שוק העיר העתיקה בירושלים
.jpg)
שוק העיר העתיקה בירושלים מורכב ממערכת סמטאות ארוכות, החוצות את העיר העתיקה ועוברות בגבול בין הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי והרובע הארמני. הטובין הנמכרים בשוק מגוונים מאד, ונעים ממזון ומגדנות ועד בגדים, רהיטים ומוצרי אלקטרוניקה.
גאוגרפיה
השוק בעיר העתיקה מושתת על שני צירים מרכזיים:
- ציר מזרח-מערב: נחל צולב, משער יפו דרך הרחובות דוד והשלשלת עד שער השלשלת בהר הבית.
- ציר צפון-דרום, המחולק למעשה לשניים:
כן ניתן למצוא בעיר העתיקה את הקארדו, המשמש כבזאר אמנות, שהוא המשכו הטבעי של ציר הצפון-דרום בתחומי הרובע היהודי. שני שווקים נוספים הם המוריסטן, השוכן בלבו של הרובע הנוצרי, ושוק מוכרי הכותנה (או שוק הכתנים), השוכן בצמוד להר הבית.
היסטוריה
צירי השווקים המרכזיים משמרים מערך רחובות קדום בירושלים מן התקופה הרומית-ביזנטית: הקארדו, שחצה את העיר משער שכם לשער ציון, הוא הבסיס לציר הצפון-דרום, ונראה כי חציו הצפון-מערבי (בגבול הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי) משמר את התוואי הרומי, בעוד שחציו הדרומי (לאורך הקארדו ברובע היהודי) משמר את התוואי הביזנטי.
ציר המזרח-מערב מנצל את תוואי נחל צולב, החוצה את העיר משער יפו להר הבית, וממפות קדומות של ירושלים (כמו מפת מידבא הביזנטית) ניכר כי שימש כרחוב (אולי הדקומנוס) כבר בעת העתיקה. עדות לקיומו של נחל (במשמעות "היבשה" – החלק הנמוך בין שתי גבעות) בתוואי השוק היא כמות מכסי הביוב העצומה ברצפתו, שנועדה לאפשר גישה קלה במקרה של סתימה או הצפה.
בתקופה הצלבנית התחולל מהפך של ממש במראה השווקים, כאשר המלכה הצלבנית מליסנדה, מלכת ירושלים חילקה את חציו המערבי של הקארדו הרחב לשלושה שווקים צרים מקבילים והוסיפה קירוי מסוגנן לכל שוק. היא הקדישה אחוזים מרווחי החנויות למנזר סנטה אנה בו שהתה אחותה הצעירה אגנס. מערך שווקים זה הוא המערך הקיים עד ימינו, ברחובות הנקראים "שוק הבַשּׂמים", "שוק הקצבים" ו"שוק הצורפים". בחלק מהשווקים עוד ניתן להבחין באותיות SA החקוקות על הקמרונות, ואשר מציינות את המנזר לעיל. עולי רגל מן התקופה הצלבנית מתארים את השווקים האפלים, ואף מציינים את הלכלוך הרב שהיה בהם ואת הריחות הלא נעימים שליוו את המבקר במקום. אחד השווקים אף נקרא בשם "שוק הבישול הרע" בפי יושבי ירושלים באותה עת.
במהלך המאות 13 - 19 השווקים באזור זה שירתו קהל מגוון. הקרבה לכנסיית הקבר משכה את קהל עולי הרגל הנוצרים וחלק ניכר מהסחורות כוונו לעולי רגל אלו. חלק מהסוחרים היו מוסלמים וחלקם נוצרים וגם צובעי-צמר יהודים קבעו את סדנאותיהם בשווקים (השוק המחבר בין שלושת המקבילים נקרא "שוק הצָבָּעים").
עולה רגל יהודי כתב במאה ה-15:
ובכל יום ויום יריד בה (בירושלים) מחמישה שריטאות (=רחובות) גדולות שבתוכה, לא יכם שרב ושמש מפני שבנויות למעלה בכיפה גדולה, ומנהרות הרבה בכפה יעבור האור בהן...וחנויות מכאן ומכאן רצופים מעוטרים מברכת ה' בל יחסר כל בהם. וקשה לאדם לעבור בשרטייא שלכל אחד מהם מרוב ההמון בה.
— איגרת ר' יצחק בר' מאיר לטיף (חוברה בין השנים 1480–1485) (מתוך יערי, אגרות, עמ' 94)
מפגש השווקים
מרכז העיר העתיקה - המקום בו נפגשו החל מהתקופה הביזנטית הקרדו והדקומנוס, נקרא ה"טטרהפילון". כיום זהו המפגש בין שלושת השווקים המקבילים מצפון, הקרדו מדרום, וציר רחוב דוד והשלשלת ממערב למזרח. זהו גם המפגש בין ארבעת רבעי העיר: הרובע הנוצרי מצפון-מערב, הרובע המוסלמי מצפון-מזרח, הרובע היהודי מדרום-מזרח והרובע הארמני מדרום-מערב.
הסולטאן הממלוכי ברקוק הקים בנקודה זו (מעט ממזרח לה) את ח'אן א-סולטאן שיועד לסוחרים, ובכך איפשר מסחר נוח עבור סוחרים שהגיעו מחוץ לירושלים (כיום - בתחילת רחוב השלשלת, במקום שירותים ציבוריים לנשים). באזור פזורים מספר גרמי-מדרגות המובילים אל גגות השווקים. התכנון משנות ה-80 של המאה ה-20 היה להקים על גגות השוק טיילת מטופחת הצופה אל הר הבית וכנסיית הקבר. תוכנן שבמקום יהיו ספסלים, תאורה דקורטיבית וכדומה. למעשה נתקלו המתכננים בקשיים בנושא היתרי הבעלים על הקרקע. ביום השנה השני להירצחו של הרב מאיר כהנא (נובמבר 1992), בוצע הפיגוע בשוק הקצבים, שבו זרקו פעילי תנועת כהנא חי רימון רסס מגגות השווקים אל שוק הקצבים. כתוצאה מהתפוצצות הרימון, נהרג פלסטיני ורבים אחרים נפצעו[1]. פעולה זו חתמה את הגולל על הטיילת והיא נותרה מוזנחת וכל הפתחים ממנה מטה אל השוק נאטמו[דרוש מקור].
השוק בימינו
לאחר איחוד ירושלים העתיקה והחדשה במלחמת ששת הימים ב-1967 החל פיתוחו של השוק בעיר העתיקה על ידי גופים ישראליים. בעשרות השנים האחרונות עבר השוק כמה "מתיחות פנים" שהתבטאו בריצוף חדש, צביעת דלתות החנויות בצבע אחיד (גוני כחול וירוק) וחיזוק הקמרונות. כן הותקנו "רמפות" קטנות במורד המדרגות, כדי לאפשר מעבר של כלי רכב קטנים, המביאים את הסחורות אל החנויות. כדי למנוע מצב של "גלישת" דוכני סחורה אל הרחוב הצר, התקינה עיריית ירושלים פסי מתכת בין אבני הריצוף, המסמנים מהו המרחק המקסימלי שאליו מותר לסוחר להוציא את מרכולתו.
שווקים נוספים בעיר העתיקה
המוריסטן
ערך מורחב – מוריסטן
שוק מטופח השוכן כאמור בלבו של הרובע הנוצרי, בין רחוב דוד, רחוב המוריסטן, רחוב הנוצרים וכנסיית הקבר. שם השוק הוא שיבוש של המילה הפרסית "בימרסטאן" שפירושה בית חולים. נראה כי המקור לשם הוא בבית חולים שעמד במקום בימי הביניים. במרכז המוריסטן מזרקה גדולה ומושקעת, שנבנתה מכספי הנזיר היווני-אורתודוקסי אבטימיוס. על זאת מעידה כתובת שיש החקוקה על המזרקה. במוריסטן נמכרים בעיקר חפצי אמנות, בדים, בגדים, תיקים ומעט רהיטים קטנים. בקצהו הדרומי של השוק, בקומה השלישית, שוכן בית הקפה של פאפא אנדריאס, ממנו ניתן לערוך תצפית יפה על השוק כולו. בצמוד למוריסטן שוכנות ישיבת לנתיבות ישראל והכנסייה הלותרנית.
שוק מוכרי הכותנה (רחוב החנויות)
- ערך מורחב – שוק הכתנים
זהו כינויו של רחוב מקורה ארוך (מאה מטרים) ורחב שנבנה בתקופה הממלוכית בקצהו המזרחי של הרובע המוסלמי, בצמוד להר הבית. השוק חוצה למעשה את תוואי נחל הטירופיאון, אך במקום להתאימו לתוואי השטח, ביכרו הממלוכים להעמידו על קמרונות ובכך להציבו בגובה זהה עם בתי העיר ועם הר הבית. מגמה זו של הממלוכים, ניכרת במבנים וברחובות נוספים שבנו בצמוד לכותל המערבי, ובכך פילסו למעשה את העיר כולה עם הר הבית ו"העלימו" את תוואי הגיא מתחת לקמרונות.
בשוק עושי הכותנה ניכרת ההקפדה שהושקעה בבנייתו, הכוללת קמרונות מסוגננים, פתחי אוורור ותאורה, וגרם מדרגות רחב המוביל את ההולכים אל שער מוכרי הכותנה, שהוא אחד משערי הר הבית הנמצא מול כיפת הסלע. נראה כי הכינוי דבק בשוק בשל הסחורה העיקרית שנמכרה בו בתקופה הממלוכית, אך היום נמכרים בו מיני סדקית, כלי בית חומרי ניקוי, צעצועים וממתקים. בשוק ממוקמים גם שני בתי-מרחץ (חמאם אל-עין וחמאם א-שיפא) וח'אן שבנה מושל ירושלים הממלוכי תנכיז, בשטחו ממוקם כיום המכון ללימודי ירושלים של אוניברסיטת אל-קודס.
עיריית ירושלים החליטה לקרוא לשוק "רחוב החנויות" כפי שנקרא בעבר (לפני כמאה שנה) על ידי יהודי ירושלים[2] שקראוהו כך כזכר לחנויות שהקיפו את בית המקדש והמוזכרות במקורות.
הקארדו
- ערך מורחב – הקארדו
השוק הנקי והמטופח ביותר מכל שוקי העיר העתיקה. הוא השוק היחיד הכלול בתחום הרובע היהודי, ועובר בציר צפון-דרום ברחובות המקבילים, חב"ד והיהודים. שוק זה נושא אופי תיירותי, ומוקדש למכירת חפצי אמנות, יודאיקה ומוצרי בריאות וקוסמטיקה מים המלח.
רוב בעליהן של החנויות בקארדו הם יהודים, בניגוד לרוב החנויות בשווקים האחרים, הנמצאות בבעלות של ערבים-נוצרים או ערבים-מוסלמים. בניגוד לשאר השווקים, מתחם השוק בקארדו ננעל מאחורי שערי-סורג עם תום שעות פעילותו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עמיקם אלעד, מסורת ערבית קדומה על שוקי ירושלים, קתדרה 24, יולי 1982, עמ' 40-31
הערות שוליים
- ^ שלי לוי, יונתן ארליך, אלימות פוליטית מצד יהודים בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 17 באוגוסט 2005, עמ' 9
- ^ ע"פ לוח א"י של החוקר א.מ. לורנץ לשנת תרס"ט(1909) פסקה 55
36413841שוק העיר העתיקה בירושלים