רב חנא בר חנילאי
| מקום פעילות | סורא |
|---|---|
| תקופת הפעילות | הדור השני-שלישי לאמוראי בבל |
| רבותיו | רב הונא |
| בני דורו | רב חסדא, עולא |
רב חנא בר חנילאי היה אמורא בדור השני-שלישי לאמוראי בבל. (חי במאות ה-3 וה-4 לספירה). תלמידו המובהק של רב הונא.
התגורר סמוך לסורא עירו של רבו רב הונא[1]. לדעת הרב אהרן הימן התגורר במתא מחסיא, ובימיו נחרבה העיר, ונבנתה שוב לקראת סוף תקופת האמוראים[2].
בתלמוד לא נשנתה דבר הלכה או אגדה מפיו. אך הוא מופיע כחברו של רב חסדא, והקשה עליו במסכת ביצה[3]. וכן כתלמידו של רב הונא[4]. לא ידוע על קשר בינו לבין רבי תנחום בר חנילאי שפעל בארץ ישראל.
רב הונא רבו התייחס עליו בכבוד ובהערכה. כך מסופר בתלמוד[5] שפעם פגש את רבו רב הונא כשהוא מהלך ונושא כלי חפירה על כתפו, רב חנא שראה בזה פחיתות כבוד לרבו - נטלו ממנו. אמר לו רב הונא - אם רגיל אתה לטעון בעירך טען, ואם לא - איני רוצה להתכבד בקלונך.
למרות שתיארוהו[6] כאדם גדול הטרוד בתורתו (”גברא רבא וטריד בשמעתיה”)[7], לא הסיח דעתו מתקנת העניים, התייחד במעשי החסד שהנהיג בביתו, עד כדי שהעסיק 60 אופות ביום ובלילה לאפות לכל העניים, ולא הוציא ידו מכיסו בקביעות, כדי שלא ימתין העני עד שיושיט ידו לכיסו ליטול מטבעות, כי בזמן הזה עלול העני להתבייש.
כך מסופר בתלמוד[8], על עולא ורב חסדא שעברו בדרכם ליד תל ביתו של רב חנא שנחרב. למראה התל נאנח רב חסדא. לשאלת עולא, תיאר רב חסדא את מעשה צדקתו של רב חנא בר חנילאי: "בית שהיו בו 60 אופות ביום, ו-60 אופות בלילה, והיו אופות לכל מי שנצרך, ולא הוציא ידו מכיסו, מפני שחשש שמא יבא עני בן טובים, ועד שיושיט ידו לכיסו יתבייש העני. ועוד, היו פתוחים לו 4 פתחים לארבע רוחות השמים, וכל מי שהיה נכנס רעב היה יוצא שבע. והיה זורק בשנות בצורת חיטים ושעורים מסביב לביתו, שכל מי שבוש ליטול ביום, יבוא ויטול בלילה. עתה נפל הבית לתל חרבות, האם לא כדאי שאתאנח?"
וכדי לנחמו ענהו עולא בציטוט מדברי רבו רבי יוחנן: ”מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר[9] בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב... ועתיד הקב"ה להחזירן ליישובן...”.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב חנא בר חנילאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 464-465, באתר היברובוקס
- הרב יהודה אדרי, "רַב חָנָא בַּר חֲנִילָאי", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 114, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ כך מסיק הרב אהרן הימן מדברי התלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף מ' עמוד א'.
- ^ הרב אהרן הימן, "רב חנא בר חנילאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 464-465, באתר היברובוקס.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף מ' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף מ' עמוד א'.
- ^ ועל כן אסר לו רבו לאכול בשר שתלו לו לצורך שמחת יום טוב, משום ששיער רב הונא שרב חנא הקצה דעתו מהם מרוב עיונו בתורה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח עמוד ב'.
- ^ ישעיהו פרק ה' פסוק ט.