ג'ון הייל

ג'ון הייל

לידה	רוצ'סטר, ניו המפשייר, ארצות הברית
פטירה	דובר, ניו המפשייר, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית (לפני 1847) מפלגת החירות (1847–1848) מפלגת האדמה החופשית (1848–1854) מפלגת האופוזיציה (1854–1855) המפלגה הרפובליקנית (1855–1873)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של ניו המפשייר (מושב 4) 4 במרץ 1843 – 3 במרץ 1845 (שנתיים) → איירה אלן איסטמן אין, המושב פורק ←
חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם ניו המפשייר 4 במרץ 1847 – 3 במרץ 1853 (6 שנים) → ג'וזף סילי צ'ארלס את'רטון ←
30 ביולי 1855 – 3 במרץ 1865 (9 שנים) → ג'ארד ויליאמס ארון קרייגין ←
יושב ראש הסיעה הרפובליקנית בסנאט 1859 – דצמבר 1862 (כ־3 שנים) → אין הנרי אנתוני ←
שגריר ארצות הברית בספרד ה־18 30 בספטמבר 1865 – 29 ביולי 1869 (3 שנים) → גוסטב קרנר דניאל סיקלס ←

ג'ון פארקר הייל (באנגלית: John Parker Hale‏; 31 במרץ 1806 – 19 בנובמבר 1873) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי מניו המפשייר. הוא כיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1843–1845 ובסנאט של ארצות הברית בשנים 1847–1853 ושוב בשנים 1855–1865. את דרכו בקונגרס החל כדמוקרטי, אך היה שותף בהקמת מפלגת "האדמה החופשית" המתנגדת לעבדות, ולבסוף הצטרף למפלגה הרפובליקנית.

הייל נולד ברוצ'סטר, ניו המפשייר. לאחר שהשלים את לימודיו במכללת בוודין, הקים משרד עורכי דין בדובר, ניו המפשייר. בשנת 1832 נבחר לבית הנבחרים של ניו המפשייר, ובהמשך כיהן כתובע הפדרלי של המדינה בתקופות נשיאותם של אנדרו ג'קסון ומרטין ואן ביורן. בשנת 1842 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, אולם ב־1844 נמנעה ממנו מועמדות המפלגה בשל התנגדותו לסיפוח טקסס. לאחר שהפסיד את מושבו, המשיך לפעול נגד העבדות וב־1846 נבחר לסנאט כדמוקרט עצמאי. בסנאט התנגד בחריפות למלחמת ארצות הברית–מקסיקו והוסיף להתבטא נגד מוסד העבדות.

הייל היה ממייסדי מפלגת "האדמה החופשית" וניסה לזכות במועמדות המפלגה לנשיאות בשנת 1848, אך הוועידה בחרה לבסוף בנשיא לשעבר מרטין ואן ביורן. בשנת 1852 זכה הייל במועמדות המפלגה לנשיאות וקיבל 4.9% מהקולות בבחירות הכלליות. לאחר חקיקת חוק קנזס נברסקה הצטרף למפלגה הרפובליקנית הצעירה ושב לכהן בסנאט. הוא שירת בו עד 1865, אז קיבל מינוי מהנשיא אברהם לינקולן לכהן כנציג דיפלומטי של ארצות הברית בספרד. הוא החזיק בתפקיד עד שהוחזר לארצות הברית באפריל 1869, ולאחר מכן פרש מהחיים הציבוריים.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הייל נולד ב-31 במרץ 1806 ברוצ'סטר שבמחוז סטרפורד, ניו המפשייר, והיה בנם של ג'ון פרקר הייל ולידיה קלרקסון אובריאן. הוא למד באקדמיית פיליפס אקסטר והשלים את לימודיו במכללת בוודין בשנת 1827, שם היה בן כיתתו של פרנקלין פירס וחבר בולט בחברת אתנאום – מועדון ספרותי. הוא למד משפטים ברוצ'סטר אצל ג'רמיה ה. וודמן והמשיך את לימודיו בדובר אצל דניאל מ. כריסטי. בשנת 1830 עבר את מבחני הלשכה והחל לעסוק בעריכת דין בדובר. הוא נישא ללוסי למברט, בתם של ויליאם תומאס למברט ואביגייל ריקר.

תחילת הקריירה הפוליטית

במרץ 1832 נבחר הייל לבית הנבחרים של ניו המפשייר מטעם המפלגה הדמוקרטית. בשנת 1834 מינה אותו הנשיא אנדרו ג'קסון לתפקיד התובע הפדרלי של ניו המפשייר. המינוי חודש ב־1838 בידי הנשיא מרטין ואן ביורן, אך ב־1841 הודח מתפקידו משיקולים מפלגתיים בידי הנשיא ג'ון טיילר, איש המפלגה הוויגית.

הייל נבחר כדמוקרטי לבית הנבחרים של ארצות הברית לקונגרס ה־28 וכיהן מ־4 במרץ 1843 ועד 3 במרץ 1845. בתקופה זו נאם נגד "כלל האיסור" שאושר בקונגרס בדצמבר 1838, כלל שנועד למנוע דיון בעצומות נגד העבדות ואשר יזם נציג אחר מניו המפשייר, צ'ארלס את'רטון.

התנגדותו לעבדות

בבחירות לנשיאות בשנת 1844 תמך הייל במועמדים הדמוקרטים ג'יימס פולק וג'ורג' דאלאס, ומועמדותו לבית הנבחרים חודשה ללא התנגדות. עם זאת, לקראת הבחירות אומץ סיפוח טקסס כחלק ממצע המפלגה הדמוקרטית. בדצמבר 1844 קיבלה האספה הכללית של ניו המפשייר החלטות שהורו לנציגי המדינה לתמוך בסיפוח, אך הייל פרסם הצהרה פומבית נגד המהלך מטעמים של התנגדות לעבדות.

בעקבות זאת כונסה מחדש ועידת המפלגה הדמוקרטית בקונקורד בהנהגת פרנקלין פירס, במטרה לשלול מהייל את מועמדותו. הוא כונה בוגד במפלגה, ובפברואר 1845 הוסר שמו מרשימת המועמדים הדמוקרטית. בבחירות שלאחר מכן התמודד כמועמד עצמאי. מאחר שאיש מהמועמדים לא זכה ברוב, נותר המחוז ללא ייצוג.

קואליציה שלטונית נגד העבדות

אל מול רוב דמוקרטי שנראה בלתי מנוצח, פעל הייל לגייס את ניו המפשייר כולה למאבק נגד העבדות. הוא נאם בכל עיר וכפר במדינה במסע מרשים שנודע בשם "סערת הייל של 1845", וכלל עימות פומבי ב־5 ביוני 1845 בינו לבין פירס בכנסיית נורת' בקונקורד.

בשנת 1846 ניצל הייל את שיטת הבחירות הייחודית של המדינה, שלפיה מועמדים למשרת המושל והסנאט המדינתי נדרשו לרוב מוחלט; אם לא הושג רוב כזה, הכריעה האספה הכללית בין שני המועמדים המובילים. הצלחת מפלגת "האדמה החופשית" בבחירות מנעה השגת רוב בכמה מירוצי מפתח, ואפשרה קואליציה של ויגים, אנשי מפלגת החירות ודמוקרטים עצמאיים להשתלט על ממשלת המדינה. הקואליציה בחרה את אנתוני קולבי הוויגי למושל, את ג'וזף סילי ממפלגת החירות לסנאט של ארצות הברית, ואת הייל ליושב ראש בית הנבחרים המדינתי. עם סיום כהונתו של סילי ב־1847 נבחר הייל במקומו לסנאט.

הסנאט של ארצות הברית

כהונתו הראשונה

הייל נבחר ב־9 ביוני 1846 לסנאט של ארצות הברית כדמוקרטי עצמאי וכיהן מ־4 במרץ 1847 ועד 3 במרץ 1853, ובהמשך הזדהה עם מפלגת "האדמה החופשית". הוא היה מן המתנגדים החריפים ביותר למלחמת ארצות הברית–מקסיקו ונחשב ל"סנאטור הראשון בעל מצע גלוי נגד העבדות".

הייל היה הסנאטור היחיד שהצביע נגד החלטת הקונגרס להודות לגנרלים וינפילד סקוט וזאכרי טיילור על ניצחונותיהם במלחמה. בשנת 1849 הצטרפו אליו בסנאט מתנגדי עבדות נוספים, ובהם סלמון צ'ייס, ויליאם סיוארד ובהמשך גם צ'ארלס סאמנר.

הוא נאבק גם נגד עונש ההצלפה ונגד מנת האלכוהול בצי האמריקאי, והביא לביטול ההצלפה בספטמבר 1850. בשנת 1851 שימש כפרקליט במשפטיהם של פעילים נגד העבדות שהיו מעורבים בחילוצו בכוח של העבד הנמלט שדרך מינקינס ממעצר פדרלי בבוסטון.

מועמדות לנשיאות

בבחירות 1852 היה הייל מועמד מפלגת "האדמה החופשית" לנשיאות ארצות הברית, אך הגיע למקום השלישי לאחר פרנקלין פירס הדמוקרטי ווינפילד סקוט הוויגי. במרץ 1853 הוחלף בסנאט בידי הדמוקרטי צ'ארלס את'רטון ועבר לעסוק בעריכת דין בניו יורק.

חזרה לסנאט

לאחר ביטול פשרת מיזורי הודחו הדמוקרטים שוב מהשלטון בניו המפשייר. בשנת 1855 נבחר הייל לסנאט כחבר המפלגה הרפובליקנית החדשה, וכיהן עד 3 במרץ 1865. בתקופה זו עמד בראש הוועידה הרפובליקנית בסנאט, וב־1862 הצליח לבטל סופית את מנת האלכוהול בצי – יעד שניסה להשיג כבר בקדנציה הראשונה שלו.

שגריר ארצות הברית לספרד

הנשיא לינקולן מינה את הייל לשגריר ארצות הברית בספרד, והוא כיהן בתפקיד בשנים 1865–1869. הייל טען כי החזרתו לארצות הברית באפריל 1869 נבעה מסכסוך עם מזכיר הנציגות, הורשיו ג'. פרי, שהאשים אותו בניצול זכויות דיפלומטיות לייבוא פטור ממכס. הייל השיב כי הוטעה בנוגע לכללים. פרי עצמו פוטר מתפקידו ביוני 1869.

מותו

הייל נפטר בדובר שבניו המפשייר, ב־19 בנובמבר 1873, ונקבר בבית העלמין פיין היל בעיר.

הנצחתו

ביתו של הייל, שנבנה בשנת 1813 בסגנון פדרלי, הוא כיום חלק ממוזיאון וודמן. שלט היסטורי רשמי בניו המפשייר מציין את מיקום הבית בדובר. העיתונאי הוותיק בנג'מין פרלי פור כתב כי הייל "מעולם לא כשל בלמשוך את תשומת הלב" וכי סגנון נאומיו היה עצמאי, חד ושנון. פסל שלו מוצב במתחם בית המחוקקים של ניו המפשייר בקונקורד, ודיוקנו ודיוקן של הנשיא לינקולן תלויים זה לצד זה באולם בית הנבחרים של המדינה.

משפחתו

ב־2 בספטמבר 1834 נישא הייל ללוסי היל למברט. לשניים נולדו שתי בנות: אליזבת ולוסי. אליזבת נישאה פעמיים, ואילו לוסי למברט הייל התארסה בסתר בשנת 1865 לג'ון וילקס בות', רוצחו של אברהם לינקולן. כאשר נורה בות' ונהרג באפריל 1865, נמצאה עליו תמונתה. מאוחר יותר נישאה לוסי לסנאטור ויליאם צ'נדלר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון הייל בוויקישיתוף

• ג'ון הייל באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'ון הייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ון הייל42391323Q716927