לדלג לתוכן

פעולת מנוף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
פרסומת משנת 1910 לרובה ווינצ'סטר מודל 1895 המוצג כרובה ציידים.
פרסומת לרובים מודל 1895 והתחמושת החדשה שפותחה עבורם. פרסומת של חברת ווינצ'סטר משנת 1895
מנגנון פעולת מנוף של רובה "מרלין" 39A

פעולת מנוף הוא מנגנון לנשק בעל מנגנון טעינה חוזרת המופעל בידית דריכה ידנית ומשולב לעיתים קרובות כחלק אינטגרלי בשמורת ההדק. היורה דוחף את הידית המסתובבת קדימה ולאחר מכן מושך לאחור, כדי להתחיל ולסיים מחזור ירי שלם. הידית מניעה את הבריח באמצעות מחברים פנימיים, להזין כדור, בדרך כלל ממחסנית פנימית קבועה בגוף הנשק, לפלוט את התרמיל הריק אל מחוץ לבית הבליעה, ודורך את מנגנון פין הירי. כלי נשק המשתמש במנגנון הפעלה זה מכונה גם רובה מנוף. כלי נשק בעלי מנוף היו שלב חשוב במעבר מכלי נשק ליריה בודדת או כלי ירייה נטעני לוע לכלי ירייה מהירי ירי. הפיתוח של מנגנון המנוף שיקף מגמה כללית בטכנולוגיית הנשק להפוך את הלוחם או הצייד ליעיל יותר, על ידי קיצור משך ההפסקות בין יריות ויכולת תגובה גבוהה יותר בתנאי שטח משתנים. יתרון מרכזי של מנגנון המנוף הוא הפשטות המכנית היחסית בלי צורך מצד היורה בפעולות מסובכות או הורדת הקנה מהכתף. בזמן שבו אפילו טעינת מכנס הייתה חידוש טכנולוגי, ורובים עם מחסנית היו נדירים, השילוב של טעינה מאחור עם מחסנית, יחד עם פעולה חוזרת, היה קפיצה טכנולוגית דרמטית. בעוד שרובים נטענים בעלי מנגנון טעינה על ידי מנוף היו פופולריים בקרב ציידים ויורים ספורטיביים ואף על פי שרובים אלו היו בעלי קצב אש גבוה יותר מרובים בעלי פעולת-בריח הם לא זכו לשימוש צבאי נרחב. אחת הסיבות המשמעותיות לכך הייתה שבתחילה רובים בעלי פעולת מנוף יכלו לירות תחמושת בעלת מהירות לוע נמוכה לטווחים קצרים יחסית ועם יכולת חדירה נמוכה ביחס לרובים פעולת בריח, סיבה אחרת הייתה בעיות של אמינות המנגנון שלפחות בתחילה הדרך היה רגיש לתנאים של שדה הקרב וסבל מבעיות הזנה תכופות, בנוסף לכך קשה יותר לירות ממצב שכיבה עם רובה מנוף מאשר עם רובה בעל מנגנון טעינה על ידי בריח. הסבר נוסף היה מורכבות מכנית, עלויות ייצור גבוהות יחסית ובעיות תאימות מוגבלת של התחמושת לתחמושת צבאית. בסופו של דבר, הבעיה הייתה כלכלית עד שהרובים בעלי מנגנון פעולת-מנוף הפכו למתאימים ותחרותיים מול רובי בריח, צבאות ברחבי העולם הכניסו לשימוש רובים בעלי פעולת-בריח.[1] רובים בעלי פעולת מנוף הצליחו יותר בשוק האזרחי וזכו לשימוש נרחב בתקופת המערב הישן של אמריקה שם זכו לתהילת עולם ככלי הנשק ש"כבשו את המערב". עם כניסתם לשימוש נרחב של כלי נשק חצי אוטומטיים ואוטומטיים לאחר מלחמת העולם השנייה חלה ירידה משמעותית בדרישת השוק לכלי נשק מופעלי מנוף והחברות שייצרו אותן נקלעו לקשיים כספיים ונבלעו על ידי יצרני נשק אחרים. למרות זאת כלי נשק פעולת מנוף נמכרו באלפים ועדיין ממשיכים להיות מיוצרים עד היום עם שינויים קלים בלבד, עדות ליעילותם המעשית ואמינותם. הדגמים מהמאה ה-19 הולידו חיקויים, ויצרו רשת אספנים ענקית. יתר על כן, כלי נשק אלו הפכו לסטנדרט התעשייה לקולנוע ולטלוויזיה, וכתוצאה מכך חשיפה לציבור הרחב בקנה מידה הרבה מעבר לזה של כל כלי נשק אחר.[2]

רקע

כלי ירייה בעלי ירייה בודדת מוגבלים מעצם הגדרתם לירי של כדור אחד והצורך לטעון ידנית כדור נוסף, וכופים על היורה להפוך לחסר הגנה לפרק זמן מסוים כדי לטעון מחדש את נשקו. מתחילת השימוש בכלי נשק חם המטרה של היצרנים והמתכננים היה להתגבר על המגבלות שהטילה הטכנולוגיה הזמינה וליצור כלי ירי בעל יכולת ירי חוזר - הן אקדחים והן רובים ארוכי קנה, המגבלות נבעו בראש וראשונה מהתחמושת שהכתיבה טעינה של כל כדור בשלבים ובנפרד דרך לוע כלי הנשק וממגבלות של יכולת לייצר מנגנונים מכניים מורכבים שדורשים דיוק מרבי. מנגנון מצת חלמיש בתחילת המאה ה-18 שיפר במידה ניכרת את אמינותם ותפקודם היעיל של כלי הירייה, אך הטעינה והירי עדיין היו איטיים והושפעו גם מרוח ומזג אוויר. למרות התקדמות בטכניקות הייצור, ההתקדמות הטכנולוגית בתעשיית כלי הירייה נבלמה על ידי חומר הנפץ ההודף היחיד שהיה זמין - אבק שריפה, תערובת כימית נפיצה באופן שסיכן גם את המשתמשים בנשק, בעלת תכונות היגרוסקופיות שעלולות לשלול מאבק השריפה את התכונות הנפיצות. יתרה מכך, קצב בעירתו האיטי גורם למהירויות לוע נמוכות יחסית, ובנוסף לכך כתוצאה מהירי נוצר ענן עשן לבן שהקשה על כיוון בירייה הבאה ולעיתים כיסה את שדה הקרב. לאחר הירי וכתוצאה משריפת אבק השריפה נותר משקע שסתם את קני הרובים ואת חורי ההצתה, ועלול היה ליצור קורוזיה בקנים.

בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, כמה יצרני נשק הצליחו להתגבר על המכשולים המכניים וייצרו אקדחים בעלי תוף מסתובב שהסתמכו על מנגנוני צור. הם היו גדולים יקרים, וסבלו מבעיות אמינות. ניסיון לעשות את אותו הדבר עם נשק ארוך קנה היה בעייתי אף יותר. שימוש במערכת התוף המסתובב העלה את משקל הנשק ושינה את חלוקתו ומגבלות המנגנון גרמו איבוד של גז מהרווח שבין התוף לבית הבליעה. פריצת הדרך הבאה הייתה הכנסתם לשימוש של כלי נשק נטענים אחורית שתחילה היו תוכננו ככלי נשק ליריה בודדת, רבות מהבעיות הללו נפתרו בהדרגה ככל שהטכנולוגיה התקדמה ותכנון כלי הירייה השתפר במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19. מנגנון ההצתה כיפת הקשה שפותחה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-19, אפשר שימוש מהיר ובטוח יותר במטעני אבק השריפה ואקדחים בעלי תוף מסתובב הפכו לאמינים ונוחים יותר לשימוש ונכנסו לשימוש צבאי ואזרחי נרחב. השלב הבא בפיתוח תחמושת מתאימה היה תרמיל הרימפייר הראשון ב-1845 שידוע ככדור ה"פלובר" על שם הממציא, הכדור בקוטר 6 מ"מ כלל מרעום הקשה בתרמיל מתכתי עם קליע מחובר לחלק העליון. ההמצאה של שילוב של קליע עופרת כדורי קטן וקפסולת ההקשה לכדור אחד חוללה מהפכה בתכנון התחמושת והשימוש בכלי ירייה נשק ואפשרה מעבר ושימוש נרחב בכלי נשק בעלי מנגנון טעינה חוזרת. כך נוצר הקליע המתכתי האינטגראלי שאפשר לתכנן מערכות יעילות שהיו מסוגלות להכיל מספר כדורים ולהזין אותם אל בית הבליעה באופן אמין דרך הפעולה המכנית של רובה ארוך קנה ובהמשך לפיתוח כלי נשק חצי אוטומטי.[3]

רובים עם מנגנון פעולת מנוף

עד המאה ה-19

קלטהוף ריפיטר

קלטהוף ריפיטר

בשנות השלושים של המאה ה-17 רובה עם מנגנון טעינה חוזרת של כדורים המופעל על ידי מנוף פותח על ידי יצרן הנשק הדני פיטר קלטהוף ומוכר כ"קלטהוף ריפיטר" (Kalthoff repeater). רובה זה יוצר החל מסביבות 1640 בגרמניה, דנמרק והולנד, על ידי בני משפחת קאלטהוף, והיה אחד הדגמים המוקדמים והמתוחכמים ביותר של רובה בעל מנגנון טעינה חוזרת. בני המשפחה פיתחו מספר גרסאות שונות של המנגנון. אך בסך הכול מספרם של הרובים שיוצר בסך הכול היה זעום. רובה קלטהוף התבסס על מנגנון פנימי מורכב במיוחד, אשר כלל שני מחסניות נפרדות - אחת לאבק שריפה ואחת לכדורים שהוזנו ממגירות פנימיות אל תא הירי בעזרת מנוף יחיד שהפעיל את כל שלבי הטעינה: פתיחת בריח, הזנת כדור ואבק שריפה, דריכת הנוקר וסגירת הבריח. כל הפעולה נעשתה בתנועה אחת של המנוף, לרוב מתחת לקת הרובה, מה שאפשר לחייל לירות בין 5 ל־10 יריות ברצף, בהתאם לקיבולת המחסנית. יתרונו של הרובה היה בקצב אש חסר תקדים לתקופתו. עם זאת, המורכבות המכנית הגבוהה דרשה התאמה מושלמת של חלקים בעבודת יד, ותחזוקה תכופה, מה שהפך את הרובה לכלי נשק יקר במיוחד, ונגיש רק לבעלי ממון, לאצולה ולעיתים ליחידות שומרי ראש של מלכים, המלך כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק, החזיק יחידת עילית חמושה ברובי קאלטהוף בשנות השבעים של המאה ה-17. הם מעולם לא נכנסו לשימוש צבאי רחב ויוצרו בכמויות קטנות בלבד. מבחינה היסטורית, רובה הקלטהוף נחשב לקדמון הטכנולוגי הישיר של רובים מודרניים עם פעולת מנוף.[4]

לורנזוני ריפיטר

אקדח עם מנגנון מנוף בדוגמת לורנזוני נושא את שמו של אדמירל הוריישו נלסון

לורנזוני ריפיטר שהופיע באמצע המאה ה-17 ייצג שיפור על מנגנון קלטהוף. הרובה אפשר עד עשר יריות רצופות הניזונות ממחסניות נפרדות של אבק שריפה וכדורים המוסתרות בתוך הידית. כדי לטעון את הנשק, האקדח או הרובה הוחזק עם לוע כלפי מטה וידית הפלדה בצד שמאל מסובבת כמאה ושמונים מעלות כדי לאפשר לאבק שריפה וכדור ליפול לשני תאים בבלוק סגירת פליז גלילי המותקן אנכית. לאחר מכן הידית מסובבת בכיוון ההפוך למיקומה המקורי, על מנת להציב את הכדור והאבק שריפה בקו ישר עם הקנה ובמקביל נוצרה סגירה זמנית של הקנה, בשלב זה נפתח שסתום במנעול כדי לשחרר אבק שריפה לתוך הקערה והמנגנון המשיך לכסות את הקערה ולדרוך את הפטיש לאחור. מערכת לורנזוני שימשה יצרני נשק ברחבי אירופה היבשתית ובריטניה הגדולה במשך יותר ממאה שנה לאחר המצאתה. וזכתה לתחייה בבריטניה בסוף המאה השמונה עשרה. אף על פי שהמנגנון נושא את שמו של לורנזוני, השאלה האם הוא הגה את העיצוב המקורי ממשיכה להיות נושא לדיון ידי חוקרים במשך עשרות שנים. ההמצאה יוחסה לחלופין ליצרן הנשק האיטלקי ג'אקומו ברסלי מבולוניה ולאחר מכן מרומא, בין היתר. לורנזוני ייצר גם אקדחים ארוכים וגם אקדחים המצוידים במנגנון בשלושה תת-סוגים שונים, כל אחד שונה במיקום מחסנית אבק השריפה ובהתקנת מערכות בטיחות נוספות.[5]

קוקסון ריפיטר

רובה הקוקסון ריפיטר (Cookson Repeater) היה ניסיון נוסף ליצור רובה נטען לוע עם יכולת ירי חוזר. הרובה השתמש במנגנון שפעל בשיטת טעינה מכנית באמצעות מחסנית פנימית, ויוצר בבריטניה ובקולוניות האמריקאיות בסביבות 1750–1760, ככל הנראה על בסיס לורנזוני ריפיטר. בניגוד לרוב הרובים מהתקופה שדרשו טעינה ידנית איטית דרך לוע הקנה, רובה הקוקסון נועד לספק מספר יריות עוקבות במהירות יחסית, באמצעות מנגנון מסתובב פנימי. המנגנון פעל בעזרת דיסק אופקי מסתובב שהיה מעוצב כתוף עם תאים שאליו הוזנו מראש גם כדורים וגם אבק שריפה. בכל פעם שידית הצד הופעלה, הדיסק הסתובב כך התא הטעון התיישר מול הנוקר ואל הקנה, ואפשר ירי, סיבוב נוסף הביא את התא הבא למצב ירי. אבק השריפה והכדור הוזנו ממאגרים נפרדים בגוף הקת, כל אחד עם קפיץ דחיפה פנימי, והמשתמש היה יכול לבצע מספר יריות ברצף, לפני שהיה צורך למלא את המחסניות מחדש. היתרון המרכזי של רובה קוקסון ריפיטר היה קצב האש הגבוה יחסית. עם זאת, המנגנון היה רגיש במיוחד, ובעיקר מסוכן לתפעול. שילוב של אבק שריפה, מנגנון מסתובב לא אטום וחיכוך פנימי עלול היה לגרום לפיצוץ של כל מכל אבק השריפה בעת ההזנה. הסכנה הזו, בשילוב עם עלות הייצור הגבוהה, המורכבות המכנית והתלות בהתאמה מושלמת של חלקים בעבודת יד, הפכו את הרובה לפריט יקר ונדיר מאוד, שלא נכנס לשימוש צבאי רחב. למרות הכישלון המסחרי והטכני, רובה הקוקסון הוא עדות לניסיונות מוקדמים לפתח נשק עם קצב אש גבוה, ונחשב לנדבך חשוב בהיסטוריה של ההתפתחות לעבר רובים מופעלים במנגנון פעולת מנוף.[6]

המאה ה-19

רובי טבעת

מבט מקרוב על מנגנון הירי של רובה קולט "מנוף-טבעת"
רובה קולט מודל 1855 עם אקדחי קולט נייבי

רובה המנוף הראשון בשימוש משמעותי היה רובה מנוף-טבעת (Colt Ring Lever rifles) שיוצרו על די חברת קולט בין השנים 1837 ל-1841 רובים אלו הכילו מספר כדורים בתוף והשתמשו במנגנון הצתה מסוג כיפת הקשה מנגנון המנוף-טבעת היה ממוקם מול ההדק. משיכת הידית סובבה את התוף אל מול הקנה ודרכה נוקר נסתר. כלי נשק אלו היו בין הניסיונות הראשונים בעולם לשלב בין מנגנון מנוף לבין ירי חוזר ברובה, והם מייצגים שלב חשוב בהתפתחות כלי הנשק האישיים במהלך המאה ה־19. ייחודם המרכזי של רובי הטבעת היה במנגנון הירי והטעינה שלהם. במקום הדק רגיל, הייתה מתחת לקת טבעת גדולה, שבלחיצה עליה סובבה את התוף והכינה את הנשק לנקירה הבאה. פעולת הנעילה לא הייתה מושלמת – המערכת לא כללה תפס צילינדר אמיתי, ולפיכך סבלה מחוסר דיוק ואף סיכון של ירי לא מכוון. גם מנגנון הירי עצמו, ששילב הדק פנימי שפעל על פי תנועת הטבעת, התברר כרגיש ומורכב לתחזוקה. עם זאת, קצב האש של הנשק – 6–8 יריות ללא טעינה חוזרת – היה מהפכני לעומת הרובים המתחרים. הרובים היו זמינים בקליברים שונים, בדרך כלל .36 או .40, ונבנו במידות משתנות. חלקם היו קצרים וקומפקטיים יותר ודמו לקרבין, בעוד אחרים היו רובים באורך מלא. ייצורם נפסק לאחר כמה שנים בודדות, בין היתר בשל תקלות תפעוליות ותחזוקה מורכבת.[7]

רובה קולט מודל 1855 (Colt Model 1855 Revolving Rifle) היה ניסיון נוסף לישם את המנגנון מנוף- טבעת, רובה זה, שיוצר החל משנת 1856, התבסס על מנגנון "פטיש צד" ופעל בדומה לאקדחים המפורסמים של קולט, תוך שימוש בכיפות הקשה. למרות היכולת לירות מספר קליעים במהירות יחסית לעומת רובי לוע טעינה בודדת, רובי רובים אלו התקשו לעמוד במבחן מול רובים בעלי מנגנון מנוף מודרניים עם תחמושת אחודה. אחת הבעיות הבולטות הייתה הסיכון להצתת כל התחמישים בבת אחת, מצב שבו מספר תאים בצילינדר ניצתים בו-זמנית. הרובים לא זכו לפופולריות רבה בקרב החיילים. חלק מהבעיות נבעו מהיותם רגישים יחסית לשטח ומקשיי תיקון בשטח. וקצה באש שלהם הוגבל על ידי מערכת פעולת מנוף שימש לפעולה אחת של סיבוב התוף בעוד טעינת הכדור הייתה פעולה נפרדת רב שלבית המאפיינת כלי נשק נטעני לוע. בניגוד למערכות פעולת מנוף שבהם המנוף שימש לטעינה דריכה ופליטה של הכדור.[8]

דגמי ריפיטר ראשונים

בשנת 1848 רשם וולטר האנט פטנט על כדור בשם "רוקט בול", שהשתמש בתחמושת מסוג כדור מיני, חרוטי עם בסיס חלול עמוק, עמוס באבק שריפה, ועם כובע הקשה המותקן בבסיס אליו הוא שידך את הכדור החדש לאב טיפוס לשל רובה פעולת מנוף פרימיטיבי בשם "וולישן" (באנגלית: Volition) ובמהלך 12 שנים לאחר מכן העיצוב שוכלל עד לנקודה שבה המנגנון היה אמין מספיק כדי להיות מוצא למכירה. ברובה וולישן הכדורים אוחסנו במחסנית צינורית והרובה השתמש במערכת חדשנית לטעינה ודריכה טבעת הדק קדמית שהורידה מנשא, ואפשרה להזין אליו כדור מהמחסנית שמתחת לקנה. משיכת טבעת שנייה הרימה את המנשא, הכניסה את הכדור לתא ודרכה את הפטיש. הרובה היה מסורבל לשימוש וסבל מבעיות הזנה תכופות של הכדורים. בעיות אלו ובנוסף לכך מגבלות תחמושת הרימפייר שהייתה בעלת עוצמה נמוכה יחסית - בערך מחצית מזו של כדור לונג רייפל מודרני גרמו לכך שהרובה לא זכה להצלחה מסחרית ונמכר בכמויות מוגבלות מאד. עם זאת, היכולת של אדם להחזיק רובה שניתן לטעון ב-16 כדורים ולירות במהירות המוגבלת רק על ידי הפעולה המכנית הייתה חידוש משמעותי. החברה של האנט החליפה ידיים ובסוף 1849 חרש נשק בשם לואיס ג'נינגס, עיצב מחדש ורשם פטנט על גרסתו שלו לרובה הוולישן. שהיה שיפור ניכר על המקור. לרובה החדש הייתה מחסנית צינורית ל-20 יריות מתחת לקנה והשתמש בסרט של פיקות (באנגלית: primer tape). בצורת סרט נייר או בד דק, שעליו הודבקו מנות קטנות של כספית רועמת במרווחים קבועים. הסרט היה מגולגל בתוך מתקן קטן שהיה מחובר לכלי הנשק, בדרך כלל ליד הפטיש. הרובה עדיין השתמש בפעולת מנוף טבעתית ייחודית אך בניגוד לעיצובו של האנט, שהסתמך על מערכת הפעלה מגושמת של שתי טבעות, הרובה של ג'נינגס הצליח לשלב את החילוץ והטעינה לתנועה זורמת אחת באמצעות טבעת אחת. למרות זאת גם רובה זה היה כישלון מסחרי. המציאות הייתה שהמנגנון המורכב דרש טיפול קפדני וסבל מסדרה של כשלים מכניים למרות השימוש בכדור משודרג עדיין לא היה לכדור מהירות לוע ועוצמת פגיעה מספקים כדי לאפשר לו להיות רובה ציד או כלי נשק הגנה עצמית. הרובה היה ביצור על ידי חברת רובינס אנד לורנס (Robbins & Lawrence) עד שנת 1852. ו רק כ-1,000 יחידות יוצרו. בעוד שהרובה עצמו לא היה הצלחה, הקונספט של פעולת מנוף החל לבסס את עצמו כדרך להשיג קצב אש מהיר ויעיל..[9]:

וולקניק ריפיטר

רובה וולקניק
שרטוט של אקדח וולקניק המראה את פעולת מנגנון המנוף

בתאריך 26 באוגוסט 1851 הוראס סמית' הגיש בקשה לפטנט על "כלי ירייה עם מחסנית". שרטוטי פטנט אלו מציגים רובה בעל דמיון לרובה ג'נינגס, כולל המחסנית הצינורית מתחת לקנה והדק הטבעת. עם זאת, נבדל באופן ניכר בפרטים הפנימיים. עם זאת הוא לא נקט בצעדים כלשהם לייצור רובה על פי הפטנט שלו, וסביר להניח שהוראס סמית' מיצה את הונו ונאלץ לחפש משקיע אחר, אותו מצא בין השנים 1851 ל-1854 בדמותו של דניאל ב. ווסון.[10] הוראס סמית' ודניאל ווסון רכשו את הפטנט של ג'נינגס מרובינס אנד לורנס, יצירפו אליהם את מנהל העבודה בבית המלאכה, בנג'מין טיילר הנרי והקימו את חברת סמית' אנד ווסון בנוריץ', קונטיקט, בשנת 1852 במטרה לממש גרסה מתקדמת יותר של הפטנטים של האנט ובראשם כדור "וולקניק" אותו רשמו כפטנט בשנת 1854. חברת סמית' אנד ווסון שינתה את שמה לוולקניק ריפיטינג ארמס בשנת 1855. (Volcanic Repeating Arms) ביחד עם שותפים נוספים, ובהם יצרן הבגדים אוליבר וינצ'סטר (Oliver Winchester) .על מנת לממש את התכנון לכלל מוצר מוגמר הם שיפרו את רעיון ה"רוקט בול" על ידי הוספת פיקה אינטגראלית לחלק האחורי של המכסה שנקרא ה"כדור הוולקני'" (Volcanic Cartridge) – שהייתה כבר תחמושת עצמאית לחלוטין ללא צורך בפיקה חיצונית והחברה החלה בייצור רובי וולקניק ואקדחי וולקניק, .[11] כלי הנשק יוצרו על ידי חברת "וולקניק ריפיטינג ארמס" שבעל המניות הגדול ביותר שלה היה אוליבר וינצ'סטר. כלי הנשק זכו להצלחה מוגבלת בלבד ובסוף 1856 היא הפכה לחדלת פירעון. אוליבר וינצ'סטר ושותפו ג'ון מ. דייוויס רכשו את נכסי החברה שפשטה את הרגל מבעלי המניות הנותרים וארגנו אותה מחדש.

רובה הנרי

רובה הנרי
מבט על מנגנון רובה הנרי

עד 1866, החברה שהייתה ידועה כוולקניק הפכה לחברת "ניו הייבן" עברה ארגון מחדש פעם נוספת, הפעם כחברת ווינצ'סטר ריפיטינג ארמס (Winchester Repeating Arms Company). החברה פיתחה את כדור רימפייר "הנרי .44" (.44 Henry), ורובה חדש המבוסס על כלי הנשק של וולקניק כדי להשתמש בתחמושת החדשה, תוך שמירה רק על הצורה הכללית של מנגנון הדריכה והמחסנית הצינורית. רובה זה הפך לרובה הנרי שיוצר על ידי חברת הנשק ניו הייבן והציג מספר שיפורים בראש וראשונה פטיש במיקום מרכזי שנדרך על ידי התנועה לאחור של בריח שנשלט על ידי המנוף. מחסנית הרובה הייתה מתחת לקנה ולא בקת הנשק כמקובל בתכנונים קודמים. פרוץ מעשי האיבה בין הצפון לדרום בשנת 1861 סיפק לחברת ניו הייבן הזדמנות לנסות למכור את רובה הנרי לצבא ארצות הברית אף על פי שהיו קיימים לפחות שתי רובים נטעני-מכנס בעלי פעולת מנוף בשימוש הצבא - רובה "רובה מנוף-טבעת" קולט דגם 1855 ורובה ספנסר דגם 1860. המכשול הגדול ביותר לקבלת הרובה החדש היה להביא את הרובים בפועל לוועדת החימוש לבדיקה שמולה עמד מספר גדול מאוד של רובים לבחינה, הכנסת רובה חדש לשימוש הצבא הציגה בעיות לוגיסטיות חמורות בכל הנוגע לכלי נשק ותחמושת במהלך שנות המלחמה. לא רק שהיו כמה קליברים שונים בשימוש סטנדרטי עבור רובי נטעני-לוע, אלא גם וריאציות עבור קרביני פרשים, כמו גם שפע של תחמושת חדשה שהופיעה עבור רובי נטעני-מכנס החדשים ובנוסף התחמושת בעלת תרמיל מתכתי חדש הנדרש לרובים בעלי פעולת מנוף. המכשול השני היה קצין החימוש הראשי עצמו, שהיה חשדן ומסויג כלפי כלי נשק בעלי מנגנון טעינה חוזרת הוא הצהיר בדו"ח כתוב למזכיר המלחמה בדצמבר 1861 כי:[12]

”יש להיזהר מהרוע הגדול לגבי... המגוון העצום של המצאות חדשות. אני רואה את משקל הנשק עם המחסניות הטעונות כבעייתי, וכן את הדרישה לתחמושת מיוחדת, מה שהופך את השימוש ב... קליעים רגילים או עם אבק שריפה וכדור לבלתי אפשרי”

עם זאת, הדרישה ההולכת וגדלה של צבא האיחוד לכלי נשק הייתה דחופה, שכן גודלו הוכפל, ואז שולש. בדצמבר 1861 רובי הנרי וספנסר נבחנו אך אך על פי שרובה ההנרי הרשים את הנוכחים לא הוצאו חוזים לרכישתו . אף על פי כן, בשל מחסור בנשק, גדודים רבים בחרו לצייד את עצמם על חשבונם ברובים לא תקניים, ככל שהמלחמה התקדמה, יחידות רבות, בעיקר מצבא הצפון, החלו לרכוש רובי הנרי על חשבונן. החיילים הבינו את ערכם של כלי ירייה בעלי מנגנון מנוף, במיוחד חיילי קו ראשון וכוחות רכובים, הבעיה הייתה שבקניית רובים לא סטנדרטיים, יחידות אלה הפרו באופן בוטה את מדיניות משרד המלחמה. אף על פי שרוב רובי הנרי סופקו ליחידות פרשים, גם חיילי רגלים רבים משני הצדדים נשאו אותם. הצורך בכלי נשק היה כה גדול שבשנת 1863, למרות ההסתיגויות צבא הצפון החל לרכוש רובי הנרי אם כי בכמויות קטנות למדי. אימוץ הרובה הוגבל על ידי בעיה מהותית שבתנאי שדה הרובה סבל מבעיות טעינה בנוסף, הייתה בעיה דומה שהשפיעה על החלק העליון הפתוח של הקנה, שכן לא תוכנן כיסוי שימנע נפילת לכלוך ופסולת לתוכו. המכירות לשוק האזרחי היו טובות, כאשר כ-13,000 רובי הנרי נרכשו בין השנים 1862 ל-1866.

ספנסר ריפיטר

רובה ספנסר ריפיטר
דיאגרמה של מנגנון הירי ברובה ספנסר

רובה הספנסר מודל 1860 היה אחד מכלי הנשק החלוציים והמשפיעים ביותר במאה ה־19, ובמיוחד בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית. פיתוחו והשימוש הנרחב בו סימנו את המעבר מרובים עם טעינת לוע ליריה בודדת לרובים בעלי קצב אש גבוה ויכולת טעינה חוזרת מהירה. המהנדס כריסטופר מינור ספנר רשם פטנט על הרובה בשנת 1860, אך הייצור הסדיר החל רק בשנת 1863, על ידי חברת ספנסר ריפיטינג ארמס קומפני (באנגלית : Spencer Repeating Rifle Company) לאחר ניסויים מוצלחים וניסיונות לשכנע את משרד המלחמה האמריקני. הנשק עורר עניין רב משום שהיה קומפקטי, אמין וקל לתפעול, והשימוש בתחמושת רימפייר אחודה מסוג .56-56 Spencer. הרובה איפשר טעינה מהירה ובטוחה יחסית לעומת שימוש באבק שריפה ובקליעים נפרדים. המנגנון פעל באמצעות מנוף שהופעל משמורת ההדק. פתיחת המנוף פלטה את התרמיל הריק, שלפה כדור חדש מתוך מחסנית קפיצית גלילית שישבה בקת הרובה, והעלתה אותו לבית הבליעה. הרובה דרש דריכה ידנית של הפטיש לאחר כל ירי, ולא כלל מערכת דריכה אוטומטית. מנגנון הירי של ספנסר נחשב אמין במיוחד. רובה ספנסר היה הרובה פעולת-מנוף הראשון שהוזמן בכמויות גדולות על ידי צבא ארצות הברית, הוא נכנס לשימוש נרחב בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים, בעיקר אצל יחידות פרשים, מאחר שהדגם הקצר יותר מסוג קרבין ספנסר היה קל ונוח לשימיש וירי בעת הרכיבה. לוחמים שצוידו ברובים אלו נהנו מיכולת ירי של עד 20–30 כדורים לדקה, לעומת 2–3 בלבד ברובים רגילים של אותה תקופה, כמו הרובים נטעני הלוע מדגם ספרינגפילד. למרות זאת, הרובה לא הוזמן בכמויות גדולות בתחילת דרכו עקב שמרנות מוסדית, חשש מאספקת תחמושת תקנית ועלויות ייצור גבוהות. בהמשך, ובעיקר לאחר לחץ מצד יחידות בשטח שהתרשמו מביצועי הנשק, הוזמנו למעלה מ־90,000 יחידות עד תום המלחמה. לרובה ספנסר הייתה השפעה עמוקה על עולם הנשק. הוא היה מבין הראשונים שהפגינו את יתרונות התחמושת האחודה והירי החוזר, והיווה שלב מקדים חשוב לרובים מתקדמים יותר כמו רמינגטון רולינג בלוק (Remington Rolling Block rifle) ווינצ'סטר 1866.

לאחר סיום מלחמת האזרחים ניסתה חברת ספנסר לשווק את הרובה לציבור האזרחי, בעיקר לציידים ומתיישבים במערב. אף על פי שהרובה היה אמין, מדויק ובעל קצב אש גבוה, הוא לא הפך להצלחה מסחרית רחבת היקף בשוק האזרחי, בין היתר בשל תחרות גוברת מצד יצרנים אחרים כמו וינצ'סטר ומרלין שהציעו מנגנונים יעילים יותר, ותחמושת שהייתה זולה ונפוצה יותר. החברה נקלעה לקשיים כלכליים וב־1869 נרכשה על ידי חברת וינצ'סטר, שמיהרה לגנוז את קו הייצור ולהתמקד בקידום הדגמים שלה ששילבו תחמושת חזקה יותר ומחסנית קדמית עם טעינה צידית נוחה.[13] למרות הכישלון המסחרי היחסי, רובה ספנסר נותר כסמל מוכר בתרבות האמריקנית בשל הקשר ההדוק שלו למלחמת האזרחים ולמערב הפרוע. בעשרות סרטי קולנוע מהז'אנר של המערבון, במיוחד בשנות ה־40 וה־50 של המאה ה־20, הופיעו רובים הדומים לספנסר או מוצגים ככאלו, בין אם לשם דיוק היסטורי ובין אם כהתייחסות לסמל טכנולוגי של קידמה צבאית־אמריקנית.[14]

רובי חברת ווינצ'סטר

המנהיג האינדיאני שור יושב מצולם עם רובה פעולת מנוף של ווינצסטר דגם 1866

חברת ווינצ'סטר ריפיטינג ארמס תופסת מקום ייחודי ובלתי מעורער בהיסטוריה האמריקאית והעולמית של כלי הנשק, והיא מזוהה באופן כמעט בלעדי עם רובים בעלי מנגנון פעולת מנוף זהות זו לא נוצרה במקרה היא תוצר של עשורים של אסטרטגיה עסקית מחושבת שבהן אוליבר ווינצ'סטר היה בעל מניות עיקרי. החשיבות ההיסטורית של ווינצ'סטר טמונה ביכולתה לקחת רעיון של רובה טעינה חוזרת בעל מנגנון מנוף ולשכלל אותו לרמה של אמינות, יעילות וייצור המוני חסרות תקדים. בעוד רובים כמו רובה ספנסר הציגו את קונספט הטעינה החוזרת, ווינצ'סטר שכללה את מנגנון המנוף והפכה אותו לסטנדרט. ההשפעה של רובי ווינצ'סטר הייתה עצומה על התפשטותה של אמריקה מערבה, כאשר רובים כמו ה-1873, המכונה "הנשק שכבש את המערב", הפכו לכלי חיוני עבור מתיישבים, כוחות אכיפת חוק, ציידים ופורעי חוק כאחד. זהותה של ווינצ'סטר שזורה כל כולה ברובי המנוף, לא רק בזכות ייצורם הנרחב, אלא גם בזכות שיתופי הפעולה האסטרטגיים שלה עם ממציאים פורצי דרך כמו ג'ון בראונינג. רובי ווינצ'סטר לא היו רק כלי נשק, הם הפכו לחלק מהתרבות האמריקאית, סמלים של חלוציות, עצמאות וגבורה, והופיעו באינספור יצירות ספרותיות, קולנועיות וטלוויזיוניות.[15]

מודל 1866
ווינצ'סטר מודל 1866

בשנת 1866 חברת ווינצ'סטר השילה את העבר של חברת וולקניק וחברת ניו הייבן, שינתה את שמה והוציאה לשוק את רובה הווינצ'סטר מודל 1866, המכונה לעיתים קרובות "הנער הצהוב" (באנגלית: Yellow Boy) מאחר שחלקי המתכת החצוניים היו עשויים ממתכת פליז צהובה. רובה זה, שפותח על בסיס העיצוב של רובה הנרי נחשב לרובה הווינצ'סטר הראשון שייוצר באופן נרחב ובישר את עידן רובי המנוף האייקוניים של החברה. ה-1866 שמר על מנגנון הפעולה של רובה הנרי, אך כלל מספר שיפורים קריטיים. הבולט שבהם היה תוספת דלת טעינה בצד ימין של הקולט (באנגלית: Loading Gate), שהחליפה את שיטת הטעינה המסורבלת של רובה הנרי. הרובה יוצר בקליברים שונים, כאשר הנפוץ שבהם היה רימפייר קליבר .44 הנרי והיה בעל מחסנית גלילית מתחת לקנה שיכולה להכיל בין 12 ל-17 קליעים, בהתאם לאורך הקנה. ה-1866 גם צבר מוניטין כסמל של ההתפשטות מערבה בארצות הברית וכחלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה של המערב הפרוע. הוא הופיע בספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה רבות, ותרם לעיצוב התדמית של ה"קאובוי" האמריקאי. אף על פי שמאוחר יותר הוחלף על ידי דגמים מתקדמים יותר של וינצ'סטר ה-1866 נשאר דגם בעל חשיבות היסטורית עצומה, והוא נחשב לאחד הרובים המהפכניים והמשפיעים ביותר בתולדות כלי הנשק החמים. גם אל תוך המאה ה-21, עותקים מקוריים של ווינצ'סטר מודל 1866 הם פריטי אספנות יקרי ערך, והם מהווים עדות מרתקת לתקופה ולטכנולוגיה שעיצבו את אמריקה.[16]

מודל 1873
וויצסטר מודל 1873 "קצר"

הווינצ'סטר מודל 1873, המכונה לעיתים קרובות "הרובה שכבש את המערב" ("The Gun That Won The West"), הוא אחד מהרובים האייקוניים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. פיתוחו היווה קפיצת מדרגה משמעותית מרובה ווינצ'סטר מודל 1866 הפופולרי, כאשר השינוי המרכזי והמהותי ביותר היה היכולת לירות תחמושת סנטרפייר בקליבר .44-40 Winchester. שאיפשר לשאת גם את אקדח הקולט סינגל אקשן ארמי וייעל באופן דרמטי את הלוגיסטיקה עבור בוקרים, סוחרים, ציידים וחיילים, והפך לסמל של החיים על הגבול האמריקאי. אמינותו, עמידותו וקצב האש הגבוה יחסית הפכו אותו לבחירה מועדפת להגנה עצמית, ציד ולחימה.[17]

בתרבות הפופולרית, ה-1873 זכה למעמד אגדי. הוא כיכב באינספור סרטי מערבונים, סדרות טלוויזיה, ספרים וקומיקס, ותרם באופן משמעותי לעיצוב התדמית של הבוקר או הפורע חוק האמריקאי. דמויות אייקוניות רבות בספרות ובקולנוע, כמו ג'ון ויין וקלינט איסטווד, זוהו לעיתים קרובות עם רובה זה. הפופולריות העצומה שלו אף הובילה לכך שווינצ'סטר המשיכה לייצר אותו במשך עשרות שנים, והוא עדיין מיוצר בגרסאות מודרניות על ידי חברת ווינצ'סטר וחברות אחרות, בעיקר עבור שוק אספני כלי הנשק, ירי ספורטיבי ושיחזור היסטורי. מעבר לתפקידו הפרקטי, ה-1873 הפך לסמל של חופש, התפשטות, ורוח אמריקה, והוא נותר פריט מבוקש בקרב אספנים ואוהבי היסטוריה ברחבי העולם.[18]

דגם 1886
ווינצ'סטר מודל 1886

הווינצ'סטר מודל 1886, שפותח על ידי ג'ון בראונינג היווה קפיצת מדרגה טכנולוגית משמעותית בתחום רובי המנוף של חברת ווינצ'סטר. רובה זה, שהוצג בשנת 1886, עוצב כדי להתמודד עם הצורך הגובר בכלי נשק המסוגל לירות תחמושת חזקה יותר, ובמיוחד קליברים כבדים המיועדים לציד חיות גדולות כמו ביזונים, דובים ואיילים. בעוד שקודמיו, ה-1866 וה-1873, הצטיינו בקליברים של אקדח, ה-1886 נבנה מראש להתמודד עם לחצים גבוהים יותר ויכל להתאים למגוון רחב של כדורים החידוש המרכזי והקריטי במודל 1886 היה השימוש בתחמושת המבוססת על אבק שרפה נטול עשן מנגנון הנעילה כלל שני בריחים שטוחים שהתרוממו וננעלו אל תוך זיזים תואמים בבסיס הבריח של הרובה, סיפק נעילה חזקה, יציבה ואמינה במיוחד. חוזק הנעילה אפשר לרובה להתמודד בבטחה עם עוצמת הרתע והלחץ שנוצרו על ידי תרמילים ארוכים וכבדים יותר, שהיו בלתי אפשריים לירי בדגמים קודמים. מנגנון המנוף, שהיה ארוך יותר ובעל מנוף גדול יותר, הוזז בתיאום עם תנועת הבריחים, ואפשר פעולה חלקה ואמינה, גם תחת לחצים גבוהים יותר.[19]

דגם 1894

רובה ווינצ'סטר מודל 1894 נחשב לאחד מכלי הנשק המצליחים מסוג פעולת מנוף ולמעלה מ-7 מיליון יחידות נמכרו מאז השקתו בשנת 1894. רובה זה, שעוצב על ידי בראונינג, היה חלוץ בשימוש עם אבק שריפה ללא עשן, מה שהיווה קפיצת מדרגה משמעותית בביצועים הבליסטיים של כלי נשק. השילוב שלו עם התחמושת 30-30 Winchester הפך אותו לפופולרי במיוחד. אחד המאפיינים הבולטים של רובה Model 1894 היה מנגנון הנעילה הכפול, שכלל נעילה בחלקו האחורי של הבריח וכן בתחתית המנגנון על מנת לאפשר לרובה להתמודד עם הלחצים המוגברים של תחמושת מודרנית.[20]

דגם 1895
הנשיא הרי טרומן מקבל רובה ווינצ'סטר 1895

רובה ווינצ'סטר מודל 1895 (Winchester Model 1895) הוא רובה פעולת מנוף והדגם האחרון שבראונינג תכנן עבור וינצ'סטר, הרובה נבנה מלכתחילה לשימוש בתחמושת מודרנית מסוג קליע מעטפת מלאה (Full metal jacket) ובקליברים רבי עוצמה. בניגוד לרובים הקודמים של ווינצ'סטר, שפעלו על בסיס מחסנית צינורית. דגם 1895 השתמש במחסנית "קופסה" קבועה מתחת למנגנון וצמוד לשמורת ההדק. במטרה לאפשר טעינה בטוחה של תחמושת עם קליע בעל חוד מתכתי. המבנה הזה הפך את הדגם לבעל פרופיל ייחודי ובלתי ניתן לבלבול עם רובים אחרים בסדרה. הרובה זכה לפופולריות רבה בארצות הברית בקרב ציידים ומבריחים, אך זכה להצלחה מסחרית יוצאת דופן דווקא ברוסיה, לשם יוצא עשרות אלפי עותקים לפי הערכות מעל ל־290,000 רובים שהוזמנו על ידי הצבא הצארי בזמן מלחמת העולם הראשונה. הגרסה הרוסית כללה קת ישרה וכידון, והוזנה בתחמושת מוסין־נגאן. בנוסף לשימוש צבאי רוסי, נעשה בו שימוש גם בידי ריינג'רים של טקסס ובידי תיאודור רוזוולט השתמש בדגם זה במסעות הציד שלו באפריקה, ורובה כזה נמצא גם באוסף של פרנקלין דלאנו רוזוולט.[21]

קולט ברג'ס

מבט על רובה קולט ברג'ס ועל מנגנון פעולת המנוף

רובה קולט ברג'ס (Colt-Burgess rifle) היה רובה בעל מנגנון מנוף שהוצג על ידי חברת קולט בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, במטרה להתחרות ברובי וינצ'סטר הפופולריים בשוק האזרחי והצבאי האמריקאי. הרובה פותח על ידי המהנדס אנדרו ברג'ס, שהמציא מנגנון מנוף עם נעילה יציבה ומחסנית קבועה מתחת לקנה, ברג'ס מכר את הפטנט לחברת קולט. הרובה יוצר בין השנים 1883 ל-1885, ובסך הכל יוצרו כ-6,400 יחידות בלבד, ברובן בקליבר .44-40 וינצ'סטר, כאשר אורך הקנה נע בין 20 אינץ' בקרבין ל-25.5 אינץ' ברובה, והמחסנית הייתה בעלת קיבולת של 12 כדורים בקרבין ו-15 כדורים ברובה. הרובה התאפיין במנגנון פעולה חזק ומדויק, עם מערכת נעילה באמצעות "מפרק-כפיפה" (toggle-joint) שהעניקה יציבות רבה יותר לעומת מנגנוני נעילה אחרים. בנוסף, הוא כלל פתח הזנה צדדי (sliding gate) במקום פתח הזנה נטוי, שהיה נפוץ ברובי וינצ'סטר. הרובה היה קל יותר וקומפקטי יותר מרובי וינצ'סטר, והציע עיצוב מודרני ומתקדם. למרות יתרונותיו הטכניים, הרובה לא הצליח להתחרות בהצלחה ברובי וינצ'סטר, וחברת קולט הפסיקה את ייצורו לאחר זמן קצר. לאחר הפסקת ייצור הקולט ברג'ס חברת קולט לא חזרה לייצר רובים בעלי מנגנון מנוף. ולמעשה יצאה כמעט לחלוטין מתחום ייצור הרובים עד לרובים ממשפחת ArmaLite AR בסוף שנות החמישים של המאה ה-20.[22]לפי מקורות שונים רובה קולט מדגם 1883 בורג'ס כלל כמה שיפורים לדגם 1873 של וינצ'סטר, ומכיוון שאיכות מוצרי קולט התחרתה בזו של וינצ'סטר, האיום על מוצר הדגל שלהם היה עמוק ואמיתי. במקרים קודמים בהם הופיעו מתחרים לכאורה, וינצ'סטר פשוט רכשה פטנטים או שיפורים לקו המוצרים שלה, אך קולט הייתה גדולה מכדי שוינצ'סטר תוכל להשתלט עליה. על פי מקורות שונים נציגים מווינצ'סטר הגיעו לביקור אצל קולט והביאו איתם אב טיפוס לאקדחי תופי מתוצרת וינצ'סטר, כשהם רומזים למנהלי חברת קולט שהם שוקלים להיכנס לשוק האקדחים. עם זאת, אם קולט תפסיק לייצר את רובה המנוף שלה, וינצ'סטר אולי תשקול מחדש השקעה יקרה כזו. קולט החליטה שלא להתחרות בוינצ'סטר בשוק הרובים בעלי פעולת מנוף, ווינצ'סטר הפסיקה את פרויקט האקדחים.[23]

אקדחים פעולת מנוף

אף על פי שפעולת מנוף מזוהה בדרך כלל עם רובים, במיוחד אלה של ווינצ'סטר, קיימים מספר סוגים של אקדחים עם פעולת מנוף. הם מייצגים ניסיונות מוקדמים להגדיל את קצב האש. אקדחים עם מנגנון פעולת מנוף לא עמדו בתחרות מול אקדחים תופיים שהציעו פשטות בייצור ובשימוש ואמינות, והיו קומפקטיים ונוחים יותר לנשיאה. אקדחי מנוף הם בעיקר פריטי אספנות נדירים המייצגים שלב מוקדם בפיתוח כלי נשק טעינה חוזרת. ישנן מספר סיבות מדוע אקדחי מנוף מעולם לא הפכו לנפוצים או לדומיננטיים כמו רובי המנוף או אקדחים תופיים וחצי-אוטומטיים:

  • מנגנון מנוף דורש מנוף ארוך יחסית לצורך הפעלה יעילה, מה שהופך את האקדח למסורבל ולא נוח לנשיאה או לשימוש מהיר ביד אחת. בניית המנגנון גם מוסיפה למורכבות ולעלות.
  • רובי מנוף רבים משתמשים במחסנית מתחת לקנה. שימוש במחסנית כזו באקדח מגביל מאוד את אורך הקנה, או שמחייב לבנות אקדח ארוך באופן לא מעשי.

וולקניק

אקדח סמית' ווסון ולקניק

הדוגמאות המוקדמות ביותר של אקדחים מודרניים עם מנגנון מנוף הם אקדחי וולקניק (Volcanic Pistols), שיוצרו על ידי חברת "וולקניק ריפיטינג ארמס" באמצע המאה ה-19. אקדחי וולקניק השתמשו במנגנון מנוף תחתון, בדומה לרובי המנוף המאוחרים יותר, אך הם סבלו מחוסר עוצמה משמעותי בשל התחמושת מסוג "רוקט בול "שהכילו את אבק השריפה בבסיס הקליע עצמו ולא בתרמיל נפרד. קליעים אלה לא היו חזקים מספיק כדי להיות יעילים בשימושים מעשיים, ולכן הוולקניק, למרות החדשנות המכנית שלו, לא זכה להצלחה מסחרית.

אקדחי מנוף-טעינה

צילום מקרוב של מנוף הדריכה הזוחלת

אקדחי קולט המוקדמים, כמו דגם הקולט פטרסון (Colt Paterson) וקולט ווקר (Colt Walker), הציגו בפני היורה אתגרים שנבעו מטעינה איטית ומסורבלת, ונדרש כלי נפרד לדחיסת הקליעים אל תוך הצילינדר לאחר שפיכת אבק השריפה. בהמשך, שולבו מנופי טעינה מתחת לקנה, אך הם היו לרוב מנגנונים פשוטים שהיו לא יעילים ולא נוחים לשימוש. הצורך בטעינה מהירה, אמינה ויעילה יותר, במיוחד בשדה הקרב, הוביל את קולט לפתח ולשפר את מנגנון הטעינה שלו. המנגנון המשופר, שהחל להופיע בדגמים כמו הקולט סייד-המר (Colt Model 1855 Sidehammer Pocket Revolver) ו והגיע לשיאו באקדח קולט M1861 נייבי (Colt 1861 Navy) . המנוף טעינה ה"זוחל" (creeping) או בעל מנגנון הראצ'ט באקדחי קולט היה מנגנון אינטגרלי, המותקן באופן קבוע מתחת לקנה האקדח, ומאפשר דחיסה יציבה ואחידה של הקליעים לתוך תאי התוף. המנגנון מורכב בעיקרו ממוט דחיסה (באנגלית: rammer plunger) ארוך, המחובר באמצעות ציר למנוף טעינה (באנגלית: loading lever). המנוף עצמו ממוקם מתחת לקנה האקדח וניתן להטות אותו כלפי מטה. בקצהו החיצוני של המנוף יש מעין ידית קטנה המאפשרת אחיזה נוחה. כאשר המנוף מקופל כלפי מעלה, הוא יושב בצורה מאובטחת בתוך חריץ מתאים מתחת לקנה, ומוחזק לרוב על ידי תפס קטן. עקרון ה"זחילה" מתייחס לתנועה המדורגת והמבוקרת של מוט הדחיסה. בניגוד למנופים קודמים שנדחפו בתנועה חלקה ואחת, מנגנון זה תוכנן כך שמוט הדחיסה "יתפוס" ויחזיק את הקליע במקומו בכל שלב של הדחיסה. כאשר המשתמש מוריד את המנוף, מוט הדחיסה נכנס לתוך תא התוף ומפעיל לחץ על הקליע. המנגנון הפנימי של המנוף כולל מעין שיניים או בליטות קטנות המשתלבות עם חריצים מקבילים על המוט עצמו או בחלק המנוף, המונעים את חזרתו של המוט כלפי מעלה אם המשתמש ישחרר את ההאחיזה. לבסוף היורה היה מניח כיפת הקשה על הפיטמה של אותו תא מאחורי התוף, והאקדח היה מוכן לירי. המעבר לתחמושת מתכתית אחודה הביא לסיום השימוש והייצור של אקדחים עם מנגנון מנוף זה.

רגל הסוסה

אקדח-רובה "רגל סוסה"

רובה מקוצר מסוג ה"מארה'ס לג" (Mare's Leg), שפירושו המילולי הוא "רגל הסוסה", אינו כלי נשק שהיה בשימוש היסטורי נפוץ בהמערב הישן של אמריקה, אלא הוא יצירה אייקונית שהפכה מפורסמת בזכות הופעתה בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "מבוקש מת או חי ("Wanted: Dead or Alive") ששודרה בשנים 1958–1961. הרובה עוצב במיוחד עבור כוכב הסדרה, סטיב מקווין, שגילם את צייד הראשים ג'וש רנדל. מקורו של ה"מארה'ס לג" היה רובה ווינצ'סטר מודל 1892 שקוצר באופן דרסטי הקנה שלו נחתך לאורך של 30 ס"מ והקת קוצצה כמעט לחלוטין, מה שהפך אותו לכלי נשק שאפשר להחזיק ולתפעל ביד אחת, כמו אקדח. האגדה מספרת שמקווין עצמו טבע את השם "מארה'ס לג" לאחר שירה בכלי הנשק ואמר שהוא בועט כמו רגל של סוסה, בשל הרתע החזק שלו ללא קת לייצוב. ה"מארה'ס לג" שילב את מהירות הפעולה של רובה מנוף עם הקומפקטיות היחסית של אקדח, ונתן לדמותו של רנדל יתרון ייחודי. אף על פי שמבחינה מעשית, כלי נשק כזה לא היה נוח במיוחד לירי מדויק ולרוב נורה מהמותן הוא הפך לסמל ויזואלי חזק של המערבון. הפרסום של לולאת רגל הסוסה התבסס בעקבות השימוש שעשה בה ג'ון ויין. בסרט True Grit (1969), בו נשא ויין, הגיבור ה רכזי רובה ווינצ'סטר מדגם 1892 שבו ידית מנוף מוגדלת שאפשרה לו לבצע תנועות טעינה מהירות במעין סיבוב של הרובה, לעיתים תוך כדי רכיבה.

השימוש בלולאה הגדולה לא היה רק פונקציונלי אלא גם אסתטי היא שיוותה לדמותו של ויין שילוב של מיומנות, עוצמה ושליטה, והפכה את פעולת הטעינה עצמה לרגע דרמטי וחזותי משמעותי. הדימוי של גבר חמוש, שליו אך נחוש, שמפעיל את רובה המנוף במהירות תוך שליטה מלאה – נצרב בדמיון הציבורי כאבטיפוס של גיבור המערבון. בעקבות הפופולריות העצומה של הסרטים הללו ושל הנשק הובילה חברות כלי נשק מודרניות, כמו הנרי ריפיטינג ארמס, לייצר גרסאות מסחריות של ה"מארה'ס לג" במגוון קליברים כלים אלה מסווגים לעיתים קרובות כ"אקדחים עם פעולת מנוף" או "רובים מקוצרים" בהתאם לחוקי המדינה, והם פופולריים בקרב אספנים וחובבי המערבונים, המעוניינים לשחזר את השימוש בנשק האיקוני הזה.[24]

כלי נשק נוספים עם פעולת מנוף

רובה צייד מודל 1887

פרסומת לרובה מודל 1887

הווינצ'סטר מודל 1887, שתוכנן על ידי ג'ון מוזס בראונינג, היה רובה הציד הראשון בעל מנגנון הפעלה באמצעות מנוף. בראונינג, סבר כי מנגנון משאבה (pump-action) יהיה מתאים יותר לרובי ציד, אך ההנהלה של חברת וינצ'סטר התעקשה הוועדיפה שרובה הצייד יהיה בעל מנגנון מנוף כדי לשמור על האחידות עם קו המוצרים הקודם שלהם, שכלל רובי מנוף כמו הווינצ'סטר מודל 1873[25]התוצאה הייתה עיצוב ייחודי שכלל מנגנון טעינה ופליטת תרמילים באמצעות מנוף גדול שעוצב כהמשך של שמורת ההדק. כאשר המנוף הורד, הוא הפעיל מנגנון שפתח את הבריח, פלט את התרמיל הריק, וטען כדור חדש מתוך מחסנית הצינור שהייתה ממוקמת מתחת לקנה. המודל 1887 יוצר בקליברים 10 ו-12 גייג' וזכה לפופולריות מסוימת.[26] עם זאת, התפתחויות טכנולוגיות בחומרי נפץ, ובפרט המעבר לאבק שריפה ללא עשן, הציבו אתגרים בפני המודל 1887 שמנגנון הנעילה שלו לא היה חזק מספיק להתמודד עם הלחצים הגבוהים יותר בתגובה בראונינג עיצב מחדש את המודל 1887 והציג בשנת 1901 את ווינצ'סטר מודל 1901. הדגם החדש, שיוצר רק בקליבר 10 גייג' כלל מנגנון נעילה מחוזק וחומרים עמידים יותר. המטרה הייתה להאריך את חיי הדגם ולשמור על הרלוונטיות שלו בשוק שהשתנה. למרות השיפורים רובי צייד המבוססים על מנגנון משאבה היו מבוקשים יותר, והייצור של הרובה מדגם 1887/1901 הופסק ב-1920.[27] שני הדגמים, ובמיוחד המודל 1887, הפכו לאייקונים תרבותיים, בין היתר בזכות הופעותיהם בסרטים ובמשחקי וידאו.

מכונת ירייה M1895

דיאגרמה המראה את מנגנון המנוף במכונת היריה M1895

קולט M1895 (M1895 Colt–Browning machine gun) היא מכונת ירייה שפותחה על ידי ג'ון בראונינג, ונחשבת למכונת הירייה המצליחה הראשונה שהופעלה באמצעות גז שנכנסה לשירות צבאי. היא ידועה בכינויה " חופר תפוחי האדמה" (אנגלית: "Potato Digger") בגלל מנגנון הפעולה הייחודי והמוזר שלה. מה שהפך את ה-M1895 למפורסמת (ולא פעם גם לבעייתית) היה מנגנון ההפעלה שלה. כאשר הקליע עבר בתוך הקנה, חלק קטן מהגזים נותב דרך פתח ייעודי בתחתית הקנה אל בוכנה. בוכנה זו הייתה מחוברת למנוף ארוך שנע בקשת של 90 מעלות כלפי מטה. תנועה זו של המנוף היא זו שנתנה למכונת הירייה את הכינוי "חופר תפוחי האדמה", כיוון שאם הנשק הוצב קרוב מדי לקרקע, המנוף היה עלול לחפור בור קטן באדמה בכל פעם שפעל, ואף לגרום לתקיעות. כדי למנוע זאת, לרוב היה צורך לחפור שוחה קטנה מתחת למנוף או להרכיב את הנשק על חצובה גבוהה יותר. תנועת המנוף כלפי מטה הפעילה מנגנון שהזיז את הבריח לאחור, חילץ את התרמיל הריק, דרך את הפטיש וטען כדור חדש לתוך בית הבליעה. קפיץ היה מחזיר את המנוף והבריח למצבם הראשוני. מכונת היריה M1895 נכנסה לשירות בשנת 1895. היא שימשה את חיל הנחתים האמריקאי, ובמיוחד זכתה לפרסום כששני מכונות ירייה מסוג זה נרכשו באופן פרטי על ידי לוטננט קולונל תאודור רוזוולט עבור יחידת ה"ראף ריידרס" שלו, ושימשו אותם בקרב גבעת סן חואן. במלחמת העולם הראשונה מכונת ירייה זאת כבר הייתה מיושנת, עם זאת הצורך הדחוף במכונות ירייה הוביל לכך שצבא ארצות הברית הזמין עוד כ-1,500 יחידות, והיא שימשה גם את חיל המשלוח הקנדי כנשק מסייע עיקרי עד 1916. חברת קולט הפסיקה לייצר את ה-M1895 וגרסאותיה בשנת 1916 כדי להתרכז בייצור מכונות ירייה מדגם ויקרס (Vickers) שהיו מתקדמות יותר. זכויות הייצור והמיכון נמכרו לחברת מרלין-רוקוול (Marlin-Rockwell).[28]

רובי פעולת מנוף במאה ה-21

במהלך המאות ה־20 וה־21, כלי נשק בעלי פעולת מנוף איבדו את מקומם כנשק תקני לשימוש צבאי רחב היקף, אך נותרו בשימושים ייחודיים ובהקשרים ספציפיים. רובים אלה שימשו בצבאות העולם בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה־20, בטרם הוחלפו לחלוטין על ידי רובים חצי־אוטומטיים ואוטומטיים. אחד המקרים הבולטים לשימוש צבאי מאוחר ברובים מסוג זה הוא רכישת כ־300,000 רובים מדגם וויצ'סטר מודל 1895 (Winchester Model 1895) על ידי צבא האימפריה הרוסית בזמן מלחמת העולם הראשונה. הרובים תוכננו במיוחד עבור קליבר ששימש את הצבא הרוסי והותאמו לצרכים מבצעיים, בעיקר עבור יחידות עורפיות ופרשים. גם במלחמות קולוניאליות, נעשה שימוש ברובים בעלי מנוף בשל זמינותם, אמינותם וקלות התחזוקה בשטח ובייחוד בקרב כוחות בלתי סדירים או מיליציות, עם זאת, חסרונות כגון קיבולת מחסנית נמוכה, מגבלות טעינה בשכיבה ובקצב האש, הובילו לכך שבשלהי המאה ה־20 נזנח השימוש הקרבי במנגנון זה כמעט לחלוטין לטובת פתרונות מודרניים יותר.[29]

בתחום הציד, לעומת זאת, כלי נשק בעלי מנגנון מנוף נותרו פופולריים מאוד, בעיקר בצפון אמריקה. הדגם המפורסם ביותר בהקשר זה הוא ווינצ'סטר מודל 1894 (Winchester Model 1894) השילוב בין גודל קומפקטי, מהירות ירי, קלות תפעול ודיוק מספק לטווחים בינוניים הפכו את הרובים הללו לכלי מועדף לציד איילים וחיות בינוניות אחרות ביערות ובסביבות הרריות. חברות אחרות, כגון Marlin ו-Savage, המשיכו לפתח דגמים מתקדמים יותר המבוססים על אותו עקרון מכני, תוך התאמה לקליברים מודרניים ולתנאי שטח משתנים. גם בשלהי המאה ה־20 ובמאה ה־21, רובים אלה נותרו רלוונטיים עבור קהלים המחפשים כלי נשק מהיר, אמין ופשוט לתחזוקה.[30]

בתחום הספורטיבי, ובעיקר בענפי ירי כגון " ירי בסגנון בוקרים" (Cowboy Action Shooting), שומרים כלי נשק בעלי מנגנון מנוף על מעמד ייחודי. תחרויות אלו, המתקיימות בארצות הברית ובמדינות נוספות, משחזרות מצבים ואירועים מתקופת המערב הפרוע, והמשתתפים משתמשים ברובים, אקדחים ורובים קצרים המייצגים את התקופה, כולל רובים מסוג Winchester, הנרי וספנסר רובים אלה נבחרים לא רק בזכות מראם ההיסטורי, אלא גם בשל קצב האש הגבוה יחסית וקלות השימוש. החיבור הסנטימנטלי לתקופה ההיסטורית מונע את היעלמותם מהזירה התחרותית, חרף מגבלות טכניות לעומת מערכות מודרניות.[31]

במישור המשטרתי והאזרחי, בתחילת המאה ה־20, שימש רובה הווינצ'סטר מודל 1894 במשימות שיטור בארצות הברית ובקנדה. יחידות פרשים, סיירים של שירות היערות ואפילו אנשי רשות הדיג השתמשו ברובים אלה בזכות קלות הנשיאה והמהימנות. במקרים מסוימים, גם שוטרים עירוניים החזיקו רובים כאלה בניידותיהם, בעיקר בטרם הפכו רובים חצי־אוטומטיים לסטנדרט. במאה ה־21, כלי נשק אלה כמעט ואינם נמצאים בשימוש שוטף בכוחות ביטחון, אך הם ממשיכים להימכר בקרב אזרחים לצורך הגנה עצמית, במיוחד באזורים מרוחקים, וכן כאמצעי מסורתי או נוסטלגי.

רובים פעולת מנוף מודרניים

רובה פעולת מנוף מודרני מסוג "ביג בוי" של חברת הנרי המחודשת
רובה פעולת מנוף מודרני של חברת "מרלין" מבוסס על רובה מודל 1894 של החברה

בשנות ה-30 של המאה ה-20 נרכשה חברת ווינצ'סטר על ידי התאגיד האמריקאי אולין (Olin Corporation). ובשנות ה-60 עם הירידה הדרסטית בדרישה לרובים בעלי פעולת מנוף החליטה הנהלת התאגיד להוזיל את עלויות הייצור הם זיהו שייצור רובי ווינצ'סטר בשיטות המסורתיות, שכללו שימוש בעבודת יד מעלים את מחיר המוצר ומורידים משמעותית את רווחי החברה, והחליטו על שורת צעדים שקיצצו בעלויות הייצור והגדילו את שולי הרווח של אולין בטווח הקצר. עם זאת, הם פגעו קשות באיכות ובמוניטין של רובי ווינצ'סטר. בתחילת שנות ה-90 נמכרה החברה לחברת הנשק הבלגית FN Herstal. בשנת 2006 נסגר מפעל וינצ'סטר בניו הייבן, קונטיקט, בעקבות זאת, ייצור רובים תחת המותג וינצ'סטר פוסק בארצות הברית וחברת מירוקו היפנית החלה לייצר תחת רישיון רובים עבור המותג וינצ'סטר שעדיין בבעלות FN Herstal.

בשנת 1996 נוסדה חברת " הנרי" על ידי לואיס אימפרטו ובנו אנתוני אימפרטו, החברה רכשה את הזכויות על השם Henry Repeating Arms החברה החלה עם מתקני ייצור גם בניו ג'רזי וגם בוויסקונסין. ונכון למרץ 2025, החברה הודיעה על תוכניות להעביר את כל פעילות הייצור שלה למדינת ויסקונסין. החברה מייצרת עשרות דגמים של רובי פעולת מנוף במגוון רחב של קליברים, החל מקליברי רימפייר קטנים כמו .22LR ורובים המשתמשים בתחמושת סנטרפייר כגון .357 Magnum, .44 Magnum במספר סדרות: סדרת Golden Boy, סדרת Big Boy: רובי פעולת מנוף בקליברים גדולים, סדרת X Model: סדרה זו מייצגת את הגישה המודרנית יותר של הנרי, וכוללת רובים עם שימוש בחומרים סינתטים התקנים למשתיקי קול, מסילות Picatinny/M-LOK לחיבור אביזרים וכוונות מודרניות סדרת Long Ranger: רובי פעולת מנוף המיועדים לקליברים מודרניים של תחמושת, כמו 5.56 7.62x51 NATO[32][33]

רובה הסמית' ווסון מודל 1854 (Smith & Wesson Model 1854) שהושק בשנת 2024, הוא מעיין סגירת מעגל היסטורית עבור חברת סמית' אנד וסון שהחלה את דרכה כיצרנית כלי נשק פעולת מנוף תחת השם "וולקניק" ושם הדגם הוא שנת הפטנט של הרובה המקורי. הרובה הוא דוגמה בולטת לאופן שבו יצרנית כלי נשק בעלת היסטוריה עשירה יכולה לשלב בהצלחה עיצובים קלאסיים עם תכונות מודרניות, וליצור נשק רלוונטי ויעיל גם במאה ה-21. הרובה זמין בשתי תצורות עיקריות: אחת עם גוף פולימרי שחור וגימור נירוסטה, והשנייה, מהדורת עץ אגוז מסורתית שתי הגרסאות שוקלות כ-3.1 ק"ג, הקצה הקדמי של גרסת הפולימר כולל נקודות חיבור M-LOK המאפשרות חיבור קל של אביזרים והגרסה "המסורתית" משלבת אלמנטים מודרניים כמו קנה מפלדת אל-חלד עם עם אפשרות לחיבור משתיקי קול או התקני לוע אחרים. הרובה מצויד במסילות פיקטיני מעל הקנה, המאפשרת הרכבה קלה של כוונות אופטיות, כגון רד-דוט או כוונת הגדלה.[34]

חברת מרלין פיירארמס (Marlin Firearms) הייתה אחת מיצרניות הנשק האמריקאיות הוותיקות התמחתה בייצור רובים מבוססי מנגנון מנוף. החברה נוסדה בשנת 1870 בניו הייבן, קונטיקט והייתה המתחרה הישירה ההיסטורית של חברת וינצ'סטר. אחד הדגמים החשובים והמפורסמים ביותר של מרלין הוא Model 1893, שלימים הפך ל־Model 336, רובה שתוכנן כך שיהיה סגור לגמרי עם פליטה צידית של התרמילים – בניגוד לדגמי וינצ'סטר שהיו בעלי מסגרת פתוחה. תכנון זה העניק לרובים של מרלין עמידות גבוהה יותר בפני אבק ולכלוך, ואפשר התקנת כוונות טלסקופיות בצורה יציבה על גב הרובה במהלך המאה ה־20 מרלין הרחיבה את קו המוצרים שלה לכלול גם רובים בריחיים, רובים חצי־אוטומטיים, ורובי אוויר, אך נשארה מזוהה בראש ובראשונה עם רובים בעלי מנגנון מנוף. בשנת 2007 נרכשה מרלין על ידי רמינגטון ארמס (Remington Arms) אך בתקופה זו סבלה החברה מירידה חדה באיכות הייצור, בעיות התאמה בין חלקים ואובדן מוניטין. בעקבות פשיטת הרגל של Remington בשנת 2020, נמכר המותג Marlin לחברת סטורם רוגר (Sturm, Ruger & Co) . מאז 2021 חוזרת מרלין לשוק עם דגמים כגון Marlin 1895 SBL ו־Marlin 1895 Trapper, העשויים מנירוסטה, עם קתות סינתטיות, התאמה לכוונות מתקדמות, ולעיתים אף עם תושבת משתיק קול. דגמים אלו מצטרפים לגל ההתחדשות של רובים מבוססי מנגנון מנוף שנועדו לשימוש טקטי, ציד, הגנה עצמית וירי תחרותי.[35]

רובים בעלי מנגנון פעולת מנוף מיוצרים גם באיטליה על ידי מספר לא מבוטל של חברות: Chiappa Firearms יצרנית איטלקית שמייצרת מגוון רחב של כלי נשק בעלי מנגנון מנוף, כולל שחזורים היסטוריים של דגמי וינצ'סטר (כגון מודל 1886 ומודל 1892 אך גם דגמים מודרניים יחסית שמיוצרים עם קת סינתטית וקנה מוכן למשתיק קול.[36] Uberti היא חברה אטלקית ותיקה ש שייכת לקבוצת ברטה המתמחה בשחזורים מדויקים של נשק מהמאה ה־19. היא מייצרת דגמי כלי נשק בעלי מנגנון מנוף קלאסיים[37] Davide Pedersoli גם היא חברה איטלקית המתמחה בשחזורים מדויקים של כלי נשק מהמאה ה־19, כולל רובים בעלי מנגנון מנוף. עם דגש על ירי ספורטיבי היסטורי[38]

בתרבות הפופולרית

שוטגאן פעולת מנוף ששימש כאביזר בסרט שליחות קטלנית.
כרזת הסרט "ווינצסטר 73"
צילום פרסומי של גיבורי הסדרה הרובאי - לוקאס מקקיין ורובה וינצ'סטר
כרזת הסרט שליחות קטלנית 2: יום הדין, הטרמינטור מחזיק רובה פעולת מנוף

בהתחשב בכך שתקופת המערב הפרוע הייתה למעשה קצרה יחסית, היא החלה ברכישת לואיזיאנה בשנת 1803 והסתיימה בעשור הראשון של המאה ה-20, המורשת של תקופה מעצבת זו ממשיכה גם אל תוך המאה העשרים ואחת מבלי שיפוג העניין. במידה רבה, הדבר נובע מהדימויים העוצמתיים שבהם נעשה שימוש כדי לתאר את אותה תקופה, תוך שימוש בקולנוע שהיה לכלי המרכזי שהאדיר ושימר את מיתוס המערב הישן בין היתר על ידי הדגשה מתמדת של הכלי שאפשר, יותר מכל דבר אחר, את כיבושו של המערב: הנשק החם. מבין כל כלי הנשק הללו, שניים בולטים מעל כולם אקדח הקולט סינגל אקשן ארמי ורובה בעל מנגנון מנוף בכלל ובעיקר רובה הווינצ'סטר. בפועל, שני הדגמים הללו הופיעו כה תכופות בסרטים, עד כי רבים נטו להאמין כי היו אלו כלי הנשק היחידים שנשאו עמם המתיישבים מערבה. הסופר ריצ'רד סלוטקין, בספרו Gunfighter Nation, מציין כי המיתוס של המערב הפרוע, הכולל את דימוי הרובה, שימש כבסיס לבניית הזהות האמריקאית המושתתת על עקרונות של כוח, אלימות ממוסדת וצדק הנאכף גם על ידי האדם הבודד. סלוטקין טוען כי דימויים אלו, שהופיעו בסרטים, ספרים ומופעי "המערב הפראי", השפיעו על תפיסות חברתיות ופוליטיות, והיו כלי לגיוס תמיכה במאבקים צבאיים ופוליטיים, כמו מלחמת וייטנאם. הוא מציין כי המיתוס שימש גם כדי להצדיק דיכוי של קבוצות מיעוט, מהגרים וארגוני עובדים, תוך הצגת האלימות כפתרון לגיטימי לבעיות חברתיות.[39]

בסרטים ותוכניות טלוויזיה

הופעתו של רובה הווינצ'סטר בקולנוע האמריקני הייתה בחירה אסתטית וסמלית ששירתה את יצירת המיתוס של המערב הפרוע. כבר בראשית עידן המערבונים ההוליוודיים, החל משנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20, הפך הרובה עם מנגנון המנוף לדימוי מובהק של היכולת לכפות צדק בעולם חסר חוק, ושל השליטה של האדם הבודד על גורלו. מתוך שורה של כלי נשק היסטוריים זמינים, דווקא הווינצ'סטר נבחר שוב ושוב לא רק בזכות הפופולריות שלו במציאות אלא בזכות הפוטנציאל הקולנועי הגלום בתנועת הטעינה המובחנת והקצבית במיוחד התבלט בכך הסרט "ווינצ'סטר 73" (Winchester '73) משנת 1950 שבו רובה הווינצ'סטר אינו רק נשק הוא הציר הסיפורי המרכזי הרובה עובר מיד ליד, ולכל בעליו השפעה שונה על סביבתו.[40]כך הפך הנשק מאביזר לנרטיב של ירושה, של צדק ושל אלימות מחושבת. הסרט, בכיכובו של ג'יימס סטיוארט ובבימוי אנתוני מאן, סימן את אחת מנקודות המפנה בהצגת גיבורי המערבון לא כאגדות נוקשות אלא כדמויות עם לבטים, עבר וטראומה, כשהרובה מהווה חלק בלתי נפרד מהמתח הזה בין כוח לבין מוסר. פעולת הטעינה עצמה, המובחנת כל כך ברובים עם מנגנון מנוף, נעשתה למרכיב קולנועי בפני עצמו: במונטאז'ים, בצילומי תקריב ובצלילים המלווים אותה, שיוותה הפעולה תחושת טקס כאילו כל ירייה היא החלטה כבדה, רגע מוסרי. רובה המנוף הפך לבחירה האיקונית של גיבורי מערבון מכל הסוגים מציידים ואקדוחנים, אנשי חוק ואזרחים פשוטים. הדמות המשפיעה ביותר שקישרה את שמה לרובה ווינצ'סטר הייתה ג'ון ויין, אשר הופיע כשהוא חמוש ומשתמש ברובה בלפחות 40 סרטים. באחד עשר מתוכם נשא רובה קרבין מדגם 1894 עם טבעת אוכף (saddle-ring) וידית מנוף ייחודית מסוג "רגל הסוסה", הרובה הזה נחרת במיוחד בזיכרון הציבור בזכות הופעתו של ויין בסרט אומץ אמיתי (1969), תפקיד שזיכה אותו לראשונה גם בגלובוס הזהב וגם בפרס האוסקר.[41]אחד הייצוגים הטלוויזיוניים הבולטים ביותר של רובה עם מנגנון מנוף מופיע בסדרת המערבון האמריקנית " הרובאי" (The Rifleman) ששודרה בשנים 1958–1963. הסדרה, בכיכובו של צ’אק קונורס, מספרת על לוק מקיין אלמן וצייד שגר עם בנו בחווה בניו מקסיקו של סוף המאה ה־19. דמותו של מקיין נבנתה סביב ערכים מסורתיים ויכולת לחימה יוצאת דופן, כאשר רובה הווינצ’סטר שלו מדגם 1892 עם לולאת טעינה גדולה במיוחד היה לא רק כלי נשק, אלא חלק בלתי נפרד מהאישיות הקולנועית שלו. הרובה בסדרה שודרג במיוחד כדי לאפשר ירי חצי־אוטומטי באמצעות לחיצה אחת על ההדק וטעינה באמצעות תנועת מנוף מהירה.[42]השימוש בו לווה ברעש מתכתי בולט ובתנועה קצבית שהפכה לטקס פתיחה כמעט בכל פרק כשהגיבור יורה במהירות סדרה של יריות מדויקות על מטרה מרוחקת. ההופעה של רובה המנוף בכל פרק יצרה דפוס זיכרון חזותי וקולי עבור הצופים. פעולת הטעינה נעשתה לא רק מרכיב דרמטי אלא סמל למנגנון פנימי של דמות הגיבור: הוא לא הורג מתוך יצר, אלא מתוך צורך להגן. הרובה שהיה כוכב המשנה בסדרה היה גם לדוגמה המובהקת לשימוש בכלי נשק בטלוויזיה ככלי לעיצוב דמות מוסרית ומורכבת במסגרת מערבון.

אף על פי שרובים עם מנגנון מנוף מזוהים עם תקופת המערב הפרוע, הם ממשיכים להופיע גם בקולנוע ובטלוויזיה בני זמננו, לעיתים בהקשרים שאינם מערבונים מסורתיים. דוגמה מובהקת לכך מופיעה בסרט ווינד ריבר (Wind River (film)) משנת 2017 בו דמותו של הגיבור חמושה ברובה מרלין מדגם 1895 בקליבר .45-70 כלי נשק שמזוהה עם ציד של חיות גדולות. הבחירה ברובה מייצגת את עולמו של הגיבור עולם של חוקים פשוטים, כבוד עמוק לטבע, ונכונות לפעול באלימות כשהצדק מחייב זאת. הרובה משתלב בסביבה מושלגת ומנוכרת, ומייצר דימוי של גבר שעומד מול העולם, עם כלי המשקף את הערכים שהסרט מקדם.[43]בסרט עולם היורה דמותו של אוון גריידי חמושה באותו דגם של מרלין בחירה שבלטה במיוחד משום שהסרט שייך לז’אנר של מדע בדיוני עתידני. דווקא בתוך עולם שבו טכנולוגיה מתקדמת שולטת, הרובה עם מנגנון מנוף מבליט את הגיבור כדמות שנטועה במערכת של ערכים מסורתיים, פועלת בתחושת שליחות. בכך ממשיך רובה המנוף למלא את תפקיד גשר בין עבר להווה, בין מיתולוגיה של כבוד אישי לבין גיבורי קולנוע עכשוויים שמבקשים לגלם אותן איכויות דווקא בתוך עולם מודרני, כאוטי ולעיתים מנוכר. אחת ההופעות הזכורות ביותר של רובה מנוף בקולנוע המודרני מגיעה דווקא מסרט שאינו משתייך כלל לז’אנר המערבון שליחות קטלנית 2: יום הדין משנת 1991. בסרט זה נושאת הדמות הראשית ה"טרמינטור" רובה שוטגאן ווינצ'סטר מודל 1887 רובה עם מנגנון מנוף שיועד לירי בכדורי ציד בחירה זו, שהיא בו בזמן סגנונית, סמלית וטכנית, הפכה את הנשק לאחד הסמלים החזותיים המזוהים ביותר עם הדמות. הופעת הרובה מרשימה במיוחד בסצנת המרדף המפורסמת לאורך נהר הבטון היבש, כאשר הטרמינטור רוכב על אופנוע ומתפעל את הרובה ביד אחת בלבד תוך כדי סיבוב דרמטי של המנוף בכל ירייה.[44] הפעולה, שהיא בלתי אפשרית כמעט במציאות עם שוטגאן כזה, היא הדגישה את על־אנושיותו של הטרמינטור, את הווירטואוזיות הקטלנית שלו, ואת השליטה המוחלטת שלו בכלי הנשק. הבחירה ברובה מנוף ולא ברובה מודרני יותר או עתידני הייתה בחירה עיצובית מובהקת היא הציגה את הטרמינטור בדימוי של קאובוי טכנולוגי, עתידי הלובש את העור של המיתוס האמריקני הישן. התוצאה הייתה כלי נשק שזכה לעדנה מחודשת, ומיוצר מחדש כדי לספק את הביקוש שנוצר סביב האיקונוגרפיה של הסרט.

בסדרת הטלוויזיה המדע הבדיוני פיירפליי המוגדרת כ"מערבון חלל" ומשלבת אסתטיקה של מערבון עם עולם דמיוני של כוכבים רחוקים, ניתן לראות רובים עם מנגנון מנוף לצד נשקי לייזר. הדמות הראשית, קפטן מלקולם ריינולדס, נושא לעיתים רובה פעולת מנוף שמדגיש את זהותו כקאובוי בין־כוכבי,[45] אדם הפועל בשוליים של חברה עתידנית אך מייצג ערכים "ישנים" של כבוד, חירות ואחריות. הבחירה בכלי נשק שכזה יוצרת גשר בין דימוי של הגבול האמריקני לבין גבול הקיום בחלל, וממחישה כיצד המיתוס של המערב הפרוע ממשיך להתקיים גם כשהבמה משתנה.

משחקי מחשב

רובים פעולת מנוף מופיעים גם במשחקי מחשב. דווקא בהקשרים שבהם שולטות טכנולוגיות עתידניות, כלי נשק מהעבר מעניקים לדמויות עוצמה סמלית חיבור למיומנות, לעצמאות ולמסורת אנושית של שליטה בכלי פשוט אך קטלני. הרובה עם המנוף משמש במקרים אלה לא כאנכרוניזם, אלא כהצהרה נרטיבית: הגיבור אינו נשען על קדמה טכנולוגית בלבד, אלא על כישרון, תחושת שליחות, וערכים שמושרשים עמוק. במשחק Red Dead Redemption 2, שמתרחש בסוף המאה ה־19 ומשחזר באדיקות את עולמו של המערב האמריקני, רובים מדגמים כמו ווינצ'סטר 1866 ו־1894 מוצגים לא רק כאמצעי לחימה אלא גם כפריט בעל ערך סנטימנטלי ונרטיבי. השחקן יכול לשדרג, לחרוט ולהתאים אישית את הרובה – פעולה שמעמיקה את הקשר הרגשי בינו לבין כלי הנשק. בכך הופך הרובה לסוג של שלוחה של הזהות הדיגיטלית של הדמות, ומקבל תפקיד סמלי בדומה לייצוגיו הקולנועיים של גיבור המערבון הקלאסי. הרובים מוצגים באופן מדויק אך זוכים לשמות שונים, כך נקרא רובה ההנרי "ליצ'פילד ריפיטר" (באנגלית Litchfield Repeater) ורובה הספנסר מופיע תחת השם "קרבין ריפיטר" (באנגלית: Carbine Repeater)[46] אפילו במשחקים שאינם שייכים לז'אנר ההיסטורי, כמו סדרת Fallout הפוסט־אפוקליפטית ניתן למצוא רובים עם עיצוב של מנגנון מנוף לרוב כמחווה או כלי בעל תכונות ייחודיות. שוב ושוב, הבחירה הזו מעידה על הנכונות של היוצרים להטעין את כלי הנשק לא רק ביכולת טכנית אלא במשמעות סיפורית. הרובה פעולת מנוף הופך לאמצעי שמעיד על השחקן או הדמות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Martin Pegler Winchester Lever-Action Rifles (Weapon, 42) Osprey Publishing 2015 מסת"ב 1472806573
  • Gun Digest and Recoil Editors Lever-Actions: A Tribute to the All-American Rifle Gun Digest Books 2024 מסת"ב 1959265164
  • Glen Davis Single Shot Lever Action: A Home Built Rifle CreateSpace 2016 מסת"ב 1523345217
  • Joseph G. BilbyA Revolution in Arms: A History of the First Repeating Rifles Westholme, 2006 מסת"ב 1594160171
  • Richard C. Rattenbury A Legacy in Arms: American Firearm Manufacture, Design, and Artistry, 1800–1900 University of Oklahoma Press, 2014 מסת"ב 0806147792

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פעולת מנוף בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) p. p. 112-113. Bloomsbury Publishing. Kindle Edition
  2. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) p. p. 120-121. Bloomsbury Publishing. Kindle Edition
  3. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) (pp. 5-6). Bloomsbury Publishing. Kindle Edition.
  4. ↑ Ashley Hlebinsky An Early Magazine Fed Repeater April 30, 2024 נקרא ביולי 2025
  5. ↑ Repeating Flintlock Pistol נקרא ביולי 2025
  6. ↑ Flint-lock magazine gun באתר מוזיאון "ויקטוריה ואלברט" נקרא ביולי 2025
  7. ↑ Colt Model 1855 Revolving Percussion Military Rifle נקרא ביולי 2025
  8. ↑ John D. McAulay Colt's Model 1855 Revolving Rifle In The Civil War February 12, 2021 אתר American rifleman נקרא ביולי 2025
  9. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) p.p. 6-9. Bloomsbury Publishing. Kindle Edition.
  10. ↑ McHenry, Roy C.; Walter F. Roper. Smith & Wesson Hand Guns (עמ' 5–6). Skyhorse. Kindle Edition.
  11. ↑ McHenry, Roy C.; Walter F. Roper. Smith & Wesson Hand Guns (pp 8-10). Skyhorse. Kindle Edition.
  12. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) (p. 50). Bloomsbury Publishing. Kindle Edition.
  13. ↑ Kelly Bell The Spencer Carbine A technological leap forward, the Spencer Carbine was the Union Army’s weapon of choice. נקרא ביולי 2025
  14. ↑ Joe Engesser The Spencer Rifle: The Civil War and Beyond נקרא ביולי 2025
  15. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) p.p 109-111 Bloomsbury Publishing. Kindle Edition.
  16. ↑ Winchester Model 1866 Lever Action Rifle אתר NRA Museumes נקרא ביולי 2025
  17. ↑ Hollywood Guns Winchester Model 1873 Lever Action Rifle אתר NRA Museumes נקרא ביולי 2025
  18. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) p. p. 27-30. Bloomsbury Publishing. Kindle Edition.
  19. ↑ Pegler, Martin. Winchester Lever-Action Rifles (Weapon Book 42) p.p. 40-41. Bloomsbury Publishing. Kindle Edition.
  20. ↑ Winchester Model 1894 Takedown Lever Action Rifle אתר מוזיאון המטרופוליטן. נקרא ביולי 2025
  21. ↑ Mike "Duke" Venturino .405 Winchester Model 1895 2023 נקרא ביולי 2025
  22. ↑ Joel R Kolander The Colt Burgess Rifle and Samuel Colt אתר RIAC נקרא באוגוסט 2025
  23. ↑ Dave Campbell Burgess Rifle: Greatness Shortlived September 9, 2010 אתר American Rifleman נקרא באוגוסט 2025
  24. ↑ Steve McQueen in Guns Quarterly Volume 5 1961
  25. ↑ Denny Hansen Model 1887 Lever-Action Shotgun The forgotten Winchester 2020 נקרא ביולי 2025
  26. ↑ Thomas Henshaw The History of Winchester Firearms 1866-1992 Academic Learning Company LLC, 1993 page 32כיוון=שמאל
  27. ↑ Thomas Henshaw The History of Winchester Firearms 1866-1992 Academic Learning Company LLC, 1993 page 53כיוון=שמאל
  28. ↑ Tom Laemlein The Colt 1895: America’s First Browning Machine Gun February 4, 2023 אתר American rifleman נקרא ביולי 2025כיוון=שמאל
  29. ↑ Philip Schreier The Winchester Model 1895 This historic rifle expanded levergun capabilities and was eventually tasked with every chore for which a rifle is used. January 14, 2024 אתר NRA Museums נקרא ביולי 2025
  30. ↑ Wayne van Zwoll The Changing Face of Lever-Action Rifles Arguably, the first were good varmint rifles. Then they left to hunt big game. Are they back? November 08, 2024 נקרא ביולי 2025
  31. ↑ Cowboy Action Shooting
  32. ↑ Bryce M. Towsley The Best Henry Lever-Action Rifles Henry Repeating Arms had a 130-year gap in production, but its modern lever guns are some of the most popular in history. Here are our favorites May 1, 2022 נקרא ביולי 2025
  33. ↑ אתר החברה, נקרא ביולי 2025
  34. ↑ Frank Melloni Review: Smith & Wesson 1854 September 16, 2024 אתר Americanhunter נקרא ביולי 2025
  35. ↑ Jason Mosher Ruger’s Purchase of Marlin: Saving An American Company August 3, 2023 נקרא ביולי 2025
  36. ↑ [ttps://www.chiappafirearms.com אתר החברה]
  37. ↑ אתר החברה
  38. ↑ אתר החברה
  39. ↑ HISTORY GUNFIGHTER NATION Next book GUNFIGHTER NATION THE MYTH OF THE FRONTIER IN TWENTIETH-CENTURY AMERICA by Richard Slotkin RELEASE DATE: Dec. 2, 1992
  40. ↑ דף הסרט באתר Internet Movie Firearms Database
  41. ↑ דף הסרט באתר Internet Movie Firearms Database
  42. ↑ דף הסרט באתר Internet Movie Firearms Database
  43. ↑ דף הסרט באתר Internet Movie Firearms Database
  44. ↑ דף הסרט באתר Internet Movie Firearms Database
  45. ↑ דף הסרט באתר Internet Movie Firearms Database
  46. ↑ דף Red Dead Redemption 2 במסד הנתונים לכלי נשק

פעולת מנוף42104567Q1075546

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פעולת_מנוף&oldid=3590670"