פקק געשי

פקק געשי או צוואר געשי הוא מחדר פלוטוני הנוצר מהתגבשות מאגמה שנותרה בתוך צינור ההזנה של הר געש בתום התפרצות געשית. פקקים געשיים הם גופי חדירה בלתי-תואמים מאחר שהם חודרים בניצב לשכבות סלעי הסביבה.

פקקים געשיים נקראים כך מאחר שהם "פוקקים" את לוע הר הגעש.

היווצרות

המאגמה – סלע מותך – נאגרת בתא מאגמה ונתונה ללחץ רב. אחת הדרכים לשחרור הלחץ הוא הובלתה אל מחוץ לתא דרך צינור הזנה באמצעות התפרצות געשית. כאשר פוחת הלחץ, נותרת בצינור מאגמה – וזו נקרשת בתוכו. המאגמה – שהתגבשה לסלע פלוטוני – יוצרת פקק געשי המקבל את צורתו החרוטית או הגלילית של צינור ההזנה.

מסביב לצינור ההזנה נוצר הר געש, המורכב מטפרה – כלל החומר הנפלט מהר הגעש בעת התפרצות ונופל אחר כך לקרקע. כאשר צומח הר הגעש – מתארך גם צינור ההזנה המסתיים בלוע בפסגת הר הגעש.

בין התפרצויות

פקק געשי עשוי ליצור סתימה בצינור ההזנה ולהגיב ללחצים המשתנים בתא המאגמה, ובין התפרצויות הוא עשוי להתרומם כתוצאה מעליית לחץ. כאשר שב הלחץ ומתגבר מתחתיו בעת התחדשות הפעילות הגעשית – הימצאות הפקק עלולה להגביר את הלחץ ולגרום להתפרצות מתפוצצת.^[1]

לאורך הזמן, סלעי הר הגעש הרכים יחסית (כגון סקוריה או טוף) – כמו גם סלעים מסוגים שונים המרכיבים את הקרום בסביבתו – מוסרים בתהליכי סחיפה. סלעי הפקק הגעשי – סלעים פלוטונים שלרוב עמידים יותר בפני הסחיפה – נחשפים כחלקו העליון של צינור ההזנה.

מחט געשית

פקקים געשיים קטנים, צרים וגבוהים נקראים לעיתים "מחט געשית" (volcanic needle),‏^[2] וגם "עוקץ לבה" (lava spine) או "פקק כיפה" (plug dome).‏^[3]

מחט כזו נוצרה בלועו של הר פלה באי מרטיניק לאחר התפרצותו ההרסנית ב-1902. המחט – שרוחבה 100–150 מטרים וגובהה כ-300 מטרים – שרדה זמן קצר בלבד, והתמוטטה בשנת 1903.

מחט נוספת – בגובה של 15 מטרים – התרוממה לאחר התפרצותו העזה של הר סנט הלנס ב-1980, מתוך כיפה געשית.^[4]

באי מאווי מצויה "מחט יאו" (Iao), המתרוממת לגובה של 370 מטרים.

מאפיינים

הרכב

הרכבם של הפקקים הגעשיים זהה להרכב המאגמה הנפלטת מהר הגעש: בזלתי, אנדזיטי או גרניטי. הרכבים אלה יוצרים סלעים קשים ועמידים לסחיפה, ולכן הם נותרים בצורתם המקורית זמן רב.

צוק וזנב

חשיפת פקק געשי במבנה "צוק וזנב"

צדה הצפוני של טירת אדינבורו

סחיפה קרחונית עשויה לחשוף רק את צדו של הפקק הבא במגע עם הקרחון. תהליך זה יוצר מבנה אופייני של "צוק וזנב" (crag and tail), בו נגלית דופן אחת של הפקק ואילו האחרות נותרות מכוסות בסלעים.

הקרחון עשוי לסחוף עמו סלעים רכים ולהשמיטם בדרכו, תוך שהוא יוצר דרמלין – מבנה מאורך דמוי לווייתן או טיפה: עבה בצד הצוק ודק בצד הזנב.

דוגמה למבנה כזה היא הפקק הגעשי "צוק הטירה" (Castle rock) בסקוטלנד עליו בנויה טירת אדינבורו. הפקק סמוך לארתורס סיט – פקק געשי נוסף, ושניהם נוצרו לפני אלפי שנים. הפקק נחשף מסחיפה קרחונית בצדו הצפון-מערבי, ואילו בכיוון מזרח נמשך מפסגתו שיפוע מתון.

תפוצה

פקקים געשיים נפוצים בהרי געש שהפעילות בהם הסתיימה או מצויה בהפוגה.

סקוטלנד

בדומה לטירת אדינבורו, גם טירת דמברטון (Dumbarton) בנויה על פקק געשי – צוק דמברטון המתנשא לגובה של 73 מטרים מעל פני הים.

בסקוטלנד קיימים פקקים געשיים רבים. אחד מהם הוא נורת בריק לאו (North Berwick Law) (Law בסקוטית: גבעה חריגה), שמורכב מטרכיט פונוליטי במבנה "צוק וזנב". פקקים געשיים נוספים הם דמגוין (Dumgoyne) סמוך לגלאזגו ושני האיים: אלסה קרייג (Ailsa Craig, מבוטא: ale-sa) ובאס רוק (Bass Rock).

שני פקקים געשיים נושאים אותו שם, "אן סגור" (An Sgurr). אחד מהם, המצוי באי אג, הוא פקק בן אלפי שנים המורכב מאבן זפת (Pitchstone) – סוג של זכוכית געשית. השני מצוי במערב סקוטלנד, סמוך ללוך קארון (Loch Carron).

באי סקאי מצוי פקק געשי נוסף – "סטור" (The Storr). אחד התוואים הבולטים בו הוא "הזקן מסטור" (The old man of Sotrr) – צוק מחודד, מעין צריחון סלעי.

ארצות הברית

הפקק הגעשי הידוע ביותר בארצות הברית הוא מגדל השטן בוויומינג, שהתפרסם בעולם לאחר ששימש אתר להסרטת מפגשים מהסוג השלישי. המחדר נוצר לפני אלפי שנים ומורכב מסלעי פונוליט-פורפירי.

לחופי קליפורניה מצויות תשע האחיות (Nine Sisters) – מקבץ של תשעה פקקים געשיים שנוצרו בעת התיקה.

בשדה הגעשי נאוואחו מצויים שני פקקים געשיים בולטים שמוצאם באוליגוקן: שיפרוק (Shiprock) בניו מקסיקו – הנקרא בשפת הנאוואחו "סלע מכונף", ואגתלה (Agathla) באריזונה.

פקקים געשיים נוספים הם סנייק היל (Snake Hill) בניו ג'רזי – שנוצר במלם לפני אלפי שנה, וליזרד הד (מאנגלית: Lizard Head – ראש לטאה) בקולורדו.

ברזיל

שנים מאתרי התיירות המפורסמים ביותר בעיר ריו דה ז'ניירו בברזיל הם הר קורקובדו (Corcovado), עליו ממוקם פסל ענק של אותו האיש והר הסוכר (Pão de Açúcar) שעליו צולם חלק מהסרט "מונרייקר" (1979) מסדרת סרטי ג'יימס בונד. שני ההרים האלו הם פקקים געשיים ומורכבים מסלע גרניט.

פקקים געשיים בהר קניה, איור של ג'ון גרגורי

אוסטרליה

בצפון ניו סאות' ויילס מצוי הר ורנינג (Mount Warning), פקק געשי הניצב במרכז הקלדרה של הר הגעש טוויד (Tweed) – חרוט מגן שקוטרו המקורי כ-100 ק"מ.

במערב החוף הצפוני של טסמניה מצוי The Nut – פקק געשי שמתיו פלינדרס, שמיפה את קו החוף של אוסטרליה, קרא לו "ראש מעוגל" (Circular Head).

אפריקה

במורדות הצפון-מזרחיים של הר קניה קיימים כמה פקקים געשיים. אלה נוצרו כאשר הר הגעש היה פעיל בעת העתיקה, אף שהגעשיות העיקרית התמקמה בצינור ההזנה העיקרי של ההר.

בהרי מנדרה בצפון קמרון מצוי מקבץ מרשים של כמה פקקים געשיים סמוכים, ההופכים אזור זה לאתר תיירות מבוקש.

פקקים געשיים נוספים

"פסגת אנה פריירה" (Pico de Ana Ferreira) בדרום-מערב האי פורטו סנטו בארכיפלג מדיירה מציגה עמודי בזלת מרשימים. פסגה זו – הנקודה הגבוהה ביותר במערב האי המתנשאת לגובה של 283 מטרים – היא קצהו העליון של פקק געשי.
הפיטונס בדרום-מערב סנט לוסיה הם שני שרידים להרי געש תלולים, המהווים חלק משולי קלדרה שהתמוטטה לפני אלפי שנים. בצדה השני של הקלדרה, בצפון האי סנט וינסנט הסמוך, מצוי הר הגעש (סנט וינסנט).
סמוך לקצהו הצפון-מזרחי של סטרומבולי מצוי פקק געשי – סטרומבוליקיו (Strombolicchio). הפקק מהווה שריד להר הגעש המקורי, שמלפני אלפי שנים, הסיט את פעילותו לדרום-מערב והחל לבנות את סטרומבולי. על פסגתו של סטרומבוליקיו נבנה מגדלור.
סמוך לחוף הצפון-מזרחי של איסלנד מצוי הפקק הגעשי בורגרווירקי (Borgarvirki).
בסרי לנקה – הפקק הגעשי סיגירייה (Sigiriya).
בצ'כיה – טירת טרוסקי (Trosky) הבנויה על שני פקקים געשיים סמוכים.
פירמידת בול (Ball's Pyramid) – המצויה באוקיינוס השקט דרומית-מזרחית לאי הלורד האו – היא פקק געשי בתוך קלדרה, שריד לחרוט מגן.
טאונג קלט (Taung Kalat) הוא פקק געשי הבולט במורדותיו הדרום-מערביים של הר פופה (Popa) במיאנמר. על פסגתו נבנה מנזר בודהיסטי.
הר פי (Fee) במערב קולומביה הבריטית כולל כמה מחטים געשיות המתנשאות עד לגובה של 159 מטרים מעל הרכס.
הר מיגר בקולומביה הבריטית הוא מתחם געשי שהחל להיווצר בעת העתיקה ובו כמה פקקים געשיים.

ישראל

במקומות שונים בישראל נחשפו פקקים געשיים. אחד מהם מצוי בנחל תבור בגליל התחתון. במהלך העת העתיקה התרחשה באזור געשיות, הניכרת גם בקניוני הבזלת בשפכם של נחל תבור ונחל חרוד אל נהר הירדן.^[5]

כמו כן, ייתכן ושתי פסגותיו של הר הגעש קרני חיטין – הידועות כ"קרניים" – הן פקקים געשיים שנחשפו באמצעות סחיפה.^[6]