סוריה בתקופת שלטון הבעת'
| |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
| מוטו לאומי | אחדות, חופש, סוציאליזם | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
חמאת א-דיאר ("שומרי המולדת") | ||
| ממשל | |||
| משטר | רפובליקה נשיאותית ניאו בעת'סטית בפועל דיקטטורה ודיקטטורה תורשתית טוטליטרית בין השנים 1971–2024 | ||
| ראש המדינה | נשיא סוריה | ||
| נשיא סוריה |
| ||
| ראש הרשות המבצעת | ראש ממשלת סוריה | ||
| שפה נפוצה |
ערבית שפות נוספות: כורדית, ארמנית, ארמית, צ'רקסית אדיגית, צרפתית, אנגלית[2] | ||
| עיר בירה |
דמשק 33°30′N 36°18′E / 33.500°N 36.300°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| רשות מחוקקת | מועצת העם הסורית | ||
| רשות שופטת | משרד המשפטים הסורי (אנ') | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| אחוז שטח המים | 0.6% | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| היסטוריה | |||
| שטח בעבר | 187,437 (90 בעולם) קמ"ר | ||
| אוכלוסייה בעבר | 25,065,658 נפש (נכון ל־1 בדצמבר 2024) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת |
אסלאם (87%) נצרות (10%) דרוזית (3%)[1] | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה סורית (SYP) | ||
| שונות | |||
| סיומת אינטרנט | .sy | ||
| קידומת בין־לאומית | 963 | ||
,_Flag_of_Syria_(1980%E2%80%932024).svg)
.svg)
סוריה בתקופת הבעת', או הרפובליקה הערבית הסורית (SAR), היה המשטר בסוריה בין השנים 1963 ל-2024 תחת שלטון מפלגת הבעת' הסורית שהגיעה לסיומה ב-8 בדצמבר 2024 כאשר בראשה עמד נשיא סוריה בשאר אל-אסד. משפחת אסד שלטה בסוריה מתקופת מהפכת התיקונים בסוריה של 1970 ועד להפלת שלטונה בידי האופוזיציה הסורית בשנת 2024.
סוריה תחת שלטון מפלגת הבעת' הוקמה בעקבות ההפיכה הסורית ב-1963 והובלה על ידי קציני צבא עלאווים. הנשיא סלאח ג'דיד הודח על ידי חאפז אל-אסד בתקופת מהפכת התיקונים של 1970 של סוריה. ההתנגדות נגד שלטונו של אסד הובילה לטבח בעיר חמה בשנת 1982. חאפז אל-אסד נפטר בשנת 2000 ובנו, בשאר אל-אסד, ירש את מקומו. בשנת 2011 החלו הפגנות נגד שלטון אסד במהלך האביב הערבי ותוצאותיהן הובילו למלחמת האזרחים בסוריה. בחודש דצמבר 2024, חלו התקפות פתע של קבוצות מורדים סוריות ברחבי המדינה כאשר השיא הוא בנפילת משטר אל-אסד בסוריה ב-8 בדצמבר 2024.[3]
היסטוריה
חוסר היציבות שלאחר ההפיכה ב-1961 הגיע לשיאו בהפיכה ב-8 במרץ 1963. ההשתלטות תוכננה על ידי חברי מפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית, בראשות מישל עפלק וסלאח א-דין אל-ביטאר.
מאז ההפיכה ב-1963, המפלגה שלטה בסוריה כמדינה טוטליטרית. חברי המפלגת שלטו כמעט בכל תחום במדינה, כולל פוליטיקה, חינוך, תרבות ודת, והשתמשו בשירותי המודיעין הסודיים (המכונים גם "מוחבראת") כדי לפקח על כל היבט בחיי האזרחים. צבא סוריה והמשטרה החשאית השתלבו במנגנון של מפלגת הבעת', ולאחר מכן הממשל החדש השתלט גם על הסגנון האזרחי, הצבאי והמסורתי של המדינה.
הפוליטיקה בסוריה התנהלה בשיטה של רפובליקה נשיאותית אשר הורכבה ממספר גורמים מבצעים: הנשיא, שני סגני נשיא, ראש ממשלה, קבינט והרשות המחוקקת של סוריה, מועצת העם הסורית אך בפועל המדינה תפקדה כדיקטטורה העוברת בירושה, הפוליטיקה בסוריה נשלטה על ידי משפחת אל-אסד ומפלגת הבעת', מאז מהפכת התיקונים בסוריה ועלייתו לשלטון של חאפז אל-אסד ולאחר מכן של בנו, בשאר אל-אסד לא נותרו פוליטיקאים דומיננטיים במדינה[4][5].
החוקה הסורית משנת 2012 חייבה את הנשיא להיות מוסלמי אך לא הפכה את האסלאם לדת הרשמית של המדינה. מערכת המשפט בסוריה היתה מיזוג של חוקים עות'מאניים, צרפתיים ואסלאמיים והכילה כ-3 סוגים של בתי משפט: בתי משפט לערכאה ראשונה, בית משפט לערעורים ובית המשפט החוקתי, בנוסף, היו קיימים גם בתי משפט דתיים שמטפלים בדיני משפחה.
מינוי הנשיא חאפז אל-אסד אושר במשאל עם חמש פעמים רצופות, מבלי שהתמודדו אחרים על התפקיד, ובנו בשאר אל-אסד מונה לראשונה ביולי 2000. משטר משפחת אסד החזיק בשלטון תקופה ארוכה כיוון ששמר היציבות הפוליטית, אותה השיג בין השאר על ידי הענקת זכויות לקבוצות מיעוט אתניות. כמו כן, ניתן היה לזקוף את כוחו של הנשיא לנאמנות המתמשכת של הצבא ולדיכוי האכזרי של האופוזיציה הפנימית. התרחבות הבירוקרטיה הממשלתית יצרה גם מעמד של אנשים נאמנים למשטר בכלל ולמשפחת אסד בפרט.
כל שלוש הרשויות בסוריה כוונו על ידי מפלגת הבעת' הסורית, כאשר החוקה של המדינה הבטיחה את ראשוניות המפלגה. בנוסף אליה, החוק התיר לשש מפלגות נוספות להתקיים, ואלה יצרו את החזית הפרוגרסיבית הלאומית. מפלגות אלה נוצרו כדי לספק מראית עין של מערכת רב-מפלגתית, אולם החזית הפרוגרסיבית הלאומית נשלטה על ידי מפלגת הבעת' כך שלא היה בכוחה לשנות את המבנה הפוליטי במדינה.
הפרלמנט שידוע בשם מועצת העם הסורית, נשלט על ידי מפלגת הבעת', והוא נבחר אחת לארבע שנים. למועצה אין רשות נפרדת. אף על פי שהמועצה היתה יכולה להעביר ביקורת על פוליטיקאים ולהעביר טיוטות חוק, היא לא היתה יכולה ליזום חוקים. כך נוצר מצב בו לרשות המבצעת יש בלעדיות על תהליך החקיקה.
מאז שנת 1962 נוהלת סוריה תחת חוקי חירום, אשר ניטרלה בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, ובהתאם לחוקת סוריה, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה.
חאפז אל-אסד ובנו בשאר אל-אסד הם ממוצא עלווי, וכן רבים מן האוליגרכיה הצבאית והפוליטית של המשטר מאז עליית משפחת אל-אסד לשלטון. ב-1973 האימאם מוסא א-צדר, מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון, הכריז בפתווה כי הוא מכיר בעלווים כחלק אותנטי מן האסלאם השיעי.[6] עד להכרזה זו ההנהגה הדתית המוסלמית, הן זו השיעית והן זו הסונית סירבו להכיר בעלווים כמוסלמים. הכרזתו זו של א-צדר הייתה פוליטית בעיקרה: חוקת סוריה חייבה את הנשיא להיות מוסלמי, ובכך התאפשר לאסד, שהיה עלווי, לכהן כנשיא. בנוסף, הכרזתו זו של א-צדר אפשרה לבסס קשרים בין המיעוט השיעי בלבנון לבין המשטר הסורי. א-צדר היה איש סודו של אסד, והיה לו חלק חשוב בברית בין אסד ובין הגורמים השיעים באיראן (אם כי הוא עצמו נעלם באופן מסתורי במהלך ביקור בלוב ב-1978). למשפחת אסד היה חלק חשוב בברית זו בין המוסלמים השיעים בלבנון ובאיראן ובין המיעוט העלווי בסוריה.
האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם נגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר חמאת, שבה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-40,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.
עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם העובדה שמדובר בשלטון מיעוט עלווי שהיווה כ-10% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, ושחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.
ערב מלחמת האזרחים מנתה אוכלוסיית סוריה כ-22.5 מיליון נפש. במרץ 2011, החלו מחאות נגד המשטר בעיר דרעא.[7][8] אלה היו ההפגנות הגדולות ביותר בסוריה מאז ניסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. המפגינים קראו לכונן חופש פוליטי ולשים קץ לשחיתות השלטונית.[9] השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה נשלחו לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו,[10] כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. עד מהרה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה.[8]
נוסף על הדיכוי האלים, אסד הכריז על ביטול חוקי החירום במדינה והחליף את הממשלה שמינה. ההפגנות לא שככו. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד וראשי הממשל שלו.[11] בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן,[12] אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים[13][14][15] של המפגינים.
כתוצאה מהדיכוי האלים החלו עריקות מצבא סוריה והוקם "הצבא הסורי החופשי", שהוביל מרד מזוין נגד אסד. המרד התדרדר במהרה לכדי מלחמת אזרחים מורכבת ורוויית צדדים. המדינה חולקה בפועל לאזורי שליטה.[16][17][18] סטיבן ראפ, לשעבר שגריר ארצות הברית לפשעי מלחמה, העריך בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס כי יותר מ-100 אלף בני אדם עונו ונרצחו על ידי המשטר מאז 2013.[19]
יחד עם הדיכוי האלים, רוסיה, איראן ומיליציות שיעיות סייעו לאסד לייצב את משטרו במשך שנים רבות ולהאבק במורדים אך ב-8 בדצמבר 2024, לאחר כמעט 14 שנות לחימה, פתחו המורדים, ובראשם הצבא הסורי החופשי והיאת תחריר א-שאם, במתקפת פתע. בעקבותיה הופל משטר הבעת' ואסד עזב את המדינה.[20]
הערות שוליים
- ↑ "SYRIA 2014 International Religious Freedom Repoert" (PDF). state.gov. U.S. Department of State. 2014. נבדק ב-11 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Syria - Country Factsheet, באתר "The World Factbook" של ה-CIA, עדכני ל-1 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ↑ "Syrian government appears to have fallen in stunning end to 50-year rule of Assad family". AP News (באנגלית). 2024-12-07. נבדק ב-2024-12-08.
- ↑ "The World Factbook — Central Intelligence Agency". www.cia.gov. נבדק ב-25 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Syria 101: 4 attributes of Assad's authoritarian regime - Ariel Zirulnick
- ↑ בר-אשר, עמ' 382
- ↑ והסוכנויות, רועי נחמיאס (2011-03-20). "עוד הפגנות בסוריה: "הרוגים ו-60 פצועים מירי"". Ynet. נבדק ב-2024-12-11.
- ^ 8.0 8.1 אוריאל לוי, מדוע דווקא חַלַבּ הפכה לסמל ההתנגדות ולמוקד הזוועה בסוריה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בדצמבר 2016
- ↑ ארה"ב לסוריה: "אפשרו הפגנות שלוות במדינה" - וואלה חדשות, באתר וואלה, 2011-03-19
- ↑ סוכנויות הידיעות, העימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
- ↑ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ, 18 במאי 2011
- ↑ סוכנויות הידיעות, בדרך: סנקציות של מהליגה הערבית - אסד יקורקע, הסחר עם סוריה יוקפא, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2011-11-27
- ↑ סוריה: הצבא תוקף את חמה - עשרות נהרגו, באתר www.makorrishon.co.il
- ↑ ישי, רון בן (2011-06-19). "יש לו זמן, אין לו רחמים. כך שורד אסד". Ynet. נבדק ב-2024-12-11.
- ↑ אוריאל לוי, אלפי אסירים חולצו מ'כלא הזוועות' של אסד בדמשק, ומימדי האכזריות החלו להיחשף, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2024-12-10
- ↑ מלחמת-האזרחים-בסוריה-במבט-רחב
- ↑ 11 שנות מלחמה בסוריה – למה יש לצפות?, באתר www.inss.org.il
- ↑ המורדים נגד אסד – מערכה שנייה: מה קורה בסוריה ואיך זה קשור לישראל, באתר www.makorrishon.co.il
- ↑ N12 - "מכונת מוות": לאחר קריסת משטר אסד - נחשפו קברי אחים..., באתר N12, 2024-12-18
- ↑ מהפכה בסוריה: המורדים השתלטו על דמשק; אסד נמלט מהמדינה, באתר מאקו
סוריה בתקופת שלטון הבעת'40197663Q131404661