דרך עולי הרגל
 | |
| הרחוב המרוצף ושרידי החנויות (משמאל) בקטע הצפוני שנחשף, בגן הארכיאולוגי ירושלים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כינוי |
דרך העלייה לרגל הרחוב המדורג הרחוב המרוצף |
| על שם | עולי הרגל לירושלים |
| אורך | 1,000 מטרים |
| רוחב | 8 מטרים |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | 20–30 (כ־10 שנים) |
| חברת בנייה |
 האימפריה הרומית |
| מיקום | |
| עיר | ירושלים |
| שכונה | בין העיר העליונה לעיר התחתונה |
| נקודת התחלה | החומה הראשונה, סמוך לבריכת השילוח |
| נקודת סיום | כיכר הסמוכה למצודת אנטוניה |
| אתרים | החומה הראשונה, בריכת השילוח, הר הבית, מצודת אנטוניה |
|
Click to Shrink Back
   מפת ירושלים בשלהי תקופת בית שני (על פי אייל מירון (עורך מדעי), מקדש בלהבות, מכון מגלי"ם, הוצאת מגיד). למידע על מקום, לחצו עליו | |
דרך עולי הרגל (מכונה גם "דרך העלייה לרגל", ובפי חוקרים כיום גם כ"הרחוב המדורג" או "הרחוב המרוצף") הייתה הרחוב הראשי בירושלים העתיקה בסוף תקופת בית שני,[1] ששימשה כציר תנועה מרכזי עבור עולי הרגל שהגיעו לירושלים, במיוחד בזמן שלושת הרגלים.
הרחוב המפואר היה מסחרי ולאורכו הוקמו חנויות ועסקים מסחריים.
הרחוב התחיל משעריה הדרומיים של העיר[דרושה הבהרה] בדרום החומה הראשונה, סמוך לבריכת השילוח, והמשיך צפונה לאורך הגיא המרכזי, אשר הפריד בין העיר התחתונה ממזרח לעיר העליונה ממערב. משם הוביל הרחוב ישירות אל הר הבית ובית המקדש השני בקשת רובינסון שבכותל המערבי. תוואי הדרך נמשך עוד כ-400 מטרים צפונה משם ובצמוד לכותל המערבי עד למצודת אנטוניה, אך בדרך כלל כשמתייחסים לרחוב כיום לא מתכוונים לקטע זה, שכן הוא נקטע כיום על ידי רחבת הכותל המערבי.
השם "דרך עולי הרגל" נגזר מהשימוש המרכזי של הרחוב כדרך לעולי הרגל שהגיעו לירושלים בימי שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות.
הרחוב
|
הרחוב היה מדורג, ומרוצף אבנים גדולות, ומצדדיו נבנו מדרכות מוגבהות. אבני הרחוב זהות לאלו הנמצאות בשערי חולדה, בכניסה להר הבית. מדרגות האבן ברחוב היו במבנה אחת שטוחה-אחת רחבה, וזאת במטרה למנוע מהולכי הרגל בו לרוץ, אלא ללכת הליכה מדודה ומכובדת כלפי הר הבית.[2]
לאורך הרחוב היו חנויות, בתי מלאכה, מקוואות טהרה ומבנים נוספים ששירתו את עולי הרגל. ככל הנראה, החנויות ברחוב, ששימש כמרכז מסחרי, היו דו-מפלסיות.[3] סביר להניח כי בין החנויות היו כאלה שמוכרות קורבנות ושולחנות־חלפנים להחלפת כספם המקומי של עולי הרגל בכספי מס מחצית השקל. בעבר היה הרחוב בגובה פני הקרקע, באוויר הפתוח, ועם הצעידה בו נחשפו הולכי הרגל יותר ויותר למראה הר הבית ועליו בית המקדש השני והסטיו המלכותי.[3]
הדרך הייתה באורך של כ-600 מטרים בין בריכת השילוח להר הבית ועוד כ-400 מטרים בצמידות לכותל המערבי עד לסיומו בכיכר הסמוכה למצודת אנטוניה. רוחב הדרך היה כ-8 מטרים, ובחלקו הדרומי הוא אף עולה לכ-30 מטרים.[4] הדרך משתמשת בטופוגרפיה של הגיא המרכזי, בו היא בנויה. תחת הרחוב נמצאו תעלות ניקוז וביוב,[1] שתפקידן היה לרכז גם את העיר העליונה (הר ציון של ימינו) ואת הר הבית.[2] ברחוב עצמו היו פתחי ביקורת שהובילו לתעלות ניקוז אלה.[5]
מהרחוב יוצאות מספר הסתעפויות למספר רחובות עתיקים אחרים.[6] השערה לגבי אחד מהם, המכונה "הרחוב הצפוני" ומוביל צפונה עם נטייה למערב, קובעת שהוא הוביל לגבעה המערבית שעליה הייתה העיר העליונה. רחוב מסועף נוסף מכונה "הרחוב העילי", והוא מוביל דרומה. רחוב זה הוא מהווה את המשכו הישיר של כלל הרחוב למעט הקטע הקצה הדרומי שבקרבת בריכת השילוח. ההשערה לגביו היא שהוביל אל שערי העיר שבחומה הראשונה.[5]
הקצה הצפוני של הרחוב, שכיום נמצא במנהרות הכותל, תחום בחלקו בשני עמודים סמוכים בסגנון דורי, שמקובל לזהותם כחלק ממכלול הרחוב המקורי. ריצוף חלק זה של הרחוב לא הושלם מעולם: סילוק סלע האם מתוואי הרחוב לא הושלם; המחצבה במקום לא כוסתה; וסיתות הסלע כחיקוי מושלם לאבני הכותל כנהוג לא הוסדר עד הסוף. למעשה, ריצוף הרחוב מסתיים בגוש סלע בעובי ובגובה של כמה מטרים, וצמוד לו כמה אבני ריצוף שנועדו כנראה לכסותו לאחר הסרתו. ההנחה היא שמסיבה כלשהי הופסקה לפתע סלילת הרחוב, והפועלים עזבו את המקום מבלי שהשלימו את עבודתם.
אתרים
סמוך לקצה הדרומי של הרחוב ולחומה הראשונה הייתה בריכת השילוח, ולידה בית כנסת עתיק בשירות עולי הרגל שהיה שייך למשפחת תאודוטוס בן וטנוס, וסונפו אליו חדרי אירוח ומקוואות. אחד המבנים צפונה משם, היה ככל הנראה בסיס קטן של חיל המצב הרומי. עוד צפונה בהמשך הרחוב הייתה בימה מוגבהת, שיכלה לשמש את כרוז העיר.[3]
במפגש הרחוב עם הפינה הדרום־מערבית של הר הבית נבנתה קשת רובינסון – מחלף הולכי רגל שקישר בין מפלס הרחוב לסטיו המלכותי, על ההר. מהפינה הזו גם הייתה התפצלות מהרחוב מזרחה, אל שערי חולדה. בהמשך הרחוב נמצאת קשת וילסון, חלק מגשר וילסון הקדום שחיבר את העיר העליונה להר מעל דרך זו.[דרושה הבהרה]
כיכר העיר
בדרום הרחוב הייתה כיכר העיר התחתונה של ירושלים.[7] הכיכר הייתה רחבה מרוצפת גדולה, ובה, ככל הנראה, התנהל מרכז הפעילות המסחרית בירושלים של אותם ימים. בכיכר היה שוק, ומיקומו המרכזי על רחוב עולי הרגל, בו עברו עולי הרגל מבריכת השילוח לבית המקדש, סייע לו כלכלית.
במקום היה שולחן למדידת נפח, שנמצא בחפירות הארכאולוגיות, ושמטרתו הייתה ככל הנראה לספק יחידת מידה לנפח אחידה ברחבי השוק. השולחן כנראה היה שייך למנהל השוק (אגורנומוס), שייתכן כי משרדו היה מצוי באזור הכיכר.[8][9]
היסטוריה
לפני בניית הרחוב
ערך מורחב – הגיא המרכזי
הרחוב נבנה לאורכו של הגיא המרכזי – גיא שנמצא במרכז האגן הגדול, משער שכם של ימינו עד קצת דרומית מבריכת השילוח, בין הר הבית, גבעת העופל והעיר התחתונה ממזרח לעיר העליונה ממערב.
במאה הראשונה לפני הספירה נבנתה בגיא תעלת ניקוז ראשית לעיר, גודלה כ-0.6 מטר רוחב על כ-1.5 מטרים גובה, והיא קורתה בלוחות אבן ישרים לכל אורכה. תעלת ניקוז זו קדומה להרחבת הר הבית בבניית מקדש הורדוס, ועם הרחבת ההר נבנתה תעלת מעקף מקורה שעקפה את הפינה הדרום־מערבית שלו.[5]
כמו כן, כחלק מהחרבת הר הבית, נבנו בתקופה ההרודיאנית גשרים ואמת מים בין העיר העליונה להר מעל גיא זה.
בתקופת הרחוב
הרחוב החל להבנות בשנת 20 ובנייתו הסתיימה בשנת 30 לספירה על ידי הרומאים, בתקופת שלטונו של פונטיוס פילאטוס. עם בניית הרחוב, הותאמו שתי תעלות הניקוז ההרודיאניות לרחוב החדש שנסלל.
ריצוף הרחוב מתוארך לשנה מאוחרת יותר, כאשר כותב יוסף בן מתתיהו כי בימיו של הנציב הרומי אלבינוס (62–64 לספירה) החלו לרצף את רחובות ירושלים באבן לבנה, בשל האבטלה הקשה שפקדה את העיר עם סיום בניית הר הבית.[10]
חורבן
כ-40 שנה אחרי הקמת הרחוב, בשנת 70, הוא הוחרב כחלק מחורבן ירושלים על ידי הרומאים בסיום המרד הגדול.[3] ממצאים סמוך למצודת אנטוניה מראים כי הייתה כוונה להמשיך את הרחוב לכיוון צפון, אולם זה לא קרה.
הרחוב עצמו הוחרב בעקבות השלכת אבני הר הבית עליו. לפי ההנחה הרווחת, רוב ריצוף הרחוב נותר במקומו, ונקבר תחת האבנים. מצבם הטוב של האבנים ושימור הביאו קבלנים לאורך ההיסטוריה לגנוב אותן.
תעלות הניקוז התת־קרקעיות בסביבות הרחוב היו מוכרות גם לאחר חורבנו, והמשיכו להיות בשימוש לפחות עד המאה הרביעית.[5]
בתקופת השלטון הממלוכי על ירושלים מולא החלק הצפוני של הגיא המרכזי, במטרה להקל על המתפללים המוסלמים להגיע להר הבית. מהלך זה קבר בין היתר את הקטע הצפוני של הרחוב, שהיום מהווה חלק ממנהרות הכותל.
ארכיאולוגיה
כיום, הרחוב נמצא מתחת לפני הקרקע, כשחלקו הדרומי החפור כ-3-6 מטרים מתחת לקרקע.
עד היום, נחשפו רק שלושה קטעים מהרחוב:
- קטע הדרומי של הרחוב, שבו נמצאו בו ממצאים רבים המעידים על החיים בתקופת בית שני
- קטע נוסף מהקצה הצפוני של הרחוב, סמוך לרחבת הכותל המערבי, בתוך הגן הארכאולוגי ירושלים
- קטע שלישי, באורך מטרים ספורים, בצפון מנהרות הכותל
ריצוף הרחוב השתמר היטב, למעט במקומות מסוימים, בהם נראה כי נפרץ בכוח רב.[11] לא נתגלו על אבני הריצוף כל חריצים של חישורי מרכבות, או סדקים ופגמים האופייניים לרחוב משומש. מידע זה מצטרף לדבריו של יוסף בן מתתיהו, על פיהם הרחוב רוצף בין השנים 62 ל–64 לספירה,[12] והריצוף היה יחסית חדש בעת הריסתו.
בזתן תחילת העבודות הארכאולוגיות ברחוב, ההערכה הרווחת הייתה כי הרחוב נסלל בתקופה ההרודיאנית, כמאה שנים קודם לתקופת בנייתו המוערכת כיום, בין 20 ל-30 לספירה.[4] הערכה זו הביאה לרחוב את הכינוי "הרחוב ההרודיאני". הכינוי דבק ברחוב, למרות היותו שגוי.
הרחובות העתיקים המסועפים לרחוב ולתעלות הניקוז שלו לא נחפרו בינתיים.[6]
הקטע הדרומי
קטע זה של הרחוב התגלה בשנת 2007.
בעשור השני של המאה העשרים ואחת נערכו חפירות ארכאולוגיות לאורך שש שנים ב-350 המטרים הדרומיים של הרחוב, מתוך 600 המטרים שלו שדרומית להר הבית. החפירות בוצעו על ידי רשות העתיקות בשיתוף עם עיריית ירושלים ועם משרד התיירות, כחלק מתוכנית שלם ובמימון עמותת אלע"ד.[13] בחפירה נחשפו מבנים, וממצאים אחרים מתקופת הבית השני.
בניגוד לימי בית המקדש השני, בהם הייתה הדרך באוויר הפתוח, כיום הדרך נמצאת בתוך המנהרה שנחצבה כחלק מהחפירות. היא מחולקת לרוחבה בעיקרה לשתי מנהרות, כדי למנוע את קריסתה, וגובה בין מטר וחצי לכמעט שני מטרים.[3] בחפירות הארכאולוגיות לאורך הרחוב נחשפו 7 שכבות בנייה, בין המאה השנייה לפנה"ס עד המאה השמינית לספירה.
ב-30 ביוני 2019 נחנך הקטע הדרומי של הרחוב בטקס חגיגי בנוכחות שרים, חברי כנסת, ובכירי ממשל נוספים.[1] במהלך הטקס פרץ שגריר ארצות הברית בישראל דייוויד פרידמן באופן סמלי קיר דק בעזרת פטיש, וכך חשף את המנהרה.[3] בקצה הצפוני של הדרך החפורה באותה תקופה היה קיר.[3] צוותי החפירה עבדו על חפירת הקיר הזה, וכיום הרחוב העתיק מתחבר אל רחבת הכותל המערבי.
ממצאים
הממצאים שנמצאו בחלקו הדרומי של הרחוב העתיק כוללים חפצי יוקרה, בהם כמות גדולה של שברי שולחנות אבן מעוטרים, תכשיטים ומטבעות, כשאחד מהם הוטבע בצור בשנת 33 לספירה. חלק מהמטבעות שהתגלו היו ממטבעות המרד הגדול, שהוטבעו על ידי הממשלה הזמנית ביהודה, השלטון היהודי במרד הגדול.[14] בנוסף התגלו ברחוב גם כלי חרס, משקולות,[7] בקבוקונים, בהם נאגרו בשמים או שמנים, ונרות. אחד הנרות המיוחדים שנמצאו ברחוב שימש כמנחת יסוד, והוטמן ביסודות מבנה המתוארך לתקופה שאחרי החורבן, במטרה להביא מזל ליושבי המבנה.[15]
באחת החפירות נמצאה קבלה בכיכר העיר התחתונה של ירושלים, הנמצאת ברחוב. הקבלה מתוארכת לסוף ימי הבית השני.[7] בחפירה אחרת נמצאה טביעת חותם מחימר, שעליה הכתובת "לאדניהו (השר הבכיר בממלכת יהודה) אשר על הבית".[3] בנוסף נמצא ברחוב פעמון זהב העשוי מזהב טהור, שייתכן ששימש את הכהן הגדול.[6]
הממצאים מעידים כי האוכלוסייה שהתגוררה באזור העיר התחתונה הייתה אמידה. זאת בניגוד להנחה הרווחת העולה מהמקורות העתיקים, הקובעת שתושבי האזור היו עניים.[1]
מהחפירה במקום ניתן ללמוד על תזונת תושבי ירושלים בזמן המצור על ירושלים, במרד הגדול.[1]
מתחת לרחוב נחשפה ונפתחה לקהל תעלת הניקוז של עיר דוד, בה הסתתרו אחרוני המורדים בעת חורבן ירושלים.[16][2] בין הממצאים הארכיאולוגים שנמצאו בתעלות אלו: סירי בישול, מנורות שמן, מאות מטבעות ברונזה מימי המרד הגדול וחרב של לגיונר רומאי.[4] התעלה עוברת בסמוך לרחוב ומשיקה לו במסר מקומות, ומיקומה בין בריכת השילוח לקטע החשוף המרכזי של הרחוב, בגן הארכאולוגי ירושלים.
הקטע המרכזי
קטע חשוף של הרחוב נמצא בצמידות לקצה הדרומי של הכותל המערבי, בצמידות מדרום לשער המוגרבים ורחבת הכותל. קטע זה נמצא במתחם בית שני בגן הארכאולוגי ירושלים, והוא הממצא הבולט ביותר במתחם זה. לאורך הרחוב החפור נחשפה נחשפה שורת חנויות, ששימשו כנראה כשוק לממכר מנחות, קורבנות או פריטי פולחן אחרים הקשורים לעבודת המקדש. החנויות נמצאות בצמידות לכותל.
חלקים מהרחוב בקטע זה התגלו כבר בידי צ'ארלס וורן במאה ה-19, ואחריו חשף בנימין מזר חלקים נוספים ממנו. אולם היה זה רוני רייך שחשף את הרחוב כמעט לכל אורכו בקטע זה, שאורכו 75 מטרים. רוחב הרחוב הוא כשמונה מטרים, והוא נתחם משני צדדיו באבני שפה גבוהות. הרחוב היה מכוסה כולו בערימת אבני כותל, שהושלכו מלמעלה בידי הרומאים במהלך חורבן ירושלים לאחר המרד הגדול בשנת 70. רייך פינה את רוב האבנים והעבירן למקום אחר בתחומי הגן הארכאולוגי.[17] החנויות במקום נתגלו הרוסות כמעט לגמרי, ושרידי האפר, המעיד על השרפה שהשתוללה בהן, נראים עדיין (נכון ל-2008) על קירותיהן. רוני רייך ויעקב ביליג גם חפרו קטע קטן של עפר מתחת לאבני הריצוף והוציאו ממנו 15 מטבעות שונים. המטבע המאוחר ביותר נטבע על ידי פונטיוס פילאטוס, נציב יהודה בין 26 ל-36, דבר שלימד כי הרחוב רוצף לאחר מכן. אבני הריצוף, שנתגלו כשהן אינן בלויות, העידו כי הרחוב יצא משימוש זמן לא רב לאחר סיום סלילתו. הגילוי סתר את ההנחה שהייתה מקובלת עד אז, על פיה הרחוב נבנה מוקדם יחסית, על ידי המלך הורדוס.[18]
מעוצמת פגיעת אבני הכותל ברחוב נסדק חלק מאבני הריצוף, כאשר חלקן נדחקו אל תוך תעלות הניקוז התת-קרקעיות. אחת מאבני הריצוף שלא נהרסה, אלא נתגלתה באתרה, היא מכסה של קו ביוב המחבר אל תעלת ניקוז. האבן, באורך ורוחב של כחצי מטר, כוללת שני שקעים משולשים במרכזה, אליהם הייתה מחוברת כנראה טבעת ברזל, שאפשרה להרימה מן הרצפה במקרה הצורך. ממצא זה מתאים למתואר במשנה, במסכת מידות (פרק ג' משנה ג), המספרת על בית המקדש השני ומידותיו:
"ובקרן מערבית דרומית... למטה ברצפה באותו הקרן, מקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש וטבעת הייתה קבועה בה, שבו יורדין לשִית (לתשתית, לבסיס) ומנקין אותו"
מנהרות הכותל
- ערך מורחב – מנהרות הכותל
אחד מקטעי הרחוב נמצא לאורך מנהרות הכותל. אבני הרחוב בקטע זה חלקות מאוד ושטחן מגיע ל-2 על 3 מטרים רבועים, כל אחת.[דרושה הבהרה]
חלקים הרחוב נתגלו בידי צ'ארלס וורן כבר במאה ה-19. וורן הניח כי הרחוב נסלל בימי הורדוס, ולכן קרא לו "הרחוב ההרודיאני", שם שהשתמר בפי חוקרים במשך שנים רבות. מאחר שמפלס ההליכה במנהרות הכותל קבוע כמעט לכל אורכו, לעומת מפלס הרחוב שעוקב אחר הטופוגרפיה המקורית של הגיא המרכזי, הרי שבחלק הדרומי של המנהרות עובר הרחוב העתיק בעומק של כמעט 20 מטרים מתחת לרגלי המבקרים, ואילו בחלקו הצפוני של הכותל יכולים המבקרים לדרוך על הריצוף העתיק ממש.
חלק זה של הרחוב חשוף במנהרות לאורך של כמה מטרים בלבד. השערה אחת ההולכת לפי ההנחה הישנה והמוטעית שזיהתה את סלילת הרחוב עם הורדוס, קובעת כי שהפסקת העבודה התרחשה בשנת 4 לפנה"ס, עם מותו של הורדוס.
במקורות
תיאורים היסטוריים של הרחוב מופיעים בכתביהם של היסטוריונים יהודיים ורומיים, בהם יוסף בן מתתיהו, אשר מתאר את הרחובות הראשיים של ירושלים העתיקה ואת השווקים שלאורכם.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 דרך עולי הרגל: נחנך הרחוב המרכזי שהוביל לבית המקדש לפני 2000 שנה, באתר רשות הטבע והגנים, 30 ביוני 2019
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שחר שילה, דרך עולי הרגל להר הבית והרחוב המדורג, באתר עיר דוד
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 אמנדה בורשל-דן, ירושלים של מטה, באתר "זמן ישראל", 23 באוקטובר 2019
- ^ 4.0 4.1 4.2 5 דברים שאולי לא ידעת על דרך עולי הרגל, באתר עיר דוד
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 מורן חג'בי, נחשון זנטון, ג'ו עוזיאל וארי לוי, ירושלים, עיר דוד, הרחוב המדורג, באתר רשות העתיקות, 12 ביולי 2022
- ^ 6.0 6.1 6.2 דרך עולי הרגל, באתר מורשת הגליל
- ^ 7.0 7.1 7.2 קבלה מימי בית שני נחשפה בדרך עולי הרגל בעיר דו, באתר "סרוגים", 17 במאי 2023
- ↑ עומר ירדני, "מחנה יהודה של ימינו": האם נמצא השוק של י-ם מתקופת בית שני?, באתר חדשות 13, 6 בינואר 2020
- ↑ "מחנה יהודה" המקורי: האם התגלה השוק של ירושלים מתקופת בית שני?, באתר עיר דוד
- ↑ י' בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ספר 20, פרק 9
- ↑ עיר דוד, רחוב עולי הרגל, ששימש כרחוב הראשי של ירושלים בימי בית שני., באתר פייסבוק, 30 ביולי 2020
- ↑ י' בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק 9
- ↑ גדי דויטש, "דרך עולי הרגל": נחנך הרחוב המרכזי שהוביל לבית המקדש לפני 2000 שנה, באתר מעריב אונליין, 30 ביוני 2019
- ↑ מ-67 לספירה ל-1967: השרה רגב הציגה בישיבת הממשלה את המטבע שנמצאה ברחוב עולי הרגל, באתר משרד התרבות והספורט, 11 בדצמבר 2016
- ↑ דוברות רשות העתיקות, תגלית ראשונה מסוגה בירושלים ואחת הבודדות בעולם, באתר רשות הטבע והגנים, 14 ביוני 2021
- ↑ הרצאה -דרך עולי הרגל, באתר רשת המתנ"סים קדימה-צורן
- ↑ רייך השליך בין האבנים באתרן החדש מטבעות ישראליים, למען ארכאולוגים בעתיד, כדי שאלה יידעו שהעתקת האבנים נעשתה בימינו.
- ↑ א' מזר, המדריך לחפירות הר הבית, עמ' 30
דרך עולי הרגל40829062Q131183717