גאוגרפיה של קזחסטן
 | |
| יבשת | אסיה, אירופה |
|---|---|
| שטח | |
| דירוג שטח | 10 |
| שטח | 2,724,900 קמ"ר |
| אדמה | 2,699,700 קמ"ר (99.08%) |
| מים | 47,685 קמ"ר (1.75%) |
| גובה | |
| הנקודה הנמוכה | 132 מטר מתחת לפני הים |
| גובה ממוצע | 387 מטר |
| הנקודה הגבוהה | 7,010 מטר |
| מידע נוסף | |
| אורך קו החוף | 1,422 ק"מ |
| אורך הגבולות | 13,364 ק"מ |
| מדינות גובלות | רוסיה, אוזבקיסטן, סין, קירגיסטן, טורקמניסטן |
| הנהר הארוך | אירטיש |
| הימה הגדולה | ימת בלחש |
קזחסטן ממוקמת במרכז אסיה, וחלק קטן ממנה נמצא במזרח אירופה.[1] שטחה 2,724,900 קילומטרים רבועים והיא המדינה התשיעית בגודלה בעולם. המדינה גובלת מדרום בטורקמניסטן, אוזבקיסטן וקירגיזסטן; ברוסיה מצפון; ברוסיה ובים הכספי ממערב; וממזרח היא גובלת בשינג'יאנג שבסין.
שטח וגבולות
לפי הערכת ספר העובדות העולמי:[2]
שטח
- סה"כ: 2,724,900 קילומטרים רבועים (מקום 9 בעולם).
- קרקע: 2,699,700 קילומטרים רבועים.
- מים: 47,685 קילומטרים רבועים.
גבולות קרקעיים
- סה"כ אורך הגבולות: 13,364 קילומטרים.
- מדינות גבול:
- הרפובליקה העממית של סין - (מדרום-מזרח) 1,765 קילומטרים.
- קירגיזסטן (מדרום-מזרח) 1,212 קילומטרים.
- רוסיה (מצפון) קילומטרים.
- טורקמניסטן (מדרום-מערב) 413 קילומטרים.
- אוזבקיסטן (מדרום) קילומטרים.
קו החוף
- קזחסטן גובלת בים הכספי. קו החוף באורך 1,894 קילומטרים.
תביעות ימיות
- סכסוכי גבול עם רוסיה, אזרבייג'ן וטורקמניסטן
נקודות גובה קיצוניות
- הנקודה הנמוכה ביותר: שקע קרגייה (Karagiye Depression) 132- מטרים.
- הנקודה הגבוהה ביותר: חאן טנגרי 6,995 מטרים.
אדמות
יותר משלושה רבעים (75%) מהמדינה, כולל כל המערב ורוב הדרום, הוא "מדברי למחצה" (33.2 אחוז) או "מדברי" (44 אחוז).
שימושי קרקע
- קרקע חקלאית 77.4% (2011)
- אדמה מושקית (2012)
-
- 20,660 קילומטרים רבועים
מדבריות
- מדבר אראל קראקום 40,000 קמ"ר
- מדבר אראלקום (Aralkum Desert)
- מדבר ברסוקי (Barsuki Desert)
- בטפק-דאלה (Betpak-Dala) 75,000 קמ"ר
- מדבר קיזילקום 298,000 קמ"ר
- מדבר מוינקום (Moiynkum Desert) 37,500 קמ"ר
- מדבר רין (Ryn Desert) 40,000 קמ"ר
- מדבר סאריסיק-אטיראו (Saryesik-Atyrau Desert)
- טאוקום (Taukum) 10,000 קמ"ר
- רמת אוסטיורט 200,000 קמ"ר
טופוגרפיה וניקוז
קזחסטן מתאפיינת בשונות טופוגרפית. הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת הר חאן טנגרי, על הגבול הקירגיזי-סיני ברכס טיין שאן, בגובה 6,995 מטרים מעל פני הים (7,010 מטרים עם כיפת הקרח) והנקודה הנמוכה ביותר היא תחתית שקע קרגייה בגובה 132 מטרים מתחת לפני הים, במחוז מנגיסטאו ממזרח לים הכספי. רוב המדינה שוכנת בגובה שבין 200–300 מטרים מעל פני הים.
רבים מפסגות רכסי אלטאי וטיין שאן מכוסות שלג, כל השנה, והנגר שלהן הוא מקור לרוב נהרות, נחלים ואגמי מים מתוקים בקזחסטן.
מלבד נהרות טובול (Tobol), אישים (Ishim) ואירטיש (ששמותיהם הקזחים הם, בהתאמה, טוביל, אסיל וארטיס), שחלקים מהם זורמים דרך קזחסטן, כל הנהרות והנחלים של קזחסטן הם חלק ממערכות ללא מוצא לים וזורמים לגופי מים מבודדים כמו הים הכספי או נעלמים בערבות ובמדבריות של מרכז ודרום קזחסטן. נהרות, נחלים ואגמים רבים הם עונתיים, ומתאדים בקיץ. שלושת גופי המים הגדולים ביותר הם ימת בלחש, אגם מתוק חלקית ומלוח חלקית במזרח, ליד אלמטי, הים הכספי וימת אראל, שכולם נמצאים חלקית בתוך קזחסטן.
כ-9.4 אחוזים מאדמת קזחסטן היא ערבה מעורבת יערות או ערבה חסרת עצים, בעיקר בצפון או באגן נהר אורל במערב. יותר משלושה רבעים מהמדינה הכוללים את המערב ורוב הדרום, היא חצי מדברית (33.2 אחוזים) או מדברית (44 אחוזים). השטח באזורים אלה מתאפיין בהרים חשופים וסחופים, עם דיונות חול במדבריות קיזילקום, מויונקום (Moyunqum) ובארסוקי (Barsuki), בדרום-מרכז קזחסטן.
משאבי מים
- סך משאבי המים המתחדשים עומד על 107.5 קילומטרים רבועים (2011)
נהרות ואגמים
- החוף הצפון-מזרחי של הים הכספי
חלקים מקזחסטן (למעלה) וקירגיזסטן בתחתית. האגם שלמעלה הוא אגם בלחש - חלק מימת אראל
- 48,000 אגמים גדולים וקטנים כמו ימת בלחש, אגם זאיסאן ואגם אלאקול.
- 8,500 נהרות
- החוף הצפון-מזרחי של הים הכספי
אקלים
האקלים של קזחסטן מורכב בעיקר מאקלים יבשתי, צחיח למחצה ומדברי קר. בקיץ הטמפרטורות הממוצעות עולות על 30 מעלות צלזיוס ובחורף ממוצע 9 מעלות מתחת ל-0.[3]
נתוני האקלים המוצגים להלן הם כמה דוגמאות ראויות לציון לאקלים השונים של המדינה, שנלקחו משתי ערים מנוגדות המייצגות שני חלקים שונים של המדינה; אקטאו וחוף הים הכספי במערב המדינה, עם אקלים מדברי קר ואקלים קר-צחיח למחצה מובהק, בעוד שפטרופבל מתאפיינת באקלים האופייני לשאר המדינה; וריאציה קיצונית של האקלים היבשתי הלח הידוע בחלוקת גשמים לא אחידה ובשונות גדולה של טווחי טמפרטורות, בין עונות השנה.
| מִקוּם | יולי (°C) | ינואר (°C) |
|---|---|---|
| אלמטי | 30/18 | 0/−8 |
| שימקנט | 32/17 | 4/−4 |
| קראגנדי | 27/14 | −8/−17 |
| אסטנה | 27/15 | −10/−18 |
| פבלודר | 28/15 | −11/−20 |
| אקטובה | 30/15 | −8/−16 |
מחצבים
על פי נתוני הדו"ח Statistical Review of World Energy, 2020 (המהדורה ה-69) לסיכום שנת 2019:[5]
נפט
עתודות הנפט המוכחות של קזחסטן בסוף שנת 2019 עמדו על 30.0 מיליארד חביות, נתון זה ממקם את קזחסטן כאחת המדינות עם עתודות הנפט הגדולות ביותר מחוץ למזרח התיכון וברית המועצות לשעבר.
גז טבעי
עתודות הגז הטבעי המוכחות של קזחסטן בסוף שנת 2019 עמדו על 1.0 טריליון מטר מעוקב.
אורניום
לקזחסטן יש 14% ממשאבי האורניום בעולם ובשנת 2024 היא ייצרה כ-23,270 טון אורניום. בשנת 2009 היא הפכה ליצרנית האורניום המובילה בעולם, עם כמעט 28% מהייצור העולמי. בשנת 2024 קזחסטן ייצרה מעל 40% מהאורניום בעולם.
לקזחסטן יש מפעל גדול לייצור כדורי דלק גרעיני והיא שואפת בסופו של דבר למכור דלק בעל ערך מוסף במקום רק אורניום. מפעל לייצור דלק נבנה עם 49% מהון סיני.[6]
מינרלים עפרות
בקזחסטן יש מרבצים עשירים של עפרות מתכות שונות, כמו: עופרת, אבץ, כרום, זהב, ביסמוט, נחושת, מוליבדן, אלומיניום, ברזל, מנגן וכן גם פחם, זרחנים ועוד.[7]
בעיות סביבתיות
הסביבה בקזחסטן ניזוקה קשות מפעילות אנושית. רוב המים בקזחסטן מזוהמים על ידי שפכים תעשייתיים, שאריות חומרי הדברה ודשנים, ובמקומות מסוימים, יסודות רדיואקטיביים. הנזק הבולט ביותר נגרם לימת אראל, שהחל משנות ה-70 החל להתכווץ במהירות ומנגד הייתה עלייה חדה בהשקיה ובדרישות אחרות. ביובלים המשמעותיים: סיר דריה ואמו דריה (שמגיע מאוזבקיסטן), כמעט ולא זרמו מים. במהלך התקופה הסובייטית, קזחסטן קיבלה מים מטג'יקיסטן ומקירגיזסטן, ואוזבקיסטן, טורקמניסטן וקזחסטן סיפקה להם בתמורה נפט וגז. עם זאת, לאחר התפרקות ברית המועצות, קרסה מערכת זו ולא נמצא לה תחליף.
עד שנת 1993 איבדה ימת אראל כ-60 אחוז מנפחה, ובתהליך זה התפצלה לשלושה מקטעים לא מחוברים.[8] מליחות גוברת הרגה את דגי הימה וכך נהרסה תעשיית הדיג שהייתה בעבר וקו החוף שהצטמצם הביא לכך שנמל ארלסק (Aral, Kazakhstan) נשאר כשבעים קילומטרים מקו המים. דלדול ימה גדולה זו, הגדיל את שינויי הטמפרטורה באזור והשפיע על החקלאות שממילא הייתה ספוגת מלח.
עדויות מצביעות על כך שמלחים, חומרי הדברה ושאריות של דשנים כימיים, משפיעים לרעה גם על חיי האדם שחי סביב ימת ארל. תמותת תינוקות באזור מתקרבת ל-10 אחוזים בהשוואה לשיעור הארצי של 2.7 אחוזים בשנת 1991.[8]
לעומת זאת, מפלס המים בים הכספי עולה בהתמדה מאז 1978, מסיבות שמדענים לא הצליחו למצוא. בקצה הצפוני של הים, יותר מ-10,000 קמ"ר של אדמה במחוז אטיראו הוצפו ומומחים מעריכים שאם קצב זה יימשך, עיר החוף אטיראו ושמונים ושמונה מרכזי אוכלוסייה אחרים וכן רבים משדות הנפט של קזחסטן עלולים להיות מוצפים.[8]
במהלך שנות ה-50 וה-60 אבדה אדמה רבה כאשר שטחים נרחבים של ערבות קזחסטן נחרשו כחלק מפרויקט החקלאות של שליט ברית המועצות, חרושצ'וב. עד אמצע שנות ה-90, כ-60 אחוז מאדמות המרעה של הרפובליקה היו בשלבים שונים של מדבור.[8]
זיהום תעשייתי הוא דאגה גדולה יותר בערים של קזחסטן, שם מפעלים ישנים מזרימים כמויות עצומות של מזהמים לאוויר ולמי התהום. עיר הבירה לשעבר, אלמטי, מאוימת במיוחד, בין היתר בגלל הצמיחה בבעלות פרטית על רכב לאחר קבלת העצמאות.[8]
האיום הסביבתי החמור ביותר על קזחסטן נובע מקרינה, במיוחד באזור סמיי בצפון מזרח המדינה, שם ערכה ברית המועצות, מאז אוגוסט 1949, כ-500 ניסויי נשק גרעיניים, 116 מהם מעל פני הקרקע. בחלק מהניסויים, לא פונתה האוכלוסייה המקומית. על אף שניסויי הגרעין הופסקו בשנת 1990, הרעלת קרינה ממשיכה ומומים מולדים, אנמיה קשה ולוקמיה נחשבים נפוצים מאוד באזור. על פי מחקר מדעי, כ-2.6 מיליון איש בקזחסטן, סובלים או סבלו מוטציות גנטיות, כתוצאה מחשיפה ממושכת לקרינה.[8][9]
למעט כמה יוצאים מן הכלל לא היה ניסיון ממשי לפתור את הבעיות האקולוגיות של קזחסטן. בפברואר 1989, התנגדות לניסויים גרעיניים סובייטיים והשפעותיהם השליליות הובילה להקמת אחת התנועות העממיות הגדולות והמשפיעות ביותר ברפובליקה, נבאדה-סמיפלטינסק,[9] שנוסדה על ידי המשורר והדמות הציבורית הקזחית אולז'אס סולימנוב (Olzhas Suleimenov). בשבוע הראשון לקיומה אספה התנועה יותר משני מיליון חתימות מקזחים מכל הקבוצות האתניות, על עצומה למיכאיל גורבצ'וב בדרישה לסיים את הניסויים הגרעיניים בקזחסטן. לאחר שנה של הפגנות ומחאות, נכנס לתוקף איסור הניסויים, בשנת 1990.
ממשלת קזחסטן הקימה משרד לאקולוגיה עם מינהל נפרד לרדיואקולוגיה, אך תוכניות המשרד אינן ממומנות כראוי וניתנת להן עדיפות נמוכה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Porter, Malcolm; Lye, Keith (2008). Asia. Cherrytree Books. p. 14. ISBN 978-1-84234-461-3.
- ↑ {{{מחבר}}}, Kazakhstan, The World Factbook, Central Intelligence Agency, 2025-11-18
- ↑ Climate Change - Impacts on Food, Finance, and Travel, www.climatetemp.info
- ↑ Kazakhstan Travel Weather Averages (Weatherbase), Weatherbase
- ↑ [https://www.bp.com/content/dam/bp/business-sites/en/global/corporate/pdfs/energy-economics/statistical-review/bp-stats-review-2020-full-report.pdf Statistical Review of World Energy 2020 | 69th edition], bp.com, 2020
- ↑ Uranium and Nuclear Power in Kazakhstan - World Nuclear Association, world-nuclear.org
- ↑ 6sbram, Mineral resources, Kazakhstan Geoportal (באנגלית)
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 Kazakstan - Environment, countrystudies.us
- ^ 9.0 9.1 "Audiovisual documents of the International antinuclear movement "Nevada-Semipalatinsk"" (באנגלית). נבדק ב-2025-11-26.
גאוגרפיה של קזחסטן42298339Q1800196