קאפו די פונטה
סמל קאפו די פונטה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 לומברדיה |
| נפה | ברשה |
| שטח | 18 קמ"ר |
| גובה | 362 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,519[1] (2010) |
| ‑ צפיפות | 140 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 46°01′54″N 10°20′48″E / 46.031667°N 10.346667°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.capo-di-ponte.bs.it | |
.jpg)
קַאפּוֹ דִי פּוֹנְטֶה (באיטלקית: Capo di Ponte – מילולית "ראש הגשר" או Co de Pút בניב הקמוני) היא עיירה וקומונה[2] בת כ-2,500 תושבים השוכנת בנפת ברשה במחוז לומברדיה שבאיטליה.
גאוגרפיה
העיירה קאפו די פונטה שוכנת בגובה 362 מטרים מעל פני הים בערך במרכז ואל קמוניקה, עמק ארוך (כ-90 קילומטרים) במורדות הרי האלפים. לאורך כל העמק זורם נהר האוליו (Oglio) והוא עובר מערבית לעיירה. שני נחלים: קלניה (Clegna) ורה די טרדנוס (Re di Tredenus בקצרה רה) נשפכים לאוליו בסביבות העיירה. הנחל רה מוזכר במקורות ההיסטוריים כגורם מרכזי לשיטפונות. בשנת 1315 יצר השיטפון ביצה גדולה בעמק בין קאפו די פונטה לסלרו (Sellero). ב-1698 נסחף הכפר הקטן צרו (Zero), מזרחית לקאפו די פונטה, במימי הנחל.
הגרעין המקורי של העיירה שוכן מערבית לגשר שעל הנהר לכיוון היישוב הקטן צ'מו (Cemmo) והוא שנתן את שמו לעיירה (כאמור "ראש הגשר"). העיירה והקומונה הנושאת את שמה דווקא משתרעים מזרחית לנהר.
היסטוריה
ההיסטוריה האנושית של עמק קמוניקה, שקאפו די פונטה מצויה במרכזו, מתחילה לפני אלפי שנים. מניחים כי ציידים, נוודים למחצה, שנהגו לחצות את האלפים, חנו בעמק למשך תקופות קצרות. סימנים לכך הם מיקרוליתים (להבים קטנים שסותתו מאבן ושובצו בתוך ידית מעץ או עצם), וכן מבנים מהתקופה המזוליתית. בתקופה הנאוליתית, עם עליית הטמפרטורות ונסיגת הקרחונים מהעמק, החלה התיישבות הקבע בוואל קמוניקה, כשהתושבים הראשונים להתנחל הגיעו משפלת הפו. עד סוף תקופת הברזל חרתו תושבי העמק מאות אלפי פטרוגליפים על אבני החול שלוטשו בידי קרחונים. הפטרוגליפים, שבהם מופיעים מוטיבים של ציד, לחימה ואלמנטים דתיים, מפוזרים בכל רחבי ואל קמוניקה, אך הריכוז הגדול ביותר מצוי סביב קאפו די פונטה.
בין המאה ה-11 למאה ה-14 הייתה קאפו די פונטה ישוב קטן, חלק מהיישוב צ'מו (הפוך למצב כיום). אדמות היישוב היו שייכות למנזר הסמוך, "סן סלווטורה דלה טצה" (San Salvatore delle Tezze).
מ-1454 היה ואל קמוניקה בשליטת ונציה. עם נפילתה כתוצאה מפלישת נפוליאון לאיטליה ב-1796, צורף העמק למדינת החסות הצרפתית שהקים נפוליאון בצפון איטליה, רפובליקה צ'יסאלפינה, שמרכזה במילאנו. ב-1797 נוסדה "הקומונה של קאפו די פונטה" (comune of Capo di Ponte) ושנה אחר-כך, ב-1798 שונה שמה ל"קומונה של צ'מו וקאפו די פונטה" (comune of Cemmo and Capo di Ponte). השם שונה שוב ב-1816, ונקבע סופית לשם הנוכחי ב-1859 תחת שלטון ממלכת סרדיניה.
אתרים
- ציורי סלע
- "הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של נַקְוָאַנֶה" (Parco nazionale delle incisioni rupestri di Naquane) - הפארק, המצוי בגובהים שבין 400 ל-600 מטרים מעל לגובה פני הים, משתרע על שטח של 350 דונם וכולל 104 מחשופי סלעים שעל פניהם מצויים פטרוגליפים.
- "הפארק הארכאולוגי הלאומי של הסלעים של צֶ'מוֹ" (Parco archeologico nazionale dei Massi di Cemmo) - - האתר שחשף לעולם את ציורי ואל קמוניקה. ב-1909 ראה הגאוגרף לאנג שני סלעים שעליהם נחרטו במשך כמה שלבים בתקופת הנחושת פגיונות רמדליאניים ובעלי חיים רבים: איילים, יעלים ושועלים.
- "הפארק הארכאולוגי הקומונלי של סֶרַדִינָה-בֶּדוֹלִינָה" (Parco archeologico comunale di Seradina-Bedolina) - - ציורי סלע מתקופת הברזל, וציור מפורט של עבודת חריש.
- כנסיות:
- המנזר "סן סלווטורה דלה טצה" (San Salvatore delle Tezze) – מנזר עתיק ממזרח לעיירה. הוא מוזכר בכתובים לראשונה בבולה אפיפיורית ב-1095, אך לדעת לוצ'יה מורנדיני (Lucia Morandini) שחקרה את המנזר האלמנטים העתיקים בו הם מהמאה השמינית או התשיעית.[3] המנזר הוזנח עם השנים, בייחוד בתקופת המהפכה הצרפתית. כיום נותרה רק הכנסייה ממכלול המנזר והיא עברה שיפוץ ב-2009.
- "כנסיית הקדושות פאוסטינה וליברטה" (chiesa delle sante Faustina e Liberata) – כנסייה מהמאה ה-17. על סלע סמוך חקוקות טביעות ידיים המשויכות על פי האגדה לשתי הקדושות. החוקרים משייכים את הטביעות לציורי הסלע הפרהיסטוריים של ואל קמוניקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Istituto Nazionale di Statistica
- ^ היחידה האדמיניסטרטיבית הקטנה ביותר באיטליה הכוללת בדרך כלל עיירה או כפר שנתנו את שמם ליחידה
- ^ Monastero di San Salvatore