לדלג לתוכן

קיטוב פוליטי בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

קיטוב פוליטי בישראל הוא תהליך בו מורכבות הדעות וריבוי ההבדלים בחברה הישראלית מצטמצם יותר ויותר לציר אחד ואנשים תופסים יותר ויותר את החברה במונחים של "אנחנו" לעומת "הם" באופן שטעון מטען שלילי כלפי ה"אחר". הקיטוב בישראל מתבטא במספר ממדים וכולל קיטוב רגשי, אידאולוגי ובין מפלגתי.

ישראל חווה קיטוב פוליטי עמוק, המתבטא הן בעמדות בנושאי מהות כמו מערכת המשפט, דת ומדינה, והסכסוך הישראלי-פלסטיני (קיטוב האידאולוגי) והן ברגשות שליליים כלפי המחנה היריב (קיטוב רגשי). עם זאת, בקיטוב האידאולוגי לא הייתה עליה משמעותית לאורך השנים ואילו בקיטוב הרגשי חלה עלייה משמעותית מאז 2009 ונכון לשנת 2024 היא נחשבת בין המדינות המקוטבות בעולם.[1]

מאפיינים

הקיטוב הפוליטי עשוי ללבוש שתי צורות עיקריות: עלייה בכוחן של מפלגות קיצוניות והיחלשות של מפלגות המרכז (קיטוב של קיצוניות), וחלוקה ברורה בין שני מחנות פוליטיים מנוגדים ואנטגוניסטיים (קיטוב דואלי). הקיטוב בישראל הוא בעיקרו מהסוג השני. בסוג קיטוב זה ההשתייכות למחנה פוליטי הופכת חלק מזהותו של האדם ומגדירה אותו מעבר לעמדותיו הפוליטיות. הזיהוי הפוליטי בולע לתוכו זהויות אחרות ומצמצם ריבוי זהויות. קשה מאוד לעבור ממחנה למחנה, אנשים נוטים לשנות את העדפותיהם כדי שיתאימו לדעות המחנה שלהם ולא לעבור ממנו. ניצחון הצד השני נתפס כאיום. הצד השני נתפס לא רק כטועה אלא כזר, מרושע ולא רציונלי ונוצר מולו קרב ללא פשרות. מאבק זה הופך את כל מוסדות המדינה כנגועים פוליטית ומזוהים עם צד זה או אחר.[2]

השסעים בישראל קשורים באופן הדוק לקיטוב בישראל.[3] החברה הישראלית מורכבת ממספר יחידות מגזריות ייחודיות, שלכל אחת מהן סדר יום אידאולוגי, דתי, פוליטי, תרבותי או אתני. הדבר הוביל לפיצול והפרדה מוגברים וכתוצאה למתחים בין-מגזריים מוגברים.[4] נהוג להתייחס לארבעה שסעים מרכזיים: השסע הלאומי (יהודים/ערבים), השסע הדתי (דתיים/חילוניים), השסע העדתי (אשכנזים/ספרדים-מזרחים), והשסע האידאולוגי (ימין/שמאל). בתקופות של גלי הגירה נהוג גם להתייחס לשסע עולים מול ותיקים. לאור התרחבות אי השוויון בחברה הישראלית התגבש גם שסע מעמדי בין עשירים ועניים המתבטא בהחמרה הדרגתית של שיעורי העוני ושל פערים חברתיים.[5] מחקר שסקר את שלושת העשורים שקדמו ל-2018 מצא שהשסע בין יהודים לערבים היה השסע אותו העריך הציבור כחמור ביותר באופן עקבי. נמצאה ירידה בהערכת הציבור את חומרת של השסע העדתי והשסע ותיקים-עולים ועליה בתפיסתם את חומרת השסע האידאולוגי והשסע המעמדי. בישראל חומרת השסעים מחריפה משום שחלק מהשסעים חופפים, כלומר קיים ייצוג משמעותי של קבוצה מסוימת גם בקבוצה אחרת. למשל, רוב הדתיים והחרדים הם בעלי עמדה ימנית ובקרב המשתייכים למעמד חברתי כלכלי נמוך יש ייצוג יתר של הציבור הערבי, החרדי והמזרחי.[6][5]

מגמות היסטוריות

ההיסטוריה היהודית מאופיינת במחלוקות והרעיון של מחלוקת הוא אחד מהרעיונות המכוננים שלה. החברה הישראלית הייתה מתחילת דרכה חברה מרובת קבוצות שביניהן קיימים מתחים ומחלוקות.[6] לדוגמה, בבחירה למועצה הראשונה של נציגי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ב־1920, היו 19 מפלגות. בשנות המדינה הראשונות היה ניסיון ליצור זהות חדשה מלוכדת (כור היתוך) המבוססת על לאומיות יהודית, עבודה פיזית, חיבור לארץ וליברליזם. למרות הפלגנות, בעשורים הראשונים של המדינה זהות זו הצליחה לאחד את החברה הישראלית במידה מסוימת. ניצני הקיטוב הדואלי לשני מחנות החלו להופיע לאחר המהפך הפוליטי בשנת 1977. במקום זהות אחת החלו להתפתח שתי זהויות מנוגדות. השמאל אימץ ליברליזם, אינדיבידואליזם וזכויות אדם והימין מסורתיות ולאומיות. החלוקה בין ימין ושמאל נקשרה גם לפערים כלכליים וחברתיים אשר גברו משמעותית בעשורים האחרונים.[7]

פרופסור שמיר, דביר גביסמן וונטורה, בדקו את מגמת הקיטוב בשנים 1988 עד 2015. על פי ממצאיהם, באותן שנים לא הייתה מגמת עליה בקיטוב האידאולוגי ובקיטוב הרגשי.[8] בסן-נייגט ווייס חקרו אף הם את המגמות בשנים אלה ומצאו תנודתיות בקיטוב הרגשי - עליה לאחר רצח רבין, ירידה לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה-2000, ולאחר מכן עלייה משנת 2009 ועד 2015.[9] אמיתי גדרון ויעיר מצאו כי בשלושת העשורים שבין 1992 לשנת 2022 הקיטוב האידאולוגי התחזק מעט אך לא באופן משמעותי. לעומת זאת הקיטוב הרגשי עלה מאוד ויותר מהכפיל את עצמו, בין שנת 1992 לשנת 1999 (בשנים 1992 עד 1996 הייתה עליה חדה מאוד, בשנים 1996 עד 1999 עליה מתונה). בשנים אלה התרחשו אירועים דרמטיים - הסכמי אוסלו, התקפות טרור ורצח ראש הממשלה יצחק רבין. כמו כן, שיטת הבחירות שונתה ולראשונה בישראל נבחר ראש ממשלה, נתניהו בבחירה ישירה. משנת 1999 עד 2009 הייתה ירידה בקיטוב הפוליטי. בתקופה זו התרחשה האינתיפאדה השנייה והיו קואליציות רחבות באופן יחסי, אשר כינסו סביב שולחן הממשלה מפלגות יריבות. משנת 2009, חלה עלייה מתמדת בקיטוב הרגשי. בין השנים 2009 ל־2022 עלה הקיטוב הרגשי בישראל ב־180% והגיע לרמה של 6.2. תקופה זו מאופיינת על ידי שלטון ארוך שנים של נתניהו.[10][11] הפיכתו לציר מעצב של הזירה הפוליטית התחדדה לאחר הגשת כתב האישום נגדו בנובמבר 2019 והמשבר הפוליטי שפקד את ישראל בעקבותיו. ההאשמות בשחיתות שלטונית נגדו הפחיתו את הלגיטימציה השלטונית והגבירו את הקיטוב בחברה ובמערכת הפוליטית.[12] בתקופה זו התעצמו מחלוקות סביב מהות השלטון הדמוקרטי, מעמד בית המשפט העליון, חקירות אירועי שחיתות בצמרת, וחקיקת חוקים שנויים במחלוקת.[13] בנוסף לחלוקה המסורתית לימין ושמאל, התפתח אז ציר קיטוב חדש סביב תמיכה או התנגדות לנתניהו ומעבר מחלוקות אידאולוגיות מסורתיות למערכת פוליטית הממוקדת יותר בדמותו של מנהיג מסוים ללא קשר הכרחי לעמדות אידאולוגיות. היה מעבר עמדות של הציבור ימינה, המחלוקת האידאולוגית בהקשר זה פחתה ומחנה מתנגדי נתניהו כלל גם מפלגות ימין.[14][15][16] באופן כללי, מצביעי "נגד נתניהו" נטו להיות ליברלים, בעוד שמצביעי "בעד נתניהו" נטו להיות שמרנים.[17] חלוקה זו לליברלים ושמרנים אינה זהה לגמרי לחלוקה המסורתית לימין ושמאל, לדוגמה כ-38% ממצביעי הימין לא תמכו ברפורמה המשפטית.[18] בתקופת שלאחר כינונה של ממשלת בנט-לפיד ביוני 2021 על פי מדד אחד שבדקו החוקרים עולה כי הייתה התמתנות בקיטוב הפוליטי ועל פי מדד שני שנבדק עולה כי לא הייתה התמתנות כזו.[10] המשבר החוקתי של 2023 סביב הרפורמה המשפטית החריף את הקיטוב הפוליטי. אחרי ה-7 באוקטובר הייתה תחושת איום קיומי וטראומה גדולה והקיטוב פחת. בקרב חלקים גדולים מהציבור התגלו גבורה, תחושת סולידריות ושותפות עמוקה, אחווה, לכידות, כמיהה לאפשרות לאחדות, וסיוע אזרחי כתוצאה מוואקום מנהיגותי ופוליטי, אך במקביל המשיכו ברשתות החברתיות קיטוב, מחנאות והכפשות.[19][20] במהלך השנה שלאחר מכן הקיטוב הרגשי עלה שוב בהתמדה.[21] נכון לשנת 2024 ישראל חווה עלייה דרמטית בקיטוב הפוליטי והיא נחשבת בין המדינות המקוטבות בעולם.[22]

קיטוב בעת הנוכחית

המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית שהחלה ב-2023 החריפה את הקיטוב, כאשר הציבור נחלק למחנות פרו-רפורמה ואנטי-רפורמה, עם פערי אמון חריפים כלפי מוסדות המדינה והבדלים בתפיסת הדמוקרטיה. חלקים בממשלה חוו תחושת דחיפות, איום וחוסר אמון עמוק כלפי הצד השני וכלפי בית המשפט ולכן בחרו להוביל שינוי קיצוני. הדבר הוביל לתגובת נגד של המתנגדים לרפורמה, אשר חשו דחיפות וחוסר אמון עמוק וחשש לפגיעה בדמוקרטיה ולהפיכת ישראל למדינת דת.[23][24] הקיטוב סביב הרפורמה המשפטית נוצר במהירות והתבסס על עמדות קודמות שהניעו אותו ועל אי אמון מוסדי טעון פוליטית (politicized institutional distrust) שקדם לה. היא קיבלה אופי של מאבק ציבורי נרחב על זהותה וערכיה ועל טבעה של הדמוקרטיה. הסכסוך סביב המהפכה המשפטית נתפס כשונה מנושאים שהייתה עליהם מחלוקת בעבר ועוסק בשאלה של זהות ביתר שאת. בין שני המחנות קיים פער מוחלט של אמיתות מתחרות. כל צד מאמין בנרטיב מקוטב באופן מובהק, הסותר ישירות את הנרטיב של הצד השני וניזון ובתורו מזין, מהמדיה המרכזית והמדיה החברתית, אשר במידה משתנה, תומכים בצד אחד או באחר. לכן, עמדתו של צד אחד נתפסת על ידי הצד שכנגד כחסרת בסיס או כשקר מכוון, ולהפך. משחק סכום אפס בו כל הישג של צד אחד נתפס כתבוסה עבור השני.[25] כל מחנה העריך באופן מוטעה שרוב האוכלוסייה חולקת את דעותיו ("אפקט הקונצנזוס השגוי"). תומכי הרפורמה נוטים לזהות אתנו-דתית חזקה יותר וליותר פטריוטיות עיוורת ומביעים יותר אמון בממשלה ופחות אמון במערכת המשפטית בהשוואה למתנגדיה. קיים הבדל בהבנת הדמוקרטיה כאשר העיקרון המרכזי שלה בעיני מתנגדי הרפורמה עקרון הפרדת הרשויות ומערכת של איזונים ובלמים בעוד שתומכיה מדגישים את עקרון שלטון הרוב.[26] יש הטוענים כי חלוקה זו היא דיכוטומיה מוגזמת שאינה מייצגת רבים בשני המחנות, המעניקים עדיפות לביטחון אישי ולמערכת אכיפת חוק יעילה. לדבריהם, פרספקטיבה המעמידה את ערכי הדמוקרטיה, הליברליזם והשוויון מול הלאומיות והיהדות היא גישה צרה, אשר כשלעצמה תרמה למשבר הנוכחי. על פי תפיסה זו קיימים חלקים גדולים בציבור הישראלי, מימין ומשמאל כאחד, שאינם משתתפים פעילים במאבק סוער זה, רוב דומם של ציבור מתוסכל ומבולבל מהמאבק, מוצא בו פחות עניין ומעוניין בשקט.[25]

נתונים בנוגע לקיטוב

סקר משנת 2021 מצא כי 20% מכלל הישראלים נתקלו בגילויי שנאה בחיי היום יום ו-69% מכלל הישראלים נתקלו בגילויי שנאה ברשתות החברתיות.[27]

סקר שנערך בשנת 2022 עבור "ועידת ישראל ללכידות חברתית", מצא כי 82% מהציבור חושב שהחברה הישראלית מפולגת או מפולגת מאוד.[21]

במחקר משנת 2022 שבדק 19 מדינות, ישראל דורגה בין שְלוש המדינות שבהן הקיטוב הפוליטי החזק ביותר, יחד עם ארצות הברית ודרום קוריאה.[28]

על פי סקר משנת 2023 75% מהמשיבים סבורים כי קיים קונפליקט בין שמאל וימין ברמה גבוהה/גבוהה מאוד, 71% סבורים כי קיים קונפליקט ברמה גבוהה/גבוהה מאוד בין יהודים וערבים בישראל, 61% כי קיים קונפליקט ברמה גבוהה/גבוהה מאוד בין דתיים וחילוניים, ו-57% בין תומכי מפלגות שונות.[15]

על פי ממצאי מחקר של הפסיכולוג הפוליטי נמרוד ניר, נכון לסוף שנת 2024 הציבור הישראלי תופס את הקיטוב הפנימי כאיום הגדול ביותר על המדינה.[29]

מסקר שערך מכון תכלית ב־2025 נמצא כי 50.4% מהישראלים רואים בקיטוב בחברה הישראלית את האיום המשמעותי ביותר על המדינה, יותר מאשר סכנה ביטחונית חיצונית (43.2%).[30]

סוגי קיטוב

קיטוב אידאולוגי הוא הפערים האידאולוגיים בין שני המחנות הפוליטיים. קיטוב רגשי מתייחס לפער בין הרגש החיובי של תומכי מפלגה כלפי מפלגתם, לבין הרגש השלילי שהם מביעים כלפי מפלגות יריבות. מודד את עוצמת הרגשות השליליים כלפי אנשי המחנה הפוליטי האחר אל מול הרגשות החיוביים כלפי אנשים מהמחנה שלך. קיטוב במערכת הפוליטית שנקרא גם קיטוב אליטה פוליטית מתייחס לקיטוב בין מפלגות ופוליטיקאים.[31]

קיטוב במערכת הפוליטית

הקיטוב בתוך המערכת הפוליטית, בא לידי ביטוי בחלוקה של "בלוקים" נוקשים (ימין, מרכז, שמאל, חרדים, ערבים), מה שמקשה על קואליציות חוצות מחנות ומעמיק את השיח הבינארי ("איתנו או נגדנו"). על פי פולי ברונשטיין נכון לשנת 2025 החלוקה היא כבר לא רק בין ימין ושמאל, אלא בין עמדות מרכזיות לקיצונים[32] בסקר מאפריל 2024 עלה כי 70% מהישראלים הסכימו שהחלוקה היא בין עמדות מרכז לקיצונים.[33] על פי קובי מיכאל ומאיר אלרן בתקופה זו המחלוקות מתודלקות ומנוסחות על ידי "קיצוניים" אידאולוגיים, שאינם מייצגים חלק גדול מהציבור הישראלי.[34]

למרות ריבוי המפלגות, הממשלה פועלת כשתי "משפחות לוחמות" בהן מגוון הדעות נטמע תחת קיטוב מוחלט. גושים אלו אינם קוהרנטיים מבחינה אידאולוגית וישנם פערים עצומים בנושאים מהותיים בין הקבוצות המרכיבות אותם. פרדיגמת הגושים יוצרת אצל אזרחים רבים תחושה של חוסר בית פוליטי, שכן הם מצביעים למפלגה המייצגת אותם אך נאלצים לבחור בין שני גושים נוקשים. היא פוגעת בלכידות הלאומית לטובת לכידות גושית, ויוצרת שיח בינארי המונע שיתוף פעולה וחדשנות גם בנושאים שבהם רוב הישראלים מסכימים[32] תהליך ההתרופפות של מפלגות דתיות לאומיות מתונות, שהחל לפחות משנת 2009 התחזק בשנים האחרונות ומפלגות קיצוניות של קבוצת אוכלוסייה זו התחזקו.[35]

בין השנים 2003 ל-2014 מפלגות האופוזיציה תמכו פעמים רבות בהצעות חוק של הקואליציה. לעומת זאת בשנים האחרונות שיתוף פעולה בין האופוזיציה והקואליציה אינו נפוץ. זהו מדד להתעצמות הקיטוב ברמת האליטות הפוליטיות.[36]

קיטוב אידאולוגי

למרות שישנן הסכמות רחבות יחסית בציבור היהודי בנושאים כמו כלכלה וחלק מהסוגיות אזרחיות, קיימים בישראל גם שסעים אידאולוגיים עמוקים. הנושאים העיקריים בהם ניכר קיטוב אידאולוגי הם:

הסכסוך הישראלי-פלסטיני: קיים פער בין בוחרי מפלגות שונות בנוגע לעמדות כלפי הסכסוך הממושך שהוביל לתקופות תכופות של הסלמה אלימה. קיימים ויכוחים על מדיניות החוץ והביטחון ועל סוגיית הזהות, לדוגמה שאלת הסיפוח לעומת הכרה במדינה פלסטינית. משמעות המושגים "ימין" ו"שמאל" קשורה למחלוקת זו. השסע הלאומי (יהודים-ערבים) הוא שסע משמעותי בפוליטיקה הישראלית, המשפיע על מידת הלגיטימציה של מפלגות המיעוט הלאומי בעיני הציבור היהודי.[37]

יחסי דת ומדינה: סוגיה זו מהווה חלק מהותי מממד הזהות הקולקטיבית ומהווה מנבא מובהק לדפוסי הצבעה למעט מפלגת הציונות הדתית. עמדות בנושא זה נעות על ספקטרום שבין עמדות התומכות בשילוב הדת בחיים הציבוריים לבין עמדות התומכות בהפרדת הדת ממדיניות הממשלה. בנושא זה קיים קיטוב ניכר בין בוחרי המפלגות הדתיות לבוחרי המפלגות החילוניות, כאשר בוחרי הליכוד ממוקמים בתווך ומביעים עמדות חצויות בנוגע לצעדי מדיניות קונקרטיים כמו נישואים אזרחיים.[38] שאלות כמו "לימודי ליבה" גיוס חרדים לצה״ל, משילות דתית (למשל בהקשר לשבת, כשרות וחינוך) ותפקוד הרבנות, גורמות להקצנה ולעימות מתמשך. רוב הציבור היהודי מסכים שישראל יכולה להיות גם מדינה יהודית וגם דמוקרטית אבל חלוק בנוגע לשאלה מה צריך לקרות בפועל אם עקרונות הדמוקרטיה ינגשו עם ההלכה.[39] החברה הישראלית שמרה שנים רבות על סטטוס קוו של עמימות מסוימת בשאלה של אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה שאפשר אי הכרעה. בשנים האחרונות התרחשו שני מהלכים שערערו את הסטטוס קוו הזה - הכנסת מפלגה ערבית לקואליציה וניסיון ההפיכה המשפטית. כל אחד מהמהלכים נגע בציפור הנפש הזהותית של אחד המחנות הפוליטיים. כתוצאה העמיק הקיטוב החברתי והפוליטי וסוכלה כל אפשרות לשיח של סובלנות ויצירת קונצנזוס.[40]

סמכויות בית המשפט העליון: קיים שסע עמוק גם בנושא זה, המפריד בין תומכי מפלגות שונות. תומכי מפלגות השמאל והמרכז תומכים בסמכות בית המשפט העליון לפסול חוקים, בעוד שתומכי מפלגות הימין הדתיות והחרדיות מתנגדים לה. מצביעי הליכוד חצויים בסוגיה זו. מניתוח קמפיין הבחירות וסקרי דעת הקהל נמצא כי ניסיונות השינויים הרדיקליים במערכת המשפט מצד הממשלה לא שיקפו דרישה ברורה מצד הציבור, שאותו העסיקו בעיקר סוגיות כלכליות וביטחוניות.[41][38]

רמת הקיטוב האידאולוגי

בקרב קבוצות מסוימות חל תהליך של הקצנה אידאולוגית: בעקבות מלחמת 1967 במגזר הדתי לאומי חלה הקצנה שתרמה לקיטוב.[42] הקצנה זו באה לידי ביטוי בעמדות בנוגע לאכיפת פרשנות אורתודוקסית של היהדות, שוויון מגדרי וסיפוח. גם בוחרי הליכוד הפכו לניציים יותר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במחקר משנת 2023 עולה כי מפלגת הליכוד עברה תהליך הקצנה משמעותית ונכון לשנת 2023 היא קרובה יותר למפלגות הימין הקיצוני הפופוליסטיות באירופה. נמצא גם שהקצנת המפלגה אינה משקפת בהכרח שינויים בתפיסת עולמם של מצביעיה בהקשר לדמוקרטיה ליברלית.[18] במחקר של הבל סלע, אלדר ואח' נמצא כי הקצנת עמדות הקואליציה הובילה להתמתנות עמדות בוחריה ולא להקצנה אידאולוגית שלהם.[43][35][44]

על אף קיומו של קיטוב אידאולוגי לא ניכרת עלייה משמעותית שלו במהלך השנים.[31] הממצאים מראים שקיים בסיס אידאולוגי להסכמות רחבות בנושאים רבים הקשורים בסוגיות חברתיות ואזרחיות. למשל גיוס חרדים והשוויון בנטל, התנגדות לסיפוח שטחים, התנגדות למדינה פלסטינית, תמיכה ביהדות מכלילה, החלת נישואים אזרחיים, החלשת כוח הכפייה של הממסד הדתי ואף נקודות השקה אפשריות בנוגע לסמכות בית המשפט העליון בין קבוצות שונות. קיימת גם הסכמה רחבה יחסית בנוגע לסוגיות ביטחוניות וכלכליות. 65% מהציבור מעדיפים גישה סוציאליסטית על פני קפיטליסטית. בנושאי ביטחון יש התקרבות בין עמדות הגוש הימני והגוש השמאלי, במיוחד לאחר שתהליך השלום עלה על שרטון בסוף שנות ה־2000 והוויכוח עליו איבד ממרכזיותו בחברה הישראלית. רוב הישראלים מחזיקים בעמדות מרכזיות ומעוניינים בממשלת אחדות. למרות זאת, "פרדיגמת הגושים" גורמת לכך שעמדות אלה אינן מיוצגות באופן מלא בפוליטיקה.[33][45][46]

קיטוב רגשי

בניגוד לקיטוב האידאולוגי, בעשור האחרון ניכרת עלייה דרמטית בקיטוב הרגשי בישראל. היא כוללת התחזקות של תחושות עוינות, סלידה, חשדנות וחוסר אמון וניכור. פרדיגמת הגושים זורעת פילוג פנימי, פוגעת בסולידריות לאומית למען לכידות גושית ויוצרת שיח בינארי.[47][31][19][48] ההשתייכות הפוליטית הופכת להיות עניין של זהות והשתייכות לקבוצה. הזהות הפוליטית של תומכי המחנות הפוליטיים השונים, הופכת להיות זהות חברתית מרכזית עבורם והם מוכנים ללכת איתה ״באש ובמים״, ובמקביל מביעים רגשות שליליים מאד כלפי הקבוצה היריבה.[49]

מיכה גודמן הגדיר קיטוב רגשי כתהליך שבו מה שאני חושב על הדעה של האדם הופך להיות מה שאני חושב עליו. במצב זה קיימת דעה מעוותת על הכוונות והדעות של הצד השני ושנאת אדם בשל דעותיו. הקיטוב וחוסר ההיכרות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית מגבירים את החרדה ומעוררים אמוציות שמקשות על שיח שיש בו הקשבה. הוויכוח הוא לא עם האדם החושב שונה אלא נובע מהתיוג שלו והתכונות והמאפיינים שמייחסים לו בעקבות התיוג.[19]

במדינות עם איום חיצוני מתמשך כמו ישראל, הקיטוב הרגשי קשור בכך שיש קשר בין האידאולוגיה לבין תפיסת האיום החיצוני והרגישות לו. טל אוריאן, ניר ואח' מצאו שככל שאנשים תופסים יותר את הקבוצה האחרת כחווה את האיום החיצוני באופן שונה מהם, כך גדל הקיטוב הרגשי כלפיה, הן אצל ימניים כלפי שמאלניים והן אצל שמאלניים כלפי ימניים.[50] על פי מחקר של אוריאן־הראל ואח' הקיטוב בישראל נובע לא רק מחילוקי דעות אידאולוגיים אלא גם מהתפיסה שמדובר בשאלות קיומיות לגבי עתיד המדינה. כל צד לא רק תופס את היריב כלא ערכי, אלא כמאיים על הקיום שלו.[21]

גורמים להגברת הקיטוב

תקשורת ומדיה חברתית

המדיה המודרנית מחריפה באופן משמעותי את הקיטוב בישראל. מחקר של אוריאן הראל, כץ ג'יימסון ואח' מדגים כיצד במסגרת השיח בפייסבוק בישראל נוצרת נורמליזציה של עוינות קשה כלפי הקבוצה הפוליטית הנגדית, ואף שנאה[49]. אלגוריתמים ברשתות החברתיות מעדיפים תוכן מוכוון רגש ומגביר מסרים רדיקליים ולפעמים מתעדפים סיפורים סנסציוניים גם אם הם שקריים. מידע כוזב מופץ יותר ומהר יותר.[51] כלי התקשורת החברתיים מהירים יותר ונטולי פיקוח, מה שמאפשר הפצת מידע שגוי או קיצוני. תיבות תהודה מובילות לכך שקבוצות שונות נחשפות למידע שונה, ולהתמעטות המכנה המשותף בין הקבוצות.[52] הטלוויזיה הרב-ערוצית, לצד האינטרנט והרשתות החברתיות יצרו מרחבי שיח הומוגניים בהם אנשים אינם נחשפים לעמדות מנוגדות ולכן נוטים יותר להקצנה ולריחוק מהקבוצה השנייה. אנשים מקבלים אישוש לא רק להרגשה שצודקים אלא גם לרגשות זעם תסכול ושנאה שמקבלות תוקף לכאורה מרגשות ההמון.[19] מחקר משנת 2022 מצא אנשים מתחברים למי שדומים להם אך מעט יותר קיצוניים מהם דבר שמביא להקצנתם ואז לחיפוש אנשים קצת יותר קיצוניים, וכן הלאה.[53] גם טרולים ובוטים תורמים ליצירת סביבה עוינת. עלו גם חשדות להתערבות של גורמים איראניים ורוסיים ברשתות החברתיות בישראל, על-מנת להעמיק את הקיטוב.[54][55] גם התקשורת המסורתית תורמת לשיח מקוטב על ידי דגש יתר של מחלוקות, חדשות סנסציוניות וראיונות אישיים, מה שמותיר מרחב דל לדיאלוג מעמיק ולהבנה הדדית.[56] בישראל קיימת הפצת פייק ניוז שימוש בפלטפורמות לצורכי תעמולה, הסתה, הפחדה ופגיעה באוכלוסיות או בודדים.[56] השילוב בין האינטרנט לטלפונים הניידים מאפשר גם לעצב תודעה במהירות ובזול באופנים שלא היו קיימים בעבר. על פי מספר מקורות כניסתו של ערוץ 14 השפיעה על הקיטוב החברתי והפוליטי בישראל באמצעות תמיכה בלתי מסויגת בנתניהו, תקיפת והשמצת מתנגדים, הפצת רטוריקה קיצונית, נורמליזציה של דעות קיצוניות, הקצנת השיח ושינוי הנורמות התקשורתיות.[57][10][58][59][60]

חינוך

קיימת הפרדה ברורה בין מערכות החינוך השונות בישראל ותכני הלימוד שונים לחלוטין בין המגזרים, ולעיתים אין כלל לימודי ליבה או חובה בחלקם. הנשיא לשעבר ריבלין, ב"נאום השבטים", הדגיש את החלוקה בחברה בהקשר של מערכות החינוך השונות וטען כי ההפרדה לזרמי חינוך נפרדים "תורמת לשבטיות ומחריפה את החלוקה"[61]

סגנון הנהגה

אחד הגורמים שמעצימים את הקיטוב החברתי הוא התחזקות השיח הפופוליסטי הימני ברטוריקה של הפוליטיקה בישראל.[28] התבטאויות נבחרי ציבור עלולות להעצים את השסעים והפערים בין עדות ומעמדות.[61] מאז שבנימין נתניהו נכנס לתפקידו (בפעם השנייה) שנת 2009, הקיטוב הרגשי במגמת עלייה יציבה.[3] על פי אסנת לובראני חוקרת מהמכון האוסטרי לפוליטיקה בינלאומית, בנימין נתניהו בנה לעצמו בסיס נאמן ואגרסיבי, תוך האשמת מתנגדים כבוגדים והגברת עימותים פנימיים, במיוחד על רקע אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה[62] על פי ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה, נתניהו משתמש בטקטיקה של מתקפה על התקשורת הממוסדת כחלק מאסטרטגיה שלטונית כוללת.[24] על פי פרופסור למדע המדינה איזבל שיירנבק, הקיטוב הרגשי מוסבר בעיקר על ידי שנותיו של בנימין נתניהו בשלטון שניצל והחיה קווי שסע שאחרת לא היו בולטים באותה מידה.[63][14]

אירועים שהגבירו את הקיטוב

מספר אירועים דרמטיים בהיסטוריה הישראלית החריפו את השסעים: רצח יצחק רבין ב־1995 שאחריו נרשמה תקופה של הדחקה מיידית לצד ההתגבשות איטית של נרטיבים קיצוניים, מהווה נקודה דרמטית בדיאלוג הלאומי. גם ההתנתקות מרצועת עזה ב־2005 גרמה לפילוג משמעותי: המחלוקת בין תומכי ההסכם למתנגדיו הובילה למחאות ענק ולשיח שהותיר צלקת בין האזרחים. בהקשר העדכני, ניסיון המהפכה המשפטית שהחל ב-2023 עורר הפגנות המוניות והעמיק את הקיטוב בחברה. אירועים טראומטיים כמו מתקפת השבעה באוקטובר, כישלונות ממשלתיים לדעת חלקים בציבור, והעדר ועדת חקירה ממלכתית הגביר את תחושת הפירוד והמחאות ההמוניות. תחושת המשבר ואי-אמון התעצמו נוכח מגמות דמוגרפיות והיבטים ספציפיים של הרפורמה והרכב הממשלה. אירועים האלה הדגישו או יצרו מתחים חריפים בין קבוצות, וחידדו את גבולות הגושים השונים.[64][62]

מערכת הבחירות

שיטת הממשל והבחירות בישראל, הכוללת ייצוג יחסי ואחוז חסימה נמוך יחסית (3.25% כיום), תורמת לריבוי מפלגות ולקושי בהרכבת קואליציות יציבות, מה שמחריף את הפילוג הפוליטי ופוגע במשילות.[61] העלאת אחוז החסימה בשנת 2014, שנועדה לייצב, תרמה שלא במתכוון לקיטוב בפוליטיקה הישראלית בכך שהפכה את הסיעות הקטנות לשחקניות מפתח, ואילצה מפלגות גדולות להיענות לאלמנטים קיצוניים כדי להבטיח שהן יעברו את אחוז החסימה. הדבר נתן לגיטימציה והעצים קבוצות קיצוניות שקודם לכן היו שוליות וגרם להתבססות עמדות קיצוניות והקשחת המפלגתיות. המפלגות המרכזיות היו חייבות לקבל את הרדיקליות החדשה כדי לשמור לצידן את אותם שחקנים שהיו שוליים בעבר. ככל שהרדיקלים מפעילים יותר השפעה, המערכת פחות מסוגלת לסבול שיתוף פעולה חוצה מפלגות ופחות מקדמת מתינות והפשרות הטבועות במערכת פרלמנטרית מתפקדת הופכות לבלתי ניתנות ליישום. כך הופכת הפוליטיקה של ישראל לבלתי גמישה, וכתוצאה מכך פחות יציבה. הפיזור התכוף של הכנסת מקצר עוד יותר את האופקים הפוליטיים, מה שהופך פשרה לפחות אטרקטיבית מאשר פנייה לבסיס מצביעים נאמן ומקוטב.[65][12][66]

השלכות

השלכות על תפקוד תקין ועל הביטחון

ההטרוגניות הקיימת בישראל אינה מובילה בהכרח לחוסר יציבות שלטונית. סכסוכים אידאולוגיים וקרעים חברתיים הם שפוגעים בסדרים תקינים ביכולת תפקוד המערכות וביציבות השלטון. נכון לשנת 2025 האמון במוסדות המדינה, במנהיגות ובמערכת הפוליטית נמצא בשפל היסטורי וקיימת סכנה כי הדבר יוביל לכאוס, אי סדרים ופגיעה בשלטון החוק. הקיטוב מקשה על פשרות והסכמות ומחזק את ההתבצרות של כל צד בעמדתו.[67][62][68] הוא מקשה על התמודדות עם אתגרים פנימיים מרכזיים כמו למשל גיוס חרדים לצה"ל והקמת ועדת חקירה ממלכתית.[20] התגברות הקיטוב הפוליטי הובילה לקושי בשיתוף פעולה בין יריבים פוליטיים ויצרה משבר אמון חריף במוסדות המדינה. הקיטוב הוביל לשיתוק המערכת הפוליטית ולמאבק גלוי בין חלקים מהמערכת הפוליטית והמערכת המשפטית.[21][69] משבר הקיטוב והקיצוניות מתורגם בישראל לסכנה ביטחונית קיומית ומיידית, מחליש את חוסנה הפנימי ומשדר חולשה לאויבים, כפי שנראה בשבעה באוקטובר.[64]

השלכות על הדמוקרטיה

החוקרים גדרון שפלר ומור מציינים כי קיטוב עלול להוביל למשברים חוקתיים ולפגוע בדמוקרטיה.[69] ממחקר של פינקל ואל עולה קשר בין קיטוב רגשי לנסיגה דמוקרטית. במחקר שהשווה בין 53 מדינות נמצא מתאם מובהק בין קיטוב רגשי גבוה ובין פגיעה בחירויות ובזכויות המאפיינות דמוקרטיות ליברליות קיטוב רגשי מגביר תמיכה במחנה של האדם גם במחיר פגיעה בדמוקרטיה.[68] מכניזם אפשרי שמחבר קיטוב רגשי להתערערות הדמוקרטיה הוא זה של "העלמת עין": אנשים מוכנים לקבל הסדרים לא דמוקרטים ובלבד שהמחנה האחר הנתפס כעוין לא יהיה בשלטון.[70] במחקר שבדק תמיכה בנסיגה דמוקרטית בישראל בחן חמישה גורמים - התקשרות אישית למנהיג, תפיסה על פיה משמעות הדמוקרטיה היא רצון הרוב (מייג'וריטריאניזם), קיטוב רגשי, חוויה אישית שלילית עם מערכת המשפט והשקפת עולם המבוססת על ניגוד מוסרי בין העם לאליטה. ממצאי המחקר הראו שהתמיכה מוסברת בעיקר על ידי חיבור חזק למנהיג וקיטוב רגשי.[71][72] על פי פרופסור דסיביליה סיינה קיים צורך להתנגד בתקיפות כאשר גבולות הסובלנות נחצים והדמוקרטיה מאוימת. עם זאת העמדה התקיפה של שני הצדדים מגבירה את הקיטוב דבר המהווה פרדוקס.[23][7]

השלכות כלכליות

קיטוב פוליטי יכול לגרום להשלכות כלכליות שליליות, שכן אי ודאות וחוסר יציבות הנובעים מקיפאון פוליטי או שיתוק מדיניות עלולים להרתיע מהשקעות, לערער את אמון הצרכנים ולשבש את הצמיחה הכלכלית.[73] קיטוב פוליטי עלול להיות בעל השלכות כלכליות שליליות גם עקב קוצר ראייה של מדיניות כלכלית ועלייה בחוסר ודאות מדינית. הוא משפיע לרעה על השקעות ומוביל לתנודתיות בשווקים ועלול להוביל למדיניות פיסקלית לא עקבית, מה שמחליש את אמון העסקים והמשקיעים.[74][75] בשנת 2024 סוכנות הדירוג פיץ' הורידה את דירוג האשראי של ישראל וקבעה תחזית שלילית וציינה בין השאר כי הקיטוב הפוליטי, הצרכים הקואליציוניים והצרכים הצבאיים עלולים לעכב את תוכנית ההתכנסות התקציבית ולהוות סיכון לתחזית החברה".[76]

השלכות חברתיות

הקיטוב פוגע בלכידות החברתיות ומוביל לתחושת ניכור ותסכול בקרב האזרחים. הוא עלול להוביל להתרבות של קהילות סגורות ומרחבים עירוניים מופרדים. במחקר משנת 2022 נמצא שהקיטוב הפוליטי בין ימין ושמאל משפיע על יחסים בין-אישיים ועל נטייה להעדיף או להחרים גופים מסחריים וגופי תקשורת על סמך זיהוי שלהם עם עמדות פוליטיות.[77] כן נמצא במחקרים כי קיטוב רגשי משפיע על בחירות ועל יחסים בתוך התא המשפחתי[78] קיים גם חשש מהסלמה לאלימות, במיוחד על רקע עימותים בין תומכי ומתנגדי הממשלה[62] ומתרחבות תופעות של דמוניזציה כלפי היריב הפוליטי, עימותים מילוליים חריפים ועליה בסובלנות לשיח מכפיש וגזעני.[79][30]

תאוריות פסיכולוגיות

ברוך כהנא מסביר את תופעת הקיטוב בישראל על פי המודל של ביון לניתוח קבוצות. הוא מקשר בין הקבוצות המקוטבות בישראל לבין קבוצת הנחה בסיסית מסוג לחימה-בריחה, שהיא סוג קבוצה החשה איום על קיומה ושהערך העליון בה הוא שימור התקיימותה. ההנחה הבסיסית בה היא שכדי להבטיח את המשך קיומה יש לסמן מישהו או משהו ככזה שיש להילחם בו או לברוח ממנו. מי שנמצא בפנים ומדבר בשבחו של מי שבחוץ הוא בוגד. התגובות בקבוצה כזו הן הישרדותיות ומגנות עליה מפני חרדה עצומה. כהנא סבור שבישראל יש שתי קבוצות שכל אחת רואה באחרת איום והן בעלות אופי הישרדותי זו כלפי זו. הן נוקטות בצעדים הכוללים הטחת ביטויים מילוליים קיצוניים, אלימות וחרמות. הפרט בקבוצה יכול להרגיש מאוים או לא רצוי אם יחשוב אחרת מהקבוצה. דיאלוג נתפס כמסכן את לכידות הקבוצה ואת קיומה.[19]

מחקר של אילוז וסיקרון בוחן כיצד רגשות של פחד, סלידה, טינה ואהבת המולדת משרתים מגמות פופוליסטיות ומעצימים קיטוב. הפחד נחרת בתודעה של העם היהודי בשל היסטוריה של רדיפה וטראומה. הפחד מהאחר והתחושה כי איום קיומי על המדינה נוכחים תמיד. סלידה חברתית נועדה להפריד בין אנשים שמוגדרים כ"טמאים" לאלה שמוגדרים כ"טהורים". תנועות גזעניות ופופוליסטיות, משתמשות בסלידה כדי לסמן ולהרחיק את "האחר". במדינת ישראל, פלסטינים נתפסים כקבוצה חברתית נפרדת בתכלית שצריך להרחיק בינה לבין קבוצת הפנים, דהיינו, יהודים. מי שנתפס כקרוב לגורם טמא הופך לטמא בעצמו: הסלידה מפלסטינים יוצרת סלידה מפעילי זכויות אדם שמסייעים להם, מאידאולוגיה שרואה אותם כשווי זכויות ומהשמאל הפוליטי בכללותו. כך, הדמוניזציה הפופוליסטית כלפי קבוצות מיעוט מתורגמת גם לקיטוב פוליטי עוצמתי, כאשר צד אחד נתפס על ידי האחר כמעין אויב. השימוש הפופוליסטי בטינה נוטה להתמקד בקיפוח של קבוצה אחת בלבד. פוליטיקאים פופוליסטיים שמעודדים רגשות טינה לא בהכרח ישאפו לתקן את אי השוויון בחברה, כי המשך קיומו של אי השוויון משמר את הטינה, שמסייעת להם לגרוף הון פוליטי. אהבת המולדת, שלכאורה נתפסת כרגש חיובי שיוצר לכידות, הופכת לכלי שמדגיש את ההבדלים האתניים, הדתיים והמעמדיים בחברה.[80][81]

על פי בר טל חברות שחיות בסכסוך מתמשך כמו ישראל, מפתחות דפוס חשיבה חד דיכוטומי ובינארי שעוזר להם להתמודד איתו. אנשים מוסללים לחשוב על הסכסוך בשחור ולבן, רע מול טוב. הלפרין ממשיך רעיון זה וסבור שדפוס חשיבה זה מהווה קרקע פורייה לעוינות ושנאה בין קבוצתית בתוך החברה. שכן החשיבה הבינארית של טובים מול רעים שאנשים מורגלים בה בהקשר של הסכסוך הישראלי פלסטינים ודפוסים אלימים המיושמים בהקשרים צבאיים לוחמניים, זולגים ומשפיעים בהקשרים שבין קבוצות חברתיות שונות בישראל[82]

התמודדות

קידום דיאלוג בין קבוצות אוכלוסייה שונות. פיתוח תוכנית חינוכית המלמדת סובלנות, אמפתיה והערכה לגיוון כמו כן, ניתן לשלב נקודות מבט היסטוריות מגוונות בתוכנית הלימודים כדי לטפח זהות לאומית משותפת תוך כיבוד רקעים תרבותיים ודתיים שונים. דיאלוגים פתוחים ומכבדים בין אנשים מקבוצות שונות בחברה הישראלית על ידי יצירת מרחבים לשיחות, סדנאות ופורומים המאפשרים חילופי נקודות מבט, חוויות ודאגות.

שיתוף פעולה עם מנהיגים דתיים ומשפיעים בקהילה כדי לקדם מסרים של סובלנות, דו קיום וחיים משותפים. למנהיגים אלה יש לרוב אמינות והשפעה בקהילותיהם. הם יכולים להתאים את המסרים שלהם באופן שתואם את אמונות העוקבים. המוסדות הדתיים יכולים למלא תפקיד חיובי בטיפוח הרמוניה והבנה חברתית. שיתוף פעולה בין מנהיגים שונים יכול לשמש גשר בין קבוצות שונות שילוב מנהיגים אלו בוועדות הכנסת העוסקות בסוגיות הקשורות לקהילותיהם או דתם יכול להוביל לכך שדאגות של קהילות ספציפיות יטופלו.

שינוי אחוז החסימה הנדרש למפלגה להיכנס לכנסת, ופעולה לשינוי שיטת ומבנה הבחירות באופן שיביא ליציבות ממשלתית, לקדנציות מלאות, להעלאת איכות הממשל וליכולת לבנות אסטרטגיות ארוכות טווח. סקר בכנס הרצליה הראה 73% תמיכה בהגדלת אחוז החסימה.

מחקר שהתפרסם בשנת 2023 מצא שניתן להפחית קיטוב רגשי באמצעות שותפות קואליציונית, אשר נמצאה כמפחיתה הטיה בתוך הקבוצה והטיה נגד קבוצות חוץ.[83] על פי נעם גדרון, "אחד הכלים שמצוי בידי פוליטיקאים ישראלים להקטנת הקיטוב הרגשי... הוא הקמת ממשלה רחבה... אנשים מביעים רגשות חיוביים יותר כלפי מפלגות שנמצאות בקואליציה עם המפלגה שלהם".[84]

עידוד התקשורת להימנע מסיקור חסר איזון ומפלג ומסנסציוניות. במקום זאת, יש לתמוך בקמפיינים תקשורתיים המדגישים ערכים משותפים, חוויות משותפות וסיפורים המקדמים אחדות. סיקור מאוזן מאפשר לאזרחים לקבל החלטות מושכלות ומטפח הבנה מעמיקה יותר של נקודות מבט שונות. הימנעות מסנסציוניות יכולה להפחית מתחים וקיטובים. קמפיינים המתמקדים במשותף יכולים ליצור תחושת זהות משותפת[61]

פיקוח על המדיה החברתית - הכשל ברגולציה עצמית במדיה מחייב פיקוח ממשלתי. מומלצת קביעת אמות מידה לתוכן מזיק וענישה על חריגות. ממשלות יכולות לדרוש מחברות מדיה חברתית לשלב את התקנות האלה בהסכמי תנאי השירות עם המשתמשים.[85]

שילוב מקצועות לימוד חובה בתכנים זהים לכל מגזרי האוכלוסייה במערכות החינוך ובראשם מקצוע האזרחות.[61]

העברת מסרים כי הנורמות המקובלות והמצופות בחברה הן של התנהגות סובלנית ומכילה בין קבוצות. מחקרים מצאו כי בחברות שעברו תהליך התמתנות בין קבוצות התקיימו שלושה תנאים - 1. שינויים משמעותיים בהקשר החברתי והפוליטי (הפסקת מלחמה, שינוי משטר, מחאה חברתית נרחבת). 2. שינוי נורמטיבי רחב שקיבל ביטוי בשינויים סביבתיים, במסרים מנהיגותיים ובחקיקה וענישה פורמלית ולא פורמלית לחורגים מהנורמות הסובלניות המתעצבות. 3. התערבויות ברמת היחיד והקבוצה שהוטמעו באופן אינטנסיבי באמצעות מערכת החינוך, ארגונים לא ממשלתיים, אינטראקציה מוגברת בין חברים בקבוצות שונות ותכנים סובלניים במדיה הקלאסית או החדשה.[86]

קבלת זהויות ייחודיות. כדי שיתקיים תהליך פיוס בין קבוצות בחברה, על כל קבוצה לעשות מאמץ לתת לקבוצה האחרת תחושה שהזהות שלה לא מאוימת. יש לתת לגיטימציה והכרה בזהות ובהזדהות של כל תת-קבוצה בחברה, ולהציב קו אדום רק במקום בו ההזדהות הזו משולבת עם התנהגות אלימה או מפלה כלפי קבוצות אחרות.[87]

הערות שוליים

  1. ↑ פרופ' עידו פורת, קיטוב פוליטי והמשבר החוקתי בישראל, באתר רשות הרבים, ‏2024-05-29
  2. ↑ יניב שפירא | לירן הרסגור | אלון יקטר, האם ועל מה אנחנו מסכימים? שסעים אידאולוגיים ומגמות בדעת הקהל בבחירות 2022
  3. ^ 3.0 3.1 ELIE FRIEDMAN¨ MICHAL NEUBAUER-SHANI, [https://ijoc.org/index.php/ijoc/article/viewFile/20120/3979 The Dialectic Polarization of Consensus Formation: An Analysis of Civic Studies Media Discourse in Israel], ‏30.6.2022
  4. ↑ Erez Cohen, Political instability in Israel over the last decades – Causes and consequences, Cogent Social Sciences 10, 2024-12-31, עמ' 2293316 doi: 10.1080/23311886.2023.2293316
  5. ^ 5.0 5.1 Momi Dahan, Income Inequality in Israel: A Distinctive Evolution, Cambridge: Cambridge University Press, 2021, עמ' 362–396, מסת"ב 978-1-108-83046-1
  6. ^ 6.0 6.1 ד"ר דנה בלאנדר, שסעים ישנים וחדשים בחברה הישראלית – מבט מסקרי דעת קהל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 16 באפריל 2018
  7. ^ 7.0 7.1 פרופ' עידו פורת, קיטוב פוליטי והמשבר החוקתי בישראל, באתר רשות הרבים, ‏2024-05-29
  8. ↑ [https://en.idi.org.il/media/8314/הבחירות-בישראל-2015.pdf שבויים בשסע הזהות הקולקטיבית ימין ושמאל בבחירות 201]
  9. ↑ לטם בסן-נייגט וחגי וייס, זה אנחנו או הם: בחירות, ממשלות אחדות ואיבה בין מחנות
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  11. ↑ Iddo Porat, Political Polarisation and the Constitutional Crisis in Israel, Israel Law Review 56, 2023-11, עמ' 369–384 doi: 10.1017/S0021223723000213
  12. ^ 12.0 12.1 Erez Cohen, Political instability in Israel over the last decades – Causes and consequences, Cogent Social Sciences 10, 2024-12-31, עמ' 2293316 doi: 10.1080/23311886.2023.2293316
  13. ↑ ציפי ישראלי, מדד הביטחון הלאומי: מגמות בדעת הקהל בישראל, המכון למחקרי בטחון לאומי, 2020, עמ' 24
  14. ^ 14.0 14.1 Isabell Schierenbeck, Politisk polarisering – Israel 20 år efter den andra intifadan, Statsvetenskaplig tidskrift 125, 2023-06-07
  15. ^ 15.0 15.1 Laura Silver and Sarah Austin, Israelis have polarized views of Netanyahu, reflecting conflicts many see in Israeli society, Pew Research Center, ‏2023-08-01 (באנגלית אמריקאית)
  16. ↑ Polarization and the Hidden Israeli Center | SAPIR Journal, sapirjournal.org (באנגלית אמריקאית)
  17. ↑ Polarization, Policy Preferences, and Democratic Decay in Israel?, ‏October 2022
  18. ^ 18.0 18.1 Log In - ProQuest, www.proquest.com (באנגלית)
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 קראו בכותר - קריעה: היבטים פסיכולוגיים בתקופת המחאה בישראל 2023, שלפני אירועי ה-7 באוקטובר. עמ 274, 264-266, 293-295,308, באתר kotar.cet.ac.il
  20. ^ 20.0 20.1 Israel into 2025: Building on Regional Successes, Avoiding Domestic Fractures, 2024-12-23, נבדק ב-2025-05-23
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 אתר למנויים בלבד גדעון לב, ביחד נתנצח: החוסן הלאומי בישראל התחזק אחרי הטבח, אך צנח מאז לרמתו בזמן ההפיכה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2024
  22. ↑ פרופ' עידו פורת, קיטוב פוליטי והמשבר החוקתי בישראל, באתר רשות הרבים, ‏2024-05-29
  23. ^ 23.0 23.1 EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  24. ^ 24.0 24.1 תהילה שוורץ אלטשולר, זינוק בעלייה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 3 בדצמבר 2018
  25. ^ 25.0 25.1 The Formative Socio-Political Crisis in Israel: Implications for National Security, INSS (באנגלית אמריקאית)
  26. ↑ Dora Simunovic, Anna Dorfman, Maayan Katzir, Exploring motivated reasoning in polarization over the unfolding 2023 judicial reform in Israel, Communications Psychology 2, 2024-06-18, עמ' 59 doi: 10.1038/s44271-024-00080-x
  27. ↑ "מדד השנאה", ארגון פנימה
  28. ^ 28.0 28.1 עמיחי כהן ויניב רוזנאי, עמיחי כהן ויניב רוזנאי, עיוני משפט מד, אוניברסיטהת תל אביב, 2021, עמ' 170-187
  29. ↑ גלי וינרב, ‏"עברנו את חמשת שלבי האבל": המחקר על השינויים בחברה בישראל, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2024
  30. ^ 30.0 30.1 יהודה שלזינגר, ‏יותר ממחצית מהציבור: הקיטוב החברתי - האיום המשמעותי ביותר על ישראל, באתר ישראל היום, 12 בפברואר 2025
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 פרופ' עידו פורת, קיטוב פוליטי והמשבר החוקתי בישראל, באתר רשות הרבים, ‏2024-05-29
  32. ^ 32.0 32.1 Polarization and the Hidden Israeli Center | SAPIR Journal, sapirjournal.org (באנגלית אמריקאית)
  33. ^ 33.0 33.1 Polarization and the Hidden Israeli Center | SAPIR Journal, sapirjournal.org (באנגלית אמריקאית)
  34. ↑ The Formative Socio-Political Crisis in Israel: Implications for National Security, INSS (באנגלית אמריקאית)
  35. ^ 35.0 35.1 "מערכת משנה מפלגתית בהתרופפות מתמדת: מערכת המשנה "הציונית הדתית" ומפלגותיה בבחירות 2022" בתוך "הבחירות בישראל 2022", עמ' 283-319
  36. ↑ ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  37. ↑ מיכל שמיר, שירה דביר גבירצמן, רפאל ונטורה, שבויים בשסע הזהות הקולקטיבית: ימין ושמאל בבחירות 2015, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017, עמ' 145–175
  38. ^ 38.0 38.1 יאיר אמיתי | נעם גדרון | עומר יעיר, "קיטוב פוליטי בישראל, 2022-1992" בתוך "הבחירות בישראל 2022", עמ' 41-77
  39. ↑ Travis Mitchell, Israel’s Religiously Divided Society, Pew Research Center, ‏2016-03-08 (באנגלית אמריקאית)
  40. ↑ עירן הלפרין, אזהרת שוליים, עמ' 234-235
  41. ↑ דורון נבות | סאלם סח | דני פילק, "הממשלה הרדיקלית ביותר בתולדות ישראל: האומנם בכך רצה הציבור?" בתוך "הבחירות בישראל 2022", עמ' 183-209
  42. ↑ Religion And Politics In Israel, Hoover Institution (באנגלית)
  43. ↑ הלכו רחוק מדי? ההשפעה הפרדוקסלית של הקצנת האליטה הפוליטית
  44. ↑ מיכאל פרידמן | נדב ג' שלף, "מערכת משנה מפלגתית בהתרופפות מתמדת: מערכת המשנה 'הציונות הדתית'" בתוך "הבחירות בישראל 2022", עמ' 317-345
  45. ↑ יניב שפירא | לירן הרסגור | אלון יקטר, "האם ועל מה אנחנו מסכימים? שסעים אידאולוגיים ומגמות בדעת הקהל בבחירות 2022" בתוך "הבחירות בישראל 2022", עמ' 77-115
  46. ↑ The Elections in Israel 2022, Routledge & CRC Press (באנגלית)
  47. ↑ פרופ' עידו פורת, קיטוב פוליטי והמשבר החוקתי בישראל, באתר רשות הרבים, ‏2024-05-29
  48. ↑ ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  49. ^ 49.0 49.1 נורמליזציה של שנאה: זהות, קיטוב רגשי ודה-הומניזציה בפייסבוק בהקשר של סכסוך פוליט
  50. ↑ איום על הלכידות: קיטוב רגשי פנים-חברתי בהקשר של סכסוך בין-מדינתי עיקש
  51. ↑ Soroush Vosoughi, Deb Roy, Sinan Aral, The spread of true and false news online, Science 359, 2018-03-09, עמ' 1146–1151 doi: 10.1126/science.aap9559
  52. ↑ הקיטוב מסוכן, אך השפעתו איננה דטרמיניסטית / יאיר אמיתי ועומר יעיר, באתר ICON-S-IL Blog, ‏2025-04-01
  53. ↑ Amit Goldenberg, Joseph M. Abruzzo, Zi Huang, Jonas Schöne, David Bailey, Robb Willer, Eran Halperin, James J. Gross, Homophily and acrophily as drivers of political segregation, Nature Human Behaviour 7, 2023-02, עמ' 219–230 doi: 10.1038/s41562-022-01474-9
  54. ↑ אלון בן דוד, המטרה – הגברת הקיטוב: הקמפיין הרוסי ברשת הישראלית, באתר חדשות 13, 1 ביולי 2023
  55. ↑ טל שחף, הם נראים ישראלים, אבל הם לא: רשת הפרופילים המזויפים שמפלגת את המדינה, באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
  56. ^ 56.0 56.1 אביב כהן‏, הפוליטיקה של הרשתות החברתיות, באתר וואלה‏, 11 בדצמבר 2023
  57. ↑ MSN, www.msn.com
  58. ↑ The Patriot effect: Israel’s shifting civil discourse under Netanyahu | Reuters Institute for the Study of Journalism, reutersinstitute.politics.ox.ac.uk, ‏2025-01-28 (באנגלית)
  59. ↑ Ruth Margalit, The Poison Machine, New Yorker 100, 2025-01-20, עמ' 12–18
  60. ↑ Kershner, Isabel (2023-09-13). "An Israeli TV Channel for Netanyahu Fans Rapidly Gains Influence". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-05-22.
  61. ^ 61.0 61.1 61.2 61.3 61.4 נייר עמדה, קיטוב ושסעים בחברה הישראלית
  62. ^ 62.0 62.1 62.2 62.3 Smoke and Mirrors: Israel Stronger or Weaker in 2025? Implications for Israel and its Neighbours, oiip, ‏2025-02-13 (ב־)
  63. ↑ Last updated: 18 Oct 2023 | webeditorcmeluse, Political Polarization in Israel | Centre for Advanced Middle Eastern Studies, www.cmes.lu.se, ‏2025-05-12 (באנגלית)
  64. ^ 64.0 64.1 Gabe Scherzer, Decision Points: Israel in 2025, Shalom Hartman Institute, ‏2024-12-30 (באנגלית אמריקאית)
  65. ↑ Haviv Rettig Gur You will receive email alerts from this author Manage alert preferences on your profile page You will no longer receive email alerts from this author Manage alert preferences on your profile page, The threshold of political pain: How a tiny reform radicalized Israeli politics, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
  66. ↑ המשבר החברתי-פוליטי המעצב בישראל: השלכות על הביטחון הלאומי
  67. ↑ Yair Amitai, Noam Gidron, Omer Yair, Political Polarization in Israel, 1992–2022, Taylor and Francis, 2024-01-01, עמ' 21–41. (בenglish)
  68. ^ 68.0 68.1 Gabe Scherzer, Decision Points: Israel in 2025, Shalom Hartman Institute, ‏2024-12-30 (באנגלית אמריקאית)
  69. ^ 69.0 69.1 Noam Gidron, Lior Sheffer, Guy Mor, The Israel Polarization Panel Dataset, 2019–2021, Electoral Studies 80, 2022-12-01, עמ' 102512 doi: 10.1016/j.electstud.2022.102512
  70. ↑ קרעים בחברה, קיטוב פוליטי, זהות ושייכות בעידן של פילוג
  71. ↑ Noam Gidron, Yotam Margalit, Lior Sheffer, Itamar Yakir, Why masses support democratic backsliding, American Journal of Political Science (John Wiley & Sons, Inc.), 2025-03-23, עמ' 1 doi: 10.1111/ajps.12958
  72. ↑ ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  73. ↑ by Thomas Carothers and Andrew O’Donohue, How to Understand the Global Spread of Political Polarization, ‏October 1, 2019
  74. ↑ United States: The economic consequences of political polarization, economic-research.bnpparibas.com (באנגלית)
  75. ↑ United States: Political Polarisation and Economic Stability, www.specialeurasia.com, ‏2025-03-24 (באנגלית בריטית)
  76. ↑ אדריאן פילוט, פיץ' הורידה את דירוג האשראי של ישראל - וקבעה תחזית שלילית, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2024
  77. ↑ ד"ר עומר יעיר, ד"ר אמנון כוורי, סקר קיטוב פוליטי-חברתי בישראל 2022, אוניברסיטת רייכמן, ישראל: ב"יס לאודר לממשל,דיפלומטיה ואסטרטגיה, 2022
  78. ↑ קיטוב פוליטי בישראל, 2022-19. עמוד 45
  79. ↑ נייר עמדה. קיטוב ושסעים בחברה הישראלית
  80. ↑ רגשות, פופוליזם ודמוקרטיה: על ספרן של אווה אילוז ואביטל סיקרון, "רגשות נגד דמוקרטיה"
  81. ↑ קראו בכותר - רגשות נגד דמוקרטיה: פופוליזם כפוליטיקה של פחד, סלידה, טינה ואהבה, באתר kotar.cet.ac.il
  82. ↑ עירן הלפרין, אזהרת שוליים, עמ' 160-170
  83. ↑ Hahm, Hyeonho; Hilpert, David; König, Thomas (2023-03-30), "Divided We Unite: The Nature of Partyism and the Role of Coalition Partnership in Europe", American Political Science Review (באנגלית): 1–19, doi:10.1017/S0003055423000266, ISSN 0003-0554
  84. ↑ אתר למנויים בלבד גדעון לב, הקיטוב בישראל הגיע לנקודת קיצון. מחקרים מסבירים איך זה קרה, באתר הארץ, 10 במרץ 2023
  85. ↑ The Council on Business & Society, The Ripple Effects of Political Polarization in Society, Council on Business & Society Insights, ‏2024-10-16 (באנגלית בריטית)
  86. ↑ עירן הלפרין, אזהרת שוליים, עמ' 261-264
  87. ↑ עירן הלפרין, אזהרת שוליים, עמ' 271-272

קיטוב פוליטי בישראל42508664

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קיטוב_פוליטי_בישראל&oldid=3636447"