לדלג לתוכן

פרנסס פיין בולטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
פרנסס פיין בולטון
לידה קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
פטירה לינדהרסט, אוהיו, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה ה-22 של מדינת אוהיו
27 בפברואר 1940 – 3 בינואר 1969
(28 שנים)

פרנסס פיין בולטון לבית בינגהאם (באנגלית: Frances Payne Bolton‏; 29 במרץ 1885 – 9 במרץ 1977)[1] הייתה פוליטיקאית אמריקאית מהמפלגה הרפובליקנית. היא כיהנה כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית, והייתה האישה הראשונה שנבחרה לקונגרס מטעם אוהיו.[2]

בסוף שנות ה-30 נקטה בולטון בעמדה בדלנית בנוגע למדיניות חוץ. היא התנגדה לחוק שירות החובה בשנת 1940 שהציג את גיוס החובה, ובשנת 1941 התנגדה לחוק השאל-החכר. במהלך המלחמה קראה לביטול ההפרדה של יחידות האחיות הצבאיות, שהיו כולן נשים לבנות.

בשנת 1947 יזמה הצעת חוק לחינוך בתחום הסיעוד לטווח ארוך, אך הצעת החוק לא עברה. כאשר הגיוס חודש לאחר המלחמה, תמכה בולטון בתוקף בהכנסת נשים לשירות הצבאי. היא ציינה את תפקידן המרכזי במהלך המלחמה, ואמרה כי חשוב מאוד שנשים ימשיכו למלא תפקידים אלו. היא לא ראתה בכך איום על מוסד הנישואין, ועמדה על כך שנשים בשירות צבאי יפתחו את אופיין וכישוריהם, וכך יחזקו את תפקידן במשפחה. כחברת ועדת החוץ של בית הנבחרים, תמכה בולטון באו"ם, ובמיוחד ביוניצ"ף, ותמכה בעצמאותן של מושבות אפריקאיות.

ביוגרפיה

ראשית חייה

בולטון נולדה ב-29 במרץ 1885 בקליבלנד שבאוהיו, בשם פרנסס פיין בינגהאם, והייתה בתם של צ'ארלס ויליאם בינגהאם (1846–1929) ומרי פרי (לבית פיין) בינגהאם (1854–1898). אחיה כללו את אוליבר פרי בינגהאם, ויליאם ה. בינגהאם, אליזבת בירדסלי (לבית בינגהאם) בלוסום, והנרי פיין בינגהאם.[1]

בין בני משפחתה מצד אמה היו הדוד ניית'ן פ. פיין (ראש עיריית קליבלנד לשעבר), אוליבר הזרד פיין (שעבד עבור סטנדרד אויל), והדודה פלורה פיין (אשתו של מזכיר הצי האמריקני ויליאם קולינס ויטני). סבה מצד אמה היה חבר הסנאט של ארצות הברית העשיר הנרי ב. פיין.[3]

היא למדה בבתי ספר פרטיים בקליבלנד, ניו יורק ובפריז.[4]

קריירה

כפעילה בתחום בריאות הציבור, חינוך בתחום הסיעוד ושירותים חברתיים, חינוכיים ותרומיים, החליפה את בעלה, צ'סטר קאסל בולטון, כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית, כמה חודשים לאחר מותו ב-1939. לאחר שנבחרה להשלמת תקופת כהונתו של בעלה המנוח, סירבה בולטון לקצבת האלמנה הרגילה, אשר כללה את יתרת השכר שבעלה המנוח היה מקבל אם היה משלים את תקופת כהונתו. היא ייצגה את המחוז ה-22, שכלל בעיקר את פרברי קליבלנד המזרחיים. בולטון כיהנה ארבע עשרה קדנציות נוספות, וכיהנה לצד בנה, אוליבר פיין בולטון, בשלוש מהקדנציות האלו.[3] היא ואוליבר הופיעו בתוכנית "What's My Line?" כהאם והבן היחידים שכיהנו יחדיו. דווח כי כאשר הצביע נגד דעותיה, לחשה בקול, "זה הבן המאומץ שלי".[5]

בעת שכיהנה בוועדת החוץ של בית הנבחרים, התקשרה בולטון למזכיר המדינה ג'ון פוסטר דאלס במאי 1954 לאחר נפילת הבסיס הצרפתי בדיין ביין פו, וביקשה ממנו להזמין את האחות ז'נבייב דה גאלאר לארצות הברית. כאשר הגיעה גאלאר ביולי, תיארה אותה בולטון כ"סמל לנשיות הרואית בעולם החופשי". לאחר שזכתה במדליית החירות הנשיאותית, התקבלה גאלאר בארוחת ערב לשלוש מאות איש במחוז הבית של חברת הקונגרס בולטון בקליבלנד, במהלך סיור ברחבי המדינה.

בולטון הצביעה בעד חוקי זכויות האזרח של 1957,[6] 1960,[7] 1964,[8] ו-1968,[9] וכן בעד חוק זכויות ההצבעה של 1965.[10]

ועדת החוץ של בית הנבחרים

בשנת 1955 הייתה לחברת הקונגרס האמריקאית הראשונה שעמדה בראש משלחת בינלאומית, תוך שימוש במשאבים האישיים שלה לממן את המשלחת. כחברה בוועדת המשנה לענייני חוץ של בית הנבחרים לענייני אפריקה, הרגישה שזו אחריותה לבקר בכמה שיותר מדינות ברחבי אפריקה. כשהגיעה לסנגל ב-1 בספטמבר, בילתה את ששת השבועות הבאים בחציית היבשת במטוס, ברכבת, בסירה ובמכונית. התחנות החשובות שלה כללו את ליבריה, גאנה (שאז עוד נקראה חוף הזהב), קונגו הבלגית, צפון רודזיה (כיום זמביה), דרום רודזיה (כיום זימבבואה), דרום אפריקה ואתיופיה. היא נפגשה עם לאומנים מובילים כמו קוואמה נקרומה, פוליטיקאים רבי עוצמה כמו היילה סלאסי, ונשים מובילות כמו המלכה האם של שבט הטוטסי. במהלך המסע שלה סיירה בבתי ספר ודיברה עם צעירים, ופגשה נשים מכל תחומי החיים בשווקים ובמרפאות. כמי שהתעניינה בתחום החינוך ובריאות הציבור במשך כל חייה, נתנה עדיפות לנושאים אלו במהלך מסעה באפריקה.

כשחזרה לארצות הברית הגישה לקונגרס דו"ח מאוד מעמיק ומלא תובנות. אחת מהמלצותיה הייתה שהקונגרס יקים משרד חדש במחלקת המדינה החדשה לענייני אפריקה שתפוקח על ידי עוזר מזכיר המדינה החדש לענייני אפריקה. בולטון פעלה למימוש הדבר, ואכן הקונגרס הקים את המשרד החדש בשנת 1958. בנוסף לשיתוף מידע על נסיעתה עם הקונגרס באמצעות הדו"ח הרשמי שלה, עשתה בולטון גם מאמץ מרשים להעשיר את העם האמריקאי לגבי המגוון של יבשת אפריקה על ידי יצירת סרט על מסעה, בשם Africa: Giant With a Future, 1955. הסרט הזה הוא מקור מצוין לסטודנטים ומדריכים המעוניינים להכיר מדינות/מושבות אפריקאיות באמצע שנות ה-50, והופץ ב-DVD על ידי הארכיון הלאומי. בנוסף לחינוך הקונגרס והציבור הרחב על אפריקה, המסע של בולטון עזר להתחיל תהליך של פתיחת דלתות לנשים למלא תפקיד משמעותי ביחסי החוץ של ארצות הברית.

בנוסף להשפעה על יחסי ארצות הברית עם אפריקה, הישג נוסף ומרשים של בולטון היה החסות על חקיקה לרכישת נכס מעבר לנהר הפוטומק ממול מאונט ורנון, ביתו של ג'ורג' וושינגטון.[11] זה מנע מסחור של האזור ושמר את המראה שלו כפי שהיה כשוושינגטון התגורר בו. לבולטון הייתה מערכת יחסים טובה עם מצביעיה ממוצא איטלקי-אמריקאי. בית הספר לסיעוד באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב נקרא על שמה, לזכר הישגיה ונדיבותה בתחום הסיעוד הציבורי.[12]

אחרית חייה

לאחר שקודמה להיות חברת המיעוט הבכירה בוועדת החוץ של בית הנבחרים, הפסידה בולטון בשנת 1968, בניסיונה להיבחר מחדש לכהונה השש עשרה, לצ'ארלס ואניק. היא הייתה עד להמשך כהונתה של לואיז סלוטר בשנת 2012, האישה המבוגרת ביותר שכיהנה בבית הנבחרים. בולטון פרשה לבית משפחתה, פרנצ'סטר (על שמה ועל שם בעלה המנוח), בלינדהרסט שבאוהיו.

חיים אישיים

בשנת 1907, פרנסס פיין בינגהאם נישאה לצ'סטר קאסל בולטון (1882–1939). יחד, הם היו הורים לארבעה ילדים:[13]

  • צ'ארלס בינגהאם בולטון (1909–1976), רופא שיניים שפיתח את "תקני בולטון לצמיחה קרניופציאלית".[14]
  • קניון קאסל בולטון (1912–1983), פילנתרופ ופטרון האמנויות שנישא למרי אידל פיטרס מלנקסטר, אוהיו.[15]
  • אוליבר פיין בולטון (1917–1972), שכיהן גם כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
  • אליזבת בולטון (1919–1919), שמתה בינקותה.

היא מתה בלינדהרסט שבאוהיו, ב-9 במרץ 1977,[1]

מורשת

המלגה על שם בולטון תומכת במחקר בפאראפסיכולוגיה.[16]

בולטון ובעלה תרמו קרקע סמוכה לאחוזתם בשנת 1922 כדי להקים את הקמפוס של בית הספר הוקן בלינדהרסט שבאוהיו. בניה למדו בבית הספר הפרטי "קאנטרי דיי סקול".[17]

המסמכים שלה שמורים בארכיון של החברה ההיסטורית של וסטרן ריזרב.

בית הספר לאחיות באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב בקליבלנד נקרא על שמה "בית הספר לאחיות פרנסס פיין בולטון".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסס פיין בולטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "FRANCES BOLTON DIES; Succeeded Late Husband in Ohio Post and Served for 30 Years" (PDF). The New York Times (באנגלית). 10 במרץ 1977. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ↑ Rep. Frances P. Bolton dies, March 9, 1977 - Andrew Glass - POLITICO.com
  3. ^ 3.0 3.1 פרנסס פיין בולטון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
  4. ↑ Visitors and Friends: Frances Payne Bolton School of Nursing at Case Western Reserve University
  5. ↑ "HR 6127. Civil Rights Act of 1957". GovTrack.us.
  6. ↑ "HR 8601. Passage".
  7. ↑ "H.R. 7152. PASSAGE".
  8. ↑ "TO PASS H.R. 2516, A BILL TO ESTABLISH PENALTIES FOR INTERFERENCE WITH CIVIL RIGHTS. INTERFERENCE WITH A PERSON ENGAGED IN ONE OF THE 8 ACTIVITIES PROTECTED UNDER THIS BILL MUST BE RACIALLY MOTIVATED TO INCUR THE BILL'S PENALTIES".
  9. ↑ "TO PASS H.R. 6400, THE 1965 VOTING RIGHTS ACT".
  10. ↑ About the Accokeek Foundation | Accokeek Foundation | United States, Accokeek Foundation (באנגלית)
  11. ↑ Frances Payne Bolton School of Nursing, case.edu (באנגלית)
  12. ↑ "BOLTON, FRANCES PAYNE". Encyclopedia of Cleveland History | Case Western Reserve University (באנגלית). 2020-02-10. נבדק ב-2021-01-02.
  13. ↑ תקני בולטון משמשים באופן נרחב באורתודונטיה כדי להנחות את תכנון הטיפול ולהעריך את הקשרים בין השיניים, הלסתות ומבני הפנים.
  14. ↑ "Kenyon C. Bolton Dies; Patron of Arts Was 71". The New York Times. 18 ביולי 1983. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ↑ Frances Bolton Fellowship Section Home - Parapsychology Foundation
  16. ↑ "Philanthropy". The Life of Frances Payne Bolton. נבדק ב-6 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)

פרנסס פיין בולטון41869678Q599174

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרנסס_פיין_בולטון&oldid=3612032"