המשבר הפיננסי במקסיקו (1994)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שער החליפין של USD/MXN
שיעור האינפלציה במקסיקו 1970–2022

המשבר הפיננסי במקסיקו בשנת 1994 היה משבר מטבעות שפרץ בעקבות פיחות חד של הפסו מקסיקני מול הדולר אמריקאי בדצמבר 1994, ונחשב לאחד מהמשברים הכלכליים הראשונים בעידן הגלובליזציה שנגרמו על ידי בריחת הון.[1]

במהלך הבחירות הכלליות במקסיקו (1994), יישם הממשל מדיניות פיסקלית ומוניטרית מרחיבה. מזכירות האוצר והאשראי הציבורי (מקסיקו) הנפיקה איגרות חוב לטווח קצר במטבע מקומי עם התחייבות להחזר בדולרים, מה שמשך הון זר למדינה. החתימה על הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה הגבירה את אמון המשקיעים. עם זאת, התפתחויות ביטחוניות ופוליטיות, כגון המרד בצ'יאפס ורצח המועמד לנשיאות לואיס דונלדו קולוסיו, יצרו אי יציבות ופגעו באמון השוק.

הבנק המרכזי של מקסיקו ניסה לשמור על שער חליפין קבוע מול הדולר באמצעות רכישת פסו במטבע זר. פעולה זו גרמה להתחזקות הפסו, גידול בייבוא, וגירעון במאזן המסחרי. משקיעים זיהו כי הפסו מוערך יתר על המידה, והחלו להעביר הון מחוץ למקסיקו. ממשלת מקסיקו ניסתה לבלום את ההשפעות באמצעות שמירה על היצע הכסף, אך פעולה זו צמצמה את יתרות המט"ח. בדצמבר 1994 התרוקנו יתרות המט"ח של המדינה.

ב-20 בדצמבר 1994 פיחתה מקסיקו את הפסו, אך המשקיעים דרשו תשואות גבוהות יותר בשל הסיכון. הריבית הועלתה בניסיון לבלום את בריחת ההון, אך המהלך פגע בפעילות הכלכלית. לאחר כישלון בגיוס הון נוסף, הותר לשער החליפין לצוף באופן חופשי, והפסו המשיך להיחלש. שיעור האינפלציה הגיע לכ-52%, וקרנות נאמנות זרות מכרו נכסים מקסיקניים, כולל באזורים נוספים בשווקים המתפתחים.

בעקבות המשבר, ארצות הברית ארגנה חבילת סיוע של 50 מיליארד דולר למקסיקו בינואר 1995, בתיאום עם קרן המטבע הבין-לאומית, G7 והבנק להסדרי סליקה בין-לאומיים. מספר בנקים במקסיקו קרסו, נוכח גל נרחב של חדלות פירעון משכנתאות, והמדינה נכנסה למיתון. שיעורי העוני והאבטלה עלו באופן משמעותי.

רקע

אנדרטה ללואיס דונלדו קולוסיו במקסיקו סיטי

בשנת 1994, השנה האחרונה לכהונתו של קרלוס סלינס, תמך סלינס במועמדותו של לואיס דונלדו קולוסיו מטעם המפלגה המוסדית המהפכנית (PRI). בדומה לממשלים קודמים בשנות בחירות, ננקטה מדיניות כלכלית מרחיבה. הגירעון בחשבון השוטף הגיע לכ-7% מהתוצר מקומי גולמי, והחלה הנפקה של איגרות חוב קצרות טווח במטבע מקומי עם החזר מובטח בדולרים, שנקראו "טסובונוס".[2]8–10[3]14

לוחמי הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי

לאחר כניסת הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה לתוקף ב-1 בינואר 1994, זרם הון זר משמעותי למקסיקו. לדוגמה, בנק צ'ייס מנהטן החזיק אז בכ-1.5 מיליארד דולר בניירות ערך מקסיקניים.[4] עם זאת, פרוץ המרד בצ'יאפס ורצח קולוסיו בטיחואנה, יצרו אי ודאות פוליטית. כתוצאה מכך, עלתה פרמיית סיכון על נכסים פיננסיים מקסיקניים.

בנק מקסיקו שמר על טווח תנועה צר לשער החליפין מול הדולר, באמצעות התערבות בשוקי המט"ח. הבנק הנפיק חוב בדולרים כדי לרכוש פסו ולהגביר את ערכו, תוך ניסיון למנוע פיחות שעלול היה להאיץ את האינפלציה. פעולה זו עודדה יבוא והרחיבה את הגירעון המסחרי.[5]179–180

הבנק המרכזי נמנע מהעלאת ריבית בשנת בחירות, ובמקום זאת רכש חוב כדי לשמור על הבסיס המוניטרי. תשלומים בדולרים עבור איגרות החוב, יחד עם התערבויות בשוק המט"ח, דלדלו את יתרות המט"ח של המדינה.[6] בהתאם להשילוש הבלתי אפשרי, התעקשות על שמירת שער חליפין קבוע יחד עם זרימת הון חופשית פגעה ביכולת המדינה לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית.[7]375

המשבר

ב-20 בדצמבר 1994 הכריז הנשיא החדש ארנסטו סדייו על פיחות הפסו בשיעור של 13%–15%, שבוצע על ידי הבנק המרכזי של מקסיקו.[1][8][5] הפיחות, שבא לאחר התחייבויות קודמות שלא לבצע מהלך כזה, ערער את אמון המשקיעים ביציבות המאקרו-כלכלית של המדינה. בתגובה, החלו משקיעים לדרוש פרמיית סיכון גבוהה יותר על נכסים מקומיים, מה שהגביר את הלחץ להעלאת ריבית והוביל להמשך ירידת ערך הפסו.[7]

משקיעים זרים, שציפו להמשך הפיחות, החלו למכור נכסים מקסיקניים ולמשוך הון מהמדינה. בורסת מקסיקו רשמה ירידות חדות. עליית הריבית שבוצעה בניסיון לבלום את בריחת ההון הובילה להאטה בצמיחה הכלכלית.[5]

כאשר נדרשה מקסיקו לגלגל את התחייבויות החוב שלה, כמעט ולא נמצאו משקיעים חדשים. לצורך פדיון איגרות החוב מסוג טסובונוס, נדרש הבנק המרכזי לרכוש דולרים באמצעות פסו שערכו נשחק – מהלך יקר שהוביל למצב של קרבה לחדלות פירעון.[7][5]

ב-22 בדצמבר אפשרה הממשלה לשער החליפין לצוף באופן חופשי, והפסו נחלש ב-15% נוספים.[5] שער החליפין ירד מ-3.4 פסו לדולר לכ-7.2 פסו לדולר, והתאושש רק חלקית לרמה של 5.8 פסו לדולר לאחר ארבעה חודשים. באותה תקופה נרשמה עלייה של 24% במחירים, ושיעור האינפלציה הכולל ב-1995 עמד על 52%.[8]10

קרנות נאמנות שהשקיעו כ-45 מיליארד דולר בנכסים מקסיקניים החלו למכור נכסים במקסיקו ובשווקים מתעוררים נוספים. המשבר גרם להדבקה פיננסית (אנ') שהתפשטה לאסיה ואמריקה הלטינית.[1]50 משקיעים אמריקאים בניירות ערך מקסיקניים סיכנו הפסדים של בין 8 ל-10 מיליארד דולר.[9]

ההשפעות של המשבר על כלכלות כמו צ'ילה וברזיל כונו "אפקט הטקילה".[10]

חילוץ

בינואר 1995 כינס נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, פגישה עם מזכיר האוצר של ארצות הברית החדש רוברט רובין, יושב ראש הפדרל ריזרב אלן גרינספן וסגן מזכיר האוצר לורנס סאמרס, לדון בתגובה למשבר הפסו. סאמרס הציג את הצורך הדחוף בתמיכה פיננסית רחבת היקף, בסכום של כ-25 מיליארד דולר.[11]

קלינטון פנה לקונגרס האמריקאי בניסיון לגייס את המימון הדרוש, כשהמניע המרכזי היה מניעת גידול אפשרי בהגירה בלתי חוקית ממקסיקו, וכן צמצום הסיכון להדבקה פיננסית במדינות מתעוררות נוספות. במסגרת התיאום הבינלאומי גובשה חבילת חילוץ בסך 50 מיליארד דולר, בניהול קרן המטבע הבין-לאומית ובתמיכת G7 והבנק להסדרי סליקה בין-לאומיים. החבילה כללה ערבויות להלוואות של החוב הציבורי המקסיקני, במטרה להפחית את פרמיית הסיכון ולשקם את אמון המשקיעים.[1]52[8]10[7]376

במקביל, הוטלו על מקסיקו תנאים מחמירים שכללו הגבלות בתחומי מדיניות מוניטרית ומדיניות פיסקלית, אך הימנעות מצעדים כמו פרוטקציוניזם או בקרות הון שעלולות היו להפר את התחייבויות המדינה בהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה. ערבויות ההלוואות סייעו למקסיקו לבנות מחדש את מבנה החוב הקצר ולהחזיר נזילות לשוק.[8]10–11 מתוך הסכום הכולל, ארצות הברית תרמה 20 מיליארד דולר, ה-IMF תרם 17.8 מיליארד דולר, ה-BIS תרם 10 מיליארד דולר, מדינות אמריקה הלטינית תרמו מיליארד דולר, וקנדה הוסיפה מיליארד דולר קנדי.[12]20

תהליך גיבוש החבילה עורר התנגדות בקונגרס ובתקשורת. מבקרי המהלך, ובהם חברי קונגרס מסוימים, סברו כי על מקסיקו לנהל משא ומתן עם נושיה ללא מעורבות אמריקאית, כדי למנוע סיכון מוסרי. מנגד, תומכי המהלך, בהם גרינספן, הזהירו כי חדלות פירעון מקסיקנית תביא לתוצאות חמורות יותר לכלכלה הגלובלית.[13]16

לאחר שהקונגרס של ארצות הברית דחה את הצעת החוק, החליט ממשל קלינטון להשתמש בקרן ייצוב החליפין של מחלקת האוצר של ארצות הברית לצורך מימון ערבויות ההלוואה.[14]159 השימוש בכספים אלו הניב רווח של כ-600 מיליון דולר, והחוב הוחזר במלואו לפני מועד הפירעון. עם זאת, ההקצאה עוררה ביקורת כלפי רובין, בשל עברו כיו"ר שותף בגולדמן זקס, שהייתה פעילה בהפצת אג"ח ומניות מקסיקניים.[15]

השפעות כלכליות

כלכלת מקסיקו נקלעה למיתון חמור בעקבות פיחות הפסו ויציאת ההון. בשנת 1995 נרשמה ירידה של 6.2% בתמ"ג. המגזר הבנקאי נפגע קשות, כאשר מספר בנקים קרסו בעקבות חשיפת נכסים באיכות נמוכה ופרקטיקות אשראי בעייתיות. אלפי משכנתאות נקלעו לחדלות פירעון, מה שהוביל לעיקולים נרחבים.[16][17]

עבודות בנייה בטיחואנה, מקסיקו

השפעת המשבר ניכרה גם ברמת החיים. שיעור האינפלציה ב-1995 עמד על כ-35%, בעוד שהשכר ריאלי ירד ב-25%–35%. שיעור האבטלה זינק מ-3.9% ב-1994 ל-7.4% ב-1995, ולמעלה ממיליון עובדים במגזר הפורמלי איבדו את משרותיהם. הכנסה ממוצעת למשק בית צנחה בכ-30%. שיעור העוני הקיצוני עלה ל-37% ב-1996, לעומת 21% בלבד ב-1994, והחזיר את המדינה לרמות עוני שלפני עשור. רק בשנת 2001 החלה התאוששות ברמות העוני.[18]10

השפעת המשבר הייתה חמורה במיוחד באזורים עירוניים, בשל הרגישות הגבוהה יותר לשוק העבודה ולתנאים מאקרו-כלכליים. משקי בית באזורים כפריים נטו לעבור לחקלאות קיום ולפיכך ספגו פחות את השפעת ההידרדרות הכלכלית. ב-1995–1996 חלה ירידה של 17% בלבד בהכנסה לנפש בענפי חקלאות, לעומת ירידות של 48% במגזר הפיננסי ו-35% בענפי בנייה ומסחר. צריכת משקי הבית ירדה ב-15% והוקדשה בעיקר לסחורות חיוניות. הוצאות על שירותי בריאות הצטמצמו, וחלה ירידה בחיסכון. העברות כספים ממקסיקנים המתגוררים מחוץ למדינה עלו משמעותית, כפי שמעידה הכפלת סכום ההעברות בין 1994 ל-1996.[18]15–17

הירידה בביקוש לשירותי בריאות בסיסיים הובילה לעלייה של 7% בשיעורי התמותה בקרב תינוקות וילדים בשנת 1996. העלייה החריפה במיוחד באזורים שבהם נשים נאלצו לצאת לעבודה מחוץ לבית בעקבות המשבר הכלכלי.[18]21–22

חוקרים מסוימים ראו במשבר תוצאה של המעבר לגישה הנאו-ליברלית של קונצנזוס וושינגטון. לפי ניתוח זה, המשבר חשף חולשות מבניות של מערכת בנקאית מופרטת בכלכלה פתוחה שתלויה בהון זר.[19]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Eun, Cheol S.; Resnick, Bruce G. (2011). International Financial Management, 6th Edition. New York, NY: McGraw-Hill/Irwin. ISBN 978-0-07-803465-7.50–52
  2. ↑ Hufbauer, Gary C.; Schott, Jeffrey J. (2005). NAFTA Revisited: Achievements and Challenges. Washington, D.C.: Peterson Institute for International Economics. ISBN 978-0-88132-334-4.
  3. ↑ Carmen M. Reinhart; Kenneth S. Rogoff (2009). This Time is Different: Eight Centuries of Financial Folly. Princeton, NJ: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-14216-6.
  4. ↑ Herrmann, Joshi (2015-07-15). "What Thatcherite union buster Sajid Javid learned on Wall Street". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-07-10.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Jeff Madura (2007). International Financial Management (Abridged 8th ed.). Mason, OH: Thomson South-Western. ISBN 978-0-324-36563-4.
  6. ↑ Victoria Miller (2000). "Central bank reactions to banking crises in fixed exchange rate regimes". Journal of Development Economics. 63 (2): 451–472. doi:10.1016/s0304-3878(00)00110-3.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Mankiw, N. Gregory (2013). Macroeconomics, 8th Edition. New York, NY: Worth Publishers. ISBN 978-1-42-924002-4.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Hufbauer, Gary C.; Schott, Jeffrey J. (2005). NAFTA Revisited: Achievements and Challenges. Washington, D.C.: Peterson Institute for International Economics. ISBN 978-0-88132-334-4.
  9. ↑ Herrmann, Joshi (2015-07-15). "What Thatcherite union buster Sajid Javid learned on Wall Street". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-07-10.
  10. ↑ "Tequila Effect". Investopedia. נבדק ב-2014-07-06.
  11. ↑ "Larry Summers on his Work in the Clinton and Obama Administrations".
  12. ↑ Lustig, Nora (1995). "The Mexican Peso Crisis: The Foreseeable and the Surprise" (PDF). Brookings Institution: 1–27. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-09-24. נבדק ב-2014-07-08. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  13. ↑ Joseph A. Whitt Jr. (1996). "The Mexican Peso Crisis" (PDF). Economic Review. Federal Reserve Bank of Atlanta: 1–20. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-06-11. נבדק ב-2014-07-08.
  14. ↑ Alan Greenspan (2007). The Age of Turbulence: Adventures in a New World. London, UK: Penguin Books. ISBN 978-1-59420-131-8.
  15. ↑ Keith Bradsher (2 במרץ 1995). "House Votes to Request Clinton Data on Mexico". The New York Times. נבדק ב-2014-07-12. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ↑ "The peso crisis, ten years on: Tequila slammer". The Economist. 2004-12-29. נבדק ב-2014-07-08.
  17. ↑ "The Tequila crisis in 1994". Rabobank. 2013-09-19. אורכב מ-המקור ב-2015-04-10. נבדק ב-2014-07-27.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Pereznieto, Paola (2010). The Case of Mexico's 1995 Peso Crisis and Argentina's 2002 Convertibility Crisis: Including Children in Policy Responses to Previous Economic Crises (PDF) (Report). UNICEF. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2021-02-26. נבדק ב-2014-07-27.
  19. ↑ Marois, Thomas (2012). States, Banks and Crisis: Emerging Finance Capitalism in Mexico and Turkey. Cheltenham: Edward Elgar. ISBN 9780857938572.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

המשבר הפיננסי במקסיקו (1994)41283488Q599806

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המשבר_הפיננסי_במקסיקו_(1994)&oldid=3430133"