רעות ענבר

רעות ענבר
לידה	14 ביולי 1989 (גיל: 36)
שם לידה	רעות ענבר
מדינה	ישראל

רעות ענבר (נולדה ב-14 ביולי 1989) היא פרשנית פוליטית עצמאית, פעילה חברתית ואשת תקשורת ישראלית.

ביוגרפיה

ענבר נולדה ב-1989 וגדלה ברמת גן במשפחה של 4 ילדים. אימה היא דורית ענבר, מנכ"לית הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ובעברה יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, מנכ"לית טלעד, והמשנה ליו"ר רשות השידור.

בגיל 12 עברה ללמוד בחטיבת ביניים בתל אביב,^[1] ובגיל 14 נסעה עם הוריה ואחיה לטיול של חצי שנה במזרח הרחוק וניו זילנד.^[2] שירתה בצבא כעורכת ומפיקה בגלי צה"ל, ובין היתר שימשה כמפיקה הראשית של התוכנית "קולה של אמא".^[3]

היא בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מאוניברסיטת תל אביב, וכן למדה במשך שנתיים בבית הספר רימון,^[4] ובשנת 2013 השתתפה בתחרות הזמר של בית הספר "שירימון".^[5]

קריירה מקצועית

ב-2012 החלה לכתוב טורי אופנה במוסף התרבות היומי "ז'ורנל" של מעריב,^[6]^[7]^[8] שנסגר לאחר 9 חודשי פעילות בלבד, ובשנים 2017–2022 כתבה טורי דעה לידיעות אחרונות.^[9]

בשנת 2014, לאחר מבצע "צוק איתן" במהלכו השתתפה בהפגנות נגד כניסה קרקעית של צה"ל לרצועת עזה, חוותה התעוררות פוליטית, לדבריה,^[1] ולקראת הבחירות לכנסת ה-20 התקבלה לעבוד בקמפיין של מפלגת מרצ. לאחר הבחירות החלה לעבוד בלשכתה של יו"ר מרצ זהבה גלאון כדוברת.^[10]

בשנת 2021 עשתה הסבה מקצועית לתחום ההייטק ועבדה כמנהלת תוכן בחברות StuffThatWorks ו-Ritual.^[1]

ב-2023 הלחינה וכתבה את המיני-אלבום Room to Grow במסגרת ההרכב LEUS.^[11]

לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הצטרפה לגוף התוכן "יאללה תקווה" שהקים רן הר נבו במטרה להעביר מסרים של שלום, תקווה, עשייה משותפת בכל חלקי החברה הישראלית . חלק ניכר מהתכנים מציגים תשובות לערוצי התוכן שמשדרים מסרים של הימין^[1]. רעות החלה ליצור ולהפיץ סרטונים ופרשנויות פוליטיות ברשתות החברתיות, בנושאים כמו הקשר בין מלחמה ומגדר, פמיניזם, ופיתוח צריכת תקשורת ביקורתית.^[12]

ב-2025 הקימה עם יוני חיימוביץ' את האתר "יום יום ח"כ",^[13]^[14] אתר המאפשר שליחת הודעות כתובות מראש במגוון נושאים ישירות לווטסאפ האישי של חברי הכנסת.^[15]

בספטמבר 2025 נטען כי במהלך תוכניתו בערוץ 14 קרא ינון מגל לפגוע ברעות ענבר ובהר נבו.^[16]^[17] קריאתו כנגד רעות ענבר וכנגד הר נבו באה בעקבות סרטון שהוציאה יחד עם "יאללה תקווה" שבו דיברה בשבח ההפגנות והבעת הכעס והמיאוס כנגד נבחרי הקואליציה, חכי"ם ושרים, הממשיכים ליהנות מכיבודי השלטון תוך שהם שוכחים את שותפותם ל"הכישלון הישראלי הכי גדול אי פעם".^[18]