ג'ון דארקין
| לידה | ברוקפילד, מסצ'וסטס, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | פרנקלין, ניו המפשייר, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
ג'ון אנתוני דארקין (באנגלית: John Anthony Durkin; 29 במרץ 1936 – 16 באוקטובר 2012) היה פוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו המפשייר בין השנים 1975–1980.
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלה
דארקין נולד ב־29 במרץ 1936 בעיירה ברוקפילד שבמסצ'וסטס, והיה הצעיר מבין ארבעה ילדים. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר סנט ג'ון בשנת 1954. לדבריו, הוריו לימדו אותו שהמקצועות הנעלים ביותר הם כהונה בכמורה או פוליטיקה ישרה, והוא בחר בדרך השנייה. בגיל 18 נבחר למשרתו הציבורית הראשונה – יו"ר אספת העיר ברוקפילד.
לאחר מכן למד במכללת "הצלב ה"קדוש" " בווסטר, וסיים תואר ראשון בשנת 1959. במסגרת תוכנית ה־ROTC של צי ארצות הברית קיבל דארקין דרגת צוער, ושירת בצי בין השנים 1959–1961, כשהוא מגיע לדרגת לוטננט (זוטר).
לאחר שירותו הצבאי למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם קיבל תואר בשנת 1965. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין בניו המפשייר. בין השנים 1966–1968 שימש כעוזר לתובע הכללי של המדינה, ולאחר מכן כקומיסר הביטוח של ניו המפשייר בשנים 1968–1973. בתפקיד זה בלט במאבקים מול חברות הביטוח למען הצרכנים וזכה להכרה ציבורית רחבה.
הסנאט של ארצות הברית
הבחירות לסנאט (1974–1975)
בשנת 1974 זכה דארקין במועמדות הדמוקרטית בבחירות לסנאט במקומו של הסנאטור הרפובליקני הוותיק נוריס קוטון שפרש לאחר 20 שנה. תוצאות הבחירות הראשונות הראו כי המועמד הרפובליקני לואיס ויימן מוביל על ג'ון דארקין בפער של 355 קולות[1].
עם זאת, דארקין דרש לספור מחדש את קולות הבוחרים, מה שהביא לזכייתו של דארקין תוך הובלה בת עשרה קולות בלבד[1]. המושל מלדרים תומסון (אנ') אישר בעקבות זאת את ניצחונו של דארקין. ברם, ויימן תבע גם הוא לספור מחדש את הספירה החוזרת והיוצרות התהפכו פעם נוספת — ויימן הוביל בשני קולות גרידא. קוטון בינתיים התפטר ב-31 בדצמבר 1974; ותומסון מינה את ויימן למלא את שארית כהונתו של קוטון אשר פגה ב-3 בינואר 1975, במטרה להעניק לו ותק בסנאט. דומה היה כי מינויו של ויימן לסנאט הביא לידי גמר את הסכסוך, אך דארקין פנה למליאת הסנאט, שהיא לפי חוקת ארצות הברית הבוררת הסופית בכל הנוגע לבחירות אל הסנאט. ועדת הכללים והניהול, שבתחום סמכויותיה תוצאות הבחירות לסנאט, דנה האם להשביע את ויימן לתקופת כהונתו המלאה עד לינואר 1981. ב-14 בינואר 1975 החזירה מליאת הסנאט את הסוגיה לוועדת הכללים, שהשיבה בתורה 35 פתקי הצבעה שנויים במחלוקת לסנאט בהתבסס על 3,000 קלפיות מפוקפקות. עם זאת, הסנאט לא הצליח להגיע לעמק השווה על אפילו פתק הצבעה בודד.
לאחר שבעת חודשי התגוששות שכללו שישה ניסיונות לא-מוצלחים של הסיעה הדמוקרטית להשביע את דארקין, ויימן — שמעולם לא נשבע אמונים לתפקידו — הציע כי דארקין והוא יתמודדו זה מול זה בבחירות ביניים. דארקין נעתר, והסנאט הכריז על רִיק במושב של ניו המפשייר ב-8 באוגוסט 1975, עד לקיום הבחירות המיוחדות. בזמן זה, תומסון מינה את קוטון למלא את מושבו אותו עזב. הבחירות המיוחדות התקיימו ב-16 בספטמבר, ודארקין ניצח את ויימן בפער גדול של כ-28,000 קולות — מה שגדע את הבחירות הצמודות ביותר לסנאט מאז החלו בחירות ישירות לסנאט בעקבות התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית ב-1913.
שנים מאוחר יותר, בשנת 2008, אמר דארקין כי לא היה מאחל את חוויית הבחירות הארוכות הזו אפילו לאויבו הגדול ביותר: "הייתי מעדיף לקרוא על זה מאשר לחיות את זה". לדבריו, ההכרעה לקיים בחירות חוזרות נבעה מדבריה של בתו בת השמונה, שאמרה לו: "אבא, אתה לא מבין שהם לא מסוגלים להחליט שום דבר?".
פעילותו בסנאט
בארבע שנותיו הראשונות כיהן דארקין לצד הסנאטור הדמוקרטי תומאס מקינטייר – הפעם הראשונה מאז מלחמת האזרחים שבה שתי מושבי הסנאט של ניו המפשייר אוישו בידי סנאטורים דמוקרטים.
כחבר בוועדת ענייני הוותיקים של הסנאט, יזם דארקין תיקון לחוק ענייני הוותיקים לשנת 1976, שהרחיב את זכויות ה־GI Bill[2] גם לוותיקי מלחמת וייטנאם. הוא עסק רבות בנושאי אנרגיה, קידם מקורות אנרגיה חלופיים, ופעל לשימור אדמות פדרליות באלסקה לדורות הבאים.
דרקין דרש חקירה בסנאט בנוגע לקרן הפנסיה של איגוד ה־Teamsters ולחשדות לקשריה עם הפשע המאורגן. בנוסף הציע תיקון לחוק מימון הבחירות הפדרלי, שנועד לספק מימון ציבורי למועמדים באמצעות זמן שידור חינמי ברדיו ובטלוויזיה, בולים ושירותי טלפון.
הוא היה מתומכיו המרכזיים של "חוק הקרקעות של אלסקה", שעבר לבסוף בשנת 1980, בשיתוף פעולה עם מזכיר הפנים ססיל אנדרוס.
בשנת 1976 הוביל דרקין מאבק בקונגרס נגד ניסיון משמר החופים של ארצות הברית להחיל סמכות על שני אגמים פנימיים בניו המפשייר – לייק ויניסקוום ולייק ויניפסוקי – בטענה כי הם מחוברים לים דרך נהר מרימאק. דרקין טען בהצלחה כי למדינת ניו המפשייר יש פיקוח יעיל יותר, וכי שלילת סמכותה תגרום לה הפסד הכנסות מדמי רישום הסירות.
בחירות 1980 ו־1990
בבחירות 1980 הפסיד דארקין את מושבו בסנאט לתובע הכללי לשעבר של המדינה, וורן רודמן. הוא התפטר שישה ימים לפני סיום כהונתו כדי לאפשר לרודמן להיכנס לתפקיד מוקדם ולזכות ביתרון ותק. לאחר מכן חזר לעסוק בעריכת דין בעיר מנצ'סטר.
בשנת 1990 ניסה להתמודד שוב לסנאט, הפעם למושב השני של ניו המפשייר, אך הפסיד לחבר הקונגרס הרפובליקני בוב סמית'.
בערוב ימיו ומותו
בשנותיו האחרונות התגורר דארקין בבית הוותיקים של ניו המפשייר, שם נאבק במחלות שונות. הוא נפטר ב־16 באוקטובר 2012 בבית החולים האזורי פרנקלין שבניו המפשייר, בגיל 76. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
קישורים חיצוניים
- ג'ון דארקין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון דארקין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 AP, Louis C. Wyman, 85; Served 5 Terms in House, באתר הניו יורק טיימס, 9 במאי 2002 (באנגלית)
- ↑ הטבות שהוענקו לחיילים משוחררים בארצות הברית, במסגרת חקיקה שנקראת "Servicemen’s Readjustment Act of 1944", שנודעה בציבור בשם GI Bill.
ג'ון דארקין42365853Q995271