היסטוריה של האנציקלופדיה בריטניקה
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
אנציקלופדיה בריטניקה (Encyclopædia Btirannica) היא אנציקלופדיה היוצאת לאור למן שנת 1768, והופיעה עד כה בחמש-עשרה מהדורות. בשלהי המאה העשרים פיתח המו"ל, חברת אנציקלופדיה בריטניקה גרסאות ממוחשבות לאנציקלופדיה, תחילה על-גבי CD-ROM, לאחר מכן על-גבי DVD, ולבסוף באינטרנט.
רקע היסטורי
אנציקלופדיות אחדות, כמו ה-De proprietatibus rerum (על התכונות של דברים, 1240) פרי עטו של ברתולומיאוס אנגליקוס, תורגמו מלטינית לאנגלית. במהלך המאה השמונה-עשרה הופיעו אנציקלופדיות מקוריות באנגלית, הראשונה בהן הייתה Lexicon technicum, or An Universal English Dictionary of Arts and Sciences (לקסיקון טכניקום, או מילון אנגלי אוניברסלי לאמנויות ומדעים) מאת ג'ון האריס (שני כרכים, יצאו לאור בשנים 1704 ו-1710, בהתאמה), שכלל מאמרים מאת כותבים כגון אייזק ניוטון. בשנת 1728 יצאה לאור ציקלופדיית צ'יימברס בת שני כרכים, מאת אפרים צ'יימברס, שזכתה להצלחה רבה, יצאה במהדורות רבות והסבה את תשומת לב המוציאים-לאור לרווחים הגלומים בהוצאת אנציקלופדיות. הגם שלא כולן זכו להצלחה מסחרית, טבען של האנציקלופדיות הללו היווה השראה לאנציקלופדיות עתידיות; כך למשל, שני הכרכים הכושלים של Universal History of Arts and Sciences מאת דניס דה-קוטלוגון (שיצאו לאור בשנת 1745) שקיבץ את הנושאים למסות נפרדות שעמדו כל אחת בפני עצמה, סידור שכפי הנראה היווה השראה ל"תוכנית החדשה" של האנציקלופדיה בריטניקה. האנציקלופדיה הראשונה שכללה ביוגרפיות של אנשים חיים הייתה ה-Grosses vollständiges Universal-Lexicon aller Wissenschafften und Künste ("האנציקלופדיה הגדולה והשלמה של כל המדעים והאמנויות", שיצאה לאור בשנים 1732-1759) של יוהאן היינריך צדלר, שנימק זאת בכך שאל לו למוות לבדו להקנות לאנשים חשיבות.
מהדורות ראשונות (הראשונה עד השישית, 1768-1824)
המהדורה הראשונה
האנציקלופדיה בריטניקה הייתה רעיון פרי מוחם של קולין מקפרקוואר, מדפיס ומוכר-ספרים, ואנדרו בל, חרט, שניהם בני אדינבורו. הצמד יזם את הוצאת הבריטניקה כתגובה שמרנית לאַנסיקלופדי הצרפתית של דני דידרו (שיצאה לאור בין השנים 1751 ו-1766), שנחשבה על ידי רבים לכפרנית. למרבה האירוניה, האנסיקלופדייה החלה את דרכה כתרגום צרפתי לאנציקלופדיה המצליחה של אפריים צ'יימברס מ-1728. על אף העובדה שמהדורותיה המאוחרות של הציקלופדיה של צ'יימברס עודן נמכרו בהצלחה רבה, ולמרות כישלונן המסחרי של אנציקלופדיות אנגליות אחרות, מקפרקוואר ובל שאבו השראה מהתסיסה האינטלקטואלית של תקופת הנאורות הסקוטית והגיעו למסקנה שהציבור בשל לאנציקלופדיה חדשה, "שתחובר על-פי תוכנית חדשה".
בהזדקקם לעורך, בחרו השניים במלומד בן 28 שענה לשם ויליאם סמלי (Smellie) והציעו לו 200 לירות-שטרלינג בתמורה לעריכת אנציקלופדיה במאה קונטרסים (שנקראו "מספרים" והיו שקולים לחוברות מעובות), שמאוחר יותר אוחדו לכדי שלושה כרכים. ה-"מספר" הראשון יצא לאור ב-6 בדצמבר 1768 באדינבורו, מחירו עמד על שש פרוטות, או, בעבור הדפסה על נייר איכותי יותר, שמונה. שם המוציאים לאור של האנציקלופדיה בריטניקה היה בדוי, "חברה של ג'נטלמנים בסקוטלנד", אפשר שהכוונה הייתה לג'נטלמנים רבים שרכשו מראש מנוי לקונטרסים הבאים.[1] בשנת 1771, בתום הוצאתם לאור של ה-"מספרים" על בסיס שבועי, נשלמה הבריטניקה ומנתה 2,391 עמודים. ה-"מספרים" חוברו יחדו לשלושה כרכים עבי-כרס, בחלוקה אלפביתית כדלהלן: Aa–Bzo, Caaba–Lythrum ו-Macao–Zyglophyllum; מכירות העותקים נאמדו ב-3,000, תריסר ליש"ט האחד.[2] המהדורה הראשונה כללה אף 160 איורים יפהפיים על לוחות-נחושת, שחרט אנדרו בל.
רעיון-המפתח שבידל את הבריטניקה ממתחרותיה היה קיבוץ יחדיו של המאמרים שעסקו בנושאים דומים לתוך מסות ארוכות יותר, שכללו כל אחת בתוכה מפתח אלפביתי. עד אז, הסתפקו האנציקלופדיות האנגליות בסדר אלפביתי אחיד לכל מאמרי האנציקלופדיה, בדומה למילון טכני מודרני, במחיר ריחוק מאמרים בנושאים דומים זה מזה. הנהלת הבריטניקה כינתה בלגלוג גישה זו בשם "שיסוע המדעים".[3] על אף שדניס דה קוטלוגון חזה זאת מראש, המצאת "תוכנית חדשה" זו מיוחסת בדרך כלל לקולין מקפרקוואר, אם כי סמלי טען אף הוא לבעלות על הרעיון.
סמלי כתב את רובה של המהדורה הראשונה, בשואלו חומרים בחופשיות רבה מכותבי התקופה, ובהם וולטייר, בנג'מין פרנקלין, אלכסנדר פופ וסמואל ג'ונסון. מאוחר יותר, אמר:[1]
כתבתי את הרוב, נערי, וגזמתי מספרים אחרים די חומר בעבור המדפיס. בדבק ובמספריים חיברתי אותה!
— ויליאם סמלי, בפגישת גדוד ה- Crochallan Fencibles
הסיפורת השופעת ונוחיות הניווט במהדורה הראשונה הביאו לביקוש רב למהדורה שנייה. הגם שמהדורה זו זכתה לתלונות על ידע לא מושלם, סמלי טען שיש להניח לה ליהנות מהספק:
באשר לשגיאות בכללותן, בין הם כאלו הנופלות תחת ההגדרה של טעות שכלית, טיפוגראפית או מקרית, אנו סמוכים ובטוחים ביכולתנו להצביע על טעויות רבות יותר משיוכל כל מבקר. בעלי ההכרות עם הקשיים הרבים מספור הכרוכים בהבאת עבודה בהיקף כזה לשלמות, ודאי ידעו להביע את תודתם. לאלו אנו ממתינים, וחשים סיפוק רב מהשיפוט המתבטא ברכישתם.
— ויליאם סמלי, פתח-הדבר למהדורה הראשונה של האנציקלופדיה בריטניקה
סמלי שאף להפוך את האנציקלופדיה בריטניקה לקלה לשימוש ככל האפשר, באומרו ש-"חייב ששימושיות תהיה יעודו העיקרי של כל דבר-דפוס. אם מטרה זו אינה נראית בבירור, חלשה ביותר תהא אז תביעתם של המחברים וספריהם להערכתה החיובית של האנושות". לכבוד אירועי יובל המאתיים למהדורה הראשונה של האנציקלופדיה בריטניקה, הוציאה לאור חברת אנציקלופדיה בריטניקה עותק 'פקסימיליה' של המהדורה הראשונה, שכלל אפילו "פגעי זמן" על הנייר. עותקים אלה עודם מודפסים מחדש ומהווים חלק מקו-המוצרים של החברה.[4]
המהדורה השנייה
בשנת 1776, בעקבות הצלחתה המסחררת של המהדורה הראשונה, החלה לצאת לאור מהדורה שנייה ושאפתנית יותר, בתוספת ערכי היסטוריה וביוגרפיות.[5] סמלי סירב להמשיך בתפקידו, בעיקר הודות להסתייגותו מצירוף הביוגרפיות. על כן, נטל מקפרקוואר את המושכות בעצמו, בעודו נעזר בשתיין אקסצנטרי בשם ג'יימס טייטלר (הראשון שטס בכדור פורח), שהיה ידוע ככותב מחונן שיעבוד תמורת כל סכום.[6] מקפרקוואר ובל חילצו את טייטלר מ-"הולירוד פאלאס", בית סוהר לשרויים בחובות, והעסיקו אותו במשך שבע שנים בשכר של 17 שילינג לשבוע. טייטלר כתב רבים מערכי ההיסטוריה, המדעים ולמעשה כמעט את כל הערכים הקצרים; על פי הערכת רוברט ברנס, טייטלר כתב למצער שלושה-רבעים מהמהדורה השנייה.[1] בהשוואה למהדורה הראשונה, כללה השנייה כמות גדולה פי חמישה של מאמרים ארוכים (כ-150), לרבות "סקוטלנד" (84 עמודים) ו-"רפואה" (309 עמודים), עם מפתח-עניינים פנימי משלהם. המהדורה השנייה יצאה לאור ב-181 "מספרים" החל מה-21 ביוני 1777 ועד ה-18 בספטמבר 1784; "מספרים" אלה נכרכו יחדיו והיו לעשרה כרכים שיצאו בשנים 1778 עד 1783, וכללו בסך-הכל 8,595 עמודים ו-340 לוחות-נחושת שנחרטו גם הפעם על ידי אנדרו בל.[2] תקלת עימוד גרמה לכך שעמוד 8000 בא מיד אחרי עמוד 7099. כל מפות מהדורה זו קובצו בערך אחד בן 195 עמודים - "גאוגרפיה".
ביחס למהדורה הראשונה, חלו שיפורים רבים במהדורה השנייה, אך עוד נותרו בה אי-אלו השמטות ושגיאות לא מבוטלות. לדוגמה, היא איננה מזכירה כלל את המהפכה האמריקאית.[7] בניגוד לכך, המהדורה השנייה מתארת את המבנה של תיבת נח בפירוט רב (ובאיור נחושת מצורף) וכן, בעקבות ההגמון אשר, כוללת כרונולוגיה מדויקת למדי של כדור הארץ על פי המסורת, החל בבריאתו ב-23 באוקטובר 4004 לפנה"ס, וכלה בציון המבול של שנת 2348 לפנה"ס, שארך בדיוק 777 ימים על פי האנציקלופדיה. המהדורה השנייה גם מדווחת על מזור שנמצא למחלת השחפת:
אז בחר נקודה בקרחת-יער, ובה חפר בור עמוק ורחב דיו לקבור בו את החולה עד לסנטרו. או-אז, מולא הבור באדמה רכה וטריה בזהירות כך שהארץ תהיה במגע עם כל גופו של החולה. במצב זה נותר החולה בסבלו עד שהחל לחוש שלא בנוח או אף לרעוד ללא-הפסק... אז הוצא החולה מן הבור, ומשנעטף באריג פשתן, הונח על מזרן, ומקץ שעתיים נמשח לכל אורך גופו במשחה המורכבת מעלי סולאנוּם ניגרוּם ושומן-חזיר.
— ג'יימס טייטלר, בתוך המהדורה השנייה של האנציקלופדיה בריטניקה
המהדורה השלישית
המהדורה השלישית יצאה לאור בין השנים 1788 ו-1797 ב-300 "מספרים" על בסיס שבועי (במחיר שילינג אחד הקונטרס); חוברות אלה חוברו ונכרכו לכדי 30 חלקים (10 שילינג ושש פרוטות האחד) ולבסוף ל-18 כרכים בני 14,579 עמודים ו-542 לוחות תחריטים. מקפרקוואר ערך שוב מהדורה זו עד למאמר "מסתורין" אך נפטר בשנת 1793 (בגיל 48) בשל "לאות מוחית", כך נאמר; את מקומו תפס ג'ורג' גלייג, שלימים, או ב-30 באוקטובר 1808 ליתר דיוק, היה להגמון גלייג מברכין. אנדרו בל, שותפו של מקפרקוואר, רכש מיורשיו את מלוא השליטה בבריטניקה.
בהכפילה כמעט את היקפה של קודמתה, כמעט ונתגשם במלואו חזונו האנציקלופדי של מקפרקוואר במהדורה השלישית. מספר בני-סמכא שזכו לפניית גלייג התגייסו עד מהרה לכתיבת מהדורה זו, כמו למשל הדוקטור תומאס תומפסון, שעשה לראשונה שימוש בסמלים כימיים, או ג'ון רובינסון, מזכיר האגודה המלכותית של אדינבורו, שכתב כמה מאמרים מוערכים בתחום "הפילוסופיה של הטבע" (תחום שהתפתח בעיקר לפיזיקה דהיום). המהדורה השלישית ביססה את מעמדה של האנציקלופדיה בריטניקה כספר-עזר חשוב ומכריע, מעמד שנשתמר במשך מרבית שנות המאה התשע-עשרה. הייתה זו מהדורה רווחית במיוחד, מכירת כ-10,000 עותקי האנציקלופדיה השיאה רווחים נאים שנאמדו ב-42,000 לירות-שטרלינג. במהדורה השלישית החלה מסורת, הנמשכת עד לימינו אנו, של הקדשת האנציקלופדיה בריטניקה למונארך הבריטי המכהן, המלך ג'ורג' השלישי באותה העת; בכנוֹתו "אבי האומה, פטרונם הנאור של האמנויות, המדעים והספרות", איחל לו גלייג:
כי, הודות לחכמת יועציך, שפעת צייך ועוצמת צבאותיך, יצלח בקרוב הוד מעלתך את משימת השבת השלום באירופה על מכונו; כן יהי לך זמן למקד את תשומת-הלב המלכותית בשיפור האמנויות וקידום הידע; כן תמשול ממושכות בבני-עמך הנאמנים, המאושרים ובני-החורין...
— ג'ורג' גלייג, בהקדשה למהדורה השלישית של האנציקלופדיה בריטניקה
המהדורה השלישית ידועה היטב בזכות מאמרה הנועז על "תנועה", הדוחה קטגורית את תאוריית הכבידה של אייזק ניוטון. במקום זאת, כתב דוקטור גלייג כי הכבידה איננה נגרמת בלתי אם על ידי היסוד הקלאסי - האש. נראה ששכנעוֹ המאמר "מסה על העקרונות הראשונים של פילוסופיית הטבע" (1762) שכתב ויליאם ג'ונס, שהסתמך בתורו על עבודת המוסמך של ג'ון האצ'ינסון, "עקרונות משה", שנכתבה בשנת 1724 אך נדחתה על ידי אוניברסיטת אוקספורד. אף על פי כן, גלייג שמר על מצג של השלמה עם שגיאות המהדורה השלישית, בדברים המהווים הד לדברי ויליאם סמלי המצוטטים לעיל:
נראה כי שלמות איננה תואמת את טבען של עבודות הנבנות על-סמך תוכנית שכזו, ומכסות מגוון נושאים שכזה.
— ג'ורג' גלייג, בתוך המדורה השלישית של האנציקלופדיה בריטניקה
המהדורה "האמריקאית" הראשונה, האנציקלופדיה של דובסון, התבססה כמעט לגמרי על המהדורה השלישית של האנציקלופדיה בריטניקה, ויצאה לאור כמעט באותן השנים (1788-1798), בנוסף על כרך מילואים (1803) שכתב המדפיס יליד-סקוטלנד, תומאס דובסון. החוק להגנת זכויות היוצרים התקבל בארצות הברית ב-30 במאי 1790 — הגם שניתן היה לצפותו מהחלק השמיני לפסקה הראשונה בחוקה האמריקאית (שאושררה ב-4 במרץ 1789) - אך חוק זה לא הגן על פרסומים זרים דוגמת הבריטניקה הבריטית. העתקות פיראטיות של הבריטניקה בארצות-הברית היוו בעיה לכל אורך המאה התשע-עשרה, עד למהדורה התשיעית (1889). עותקים פיראטיים נמכרו גם בדבלין על ידי ג'יימס מור, תחת הכותרת, "מהדורת דבלין של מור, האנציקלופדיה בריטניקה"; היה זה שכפול מדויק של המהדורה השלישית של האנציקלופדיה בריטניקה.[1] בניגוד למהדורת מור, האנציקלופדיה של דובסון כללה תוספות ותיקונים רבים בעבור הקוראים האמריקאיים.
באופן כללי, ניתן לומר שמאמרי המהדורות מן המאה התשע-עשרה (הרביעית עד העשירית) היו ארוכים ואקדמיים יותר מאלו של המאה העשרים, מן המהדורה האחת-עשרה ואילך.[8] מהדורות המאה התשע-עשרה של הבריטניקה היו לרוב תוצר עבודת מחקר רבת-ערך מצד כותביהן; בניגוד לכך, מהדורות המאה העשרים ידועות היום בעיקר על שום הצלחתן הרבה בקרב הציבור הרחב, וזאת בשל קלות הבנתן, אך במחיר ירידה ברמתן האקדמית.
כרכי מילואים למהדורה השלישית
שני כרכי מילואים למהדורה השלישית יצאו לאור בשנת 1801, וכללו 1,624 עמודים ו-50 לוחות חרוטים מעשה ידי ד. ליזארס. סוחר יין בשם תומאס בונאר, חתנו של אנדרו בל, הוציא לאור כרכי מילואים אלה; השניים הסתכסכו ולא החליפו מילה בעשור האחרון לחיי בל (1799-1809).
הבריטניקה מיצבה את עצמה במכוון כתגובה שמרנית לאנסיקלופדייה הרדיקלית של דני דידרו והאנסיקלופדיסטים הצרפתים, שיצאה לאור בין השנים 1751 ו-1766.[9] בהקדשה המלכותית לכרכי המילואים, שנכתבה ב-10 בדצמבר 1800, מרחיב דוקטור גלייג את הדיבור על יעדי מערכת האנציקלופדיה בריטניקה:[3]
האנסיקלופדייה הצרפתית הואשמה, ובצדק הואשמה, בהפצה רחבת היקף של זרעי אנארכיה ואתאיזם. לו תצליח האנציקלופדיה בריטניקה, ולו במידה כלשהי, להוות משקל נגד לנטייתה המזיקה של עבודה זו, לא יהא אף צמד כרכים זה לבזבוז מוחלט של תשומת לב הוד מעלתך.
— ג'ורג' גלייג, בהקדשה לכרכי המילואים למהדורה השלישית של האנציקלופדיה בריטניקה
המהדורה הרביעית
העמל על המהדורה הרביעית החלה בשנת 1800 ונשלם בשנת 1810. מהדורה זו הקיפה 20 כרכים על 16,033 עמודים ו-531 לוחות תחריט מעשה ידיו של אנדרו בל. העורך היה דוקטור ג'יימס מילאר, רופא, שהפגין בקיאות רבה בעניינים מדעיים אך ספג ביקורת על היותו "איטי, רשלני ובלתי-כשיר". המאמרים המתמטיים של פרופסור וולאס זכו לשבחים רבים, אך ככלות הכל, לא הייתה המהדורה הרביעית אלא שינוי קל בלבד של המהדורה השלישית, להוציא עדכונים בתחומי ההיסטוריה והביוגרפיות.
זכויות היוצרים על תוכני כרכי-המילואים למהדורה השלישית היו בידי תומאס בונאר, שדרש 20,000 לירות-שטרלינג תמורתן. השימוש בתכנים אלה בעבור המהדורה הרביעית בלבד נרכש בתמורה ל-100 לירות-שטרלינג, אך נושא זכויות היוצרים על תכנים אלה המשיך לעורר בעיות גם בימי המהדורה החמישית של האנציקלופדיה בריטניקה.
אולם, בונאר, שהיה אחראי על הפצת המהדורות השלישית עד החמישית, הפגין ידידותיות רבה כלפי כותבי המאמרים, והגה את הרעיון לשלם אף לבודקי המאמרים, וכן להשאיר בידי הכותבים את זכויות היוצרים על הפצת מאמריהם בפרסומים אחרים.
המהדורה החמישית
בשנת 1809, משנפטר אנדרו בל, עבר נטל הוצאת המהדורה הבאה, החמישית, ליורשיו; דוקטור מילאר "הרשלן הבלתי-כשיר" תפס שוב את משרת העורך. המהדורה נשלמה בשנת 1817, ונמכרה במחיר אחיד של 36 לירות-שטרלינג לעותק. היא מנתה 20 כרכים על 16,017 עמודים ו-582 לוחות תחריט. באופן יחסי, לא הייתה המהדורה החמישית אלא עדכון קל של זו הרביעית, שהייתה בתורה מבוססת רובה ככולה על המהדורה השלישית וכרכי-מילואיה.[6] עם השלמתה, מכרו נאמניו של בל את הזכויות על האנציקלופדיה בריטניקה למוכר-ספרים בשם ארצ'יבלד קונסטבל, שהיה מעורב בענייני האנציקלופדיה כבר החל בשנת 1788. בתמורה לזכויות על כרכי-המילואים, מסר קונסטבל לבונאר שליש מהבעלות על האנציקלופדיה בריטניקה; לאחר מותו של האחרון, בשנת 1814, רכש קונסטבל מחדש את יתרת הזכויות על האנציקלופדיה בעבור 4,500 לירות-שטרלינג.[1]
כרכי-המילואים למהדורה החמישית
בדצמבר 1816, משהבטיח את בעלותו המלאה על האנציקלופדיה בריטניקה, החל קונסטבל בעבודה על כרכי-המילואים החדשים למהדורה החמישית, עוד לפני שהיא החלה להימכר (1817). כרכי-המילואים הושלמו בחודש אפריל 1824, וכללו שישה כרכים ובהם 4933 עמודים, 125 לוחות-תחריטים, תשע מפות, שלוש "דיסרטציות" ו-160 ביוגרפיות, בעיקר של אנשים שנפטרו בשלושים השנים שקדמו להוצאתם לאור. הייתה זו הגרסה הראשונה שכללה מפתח-עניינים מלא שפרט את כל 669 המאמרים.
כותבים מפורסמים רבים נמנו על מחברי ערכי כרכי-המילואים. קונסטבל היה ידיד לסר וולטר סקוט, שכתב את ערך ה-"אבירות". לעריכת כרכי-המילואים, קונסטבל שכר את שירותיו של מקווי נייפִּייֶר, שגייס כותבים ידועים אחרים, דוגמת סר האמפרי דייווי, ז'אן-בטיסט ביו, ג'ון סטיוארט מיל, ויליאם הזליט, דייוויד ריקרדו ותומאס מאלתוס. מאמרו של תומאס יאנג על מצרים טמן בחובו תרגום להירוגליפים שנתגלו על אבן רוזטה.[2][10]
המהדורה השישית
קונטסבל הוציא לאור אף את המהדורה השישית של האנציקלופדיה בריטניקה, והעבודה עליה נשלמה בחודש מאי 1823. היא יצאה לאור בארבעים קונטרסים במחיר 16 שילינג ובהיקף מחצית-הכרך האחד. העורך היה צ'ארלס מקלארן. החברה של קונסטבל פשטה את הרגל ב-19 בינואר 1826 והזכויות על האנציקלופדיה בריטניקה נמכרו במכירה פומבית; לבסוף, ב-16 ביולי 1828 הן נרכשו בעבור 6150 לירות-שטרלינג על ידי שותפות בת ארבעה חברים: אדאם בלאק (מוציא-לאור), אלכסנדר וייט (בנקאי), אייברם תומסון (כורך-ספרים) ותומאס אלן, הבעלים של ה-Caledonian Mercury. כעבור זמן לא רב, רכש בלאק את יתרת זכויות הבעלות משותפיו ובכך עברה השליטה הבלעדית על האנציקלופדיה בריטניקה לבית ההוצאה לאור מאדינבורו - A. & C. Black.[5]
מהדורות A. & C. Black (השביעית עד התשיעית, 1827-1901)
המהדורה השביעית
העבודה על המהדורה השביעית החלה בשנת 1827 והסתיימה בהוצאתה לאור החל ממרץ 1830 ועד ינואר 1842. העורך היה מקווי נייפייר, שנעזר בשירותיו של המשפטן ד"ר ג'יימס בראון. היא כללה 21 כרכים ובהם 17,101 עמודים ו-506 לוחות-תחריט, וכן מפתח-עניינים בן 187 עמודים. הייתה זו המהדורה הראשונה שכללה מפתח כללי לכל המאמרים (אחרי כרכי-המילואים לחמישית), נוהג שנשמר ברציפות עד להמרתו בפרופדיה של שנת 1974. כותבים ידועים רבים תרמו מאמרים למהדורה זו, ובהם סר דייוויד ברוסטר, תומאס דה קווינסי, אנטוניו פניצי ורוברט סטיבנסון. ג'יימס וילסון כתב את ערכי הזואולוגיה, דוקטור האמפדן היה אחראי למאמרי הפילוסופיה היוונית, ויליאם הוסקינג כתב מאמר מצוין על אדריכלות. תרשימים מתמטיים הופיעו גם הם, מעל גבי תחריטי-עץ.
המהדורה השביעית נמכרה במחיר 24 לירות-שטרלינג. אולם, אדם בלאק השקיע 108,766 לירות-שטרלינג בהפקתה: 5,345 לירות בעבור הפרסום, 8,755 בעבור העריכה, 13,887 ליש"ט השתכרו 167 הכותבים, 13,159 לירות עלו הלוחות החרוטים, 29,279 ליש"ט מחיר הנייר ולבסוף, 19,813 ליש"ט הייתה עלות הדפוס.[1] בסיכומו ל דבר, נמכרו כ-5,000 עותקים בלבד שהניבו רווח זעום, אך בלאק התנחם ביוקרה האינטלקטואלית שקנה לו.
המהדורה השמינית
המהדורה השמינית יצאה לאור החל משנת 1853 ועד לשנת 1860, ומנתה 21 כרכים, 17,957 עמודים ובהם 402 לוחות תחריטים ומפתח-עניינים בן 239 עמודים (שהופיע בנפרד, בשנת 1861). מאחר שמקווי נייפייר נפטר בשנת 1847, בחר אדם בלאק לתפקיד את ד"ר תומאס סטיוארט טרייל, פרופסור לרפואה משפטית באוניברסיטת אדינבורו. כאשר דוקטור טרייל נפל למשכב, הוא פנה לעזרת פילוסוף סקוטי צעיר, ג'ון דאונס שמו, והלה סייע לו במלאכה. הפעם, הצליח בלאק לצמצם את ההוצאות והן הסתכמו ב-75,655 לירות-שטרלינג. מהדורה זו פתחה במסורת משתה הכותבים לרגל השלמת האנציקלופדיה (שהתקיים ב-5 ביוני 1861).[1]
מאמרים ארוכים רבים הועתקו בשלמותם מן המהדורה השביעית, בד בבד עם הוספת מאמרים רבים פרי עיטם של כותבים בעלי-שם. ככלות הכל, נספרו 344 כותבים, עימם נמנו הלורד מקאולי, צ'ארלס קינגסלי, רוברט צ'יימברס, הכומר צ'ארלס מריוייל, דוקטור ג'וזף דלטון הוקר, הברון רוברט בונזן, סר ג'ון הרשל והפרופסורים ריצ'רד אוון, ג'ון סטיוארט בלאקי וויליאם תומסון (הלורד קווין). במהדורה זו נכתב המאמר הראשון פרי עטו של כותב אמריקאי, היה זה אדוארד אברט, שכתב ביוגרפיה המפארת את ג'ורג' וושינגטון:[1]
בהיותו הוכחה חיה לכך שפטריוטיזם טהור אינו אשליה, או שהמידה הטובה אינה אלא שם ריק מתוכן, איש מבניו של אדם לא השתווה לג'ורג' ואשינגטון
— אדוארד אברט, בתוך המהדורה השמינית של האנציקלופדיה בריטניקה
המהדורה התשיעית, מהדורת המלומדים
המהדורה התשיעית, שהיוותה נקודת-מפנה בתולדות האנציקלופדיה בריטניקה וזכתה לכינוי "מהדורת המלומדים" ("the Scholar's Edition"),[2] יצאה לאור בין ינואר 1875 לשנת 1889, ב-24 כרכים וכרך נוסף של מפתח-עניינים. עורכה הראשון היה תומאס ספנסר ביינס - העורך האנגלי הראשון לאחר סדרה של סקוטים - והצטרף אליו ויליאם רוברטסון סמית'. סמית' נחשב לעילוי אינטלקטואלי ששלט בידע מדעי ומתמטי מתקדם, כיהן כפרופסור לתאולוגיה בקולג' הכנסייה החופשית שבאדינבורו והיה לכותב הראשון לבריטניקה שנתן דעתו לפרשנות ההיסטורית של התנ"ך, נושא שזכה עד אז להתייחסות ביבשת אירופה בלבד. דוקטור סמית' כתב כמה מאמרים בעבור המהדורה התשיעית, אך סולק ממשרת ההוראה שלו ב-24 במאי 1881, הודות למחלוקת שעוררו מאמרים (לא-)דתיים שכתב; או אז, הוא נשכר מיידית לתפקיד העורך הראשי במשותף עם ביינס.[1]
המהדורות התשיעית והאחת-עשרה זוכות תכופות לשבחים רבים על רמתן המדעית; ככקודמותיה, אף המהדורה התשיעית זכתה למספר רב של כותבים משובחים וידועים, ובהם: תומאס הנרי האקסלי, לורד ריילי, אלגרנון סווינברן וויליאם מייקל רוסטי. רוברט לואיס סטיבנסון, שהיה אז בן 25, כתב מאמר על רוברט ברנס שנפסל בשל היותו ביקורתי מדי.[6] בסך הכל, מנתה האנציקלופדיה 1100 כותבים בקירוב, מספר זעום מתוכם היו נשים; הייתה זו אף המהדורה הראשונה של האנציקלופדיה בריטניקה שהקדישה מאמר רב-משמעות לנשים ("Women, Law Relating to", היחס לנשים בתחיקה).
המהדורה התשיעית זכתה להצלחה מסחרית רבה, וכ-8,500 עותקים ממנה נמכרו בבריטניה לבדה. A & C Black התירה לשתי חברות אמריקאיות, "בניו של צ'ארלס סקריבנר" ו-"ליטל, בראון ושות'", להפיץ את האנציקלופדיה בריטניקה בארצות הברית, שם נמכרו כ-45,000 עותקים ממנה.[6] אולם, כמה מאות אלפי עותקים פיראטיים נוספים נמכרו בארצות-הברית, שכן חוקי זכויות היוצרים שלה לא הגנו על פרסומים זרים.[11] על מעתיקי הבריטניקה מן התקופה נמנו ג'וזף מ. שטודארט, שהפעיל מרגל בבית-הדפוס של הבריטניקה, "ניל ושות'", באדינבורו. המרגל גנב את לוחות-הדפוס שהוכנו לצורכי הגהה ושלח אותם בדואר מהיר לארצות הברית, ובכך אפשר לשטודארט להוציא לאור את גרסתו בו זמנית עם הדפסת הבריטניקה המקורית, ובמחצית המחיר (5$ בהשוואה ל-9$ לכרך). על זכותו לעשות כן הגן השופט ארתור באטלר בפסיקה ידועה, בה קבע:
אין פסול בשכפול פרסום זר. ייתכן שישנם חילוקי דעות באשר למוסריות שבשכפול יצירה המוגנת בזכויות יוצרים בחוץ-לארץ; אך מדיניותה הציבורית של מדינה זו, בהתייחס לנושא, תומכת בהעתקה שכזו...אמורה להיות לה השפעה על קידום הלמידה והאינטליגנציה.
— השופט ארתור באטלר, בהחלטתו משנת 1879 להגן על זכותו של ג'וזף שטודארט לשכפל את מהדורתה התשיעית של האנציקלופדיה בריטניקה
העתקה פיראטית מצליחה נוספת הייתה זו של הנרי ג'. אלן, שפיתח שכפול פוטוגראפי של האנציקלופדיה בריטניקה וגבה בעבורו מחצית מתעריפו של סטודארט (2.50$ לכרך). מעתיקים פיראטיים אחרים לכאורה של המהדורה התשיעית היו ג'ון ואנאמייקר והכומר אייזק קאופמן מאנציקלופדיית " Funk and Wagnalls". בשנת 1890, ג'יימס קלארק הוציא לאור את ה-Encyclop?dia Britannica, Revised and Amended. אולם, בשנת 1896, הצליח סקריבנר להשיג צו מבית משפט שהורה על סגירת הפעילות הפיראטית, ולוחות-הדפוס המועתקים הותכו בהוראת הצו.[11]
הוראס אברט הופר היה איש עסקים אמריקאי, מאנשיו של ג'יימס קלארק, אחד מגדולי המעתיקים האמריקאיים. הופר הבין מה הרווח הפוטנציאלי הגלום באנציקלופדיה בריטניקה, ובשנת 1896, נודע לו על הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו הבריטניקה ועיתון הטיימס הלונדוני. הופר יצר שותפות עם קלארק, אחיו ג'ורג' קלארק, וולטר מונטגומרי ג'קסון והארבעה יזמו את הפצת הבריטניקה בחסות הטיימס, שתפקידו יהיה פרסום תוך שימוש בשמו הטוב של העיתון. הופר ומנהל המכירות הנמרץ שלו, הנרי הקסטון, עשו לראשונה שימוש בשיטות חדישות לשיווק הבריטניקה: פרסומות שהתפרסו על פני עמוד שלם בטיימס, המלצות ידוענים, מכירה בתשלומים, וסדרה ארוכה של "הצעות אחרונות בהחלט". הגם ששיטות המכירה האגרסיביות זכו לביקורת רבה על כך שאינן תואמות את ההיסטוריה והמוניטין האקדמי של האנציקלופדיה בריטניקה, הרווחים חסרי-התקדים הביאו סיפוק רב למנהל הטיימס, צ'ארלס פרדריק מוברלי בל,[6] שאמד את אופיו של הופר כ-"טיפוס בזוי וגס האוהב להותיר רושם של ג'נטלמן. התייחס אליו כאל ג'נטלמן ולא תווצרנה בעיות; התייחס אליו כאל טיפוס לא-הגון במהותו ותזכה לכל הצרות שבעולם."[12] השותפות האמריקאית הניבה מכירות של כ-20,000 עותקים מהבריטניקה בארצות הברית (בארבעה סיבובי מכירות של 5000 עותקים האחד), ולאחריהם, בראשית שנת 1900, רכשו הופר וג'קסון את השליטה בה מידיהם של האחים קלארק.[1] A & C Black עברה ללונדון בשנת 1895 וב-9 במאי 1901, מכרה את כל הזכויות על האנציקלופדיה בריטניקה להופר וג'קסון, ששהו אז בלונדון.
מכירת האנציקלופדיה בריטניקה לאמריקאים הותירה טינה עמוקה בליבם של חלק מהבריטים, במיוחד משום שנראה היה בעיניהם שאינטרסים אמריקאיים קרתניים זכו לדגש רב מן הראוי.[11] כך למשל, כתב מבקר בריטי בן זמננו:[13]
מלוא הזוועה שגורם מונופול ערכיתי אמריקאי נתפש לעתים נדירות בלבד. העורכים האמריקאיים הכותבים מאמרים קצרים תוצרת-בית ("המיקרופדיה") הם בורים וקרתנים...[האנציקלופדיה בריטניקה] היא דבר-דפוס הבז בצורה כה עמוקה לבריטניה, ארץ הולדתו, עד שאין להטרידו בצורך באימות השימוש הנכון כשמדברים על התמזה, זהו פרסום כה צר-אופקים המזכה בערך את אלן ויקר אך לא את הלורדים מקרינגטון ומווייטלאו. אין להגדיר זאת אלא כעזות-מצח.
— צ'ארלס מוזלי, בתוך ה-Manchester Guardian Weekly (מה-10 ביולי 1988)
מהדורות אמריקאיות ראשונות (העשירית עד הרביעית, 1901-1973)
המהדורה העשירית (כרכי-המילואים לתשיעית)
שוב תחת חסות הטיימס הלונדוני, הבעלים החדשים הדפיסו במהירות אחד-עשר כרכי-מילואים למהדורה התשיעית; העורכים היו יו צ'ישולם, סר דונלד מקנזי ואלאס, ארתור ט. הדלי ופרנקלין הנרי הופר, אחי הבעלים הוראס הופר. יחד עם המהדורה התשיעית, 35 הכרכים זכו לשם "המהדורה העשירית". ההוצאה מחדש של המהדורה התשיעית תחת הכינוי "המהדורה העשירית" הובילה לשערורייה ציבורית, משום שרבים ממאמרי המהדורה התשיעית כבר היו בני 25 שנים, וגילם ניכר בהם יותר ויותר, ככל שחלף הזמן. הדבר הוביל לבדיחה נפוצה: "The Times is behind the Encyclopaedia Britannica and the Encyclopaedia Britannica is behind the times." (הטיימס [גם "זמנים" באנגלית] נמצא מאחורי הבריטניקה והבריטניקה נמצאת מאחורי הזמנים [טיימס]).[14]
מסע הפרסום והמכירות למהדורה העשירית שהושק בשנת 1903 היה למתקפה רבתי של שיווק ישיר: מכתבים בכתב-יד, מברקים, הצעות מוגבלות בזמן וכו'.. הציטטה הבאה, שנכתבה בשנת 1926, מספרת על אותם הימים:[15]
מי שמבוגר מספיק אינו יכול ודאי לשכוח את ה-"קמפיין" של שנת 1903, שיטת התשלומים הערמומית, האנציקלופדיות שהושלכו על מפתן ביתך, עם כוננית וקבלה על-סך גיניאה (21 לירות-שטרלינג), המלגות, תחרות השאלות, המברקים עם תשובה ששולמה מראש שרדפו אותך לתוך ביתך ("מן האמבטיה אני מקלל אתכם", השיב אחד האנשים!), טקטיקות ה-"לא נמכר, לא נמכר, נמכר" - "רק חמישה ימים נותרו ואחד מהם הוא הקצר ביותר בשנה!". כה לא רלוונטי, אך כה מרתק!
— ג'נט א. קורטני, עובדת ותיקה בבריטניקה, בספרה "Recollected in Tranquillity"
אוסף מצוין של עלוני פרסומת שאסף אדם אחד (C. L. Parker) בשנה זו, נשמר בספרייה הבודליאנית (מספר קטלוגי #39899.c.1). קהל היעד של מסע הפרסום היה בבירור המעמד הבינוני-הנמוך, אנשים ששאפו לקדם את חייהם.[14] מסע הפרסום זכה להצלחה עצומה, הביא למכירת למעלה מ-70,000 עותקים והניב רווחים על סך 600,000 לירות-שטרלינג.[1] כאשר מומחה בריטי הביע בפני הופר פליאה על כך שרבים כל כך חשקו באנציקלופדיה מיושנת, הלה השיב לו: "הם לא, אני גרמתי להם לרצותה."[1]
המהדורה האחת-עשרה
ערך מורחב – המהדורה האחת-עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה
המהדורה האחת-עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה, אולי הידועה מכולן, נולדה בשנת 1903 ויצאה לאור בין השנים 1910 ו-1911 ב-28 כרכים וכרך נוסף של מפתח-עניינים. עורכיה היו יו צ'ישולם בלונדון ופרנקלין הופר בניו יורק, והייתה זו המהדורה הראשונה שיצאה לאור בבת-אחת, ולא כרך אחר כרך. כותביה הידועים רבים מספור, ובהם באדן-פאוול על מעוף-העפיפון; ארתור אדינגטון על אסטרונומיה; אדמונד גוסה על ספרות ודונלד טובי על מוזיקה. לעיתים היא מכונה " 1911 Encyclopaedia Britannica". מהדורה זו זוכה להערכה עד היום על הסבריה הברורים והפשוטים בנושאים מדעיים. בהיותה ברשות הציבור, תוכנה זמין במלואו מעל גבי רשת האינטרנט.[16] המהדורה האחת-עשרה שמרה על הרמה האקדמית הגבוהה והכותבים הידועים שהיוו את סימן ההיכר של המהדורה התשיעית, אך פגמה ברמה זו על ידי קיצור ופישוט המאמרים, במטרה להתאימם לציבור רחב ככל הניתן. אי לכך, מנתה המהדורה האחת-עשרה כ-40,000 ערכים, לעומת כ-17,000 בלבד בתשיעית, על אף שאורכן הכולל היה דומה למדי. שינוי זה היה תוצר האסטרטגיה העסקית האמריקאית שמטרתה הייתה לפנות לקהל יעד גדול ככל האפשר, להמונים, בד בבד עם שמירה על מעמדה של האנציקלופדיה בריטניקה כספר עזר אקדמי. יש המייחסים את הרמה האקדמית הגבוהה יחסית שנשמרה בכל זאת, להוראס אברט הופר, הבעלים, שנאמר עליו כי שמר בקנאות על רמה זו ולא חסך בהוצאות על מנת להביא את האנציקלופדיה למצוינות.[1]
לאחר סכסוך שליטה ארוך וקשה בשנים 1908–1909, שזכה לתהודה תקשורתית רבה, רכש הופר את מלוא הבעלות על האנציקלופדיה בריטניקה משותפו משכבר הימים וולטר ג'קסון. אולם, המהומה התקשורתית הביאה את הטיימס לסגת מחוזה מתן החסות של העיתון לאנציקלופדיה, בשל תחושת הנהלת העיתון שהדבר לא שרת עוד את האינטרסים שלו.[6] לאחר שכשל בניסיונותיו לזכות בחסות אוניברסיטת אוקספורד, פנה הופר לאוניברסיטת קיימברידג' והצליח לזכות בחסותה על האנציקלופדיה בריטניקה. על-כן, בתחילה יצאה האנציקלופדיה בריטניקה לאור בהוצאה האוניברסיטאית של קיימברידג', ומלומדי האוניברסיטה הורשו לעבור על תכניה וכן לפסול אמצעים פרסומיים אגרסיביים מדי.[6] אפשר שמשום כך, נקלעה הבריטניקה לקשיים כלכליים, או-אז היא הועברה לבעלות חברת סירס רואובק ושות' משיקגו, שהוציאה אותה מחדש בשלמותה, אך בכרכים מצומצמים יותר בגודלם. בעליה של סירס, הפילנתרופ יוליוס רוזנואלד, היה ידידו של הוראס הופר ובעל מחויבות להצלחת הבריטניקה; במו-ידיו הוא הגן על הבריטניקה מפני פשיטות רגל מספר פעמים במהלך 15 השנים הבאות. הגם שהמהדורה המוקטנת של סירס זכתה להצלחת-מה בשנים 1915–1916, החלו המכירות לצנוח במידה משמעותית משנכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.
בהכנת המהדורה האחת-עשרה עסקו 35 כותבות, מתוך 1,500 כותבים בסך-הכל (כלומר, כ-2.3%). הגם שלא היה בכך שיפור רב בהשוואה למהדורה העשירית (שמנתה 37 כותבות מבין 1,800 מחברי המאמרים), הדבר זכה לתהודה ציבורית והוצג כהתקדמות משמעותית בהכרת תרומתן של נשים לחוגים האינטלקטואליים.[14] אולם, המהדורה האחת-עשרה העסיקה מאות נשים בכתיבת המאמרים הקצרים והבלתי-חתומים; חלקן, דוגמת הרייט הנסי, הרופאה האירית המומחית, אף התמנו לתפקיד עורכים מחלקתיים (מבלי לקבל על כך קרדיט).[14]
המהדורות השתים-עשרה והשלוש-עשרה (כרכי-מילואים מתחרים למהדורה האחת-עשרה)
המכירות העלובות של שנות המלחמה הביאו את האנציקלופדיה בריטניקה לסף פשיטת רגל. מנכ"ל חברת סירס רואובק, יוליוס רוזנואלד, היה מסור לאנציקלופדיה בריטניקה ורכש את הזכויות עליה ב-24 בפברואר 1920 מחברו הוראס אברט הופר, בעבור 1.25$ מיליון דולרים. מטה הבריטניקה עבר לשיקגו, ובה הוא נותר מאז ועד היום. בשנת 1922, יצאו לאור שלושה כרכי-מילואים למהדורה האחת-עשרה, וסיכמו את ההתפתחויות עד צאתו, במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה; שלושה כרכים אלה, יחד עם המהדורה האחת-עשרה, הוצגו כמהדורה השתים-עשרה. הוראס הופר נפטר בשנת 1922, כמה שבועות בלבד לאחר צאתם לאור של נספים אלה.[6] מהדורה זו הייתה לכישלון מסחרי מוחץ, והסבה לסירס הפסדים בגובה של כ-1.75$ מיליון דולרים, בעקבותיהם היא השיבה את הזכויות בחזרה לאלמנתו של הופר, הרייט מיקר קוקס, ולאחיה, ויליאם ג'. קוקס, והלה נטל את האחריות להוצאת האנציקלופדיה בשנים 1923 עד 1928.
בחלוף מספר שנים, נוצרה פרספקטיבה חדשה על אותה התקופה. אשר על כן, בשנת 1926, יצאו שלושה כרכים חדשים של הבריטניקה שסיקרו את אירועי השנים 1910 עד 1926, ונועדו להחליף את אלו של המהדורה השתים-עשרה. שוב, יחד עם כרכי המהדורה האחת-עשרה, הכרכים החדשים כונו בשם המהדורה השלוש-עשרה, ושמרו על מסורת השגת הכותבים הידועים, ובהם: הארי הודיני, אלברט איינשטיין, מארי קירי, זיגמונד פרויד, הנרי פורד, ליאון טרוצקי, פרדיננד פוש, גוסטב שטרזמן, טומאש מסריק ואליהו רוט.
בשנת 1928, רכש רוזנואלד בחזרה את הזכויות על האנציקלופדיה בריטניקה, בהותירו את קוקס בתפקיד המוציא לאור בפועל. קוקס טען בלהט בזכות מהדורה חדשה, ארבע-עשרה במספר, בנמקו זאת בכך שהמהדורה האחת-עשרה (עיקר תוכן המהדורות השתים-עשרה והשלוש-עשרה) כבר הייתה למיושנת מאוד. קוקס אף ניסה לערב את אוניברסיטת שיקגו בתהליך הפקת האנציקלופדיה בריטניקה, ואפילו הציע מקדמה על-סך מיליון דולר מרוזנואלד כאמצעי פיתוי; אולם, נאמני האוניברסיטה דחו את ההצעה, בהחלטה שתחזור על עצמה בשנית כעשרים שנה מאוחר יותר, הפעם למול ויליאם בנטון.
המהדורה הארבע-עשרה
בשנת 1926, גילה של המהדורה האחת-עשרה כבר החל לתת בה את אותותיו, והעבודה על מהדורה חדשה החלה. העורכים היו ג'. ל. גרווין בלונדון ופרנקלין הנרי הופר בניו-יורק. העבודה על המהדורה הארבע-עשרה ארכה שלוש שנים, בהוצאה חסרת תקדים של 2.5$ מיליון דולרים, כולם השקעתו של יוליוס רוזנואלד מחברת "סירס, רואובק ושות'". הייתה זו מהדורה שונה בתכלית מזו האחת-עשרה; היא כללה מספר נמוך יותר של כרכים, ומאמריה היו פשוטים יותר, בהמשך לאסטרטגיית הפניה למכנה המשותף הנמוך ביותר של הציבור, על חשבון הרמה האקדמית.[5][11] המהדורה הארבע-עשרה ספגה לא מעט ביקורת על צנזור מידע לא מחמיא על הכנסייה הקתולית.[17] אף על פי כן, גם למהדורה זו כתבו אישים ידועי-שם, לרבות שנים-עשר זוכי פרס נובל במדעים, כמו רוברט מיליקן, אלברט אברהם מייקלסון וארתור קומפטון. סיקור רב יותר ניתן לתרבות ההמונים[18] - ג'ין טאני כתב על איגרוף, ליליאן גיש על משחק ואיירין קאסל על ריקודים סלוניים. ג'ורג' ברנרד שו תרם מאמר הזוכה לשבחים אף בימינו, על הסוציאליזם.[1] ככלות הכל, כ-3500 כותבים תרמו את חתימתם לאנציקלופדיה, כמחציתם אמריקאים.[1] המהדורה הארבע-עשרה שוב הותקפה משום שפחות מ-6% מ-13,000 הביוגרפיות שכללה, היו על נשים.[1]
המהדורה הארבע-עשרה יצאה לאור בספטמבר 1929, וכללה 23 כרכים עם כרך מפתח-עניינים נוסף שהכיל אטלס מפות מלא בתוכו. השפל הגדול החל כחודש לאחר צאת המהדורה האבע-עשרה, והמכירות החלו לדשדש. על אף התמיכה חסרת הפשרות של סירס רואובק, האנציקלופדיה בריטניקה כמעט ופשטה רגל בשנים הבאות. רוזנואלד נפטר בשנת 1932, והגנרל רוברט א. ווד תפס את מקומו; קוקס הודח מתפקידו כמוציא לאור, והגזבר של סירס, אלקן הריסון פאואל, נתמנה לתפקיד הנשיא החדש של האנציקלופדיה בריטניקה.
מדיניות העדכון המתמשך
א. נ. פאואל זיהה ותיקן ליקוי מפתח במבנה האנציקלופדיה בריטניקה, והוא, שהמכירות (ולכן, הכנסות החברה), עלו וירדו חליפות במהלך מחזור החיים של כל מהדורה. בצאתה לאור של מהדורה חדשה, המכירות יהיו גבוהות, ויחלו לרדת בהדרגה במשך 10–20 השנים במהלכן המהדורה תלך ותתיישן; לבסוף, המכירות יצנחו עם ההכרזה על תחילת העבודה על המהדורה החדשה, משום שמעטים הם האנשים שירכשו אנציקלופדיה מיושנת העומדת להתעדכן. תנודות חזקות אלה ברמות המכירות הכניסו את האנציקלופדיה בריטניקה לקשיים כלכליים.
כדי לפתור בעיה זו, בשנת 1933 הציע פאואל לעבור למדיניות עדכון מתמשך, במטרה לשמור על האנציקלופדיה בריטניקה "מעודכנת תמיד ונמכרת תמיד". רעיון בסיסי זה הצריך שמירה על צוות קבוע של עורכים שיעדכן ויתקן כל העת את מאמרי האנציקלופדיה בלוח זמנים קבוע. המהדורות המוקדמות יותר לא נכתבו על ידי צוות עורכים קבוע, אלא על ידי גיוס עורכים בעבור כל מהדורה בנפרד, טרם תחילת העבודה עליה. במקום להוציא לאור מהדורות וכרכי-מילואים, הדפסות חדשות תעשנה במחזור שנתי ובכמות מספקת של עותקים לכיסוי מכירות אותה השנה בלבד. ניתוח שנעשה אז למאמרי הבריטניקה העלה מסקנות לפיהן בערך 75% מהם נדרשו לעדכונים מדי זמן רב, בעוד ש-25% הצריכו עדכון כל 1–3 שנים. לפיכך, המאמרים חולקו ל-30 קטגוריות ונקבעו לוחות-זמנים נפרדים לעדכון כל אחת מהן, כאשר הובטח שכל מאמר ייבדק לפחות פעמיים בעשור.
פאואל אף הגה את "ספר-השנה של הבריטניקה", כרך אחד שייצא מדי שנה ויסקור את התפתחויות השנה שחלפה, במיוחד בתחומים המשתנים במהירות דוגמת המדע, הטכנולוגיה, התרבות והפוליטיקה. "ספר-השנה" הוסיף לצאת אף בשנות האלפיים. פאואל הציג לראשונה את שירות המחקר הספריתי (1936), שאיפשר לרוכשי האנציקלופדיה בריטניקה לבקש בכתב תשובות לשאלות שתעננה, לאחר מחקר, על ידי מערכת הבריטניקה.
תחת הנהגת פאואל, האנציקלופדיה בריטניקה החלה בניצול מסחרי אגרסיבי של המוניטין שלה על ידי פיתוח מוצרי-משנה רבים, כך למשל "הבריטניקה לנוער" בת תריסר הכרכים שכוונה לילדים (יצאה לאור בשנת 1934 ועודכנה ל-15 כרכים ב-1947), לוח-הזמנים ההיסטורי "מצעד האדם" (יצא לאור בשנת 1935, נערך בידי אלברט בושוול הארט, אייזק ג'. קוקס ולורנס ה. דאוסון), "האטלס העולמי של האנציקלופדיה בריטניקה" (יצאה לאור בשנת 1942, מעשה ידיו של ג'. דונלד הדסון) ו-"עשור עתיר אירועים", סיכום המאורעות הלאומיים (מנקודת-מבט אמריקאית, כמובן) והבינלאומיים בתקופה סביב מלחמת העולם השנייה (1937-1946).
העברת הבעלות לידי ויליאם בנטון
סירס רואובק הוציאה לאור את האנציקלופדיה בריטניקה עד לשנת 1943. בשנת 1941, הציעה סירס את הזכויות על האנציקלופדיה כתשורה לאוניברסיטת שיקגו. סיפורה של הצעה זו הועלה בנשף יובל-המאתיים לאנציקלופדיה בריטניקה:[7]
היה זה ב-9 בדצמבר 1941, בסעודת אחר-הצהריים - כפי שאתה ודאי זוכר, ביל - הגנרל רוברט א. ווד, יושב-הראש של "סירס רואובק" וויליאם בנטון, המשנה לנשיא אוניברסיטת שיקגו, דנו במתקפה על פרל-הרבור שהתרחשה רק יומיים קודם לכן. בסיום השיחה, בעת שהוגש הקפה, החליף ביל את הנושא ואמר לווד, "גנרל, האינך חושב שאין זה מתאים לחברת-קטלוגים להיות בעלת האנציקלופדיה בריטניקה, והאין זה מתאים עוד פחות בימי-מלחמה?" "אכן," השיב הגנרל ווד, "סירס, רואובק לא הייתה צריכה לרכוש אותה מלכתחילה." "האם היא מניבה רווחים כלשהם? שאל ביל. ווד השיב לו שהמכירות יניבו לחברתו כ-300,000$ לפני ניכוי מס באותה השנה. ביל השיב, "ובכן, גנרל, אתה יודע שלאוניברסיטאות אין כסף. הן אינן יכולות לרכוש עסקים. מדוע לא תעניק כתשורה את האנציקלופדיה בריטניקה לאוניברסיטת שיקגו?" הגנרל ווד לא השיב מיד אלא פסע לעבר מכוניתו. כשהגיע עדיה, הוא נפנה אל ביל ואמר, "בסדר, ביל, אתן לך את הבריטניקה."
אוניברסיטת שיקגו סרבה להצעה, שכן לא ראתה במטרות האוניברסיטה תואמות לגמרי לצורכי בית הוצאה לאור מסחרי; אולם, היא ממשיכה עד לימינו אנו לשמור על מעורבות רבה בהפקת האנציקלופדיה, בהציעה ייעוץ למערכת ובהתירה את קישור שמה לזה של האנציקלופדיה. אשר על כן, בשנת 1943, ויליאם בנטון, איש אמיד ורב השפעה, סנאטור ומנהל שיווק לשעבר, השיג שליטה בלעדית על האנציקלופדיה בריטניקה, אותה הוציא לאור עד למותו בשנת 1973. אלמנתו, הלן המינגוויי בנטון, המשיכה להוציא לאור את האנציקלופדיה בריטניקה עד לפטירתה שלה בשנת 1974. לאחר מכן, הוסיפה קרן בנטון לנהל את עסקי האנציקלופדיה עד למכירתה ליעקב (ז'אקי) ספרא בשנת 1996.
המהדורה החמש-עשרה והנוכחית
- ערך מורחב – המהדורה החמש-עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה
הגרסה הראשונה (1974-1984)
על אף מימושה של מדיניות העדכון המתמשך, המהדורה הארבע-עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה הפכה בהדרגה למיושנת כקודמותיה, המהדורות התשיעית והאחת-עשרה. למן שנות השישים המוקדמות של המאה העשרים, שגיאותיה של המהדורה הארבע-עשרה החלו נאספות על ידי הפיזיקאי הרווי אינדינבר, שהוציאן לאור בספרו הביקורתי עד לזרא, The Myth of Britannica (המיתוס של הבריטניקה), שמנה 390 עמודים ויצא בשנת 1964. כך או אחרת, החלה העבודה על מהדורה חדשה של האנציקלופדיה בריטניקה, החמש-עשרה במספר.
העבודה על המהדורה החמש-עשרה, שיצאה ב-30 כרכים בשנת 1974, ארכה למעלה מעשור ועלותה נאמדה ב-32 מיליון דולר. היא כונתה New Encyclopaedia Britannica (האנציקלופדיה בריטניקה החדשה) או "בריטניקה 3" ונוצרה במבנה מיוחד בן שלושה חלקים: הפרופדיה בת הכרך האחד, שיעודה היה לספק תרשים של כל הידע האנושי; המיקרופדיה בת 10 הכרכים שכללה 102,213 מאמרים קצרים (שהוגבלו בנוקשות ל-750 מילה); והמאקרופדיה בת 19 הכרכים, שכללה 4,207 מאמרים אקדמיים ארוכים עם רשימות ביבליוגרפיות, בדומה למאמרי המהדורות התשיעית והאחת-עשרה.[19] מאמרי המיקרופדיה והמאקרופדיה הופיעו בסדר אלפביתי; 4,287 כותבי מאמרי המאקרופדיה אוזכרו בקפדנות, אך כותבי מאמרי המיקרופדיה נותרו בדרך-כלל אלמונים, ומאמריהם נעדרי רשימת מקורות.
המהדורה החמש-עשרה לא כללה מפתח-עניינים, שהיה חלק אינטגרלי מהאנציקלופדיה החל במהדורתה השביעית; אפילו במהדורה השנייה, למאמרים ארוכים במיוחד שכללו תת-נושאים רבים, היו מפתחות-עניינים משלהם. רעיונו של מורטימר ג'. אדלר, יו"ר מועצת העורכים, היה שהפרופדיה והמיקרופדיה תמלאנה את תפקיד מפתח-העניינים יחדו. באופן כללי יותר, דוקטור אדלר סבר כי אל לה לבריטניקה לשמש כספר-עזר בלבד, אלא עליה לשאוף לסווג את כל הידוע (omne scibile בלטינית) לאנושות, ובכך להביא לידי הגשמה את תפישתו הגדולה של פרנסיס בייקון את האפיסטמולוגיה. על כן, הפרופדיה נועדה להיות מעין מפת-דרכים של כל הידע, ושבה כל עובדה, טכניקה ותאוריה תוכלנה להיות מסודרת.
העדרו של מפתח-עניינים והסידור הבלתי-רגיל של האנציקלופדיה לשתי מערכות כרכים המסודרות אלפביתית בנפרד, הביאו למתיחת ביקורת רבה על האנציקלופדיה בריטניקה.[11] בסקירה טיפוסית לאותם הימים, נכתב, "היא נקראת מיקרופדיה, "מעט ידע" ביוונית עתיקה, ואכן מעט ידע זה כל שהיא מספקת. הוכח שאין היא יכולה לשמש כמפתח עניינים, אפילו באופן גרוטסקי, בחונקה בכך באופן קיצוני את נוחיות-השימוש של המאקרופדיה."[20] או, לאקונית יותר, "אין למצוא כל נקודת זכות בסידור חדש זה מלבד חדשנות מסחרית".[21] רוב הקוראים לא הצליחו לצפות האם נושא מסוים יימצא במיקרופדיה או במאקרופדיה; התבחינים לפיהם המאמרים התחלקו בין השתיים לא היו ברורים מאליהם אפילו לאקדמאים,[19] בניגוד לטענותיו של דוקטור אדלר כי הסידור נבע בטבעיות מתרשים כל הידע האנושי שבפרופדיה.
הגרסה השנייה (1985 ואילך)
בשנת 1985, הגיבה הנהלת האנציקלופדיה בריטניקה לדרישת הקהל והשיבה את מפתח-העניינים בשני כרכים. מספר הנושאים שהופיעו במפתח-העניינים נע בין 500,000 (1985, זהה למספרם ב-1954) ל-400,000 (1989, 1991) ול-700,000 בגרסה המודפסת של שנת 2007. יש להניח, שעליה אחרונה זו במספר הנושאים היא תוצר שימוש בשיטות אלקטרוניות לסיווג נושאים, משום שהיקף האנציקלופדיה נותר קבוע כמעט לגמרי, ועומד על 40 מיליון מילים בקירוב החל בשנת 1954 ועד היום, בעוד שהרבה פחות מ-40% מתוכני האנציקלופדיה עברו שינוי משמעותי בשנים 1985 עד 2007.
תחת עריכתו של פיליפ ו. גוץ, גרסת 1985 של האנציקלופדיה בריטניקה הביאה עמה כמה שינויים משמעותיים. 4,207 המאמרים שכללה המאקרופדיה הראשונה אוחדו לתוך 674 מאמרים ארוכים יותר; כך למשל, הערכים הנפרדים על כל אחת מ-50 מדינות ארצות הברית אוחדו לתוך מאמר אחד בן 310 עמודים בשם "ארצות הברית של אמריקה". המאקרופדיה כווצה גם היא מ-19 כרכים ל-17. בד בבד, מספר כרכי המיקרופדיה צמח מ-10 לשנים-עשר, הגם שמספר המאמרים פחת מ-102,214 ל-65,000 בקירוב. גבול 750 המילים התגמש קמעא ואפשר את הופעתם של מאמרים באורך בינוני, כמו המאמר על האינטרנט, הממלא עמוד כמעט בשלמותו. לבסוף, תרשים כל הידע האנושי של הפרופדיה פושט במידת מה להקלת השימוש.
התפתחותן של גרסאות אלקטרוניות
בשנת 1989, פנתה חברת מיקרוסופט לחברת אציקלופדיה בריטניקה בהצעה לשיתוף פעולה בהוצאת האנציקלופדיה מעל גבי תקליטור, אך ההצעה נדחתה. המנהלים הבכירים בבריטניקה היו בטוחים בשליטתם בשוק ובהמשכיות רווחיהם הנאים. בתקופה זו מהדורה מלאה של האנציקלופדיה נמכרה בסכום שנע בין 1,500 ל-2,200 דולר, והפריט נחשב לחלק בלתי נפרד ממותגי היוקרה בעלי המוניטין שהועברו מדור לדור במשפחה. ההנהלה מאנה להאמין שתקליטור יוכל להתחרות או אף להחליף את האנציקלופדיה המודפסת. מיקרוסופט, בתורה, שאלה תכנים מ"האנציקלופדייה התקנית של פונק וונגאלס" כדי ליצור את אנציקלופדיה אנכרטה.
בשנת 1990, מכירות הבריטניקה הגיעו לשיא של כל הזמנים, כ-650 מיליון דולר. אולם, אנכרטה, שהושקה בשנת 1993, הייתה לתוכנה שנמכרה יחד עם כמעט כל מחשב, ונתח השוק של הבריטניקה הלך והצטמק. בתגובה, הציעה הנהלת הבריטניקה את האנציקלופדיה בגרסה תקליטור משלה.[22] התקליטור כמובן לא יכול היה להפיק עמלות מכירה של 500–600 דולר כפי שהגרסה המודפסת הניבה. חברת אנציקלופדיה בריטנקה החליטה על גביית סכום בסך 995$ מלקוחות שביקשו לרכוש את התקליטור בלבד, בעוד שהוא חולק חינם לרוכשי המהדורה המודפסת. החברה קיוותה שהוספת התקליטור תסייע ללקוחות לקבל את ההחלטה על שמירת אמונים למותג הוותיק.
בשנת 1994, הושקה גרסה מקוונת של האנציקלופדיה,[2] שמחיר המנוי עליה עמד על 2,000 דולר. עד לשנת 1996, מחיר התקליטור צנח ל-200 דולר. המכירות הצטמצמו והסתכמו בכ-325 מיליון דולר - מחצית מרמתן 6 שנים קודם לכן. 55,000 עותקים בלבד נמכרו בשנת 1994, בהשוואה ל-117,000 בשנת 1990, ומאוחר יותר הן אף צנחו לעבר סף ה-20,000.[23] בהיקלעה לקשיים כלכליים, נמכרה חברת אנציקלופדיה בריטניקה לאשף-הפיננסים יעקב (ז'אקי) ספרא בשנת 1996 בתמורה ל-135 מיליון דולר, שבריר משווי השוק שלה. מאז ואילך, ספרא פתח במהלך קיצוצים נרחב במטרה לצלוח את התחרות מול האנכרטה והאנציקלופדיות האחרות, ואפילו הציע את האנציקלופדיה בשלמותה וללא תשלום מעל גבי רשת האינטרנט לזמן מה (בסביבות 18 חודשים, מאוקטובר 1999 ועד מרץ 2001).
בשנת 2007, בריטניקה שיתפה פעולה עם חברות טייואניות במיזם שנועד להפיק גרסה דו-לשונית באנגלית וסינית מסורתית מעל גבי האינטרנט, בהתבסס על מהדורת שנת 2002. היה זה הפרויקט הראשון של הבריטניקה שחרג אל מעבר לתחומי השפה האנגלית.
העורך הראשי לשעבר רוברט מקהנרי מאמין שהבריטניקה נכשלה בניצול יתרונותיה המוקדמים בשוק האנציקלופדיות האלקטרוניות. כך למשל, הבריטניקה הוציאה לאור את אנציקלופדיית המולטימדיה השנייה בהיסטוריה שנקראה "אנציקלופדיית המולטימדיה של קומפטון" כבר בשנת 1989 (הראשונה הייתה "האנציקלופדיה האקדמית האמריקאית" של גרולייר), אך לא השיקה תקליטור של הבריטניקה עד שנת 1994, בתגובה להשקת האנכרטה על ידי מיקרוסופט שנה קודם לכן. מקהנרי מאמין שכשלונות אלה נבעו מאי-נכונות בקרב ההנהלה הבכירה לאמץ במלואה את הטכנולוגיה החדשה, שנגרמה בעיקר על ידי השפעתם המוגזמת של אנשי ומנהלי המכירות. אנשי המכירות זכו לעמלות שמנות ממכירות מדלת לדלת של האנציקלופדיות המודפסות, ודבר זה הביל לדעת מקהנרי להחלטות שגויות על תמחור והפצה של המוצרים האלקטרוניים, בשל האינטרסים של אנשי המכירות, במקום לקבל החלטות מושכלות בהתאם לתנאי השוק וציפיות הלקוחות.[24]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 Kogan, Herman (1958). The Great EB: The Story of the Encyclopædia Britannica. Chicago: The University of Chicago Press. Library of Congress catalog number 58-8379.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 History of Encyclop?dia Britannica and Britannica Online. Encyclop?dia Britannica, Inc. Retrieved on October 17, 2006.
- ^ 3.0 3.1 Online Encyclopedia. Retrieved on September 27, 2006.
- ^ הדפסה מחודשת של המהדורה הראשונה של האנציקלופדיה בריטניקה, 2004, מסת"ב 0852290667
- ^ 5.0 5.1 5.2 History of the Encyclop?dia Britannica Part 1. Trivia-Library.com. Retrieved on October 19, 2006.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 Wells, James M. (1968). The Circle of Knowledge: Encyclopaedias Past and Present. Chicago: The Newberry Library. Library of Congress catalog number 68-21708.
- ^ 7.0 7.1 (1968) Banquet at Guildhall in the City of London, Tuesday 15 October 1968: Celebrating the 200th Anniversary of the Encyclopædia Britannica and the 25th Anniversary of the Honorable William Benton as its Chairman and Publisher. United Kingdom: Encyclopædia Britannica International, Ltd..
- ^ דוגמה לרמה אקדמית שכזו מן המאה ה-19, אפשר למצוא בגרסה המקוונת של ELIOHS לערך "היסטוריה" במהדורה השלישית של הבריטניקה. Eliohs - History. The Article of the Encyclopaedia Britannica, third edition 1788-1797, www.eliohs.unifi.it
- ^ "Encyclopedias and Dictionaries". Encyclopædia Britannica, 15th ed. 18: 257–286. (2007). Encyclopædia Britannica Inc..
- ^ Wolfe, Morris (1974). Encyclopaedia Britannica: The Final Edition. Globe and Mail. Retrieved on October 21, 2006.
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 Kister, KF (1994). Kister's Best Encyclopedias: A Comparative Guide to General and Specialized Encyclopedias, 2nd ed., Phoenix, AZ: Oryx Press. מסת"ב 0-89774-744-5.
- ^ Kitchen, F. Harcourt (1925). Moberley Bell and his Times: An Unofficial Narrative. London: Philip Allan and Co.
- ^ Mosley, Charles (10 July 1988). "No title". Manchester Guardian Weekly.
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 Thomas, Gillian (1992). A Position to Command Respect: Women and the Eleventh Britannica. Scarecrow Press. מסת"ב 0-8108-2567-8.
- ^ Courtney, Janet E. (1926). Recollected in Tranquillity. Heinemann, 225.
- ^ האנציקלופדיה זמינה באתרים רבים, בהם encyclopedia.jrank.org, 1911encyclopedia.org ו-פרויקט גוטנברג
- ^ McCabe, Joseph. Lies and Fallacies of the Encyclopedia Britannica: How Powerful and Shameless Clerical Forces Castrated a Famous Work... .
- ^ (23.09.1929) "Patriarch Revised".
- ^ 19.0 19.1 Harris (1975). "The New Encyclopaedia Britannica". Geographical Review: 141–145.
- ^ Wolff, G (11.1976). "Britannica 3, Failures of". The Atlantic: 107–110.
- ^ McCracken, S (02.1976). "The Scandal of 'Britannica 3'". Commentary: 63–68.
- ^ Ridder, Knight (1994-06-26). CD-ROM Technology Poses Challenge for Encyclopedia Industry. San Jose Mercury News.
- ^ Day, Peter (2006-12-17). Encyclopaedia Britannica changes to survive . BBC News.
- ^ The Building of Britannica Online. howtoknow.com.
31486734היסטוריה של האנציקלופדיה_בריטניקה