בית רימא
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
|---|---|
בית רימא (בערבית: بيت ريما) היא עיירה פלסטינית במערב השומרון, המשתייכת לנפת רמאללה ואל-בירה. מאז 1966 היא חולקת מועצה מקומית עם הכפר דיר ע'סאנה תחת השם עיריית בני זיד אל-ע'רביה, ונחשבת לאחת המועצות המקומיות הוותיקות ביותר ברשות הפלסטינית. כביש משני מחבר אותה לכביש הראשי, שאורכו 3.7 ק"מ. זוהי אחת העיירות החשובות ביותר בבני זיד בשל מיקומה המרכזי.
אטימולוגיה
בית רימא מזוהה עם בית רימה, יישוב יהודי קדום מתקופת בית שני, שנזכר במשנה כאחד המקומות מהם הועלו מנחות של יין לבית המקדש.[1] בית רימא ידועה בייצור שמן הזית שלה, המשווק ונמכר הן בשוק המקומי והן בשוק הבינלאומי.
גאוגרפיה
העיירה בית רימא ממוקמת בצפון-מערב נפת ראמאללה, כ-27 ק"מ מהעיר ראמאללה, מזרחית ליישוב בית אריה, צפונית מזרחית לעאבוד וצפונית מערבית לנבי סאלח. גובהה 550 מטר מעל פני הים. שטחה הבנוי הוא כ-5,629 דונם, ושטחה הכולל הוא כ-41,000 דונם. בית רימא ממוקמת בצומת של שני מחוזות:
- בצפון סלפית: דרך דיר ע'סאנה - כפר א-דיכ.
- בדרום ראמאללה: דרך כביש אום סאפא - נבי סאלח.
- לאחר מכן ישנו כביש נוסף המחבר אותו לכפרים המערביים של רמאללה, והוא: עאבוד - אל-לובן אל-ע'רבי.
אוכלוסייה
תושבי בית רימא הם ערבים ומוסלמים. נכון לשנת 2022 אוכלוסייתה מוערכת בכ-4,878 נפשות על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית.
עיסוק בטרור
רבים מאנשי העיירה עסקו בפעילות טרור במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין המחבלים שיצאו ממנה נמנים: עלי עטא, אחמד חאזם, מוחמד זגלול אל-רימאווי, עבדול קאדר ואיסמעיל ברגותי. ישנם גם יותר משמונים אסירים ביטחוניים מהעיירה שנכלאו בבתי הסוהר הישראליים, כולל כאלה המרצים מאסרים ארוכים, כמו עבדאללה ברגותי, שנידון לעונש הגבוה ביותר בהיסטוריה של בתי הכלא בישראל: 67 מאסרי עולם ו-500 שנים, וטרוריסטים כמו מג'די א-רחימי, בסיל, מוחמד אל-רימאווי וחמדי קראן, שביצעו את ההתנקשות בשר התיירות רחבעם זאבי, ורבים אחרים המרצים מאסרי עולם. אשתו של מג'די, פתחיה ברגותי, הייתה האישה הפלסטינית הראשונה שנבחרה לכהן כראש עיר בעיירה.[2]
תרבות
שפתם של אנשי בית רימא היא ערבית, והם מדברים אותה בניב הכפרי הפלסטיני. ישנם הבדלים קלים בניב בין הרימאווי לברגות'י. לפני 1967 העיירה הייתה חלק ממחוז לוד, הנמצאת במרחק של כ-19 ק"מ דרומית מערבית לשם, והיא גם נמצאת במרחק של כ-35 ק"מ מחוף הים התיכון. לאחר מכן היא הייתה חלק ממחוז ירושלים, ולאחר הקמת הרשות הפלסטינית, העיר נעשתה חלק מנפת ראמאללה.
תעסוקה
80% מאוכלוסיית בית רימא עובדת בתחום ההוראה בבתי ספר ואוניברסיטאות, וביניהם רופאים, מהנדסים, עורכי דין, אנשי מקצוע, בעלי מלאכה ואחרים. 10% עובדים בחקלאות ו-10% מהם פועלים.
הערות שוליים
- ↑ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא, 1972, עמ' 202, 233
- ↑ اول رئيسة بلدية فلسطينية وزوجة احد مخططي قتل الوزير زئيفي :قضية زوجي ساهمت بنجاحي في الانتخابات, دنيا الوطن, 2005-02-05 (בערבית)
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה | 
|
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'רבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאלכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
בית רימא41595755Q12200459