החוף האמאלפיטאני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:תבנית מידע/אתר מורשת

'סוג: טבעי ותרבותי' אינו ערך חוקי

החוף האמאלפיטאני

אתר מורשת עולמית
מבט על החוף
מבט על החוף
מבט על החוף
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 4, 5
מדינה איטליהאיטליה איטליה
חוף אמאלפי בצפון-מערבה של נפת סלרנו
חוף אמאלפי בצפון-מערבה של נפת סלרנו
החוף האמלפיטאני - מראה מצידו השני של מפרץ סלרנו (העיר סלרנו מימין)
לעת שקיעה

החוף האמאלפיטאניאיטלקית: Costiera amalfitana) הוא רצועת חוף הררית בחלקה הצפון-מערבי של נפת סלרנו בקמפאניה שבאיטליה, המשתרעת בין העיירה פוזיטנו במערב ועד לעיירה וייטרי סול מארה שליד העיר סלרנו במזרח. רצועת החוף קיבלה את שמה מהעיירה אמאלפי השוכנת במרכזה והנחשבת לאתר תיירות ונופש ידוע. החוף האמאלפיטאני ידוע בטופוגרפיה ההררית שלו, המתאפיינת בצוקים המגיעים עד קו החוף, ביופיו הטבעי, ובעיירות הנופש הציוריות שלאורכו. כל אלה הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז עליו בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית.

החוף כולל את היישובים אמאלפי (Amalfi), אטראני (Atrani), צ'טארה (Cetara), קונקה דיי מריני (Conca dei Marini), פורורה (Furore), מיורי (Maiori), מינורי (Minori), פוזיטאנו (Positano), פריאנו (Praiano), רוולו (Ravello), סקאלה (Scala), טרמונטי (Tramonti) ווייטרי סול מארה (Vietri sul Mare).

היסטוריה

אמאלפי

שרידי הוילות הרומיות שנמצאו לאורך החוף מעידות על יישוב המקום בתקופת הרומית, אולם רק בימי הביניים המוקדמים החל האזור להיות מיושב באופן ממשי. אמאלפי נוסדה במאה ה-4 ונזכרה לראשונה בכתובים בשנת 596 כעיר מבוצרת וכמקום מושבו של בישוף. העיר עמדה בפני התקפות הלומברדים עד שנת 838 עת נכבשה על ידם ונבזזה.

אולם זמן מה לאחר מכן הכריזה אמאלפי על עצמאותה והייתה לרפובליקה שבראשה עומד דוכס (Doge). הרפובליקה שהשתרעה לאורך כל החוף האמאלפיטאני הייתה לכוח ימי מסחרי חשוב עד סופה של המאה ה-11, ונהנתה ממונופולין על הסחר בים הטירני. אמאלפי תרמה להתפתחות המשפט הימי והניווט, ובין היתר הומצא בה המצפן הימי. היא עמדה בקשרי מסחר הדוקים עם האימפריה הביזאנטית, והושפעה מסגנונות בנייה האופייניים ללבנט ולסיציליה הערבית. הרפובליקה החלה שוקעת כאשר מעמדן של ונציה, ג'נובה ופיזה האפיל על שלה, והיא נכבשה בידי ספרד.

רצועת החוף

עיירות החוף שלאורך החוף האמאלפיטאני מתאפיינות במראה ציורי ובמספר מבנים בעלי חשיבות, כמו מגדל סרצ'נה (Torre Saracena) בצ'טארה, הקתדרלה הרומנסקית והקלויסטר באמאלפי, כנסיית סן סלווטורה די בירקטו (San Salvatore de’ Birecto) באטראני והקתדרלה ווילה רופולו (Villa Rufolo) ברוולו. הכביש הארצי SS163, המכונה "אמלפיטאנה" (Amalfitana), מקשר את יישובי החוף ואורכו 50.3 ק"מ. הכביש צר ומפותל וידוע בנוף המרהיב הנשקף ממנו. הכביש כמעט שלא השתנה מאז שנסלל בתקופת בניטו מוסוליני, והתנועה לאורכו כבדה ואיטית, בייחוד בסופי שבוע, בחגים ובעונת התיירות.

על אתרי העניין הטבעיים נמנים מערת גרוטה דלו זמרלדו (Grotta dello Smeraldo), הפיורד הקטן בפורורה ותצורות אבן הגיר והקארסט שמאפיינות את הצוקים. הטרסות המטפסות על מדרונות ההרים משמשות לגידול הדרים, פירות, עצי זית, ירקות וגפנים. על ההרים שבעורף החוף משתרעות אדמות מרעה, והתושבים עוסקים בגידול בעלי חיים ובייצור מוצרי חלב, אולם כלכלת האזור מתבססת בעיקר על ענף התיירות המפותח.

במקומות מסוימים לאורך רצועת החוף, לא נכרת השפעה אנושית והנוף המקורי השתמר בצורה טובה. נוף זה מתאפיין במגוון רחב של צמחים ועצים אשר הביאו להכרזתן של שלוש שמורות טבע באזור. על הפאונה נמנים מספר עופות אופייניים כמו עורבים ובזים והיונקים כוללים שועלים, דלקים ולוטרות. אוכלוסיית החרקים מגוונת גם היא הודות למגוון העשיר של עולם הצומח.

קישורים חיצוניים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25862311החוף האמאלפיטאני