אגם זאיסאן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | קזחסטן, מחוז: מזרח קזחסטן, מחוז משנה: טרבגטי |
| מידות | |
| שטח | 1,800 קמ"ר |
| עומק מרבי | 16 מטר |
| מידע נוסף | |
אגם זאיסאן (בקזחית: Зайсан көлі) הוא אגם מים מתוקים במחוז משנה טרבגטי (Tarbagatay District), במחוז מזרח קזחסטן, קזחסטן. זהו האגם הגדול ביותר באזור. בדרך כלל מתחילת נובמבר ועד סוף אפריל האגם קפוא, אך עדיין יש בו שפע של דגים.
בעידן המודרני החל האגם להתייבש, אך התהליך התייצב בשנות ה-60 של המאה ה-20 הודות לבניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית בוחטרמה (Bukhtarma Hydroelectric Power Plant), כ-300 קילומטרים צפונית ממנו, על נהר אירטיש. האגם משמש חלק מהמאגר של תחנת הכוח.
שמות האגם
שמו הקזחי של האגם הוא Zaisan kölı (זאיסאן קולי), שנגזר מהמילה המונגולית זאיסאן נור (Зайсан нуур ), שפירושו: אגם אציל. באזור האגם שכנו מפקדות של כמה אורדות וחאנויות.
בשפת דונגאן נקרא האגם ג'סונפה (Jesonpe) או ז'איסאונפה (Zhaisaonpe). ברוסית האגם נקרא אוזרו זאיסאן (Ozero Zajsan, Озеро Зайсан) ובסינית: דְזָאיסָאנְג פּוֹ (齋桑|泊, Zhāisāng Pō).
גאוגרפיה
האגם שוכן בגובה 420 מטר מעל פני הים, בשקע בין הרי אלטאי להרי טרבגטאי (Tarbagatai Mountains). אורכו כ-105 קילומטרים ורוחבו בין 22–48 קילומטרים.
האגם מקבל את מימיו ממספר נחלים, אך המשמעותי ביותר הוא נהר אירטיש שמגיע מצפון מזרח, בקטע שבו הוא נקרא "קארה אירטיש" (Kara Irtysh שפירושו: אירטיש השחור). המוצא היחיד מהאגם הוא נהר אירטיש שממשיך צפונה.
שטח האגם היה כ-1,800 קילומטרים רבועים ועומקו המרבי היה כ-10 מטרים, אך לאחר בניית הסכר שבהמשך, מצפון, הוכפל שטחו ל 3,500 קילומטרים רבועים ומפלס המים עלה בכ-6 מטרים נוספים.[1][2]
היסטוריה
במאה השלישית לפנה"ס, סימן האגם את הגבול הגס בין שבטי קונפדרציית השיונגנו לבין שבטי היואז'י (Yuezhi). מאוחר יותר, בתחילת המאה ה-2, הצליחו שבטי השיונגנו להשתלט על חלק ניכר מהאזור כולו.
במהלך מלחמות האן-שיונגנו (Han-Xiongnu wars), אגם זאיסאן ונהר אירטיש השחור היו נקודת מחלוקת בין שושלת האן הסינית לשיונגנו.
מתחילת המאה ה-4, אגם זאיסאן ונהר אירטיש היו בשליטת שלוש אימפריות טורקיות: כגאנות ז'ואו-ז'אן, הכגאנות הטורקית הראשונה והשנייה. לאחר רפורמה של הגקטורקים, האזור נכבש על ידי שושלת טאנג (ang Dynasty) הסינית, במאה ה-7.
לאחר ששושלת טאנג איבדה את נכסיה הצפוניים, נשלט האזור על ידי שבטים נוודים, כמו הקרלוקים (Karluks) והאויראטים (Oirats). משנת 1000 ועד 1215 שלטו באזור השושלת הקרא-ח'אנית ושושלת קארה-חיטאי (Qara Khitai), עד שהגנרל המונגולי דז'ב כבש את האגם והאזור ב-1216. אגם זאיסאן שימש נקודת מעבר למסעות גדולים, כמו אלו של ג'ינגיס חאן (1224) והולאגו חאן (1251) וטימור לנג (1391).
הרוסי הראשון שהגיע לאזור היה איוואן בוכּהולץ (Ivan Bukholts, 1715), שניסה לבנות מבצר ולחפש זהב, אך גורש על ידי מקומיים.
שושלת צִ'ינְג הסינית כבשה את דז'ונגאר (Dzungar Khanate) ב-1750 והדבר עורר את תשומת הלב הרוסית לגבולה עם סין. רוסיה חששה מכוח סיני שעלול לשוט במורד האירטיש לתוך סיביר וכדי למנוע זאת הם הקימו שרשרת עמדות רוסיות על נהר בוחטרמה, צפונית לאגם, כדי לסמן את הגבול.[3]
על אף היות אזור זאיסאן בשליטת אימפריית צ'ינג, באמצע המאה ה-19, הגיעו לאגם משלחות דיג של קוזאקים סיביריים (החל מ-1803).
הגבול בין רוסיה וצ'ינג הוגדר לבסוף, בקוו דומה לגבולות המודרניים, באמצעות הסכם בייג'ינג (1860),[4] פרוטוקול צ'וּגוּצָ'אק (1864), שהותיר את אגם זאיסאן בצד הרוסי. לאחר מרד דונגאן, הגבול עבר התאמה נוספת לטובת רוסיה על ידי "אמנת סנקט פטרבורג" (Treaty of Saint Petersburg 1881).
הערות שוליים
- ↑ Lake Zaysan - Visit East Qazaqstan, visiteast.kz (באנגלית)
- ↑ "Lake Zaysan | Central Asia, Kazakhstan, Endorheic | Britannica". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2025-11-25.
- ↑ Royal Geographical Society (Great Britain), The Journal of the Royal Geographic Society of London, J. Murray, 1865, עמ' 66-59. (באנגלית)
- ↑ Russian text of the treaty, סעיפים 3-2
קישורים חיצוניים
אגם זאיסאן42257079Q216621