אמפתיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אמפתיה (Empathy, ἐμπάθεια) היא תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו אדם קולט ומבין במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת. תהליך זה דורש יכולת לקלוט ולהבין מצבים נפשיים של הזולת, הנקראת יכולת אמפתית. יכולת אמפתית מתבססת על תאוריה של תודעה. בתהליך האמפתי מתפתחת רגישות וקרבה כלפי הזולת. אמפתיה מופיעה לעיתים קרובות כתגובה למצוקה אצל הזולת. רבים כוללים בהגדרת האמפתיה לא רק את קליטת מצבו הנפשי של הזולת והבנתה, אלא גם את העברתה לזולת, כך שהוא ירגיש מובן-נפשית, או ש״מרגישים יחד איתו״.

הגדרה

לעיתים קרובות נוטים להגדיר אמפתיה כיכולת של אדם "לשים את עצמו בנעליו" של אדם אחר, באופן זמני, אך לא מתוך הזדהות והתחברות מלאה, אלא מתוך ראיית קשייו ורגשותיו והיכולת "לצאת" מאותה תחושה ובכך לספק מענה של תמיכה רגשית. כלומר: "היכולת לחוש את הזולת מבלי לוותר על העצמי".

הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה".

הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר".

הפסיכולוג מארשל רוזנברג הגדיר אמפתיה כיכולת להבין ולקבל מתוך הזדהות את הצורך של האחר, את המצב המציאותי שממלא או לא ממלא את הצורך, ואת הרגשות שמילוי או אי-מילוי זה מעורר, ללא שיפוט ופרשנות, ולבטא הבנה וקבלה זו כלפי האחר. בנוסף, רוזנברג הגדיר אמפתיה כצורך לקבל הבנה וקבלה כזו מהזולת ומהעצמי.

מקור המושג הוא במילה היוונית ἐμπάθεια) empatheia,"אמפתיה"), שפירושו המילולי "קרבה גופנית". המושג אומץ בסוף המאה ה-19 על ידי הפילוסוף הגרמני תיאודור ליפס, תחת המינוח בגרמנית Einfühlung, שפירושו "להרגיש כלפי", או "להרגיש לתוך". ליפס ביקש להשתמש במושג כדי לתאר את החוויה האסתטית באומנות, מזווית המבט של הצופה ביצירה. רק מאוחר יותר קיבל המושג את משמעותו המקובלת היום, בתחום מדעי-החברה, בעיקר בעקבות עבודתו של וילהלם דילתיי.

סוגי אמפתיה

חוקר התרבות חן למפרט, בחן את תופעות האמפתיה והחמלה בתרבויות שונות. הוא מבחין בין שלושה סוגים של הזדהות-אמפתית, אשר מופיעים בצורה כלשהי בתרבויות ובנקודות זמן שונות, אך מציינים חוויות דומות:[1]

  • 'אמפתיה דמיונית' - לה שני אופנים: האופן האחד הוא לדמיין את הרגשת הזולת, ללא קשר למצבו האמיתי. במקרה כזה, האמפתיה היא פרי דמיונו של המתבונן והתהליך כולו מתרחש בינו לבין עצמו, כולל הכניסה המדומה לתודעתו או רגשותיו של 'הזולת'; האופן השני הוא ההזדהות עם כאבם של אנשים דמיוניים שכלל אינם נוכחים, אלא שאנחנו מדמים את מצבם ובאמצעות הדמיון חווים כאב (או שמחה) שנדמה לנו שהוא כאבם. כמו במקרה שנודע לנו על אסון ואנו מדמיינים את עצמנו במקום האנשים שנפגעו. תיאור של הזדהות כזו נפוץ בעיקר ביחס לצפייה בסרטים, בקריאת-ספרים ובהזדהות עם מצוקות-חברתיות כלליות. זוהי כניסה לעורו של זולת, אלא שזולת זה נבנה באופן דמיוני.
  • 'האמפתיה האליגורית' – הזדהות עם תוכני-הנפש של הזולת, אשר מתבססת על ההיסטוריה החווייתית של המתבונן. במקרה זה, ההרגשה היא מן הסוג של "אהה, בדיוק כך הרגשתי כאשר...". בחוויה זו יש כניסה חלקית לעורו של הזולת, אך שאין בה התמזגות או אבדן של תחושת ה'אני' המקורית, אלא ההפך – אנו נכנסים לזווית המבט של הזולת, כשאנו מצוידים ב'אני' המקורי שלנו, ולא רק שאיננו 'מאבדים' אותו, אלא משתמשים בו כדי לראות דרכו את חוויית הזולת. סוג זה של אמפתיה מתאים לחוויית ההזדהות, כפי שהיא מוצגת בדרך-כלל בספרות הפסיכולוגית.
  • חוויית הזדהות טוטאלית, התמזגות, או אולי אבדן מלא של תחושת ה'אני' אשר קשורה למעבר אל נפשו של הזולת. חוויה זו היא, ביסודה, כה טוטאלית עד שלא ברור כלל ועיקר למי היא שייכת: האם זו חווייתו של הסובל, או אולי של האדם האמפתי המתבונן בו.

תשתית עצבית של אמפתיה רגשית

הגדרת אמפתיה רגשית

אמפתיה היא היכולת של אדם אחד להרגיש רגש תואם למצבו הרגשי של אדם אחר. לתגובה אמפתית רגשית ישנן קטגוריות עיקריות שניתן לראותן בזמן צפייה באדם אחר החווה כאב: תגובות המכוונות לעצמי ותגובות המכוונות לאחר. תגובות רגשיות המכוונות לעצמי הן תחושות מצוקה וחרדה בעת צפייה בחוויה שלילית של אדם אחר, בעוד שתגובות המכוונות לאחר מכילות בתוכן רגשות המוקדים ברווחה הנפשית של אדם אחר, כולל דאגה או סימפתיה כלפי אותו אדם.[2]

עקרון המערכות המשותפות

המודל המוחי העדכני לאמפתיה רגשית הוא מודל המערכות המשותפות.[3] בהתאם למודל זה קיימות מערכות מוחיות רבות (למשל, המערכת התחושתית (סומטו-סנסורית), האחראית על תפישת תחושות הגוף) אשר מגיבות בצורה דומה גם כאשר אדם חווה חוויה רגשית או תחושתית וגם כאשר הוא צופה באדם אחר אשר חווה חוויה דומה.[4][3] דמיון מוחי-גופני זה בין אדם החווה מצוקה לבין אדם אחר שצופה בו מהווה בסיס לשיתוף רגשי גופני ביניהם ומהווה תשתית מוחית לחווית האמפתיה. המערכות המשותפות שמדווחות באופן הכי שכיח בספרות הן המערכת התחושתית, האינסולה הקדמית ופיתול החגורה הקדמי ,[5][4] והמערכת הלימבית.[6]

פרדיגמת הכאב לחקר אמפתיה רגשית

צפייה בכאבו של אדם אחר מגבירה את המוטיבציה להתנהגות פרו חברתית שמטרתה לסייע לאחר להפחית את כאבו.[7] בגלל הבולטות של מצבי הכאב, חשיפה לכאבו של האחר משמשת כאחת הפרדיגמות המרכזיות בחקר מוחי של אמפתיה רגשית. השאלה שמובילה מחקרים אלו היא האם כאבו של האחר מפעיל בנו את אותן המערכות המוחיות שהיו פועלות אילו אנחנו עצמנו היינו חשים את הכאב.

מטריצת הכאב במוח בנויה משני מרכיבים, הראשון הוא מרכיב תחושתי המערב את קליפת המוח התחושתית הראשונית והמשנית. מערכות אלו מספקות מיפוי של מוקדי הכאב והתחושה המדויקת שהתלוותה לכאב. המרכיב השני הוא מרכיב רגשי מוטיבציוני העומד בבסיס החוויה של חוסר נעימות והמעורר את הרצון להימנע מתחושת הכאב. מרכיב זה מערב את פעילותן של האינסולה הקדמית ואזור פיתול החגורה הקדמי[8] כאשר לאינסולה יש תפקיד מרכזי באינטגרציה של מידע גופני ורגשי.[9][10]

מודל המערכות המשותפות מנבא הפעלה של מטריצת הכאב במוח הן במצבי כאב אישיים והן בעת צפייה בכאבו של האחר. מחקר פורץ דרך בחן היפותזה זו באמצעות קבוצת נשים ובני זוגן אשר קיבלו מכות חשמל לסירוגין. לפעמים האישה חוותה כאב אישי ולפעמים ידעה כי בן זוגה חווה כאב זה בעצמו. הממצאים הראו תגובה דומה באינסולה ובאזור פיתול החגורה הקדמי כאשר הפרט חש כאב בעצמו וכאשר אדם אחר היקר לו חש כאב.[11] מחקר נוסף בחן דפוס זה במהלך משחק כלכלי, כאשר בתנאי אחד השחקן השני התנהג בצורה הוגנת ואילו בתנאי השני התנהגותו לא הייתה הוגנת. התוצאות הראו שכאשר השחקן השני שיחק בצורה לא הוגנת התגובה באינסולה לכאבו הייתה נמוכה יותר ביחס לשחקן ששיחק בצורה הוגנת.[12] מחקר נוסף הראה שתמונות של כאב עם פרטים ויזואליים ברורים של הפגיעה מעוררות הפעלה של המרכיב התחושתי של הכאב בנוסף להפעלת האינסולה הקדמית.[13] התגובות המשותפות באינסולה הקדמית למצבי כאב ומצוקה אישיים וכן לכאבו של האחר הביאו לכינויו של אזור זה "מוקד האמפתיה המוחית".

הרחבת פעולת המערכות המשותפות לחוויות רגשיות

סדרה של מחקרי דימות מוחי הציגה עדויות לתגובה עצבית משותפת (היינו אמפתיה מוחית) למצבים סומטיים ורגשיים שונים. אזורים מוחיים כגון האינסולה הקדמית, האמיגדלה, כמו גם חלקים של קליפת המוח המוטורית והתחושתית מופעלים בתגובה לקשת רחבה של מצבים רגשיים אישיים כדוגמת כעס ופחד, וכן בתגובה לצפייה באנשים אחרים שחווים רגשות אלו.[14] נהוג לתאר הדדיות מוחית זו כשיקוף וחיקוי בין העצמי לאחר של המרכיבים השונים המעורבים בחוויה רגשית, הכוללים חיקוי אוטומטי של הבעות פנים, מנחי גוף ומצבים הומיאוסטטים שמעורבים בחוויה הרגשית. על ידי שיקוף פיזיולוגי של האחר, זוכה האדם להבנה גופנית, פרה-קוגניטיבית של מצבו הפנימי. כלומר, שיקוף זה מתווך את תחושת האמפתיה הרגשית שאנו חווים כלפי כאב פיזי ופסיכולוגי של אנשים בסביבתנו.

אמפתיה רגשית ואמפתיה קוגניטיבית

ניתן לזהות שני סוגים שונים של אמפתיה:

אמפתיה רגשית, מוגדרת כיכולת לחוות רגש מותאם בתגובה למצבו הפנימי של האחר[15] לכאוב בכאבו של האחר, לשמוח בשמחתו של האחר, להרגיש עצב עבור אדם עצוב – אלה הן דוגמאות לאמפתיה רגשית.

אמפתיה קוגניטיבית, מוגדרת כיכולת להבין מצב מנטלי או נקודת מבטו של האחר.[16] יכולת זו מערבת יכולות של הסקת מסקנות על מצבים רגשיים, פסיכולוגים ומנטליים של האחר.[17] אם אמפתיה רגשית נשענת על תהליכי זיהוי רגש ותהליכים גופניים, הרי האמפתיה הקוגניטיבית מערבת חשיבה והבנת הקשר.

על אף שבמחקרים אין הסכמה לגבי ההגדרה המדויקת של סוגי האמפתיה השונים, ישנה הסכמה כללית לכך שישנו הבדל משמעותי ביניהם.[18] אחד ההבדלים המשמעותיים שנמצאו ביחס להתפתחות הסוגים השונים של אמפתיה, הוא סדר ההתפתחות של המערכות.[19][20] נמצא כי מבחינה פילוגנטית, המערכת המוקדמת היא מערכת האמפתיה הרגשית.[21] לעומת זאת, מערכת האמפתיה הקוגניטיבית כוללת יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר.[21] בנוסף, נמצא באופן עקבי כי אמפתיה רגשית ואמפתיה קוגניטיבית נשענות על מערכות מוחיות שונות.[15]

נוסף לכך, נמצאו הבדלים בסוג האמפתיה שנפגעת בפסיכופתולוגיות שונות .[6] למשל, אצל פסיכופתים ונרקיסיסטים נפגעת בעיקר המערכת הרגשית, הנטייה האוטומטית להרגיש את הכאב של האחר, אך לא הקוגניטיבית.[17] לעומת זאת, בהפרעה דו-קוטבית והפרעת אישיות גבולית נפגעת בעיקר המערכת הקוגניטיבית, המאפשרת להבין נכון את הכוונות ואת הפרספקטיבה של האחר.[22] בתסמונות על הספקטרום האוטיסטי נפגעת בעיקר המערכת הקוגניטיבית, אך לעיתים יש פגיעה בשתי המערכות.[23][18]

אמפתיה קוגניטיבית המכונה גם מנטליזציה, או התאוריה של התודעה[24] נשענת על מערכת עצבית לייחוס מצבים מנטליים.[25] מחקרים רבים מראים שקליפת המוח הקדם מצחית האמצעית (mPFC), המפגש בין האונה הרקתית והקודקודית (TPJ), גירוס הסינגולום האחורי (PCC/PCU) והחריץ צידי עליוני (STS) פעילים במערכת זאת.[26][25] מערכת מוחית זו מופעלת כשאנשים חושבים על מצבים מנטליים של עצמם ושל אנשים אחרים. זו המערכת שמאפשרת לנו להשתמש בידע שיש לנו לגבי האחר בכל רגע נתון, אפילו לפני שהאחר פעל או הראה רגש. ליתר דיוק, ה-mPFC מעורב בחשיבה מנטלית אודות מצביו פנימיים של אדם אחר, כגון כוונתו, רגשותיו והקונטקסט הכללי למצבו. בנוסף, המעורבות של מערכת זו בהתבוננות עצמית הופך אותה לחשובה ביכולת להבחין בין המצבים המנטליים של העצמי ושל האחר[27]

סדרה של מחקרים בחנה את התשתית העצבית המאפשרת את יכולת הדיוק האמפתי (EA – Empathetic Accuracy), היכולת לזהות במדויק את רגשותיו של האחר. בניסוי אחד קבוצת אנשים הציגו בסרטון סיפור אוטוביוגרפי ודירגו בעצמם את מצבם הפנימי. הסרטונים הוקרנו לקבוצה של צופים שהתבקשו לדרג את מצבם פנימי של המשתתפים בסרטונים. הדירוגים של המשתתפים בסרטונים ושל הצופים הושוו, ונבחנו האזורים המוחיים ב-fMRI על מנת לבדוק איזה מערכות פועלות בעת הצפייה בסרטונים. הממצאים המוחיים הראו שפעילות באזורים הנמנים עם הרשת של האמפתיה הקוגניטיבית, ובעיקר חלקה המדיאלי האמצעי, ניבאה את הדיוק האמפתי של הצופים. בנוסף, מערכות רגשיות וסומטיות, התומכות באמפתיה רגשית היו מעורבות בתהליך. תוצאות אלו מביאים למסקנה כי הבנת מצבו של האחר באופן מדויק, מצריכה הן תשומת לב לרמזים גופניים לא מילוליים כגון הבעות פנים ומחוות גוף, הן הבנת רמזים מילוליים, ואינטגרציה של שני ערוצים אלו.

גורמים המשפיעים על אמפתיה רגשית

חווית האמפתיה היא חוויה אנושית בסיסית, ולמרות זאת נראה כי אנשים חווים אמפתיה ברמות שונות תחת תנאים שונים.[6] עוצמת התגובה האמפתית מווסתת על ידי מגוון גורמים, כגון מאפיינים של הרגש האמפתי (למשל, עוצמה, בולטות וערך), מאפיינים של האדם החווה את האמפתיה (למשל, מגדר, אישיות ומצב רוח), מערכת היחסים בין האדם שחווה את האמפתיה לאדם השני (למשל, מוכרות, קשר רגשי והערכה של האחר) והערכה של הסיטואציה.[28][6] גורמים אלו משפיעים על המערכות המוחיות המתווכות את התגובה האמפתית.

המערכת המוחית המתווכות את חווית האמפתיה הרגשית כוללת את האזורים: האינסולה הקדמית, פיתול החגורה הקדמי, חלק מהאונה המצחית וחלק מהאונה הקודקודית. מערכת זו תומכת בשיתוף הרגשי עם מצבו של האחר. המערכת היא אוטומטית ופועלת מטה-מעלה בתגובה לצפייה במצוקה של האחר.[15][7] המערכת הקוגניטיבית, כוללת אזורים בקליפת המוח הקדם-מצחית (vmPFC ו-dmPFC), המפגש בין האונה הרקתית והקודקודית (TPJ) והאונה הרקתית-האמצעית (MTL). מערכת זו מאפשרת הבנה קוגניטיבית של מצבו של האחר ואת ההקשר של המתרחש. זוהי מערכת הפועלת מעלה-מטה ויכולה לווסת את התגובתיות של המערכת הרגשית.[15] בנוסף, מעורבות מערכות בקרה מוחיות בוויסות של התגובתיות הרגשית.

אחד הגורמים שיכול לשנות באופן אוטומטי את התגובה האמפתית של המערכת הרגשית ולווסת אותה הוא עוצמת הרגש, ובפרט עוצמת הכאב הנתפסת או המוצגת. מחקרים מראים הפעלה גבוהה יותר באינסולה הקדמית ובפיתול החגורה הקדמי לתפיסת כאב עוצמתית יותר של האחר.[29]

גורם מווסת נוסף של התגובתיות האמפתית הוא המאפיינים של מגיש האמפתיה, הכוללים את ניסיון העבר שלו. כך, בקרב רופאים, החשופים באופן שכיח למצבים מעוררי כאב, ישנה פחות פעילות של אמפתיה הקשורה בכאב בפיתול החגורה הקדמי, באינסולה הקדמית ובקורטקס הסומטו-סנסורי כאשר הם צופים במצבים מעוררי כאב באחר. חוץ מהפחתה של תגובתיות אמפתית בקרב יחידים החשופים באופן שכיח למצבים מעוררי כאב, מתקיים ויסות רגשי מוגבר הפועל בתהליך מלמעלה-למטה.[30]

מאפיין נוסף של מגיש האמפתיה שרלוונטי בתור גורם מווסת הוא קשיים בזיהוי ושיום רגשות ותחושות פיזיות (= אלקסיתימיה), הנמצא כמנבא שלילי ליכולות אמפתיות. אנשים הלוקים באלקסתימיה מראים פחות הפעלה מוחית בתגובה למצבים רגשיים של אחרים.[31]

גורם מווסת נוסף של התגובתיות האמפתית המוחית הוא הבנה של ההקשר. במחקר שבו נבדקים היו משוכנעים כי כאב הסובל הוא למטרה מועילה, נמצא כי התגובות האמפתיות המוחיות היו מווסתות יותר.[32] מאפיין נוסף של ההקשר שרלוונטי בתור גורם מווסת הוא קשב. במחקר נמצא כי בקרב נבדקים שהקשב שלהם היה מופנה למטלה אחרת בזמן צפייה בסיטואציה מעוררת אמפתיה, נמדדו תגובות האמפתיות חלשות יותר.[33]

תגובתיות מוחית אמפתית לסבל של אדם אחר משתנה כתלות בהוגנות של האדם הסובל. במחקרים נמצא כי תפיסת ההוגנות מווסתת תגובתיות אמפתית מוחית הן בקרב גברים והן בקרב נשים. עם זאת, נמצא כי בקרב גברים לעומת נשים, תפיסת החוסר הוגנות מחלישה באופן משמעותי יותר את התגובתיות האמפתית המוחית.[12]

גורם מווסת נוסף לתגובתיות אמפתית מוחית לסבל של אדם אחר, הנחקר רבות לאחרונה, הוא השייכות הקבוצתית שלו. מחקרים הראו תגובות אמפתיות חלשות יותר בתגובה לכאבם של חברי קבוצת חוץ לעומת חברי קבוצת פנים (נבדקו הבדלים בשייכות הקבוצתית, גזע או לאום).[34][35] אחד המחקרים חשף הבדלים משמעותיים בתגובתיות המוחית לכאב של יחיד מלאום אחר, לעומת יחיד בעל לאום זהה בקרב יהודים וערבים. המחקר זיהה שני שלבים בתגובה המוחית לכאב של אדם מקבוצת החוץ. השלב הראשון הוא השלב בו מתעוררת תגובה אמפתית אוטומטית באזור התחושתי (סומטו-סנסורי) הראשוני. השלב השני, הוא שלב הערכת השייכות הקבוצתית של הסובל – קבוצת פנים לעומת קבוצת חוץ – בו נעשה עיבוד גבוה יותר המווסת את התגובתיות האמפתית המוחית באזורי מוח  קדמיים. תוצאות המחקר מראות כיצד התגובתיות האמפתית האוטומטית לכאב הזולת מווסתת על ידי עיבוד גבוה יותר, כאשר התגובה האמפתית המוחית נחלשת בעקבות שיוך הסובל לקבוצת החוץ, ואילו מתעצמת בעקבות שיוך הסובל לקבוצת הפנים.[35] במחקר נוסף, שבו נבחנה ההשפעה של אהדת קבוצות כדורגל שונות, חלה ירידה בהפעלה של האינסולה הקדמית העומדת בבסיס התגובה האמפתית, בתגובה לכאבם של חברי קבוצת חוץ. לעומת זאת, הייתה הגברה של פעילות בגרעין האקומבנס (NAc), אזור שלרוב מעורב בתהליכי תגמול ומקושר לרצון בנקמה ושמחה לאיד. מחקר זה הראה שהפעלה של האינסולה הקדמית ניבאה עזרה לאחר, ואילו חוסר מוטיבציה לעזרה לחברי קבוצת החוץ נובא באופן הטוב ביותר על ידי פעילות בגרעין האקומבנס.[34]

אדם יכול לווסת באופן מכוון את התגובתיות הרגשית שלו לכאבו של האחר. תמיכה לכך מגיעה ממחקרים שבהם נבדקים הונחו לאמץ את הפרספקטיבה של עצמם או של אחרים, בעת צפייה בגירויים מכאיבים, כגון תמונות של זריקות.[32][36] כאשר הנבדק אימץ פרספקטיבה של אדם קרוב ואהוב, נצפתה תגובתיות אמפתית מוחית מוגברת, לעומת פרספקטיבה של אדם זר, בה נצפתה תגובתיות אמפתית מוחית מווסתת יותר. מחקר זה הראה את האפשרות של אימוץ פרספקטיבה כאסטרטגיה מווסתת לתגובתיות האמפתית, כאשר מערכות מוחיות המאפשרות לקיחת פרספקטיבה והבנת הקשר מווסתות את אופן ההפעלה של מערכות רגשיות העומדות בבסיס התגובה האמפתית.

אמפתיה בבעלי חיים

מחקרים רבים נעשו על התנהגויות אמפתיות אצל פילים, קופים, כלבים ועוד[דרוש מקור]. במחקר שנעשה על חולדות הוכנסו זוגות של חולדות לתוך תאים, כאשר אחת מהחולדות כלואה בתוך כלוב קטן ללא יכולת לצאת והשנייה חופשיה בתא. בניסוי אחד, החולדות למדו לפתוח את דלת הכלוב ועשו זאת מהר יותר (בממוצע כ-7 ימים) ובתכיפות גבוהה יותר (כ-75% מהחולדות), יחסית לניסוי הביקורת בו הכלוב היה ריק או הכיל חפץ בדמות חולדה. בניסוי שני, התא כלל כלוב נוסף שהכיל שוקולד. לאחר 6 ימים, חולדות פתחו דלת הכלוב בו הייתה החולדה הכלואה באותה תדירות שפתחו את דלת הכלוב שהכיל שוקולד.[37] תוצאות המחקר פורשו כעדות להתנהגות אמפתית של החולדות, אך יש החולקים על פרשנות זו.[38]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אמפתיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אמפתיה

הערות שוליים

  1. ^ Khen Lampert, Traditions of compassion from religious duty to social activism, Houndmills, Basingstoke, Palgrave Macmillan, Hampshire ; New York, 2006, מסת"ב 978-1403985279
  2. ^ Davis, M. H. (1996), Empathy: A social psychological approach., Madison, WI: Westview Press, 1975-06-01, עמ' 117–126
  3. ^ 3.0 3.1 Gallese, V., & Goldman, A. (1998). Mirror neurons and the simulation theory of mind-reading. Trends in cognitive sciences, 2(12), 493-501.
  4. ^ 4.0 4.1 Lamm C, Decety J, Singer T: Meta-analytic evidence for common and distinct neural networks associated with directly experienced pain and empathy for pain. Neuroimage 2011, 54:2492-2502.
  5. ^ Fan, Y., Duncan, N. W., de Greck, M., & Northoff, G. (2011). Is there a core neural network in empathy? An fMRI based quantitative meta-analysis. Neuroscience & Biobehavioral Reviews. 35(3), 903-91
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Hein, G., & Singer, T. (2008). I feel how you feel but not always: the empathic brain and its modulation. Current opinion in neurobiology, 18(2), 153-158.
  7. ^ 7.0 7.1 Bernhardt, B. C., & Singer, T. (2012). The neural basis of empathy. Annual review of neuroscience, 35, 1-23.
  8. ^ Price DD. )2000(. Psychological and neural mechanisms of the affective dimension of pain. Science 288:1769–72
  9. ^ Craig, A. D. (2009). How do you feel—now? the anterior insula and human awareness. Nature reviews neuroscience, 10(1).
  10. ^ Craig, A. D. (2002). How do you feel? Interoception: the sense of the physiological condition of the body. Nature reviews neuroscience, 3(8), 655-666.
  11. ^ Singer T, Seymour B, O’Doherty J, Kaube H, Dolan RJ, Frith CD. 2004. Empathy for pain involves the affective but not sensory components of pain. Science 303:1157–62
  12. ^ 12.0 12.1 Singer, T., Seymour, B., O'doherty, J. P., Stephan, K. E., Dolan, R. J., & Frith, C. D. (2006). Empathic neural responses are modulated by the perceived fairness of others. Nature, 439(7075), 466-469.
  13. ^ Avenanti, A., Bueti, D., Galati, G., & Aglioti, S. M. (2005). Transcranial magnetic stimulation highlights the sensorimotor side of empathy for pain. Nat Neurosci, 8(7), 955-960.
  14. ^ Keysers, C., & Gazzola, V. (2007). Integrating simulation and theory of mind: From self to social cognition. Trends in Cognitive Sciences, 11, 194–196.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 Shamay-Tsoory, S. G. (2011). The neural bases for empathy. The Neuroscientist, 17(1), 18-24.
  16. ^ Frith CD, Singer T. 2008. The role of social cognition in decision making. Philos Trans R Soc Lond B Biol Sci 363:3875–86.
  17. ^ 17.0 17.1 Shamay-Tsoory SG, Aharon-Peretz J, Perry D. 2009. Two systems for empathy: a double dissociation between emotional and cognitive empathy in inferior frontal gyrus versus ventromedial prefrontal lesions. Brain 132:617–27.
  18. ^ 18.0 18.1 Cox CL, Uddin LQ, Di Martino A, Castellanos FX, Milham MP, Kelly C (August 2012). "The balance between feeling and knowing: affective and cognitive empathy are reflected in the brain's intrinsic functional dynamics". Soc Cogn Affect Neurosci. 7 (6): 727–37. doi:10.1093/scan/nsr051. PMC 3427869 . PMID 21896497.
  19. ^ Call J, Tomasello M. 2008. Does the chimpanzee have a theory of mind? 30 years later. Trends Cogn Sci 12:187–92.
  20. ^ Langford DJ, Crager SE, Shehzad Z, Smith SB, Sotocinal SG, Levenstadt JS, and others. 2006. Social modulation of pain as evidence for empathy in mice. Science 312:1967–70
  21. ^ 21.0 21.1 de Waal FB. 2008. Putting the altruism back into altruism: the evolution of empathy. Annu Rev Psychol 59:279–300.
  22. ^ Simone G. Shamay-Tsoory; Judith Aharon-Peretz; Daniella Perry (2009). "Two systems for empathy: a double dissociation between emotional and cognitive empathy in inferior frontal gyrus versus ventromedial prefrontal lesions". Brain. 132 (3): 617–627. doi:10.1093/brain/awn279.
  23. ^ Dziobek I, Rogers K, Fleck S, Bahnemann M, Heekeren HR, Wolf OT, and others. 2008. Dissociation of cognitive and emotional empathy in adults with Asperger syndrome using the Multifaceted Empathy Test (MET). J Autism Dev Disord 38:464–73
  24. ^ Premak, D. & Woodfruff, G. (1978). Behavioral and Brain Sciences, 1, 515-526.
  25. ^ 25.0 25.1 Zaki, J. & Ochsner K. (2011). The cognitive neuroscience of sharing and understanding others’ emotions. In J. Decety (Ed.): Empathy: From Bench to Bedside. MIT Press.
  26. ^ Engen, H.G. & Singer, T. (2013). Empathy circuits. Current Opinion in Neurobiology, 23, 275-282.
  27. ^ Shamay-Tsoory, S.G. (2011). The neural bases for empathy. The Neuroscientist, 17, 18-24.
  28. ^ De Vignemont F, Singer T: The empathic brain: how, when and why? Trends Cogn Sci 2006, 10:435-441.
  29. ^ Saarela MV, Hlushchuk Y, Williams AC, Schu¨ rmann M, Kalso E, Hari R: The compassionate brain: humans detect intensity of pain from another’s face. Cereb Cortex 2007, 17:230-237.
  30. ^ Cheng Y, Lin CP, Liu HL, Hsu YY, Lim KE, Hung D, Decety J:Expertise modulates the perception of pain in others. Curr Biol 2007, 17:1708-1713.
  31. ^ Moriguchi Y, Decety J, Ohnishi T, Maeda M, Mori T, Nemoto K, Matsuda H, Komaki G: Empathy and judging other’s pain: an fMRI study of alexithymia. Cereb Cortex 2007, 17:2223-2234.
  32. ^ 32.0 32.1 Lamm C, Batson CD, Decety J: The neural substrate of human empathy: effects of perspective-taking and cognitive appraisal. J Cogn Neurosci 2007, 19:42-58.
  33. ^ Gu X, Han S: Attention and reality constraints on the neural processes of empathy for pain. Neuroimage 2007, 36:256-267.
  34. ^ 34.0 34.1 [1]
  35. ^ 35.0 35.1 Hein G, Silani G, Preuschoff K, Batson CD, Singer T:Neural responses to ingroup and outgroup members’ suffering predict individual differences in costly helping. Neuron 2010, 68:149.
  36. ^ Cheng Y, Chen C, Lin CP, Chou KH, Decety J: Love hurts: an fMRI study. Neuroimage 2010, 51:923-929.
  37. ^ Inbal Ben-Ami Bartal, Jean Decety Peggy Mason, Empathy and Pro-Social Behavio r in Rats, Science 334; 6061 2011
  38. ^ Alan Silberberg, Candice Allouch, Samantha Sandfort, David Kearns, Heather Karpel, Burton Slotnick, Desire for social contact, not empathy, may explain “rescue” behavior in rats, Animal Cognition, 2014 doi: 10.1007/s10071-013-0692-1


רגשות
אדישות • אהבה • אומץ • אושר • אימה • אכזבה • אכזריות • אמון • אמפתיה • אנטיפתיה • אקסטזה • אשמה • בדידות • בהלה • בוז • בושה • ביטחון • בלבול • גאווה • גועל • געגוע • דאגה • דו-ערכיות • דחייה • דכדוך • הודיה • היקשרות • הערצה • הפתעה • הקלה • השפלה • התאהבות • חוסר אונים • חיבה • חמדנות • חמלה • חרדה • חרדה קיומית • חרטה • חשש • טינה • ייאוש • ייסורים • יראה • יראת כבוד • כאב • כמיהה • כעס • מבוכה • מועקה • מצוקה • ניכור • נקמה • סבל • סיפוק • ספק • סקרנות • עדנה • עוינות • עונג • עלבון • עניין • עצב • עצבנות • פחד • פליאה • ציפייה • קבלה • קנאה • קתרזיס • רוגע • רחמים • ריקנות • רסנטימנט • שכול • שלווה • שמחה • שמחה לאיד • שנאה • שעמום • תבוסתנות • תסכול • תקווה • תשוקה
מצב רוח • אפקט
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אמפתיה&oldid=1715715"