סוריה בתקופת שלטון הבעת'
| |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
| מוטו לאומי | אחדות, חופש, סוציאליזם | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
חמאת א-דיאר ("שומרי המולדת") | ||
| ממשל | |||
| משטר | רפובליקה נשיאותית ניאו בעת'סטית, בפועל דיקטטורה טוטליטרית שעברה בירושה בין השנים 1971–2024 | ||
| ראש המדינה | נשיא סוריה | ||
| נשיא סוריה |
| ||
| ראש הרשות המבצעת | ראש ממשלת סוריה | ||
| שפה נפוצה |
ערבית שפות נוספות: כורדית, ארמנית, ארמית, צ'רקסית אדיגית, צרפתית, אנגלית[2] | ||
| עיר בירה |
דמשק 33°30′N 36°18′E / 33.500°N 36.300°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| רשות מחוקקת | מועצת העם הסורית | ||
| רשות שופטת | משרד המשפטים הסורי (אנ') | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| אחוז שטח המים | 0.6% | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| היסטוריה | |||
| שטח בעבר | 187,437 (90 בעולם) קמ"ר | ||
| אוכלוסייה בעבר | 25,065,658 נפש (נכון ל־1 בדצמבר 2024) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת |
אסלאם (87%) נצרות (10%) דרוזית (3%)[1] | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה סורית (SYP) | ||
| שונות | |||
| סיומת אינטרנט | .sy | ||
| קידומת בין־לאומית | 963 | ||
,_Flag_of_Syria_(1980%E2%80%932024).svg)
.svg)
סוריה בתקופת שלטון הבעת' היא תקופה בהיסטוריה של סוריה שהחלה בהפיכת הבעת' בסוריה בשנת 1963 והגיעה לסיומה נפילת משטר אל-אסד בסוף 2024. משפחת אסד שלטה בסוריה מ"מהפכת התיקונים" של 1970 ועד הפלתה במתקפת המורדים של שנת 2024.
היסטוריה
חוסר היציבות שלאחר ההפיכה ב-1961 הגיע לשיאו עם הפיכת הבעת' ב-8 במרץ 1963. ההשתלטות על המדינה תוכננה על ידי חברי מפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית, בראשות מישל עפלק וסלאח א-דין אל-ביטאר. מאז המפלגה שלטה בסוריה באופן טוטליטרי, וחבריה שלטו כמעט בכל תחום בחיי המדינה, כולל פוליטיקה, חינוך, תרבות ודת. המפלגה התבססה על שימוש בשירותי המודיעין הסוריים ("מוח'אבראת") כדי לפקח על כל היבט בחיי האזרחים. צבא סוריה והמשטרה החשאית השתלבו במנגנון השלטוני של המפלגה, ולאחר מכן, הממשל החדש השתלט גם על הסגנון האזרחי, הצבאי והמסורתי של המדינה.
הפוליטיקה של סוריה התנהלה בשיטה של רפובליקה נשיאותית, שהורכבה ממספר גורמים מבצעים: הנשיא, שני סגני נשיא, ראש ממשלה, קבינט והרשות המחוקקת – מועצת העם הסורית. עם זאת, בפועל המדינה פעלה כ"גומלוכיה", דיקטטורה שעוברת בירושה מאב לבן, כאשר משפחת אל-אסד ומפלגת הבעת' שלטו במדינה מאז מהפכת התיקונים בסוריה ועלייתו לשלטון של חאפז אל-אסד, ולאחר מכן של בנו, בשאר אל-אסד[3][4]. מינוי הנשיא חאפז אל-אסד אושר במשאל עם חמש פעמים רצופות, מבלי שהתמודדו אחרים על התפקיד, ובנו בשאר אל-אסד מונה לראשונה ביולי 2000.
תחת משפחת אל-אסד
חוקת סוריה משנת 2012 חייבה את הנשיא להיות מוסלמי, אך לא הפכה את האסלאם לדת הרשמית של המדינה. מערכת המשפט בסוריה כללה מיזוג של חוקים עות'מאניים, צרפתיים ואסלאמיים, וכוללת שלושה סוגים של בתי משפט: בתי משפט לערכאה ראשונה, בית משפט לערעורים ובית המשפט החוקתי. בנוסף, היו קיימים גם בתי משפט דתיים שמטפלו בדיני משפחה. המשטר הסורי, בהובלת משפחת אסד, נמשך במשך שנים רבות בזכות היציבות הפוליטית שהשיג חאפז אל-אסד, בין השאר על ידי הענקת זכויות לקבוצות מיעוט אתניות, נאמנות הצבא, ודיכוי האופוזיציה הפנימית (כמו בטבח חמה). התרחבות הבירוקרטיה הממשלתית יצרה מעמד של אנשים נאמנים למשטר ולמשפחת אסד.
מאז 1962, סוריה נוהלה תחת חוקי חירום, אשר ניטרלו את רוב הגנות החוקה על האזרחים. כל שלוש הרשויות בסוריה כוונו על ידי מפלגת הבעת' הסורית, כאשר החוקה של המדינה הבטיחה את ראשוניות המפלגה. בנוסף אליה, החוק התיר לשש מפלגות נוספות להתקיים, ואלה יצרו את "החזית הפרוגרסיבית הלאומית". מפלגות אלו נוצרו בעיקר כדי לספק מראית עין של מערכת רב-מפלגתית, אולם בפועל "החזית" נשלטה לחלוטין על ידי מפלגת הבעת', ולא היה לה כל כוח לשנות את המבנה הפוליטי במדינה. הפרלמנט, הידוע בשם "מועצת העם", נבחר אחת לארבע שנים –אך נשלט על ידי מפלגת הבעת'. למועצה לא הייתה רשות נפרדת, ולא יכלה ליזום חוקים, אלא רק להעביר טיוטות חוקים ולבקר פוליטיקאים. לפיכך, לרשות המבצעת הייתה בלעדיות על תהליך החקיקה.
משפחת אסד משתייכת למיעוט העלווי, ומאז עליית המשפחה לשלטון, גם רבים מראשי המשטר הם עלווים, מה שיצר מתח עדתי במדינה. בשנת 1973, האימאם מוסא א-סדר, מנהיג השיעים בלבנון, פרסם פתווה המכריזה על העלווים כחלק מהאסלאם השיעי[5]. המהלך העניק לגיטימציה דתית לנשיאותו של חאפז אל-אסד – שכן החוקה הסורית מחייבת שהנשיא יהיה מוסלמי. ההכרזה גם סייעה לבסס קשרים בין המשטר הסורי לבין השיעים בלבנון ובאיראן. א-צדר, שהיה מקורב לאסד, מילא תפקיד חשוב ביצירת ברית זו, אך נעלם באופן מסתורי בלוב בשנת 1978. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מהתנקשות. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר חמה, שבה נערך, בפקודת אסד האב, טבח גדול בו נהרגו בין 3,000 – 40,000 תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.
המהומות ומלחמת האזרחים
עם עלייתו לשלטון של בשאר אל-אסד בשנת 2000, הוא הבטיח לבצע רפורמות פוליטיות, אך לא עשה צעדים משמעותיים לכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את הצנזורה על האינטרנט. כל אלה, יחד עם השלטון האוליגרכי של המיעוט העלווי, בעיות כלכליות ושחיתות, תרמו לתסיסה הפוליטית במדינה[6]. תסיסה זו, יחד עם גל המחאות בארצות ערב, היו הגורמים המרכזיים לפרוץ ההפגנות בסוריה. ב-2011, החלה מחאת המונים בעיר דרעא[7][8]. השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ שלחו כוחות צבא רבים לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו והתרחבו לערים נוספות[8][9]. למרות מאמצי הדיכוי האלים, אסד הכריז על ביטול חוקי החירום במדינה ופיזר את ממשלתו, אך ההפגנות לא שככו. מדינות המערב והליגה הערבית הטילו סנקציות על משטר אסד[10][11] אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים[12][13][14]. בעקבות הדיכוי האלים, ערקו חיילים רבים והוקם "הצבא הסורי החופשי", שהוביל מרד מזוין. המרד הידרדר במהרה למלחמת אזרחים מורכבת ורוויית צדדים. רוסיה, איראן ומיליציות שיעיות סייעו לאסד לייצב את משטרו במשך שנים רבות[15]. אולם, ב-8 בדצמבר 2024, לאחר כמעט 14 שנות לחימה, פתחו המורדים במתקפת פתע, שהביאה להפלת משטר הבעת' ונפילתו של בשאר אל-אסד.
הערות שוליים
- ↑ "SYRIA 2014 International Religious Freedom Repoert" (PDF). state.gov. U.S. Department of State. 2014. נבדק ב-11 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Syria - Country Factsheet, באתר "The World Factbook" של ה-CIA, עדכני ל-1 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ↑ "The World Factbook — Central Intelligence Agency". www.cia.gov. נבדק ב-25 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Syria 101: 4 attributes of Assad's authoritarian regime - Ariel Zirulnick
- ↑ בר-אשר, עמ' 382
- ↑ ארה"ב לסוריה: "אפשרו הפגנות שלוות במדינה", באתר וואלה!, 19 במרץ 2011
- ↑ רועי נחמיאס והסוכנויות, עוד הפגנות בסוריה: "הרוגים ו-60 פצועים מירי", באתר ynet, 20 במרץ 2011
- ^ 8.0 8.1 אוריאל לוי, מדוע דווקא חַלַבּ הפכה לסמל ההתנגדות ולמוקד הזוועה בסוריה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בדצמבר 2016
- ↑ סוכנויות הידיעות, העימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
- ↑ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ, 18 במאי 2011
- ↑ בדרך: סנקציות של מהליגה הערבית - אסד יקורקע, הסחר עם סוריה יוקפא, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2011
- ↑ סוריה: הצבא תוקף את חמה - עשרות נהרגו, באתר nrg
- ↑ רון בן ישי, יש לו זמן, אין לו רחמים. כך שורד אסד, באתר ynet, 19 ביוני 2011
- ↑ אוריאל לוי, אלפי אסירים חולצו מ'כלא הזוועות' של אסד בדמשק, ומימדי האכזריות החלו להיחשף, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 10 בדצמבר 2024
- ↑ מהפכה בסוריה: המורדים השתלטו על דמשק; אסד נמלט מהמדינה, באתר מאקו, 8 בדצמבר 2024
סוריה בתקופת שלטון הבעת'40975804Q131404661