מחצית השקל, שנה ב׳ למרד. מימין: שלושה ענפי רימונים ומסביבם הכיתוב: ”ירושלים הקדושה” (𐤉𐤓𐤅𐤔𐤋𐤉𐤌 𐤄𐤒𐤃𐤅𐤔𐤄). משמאל: גביע העומר ומסביבו הכיתוב: ”חצי השקל” (𐤇𐤑𐤉 𐤄𐤔𐤒𐤋), במרכז האותיות ש״ב (𐤔𐤁) – שנה ב׳.
מטבעותהמרד הגדול הם מטבעות שהוטבעו בזמן המרד הגדול בירושלים על ידי רשויות המרד והיו בשימוש בזמן המרד, מפרוץ המרד בשנת 66 ועד לנפילת ירושלים בשנת 70.
מטבעות המרד הצטיינו בעריכים גבוהים, בסמליםיהודיים מובהקים וכתובותעבריות המצביעות על הסיבות למרד וכוללות סיסמאות לעידוד הלוחמים. הידועים שבהם נטבעו בעריךשקל ונעשו מכסף טהור – אלה נועדו להחליף את המטבעות שהילכו במחזור הכספים ונשאו עליהם סמלים וכתובות רומיים ופגאניים. ההטבעה היהודית בירושלים הייתה אחד האמצעים לביטויי המרד ברומאים אשר תחת שליטתם לא הותר לטבוע מטבעות ללא אישורם.[1]
ההטבעה היהודית בימי המרד הגדול שימשה כאמצעי התשלום במחזור הכספים בתחומי יהודה, אך עיקר חשיבותה היה פוליטי, שכן היא שמשה כלי ביטוי לעצמאות ושחרור לאומי. דבר זה מוצא ביטוי הן בדגמים והן בכתובות על המטבעות. מן המטבעות, נעדר שם של מושל או מנהיג ואף לא שמו של הגוף המנפיק. המטבעות נוצרו בידי מועצה של הסיעות והכתות השונות, ובידי שלטונות המקדש שם היה מקור הכסף. משקלם של שקלי המרד ותכולת הכסף שבהם שווים לאלה של השקל הצורי.[2]
השימוש בכסף טהור היה חלק מהצהרות המרד. תחת השלטון הרומי תושבי הפרובינקיות לא הורשו להטביע מטבעות ללא אישור הממשל הרומי, לא כל שכן מטבעות כסף. הזכות להטביע מטבעות ממתכות יקרות הייתה שמורה לקיסר בלבד. ההטבעה בכסף הייתה התרסה ברורה כנגד הקיסר, חוקיו ומוסדותיו.
המרד התנהל אם כן לא רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה התודעה הפוליטית. אמצעי התשלום בעולם הקדום (כמו גם בימינו) שימשו גם אמצעי להעביר מסרים ולפרסם מידע אשר הגוף המנפיק רצה להפיץ. המטבעות שמשו להפצת מסרים ללוחמים היהודים, שכן הם הזכירו למורדים את מטרות המרד ונועדו לחזק את רוחם באמצעות תוכן הכתובות והדגמים.
השימוש בשם המטבע ”שקל ישראל” נועד להצביע על כך ששקלים אלה שווים ברמתם ואיכותם לשקלים ששמשו קודם לכן – השקל הצורי, הצידוני או האשקלוני. ואכן מבחינת איכות המתכת ורמת ההטבעה הם עמדו בסטנדרטים הגבוהים ביותר של מטבעות התקופה, ועלו על איכות מטבעות הכסף הרומיים.
איכות הכסף בשקלים זהה לזו של השקלים הצוריים אשר שמשו מקור המתכת עבור המטבעות החדשים. שקלים צוריים היו באוצרות בית המקדש בעיקר מתרומת מחצית השקל שהתחייבו היהודים לתרום דווקא בשקלים צוריים, בשל איכות הכסף הנקי הגבוהה שבהם. אלה הכילו לפחות 98% כסף טהור. משקל ממוצע לשקל היה 14 גרם וחצאי השקלים שקלו מעט מתחת ל־7 גרם. השקל העברי החליף באזורי המרד את השקל הצורי. מלבד מטבעות הכסף נטבעו גם מטבעות ברונזה בעריכים שונים לשימוש יום יומי.[3]
מטבעות המרד נטבעו במטבעה מרכזית בירושלים ונעשו ברמה ובאיכות גבוהים. הדבר מתבטא בחריטת רושמות מקצועיות, הטבעה ממורכזת על האסימונים וציר אחיד. ניתנה תשומת לב גבוהה לכל מטבע ומטבע וניכר שהם לא נטבעו בחופזה. כיוון שההטבעה הייתה כמעט רק בירושלים עיקר ממצא המטבעות הוא מירושלים וסביבתה הקרובה.
דגמים וכתובות במטבעות המרד
צד הגב של פרוטה, שנה ב׳ למרד. אמפורה וסביבה הכיתוב: ”שנת שתים” (𐤔𐤍𐤕 𐤔𐤕𐤉𐤌).
סמלים
שקלי המרד עוטרו בסמלים יהודיים מובהקים שנועדו להדגיש את ערכי היהדות ואת עצם הטבעתם בידי ועבור אוכלוסיית היהודים. על פני השקלים צויר ענף רימון הנושא שלושה פירות צעירים, שהיה דגם יהודי מוכר מאוד אשר עיטר כלי פולחן מקודשים רבים, ועל צד הגב גביע על רגל גבוהה. בתבליט בשער טיטוס ברומא מופיע כלי הדומה לגביע, מוצב על שולחן לחם הפנים, ומכאן ההשערה שמדובר בגביע העומר. זהו כלי קיבול שלא נועד לנוזלים והוא סמל ליבול ושפע וסמל ליציאת מצרים בחג החירות. לצד השקלים הטביעו המורדים גם עריכים נמוכים לשימוש יום יומי מברונזה. העריכים הנמוכים עוטרו בדגם אמפורה, עלה גפן, כפות תמרים ועץ תמר ובסמלי חג הסוכות: אתרוגים ולולבים.[4]
כתובות
מחצית השקל מברונזה, שנה ד׳ למרד. מימין: לולב ושני אתרוגים ומסביבם הכיתוב: ”שנת ארבע” (𐤔𐤍𐤕 𐤀𐤓𐤁𐤏). משמאל: גביע העומר ומסביבו הכיתוב: ”לגאלת ציון” (𐤋𐤂𐤀𐤋𐤕 𐤑𐤉𐤅𐤍).על מטבעות 50 השקלים הישנים וחמש האגורות המודרניים מוטבעת צורת מטבע על פי צורת הגב של מטבע זה.
הכתובות על המטבעות – ”ירושלים הקדושה”, ”חרות ציון” ו”לחרות ישראל” ביטאו את מטרות המרד ונועדו לעודד את הלוחמים. כתובת אלה נכתבו בכתב עברי קדום על אף שכבר לא היה בשימוש בעת ההיא. האותיות העבריות הקדומות יצרו זיקה לימי בית ראשון ובכך קישרו את העצמאות היהודית של ימי המלכים הראשונים לתקופת המרד. למעשה גם במטבעות החשמונאים שימש הכתב הקדום מאותה סיבה. הכיתוב ”ירושלים הקדושה” נועד גם להצביע על מקום ההטבעה בירושלים. עד להטבעת שקלי המרד שמשו השקלים הצוריים לתרומת מחצית השקל לבית המקדש, על שקלים אלה הופיעה הכתובת היוונית שתרגומה ”צור הקדושה”. בכך הדגישו גם את החלפת השקל הצורי בשקל הירושלמי למטרת התרומה.
חומרי הגלם
המטבעות נטבעו בכסף ובכך היו לאחד מביטויי המרד ברומאים, שכן המתכת נלקחה כנראה מן השקלים הצורים ששימשו לתרומת מחצית השקל לבית המקדש ונשמרו בין אוצרות המקדש.[5] עתה שמשו השקלים היהודיים שנטבעו במהלך המלחמה עבור התרומה. משקל השקל היה כ־14 גרמים ומשקלו של מחצית השקל היה מעט מתחת ל־7 גרם, משקל כל פרוטה היה כ־2 גרם. בסיסמאות שנבחרו להופיע על המטבעות יש משום עידוד ללוחמים שכן סיסמאות אלה הצביעו על מטרות המרד: ירושלים הקדושה, וכדומה.
ציון העריך ומניין שנות המרד
ישנן שתי תופעות מיוחדות במטבעות המרד: ציון שם העריך – שקל, חצי שקל או רבע שקל, דבר שלא היה נהוג לציינו על מטבעות בעת ההיא, וכן ציון מניין חדש למן ראשית המרד, המצביע על כך שהמורדים ראו בשחרור מן הרומאים עידן חדש על פיו יש למנות את השנים. מניין זה צוין על גב השקלים באותיות מעל הגביע, ובמטבעות הברונזה צוין במילים. המניין כלל את השנים א׳ עד ה׳, עד לנפילת ירושלים וסיום ההטבעה.
שנה א׳ למרד
שקל כסף, שנה א׳ למרד. מימין: שלושה ענפי רימונים ומסביבם הכיתוב: ”ירושלם קדשה” (𐤉𐤓𐤅𐤔𐤋𐤌 𐤒𐤃𐤔𐤄). משמאל: גביע העומר ומסביבו הכיתוב: ”שקל ישראל” (𐤔𐤒𐤋 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋), במרכז האות א׳ (𐤀) – שנה א׳.
השנה הראשונה למרד ארכה חמישה חודשים – מפרוץ המרד במרחשוון שנת 66 עד אדר שנת 67, שכן השנה התחלפה בחודש ניסן. בשנה הראשונה ההטבעה התקיימה כמעט כולה בכסף: נטבעו שקלים, חצאי שקלים ורבעי שקלים עם הכתובת: ”ירושלם קדשה” סביב ענף עם שלושה רימונים צעירים, ועל צד הגב הכתובת: ”שקל ישראל” סביב גביע העומר שעליו האות א׳. בשנה זו, טרם גיבוש סופי של הדגמים, נטבעו שקלים בשלוש גרסאות.
לצד מטבעות הכסף נטבעו גם פרוטות מברונזה אשר על פניהן מתוארת אמפורה והכתובת: ”ירושלם קדשה”, ועל צד הגב – עלה גפן והכתובת ”לחרות ישראל”.[6] פרוטות מדגם זה נטבעו בכמות קטנה ונמצאו מהן עותקים בודדים.
שנה ב׳ למרד
שקל כסף, שנה ב׳ למרד. מימין: שלושה ענפי רימונים ומסביבם הכיתוב: ”ירושלים הקדושה” (𐤉𐤓𐤅𐤔𐤋𐤉𐤌 𐤄𐤒𐤃𐤅𐤔𐤄). משמאל: גביע העומר ומסביבו הכיתוב: ”שקל ישראל” (𐤔𐤒𐤋 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋), במרכז האותיות ש״ב (𐤔𐤁) – שנה ב׳.
השנה השנייה למרד נמשכה מניסן שנת 67 עד אדר שנת 68. בשנה השנייה המשיכו לטבוע שקלים וחצאי השקלים מכסף. על הגביע שבצד הפנים מופיעה האות ב׳ ולפניה האות ש׳ (קיצור המילה ’שנה’). מלבד מטבעות הכסף הוטבעו בשנה זו פרוטות ברונזה רבות מעוטרות בדגמים זהים לפרוטות מהשנה הראשונה. בניגוד לשנה הראשונה, הכתובות במטבעות מהשנה השנייה ואילך נכתבו בכתיב מלא – ”ירושלים הקדושה” (במקום ”ירושלם קדשה” בשנה א׳). כתובות נוספות המופיעות בשנה השנייה הן למשל: ”שנת שתים” ו”חרות ציון”.
שנה ג׳ למרד
שקל כסף, שנה ג׳ למרד. מימין: שלושה ענפי רימונים ומסביבם הכיתוב: ”ירושלים הקדושה” (𐤉𐤓𐤅𐤔𐤋𐤉𐤌 𐤄𐤒𐤃𐤅𐤔𐤄). משמאל: גביע העומר ומסביבו הכיתוב: ”שקל ישראל” (𐤔𐤒𐤋 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋), במרכז האותיות ש״ג (𐤔𐤂) – שנה ג׳.
השנה השלישית למרד נמשכה מניסן שנת 68 עד אדר שנת 69. בשנה זו המשיכו לטבוע עריכים הזהים לעריכי שנה ב׳, אך מעל הגביע ציון השנה השתנה ל’ש״ג’ (שנה ג׳) במקום ’ש״ב’ (שנה ב׳). על הפרוטות משנה ג׳ מתוארת האמפורה כמו בשנה ב׳ אך נוסף לה מכסה, ובנוסף הכתובת על הפרוטות הוחלפה ל’שנת שלוש’ במקום ’שנת שתים’.
שנה ד׳ למרד
שקל כסף, שנה ד׳ למרד. מימין: שלושה ענפי רימונים ומסביבם הכיתוב: ”ירושלים הקדושה” (𐤉𐤓𐤅𐤔𐤋𐤉𐤌 𐤄𐤒𐤃𐤅𐤔𐤄). משמאל: גביע העומר ומסביבו הכיתוב: ”שקל ישראל” (𐤔𐤒𐤋 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋), במרכז האותיות ש״ד (𐤔𐤃) – שנה ד׳.
השנה הרביעית למרד נמשכה מניסן שנת 69 עד אדר שנת 70. בשנה זו נטבעו פחות שקלים מכסף בהשוואה לשנים הקודמות ומעט מאוד חצאי שקלים (ידועים בודדים) בשל מחסור במתכת היקרה, ועיקר המטבעות נטבעו מברונזה. בשנה זו נוסף עריך בן רבע שקל ועל פניו תיאור שלוש כפות תמרים והכתובת: ”רבע שקל”. במרכז צד הגב צוינה האות ד׳ (לציון השנה) וסביבה זר ענפי תמר. מטבע זה נדיר ביותר וכנראה נטבע בכמות קטנה.[7]
על גבי מטבעות הברונזה צוינה השנה במילים: ”שנת ארבע”. בעוד על שני עריכי הברונזה הגבוהים ביותר צוין גם שם העריך: ”חצי שקל” או ”רביע שקל”, על העריך הנמוך יותר לא צוין שם העריך.
בשנה הרביעית הופיעה על מטבעות הברונזה כתובת חדשה: ”לגאלת ציון”. השימוש במילה ’גאולה’ במקום המילה ’חירות’ שהופיעה בשנים הקודמות, ביטאה את מצבם הקשה של המורדים. הגאולה מסמלת תקווה לישועה משמים בדרך ניסית, לעומת החירות אותה ניתן להשיג על ידי ניצחון בשדה הקרב. באותו שלב של המרד המורדים התייאשו מן החירות וציפו לגאולה.
על פני חצי השקל תואר עץ תמר ולצדו סלי תמרים, ובצד הגב – שני אגדי לולב וביניהם אתרוג.
על פני רבע השקל תואר בצד החזית אתרוג, ובצד הגב שני אגדי לולב.
עריך הברונזה הנמוך ביותר עוטר בצדו האחד בגביע, ובצדו השני – באגד לולב בין שני אתרוגים.
שנה ה׳ למרד
מתחילת השנה החמישית והאחרונה למרד בניסן שנת 69 עד נפילת ירושלים בט׳ באב שנת 70 חלפו ארבעה חודשים בלבד. בהיעדר חיים תקינים בשלב בו ירושלים הייתה נצורה, הנפקת המטבעות הייתה מוגבלת. שקלי הכסף משנה זו נדירים ביותר וכנראה הספיקו להנפיק רק כמות קטנה מהם. למרות מיעוט השקלים, נמצא מטבע נדיר של חצי שקל מהשנה החמישית, עריך שנטבע בצמצום. לעת עתה לא ידוע על ממצא מטבעות ברונזה משנה זו.[8]
מטמונים ותפוצה
רבים ממטבעות המרד, בעיקר מטבעות הכסף, נחשפו במטמונים אשר נקברו בזמן המרד. המטמונים הוחבאו בידי בעליהם, אם כמקום שמירה (במקום בנק) או כהטמנה לשם החבאה בעת לחימה או בריחה. נמצאו גם שקלים אשר לא הוחבאו ונמצאו בידי חיילי הצבא הרומי, אך רובם הותכו. חלק הארי של מטמוני המרד אותרו בירושלים וסביבתה שהייתה, עד לנפילתה, תחת שליטת המורדים. תופעה יוצאת דופן היא הימצאותם של שקלים צוריים לצד שקלי מרד – עובדה המצביעה על כך ששני סוגי השקלים שמשו במקביל במחזור הכספים.
מטבעות מרד בודדים שלא במטמון נמצאו בחפירות ארכאולוגיות בירושלים בעיקר בחפירות העופל מדרום להר הבית, שם נמצאו בתוך שכבות החורבן מספר רב של מטבעות משנה ד׳. בעיר דוד נחשף מטמון מטבעות כסף ובו חצי שקל נדיר מהשנה הראשונה למרד, בחפירות הרובע היהודי ובאזור הר ציון. מטמונים פורסמו גם מאזור שער סטפן הקדוש בירושלים, מכפר השילוח ומדומינוס פלוויט.[9]
במצדה נמצאו שקלי כסף וחצאי שקלים מכל שנות המרד וכמות גדולה מאוד של פרוטות, כמו כן נמצא מטמון קטן שהוחבא באחד המחסנים. ראויים לציון שלושה שקלים משנה ה׳ המצביעים על כך שיהודים הצליחו לברוח מירושלים גם זמן קצר לפני או אחרי הריסתה שחלה בט׳ באב שנת 70. יתר המטבעות שהגיעו למצדה הוברחו מירושלים בידי פליטים במהלך שנות המרד.[10]
במערות המפלט במדבר יהודה נמצאו מטבעות שהיו שייכים למורדים שנמלטו מירושלים והתחבאו במערות. וכן סמוך ליער חולדה נמצא מטמון של כ־120 מטבעות מרד עשויים ברונזה. כיוון שמדובר בעריכים נמוכים המטמון מיוחס ליהודי שהצליח לברוח מירושלים. מטבעות מרד בודדים נמצאו גם באזורי מרכז הארץ והגליל התחתון, אלה לעיתים נמצאו עם מטבעות רומיים וייתכן ונלקחו כמזכרת בידי חיילים רומיים או שהיו ברשות פליטים יהודיים.
הטבעה בגמלא
גמלא שברמת הגולן הייתה אחד ממעוזי המורדים. באתר זה נמצאו לצד שקלים וחצאי שקלים שהוטבעו בירושלים, מטבעות ברונזה ייחודיים המנסים לחקות את שקלי המרד הירושלמים. ניסיון החיקוי ניכר הן בבחירת הדגמים והן בכתובות בכתב עברי קדום, אך אין הם דומים לשקלים מכסף אלא רק מזכרים אותם, שכן הם עשויים ברונזה ועיצובם מרושל.
על צד אחד מופיע גביע המאזכר את זה שעל שקלי הכסף שנטבעו בירושלים וכתובת מרושלת שפירושה הוא כנראה: ”לגאולת ירושלים הקדושה”. הצעה אחרת לקריאת הכתובת רואה בכתוב ”בגמלא” או ב׳ גמלא (גמלא שנה ב׳). גם כתובת צד הגב משובשת וייתכן שהכוונה הייתה לכתוב ירושלים הקדושה, אך ניתן לזהות רק את האותיות: ”ירשלם הק”. בחפירות גמלא נמצאו שבעה עותקים ועוד כמה מטבעות שלא ידוע מקורם. יש להניח שאף הם נמצאו באתר. התפוצה המוגבלת, הייצור המאולתר וההיסטוריה של גמלא מצביעים על ייצור מטבעות אלה בעיר עצמה. בחפירות העיר נחשף בית מלאכה ליציקת ברונזה וכנראה שם נוצקו אסימוני המטבעות אשר אחר כך נטבעו באותו מקום.[11]
אופיים וכמותם של מטבעות גמלא מצביעים על הנפקה לצורך עידוד רוח הלוחמים והנצורים ולא כאמצעי תשלום. הטבעה יוצאת דופן זו נעשתה במהלך ימי המצור בגמלא, והיא מצביעה על החשיבות שייחסו המורדים מחד לפעולת ההטבעה כסימן לריבונות, ומאידך לחיזוק רוח העמידה של הנצורים.
מטבעות מדינת ישראל מראשית הטבעתם נושאים עליהם דגמים הלקוחים ממטבעות יהודיים עתיקים. בכך ההטבעה של מדינת ישראל המודרנית מאזכרת שהיא חוליה בשרשרת ארוכת שנים של הטבעה יהודית עצמאית בארץ ישראל.
הדגמים הבאים שהופיעו על מטבעות המרד הגדול שימשו במטבעות המדינה:
מטבע של 500 פרוטה ועליו דגם של ענפי רימונים
על הגרסה הראשונה של מטבע 10 פרוטה מסדרת המטבעות הראשונה, תואר כד בעל 2 ידיות שמקורו בפרוטה משנה ב׳ למרד.
על מטבע 50 פרוטה מאותה הסדרה, תואר עלהגפן שמקורו בצד החזית של אותה פרוטה משנה ב׳ למרד.
על מטבע 250 פרוטה מאותה הסדרה, תוארו שלוש כפות תמרים שמקורם במטבע רבע שקל של שנה ד׳ למרד.
באותה הסדרה, על מטבע 500 פרוטה מופיע ענף עם שלושה רימונים שמקורו בשקלי המרד. דגם זה חזר להופיע על מטבע של 1 לירה בסדרה הבאה ובהמשך על מטבע של 10 אגורות חדשות. דגם דומה הופיע במטבע של 5 אגורות מסדרת האגורות הראשונה
1 שקל (ישן)כשהמטבעות בישראל הוחלפו מלירה לשקל, נבחרו הגביע שעל שקלי המרד והכיתוב ”שקל ישראל” עבור המטבע של 1 שקל.
דגם של מטבע מרד משנה ד׳ על מטבע של 50 שקליםבאותה הסדרה, על מטבע 50 שקלים תואר מטבע משנה ד׳ למרד ועליו דגם אגד הלולב בין שני אתרוגים ומסביבם הכתובת בעברית קדומה. דגם זה חזר להופיע במטבע 5 אגורות בסדרת השקל החדש.
דגם של מטבע מרד משנת ד׳ על מטבע של 10 ש״חעל מטבע 10 שקלים חדשים העשוי משתי מתכות שונות תואר מטבע מרד משנה ד׳ עם דגם עץ תמר ושני סלים, ועל הטבעת החיצונית מופיע בכתב עברי ובכתב עברי קדום כתובת מסוגננת שהופיעה על המטבע המקורי: ”לגאולת ציון”.[12]
Robert Deutsch, Jewish Coinage During the First Revolt Against Rome 66-73, Jerusalem 2017.
pp 33-46, Cecil Roth, “The Historical Implications of the Jewish Coinage of the First Revolt”, Israel Exploration Journal 12:1 (1962)
,pp. 135-152. James McLaren, “The Coinage of the First Year as a Point of Reference for the Jewish Revolt (66–70 CE)”, Scripta Classica Israelica 22 (2003)
pp. 121–138', Achim Lichtenberger, “The First Jewish Revolt as Reflected on the City Coins of the Southern Levant”, Israel Numismatic Research 13 (2018),
.jpg)
.JPG)
