בריחת הון
בריחת הון בכלכלה, היא זרימה מהירה של נכסים או כסף מחוץ למדינה, עקב אירוע בעל השלכות כלכליות או כתוצאה מאירוע פוליטי כמו שינוי משטר או גלובליזציה כלכלית. אירועים כאלה יכולים להיות אירועים המבטאים התנהגות לא יציבה או לא אמינה של הנהגת המדינה, העלאת מיסים על בעלי הון או ממשלה שאינה משלמת את חובותיה, או כזו שמפריעה למשקיעים וגורמת להם לצמצם את שווי הנכסים שהם מחזיקים באותה מדינה, או מצב בו קיים איבוד אמון בחוסנה הכלכלי של המדינה.
הדבר מוביל להיעלמות העושר, ובדרך כלל מלווה בירידה חדה בשער החליפין של המדינה הנפגעת – פיחות בערכו במשטר עם שער חליפין משתנה, או פיחות כפוי במשטר של שער חליפין קבוע. ירידה זו מזיקה במיוחד כאשר ההון שייך לתושבי המדינה המושפעת, מכיוון שלא רק שהאזרחים נושאים כעת בנטל האובדן בכלכלה ובעלויות של פיחות המטבע שלהם, אלא שגם נכסיהם הקיימים מאבדים מערכם הנומינלי. זה מוביל לירידה דרמטית בכוח הקנייה ומייקר את יבוא הסחורות ורכישת כל צורה של תוצרת זרה.
הסבר
מדינות עם כלכלות מבוססות משאבים (אנ') חוות את בריחת ההון הגדולה ביותר. השקפה קלאסית על בריחת הון היא שספקולציות מטבע הן שמניעות תנועות משמעותיות חוצות גבולות של קרנות פרטיות, בהיקף מספיק כדי להשפיע על השווקים הפיננסיים (אנ').[1] קיומה של בריחת הון מצביע על צורך ברפורמה במדיניות.
בספר La dette odieuse de l'Afrique (החובות המתועבים של אפריקה), לאונסה נדיקומאנה (אנ') וג'יימס ק. בויס (אנ') טוענים שיותר מ-65% מהחובות שאפריקה לוותה אפילו לא מגיעים למדינות באפריקה, אלא נשארים בחשבונות בנק פרטיים במקלטי מס. נדיקומאנה ובויס מעריכים כי בין 1970 ל-2008, בריחת ההון מ-33 מדינות באפריקה שמדרום לסהרה הסתכמה ב-700 מיליארד דולר.[2] מאמר שפורסם ב-2008 העריך כי בריחת הון, המכונה גם זרימת כספים לא חוקית (אנ') "מחוץ למדינות מתפתחות, היא בסך של כ-850 מיליארד דולר עד טריליון דולר בשנה".[3]
בריחת הון מתבצעת גם על מנת להתחמק ממס. במקרים כאלה, ההון נוטה לעבור לכיוון של מקלטי מס.
חוקיות
בריחת הון עשויה להיות חוקית או בלתי חוקית - בהתאם לחוק המקומי. בריחת הון חוקית היא כזו שנרשמת בספרי הישות או האדם המבצע את ההעברה, ורווחים מריבית, דיבידנדים ורווחי הון ממומשים חוזרים בדרך כלל למדינת המוצא. בריחת הון בלתי חוקית, נועדה לא להופיע ברישומי מדינת המוצא והרווחים ממנה בדרך כלל אינם חוזרים למדינת המוצא. הכסף הזה נרשם ככסף חסר במאזן התשלומים של המדינה. [4]
דוגמאות
ב-1995 העריכה קרן המטבע הבין-לאומית (IMF) כי בריחת ההון מסתכמת בכמחצית מהחוב החיצוני של המדינות בעלות החוב הכבד ביותר בעולם.
בריחת הון נצפתה בכמה שווקים באסיה ובאמריקה הלטינית בשנות ה-90. אולי המשמעותי שבהם היה המשבר הפיננסי באסיה (1997) שהחל בתאילנד והתפשט ברוב מזרח אסיה החל מיולי 1997, והעלה את החשש לקריסה כלכלית עולמית עקב הדבקה פיננסית (אנ').[5][6]
המשבר הכלכלי בארגנטינה (1998–2002) היה בחלקו תוצאה של בריחת הון מאסיבית, שנגרמה בגלל החשש שארגנטינה תפר את חובותיה החיצוניים (המצב החמיר בשל העובדה שלארגנטינה היה שער חליפין קבוע נמוך באופן מלאכותי, והיא הייתה תלויה בכמויות גדולות של מטבע רזרבי (אנ')).[7] תופעה דומה הייתה גם בוונצואלה בתחילת שנות ה-80 עם היקף הכנסה כוללת של שנת ייצוא שעזבה את המדינה באמצעות בריחת הון בלתי חוקית.[8][9]
ברבע האחרון של המאה ה-20 נצפתה בריחת הון ממדינות המציעות ריבית ריאלית נמוכה או שלילית (כמו רוסיה וארגנטינה) למדינות המציעות ריבית ריאלית גבוהה יותר (כמו הרפובליקה העממית של סין).[10]
דוגמאות אחרות הן של הון שנוטש בגלל מיסוי מוגבר. מאמר בוושינגטון פוסט מ-2006 הביא כמה דוגמאות להון פרטי שעזב את צרפת בתגובה למס העושר במדינה. בין השאר נטען במאמר כי "אריק פינצ'ה, מחבר מדריך המס הצרפתי, מעריך שמס העושר מכניס לממשלה כ-2.6 מיליארד דולר בשנה, אך עלה למדינה יותר מ-125 מיליארד דולר בבריחת הון מאז 1998".[11]
מאמר בטיימס מ-2009 דיווח כי מאות אנשי פיננסים ויזמים עשירים נמלטו לאחרונה מאנגליה, ויילס וסקוטלנד בתגובה להעלאות המס האחרונות, ועברו ליעדים עם מס נמוך כמו ג'רזי, גרנזי, האי מאן ואיי הבתולה הבריטיים.[12]
במאי 2012 הוערך היקף בריחת ההון היווני בעקבות הבחירות הראשונות לפרלמנט ב-4 מיליארד אירו בשבוע.[13] מאוחר יותר באותו חודש חשף הבנק המרכזי של ספרד (אנ') בריחת הון בסך של 97 מיליארד אירו מהכלכלה הספרדית ברבעון הראשון של 2012.
לקראת משאל העם הבריטי על עזיבת האיחוד האירופי (ברקזיט) הייתה יציאת הון נטו של 77 מיליארד ליש"ט בשני הרבעונים הקודמים, 65 מיליארד ליש"ט ברבעון שלפני משאל העם ו-59 מיליארד ליש"ט במרץ כאשר החל קמפיין משאל העם, בהשוואה לנתון של 2 מיליארד ליש"ט בששת החודשים המקבילים בשנה שלפני כן.[14]
הערות שוליים
- ↑ Capital Flight, Econlib (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Editorial, Reuters. "RPT-AFRICA MONEY-Should Africa challenge its "odious debts?"". AF (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-06-24.
- ↑ Illicit Financial Flows from Developing Countries: 2002-2006, Global Financial Integrity (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Simeon Ibidayo Ajayi, Léonce Ndikumana, Capital Flight from Africa: Causes, Effects, and Policy Issues, Oxford University Press, 2015, מסת"ב 978-0-19-871855-0. (באנגלית)
- ↑ תאילנד קנסה ב-4.6 מיליארד דולר את נגיד הבנק המרכזי שסירב לפחת את המטבע לפני פרוץ המשבר הפיננסי של 1997, באתר themarker, 31.5.2005
- ↑ רויטרס, שירות (2007-01-22). ""המשימה הקשה ביותר של כל רשות מוניטרית - שמירה על שער החליפין"". Globes. נבדק ב-2025-06-24.
- ↑ Argentina Since Default: The IMF and the Depression, by Alan B. Cibils, Mark Wesibrot, and Debayani Kar, Sept 2002, www.cepr.net
- ↑ חיות כיס 99: מה קרה לוונצואלה, באתר כאן | תאגיד השידור הישראלי, 2023-04-21
- ↑ ~ כלכלה מהארץ והעולם, ונצואלה, הסיפור האמיתי, באתר כלכלה מהארץ והעולם, 2017-08-23
- ↑ 404 | בנק ישראל - הבנק המרכזי של ישראל, באתר www.boi.org.il
- ↑ Moore, Molly (2006-07-16). "Old Money, New Money Flee France and Its Wealth Tax". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2025-06-24.
- ↑ Robert Watts and Maurice Chittenden, Hundreds of bosses flee UK over 50% tax, www.thetimes.com, 2009-12-13 (באנגלית)
- ↑ Debt crisis: Greek euro exit looms closer as banks crumble, The Telegraph, 2012-05-16 (באנגלית)
- ↑ EU: Osborne Warning Over Capital Flight Cost, Sky News (באנגלית)
בריחת הון41302754Q3656849