אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור (רחובות)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | רחוב הבנים 10, רחובות שבישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 1949-ג' אייר תש"י, 20 באפריל 1950 |
| תאריך פתיחה רשמי | יום רביעי, ג' באייר ה'תש"י, 20 באפריל 1950 |
| יוצר | דב פייגין |
אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור היא אנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות המוצבת בעיר רחובות.
היא נחנכה ביום הזיכרון השני ב ג' באייר תש"י, 20 באפריל 1950. גובהה 4 מטרים ואורכה 12 מטרים.
היסטוריה
החלטת מועצת רחובות מיום 24 בנובמבר 1948: "גרשון רוז'נסקי ויצחק דניאלי הוריהם של הנופלים עמיאל ועמוס, פנו למועצה בהצעה להקים זיכרון-עד לבני רחובות שנפלו במערכה. הם מציעים להקים אנדרטה בגן ציבורי או מרכזי שעליה יהיו חרותים שמות שבעים בני רחובות שנפלו על הגנת המולדת. כאשר ינטע עוד גן צבורי גדול, הוא יקרא על שם בני רחובות ולשם תועתק האנדרטה. זהו רעיון העיקרי, אך הם ברצון רב יקבלו כל הצעה אחרת, אשר תענה למטרה."[1] למחרת פרסם היומון "יום יום" את ההחלטה להקים יד לחללי רחובות[2].
התחרות
מזכיר המועצה פנה ל-'אגודת מהנדסים וארכיטקטורים' בתל אביב בבקשת עצה והדרכה (מהאגודה או מועדת ההתחרויות המרכזית) בסדור ההתחרות וקביעת תנאיה ובבקשה למנות שני באי-כוח לוועדת התחרות.
ב 15 בפברואר 1949 הכריזה המועצה, בהסכם עם ועדה זו על תחרות פומבית להקמת ה"יד" ומודעות התפרסמו בעיתונים "הארץ" ו"דבר". אדריכלים, אדריכלים גננים, מהנדסים ופסלים בישראל הוזמנו להגיש את הצעותיהם לתוכנית "יד הזיכרון" לחללי המקום בגן הציבורי.[3]
תנאי ההתחרות כללו לוחות זמנים, תיאור מפורט של השטח ומיקומו, ופרטי הגשת התוכניות. המתחרים נתבקשו להגיש תוכנית כללית של הגן ב ק.מ 1:200 ותוכנית מפורטת של "יד הזיכרון", מראות מצדדים שונים ומודל בקנה מידה של 1:50.
חבר השופטים הורכב מנשיא המועצה המקומית ב.צ. הורביץ, מר ג. רוז'נסקי, אדריכל מ. ינקו ואדריכל א. שילר.
ניתנה אפשרות להגיש שאלות עד 25 בפברואר 1949 לאדריכל א. שילר, והתשובות פורסמו לכלל המגישים.
שיקולי תכנון ליד הזיכרון ולגן הציבורי
היד צריכה לבטא את מלחמת השחרור והתקופה הנוכחית. היא יכולה לכלול מומנטים של פיסול. תוך התחשבות בנוהג הדתי בארץ, דבר שלא צריך למנוע את השימוש בצורות סמבוליות, רליפים, מוזאיקות וכו'. השאיפה לפשטות והצנע באמצעים צריכים לשמש נר לרגלי המתכנן בבחירת החומר ממנו תוקם היד[4]
ב"יד" צריך לכלול מקום לשמות 70 החללים ופרטי גילם, תאריך ומקום נפילתם.
ה"יד" צריכה להיות בפינה כאילו מבודדת במקצת מיתר חלקי הגן. "כאן צריכה לשרור רוח הגבורה והעצבות, התייחדות עם זיכרונם של אלה, שאינם כבר אתנו ויחד עם זה- יראת כבוד לגבורתם".[4]
התכנון צריך לאפשר נוכחות קהל ביום האזכרה באופן שימנע דוחק או קלקול הצמחים. ביום זה יהיה מפקד של פלוגת צבא או משלחת של ארגוני הנוער המקומיים (עד 50 איש) שיניחו זרים לרגלי ה"יד" וידליקו נר לנשמת הנעדרים.
הגן צריך לכלול פינות מיוחדות למשחקי פעוטות וילדים גדולים יותר, ופינות שקטות למבוגרים עם מקומות ישיבה מוצלים. בקביעת אלמנטים ארכיטקטונים יש לשמור על הבלטת פינת יד הזיכרון.
יש לסדר שתי כניסות שאחת מהן רפרזנטטיבית שתרמוז למבקר שאין גן זה משמש רק לשעשועים ושתוביל באופן טבעי ל-"יד".[4]
תיאום עם המדור להנצחת החייל
החלטת המועצה זו הקדימה בחודשיים את הקמת "המדור להנצחת החייל העברי במלחמת השחרור" במשרד הביטחון. ראש המדור, יוסף דקל, המליץ לדחות את ההכרזה על התחרות "כדי לתת להנצחה צורה כללית מתוכנת על ידי הגורמים המתאימים".[4] הוא נענה שלא ניתן לדחות את פרסום התחרות מאחר שנעשו כל ההכנות לכך "ומאחר שברצוננו להניח אבן פינה לאנדרטה במלאת שנה להכרזת המדינה" ואשר "לצורה כללית מתוכנת", המועצה הציעה שבא-כח המדור ישתתף בוועדת השופטים.
תוצאות התחרות
21 אדריכלים נענו לאתגר. ב 11–12 באפריל 1949 בישיבה הראשונה של חבר השופטים, נידונו כל ההצעות במשותף. מ 11 שנבחרו להמשך התהליך, הצעתו של אדריכל י. לוינסון נבחרה כקומפוזיציה הכללית המוצלחת והצעתו של הפסל דב פייגין כרעיון האמנותי המוצלח. שתי ההצעות חלקו כל אחת פרס שני.
עיתון 'דבר הארץ', פרסם את דבר הזכייה ואת קיום תערוכת התוכניות והמודלים בימים שבת וראשון 7. 8 במאי 1949, באולם "מגן דוד אדום" ברחובות.
הקמת האנדרטה וחנוכתה
הביצוע
האנדרטה עוצבה על ידי הפסל דב פייגין, ותוכננה על ידי האדריכלים יצחק יהושע גבירצמן וי. ניסן (ניסינוביץ).
התקיים מבצע איסוף תרומות ממוסדות ומתושבי העיר רחובות לאיסוף הסכום הנדרש.
עקב קשיים בהשגת רישיון לחצוב את אבן הבזלת בגליל, פנתה המועצה למושלים הצבאיים של עכו וצפת בבקשת עזרה בהשגת רישיון לקבלן מר מיניקס מחברת "אמן האבן" ולפסל מר דב פייגין, לחוצב ושמונת פועליו..[4]
טקס הנחת אבן הפינה
ביום הזיכרון הראשון נערך טקס הנחת אבן הפינה. עיתון "הצופה" דיווח[5] שרחובות מתמלאת "שמחה מהולה בתוגה". הודלקו נרות שחורים על במה מיוחדת ולידה הוצבו לוחות הנושאים את שמותיהם של 70 קרבנות המושבה בתוך מסגרת שחורה. בקהל נראו בני משפחותיהם של החללים. כן נוכחה בטקס פלוגה מזוינת מגדוד הבוקעים, שבשורותיה לחמו רבים מבני רחובות ונפלו חלל.
לאחר הנפת הדגל, לקול תופים, פתח יושב ראש המועצה המקומית פתח את הטקס. הרב דמתא, ר' צבי יהודה מלצר, נשא דברי הערכה לגבורת הלוחמים שנפלו בקרב. מר יצחק דניאלי השמיע דברים נרגשים בשם ההורים השכולים.
לאחר דברי רב-סרן יהושע ורבין, סמח"ט גבעתי במלחמת השחרור, קראה תלמידה את רשימת החללים.
החזן מר דוד רזניק השמיע פרקי תהילים ו"אל מלא רחמים". מר מ. אורבוך, אביו של חיים, אמר קדיש. פלוגת הצבא ירתה יריות כבוד והמשורר ש. שלום קרא את מגילת היסוד שחוברה במיוחד על ידי מר ט.ז. מילר. "אחד אחד עלו על הבמה עשרות ההורים השכולים וחתמו ברטט של גאון ויגון על מגילת הקלף שהוטמנה תחת אבן היסוד".[4]
אבן הפינה במידות 30X30 נמצאת בצדה השמאלי של האנדרטה ליד אבן הבזלת.
עיתון "דבר" 5 מאי 1949 התמקד בספורים האנושיים וניכר שהכתב יצחק יעקובי הכיר את הנפשות המצוטטות:
פעמיים, שתי כפות מלט בבקשה, לזכר שני בני שנפלו במלחמה לשחרור הנגב ביקשה שלשום אמא טרבס בשעת הנחת אבן פינה למצבת הזיכרון ... צעד סבא ואחריו שלוש בנותיו שכל אחת מהן שכלה בן.
— דבר, 5 במאי 1949, מתיק פ-22 70-11 "חללי רחובות - הקמת יד זיכרון" בארכיון רחובות
טקס הסרת הלוט
טקס הסרת הלוט נערך ביום הזיכרון השני ב ג' אייר תש"י, 20 באפריל 1950. "דבר" דיווח על האנדרטה מפוארת שהועמדה בגן הציבורי החדש ברחוב בנימין ברחובות, שהיא המושבה הראשונה שהנציחה את זכר בניה באנדרטה. עם זכר החללים התייחדו אלפיים מבני רחובות[4].
תיאור האנדרטה
האנדרטה
האנדרטה ממוקמת בגן העירוני המשתרע על שטח של 9 דונמים. בפינה הצפונית מזרחית של הגן רחבה מרוצפת ובה במה צרה ומוגבהת המשתרעת על פני כ 50 מ"ר, אליה עולות חמש מדרגות. אורכה של האנדרטה 12 מ' וגובהה 4 מ'.
חומה משופעת העשויה לבני אבן תוחמת את הבמה מאחור. בחלקה הימני, הגבוה, של החומה תבליט אבן בדמות לוחם המחזיק בחיקו את חברו שנפגע, פניו שבפרופיל מופנות אל עבר המרחב. גובה התבליט 3.5 מ' ורוחבו 2.5 מ'. במישור הקדמי בצדה השמאלי של הבמה, הוצב על גבי כן סלע בזלת כהה הבולט על רקע הבמה הבהירה, ומסמל את רוחם האיתנה של הלוחמים. לפני הסלע, על פאת הבמה, נחקק המשפט: "כך הלכו גִבורים". משמאל ל"יד" חומת אבני זיכרון בגובה 70 ס"מ. בכל אבן מובלט שם הנופל, וחרוטים גילו, תאריך ומקום נפילתו. החומה מוגנת על ידי שיחי קריסה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פרוטוקול ישיבת המועצה, 24 בנובמבר 1948, כב' מרחשוון תש"ט. ספר הפרוטוקולים כ-24 בארכיון רחובות.
- ^ פרסום ב"יום יום", 25 בנובמבר 1948. מתיק פ-22 70-11 "חללי רחובות -הקמת יד זיכרון" בארכיון רחובות.
- ^ פרסום ב"דבר" 15 בפברואר 1949. מתיק פ-22 70-11 "חללי רחובות -הקמת יד זיכרון" בארכיון רחובות
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 מתיק פ-22 70-11 "חללי רחובות -הקמת יד זיכרון" בארכיון רחובות, מתוך מחקרה של רחלי רוגל - אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור.
- ^ הצופה ביום העצמאות הראשון 4 במאי 1949 ה' באייר תש"ט, 1949; מתיק פ-22 70-11 "חללי רחובות -הקמת יד זיכרון" בארכיון רחובות, מתוך מחקרה של רחלי רוגל - אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור.
38952409אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור (רחובות)