דיר ניזאם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיר ניזאם
دير نظام
דיר ניזאם
דיר ניזאם
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה רמאללה ואל-בירה
שטח 4 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ בכפר 900 (2007)
אזור זמן UTC +2

דיר ניזאם (בערבית: دير نظام) הוא כפר פלסטיני בנפת רמאללה ואל-בירה, שבמרכז השומרון, כ-23 ק"מ צפונית מערבית לעיר רמאללה. גובהו הממוצע הוא 590 מטר מעל פני הים. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה נכון ל-2007, הכפר מנה 879 תושבים. הכפר גובל באום צפא וכובאר ממזרח, נבי סאלח ובני זייד מצפון, עאבוד ובני זייד ממערב ואל-איתיחאד מדרום. בשנת 1977 הוקמה, בצמוד לכפר מצפון, ההתנחלות נווה צוף.

היסטוריה

ההתנחלות נווה צוף שנבנתה בתוך שמורת יער דיר ניזאם. הכפר עצמו ממוקם בצמוד, ממעבר לכביש וגדר הביטחון של היישוב (בתחתית התמונה).
במרכז העמק עובר כביש עוקף דיר ניזאם, שנסלל ב-1982 על קרקעות חקלאיות שהופקעו (לעיתים נאסרת הנסיעה בכביש זה לפלסטינים)[1].

לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב כבר מהתקופה ההלניסטית. סמוך לכניסה לכפר נמצאת "ח'רבת באלוטה", בית קברות חצוב בסלע, ששימש את תושבי היישוב בגבעה הסמוכה, ח'רבת תִּבְּנֶה, שלפי המסורת מזוהה עם העיר תמנה המקראית (או "תִּמְנֵת חֶרֶס") אך עיקרי השרידים בה הם מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית. במקום מספר מערות קבורה מפוארות ובהם חדרי מבוא וחדרי קבורה. אחת מן המערות מפוארת במיוחד ובה חצר מבוא מעליה עיטורים חקוקים בסלע, ובדופנותיה כוכי קולומבריום רבים (בתרבות הרומית שימשו קולומבריה לקבורת אפר משריפת מתים, ולפולחן[2]), פתח קטן בתחתית קיר המערה מוביל לחדר קבורת כוכים נוסף ממנו פתח לעוד חדר. זיהוי החורבה הסמוכה ח'רבת תיבנה עם העיר תמנה, הביא את חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן שביקר במקום בשנת 1863, לזהות בקבר זה את מקום קבורתו של יהושע בן נון, ובהסבר מפורט אף מסביר את כוכי הקולומבריום בדופן חצר המבוא, הם כוכים להדלקת נרות. בסיורו במקום מצא גרן כמות גדולה של אבני צור קטנים ומושחזים כסכינים, ועל כן לדבריו מתאים הממצא למסופר בספר יהושע כי חרבות הצורים בה מל יהושע את ישראל בכניסתם לארץ נקברו יחד עימו. כך הוא כותב[3]:

"בצלעה הטרשית המכוסה גריגה שפונות בפאת דרום, במפלסים שונים, כמה מחפורות קבורה, שרידי בית עלמין עתיק. סקרתי אותן בשנת 1863 ואחת מהן נראתה לי אז כקבר יהושע, השערה שאחר כך השתכנעתי בהחלט בנכונותה ושנראתה אף לטובי המלומדים. הפעם בחנתין שנית. הרי פרטים אחדים על שמונה [מחפורות הקבורה] העיקריות: באחת מהן אין כוכי קבורה, הכניסה לתוכה הורחבה ועכשיו היא משמשת כמחסה לרועים. לפני מחפורת שנייה יש פרוזדור מושחת מאד. חודרים בעד פתח מלבני שהיה לפנים צר הרבה יותר, לתוך חדר קבורה נאה שיש בו ארבעה-עשר כוכים ומול פתח הכניסה חדר קטן נוסף שמחליקים לתוכו בעד פתח קשות שעוצב במרכז הכותל האחורי של החדר הגדול. כוכי הקבורה הללו ריקים כולם פרט לשניים הסתומים באבנים ובעפר. מחפורות שלישית סגורה והכניסה סתומה לחלוטין. רביעית היא נרחבת למדי ונהרסה לשלושה רבעים […] ".

התקופה העותמאנית

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, גפנים, עיזים וכוורות דבורים[4]. לפי ויקטור גרן, גרו בכפר 100 תושבים בשנת 1863[5].

בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-"כפר קטן על ראש גבעה, מוקפת במטעי זיתים מעל חורבות תיבנה. אספקת המים לכפר מגיעה ממעיין "עין תיבנה"[6].

בשנת 1896 אוכלוסיית דיר ניזאם מנתה 146 תושבים[7].

בתקופת המנדט הבריטי

בראשית ימי המנדט הבריטי, היער שמצפון לכפר ("יער דיר ניזאם"), יחד עם יער אום צפא הסמוך, הוכרז על ידי ממשלת המנדט הבריטי כשמורת יער סגורה ובכך היה לשמורת הטבע הראשונה בארץ ישראל[8].

בתקופת המנדט הבריטי היו יהודים מבקרים בקביעות ב"קבר יהושע בן נון" שבכפר[9].

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בדיר ניזאם הייתה אוכלוסייה של 106 נפש, כולם מוסלמים[10].

במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בדיר ניזאם 34 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 166 תושבים, כולם מוסלמים[11]. בשנת 1945 אוכלוסיית דיר ניזאם הוערכה ב-190 תושבים, בסקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל.

לאחר 1967

ממלחמת ששת הימים ב-1967, ועד היום, דיר ניזאם נמצאת תחת שליטה ישראלית. על פי מפקד שנערך ב-1967 על ידי הרשויות הישראליות האוכלוסייה במקום הייתה 216 נפש.

ב-1968 קבעה הרבנות הצבאית שקבר יהושע בן נון ממוקם בכפר כיפל חארת', ולא ב"ח'רבת באלוטה" שבכפר, כך שהמנהג של ציון "קבר יהושע בן נון" שבכפר נשכח[12].

ביוני 1977, התארגן גרעין של גוש אמונים, שקיבל את השם גרעין "נוה־צלח", על שם הכפר הסמוך נבי סאלח (ועדת השמות הממשלתית קבעה כי שם היישוב הוא "חלמיש", ובהמשך שמו שונה לנוה צוף), במטרה להקים יישוב בשמורת הטבע "יער דיר ניזאם", לטענתם מאחר שזוהי שמורת טבע אלו הם אדמות מדינה[13].הגרעין נרשם כאגודה עות'מאנית שמטרתה: "להקים ישוב יהודי בשומרון, בעל אופי לאומי, אשר יהיה מבוסס על תעשייה וחקלאות, באזורי נבי סאלח"[14]. ב-31 באוקטובר 1977, נכנסו חברי גרעין "נוה־צלח" למבנה "משטרת נבי צאלח", בהמתנה להקמת היישוב[15]. המתנחלים התגוררו במבנה המשטרה בצפיפות רבה, מספר משפחות בחדר, וחלקם התגוררו בתאי המעצר שבמבנה[16].

בפברואר 1978 נתבקש היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק להכריז על קרקעות באזור כאדמות מדינה, בטענה ש"אין מי שעיבד אותם ותפס חזקה"[17]. במרץ 1978 הורה שר הביטחון, עזר ויצמן, על הקפאת תחילת העבודות להקמת היישוב על פי מדיניות הממשלה, שלא לתפוס לצורכי התנחלות קרקע הנמצאת בבעלות פרטית. שר החקלאות אריאל שרון התנגד להקפאה אך שר האוצר וסגן ראש הממשלה שמחה ארליך תמך בעמדת ויצמן ואיים בהתפטרות[18]. באמצע אפריל 1978 בעקבות שיחה של ראש הממשלה מנחם בגין עם שר הביטחון, עלו הטרקטורים הראשונים להכשרת הקרקע צמוד למבנה "משטרת נבי צאלח" עבור "יישוב זמני" בו הונחו אשקוביות, וליישוב הקבע שהוקם על גבעת "חירבת חובלתא" דרומית מערבית למבנה המשטרה, על 100 דונם שהפקעו מתושב נבי סאלח באמצעות צו תפיסה לצרכים צבאיים. כמו כן הפקעו אדמות בעמק למרגלות הכפר ("ואדי אבו ד'נב"), בו גידלו התושבים חיטה, לצורך סלילת כביש עוקף באורך 2.5 קילומטר (היום חלק מכביש 465), עד אז הכביש עבר בתוך דיר ניזאם[19].

במאי 1979, הוחלט כי מאחר שאין אדמות מדינה זמינות לצורך הקמת היישוב, מלבד שמורת יער דיר ניזאם, יוקצו 400 דונם ביער[20].

ב-29 באוגוסט 1979 פורסם כי ליישוב הוקצו 900 דונם, שעיקרן קרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה, וקרקעות "משטרת נבי צאלח" שכבר היו בתפיסה לצרכים צבאיים (כיום קרויה "שכונה האשקוביות")[21].

בפברואר 1980 כרתו תושבי נוה צוף 150 עצי קטלב ואלון מוגנים ביער דיר ניזאם לצורך הרחבת ההתנחלות דרומה לכיוון היער[22]. רשות שמורות הטבע והחברה להגנת הטבע הגישו תלונה נגד המתנחלים, אך הבנייה לבסוף נמשכה[23]. מזכירות היישוב מסרה אז בתגובה שמדובר באדמות מדינה שהופקעו בעבר, והפעולה נעשתה באישור ועדת השיפוט ובתיאום עם הגורמים המיישבים, וכי נעקרו שיחים ובני שיחים ולא עצים[24].

ב-1981, הכריז המנהל האזרחי בסך הכל על 2,060 דונם באזור נבי סאלח כאדמות מדינה והם הועברו לטובת ההתנחלות נווה צוף. ההתנחלות לא בנויה על כל השטח שהוקצה לה, אך הצבא מנע את הגישה לחלקות חקלאיות של דיר ניזאם ונבי סאלח, שההתנחלות נבנתה ממש לידן. הצבא מנע את גישת הפלסטינים לאדמות אלו. בשנת 1997 הפקיעה ישראל 604 דונמים נוספים מאדמות הכפר עבור ההתנחלות נווה צוף[25]. מ–2007 השתלטו המתנחלים על כ–60 דונם של התושבים הפלסטינים מנועי הגישה. בהמשך השתלטו המתנחלים על מעיין עין אל-קוס בטענה שלא היה בשימוש[26].

לאחר הסכם אוסלו, 4.7% מאדמות הכפר מוגדרות כשטח B, ואילו %95.3 הנותרים מוגדרים כשטח C והגישה של התושבים אליהם הוגבלה[26].

במאה ה-21

בנובמבר 2016, כחלק מגל השרפות בישראל (2016), פרצה שריפה בחורש שמדרום לנווה צוף, הסמוכה לדיר ניזאם, וגרמה לשריפה של 40 בתים, פציעה באורח קל של ארבעה אזרחים, ופינוי זמני של 350 משפחות[27]. הרשויות קבעו כי האש הוצתה במכוון, ובעקבות זאת הוטלה ענישה קולקטיבית על דיר ניזאם: במשך שלושה ימים נאסר על התושבים לצאת מהכפר ולהיכנס אליו, גם ברגל. לאחר מועד זה נחסמו דרכי הגישה לכפר, והחלו להתבצע סיורים של כוחות צה"ל בכפר מדי יום וכן בשעות הלילה. במהלך סיורים אלה התפתחו עימותים בין החיילים לבין צעירים שיידו לעברם אבנים. ענישה זו נמשכה כחודשיים[28].

בשנת 2020 דווחה עוד חסימה של הכביש. תושבי הכפר טענו כי הם נאלצים להקיף את ההתנחלות הסמוכה ומדובר בענישה קולקטיבית. אך דובר צה"ל נימק את החסימה מטעמי ביטחון: "...בעקבות ריבוי אירועי טרור אלימים, בהם זריקת אבנים ובקבוקי תבערה מרכבים חולפים בקטע מכביש 465, תוגברה ההגנה על הציר במספר דרכים, בין היתר באמצעות מערכת בידוקים וחסימות במספר יציאות נוספות מכפרים פלסטינים.."[29]

במהלך שנת 2021 נרשמו עימותים בין תושבי הכפר והסביבה לבין חיילי צה"ל ותושבי הסביבה היהודים. במהלך ניסיונות חוזרים ונשנים של אנשים מהכפר לטעת ולעבד את חלקות האדמה הנמצאות בקרבת המאחז "חוות צבי בר יוסף" וחלמיש, שהם טוענים שהן בבעלותם. התושבים היהודים וחיילי צה"ל מנעו זאת מהם מפני שמדובר באדמות מדינה, והחרימו טרקטור. במהלך העימותים עקרו המתנחלים גדרות ושתילים מהמקום. לאחר שהתקבצה קבוצה גדולה של תושבים שסירבה לעזוב את השטח, הגיעו למקום חיילי צה"ל והשליכו לעברם רימוני הלם ורימוני גז מדמיע[30],

ב-1 בדצמבר 2021, עקב אירוע יידוי אבנים. חיילי צה"ל סגרו את שלוש הכניסות לכפר, ובכניסה הראשית הוצב מחסום, למשך כחודשיים.

חינוך

בית ספר תיכון קיים בדיר ניזאם, ובהמשך תלמידי הכפר מתחנכים בכפר סמוך. רוב הסטודנטים לומדים באוניברסיטת ביר זית או באוניברסיטה הפתוחה של אל-קודס. רשת החשמל בכפר מחוברת לרשת של ירושלים, ואילו רשת המים שלה מנוהלת על ידי הרשות הפלסטינית. בשנת 2005 הוקמה מועצת הכפר של שבעה חברים כדי לנהל את הכפר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיר ניזאם בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עמירה הס, הכביש שמבשר על הקמת גוש חלמיש, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2017
  2. ^ קארלו פאביה, המדריך לרומא של מטה (Guida di Roma Sotterranea) מסת"ב 88-7448-994-3
  3. ^ Guérin, 1875, p. 105
  4. ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.p. 118
  5. ^ Guérin, 1875, pp. 105, 106
  6. ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II; p. 290
  7. ^ Schick, 1896, p. 124
  8. ^ היינריך מנדלסון, לפולמוס היער, מעריב, 13 ביולי 1979
  9. ^ בין המשוטטים, דואר היום, 23 באוקטובר 1935
  10. ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
  11. ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
  12. ^ אל קברו יהושע בן נון, על המשמר, 13 במרץ 1969
  13. ^ התישבות חצי עירונית בנווה־צלח, מעריב, 1 ביוני 1977
  14. ^ רישום אגודת נוה־צלח (שומרון), דבר, 24 בנובמבר 1977
  15. ^ עוד 2 גרעיני גוש אמונים למחנות צה"ל, דבר, 31 באוקטובר 1977
  16. ^ מתנחלים בנבי סאלח מתגוררים בתאי מעצר, מעריב, 3 בפברואר 1978
  17. ^ הממשל ביו"ש ומשרד החינוך, מעריב, 5 בפברואר 1978
  18. ^ ארליך איים ללכת בעקבות שר־הבטחון - אילו התפטר, דבר, 8 במרץ 1978
  19. ^ דליה מזורי, טרקטור ראשון עלה על הקרקע להכשרת התנחלות בנוה צוף, מעריב, 17 באפריל 1978
  20. ^ יוסף צוריאל, מתכננים לגדוע חורשה כדי להקים ישוב ליד נווה צוף, מעריב, 15 במאי 1979
  21. ^ גוש אמונים טוען למחסור חמור בקרקע, מעריב, 7 באוגוסט 1979
  22. ^ דליה מזורי, "אנחנו מעדיפים א"י עם יהודים ובלי יער מאשר עם יער ובלי יהודים, מעריב, 13 בפברואר 1980
  23. ^ החברה להגנת הטבע תובעת מתושבי נווה־צוף לטעת מחדש היער שכרתו, דבר, 18 בפברואר 1980
  24. ^ דליה מזורי, "אנחנו מעדיפים א"י עם יהודים ובלי יער מאשר עם יער ובלי יהודים, מעריב, 13 בפברואר 1980
  25. ^ Deir Nidham village profile, ARIJ, p. 16
  26. ^ 26.0 26.1 אתר למנויים בלבד עמירה הס, ישראל לא מאיימת, היא מבצעת, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2017
  27. ^ אפרים, עומרי; לוי, רועי ינובסקי ואליאור (2016-11-26). "ליל בלהות בחלמיש: "בתים בערו וקרסו באפקט דומינו"". Ynet. נבדק ב-2022-01-24.
  28. ^ הכפר דיר ניזאם: חודשיים של ענישה קולקטיבית בעקבות השריפה בהתנחלות חלמיש, באתר בצלם, ‏26 בינואר 2017.
  29. ^ המחסומים בכפר שליד רמאללה הפכו לשגרה: "ענישה קולקטיבית לתושבים" - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2020-03-07
  30. ^ דיר ניזאם, מחוז רמאללה: מתנחלים מגרשים שוב ושוב חקלאים מאדמתם, ונעזרים לצורך כך בחיילים ובנציגי רשויות ישראליות, באתר בצלם, ‏12 במאי 2021.
דגל פלסטין
דגל פלסטין
יישובי נפת רמאללה ואל-בירה
ערים אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה Governorate of Ramallah and el-Beireh
מועצות מקומיות אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא
כפרים אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין
מחנות פליטים אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה
נפות הרשות הפלסטינית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36033985דיר ניזאם

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דיר_ניזאם&oldid=2316177"