רן גואילי
 | |
| הפוסטר של גואילי ברמת גן, מעוטר בסרט שחור לאות אבל על מותו | |
| לידה |
כ"ח בשבט תשנ"ט מיתר, ישראל |
|---|---|
| נהרג | כ"ד בתשרי ה'תשפ"ד (בגיל 24) |
| מקום קבורה | בית העלמין במיתר |
| מדינה |
 ישראל |
| שירות במשטרה | |
| השתייכות |
 משטרת ישראל |
| דרגה |
 רב-סמל ראשון |
| תפקידים בשירות | |
| |
רן (רני) גְוִאילִי (11 בפברואר 1999 – 7 באוקטובר 2023) היה לוחם ביחידת יס"מ נגב של משטרת ישראל, שנהרג בקרב בקיבוץ עלומים במהלך טבח שבעה באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועת עזה על ידי מחבלי חמאס. בינואר 2026 אותרה הגופה ברצועת עזה, במהלך מבצע "לב אמיץ", והובאה לישראל. הוא היה האחרון שהושב מבין החטופים במלחמת חרבות ברזל.
ביוגרפיה
גואילי נולד בכ"ח בשבט ה'תשנ"ט, 11 בפברואר 1999. הוא בנם של טלי, עורכת דין ואיציק גואילי, האח האמצעי מבין שלושה אחים[1][2][3][4][5]. משפחתו מתגוררת ביישוב מיתר.[6][7]
גואילי התגייס לחטיבת גולני ושובץ בגדוד 12 לאחר מכינה קדם-צבאית. במהלך הטירונות עבר תאונה מבצעית בה נשברה לו עצם הירך, והרופא העריך שלא יוכל לשוב לשירות קרבי.[6] למרות זאת, הוא עבר פיזיותרפיה אינטנסיבית והצליח לחזור לשירות קרבי בתוך ארבעה חודשים, ואף סיים מסע כומתה של 60 קילומטרים.[3][6][8] ב-18 באפריל 2021 גואילי התגייס למשטרת ישראל ושירת כלוחם "יס"מ נגב" במחוז דרום.[4]
אירוע החטיפה והשבי
ב-7 באוקטובר 2023 שהה רן גואילי בביתו ביישוב מיתר בחופשת מחלה, בעקבות שבר בכתף שנגרם כשבועיים קודם לכן במהלך רכיבת שטח. על אף שהיה מיועד לעבור ניתוח יומיים לאחר מכן, עם פרוץ מתקפת הטרור של חמאס החליט גואילי לצאת מביתו מיוזמתו כשהוא מצויד במדים ובאפוד[9][10][2], תוך שהוא מצהיר כי לא יאפשר לחבריו להילחם לבדם[7]. הוא נסע לתחנת המשטרה בבאר שבע כדי להצטייד, והמשיך משם לעבר מוקדי הלחימה בעוטף עזה[6][8]. בהגיעו לאזור חבר לסא"ל גיא מדר, ויחד השתתפו בלחימה סמוך לקיבוץ עלומים ובמרדף אחר מחבלים[11]. במהלך פעילותם הגיעו השניים לתחנת הדלק בצומת סעד, שם פעלו תחת אש כבדה וסיכון חיים ממשי לחילוץ ולהצלה של עשרות שורדים מהטבח בפסטיבל "הנובה"[5][6][7][8].
לאחר פעולות החילוץ שב גואילי לאזור עלומים כדי לסייע לכוחות הלוחמים, שם נקלע יחד עם סא"ל מדר למארב שכלל ירי מסיבי וירי רקטות כתף[5]. במהלך חילופי האש נפצע גואילי באורח קשה בידו וברגלו[12]. למרות פציעתו המשיך להילחם בנחישות, תוך שהוא תופס מחסה תחת עץ אקליפטוס ומניח לעצמו חוסם עורקים[1]. הוא הצליח לחסל לפחות 14 מחבלים נוספים, שאותרו במקום שבו נחטף[6][7][2]. חבריו העידו כי הפגין קור רוח יוצא דופן לאורך הקרב, ובמהלכו אף הספיק לשלוח הודעות המעדכנות על מיקומו ומתריעות מפני תנועת מחבלים[11][8], עד להודעתו האחרונה שנשלחה בשעה 10:39.[13]
על פי ההערכות, גואילי נחטף לרצועת עזה בסביבות השעה 11:00 כשהוא פצוע קשה[14], ככל הנראה לאחר שאזלה לו התחמושת[2][12][13]. כשבועיים לאחר האירועים עודכנה משפחתו של גואילי בדבר חטיפתו[1]. בהמשך הוצגו ראיות מצולמות שלפיהן גופתו נמצאת בסמוך לבית החולים שיפא בעזה, כשסביבו מחבלים[8][14]. ועדת מומחים שבחנה את הממצאים קבעה בדיעבד כי הוא נפל בקרב ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה. המסקנה הרשמית על מותו התבססה על ההשערה שלא קיבל טיפול רפואי לפציעתו הקשה.[1][12] לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.[4][5][15]
המאבק לשחרורו
ביום 30 בינואר 2024, לאחר 117 ימים של חוסר ודאות, קבעה ועדת מומחים המורכבת מגורמי ביטחון, מודיעין ובריאות כי רן גואילי אינו בין החיים. הוריו סירבו לקבל את ההודעה על מותו, בטענה כי המידע שהוצג להם רצוף סתירות[3]. הם האמינו כי חוסנו הגופני אפשר לו לשרוד את הפציעה, ולא נשללה האפשרות שקיבל טיפול רפואי ברצועה[6]. אמו טענה כי ההכרזה עליו כחלל הציבה אותו בעדיפות האחרונה בעסקאות כ"חטוף סוג ב'".[6][13][16][17] כחברים ב"פורום תקווה", הביעו הוריו התנגדות נחרצת לעסקאות חלקיות ודגלו בהמשך הלחימה עד להכרעת חמאס[6]. חששם המרכזי היה כי ההכרזה על בנם כחלל תציב אותו בעדיפות האחרונה במשא ומתן, או לסמל של חוסר הכרעה, בדומה למקרה של הדר גולדין[6][13][16][17], והחשש כי יהפוך ל"רון ארד הבא"[7][16][17].
אמו סגרה את משרד עורכי הדין שבבעלותה כדי להתמסר באופן מלא למאבק להשבת בנה לקבורה בישראל[1][8][18]. במסגרת זו קיימה ראיונות בתקשורת, הצטרפה למשלחות לחו"ל ונפגשה עם מקבלי החלטות בדרג המדיני והביטחוני[1][8][18].[19] היא השמיעה קול ביקורתי נגד מתווים שישאירו חטופים מאחור[20][21].[22] בתוך כך, הביעה התנגדות לשימוש פוליטי בסוגיית החטופים, ומתחה ביקורת חריפה על המערכת המשפטית[20][21].[23] כמו כן ביקרה את שחרורו של מנהל בית החולים שיפא, מוחמד אבו סלמיה, בשל סרטון שפורסם בו נראה רן כשהוא פצוע קשה בסמוך לשלט עליו נכתב "מיון שיפא", ככל הנראה בבית החולים.
עם השבת גופתו של סותטיסאק רינטלאק, הפך גואילי לחטוף היחיד שגופתו נותרה בשבי בעזה[7][2][11]. מצב שהגביר את הלחץ המדיני. גורמי הביטחון הבהירו למתווכות כי אירוע החטופים לא יחתם עד להשבתו, ועד אז ישראל לא תתקדם לשלב השני בהסכם, שכולל פירוק מנשק ופירוז הרצועה. המחבלים והצלב האדום אף תכננו חיפושים בשכונת זייתון ברצועת עזה.[17] ישראל הציגה מידע מודיעיני המצביע על כך שארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי מכירים את מיקומו המדויק, ודרשה את החזרתו כתנאי להתקדמות בשלבי ההסכם[24]. למרות הדיונים על חיפושים בשכונת זייתון ופעולות הצלב האדום, משפחתו המשיכה להביע חשש עמוק כי עם חלוף הזמן המאבק להשבתו ידעך, וכי רן יהפוך ל"רון ארד הבא"[7][16][17].
מבצע לב אמיץ
בנובמבר 2025 הורחב הקו הצהוב וכלל אף את בית הקברות אל בטראש בשכונת א-תופאח, בעקבות מקומות מסתור רבים שהקשו על הלוחמים זיהוי על האיום. רק לאחר שהצטבר מספיק מידע מודיעני אמין, ב-25 בינואר 2026, כוחות צה"ל פתחו במבצע "לב אמיץ" בשכונת שג'אעייה שבצפון רצועת עזה, במטרה לאתר את גופתו ולהשיבה לקבר ישראל. המבצע, שנערך בהובלת חטיבת אלכסנדרוני ובשיתוף גורמי מודיעין והרבנות הצבאית, התמקד בפעילות בבית קברות בשכונה, בעקבות מידע מדויק.
ב-26 בינואר בשעות אחר הצהריים אותרה וזוהתה גופתו של גואילי בבית הקברות אל בטראש בשכונת א-תופאח. גואילי נמצא לאחר בדיקה של מעל 250 גופות, כשעל גופו מדי המשטרה שלו. הזיהוי אושר על-פי בדיקת שיניים של רופא פתולוג מיוחד שהגיע למקום. למקום מציאת הגופה הגיע הרמטכ"ל אייל זמיר, יחד עם כוחות צה"ל. במקום הוצבה גופתו, והחיילים הצדיעו לגואילי עם שירת ההמנון, התקווה[25] ובשירת 'אני מאמין'.[26]
הלווייתו
גואילי נקבר ב-28 בינואר 2026 בבית הקברות במיתר. מסע הלוויה החל במחנה שורה בשיירה משטרתית. השיירה המשטרתית כללה את סיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה וניידות מחטיבת סה"ר במחוז דרום, וליוותה את ארונו של גואילי דרך כביש 431, מחלף נשרים, כביש 6 וכביש 60 עד שהגיעה ליישוב מיתר. בצמתי הדרכים עמדו רבבות בני אדם עם שלטים ודגלי ישראל וחלקו עבורו כבוד אחרון.
טקס ההספדים נערך בשעה 12:30 במתחם המיועד ביישוב מיתר בנוכחות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, אשר ספדו לגואילי. בנוסף נכחו בטקס מפכ"ל המשטרה, הרב הראשי לישראל, יו"ר הכנסת, חבר הכנסת בני גנץ ועוד. טקס הקבורה התקיים בבית העלמין בהשתתפות מצומצמת וללא כלי תקשורת.[27][28][29]
הנצחתו
לאחר חטיפתו, ולאור גבורתו, הוא קיבל מתושבי הקיבוץ את הכינוי "רני מגן עלומים".[30] בקיבוץ הוצב שלט הנושא את התואר הזה, ובו נכתב כי הוא ניהל קרב גבורה ובכך הציל את חייהם של חברי הקיבוץ. התואר מבטא את העובדה שגואילי בחר להילחם לבדו מול כוחות מחבלים, גם לאחר שנפצע, עד שאזלה לו התחמושת.
לאור היותו האחרון מבין החטופים ששב, ולאור גבורתו ב־7 באוקטובר, הפך המשפט "הראשון לצאת, האחרון לחזור" למזוהה עמו.
הממשלה אישרה שאחד מחמישה יישובים חדשים שיוקמו בנגב יקרא "רננים״, על שמו של גואילי.[31]
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של רב סמל ראשון רן גואילי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- 700 גופות הוצאו עד שרן גוואילי אותר עם מדי ונעלי המשטרה, באתר JDN, 27 בינואר 2026
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 "אני מאמינה שהבן שלי חי": אימו של החטוף רן גואילי בריאיון של תקווה, באתר הידברות, 8 באוקטובר 2024
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 דן עזרא, "ראשון לצאת, אחרון לחזור": אמו של החטוף האחרון רן גואילי ז"ל בפוסט מצמרר, באתר מעריב אונליין, 4 בדצמבר 2025
- ^ 3.0 3.1 3.2 ליהיא גורדון, "אין לנו חג, אין תאריכים. כשכולם חוגגים, אנחנו בשעות הכי קשות. נוודים ברחובות", באתר ynet, 22 בספטמבר 2025
- ^ 4.0 4.1 4.2 קורות החיים של רן גואילי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 איליה יגורוב, "מגן עלומים": נפרדים מרן גואילי ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה, באתר ישראל היום, 31 בינואר 2024
- ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 טל אריאל יקיר, הורי החטוף רן גואילי מסרבים להאמין: "הוא לא מת. עשו פה ניקוי שולחן", באתר ישראל היום, 26 במאי 2025
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 נועם (דבול) דביר, "לחם והציל עשרות": סיפורו של רס"ל רן גואילי, החטוף האחרון בעזה, באתר ישראל היום, 4 בדצמבר 2025
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6
"הוא לא נרצח, הוא הלך לשדה הקרב מתוך ידיעה מה הסיכונים": אמו של רני גויאלי על הילד שנפל ונחטף לעזה, בעיתון מקור ראשון, 17 בנובמבר 2024
- ↑ לוחם יס"מ נגב שהציל רבים בעלומים: סיפורו של רס"ל רן גואילי, באתר מעריב אונליין, 11 באוקטובר 2025
- ↑ חני לוין, אם הלוחם רן גואילי הי"ד זעקה: "הבן שלי יצא להציל חיים ועדיין לא חזר", באתר בחדרי חרדים, י"ד שבט התשפ"ה, 12 בפברואר 2025
- ^ 11.0 11.1 11.2 ניצן שפירא, שוטר היס"מ רן גואילי הוא החלל החטוף האחרון שנותר בשבי חמאס, באתר מאקו, 4 בדצמבר 2025
- ^ 12.0 12.1 12.2 ינון מגל ובן כספית, "כנראה שהוא לא שרד את הפציעה", באתר 103fm, 20 במרץ 2025
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 איציק זוארץ, "ראשון לצאת, אחרון לחזור": רן גואילי הוא החטוף האחרון בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 4 בדצמבר 2025
- ^ 14.0 14.1 מירב סבר, אם החטוף לשר הביטחון: "שחרור מנהל בית החולים שיפא הוא פשע מלחמה", באתר ישראל היום, 4 ביולי 2024
- ↑ אלון חכמון, לוחם יס"מ רן גואילי ז"ל נפל בשבת השחורה, גופתו מוחזקת בעזה, באתר מעריב אונליין, 31 בינואר 2024
- ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 אלכסנדרה לוקש, "רק שלא יהפוך לסמל כמו הדר גולדין": החשש של אם החלל החטוף רן גואילי, באתר ynet, 16 בנובמבר 2025
- ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 גילי כהן, הערכה בישראל: ישנו קצה חוט למקום קבורתו של רן גואילי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 בדצמבר 2025
- ^ 18.0 18.1 אימו של החטוף רני גווילי, רגע לפני הביקור בבית הלבן: "אני לא רוצה שיבנו על גופת בני בניין בעזה", באתר באר שבע נט, 21 ביולי 2024
- ↑ שרון דינר, טליק גואילי עם תמונת בנה החטוף לצד פסל החירות בניו יורק: "מתי החירות של רני?", באתר באר שבע נט, 26 בספטמבר 2024
- ^ 20.0 20.1 ענבר טויזר, אימו של החטוף רן גואילי: "הוא היה אומר לי - אמא, תשאירי אותי בעזה - תני לי לצאת אחרון", באתר מאקו, 8 ביולי 2025
- ^ 21.0 21.1 אברהם בלוך, אם החטוף נגד השופט יצחק עמית: "מה שמעניין אתכם זה להפיל את ראש הממשלה" | צפו, באתר מעריב אונליין, 1 ביולי 2025
- ↑ טלי גואילי: חוסר אחריות להגיד עכשיו שאנחנו יוצאים לבחירות, באתר 103FM, 12 ביוני 2025
- ↑ נטעאל בנדל וגלעד כהן, אם החלל החטוף זעקה בבג"ץ: "אל תעשו בהם שימוש"; השופט עמית: "מי גברתי?", באתר ynet, 1 ביולי 2025
- ↑ אלמוג בוקר, ישראל למתווכות: בחמאס יודעים להגיע אל החלל החטוף רן גואילי, באתר מאקו, 5 בדצמבר 2025
- ↑ שי לוי, אותרה גופתו של החלל החטוף האחרון רס"ר רן גואילי, באתר מאקו, 26 בינואר 2026
- ↑ תיעוד מצמרר מעזה: שירת "אני מאמין" סביב ארונו של רן גואילי, באתר ערוץ 7, 26 בינואר 2026
- ↑ ליהיא גורדון, שילֹה פריד, אלכסנדרה לוקש, אביו של רן גואילי: "אתה חסר לי כל שנייה"; אחותו חיבקה את הארון: "תופיע לי בחלומות, לנצח", באתר ynet, 28 בינואר 2026
- ↑ ענבר טויזר, מסע ההלוויה של רס"ר רן גואילי: "יצאת להגן על כולם - והם ראויים להקרבה שלך" | עדכונים שוטפים, באתר מאקו, 28 בינואר 2026
- ↑ אלינור פבריקר, שידור ישיר: החלל החטוף האחרון, רן גואילי ז"ל, מובא למנוחות, בעיתון מקור ראשון, 28 בינואר 2026
- ↑ רוני גרין שאולוב, "רני מגן עלומים": בקיבוץ שהותקף ב-7/10 מחכים לשובו של החלל הישראלי האחרון, באתר ynet, 3 בדצמבר 2025
- ↑ עופר פטרסבורג, הממשלה אישרה: יישוב חדש על שמו של רן גואילי ז"ל יוקם בנגב, באתר מאקו, 25 בינואר 2026
רן גואילי42623872Q137371247