חמור הבית

חמור הבית
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	סוסיים
סוג:	סוס
תת־סוג:	חמור
מין:	ערוד
תת־מין:	חמור הבית
שם מדעי
Equus africanus asinus

חמור אוכל עשב

קובץ:Donkey in work.jpg

חמור מושך עגלה עמוסה בגיאורגיה

קבוצת חמורים באיטליה

חמור במדבר יהודה

חמורים באגמון חולה

חמור הבית (שם מדעי: Equus africanus asinus) הוא תת-מין של חמור.

תיאור

חמור הבית הוא תת-מין ממשפחת הסוסיים. הוא בעל דמיון לסוס, אך ראשו גדול יותר, אוזניו ארוכות וזקופות ולו רעמת שיער דלילה מאשר לסוס, וקול שונה - בעוד הסוס צוהל, החמור נוער. נקבת החמור קרויה אָתון. הריון האתון אורך כשנה ומספר הוולדות הוא אחד. צאצא החמור נקרא עייר. החמור חי בין עשרים לחמישים שנה. מזונו הוא צמחים ועשבים, קש חציר ותבן. אורך גופו 2 מטר, גובה כתפיו 1.25 מטר ומשקלו 300 ק"ג. מחמור וסוסה נולד יצור הכלאיים פרד, בעל חיים עקר.

החמור הוא חיית משק ויש המשתמשים בו כבהמת משא. ביכולתו לשאת משאות מעט כבדים יותר מאשר הסוס, אלא שהוא מגושם ואיטי ממנו בהרבה.

חמור הבית שימש במהלך אלפי השנים בתפקידים שונים, בהם רכיבה והובלת משאות. בדורות האחרונים, עם התפתחות התיעוש, פחתה תפוצתו ברחבי תבל וכיום משמש לצורך ניידות וכבהמת משא, בעיקר בעולם השלישי כמו בכפרים הסמוכים לאזורים הרריים ומרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי תחבורה.

חלב חמורים (אתונות) שניתן על ידי אתון, נקבת חמור הבית, שימש מאז ימי-קדם למטרות קוסמטיות, כמו גם כמזון לתינוקות.

טקסונומיה

הכללים לבחירת השם המדעי של מיני בעלי החיים נקבעים בספר "International Code of Zoological Nomenclature" ("הקוד הבינלאומי של הנומנקלטורה הזואולוגית"), ובהם הכלל כי השם המדעי התקין הקדום ביותר בו כונה בעל חיים יהיה השם הקובע. השם המדעי התקין הראשון של המין אליו משתייך חמור הבית נקבע על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758 כ-Equus asinus, ובהתאמה קיבל חמור הבית שהוא תת-מין את השם המדעי Equus asinus asinus. תת-המינים של הערוד, סוג של חמור-בר, כונו משום כך בשם מדעי שהחל ב-Equus asinus, לדוגמה - ערוד נובי כונה Equus asinus africanus. ב-2003 החליטה הוועדה הבינלאומית לנומנקלטורה זואולוגית (International Commission on Zoological Nomenclature) כי לשמות המדעים של מיני חיות הבר יש עדיפות על פני השמות המדעיים של המינים המבויתים, וקבעה את השימוש ב-Equus africanus כשמו של המין במקום Equus asinus. החלטה זו שינתה גם את שמות תת-המינים ושמו המדעי של חמור הבית, השתנה ל-Equus africanus asinus. עם זאת, השם הקודם של חמור הבית (Equus asinus asinus) נפוץ מאוד בספרות, ויש אפילו הנוהגים לתאר את חמור הבית כמין נפרד ולהשתמש בשם המין הקודם בלבד (Equus asinus).

ביהדות

החמור מוזכר במקורות, וידוע הסיפור על בלעם ואתונו, שמדברת אליו אחרי שראתה את מלאך האלוקים ועמדה מלכת, מה שגרר את מכותיו. כמו כן מוזכר החמור בברכת יעקב אבינו לבניו, הוא מברך את יששכר "יששכר חמור גרם", כלומר ההשוואה לחמור המתמיד היא תכונה חיובית, משום שהחמור מצטיין בסיבולת גבוהה. בעקבות ברכת יעקב החמור הוא סמלו של שבט יששכר ומסמל את העובדה כי כמו שהחמור לא עוזב את עבודתו וממשיך בה כך היה יששכר שוקד בתורה כל הזמן.

תכונה נוספת מופיעה בתלמוד על החמור שאף בחודש תמוז קר לו

החמור נקרא כך מאחר שהוא מסמל חומריות והידבקות לחומר, ומתאר את זרע ישמעאל. במקורות נרמז הדבר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה" (בראשית כ"ב ה').

לחמור יש מקום חשוב בביאת המשיח, שאמור לרכב על חמור, הוא חמורו של משיח: "גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" (זכריה,ט',ט'), ולפי תפישה עממית, יהיה זה חמור לבן.

במקרא אנו מוצאים עדות מפורשת כי החמור שימש בהמת משא, ואף מצווה לעזור במקרה שהוא כושל תחת משאו: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ - עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ" (שמות כ"ג ה'). מצווה מיוחדת יוחדה לחמור היא מצוות פטר חמור, שבו על פי האמור במקרא יש לפדות חמור בכור בשה, ואם לא יש להורגו (שמות ל"ד כ').

החמור מופיע הרבה באגדות חז"ל, וחמוריהם של צדיקים, כמו חמורו של רבי פנחס בן יאיר וחמורו של רבי חנינא בן דוסא, אפילו קיימו הלכות. בתלמוד רבי עקיבא מתאר את שנאתו לתלמידי חכמים בתקופה שהיה עם הארץ, ואומר שבאותה תקופה אמר: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" כיוון שהוא נושך ושובר עצמות בניגוד לכלב שנושך ולא שובר עצמות.

על האדם המוביל את החמור, התייחסו בשתי ההלכות הבאות: סוגיית חמר גמל, לגבי תחום השבת, והלכת המחמר האוסרת להפעיל חיות בשבת.

בדברי המהר"ל מפראג מובא שאין בריאה פשוטה יותר מן החמור שהוא כולו חומר שלא קיבל צורה, ולכן הוא ראשית הבעלי חיים מכל הבהמות שבעולם, וזהו שדווקא עליו נצטווינו במצות פדיון פטר רחם מכל הבהמות הטמאות כי לא היה ראוי שום בהמה טמאה למצות בכורה, רק החמור מפני שהוא בכור מפני שהוא ראשית. וזהו גם הטעם ששלושת הצדיקים אברהם אבינו ע"ה, משה רבינו ומלך המשיח נאמר בהם שרכבו על החמור.

בתרבות

לחמור יוחסו התכונות עיקשות וטיפשות, אף על פי שמחקרים שונים גילו שלסטיגמה זו אין בסיס. החמור מופיע במטבעות לשון רבים. סמל אגודת הסטודנטים בארץ הוא "חמור נושא ספרים".

בעברית קיימים כמה ביטויים בהם "חמור" משמש כביטוי של זלזול, בהם "חמור נושא ספרים" לציין מי שאוגר ידע אבל איננו נבון ואינו יודע לעשות בו שימוש מושכל. "מי שחמור שיאכל קש" כמו "מי שבישל את הדייסה שיאכל אותה", "חמור חמורותיים" לציין מישהו טיפש ואטום במיוחד. ו"קבורת חמור" מציין קבורה לא ראויה, או השלכה ללא כל קבורה, על פי האמור בספר ירמיהו, פרק כ"ב, פסוק י"ט על יהויקים מלך יהודה.

גזעי חמורים נפוצים בישראל

שמות הגזעים אינם רשמיים אך עם זאת מקובלים בקרב מגדלי החמורים בישראל ובמזרח התיכון כדי להבדיל בין הגזעים השונים:

• חמור מצרי, בדרך כלל צבעו לבן והוא גבוה מגזעי החמורים האחרים.
• חמור קפריסאי, צבעו לבן, מכונה גם "חמורו של משיח".
• חמור פרסי, צבעו אפור כהה, מבנה גופו מאסיבי. בעל רעמה כהה מאוד ושני פסים שחורים על עורפו דמויי אוכף.
• חמור ערבי, או חמור פשוט, צבעו אפור בהיר, רעמתו מסומרת מזכירה רעמת זברה
• חמור ספרדי, צבעו חום כהה.
• חמור דרום אמריקאי פרו, צבעו שחור. העייר פרוותו רכה וארוכה.

ראו גם

חמור (תת-סוג)

ערוד

חלב חמורים (אתונות)

לקריאה נוספת

• יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, חמוריות: מסע בעקבות החמור: מיתולוגיה, אלגוריה, סמליות וקלישאה, מרכז זלמן שזר
• אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חמור הבית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28291959חמור הבית