רב דימי בר חיננא (הראשון)
רב דימי בר חיננא היה אמורא בבלי מהדור השלישי.
תורתו
רב דימי מוזכר בתלמוד פעמים בודדות. ככל הנראה הכיר את רב והוא הזכיר אמרות משמו[1].
על אחד מחבריו נמנה רב חסדא, שהיה מזכיר אחד מפסקיו שהיה שגור על לשונו תמיד, ושמתייחס להלכות קרבנות וטומאה. הלכה זאת מתייחסת לקביעת החכמים[2] כי העונש על אכילת קדשים בטומאה, הוא רק על קדשים שמותרים לאכילה לאדם אחר, שהוא טהור מטומאה. בהקשר לכך הוא קבע כי בשר של קרבן פסח גם אם עדיין לא עבר את תהליך הצלייה המכשירו לאכילה מבחינה הלכתית, נחשב מותר לאכילה לאחר שנזרק דמו על המזבח החיצון.
באופן דומה הוא קבע כלל זה גם בקשר לקרבן תודה, שבו מביאים ארבעים לחמים, שמותרים לאכילה על ידי מביא הקרבן לאחר שארבעה מהם, הופרשו וניתנו לכהן. למרות זאת, גם לפני הפרשת ארבעת החלות, הלחמים נחשבים כמותרים לאכילה ואם אדם טמא אכל מחלות אלו הוא נענש כאוכל קדשים בטומאה[3].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב דימי בר חיננא (הראשון)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 331, באתר היברובוקס
הערות שוליים