה בתשלום באמצעות כדורי עגינה.[ג]
אטרקציות
האטרקציות העיקריות בפארק הם החופים, שוניות האלמוגים, שבילי ההליכה והאתרים ההיסטוריים.
חופים
- מפרץ טראנק (Trunk Bay) – חוף מפרץ טראנק נבחר בעקביות כאחד מעשרת החופים הטובים ביותר בעולם על ידי כתב העת "קונדה נאסט טראבלר", וקיבל הכרה דומה בפרסומים דומים.[9] השירותים בחוף כוללים, מזנון, מקלחות, שירותים, מצילים ומסלול תת-ימי לצפייה בשנורקל בשונית האלמוגים.[9] אזור החוף מחולק לשניים, החלק העיקרי הוא החוף ואזור השחייה מפרץ טראנק והחלק השני הוא מפרץ בורגסמן (Burgesman Cove) השוכן בקצה המערבי של מפרץ טראנק בסמוך למפרץ ג'אמבי (Jumbie Bay). חוף מפרץ טראנק הוא היחיד בפארק הלאומי שהכניסה אליו בתשלום. אל החוף ניתן להגיע בקלות במונית מקרוז ביי.[10]
- מפרץ סינאמון (Cinnamon Bay) – חוף מפרץ סינאמון הוא רצועה ארוכה של חול בחוף הצפוני של סנט ג'ון. הניו יורק טיימס כינה את מפרץ סינאמון כאחד מ"ששת החופים בקריביים שאתה חייב לראות לפני מותך".[11] בחוף פועלים אתר מחנאות (Cinnamon Bay Campground), מסעדה, חנות נוחות והשכרת ציוד לספורט המים.[12]
- חוף האנימון (Honeymoon Beach – "חוף ירח הדבש") – חוף האנימון שוכן על החוף הצפוני של סנט ג'ון ואפשר להגיע אליו בהליכה בת כקילומטר וחצי מקרוז ביי או מאתר הנופש קניל ביי. כתב העת "קונדה נאסט טראבלר" כינה את חוף האנימון אחד מ"עשרת חופי האיים להשתחרר".[13] החוף מציע חול לבן ורך מתחת לעצי דקל גבוהים. במקום אפשר לשכור קיאקים, ציוד שנורקל וכיסאות חוף.
- מפרץ מאהו (Maho Bay) – ידוע בשל החול הרך והמים הרדודים השקטים. החול וקרקעית הים המכוסה עשב ים מאפשרים צפייה נוחה בצבי ים ובטריגונים. "הארפרס בזאר" ציין את מפרץ מאהו כאחד מהחופים הטובים בעולם.[14]
- מפרץ סולט פונד (Salt Pond Bay – "מפרץ בריכת המלח") – מפרץ וחוף מוגנים בחוף הדרומי של סנט ג'ון. אל החוף ניתן להגיע בהליכה קצרה מכביש 107, כ-7 קילומטרים דרומית לקורל ביי. המפרץ הוא אתר פופולרי לצלילה בשנורקל ויש בו שוניות בשני קצות המפרץ, עשב ים במרכזו, ושונית אלמוגים עמוקה הרחק במרכז המפרץ. כדורי עגינה זמינים לספינות לשהות ביום וגם בלילה. ממפרץ סולט פונד יכולים המטיילים להגיע לשבילי ההליכה דראנק ביי (Drunk Bay) וראם הד (Ram Head). העיתון USA Today הגדיר את מפרץ סולט פונד כאחד מהחופים הטובים ביותר באיי הבתולה.[15]
שבילי הליכה
- שביל ריף ביי (Reef Bay Trail – "שביל מפרץ השונית") – השביל הפופולרי ביותר. בשביל זה אפשר לצפות ביופי של היער שמסביב, שרידי מפעלי סוכר, פטרוגליפים של עם הטאינו ההיסטורי.[16] מפל מים שמקורו במעיין ובריכת השתקפות, והאפשרות לנוח ולהירגע או לצלול עם שנורקל במפרץ ג'נטי (Genti Bay). ההליכה בשביל מאומצת ואורכו של המסלול המעגלי מכביש סנטרליין (Centerline Road) הוא מעל ל-10 קילומטרים. הפארק הלאומי מציע סיור מאורגן על ידי פקח הכולל שיט בסירה בחזרה לקרוז ביי מריף ביי.
- שביל הר בורדו (Bordeaux Mountain Trail) – שביל הר בורדו הוא מסלול סלעי תלול המוביל ממפרץ למשור (Lamshur) הקטן לנקודה הגבוהה ביותר של האי. השביל אינו מתוחזק, ואף על פי שיש כמה נקודות תצפית לאורך הדרך, לא ניתן לצפות בנוף מפסגת הר זה המיוער בצפיפות. השביל עולה לגובה של כמעט 400 מטרים על פני מרחק של קילומטר וחצי.
- שביל נקודת לינד (Lind Point Trail) – השביל מתחיל בקרוז ביי, מאחורי מרכז המבקרים של הפארק הלאומי איי הבתולה ומטפס לנקודת לינד הצופה בנמל קרוז ביי, לפני שהוא ממשיך לחוף האנימון.
- שביל גבעת קניל (Caneel Hill Trail) – מתחיל בקרוז ביי, צפונית לצומת מונגוז (Mongoose Junction), ועולה במעלה תלול אל ראש גבעת קניל. בפסגה יש בימת תצפית מעץ שממנה אפשר לראות נופים של סנט ג'ון, סנט תומאס, ג'וסט ואן דייק ואיים קטנים רבים יותר. ביום בהיר אפשר לראות את סנט קרואה, ואפילו את פוארטו ריקו.
- שביל ראם הד ( Ram Head Trail - "ראש האייל") – שביל באורך קילומטר וחצי המתחיל במפרץ סולט פונד וממשיך במורד חצי אי יבש וסלעי לנקודה הדרומית ביותר על סנט ג'ון.
- שביל טבע מפרץ סינאמון ושביל קורות עץ נגיש (Cinnamon Bay Nature Trail and Accessible Boardwalk) – השביל מתחיל מול הכניסה לאתר המחנאות של מפרץ סינאמון. שביל הטבע הוא לולאה באורך 750 מטרים המתפתלת דרך חורבות של מפעל הסוכר. שלטים לאורך המסלול מסבירים את ההיסטוריה של האזור. השביל הוא תערובת של שביל על קורות עץ ושבילים סלולים ואינו כולל גבעות תלולות.
אתרים היסטוריים
ברחבי הפארק מפוזרים עשרות חורבות היסטוריות מהתקופה הקולוניאלית ותקופת מטעי הסוכר ועד שנות ה-50 של המאה ה-20.
- הנפה ההיסטורית של אנאברג (Annaberg Historic District) – מטע אנאברג הוא מפעל סוכר משוחזר חלקית וטחנת רוח השוכן ממזרח למרי'ס פוינט (Mary's Point). שלטים של הפארק הלאומי מדריכים את המבקרים בחורבות ומסבירים את התהליך של הפיכת קנה סוכר למולסה. מתנדבים ופקחים של הפארק נמצאים לעיתים קרובות באזור כדי לענות על שאלות. בבית האופים נערכות הדגמות בישול ומציע דוגמאות של לחם קוקוס (Coconut Dumb Bread). טחנת הרוח שוכנת בנקודת אנאברג (Annaberg Point), שממנה נשקפים נופים של האיים כדוגמת טורטולה.
- הנפה ההיסטורית של מפעל הסוכר של מפרץ ריף (Reef Bay Sugar Factory Historic District) – לחורבות מפעל הסוכר של מפרץ ריף אפשר להגיע משביל מפרץ ריף או בשביל ל'אספרנס (L'Esperance trail).
- אתר הפטרוגליפים (Petroglyph Site) – הפטרוגליפים של שביל ריף ביי הם חריתות של עם הטאינו על סלעים בבריכות ליד המפל. ניתן להגיע אליהם משביל בן 400 מטרים היוצא משביל ריף ביי. אתר הפטרוגליף נוסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places) ב-1982.
- חורבות מפעל הסוכר קתרינברג (Catherineberg Sugar Mill Ruins) – החורבות השמורות היטב של מפעל הסוכר קתרינברג הן בין האתרים הנגישים ביותר בפארק וניתן לגשת אליהן ברכב מכביש סנטרליין.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
- ^ 2.0 2.1 Virgin Islands NP
- ^ "Virgin Islands Ferry Schedules" (באנגלית אמריקאית).
- ^ Virgin Islands National Park Science & Research
- ^ Water Island: History
- ^ Rankin, Douglas W. (2002). Geology of St. John, U.S. Virgin Islands, USGS Profressional Paper 1631 (PDF). Washington: United States Government Printing Office. pp. 1–30.
- ^ Thomas W. Donnelly, Geology john, of st. Thomas and st. John, u. S. Virgin islands
- ^ How safe are mooring balls?
- ^ 9.0 9.1 "Places to Go".
- ^ "St. John: Taxis & Rates - Virgin Islands" (באנגלית אמריקאית).
- ^ Peters, Jeremy W. (2010-11-04). "6 Caribbean Beaches to See Before You Die". The New York Times. ISSN 0362-4331.
- ^ pixelbeachstudio.com. "Cinnamon Bay Campground, St. John, U.S. Virgin Islands".
- ^ "10 Most Relaxing Beaches in the World". 2015-02-23.
- ^ "The Best Beaches in The World". 2016-05-03.
- ^ "The Best Beaches in the U.S. Virgin Islands".
- ^ Petroglyph Trail
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
_distance.JPG){kind=link}
